מקורות לפרק

דף ב

אמר רב יוסף "מריה דאברהם! תלי תניא בדלא תניא" – [מצאנו בכמה מקומות נוספים (שבת כב ע"ב; עירובין עה ע"ב; בבא בתרא קלד ע"ב) כי כך היה ביטוי שגור של רב יוסף "מריה דאברהם". ולמה? אלא ר' יוסף היה עיור ואעפ"כ היה עוסק במצוות, מבחינת "אינו מצווה ועושה". ושמח בכך שבזה הוא דומה לדרגתו של אברהם אבינו שגם כן היה "אינו מצווה ועושה" ואעפ"כ קיים אברהם כל התורה כולה (יומא כח ע"ב)] – עין אליהו

דף ה

בית המקדש בב' ידים – [כי יד אחת היא חלק בלבד, וב' ידים הם הכל. ועוד אם רק ביד אחת, שמא ביד שניה עושה דבר נוסף? אבל בב' הידים, הרי הכל נכלל כאן] - דרך חיים 318 ,53 (פ"א, לפני משנה: ר"ג אומר : פ"ו, חמשה קנינים); אגדות א' 149; גבורות השם, 193; [ביאור רחב על מעלת בית המקדש] - גור אריה, שמות טו, יז (מהד' מכון ירושלים, פסקא כג)

בית המקדש בב' ידים – [כי הברכה באה מלמעלה למטה, והם נבדלים זה מזה, וצריך שיהיה אמצעי ביניהם, וזה הוא בית המקדש המחבר עליונים ותחתונים, והוא כמו סולם] – מהר"ל, נתיבות עולם, עבודה 136 פרק יח

בית המקדש בב' ידים - דברי שאול

בית המקדש בב' ידים – ["יד אחת" הוא כינוי להנהגת העולם בדרך הטבע בלבד, כלומר אופן שיטתי מסודר מראש בלי שינויים מפני מעשי בני אדם. אבל "שתי ידים" הוא כינוי להנהגה מעל לדרכי הטבע, כלומר לפי מעשים טובים ורעים של בני אדם (וכפי לשון הרמב"ן, בסוף פרשת בא: "עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכולם נסים, אין בהם טבע ומנהגו של עולם בין ברבים בין ביחיד; אלא אם יעשה המצוות יצליחנו שכרו, ואם יעבור עליהם יכריתנו עונשו, הכל בגזירת עליון"). לכן המקדש מסמל ההנהגה למעלה הטבע, והוא נבנה ע"י ב' ידים] – אורח ישרים (ועל דברי הגמרא כאן כתב "ילקוט הגרשוני" כי "מעשה ידיהם של הצדיקים" הם מעשים טובים שלהם שגורמים לנו שה' יקים לנו בית המקדש. והדברים תואמים אלו לאלו)

ממעשה שמים וארץ – [כי הארץ נבראה ביד שמאל והשמים ביד ימין, כי יש הבדלה בין עליונים לתחתונים] – גור אריה, בראשית כח, יז (מהד' מכון ירושלים, פסקא כג, עמ' סח)

גדולים מעשה צדיקים יותר ממעשה שמים וארץ – [כי בצלאל והדומים לו מצרפים אותיות של שמות הקודש ע"י "דעת", והיא גבוהה מן חכמה ותבונה. והצדיקים מצרפים מדת הדין והגבורה יחד עם הרחמים והחיים. אבל בשמים וארץ לא נצטרפו שמות קודש של ימין ושמאל, אלא "יד" לחוד "וימיני" לחוד] – מהרש"א

גדולים מעשה צדיקים יותר ממעשה שמים וארץ – [לכן ה' לא ברא את האדם מהול, כדי שהאדם ימול את צאצאיו מפני המצוה. ומפני זה גדולים מעשי הצדיקים ממעשיו של הקב"ה] – קדושת לוי, מובא ב"ליקוטי בתר ליקוטי"

