מקורות לפרק

דף פא

ערבוביתא דרישא – [התורה נקראת "ראשית" (משלי ח, כב) ואם אין האדם מברר נוסחאות המשנה והברייתא, הוא יטעה בפסקיו, וזהו עוירא] - בן יהוידע

שלחו מתם הזהרו בערבוביתא, הזהרו בחבורה, הזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה – [קשר של ג' מאמרים אלו יחד, כי אע"פ שהאדם צריך ליזהר מערבוביתא ולשמור על בריאות גופו, ירבה בתלמידים וילמדו יחד בחבורה אע"פ שחלק מהם יש בהם ערבוביתא בראש ובבגדים, ואל יחשוש להנזק בגופו מהם, כי התורה תגן על הרב המלמד, כמו מעשה ר' יהושע בן לוי דמיכרך בבעלי ראתן (כתובות עז ע"ב)] – חתם סופר, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

הזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה – [שאין להם עסק אחר ולכן מפנים כל זמנם ללימוד התורה, ועוד שדעתם שפלה עליהם] – ר"ן על הסוגיא

הזהרו בבני עניים – [עושר הוא מדריגת עוה"ז, ועני המסולק מזה הוא מסוגל לתורה, שהיא השכל הנבדל] - נתיב א' 44 (תורה, י); נתיב ב' 16 (ענוה, ז); נצח 216 (נט); אגדות ב' 23-24; דרשה על התורה 38

הזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה – [מה ענין לשון "תצא תורה"? אלא בני עשירים המשיגים בתורה אינם זריזים ללמד לאחרים. אבל בני עניים מלמדים לאחרים כדי להתפרנס. ובנו של המחבר (ר' יעקב) פירש כי התורה מתקיימת במיעוט תענוג (אבות, ו) "פת במלח" וכו' (שם). ועוד כמ"ש רב לרב כהנא "לא תמצא בארץ החיים, לא תמצא במי שמחיה את עצמו" (סנהדרין קיא.) ולכן בני עשירים קשה להם להשיג ולהבין בתורה] – בן יהוידע

הזהרו בבני עניים - תורה תמימה, במדבר כד, ז (ס"ק טו)

אין מצויים ת"ח לצאת מבניהם ת"ח - אגדות ב' 23-24; נתיב ענוה ז' 16; נצח 216 פנ"ט

אין מצויים ת"ח לצאת מבניהם ת"ח – [צ"ע הרי אמרו "ואני זאת בריתי וכו' לא ימושו צפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך מעתה ועד עולם" (ישעיה נט, כא) מכאן ואילך תורה חוזרת לאכסניא שלה (בבא מציעא פה ע"א) וזה סותר את הנאמר כאן "שאין מצויים". עיין "מצודת דוד", מובא כאן ב"ליקוטי בתר לקוטי". אבל נ"ל תשובה אחרת. אמנם חזקה על תורה שתחזור לאכסניא שלה, אבל אם הוא מבזה עמי הארץ (או שאר ד' דברים שנמנו כאן) לא תחזור התורה למשפחתו] –נ"ל המלקט

שלא יאמרו תורה ירושה היא להם – [כי רק דבר גשמי אפשר להוריש, ולא שכל נבדל] – אגדות ב' 23

שלא יתגדרו על הציבור – [כי מעלת ת"ח בן ת"ח היא עליונה מאד מאד] - אגדות ב' 23

שהן מתגדרין על הציבור – [כי בזה הוא נבדל מהכלל שהם הציבור. אבל שכל הנבדל צריך לבוא מהמדריגה הכללית העליונה] - אגדות ב' 23

שהן מתגדרין על הציבור – [הראשון אמר "כדי שלא יתגדרו" כלומר זו שמירה שלא יחטא; והשני אמר "מפני שהן מתגדרים" וזהו עונש להם] – מהרש"א

