מקורות לפרק

דף סו:
ר' יוחנן בן זכאי רוכב על חמור, אשריכם ישראל – [מהו השבח הגדול הזה? אלא כיון שיש לישראל מעלה אלוהית, הם או למעלה מהאומות, או למטה מהם ומשועבדים להם. כי כשמפסידים מדריגתם מגיע להם ביטול קיומם הגשמי. ואשריהם מפני מעלתם האלוהית] - נתיב א' 172 (צדקה, ב); גבורות השם, 29 (ד); נצח 83 (ד); אגדות א' 153

ר' יוחנן בן זכאי רוכב על חמור - דרשות חתם סופר, דרוש לז' אב, דף פז

מלקטת שעורים מתחת גללי בהמתם – [מדוע דוקא גללים? אלא ע"ז נקראת "צואה", כדברי אריז"ל בעץ חיים (שער לב, פרק ה), ואותו שפע שהיה ראוי לבוא ישירות לישראל, כשחוטאים זה עובר דרך האומות והחיצונים נקראים "גלל"] - בן יהוידע

אשריכם ישראל! בזמן שאתם עושים רצונו וכו' ובזמן שאין אתם עושים רצונו – [כיצד ביטוי "אשריכם ישראל" מוסב גם על החיוב (עושים רצונו) וגם על השלילה (אין עושים רצונו)] - מהר"ל, נצח ישראל 84 פרק יד; גבורות 29 פרק ד; אגדות ח"א 153; וכן מהרש"א

ובזמן שאין עושין רצונו של מקום, מוסרן ביד אומה שפלה – [אלו הם הישמעאלים] – מהר"ל, נצח ישראל 84 פרק יד; גבורות השם 29 פרק ד; אגדות ח"א 153

אל תקרי גדיותיך אלא גויותיך – מהרש"א ד"ה צאי לך בעקבי הצאן

אל תקרי גדיותיך אלא גויותיך - קורא באמת, כתובות, פסקא ב'

מלח ממון חסר - אגדות א' 153-154 (ד' פסקאות ופירושים שונים)

מלח ממון חסר – [ג' פירושים] – חיד"א, מראית העין

מלח ממון חסר – [ההבדל הרעיוני בין "חסר" ל"חסד", אם נותן צדקה והכסף אינו חוזר אליו, או "גמילות חסד" בהלוואה, והכסף חוזר] - בן יהוידע

מלח ממון חסד – [לפי גירסא זו, אך ורק אם כיוון הנותן צדקה כדי לקיים חסד עם הזולת, אז סגולה לשמור כספו. אבל אם נותן מחמת בושה או כדי להשיג כבוד מהבריות, אין בכספי צדקה שנותן סגולה זו] – עיני יצחק; ע"פ חיד"א, מראית העין

דף סז

יתום ויתומה שבאו לינשא – [מדוע חזר על המלים "יתום ויתומה" פעמיים? ללמד שלמרות שהסברא הראשונה היא להקדים את האיש, להצילו מהרהור חטא, אבל באמת יש להקדים את היתומה כי בושתה מרובה לעמוד ללא בעל] - בן יהוידע

"די מחסורו" (דברים טו, ח), זה בית. "אשר יחסר", זה מטה ושולחן. "לו", זו אשה, וכן הוא אומר "אעשה לו עזר כנגדו" – [מה הוא סדר הדרשות? אלא קודם צריכים לעזור לו אם בצורכו התמידי ביותר, מקום לשהות ולנוח. אח"כ מטה ושולחן שצריכים רק לפעמים. והמלה "לו" נוגע לגוף שלו, אשתו העוזרת לו בכל] - דברי שאול

"לו" (דברים טו, ח) זו אשה (כלומר משיאין לו אשה) כי האשה מיוחדת "לו" יותר מכל הקנינים] – מהר"ל, גור אריה, שם

הלל רץ לפניו – [צ"ע כיצד היה מותר לנשיא בישראל לזלזל בכבודו עד כדי כך? וי"ל ע"פ שו"ת חוות יאיר, סי' ר"ה, כי אדם שמתנהג תמיד בענוה וחסידות, אין בעיני הבריות פגם אם יתנהג כך. אדרבה יגדל כבודו] - מראית העין

הלל רץ לפניו – [מהרש"א כותב שאם הוא עני הדיוט והרגיל את עצמו בפינוקים, אין מצוה לרוץ לפניו. אבל אם הוא "בן טובים" וכך הורגל מנעוריו, מצוה בדבר. ועוד כותב "עיני יצחק" מה התועלת בעבד רץ לפניו? שבכל מקום שיגיע, יתנו לו מנה יפה וכסף הגון כי יאמינו שהוא מבני טובים. ולכן שב דבר זה לצרכי צדקה לעניים] – עיני יצחק

לעני בן טובים, ליטרא בשר - בינה לעתים, עת נקמה, תחילת דרוש ב' לפ' זכור

לעני בן טובים, ליטרא בשר – [דין זה היא רק בנולד במצב משופע, ולא שקלקל לעצמו בהתפנקות] - אגדת אליהו, פאה פ"ח פסקא ט'

רבא: במה אתה סועד? – [טעם העני, כשם שהקב"ה ברא לכל בריה ובריה, אי אפשר שלא יתן לכל אחת מהם כל צרכו, שאם כן ברא ה' בריאה חסרה] - נתיב א' 175 (צדקה, ג)

רבא: במה אתה סועד? - בינה לעתים, עת נקמה, תחילת דרוש ב' לפ' זכור (קסא, קסב)