ידיך, מעשה ידיהם של צדיקים - מורה נבוכים, ח"א פ"סו

ידיך, מעשה ידיהם של צדיקים - גור אריה, בראשית כח, יז; [בית המקדש מאחד את ישראל להיות אחד, לכן לא נתחלקה המלכות בימי שלמה המלך, כי הוא הקים המקדש] – גבורות השם, לג 152

ידיך, מעשה ידיהם של צדיקים - פרי צדיק, ח"א שבת ז' 44

ידיך, מעשה ידיהם של צדיקים - הנצי"ב, שמות טו, יז

ידיך, מעשה ידיהם של צדיקים - תורת תמימה, שמות טו, יז (ס"ק לא)

אל תקרי אזנך אלא אוזנך – [דרשו כך כי היה צ"ל "זיונך"] – מהרש"א

"ויתד תהיה לך על אזנך" (דברים כג, יד) אל תקרי אזנך אלא אוזנך – [דרשו כך כי היה צ"ל "ויתד תשים לך" ולמה "תהיה"? אלא מה גורם שהחיילים יוצאים לקרב ובכל זאת נופלים חללים? מפני שיש ביניהם מריבה ודברי קינטור (מדרש ויקרא רבה, כו, תחילת פרשת אמור, ההבדל מה בין חיילי שאול לחיילי דוד). כלומר כלי נשק ("זיין", "אזנך") אינם מועילים אם לא שומרים על האוזניים לא לשמוע דיבה איש על רעהו. וזהו "תהיה"] – אורח ישרים, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

אל תקרי אזנך אלא אוזנך - קורא באמת, כתובות, פסקא א'

אל תקרי אזנך אלא אוזנך – [חז"ל דרשו כך כי אם לשון "נשק" היה צ"ל "זינך" בלי אות א'] - מקור ברוך (ח"א דף 509)

דף ה ע"ב

אצבעות – [האדם נברא בשלימות. ואם היה נאלץ לשמוע דבר רע, בלי אפשרות למנוע שמיעה זו, זה נקרא שנברא חסר] - נתיב ב' 106 (צניעות, ב); באר הגולה 40 (תחילת ג')

אצבעות – ["ויד תהיה לך מחוץ למחנה", לא לסמוך על ידך ("כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה" (דברים ח, יז)] במחנה בעת המלחמה. אבל בחיים הכלליים כן תשתמש עם שיפוע אצבעותיך שלא ייכנסו לאזניך דברים האסורים] – מהרש"א

אצבעות – [ולכן מזים למצורע על ידו, כי עסק בדיבורי לשון הרע (מצורע נוטריקון "מוציא שם רע") ולא השתמש באצבעותיו כראוי] - משך חכמה (ויקרא יד, נא)

שאם ישמע אדם דבר שאינו הגון – [אין מדובר כאן על דברי איסור, אלא אפילו "אינו הגון" כמו דבורים בטלים, יסתום אזנו] – מהרש"א

שאם ישמע אדם דבר שאינו הגון, יכוף אליה לתוכה – [צ"ע הרי כבר נבראו לשם כך האצבעות? אלא אין ראוי להכניס האצבע לשם, כי יתלכלך בצואת האוזן. ולכן עדיף לכוף את האליה] – מהר"ל, אגדות א' 149

שאם ישמע אדם דבר שאינו הגון, יכוף אליה לתוכה – [יש כאן ב' דיעות בגמרא, אם אצבע ואם אליה. ואם לפי מהר"ל יש חשש טומאת צואת האוזן, הרי לא כולם מסכימים לזה, כי אמנם הרמ"א (או"ח סי' צב סעיף ז') סבור כי דינה כצואה, אבל הגר"א חולק וסבור שאם כן היה צריךהאדם להתרחק ד' אמות מהצואה. ואפשר כי בזה נחלקו תנאים בגמרא. מאן דאמר יכוף אליה עליה סבור כרמ"א, ומאן דאמר יתקע אצבע באוזן סבור כמו גר"א] – עין אליהו

