אתר דעת | אגדות חז"ל | שערי האגדה | מפרשים | מאמרים | אגדה בראייה עכשווית | מסכת אבות | מאמרים נוספים | אודות | צור קשר

מקורות לפרק



דף יז

בית שמאי אומרים "כלה כמות שהיא" – [לא שמודיעים איזה מום יש בה, אלא שותקים מלשבח אותה רק אומרים כי ודאי מצאה חן בעיני האיש ולכן לקח אותה, אבל בלי לפרש בה לא שבח ולא פגם] – מהרש"א

כלה נאה וחסודה – [כלה העוסקת בגמ"ח] - נתיב א' 148(גמ"ח, א) [אע"פ שאינה חסודה, אבל ככה היא בעיני החתן] – נתיב א', 200 (אמת, א); אגדות א' 151

כלה נאה וחסודה – [בית הלל סוברים כי אם לקח אותה, הרי בעיניו של האיש היא נאה וחסודה, ואין בזה שקר] – מהרש"א

כלה נאה וחסודה – [בית הלל בא מכח ההיתר שמותר לשנות למען השלום (יבמות סה:). אבל בית שמאי סבור שאם אין קטטה משום מה לשקר? אבל בית הלל סוברים מטעם מנהג העולם. ואם כולם ישתקו יסבור החתן שיש בה איזה מום] - בן יהוידע

דעתו מעורבת עם הבריות – [למה לא אמרו על האיש עצמו "יהא מעורב עם הבריות"] - מראית העין

כי סמכו רבנן לר' זירא שרו ליה הכי: לא כחל ולא שרק ולא פירכוס ויעלת חן – [ע"פ סוטה כב ע"ב "לא תתיראי מן הפרושים אלא מן הצבועים" וכו' שאין תוכם כברם, וכמו שאמרו (סוטה מז ע"ב) עליהם: "כי אין דורנו רואה אלא לפנים" (פ' מנוקדת קמץ). כחל הוא צבע לעיניים, שרק הוא צבע על הפנים (אלו שעושים את עצמם יפים ע"י תמרוקים, אבל באמת אינם יפים), פרכוס הוא קליעת שיער (לאלו שמציגים את עצמם כנזירים וחסידים) אלא יעלת חן, כי התורה מעלה חן על לומדיה (עירובין נד ע"ב)] – מהרש"א כאן ועל סנהדרין יד ע"א

כי סמכו רבנן לר' זירא שרו ליה הכי: לא כחל ולא שרק ולא פירכוס ויעלת חן – [ודאי שדברים אלו הם משל, ולא מדובר בגשמיות. והנמשל: יש חכמים האומרים סברות חלושות ומייפים את הדברים ע"י הברקות וחידודים, להטעות בכך את השומע. זהו הנקרא "כחל" בו מייפים את העינים, והחכמים נקראו "עיניים" ("עיני העדה", בבא בתרא ד ע"א, וכן אמר משה ליתרו "והיית לנו לעינים", במדבר י, לא). וכאשר יש להם עסק עם עשירים, פרנסי הקהילה הנקראים "פני העם", הם מייפים דבריהם ע"י שרק. וכאשר עושים "רושם" על דלת העם, זה הנקרא "פרכוס שערות" (כי השערות הן כל אחת מהן דקה וצנומה ורק בקיבוץ כולם הם עושים רושם, כך הם דלת העם כל אחד בפני עצמו אינו נשמע, רק בקיבוץ כולם)] – עיני יצחק

כי סמכו רבנן לר' זירא שרו ליה הכי: לא כחל ולא שרק ולא פירכוס ויעלת חן – ג' תכונות טובות צריכות להיות בתלמיד חכם אמיתי: עין טובה, רוח נמוכה ונפש שפלה (אבות, ה). ר' זירא היה בו שלושתם. נגד "עין טובה" שבחו אותו שאיננו צריך "כחל" לעינים; ושלא היה בעל גאוה הפונה לאחרים בפנים חמוצות אלא שהיה מקבל לאחרים בסבר פנים יפות, אמרו "ולא שרק" (לפנים). ומול חיפוש המותרות אמרו "פרכוס"] – עין אליהו

ויעלת חן – [למדונו חז"ל: "כל אדם שיש עליו חן, בידוע שהוא ירא שמים" (סוכה מט ע"ב) וכזה היה ר' זירא] – נ"ל המלקט

לא תסמכו לנא לא מסרמיטין ולא מסרמיסין ואמרי לה לא מחמיסין ולא מטורמיסין – [הוא לשון קלקול וחמיסין לשון חטיפה. כלומר אלו שהם לומדים ומעמידים הדבר על אופניו, ולא אלו שאין טעמיהם ברורים. "סרמיסין" הם אלו שמסרסים את המסכת ואין שונים ממנו אלא פרק אחד. "סרמיטין" ששונים את המסכת חתיכות כסמרטוטין. "חמיסין" ששונים חמישית של המסכת. "תרמיסין" ששונים שתי הלכות מהמסכת] – ערוך, ערך: חמס