בעיתם לא נאמר אלא בעיתו – [פרנסה היא יותר מהגאולה, כי כיון שהקב"ה ברומו של עולם (כינוי לספירת הכתר) הוא עליון ובזה הוא מקיים כל הנמצאים. ולכן כתוב "פותח את ידיך" בלשון נסתר, ולא כתוב "תפתח" בלשון נוכח] - אגדות א' 154 ד"ה נותן לכל אחד ואחד מזון בעיתו (ע"ע פסחים קיח ע"א)

לשם מתנה לא שקיל (אלא לשם הלוואה) – [אין לנסות בתחילה לתת לו לשם צדקה, כי בושתו מרובה] - בן יהוידע

אנא שכיחא בגויה דביתא ומקרבה הנייתי - בן יהוידע

נוח לו לאדם שיפיל עצמו לתוך כבשן האש - אגדות א' 154

נוח לו לאדם שיפיל עצמו לתוך כבשן האש - בן יהוידע

היא מוצאת – התוספות (בבא מציעא נט ע"א ד"ה דכתיב היא מוצת, וכן כאן בכתובות ד"ה דכתיב היא מוצאת) מפרשים היא מוצת בלא אל"ף כמו ויצת אש גו' עכ"ל. והקשה הריטב"א דלא מצינו כן בכל הספרים כו' עכ"ל. ואין מקום לתמיהתו דאין רצונם שהוא חסר אל"ף בכתוב אלא דר"ל שהוא חסר בקרי, שהאל"ף נחה ואינה נקראת אלא מוצת בלא א' וכפירש"י בהדיא במדרש בראשית רבה (פרשה פה)] – מהרש"א, סוטה דף י ע"ב ד"ה נוח לו לאדם

המזבז אל יבזבז יותר מחומש – [טעם פנימי שהחומש הוא מספר נבדל, כי כל שטח יש בו רק ארבעה צדדים] - אגדות א' 154

המזבז אל יבזבז יותר מחומש - דברי שאול

דף סח
המעלים עין מן צדקה כעובד ע"ז – [כי הקב"ה זן לכל ומשפיע לכל. וע"ז היא ההיפך מזה. כך הנמנע מלעזור לעניים הוא היפך מדותיו של הקב"ה והוא כעובד ע"ז. עוד פירוש יש לזה מהמלה "אחיך". כי הפסוק שחז"ל הביאו כאן הוא "השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל וכו' ורעה עינך באחיך האביון ולא תתן לו וכו' והיה בך חטא" (דברים טו, ט). חז"ל הביאו כאן רישא דקרא, אבל עומק דבריהם ע"פ סיפא דקרא. כלשון מהר"ל: "ולפיכך אם מעלים עינו מן הצדקה ואינו מרחם על ישראל, הרי הוא יוצא מן מה שישראל הם עם אחד והם לאל אחד. והיציאה מן האחדות נחשב כאילו דבק בע"ז לגמרי, ולפיכך כתיב לשון עבודה זרה בפסוק זה וכו' שאם לא יעשה דבר זה הוא בליעל שהוא דבר עבודה זרה"] - אגדות א' 155 (עוד על ענין זה שכיון שהם שייכים לאל אחד, מפני זה הם עם אחד עם תורה אחת, עיין "נצח ישראל", תחילת פרק י עמ' סא)

המעלים עיניו מן צדקה כעובד ע"ז – [שהנותן צדקה, הקב"ה משלם לו כמ"ש "מלוה ה' חונן דל" (משלי יט, יז) וגו'. והמעלים מליתנה יש לו לב בליעל, לאמר שאין מי שישלם לו והרי הוא ככופר בה' ומודה באלהי זהב וכסף] - מהרש"א בבא בתרא ט' ע"א ד"ה שקולה צדקה כנגד כל המצות

המעלים עיניו מן צדקה כעובד ע"ז – [ידוע ויכוח טורנוסרופוס ורבי עקיבא אם בני ישראל דינם כבנים להקב"ה (ומפני זה חייבים אנו לפרנסם) או דינם כעבדים, ואם האדון כועס עליהם אסור לנו לפרנסם (בבא בתרא י ע"א). וכיון שהוא מכחיש את תועלת גיורם של בני ישראל שבזה נהיו בנים לה', הרי הוא כעובד עבודה זרה] – פרשת דרכים, דרוש י"ז

המעלים עיניו מן צדקה כעובד ע"ז – [כי מי שאינו מרחם על העניים חושב אותם לשפלים ונבזים, מתוך גאותו ורום לבון. וכבר אמרו חז"ל שכל המתגאה כעובד ע"ז ("ורם לבבך ושכחת אתה' אלוהיך") ולכן יש בו שמץ עובד ע"ז] – ישמח משה, אדמו"ר ר' משה טייטלבוים מאהעל, תחילת פרשת קרח, ד"ה קרח שפקח היה

המעלים עיניו מן צדקה כעובד ע"ז - תורת תמימה, דברים טו, ט (ס"ק ל)

המסמא - עיין משנה, פאה סוף פ"ח

המסמא – [מה שהאדם עושה לעצמו רע, כן יהיה לו] - אגדות א' 156

דף סט
בשמתא - גליון ר"י עמדין

הונא חברין שלם! וכו' ומאן יתיב בי מרזיחא ברישא? - לחקר שמות וכינויים בתלמוד, הרב ראובן מרגליות (הוצ' מוסד הרב קוק, תשמ"ט), עמ' מח-נ

מר וזח נעשה שר לסרוחים – מהרש"א, המביא פירוש הערוך (ערך מרזח)