שאם ישמע אדם דבר שאינו הגון – [הגמרא הביאה ב' עצות למנוע את השמיעה: לכוף האליה על חור האוזן; או לתקוע את האצבע תוך השקע שמשם שומעים. והם נגד ב' אופני דברים רעים: (1) גנות על חברו בלשון הרע או רכילות (ובזה ישתמש באמצעי מניעה תקיף ובולט ביותר ויתקע אצבעו באוזן כדי להפגין מחאה); (2) דברים המצערים אותו ומזעזעים אותו כמו בשורות רעות (ובזה די בכפיית האליה לעשות סימן למדבר בשורות רעות שיחדל)] – ילקוט יהושע, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

אל ישמיע לאזנו דברים בטלים – [כי האוזן הוא כמו פתח לבית. ולכן חרש אינו נחשב כאדם] - נתיב ב' 101 (שתיקה, א); אגדות א' 149

אל ישמיע לאזנו דברים בטלים - תורת תמימה, דברים כג, יד (ס"ק סה)

אל ישמיע לאזנו דברים בטלים - משך חכמה, ויקרא יד, נא

יכוף אליה - [יכוף את האליה, למען לא ילכלך אצבעותיו] - אגדות א' 149

יכוף אליה - פרי צדיק (ח"ג 191 בהר, ה')

שהם נכוים תחילה – [כי האוזן כמו פתח והתחלה. אם ההתחלה ניזוק, כאילו כולו ניזוק] - אגדות א' 149

שהם נכוים תחילה – [כי בקלות יבוא משמיעת דיבור בטל לשמיעת דברי איסור. ועוד שהאיסורים מצויים בו ביותר] – מהרש"א

דף ז
שהשמחה במעונו - (ב' פירושים) - עיקרים ח"ב טו

עלה במחשבתו לברוא שנים - גר"א על משלי ט, י

ויברא בצלמו, זכר ונקבה בראם - נצי"ב בראשית ב, ד הרח"ד

שאפילו עוברין שבמעי אימן אמרו שירה על הים – [מדוע דרשו חז"ל פסוקים אלו על קריעת ים סוף] – מהרש"א, סוטה לא ע"א ד"ה ברכו אלהים ה' ממקור ישראל
ע"ע סוטה לא ע"א

ברכת אירוסין מאי מברך? אשר קדשנו במצוותיו ואסר לנו את העריות - [ כי כל מקום שאתה מוצא גדר ערוה, אתה מוצא קדושה] – מהרש"א

דף ח

[מאי מברך?] שהכל ברא לכבודו – ["ברכה זו אינה מן הסדר (של שבח חתן וכלה) אלא לאסיפת העם הנאספים שם לגמול חסד, זכר לחסדי המקום שנהג עם אדם הראשון, שנעשה לו שושבין ונתעסק בו. ואסיפה זו (של אנשים הבאים) זו כבוד המקום, וברכה זו לכך נתקנה"] – רש"י

[מאי מברך?] שהכל ברא לכבודו, ויוצר האדם, ואשר יצר את האדם בצלמו וכו' – [ביאור לחלק מן שבע הברכות] – מהרש"א, ד"ה שבע ברכות, וד"ה אשר ברא ששון

[מאי מברך?] שהכל ברא לכבודו, ויוצר האדם – [עיקר בריאת האדם היא כדי שיהיה בשלימות. ואינו בשלימות עד שתהיה לו אשה (יבמות סג. "כל אדם שאין לו אשה אינו אדם") ועכשיו שהחתן הזה נושא אשה, נתקיימה הבריאה בשלימות ונעשה כבוד שמים ואפשר לומר על כך "ברא לכבודו"] – הפלאה על כתובות דף ח. (אמר המלקט: והברכה השניה על שאיננו נקרא "אדם" עד שיש לו אשה (יבמות סג ע"א) והקדימו כאן ברכה על שבח מעשיו של ה' לפני שבחו של האדם)