דקרו לאינשי חמרא – [ובזה ת"ח נבדל מהכלל] – אגדות ב' 23

דקרו לאינשי חמרא – [ת"ח אלו סבורים שעמי הארץ הם כך בטבע תולדתם, וכמו שהנולד חמור נשאר חמור, ולא יכול להשתנות לטובה. ולכן עונשם מדה כנגד מדה שבניהם של ת"ח אינם ת"ח, ואז יווכחו לדעת שלא מפני הטבע האדם הוא חכם או עם הארץ, אלא מפני השתדלותו] – מהרש"א

דקרו לאינשי חמרא – ["לועג לרש חרף עושהו", רש הוא עם הארץ מתחילתו, מחסרון שכלו. והלועג עליו חרף עושהו, שכך עשהו"] - גר"א על משלי יז, ה; (רעיון זה לענין קנינים גשמיים, מאירי, חבור התשובה 95 משיב נפש ח"א פרק ד)

דקרו לאינשי חמרא - דברי שאול

שאין מברכין בתורה תחילה – [הברכה שמברכים לפניה כי "אשר בחר בנו ונתן לנו את תורתו" וגילו בזה שאינה מתנה חשובה בעיניהם. ודרשו זאת מפני המשך הפסוק "אשר נתתי לפניהם"] – רש"י, ע"פ הגהת הב"ח

שאין מברכין בתורה תחילה – [מדובר על ברכה ראשונה לפני קריאת ספר תורה ברבים, כי היו מתעצלים לקום ממקומם וללכת אל הספר. ועוד פירוש שתלמידי חכמים ויתרו על כבודם ונתנו לעמי הארץ להקדים לברך על התורה לפניהם] שו"ת רמב"ם, מהד' בלאו, סי' קלה; [שהקדימו כהן עם הארץ, והרואה ת"ח שפל לפני עם הארץ אומר אין נחת רוח בתורה] - מהרש"א

שאין מברכין בתורה תחילה – [שתלמידי חכמים ויתרו על כבודם ונתנו לעמי הארץ להקדים לברך על התורה לפניהם] – מהרש"א (וכנראה לא ידע שהרמב"ם (הנ"ל) פירש כך. לכן אינו מזכיר אותו).

שאין מברכין בתורה תחילה – [רצונו של ה' שנהיה עוסקים בתורה כדי שתתעצם נשמותינו בעצמיות ורוחניות וקדושת מקור מוצא התורה וכו'. ואז תהיה השכינה ממש בקרבם כי היכל ה' המה וכו' ובזה יהיה קישור פמליא של מעלה עם פמליא של מטה (עיין סנהדרין צט ע"ב). אבל עתה שעברו חק זה שלא עסקו בתורה כי אם לצורך הדברים הגשמיים להנאתם, לידע הדינים לצורך משא ומתן גם להתגאות להראות חכמתם, ולא נתכוונו להתעצם ולהתדבק בקדושת ורוחניות התורה ולהמשיך השכינה למטה לארץ כדי שתעלה נשמתם למדריגה גדולה אחרי מיתתם, הנה בזה עשו פירוד שנסתלקה שכינה מן הארץ ועלה למעלה, והארץ נשארה בגשמותה בלי קדושה, וזה היה גורם חורבנה ואבידתה] – ב"ח על טור או"ח סי' מז ד"ה ומ"ש דאמר רב יהודה אמר רב
ספר "ילקוט הגרשוני" (על נדרים פא ע"א) מבאר דברי הב"ח הנ"ל שאם יש רוחניות הארץ אז היא "ארץ הצבי" (כתובות קיב ע"א) ומתרחבת לקבל אוכלוסיה של מליוני יהודים. אבל אם מסלקים את הרוחניות אז הארץ מצטמקת "ואבדה הארץ".