לא מן חמיסין ולא מן טורמיסין – [כי יודעים רק שליש ממה שמתיימרים לדעת ] - רש"ר הירש ("יסודות החינוך", הוצ' נצח, שנת תשי"ח, ח"ב דף קעב:) ע"ע דבריו ב"המעיין", ניסן תשמ"ט דף 28

לא מן חמיסין ולא מן טורמיסין – [זירוז לתלמידים לגמור את כל המסכת] - הרב מנחם שך, ראש ישיבת פוניביז', הובאו דבריו ב"אוצרות הגר"א", שער ז' פסקא ג; ושוב ב"אוצרות המוסר", שער תלמוד תורה, פרק ה, עמ' 784-786

רבא דעמיה, מדברנא דאומתיה – [להנהגת עם ישראל צריכים לשני כוחות, גדול בתורה למען הדרכתם, ומקורב למלכות. שניהם היו בר' אבהו] – מהרש"א על סנהדרין יד ע"א; עיון יעקב (כאן)

רבא דעמיה, מדברנא דאומתיה – [צ"ע משום מה לחז"ל לספר לנו כיצד שבחו אותן הנכריות הללו? אלא ה' פרסם כבודו גם בין הנכרים] - פתח עינים (שבעה פירושים)

רבא דעמיה, מדברנא דאומתיה – ["עמיה" הם בני מקומו. הוא מנהל עניני היהודים בני מקומו. אבל בנוסף לכך הוא "מדברנא דאומתיה" הוא העומד לפני הקיסר לבקש זכות על כלשאר היהודים הנפוצים בשאר מקומות והםתחתשלטון קיסר זה] – חיד"א, פתח עינים

רבא דעמיה, מדברנא דאומתיה – [ברכה זו של גוים, תואמת גם מה שאומרים עליו בשמים. "רבא דעמיה", שמלמדם תורה. "מדברנא דאומתיה", בעניני גשמיות. "בוצינא דנהורא", מאיר להם בזכותו למעלה. המלים: "מתייך לשלם" שבבואו מביא ברכה גם לגוים, כמו יוסף כשהיה בבית פוטיפר, כי תיכף לתלמיד חכם ברכה (ברכות מב ע"א)] - בן יהוידע

רבא דעמיה, מדברנא דאומתיה – [וכן שבחו אותו שאע"פ שהוא עוסק בתורה, הוא דואג לצרכי העיר והמדינה] – בן יהוידע, ד"ה או יובן בס"ד

רבא דעמיה, מדברנא דאומתיה, בוצימא דנהורא – [אמנם הוא טורח ומפסיד שעות רבות בהיותו שוהה בחצר המלך כדי להשתדל עם עמו, ואינו לומד תורה, אבל הוא "בוצינא דנהורא" כי הוא מאיר חשכם של היהודים מצרותיהם] – נ"ל המלקט (וקצת מזה בביאור ההפלאה)

בוצינא דנהורא - מרגליות הים לסנהדרין יד ע"א סוף ד"ה בוצינא דנהורא

נוטל בד של הדס – מהר"ל, נתיבות עולם א' 162 ,75 (תורה, יח : גמ"ח ד)

נוטל בד של הדס – [כיצד רקד בפניה לומר עליה "כלה נאה וחסודה" שמא לא כל כלה היא כך? אלא אם האפשרות שאינה יפה, אבל חן יש לה, והרי לכן החתן הזה לקח אותה. בזה היא דומה לאסתר המלכה שאמנם היתה ירקרוקת (מגילה יג ע"א) ובכל זאת "ותהי אסתר נושאת חן" (אסתר ב, טו). וידוע כי השם האמיתי של אסתר הוא "הדסה" (אסתר ב, ז). כדי לרמוז למביני דבר כוונתו זאת ושאין בדבריו שקר, אחז הדס בידו לרמוז לענינה של אסתר] – פתח עינים

נוטל בד של הדס – [ביאור ע"פ סוד] - מראית העין

רב שמואל וכו' מרקד אתלת – [זורק אחד ומקבל אחד (בו זמנית)] – רש"י (ודומה למעשה רבן שמעון בן גמליאל בסוכה נג ע"א. ואפשר כוונתו ע"פ סוד לשמוח בזיווגי הספירות חסד, גבורה תפארת, כאשר יש איש ואשה והנולד מהם) – נ"ל המלקט