ב' יצירות - רבנו בחיי, בראשית ב, יח

ב' יצירות – מהר"ל, דרך חיים 90 (פ"ב, איזה מדה טובה שידבק בה האדם); דרשה על תשובה 76; גבורות השם, 314 (סח); גור אריה, בראשית (א, כז) וכן (ב, ו)

ב' יצירות - קדושה וברכה (הוא ספר "סמיכת חכמים") (עמ' שצ -תא)

מר סבר חדא יצירה הואי, ומר סבר ב' יצירות – מהרש"א ד"ה מר סבר חדא יצירה, וד"ה ודע כי רש"י בחומש

אשר יצר את האדם בצלמו, בצלם דמות תבניתו – [מדוע הוכפל כאן לשון "צלם" ב' פעמים?

בצלם דמות תבניתו –

והתקין לו ממנו בנין עדי עד – [האשה היא עשויה כבנין (ברכות סא ע"א) וממנו נעשה האדם קיום עדי עד, כי למרות שהוא עצמו ימות, אבל צאצאיו ימשיכו אחריו, וגם יוציאו עוד צאצאים] – חתם סופר

שוש תשיש ותגל העקרה [ציון] בקיבוץ בניה לתוכה בשמחה – [צ"ע מדוע הקדימו לשון ששון לשמחה? אלא ששון הוא התקוה עד מה שעתיד לבוא, ושמחה היא על מה שכבר השיג] – דברי שאול

שוש תשיש ותגל העקרה [ציון] בקיבוץ בניה לתוכה בשמחה –

שמח תשמח ריעים אהובים – [הלשון כפולה כי לא די שהאדם בעצמו ישמח, אלא חובה עליו גם לשמח את אשתו. וכן חובה עליה לשמח אותו] – נ"ל המלקט

כשמחך יצירך בגן עדן מקדם – [כמו שאדם הראשון לא נשא אשה לשם יופי, ולא לשם ממון, ולא לשם יחוס משפחה, אלא ראה אותה בטבעיות כזיווג שלו שנקבעה מן שמים בלי סיבות צדדיות, כך עלינו לחשוב ולנהוג גם בדורות מאוחרים אלו] – ילקוט הגרשוני; ילקוט סופרים, מובאים ב"לקוטי בתר לקוטי"

כשמחך יצירך בגן עדן מקדם – [באותו זמן של אדם הראשון האהבה זו לזו היתה מוחלטת ושלימה בלי בלבול דעת של הרהור שמא היה עדיף לו אילו בחר בבת זוג אחרת, כי הרי אז לא היו קיימות נשים אחרות בעולם כלל, כי אך ורק היא נבראה מהצלע שלו. ולכן מברכים בני הזוג הללו אף בדורות מאוחרים אלו, שישמחו זה בזה בהחלט ובלי להעלות במחשבתם על אחרת, כמו שהיה אצל אדם הראשון וחוה] – ילקוט סופרים, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי", עמ' ס'

אשר ברא ששון ושמחה וכו' גילה רנה דיצה וחדוה וכו' – [על ביאור ההבדלים מה בין הלשונות האלו, עיין "אוצרות המוסר", ח"ב עמ' 1000-1001 שער שמחה, מאמר א']

קול ששון קול שמחה, קול חתן קול כלה – [צ"ע והרי קול באשה ערוה (קידושין ע.) וכיצד נשמע קול כלה? אלא פירוש ברכה זו שהבאים למסיבת שמחה של חתונה מכריזים וקוראים בקול זה לזה "הנה יש כאן חתן!" "הנה יש כאן כלה!"] – נ"ל המלקט (ע"פ מה שראינו בסנהדרין לב ע"ב "אור הנר בברור חיל, משתה שם, משתה שם")