שאין מברכין בתורה תחילה – [אמנם הם מברכים אבל בלי כל הלב ואינם דבקים בתורה כראוי. ועוד הסבר: כי אף הלומד תורה מפני שהיא משפט אמת, אם אינו לומד מפני שהיא תורת הקב"ה, נענש] – מהר"ל, אגדות ב' 24, 25; נתיב א' 32 (תורה, ז); תפארת ישראל, 2-3 (הקדמה)

שאין מברכין בתורה תחילה - דברי שאול

שאין מברכין בתורה תחילה – [יש ג' ברכות. [א] "אשר קדשנו במצוותיו", מוסב על תורת הסוד, כי "קודש" הוא בחכמה ואצילות. [ב] והערב נא, נגד לימוד הגירסא וחלק הנגלה. לכן אומרים "בפינו ובפיפיות עמך בית ישראל", כי הגירסא הוא בפה [ג] "אשר בחר בנו" מול העיון והסברא של חלק הנגלה, ובזה משתבחים אנו מול האומות המכירים "רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה". והנה יש שאינם מאמינים בחלק הסוד, ולכן מזלזלים הם בברכה הראשונה (נגד הסוד) ואין מברכים בתורה תחילה] – בן יהוידע

שאין מברכין בתורה תחילה - צדקת הצדיק, קפה; [כי הברכה לפניה היא ההכרה שהחכמה מהקב"ה. ואם אין לו ללומד הכרה זו, אפשר שהתורה תפסק מזרעו] - רסיסי לילה, כא 26; ר' צדוק, לקוטי מאמרים 78 מבוא; פרי צדיק (חלק חמישי 229 האזינו, א')

מפני שלא ברכו בתורה תחילה – [איזה קשר יש בין ברכת התורה לבין אבדן א"י? אלא "הברכה בכל מקום הוא הכרת הנותן אותו דבר, ואינו (המקבל) נוטלה מעצמו. והם למדו תורה בדרך (של) חכמה בלא ידיעת נותן התורה ית"ש. וזה גורם גלות הארץ וכו' שכל עיקר קדושת הארץ הוא הכרת הנותן כמ"ש בהבאת ביכורים 'אשר נתת לי ה'' (דברים כו, י) שמדבק טובות הארץ ופריה בנותנם" עכ"ל. הערת המלקט: וזו ברכה יחידה שהיא מהתורה, ולכן היא חמורה (שו"ת שאגת אריה, סוף כד) פרט לברכת המזון, ובה לא חטאו] – ר' צדוק הכהן, לקוטי מאמרים, עמ' 78

מפני שלא ברכו בתורה תחילה – [שהיו צריכים לכוון שתתעצם בנפש הלומד קדושת המוצא של התורה] – ב"ח על טור או"ח סי' מז, ד"ה ומ"ש דאמר רב יהודה

מפני שלא ברכו בתורה תחילה – [שלא התייחסו לתורה בכל יום ויום כאילו היום ניתנה מסיני] – אור רש"ז, ר' שמחה זיסל מקלם, סוף פרשת עקב

מפני שלא ברכו בתורה תחילה – [שלא התייחסו לתורה בכל יום ויום כאילו היום ניתנה מסיני] – ר' נתן צבי פינקל (סלובודקה), אור הצפון, ח"ב ספר שמות, עמ' ע'

מפני שלא ברכו בתורה תחילה – בני יששכר, סיון, פרק ה, פסקא ז

מפני שלא ברכו בתורה תחילה – חידושי חתם סופר, על נדרים דף פא; דרשות חתם סופר, פסח, דף רסב

שאין מברכין בתורה תחילה - בית הלוי, פ' משפטים

שאין מברכין בתורה תחילה - הנצי"ב, על ספרי ח"ג דף נ"ו, עקב, ה'

שאין מברכין בתורה תחילה - תוספת ברכה, שמות טו, כו

על מה אבדה הארץ? - בינה לעתים, עת דודים, דרוש ליום שבת קודש, ב' לחג שבועות (רפב)

על מה אבדה הארץ? - של"ה דף שפח. (פ' ברכה)

על מה אבדה הארץ? - מהרש"א נדרים פא ע"א

על מה אבדה הארץ? - יערות דבש (ח"א עמ' רמד-רמו, דרש י"ג)

על מה אבדה הארץ? - צל"ח (לברכות סד.)

