מקורות לפרק

דף מח

"ועל כל נפשות מת לא יבוא" (ויקרא כא, יא). שומע אני אפילו נפש בהמה במשמע, כענין שנאמר "ומכה נפש בהמה ישלמנה" (ויקרא כד, ה) תלמוד לומר "על נפש מת לא יבוא" (במדבר ו, ו) – [ביאורו כי אמנם גם בהמה נקראת "נפש", כמו "נפש חיה" (בראשית ב, יט) אבל כל זאת בזמן שהיא עדיין בחיים. אבל במיתתה פוסקת ממנה שם זה. רק אצל האדם שיש נצחיות הנפש נקרא "נפש מת" גם אחרי מיתתו] – ישמח משה, לאדמו"ר ר' משה טייטלבוים מאהעל, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

דף מט

אל יכנסו תלמידי ר' מאיר לכאן – [מדוע דוקא כאן הוסיף לו כינוי "רבי" ולא בשאר דבריו?] - בניהו

תורה מה תהא עליה – [כי מתוך כעסו בא לידי טעות לומר שאין קידושין בעזרה. תורה מה תהא עליה?] – מהרש"א על קידושין נב ע"ב

דף נ
לאחר פטירת ר' מאיר, "יוסי שתק" – [כאשר תלמידי ר' מאיר שמעו קושיית ר' יהודה על דברי ר' מאיר, לא הרהרו אחרי ר"מ כי אמרו אילו היה חי , היה משיב תשובה נכונה. וגם מה שר' יהודה הקשה לא שכנע אותם, כי אמרו כי דיבר מתוך כעס. אבל כאשר ר' יוסי היה נוכח ושותק, ולא דחה קושיית ר' יהודה, זה היה להם קשה] - בן יהוידע

דף נו

כל שמעתתא דמתאמרה בבי תלתא, קדמאי ובתראי אמרינן, מציעאי לא אמרינן - שו"ע יו"ד רמ"ב, "ברכי יוסף" לסעיף כד ד"ה עד שיזכיר שם אומרו

דף נז:

תקברינון חובה לבניה - פי' הבונה (נדפס בעין יעקב)

תקברינון חובה לבניה – [מובא כי אמו של ר' יהושע בן חנניה הביאה לעריסתו בהיותו תינוק לבית המדרש, כדי שאזניו יקלטו דברי תורה. וזה השפיע עליו לכל החיים (ברטנורא, על אבות, פרק ב). כן להיפך כאשר מגדלים תינוק בחוסר יראת שמים זה משפיע עליו לעת זיקנה. לכן כעסו כאן על שמרגילים את התינוק למעשה הקפת הראש בחטא, והתבטאו שהמוות עדיפא לו מהחיים בחטא. (וכנראה היתה כשגגה שיצאה מלפני השליט, וגרמו ע"י כך שבאמת מתו בפועל בקטנותם)] – עין אליהו

תקברינון חובה לבניה – [צ"ע כי גם בבבא קמא דף פ ע"א נתקללה? והיישוב לזה] – בן יהוידע