בתחילה עלה במחשבה לבראות שנים ולבסוף נברא אחד – [משום מה ה' לא קיים מיד מה שעלה במחשבה תחילה? אלא ידע שהאדם סופו לבוא בטרוניא "האשה אשר נתת עמדי היא נתנה לי מן העץ ואוכל". ולכן אמר ה' אברא אותה רק אחרי שהאדם עצמו יבקש בפיו שאכין לו בת זוג (וכמו שמפורש במדרש בראשית רבה יז סוף פסקא ד). ובסוף ברא ה' שנים כמו שתיכנן בתחילה] – עין אליהו

[צריכים לשבע ברכות מנין של עשרה] חתנים מן המנין [ולברכת אבלים] ואין אבלים מן המנין – כי "כל בי עשרה שכינתא שריא" (סנהדרין לט ע"א) ולכן גם חתן מן המנין. אבל כשאבל הוא עצוב, והרי אין השכינה שורה אלא מתוך שמחה (שבת ל ע"ב) ולכן האבל אינו מהמנין וצריכים לעשרה מבלעדיו] – פני יהושע

דף ח' ע"ב

מברכין ברכת חתנים בעשרה וחתנים מן המנין, וברכת אבלים בעשרה ואין אבלים מן המנין – עיין לעיל ח סוף עמ' א

רב חייא בר אבא וכו' שכיב ליה ינוקא וכו' קום אימא מילתא כל קבל ינוקא – [לחקור באיזה חטא מת] – מהרש"א

קום אימא מילתא כל קבל ינוקא – [הרי אמרו כי בעת ההספד יכוין המספיד שהמת נמצא שם ושומע ("אחים בהספידא דהתם קאימנא", שבת קנג.) ולכן כאן יכוין שהוא עומד מול התינוק המת] – הפלאה

מכעס בניו ובנותיו – [דייקו חז"ל שלא כתוב "בנים ובנות" אלא בלשון שייכות "בניו ובנותיו" ללמד שבחטאי האבות נענשו ע"י מיתת צאצאיהם] – מהרש"א

על כן על בחוריו לא ישמח אדני – [דייקו חז"ל מפני שכתוב "בחוריו" ולא "בחורים", ללמד שבחטאי האבות נענשו ע"י מיתת צאצאיהם] – מהרש"א

כלה למה נכנסת לחופה – [כי המעשה הזה עצמו בו מדובר, אינו ניוול ואין כאן גנאי על חברו. רק הדיבור כשלעצמו הוא הניוול. וזה אינו כלשון הרע שם החטא הוא ממה שמבזה את היהודי השני, ולא מצד עצם לכלוך הפה. אבל בניבול פה הפגם הוא עצם קלקול הפה המדבר, ולא שפגם באדם אחר] – מהר"ל, אגדות א' 150

אפילו נחתם לו גזר דין של שבעים שנה לטובה, נהפך עליו לרעה – [לא אמר "ה' הופך" אלא לשון נפעל "נהפך" כי מפי העליון לא תצא הרעות, אלא מסלק מדת ההטבה וממילא נהיה רע] – מהרש"א

חשוב את לאתפוסי אדרא - ערוך לנר, סוף מסכת סנהדרין

אימא מילתא כנגד שבחו של הקב"ה וכו' מחיה מתים במאמרו וכו' ונפלאות עד אין מספר – [איזה שבח יש כאן? נגד מה שהטועים חושבים שיש ב' רשויות מפני כוחות הפכיים של להחיות ולהמית, פרסם כאן שבחו של הקב"ה שהוא כולל כל הכוחות, ולא רק ממית החיים אלא גם מחיה המתים. וזהו נפלאות] – מהרש"א