על מה אבדה הארץ? - סידור ר"י עמדין, דף 13 (הקדמה, ס"ק ו')

על מה אבדה הארץ? - אמת ליעקב

על מה אבדה הארץ? – [יש הלומדים תורה כדי להתחדד וכדי להיות פקחים ומפולפלים, ביכולת הויכוח] - בן יהוידע על בבא מציעא דף פ"ה ד"ה והנה נודע שיש לומדים תורה

על מה אבדה הארץ? - ר' צדוק, לקוטי מאמרים 78 מבוא

ויאמר ה' על עוזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם, ולא שמעו בקולי, ולא הלכו בה (ירמיה ט, יב) – [יש בפסוק זה ג' פרטים שונים. (א) שלא עסקו בהבנת התורה, להבין סברא. כך כותב רמ"ק (אור יקר, כרך ו' עמ' עא, על זהר ח"א דף קפה ע"א) "דהא לא אתגלו ישראל מארעא קדישא אלא בגין דאסתלקו מאורייתא ואשתבקו מינה הה"ד 'מי האיש החכם וכו' על מה אבדה הארץ? על עוזבם את תורתי'. ר' יוסי אומר מהכא: 'לכן גלה עמי מבלי דעת' (ישעיה ה, יג) על זה כתב רמ"ק: "שהעיקר הוא סברא באורייתא כדאמרינן (ברכות ו ע"ב) אגרא דשמעתא סברא. כי גירסת המשנה אינה תורה, אלא העיקר למסבר סברא" עכ"ל לעניננו. [ולכן החכמים והנביאים בזמן החורבן לא הבינו על מה אבדה הארץ, כי ראו כי כולם גורסים בתורה, אבל לא הבחינו שלא למדו על מנת להבין]. וכן כתב הגאון ר' משה זכות (הרמ"ז) בביאורו לבראשית ח"א יב ע"ב (פקודא חמישאה, בנדפס דף רמד) כי "למלעי באורייתא" הוא קריאת התורה וגירסתה; "לאשתדלא באורייתא" הוא העיון וההשכלה בתורה; "לאפשא לה" היא לחדש חידושים. ובזה נבין דברי הגאון ר' ישראל סלנטר ("אור ישראל", פרק יח) שהתלמוד בימינו הוא כמו בחינת מקרא בזמן חז"ל, ולימוד מקרא אצלנו הוא בדרגת לימוד א"ב. ולימוד גדולי הפוסקים אצלנו הוא כמו לימוד המשנה בימי חז"ל. כי אין אנו לומדים על מנת להבין, אלא על מנת לגרוס ("דף היומי" וכדומה). כי העיון הנכון לשאוב יסודות התלמוד ממקומות מפוזרים כדי להבין ולהורות כדת, זאת היא שימוש תלמידי חכמים" עכ"ל. ובימינו נחשבנו שוטים, כדברי רש"י (דברים ד, ט) כי אין אנו לומדים על מנת לא לשכוח ועל מנת לקיים התורה לאמתתה. וענין שכחת התורה היא חסרון "דעת" כבר מוזכר ביומא (לח ע"ב). ולכן מסוגנן הפסוק "על עוזבם את תורתי", תורה של הקב"ה, ולא תורת האדם בלבד. ממילא אין הלומד שומע בקול ה' לעשות לפי מוסר התורה ורוחה, אלא "צו לצו קו לקו". ולא הלכו בה הם חידושי תורה האמתיים] – נ"ל המלקט

דף פג

והחי יתן אל לבו. דיספד יספדוניה, דיקבר יקברוניה, דיטען יטענוניה – [צ"ע כי סדר הדברים כאן הם היפך סדר עשייתם? אלא מזכירים תחילה מן הקשה לקיים ועוברים אל הקל לקיים, לומר שישתדל האדם לקיים לכל הפחות דברים הקלים יותר] – בן יהוידע, על מועד קטן כח ע"ב

דף פט:
שרקיה טינא - ע"ע תוספות והר"ן