רב שמואל וכו' מרקד אתלת – [היה רוקד במרץ וכח, כמו שלשה אנשים אחרים] – מהרש"א

רב שמואל וכו' מרקד אתלת – [אפשר לפרש שרוב בני אדם הולכים על שני רגליהם. אבל החולה או הזקן זקוק למשענת עץ להשען עליו והוא כהולך על שלש רגלים. זהו מה שאמרו "טבא תרי מתלת" (שבת קנב.) עדיף מי שאיננו זקוק למשענת. וכאן ר' שמואל למרות היותו זקן (ולכן קראוהו "סבא"), רקד סביב לכלה גם עם ב' רגליו וגם עם המשענת, וזהו "אתלת". על דבר זה אמר ר' זירא "קא מיכסף לן סבא" כי הם עם ב' רגליהם לא התאמצו בריקוד של מצוה זו כמו שרקד אותו סבא] – לשמוע בלימודים, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

קא מכסיף לן סבא – [צ"ע כי (לעיל בסוגיא זו) גם התנא ר' יהודה בר אילעאי היה נוהג כך? ולמה לא אמרו עליו "קא מיכסף לן"? ושמא לא עשה כן בפומבי לפני המון העם] - בן יהוידע

איפסק עמודא דנורא בין דידיה לכולי עלמא – [תופעה זו אינה נראית לעיני כולם, אלא לעיני יחידי סגולה שבאותו המעמד] – חתם סופר, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

וגמירי דלא איפסיק עמודא דנורא אלא לחד בדרא או תרי בדרא – [נעשה לו נס זה כי היה נבדל מכל שאר הבריות בחייו. אבל על שלושה אי אפשר לומר שהם נבדלים מכל הדור] - אגדות א' 151

אהני ליה שטותיה – [ד' לימודים. עשה עצמו כשוטה, או אחז ב"שיטה" מסוימת כיצד לשמח את הכלה (הערת ר"ש דביר: ובנוסף לכך יש בזה סוד בענין ההדס המשולש, "שער הכוונות" לאריז"ל, שער הלולב), או חסידותו במה שעשה זה בתמידות כל פעם ופעם] – נתיבות עולם, תורה פרק יח 75; אגדות א' 151

אהני ליה שיטתיה סבא – [אמרו בברייתא: "מבטלין תלמוד תורה להוצאת המת ולהכנסת כלה" (כתובות יז.). ואפשר שהיה מחלוקת כיצד להבין דבריהם, אם זו רק רשות בלבד או גם חובה לעשות כן. ממה שר' שמואל עשה כן תמיד באופן שיטתי מבינים אנו שזהו חיוב. וכאשר עמד עמוד אש לפניו הבינו כי "אהני ליה שיטתיה"] – עיני יצחק

מרכיב לה אכתפיה – [ברור שהיא ישבה על כסא, ורק את הגוף כסא החזיק על כתפיו] - בן יהוידע

אנן מהו למיעבד הכי? – [שמא הם אותם רבנן שנעקרו מפני פרקיה דרב הונא (יבמות סד ע"ב) ולכן לא חששו לשז"ל אם יחזיקו את הכלה] - בן יהוידע

אי דמיא עלייכו ככשורה – [מדוע היא נדמית לקורת הבנין? אלא כי אשה היא עיקר הבית. ועל זה שמח שזכה איש זה לבנין] – מהרש"א

"שום תשים עליך מלך" (דברים יז, טו) – [חז"ל למדו מהמלה "עליך" (מלה שהיא כמיותרת) שיהיה שליט עליך] – אגדות א' 151

"שום תשים עליך מלך" – [כאן משמע שהחיוב שיהיה יחס של כבוד למלך הוא חיוב המוטל על העם בלבד, ואין המלך עצמו מצווה בזה. אבל ביומא כב ע"ב מבואר ששאול נענש מפני שמחל על כבודו, הרי שגם המלך עצמו גם נצטוה בזה] - אור הישר

מבטלין תלמוד תורה להוצאת המת ולהכנסת כלה -

[הוצאת המת] וכמה כל צרכו? תריסר אלפי גברי – [כי מספר זה שלם לבטל קטרוג השטן] – מהרש"א על מגילה כט ע"א

דף כח

טלטולי דגברא קשין מדאיתתא - מהרש"א על סנהדרין כו ע"א

דף כח ע"ב

וזו היא קצצה שהתינוק נאמן להעיד עליה – [מה היא לשון "קצצה". והזכירו "תינוק" כי הזכרון מצוי בו ביותר] – מהרש"א

אחד מן האחים שנשא אשה שאינה הוגנת לו, באים בני משפחה ומביאים חבית מלאה פירות ושוברים אותה באמצע רחבה, ואומרים אחינו בית ישראל שמעו! אחינו פלוני נשא אשה שאינה הוגנת לו ומתייראים אנו שמא יתערב זרעו בזרענו, וקחו לכם דוגמא לדורות וכו' – [מדוע בחרו סימן זה? כי על הפירות גזר ה' בששת ימי בראשית שיצאו "למינו", והפירות שומרים יסוד זה. ואיש זה לא שמר על צאצאיו שיהיו "למינו"] – לשמוע בלימודים, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"