אימא מילתא כנגד שבחו של הקב"ה וכו' מחיה מתים במאמרו עושה גדולות עד אין חקר ונפלאות עד אין מספר – [מדוע חילק אתהשבח לשנים, "גדולות" ו"נפלאות"? אלא יש נסים גלויים ויש נסים נסתרים. הגלויים אינם תמיד, כי רוצה ה' למעט בנסים ושינהג העולם בדרכי הטבע. אבל כשמופיע הנס הוא בלתי מובן לשכלנו כיצד נעשה, ולכן אמר "עד אין חקר". אבל הנסים הנסתרים מובנים לנו ונותנים אנו סיבות טבעיות (כמו שאחשורוש הרג את ושתי, ולקח לו את אסתר; ושלמרדכי נודע על מזימות בגתן ותרש והציל חיי המלך ואח"כ עי"ז עלה לגדולה והציל את ישראל). על נסים נסתרים לא נוכל להגיד "אין חקר" כי הרי מובנים הם כיצד התרחשו, אבל הם מרובים כל כך שהם "בלי מספר", הם איתנו כל הזמן] – עיני יצחק

אימא מילתא כנגד אבלים וכו' תנו לבבכם לחקור זאת וכו' נתיב היא מששת ימי בראשית – [יש לאבלים לחקור מפני איזה חטא הוא מת, כי הכל במשפט. ואם הוא מאלו שמתים בעטיו של נחש וללא חטא (בבא בתרא יז.) אבל מיתה נגזרה מששת ימי בראשית

רבו שתו, רבים ישתו – [הכוונה לכוס של פורענות ("כוס של תרעלה", בראשית רבה פח, ה). או שענינה כוס היין שנותנים לאבלים] – מהרש"א

אל יפתח אדם פה לשטן – [כי השטן הוא ההעדר המתנגד למציאות. ואין לו שליטה באדם עד שהאדם עצמו יפתח לו פתח] - אגדות א' 151 [ע"ע מו"ק יח ע"א "ברית כרותה לשפתים" ופירוש "בן יהוידע" שם]

אל יפתח אדם פיו – [זהו כאשר האדם מקלל את עצמו. אז השטן מקטרג עליו בטענת "הודאת בעל דין כמאה עדים". אבל "ברית כרותה לשפתים" (מועד קטן ע"א) כשהוא מדבר על אחרים] – מהרש"א

אימא מילתא כנגד כל ישראל – [ביאור הלשונות שבברכה זו] – מהרש"א

ארבע [כוסות] לאחר אכילה – [שמא כנגד ד' כוסות של נחמה שה' ישקה אותנו לעתיד כנגד ד' כוסות של תרעלה לאומות העולם, בראשית רבה פח, ה)] – מהרש"א

דף י

מאי אלמנה? על שם מנה [צ"ע כי גם בלשון זכר יש "לא אלמן ישראל" (ירמיה נא, ה) ושמא כיון שקראו לאשה אלמנה, קראו לאיש אלמן] – מהרש"א

מזבח מזיח מזין ומזיח מחבב מכפר – [מבאר תוכן ברכות הללו. ובלשון "מזבח" דרשו נוטריקון, לא כן במלים "מטר" או "תמר" להלן] – מהרש"א

מזבח מזין ומזיח – [מזיח גזירות רעות, מזין זו השגת הטוב] - בן יהוידע ד"ה ונראה לפרש בס"ד

מזבח מזין ומזיח - משך חכמה (ויקרא י, יב)

מזבח מזין ומזיח – [חז"ל דרשו נוטריקון כי הקטירו על "מזבח הזהב" רק קטורת, ותמוה לכנות שרש המלה "זבח" ללא בשר] - מקור ברוך (ח"א דף 449)

דשא, אמר רבא דרך שם – [דרשו מלים גם בארמית, כיון שלשונם קרובה ללשון תורה] – מהרש"א על שבת דף עז ע"ב ד"ה דשא

דשא, אמר רבא דרך שם – [למה הביאו כאן דרשות אלו, שכבר הובאו במסכת שבת? אלא אחרי שאביי אמר תמרי בתר נהמא כי עברא לדשא. וקשה לו הרי דשא הוא הדלת וכו'] - בן יהוידע