מקורות לפרק

דף ו

כתב בלי שרטוט - גליון ר"י עמדין

ויתנו את הילד בזונה – [מפני שנדדו למרחקים לא יוכלו לחנך את בניהם, וזה נקרא "זונה"] - אגדות ב' 91

עסיק בפלגש בגבעה – [כמו שהקב"ה קובע סדר של העולם, כך הוא מטפל שלא יצא העולם מסדרו. וכאשר אין מלך בישראל, יוצא העולם מהסדר] – אגדות ב' 91

עסיק בפלגש בגבעה – [אין הכוונה בפשוטי הדברים, אלא בכל דבר יש סודות פנימיים, ובהם הקב"ה עוסק] – בן יהוידע

אביתר בני, יהונתן בני כך הוא אומר – [זה מלמד שהיה קלקול בגוף, וזה מלמד שהיה קלקול בנפש] - אגדות ב' 92

זבוב מצא – [חז"ל דרשו הפסוק שלא כפשוטו כי "ותזנה עליו פלגשו" (שופטים יט, ב) המלה "עליו" מיותרת] – מהרש"א

זבוב מצא – [ע"פ גיטין צ' ע"א יש ג' דעות, מצא זבוב וכו'. וכאן הוא משל לדבר מכוער] - יערות דבש (ח"א עמ' קנג, דרש ז')

מי איכא ספיקא כלפי שמיא – [משום שהיה על מעשה אחד, שייך להקשות ומי איכא ספיקא. אבל בכשר ופסול, שניהם מן הש"י כי הטעמים הם מן הש"י] - דרך חיים 259 (פ"ה, מחלוקת לשם שמים)

אלו ואלו דברי אלהים חיים – ["כל העולם משתבש בביאור ענין זה ומוציא אותו מפשוטו, כי קשה איך אפשר ששני דברים הסותרים זה את זה יהיו אמתיים? והאמת הברור הוא שהענין כפשוטו. כי כן אמרו חז"ל 'כל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים' (אבות, ה). אלא שאם עכשיו אמת חלק אחד, סופה שלזמן אחר יתקיים החלק השני. ואולם בפירוש אמרה תורה להטות ההלכה למעשה אחרי רבים (שמות כג, ב) ואין לנואלא אותה דיעה שרוב החכמים מסכימים עליה. ומכל מקום גם הדיעה השניה אמיתית גם למעשה, והיינו לזמן אחר, כשיסכימו החכמים בה"] – רמ"ע מפאנו, י' מאמרות, חקור דין, ח"ב פרק יז (ועיי"ש שהביא כמה דוגמאות שנשתנתה ההלכה, לפי שינוי הזמן)

אלו ואלו דברי אלהים חיים – ["בעלי אסופות וכו' אי אפשר שיהיה דעת החכמים על דרך אחד. ואי אפשר שלא יהיה חילוק ביניהם כפי מה שהם מחולקים בשכלם. כי כל דבר ודבר אי אפשר שלא יהא בחינה יותר מאחת לדבר אחד. שאף אם הדבר טמא, אי אפשר שלא יהיה לו בחינה [מסוימת] אל טהרה של מה. וכן אם הדבר טהור, אי אפשר שלא יהיה לו בחינה מה של טומאה. ובני אדם מחולקים בשכלם, ואי אפשרשיהיו כל שכלי בני אדם על דרך אחד. וקראם בעלי אסופות, כאשר הם מתאספים יש בהם כל הדיעות המחולקות"] - באר הגולה 19-20 (באר א)

אלו ואלו דברי אלהים חיים – [הש"י הוא אל אחד, ואי אפשר שלא יהיו ממנו כל המעשים שהם הפכים, שכך רצון הש"י, וכך הם דברי חכמים אף שהם הפכים] – מהר"ל, על אבות, 259, פרק חמישי "כל מחלוקת שהיא לשם שמים"

אלו ואלו דברי אלהים חיים – [לא ששניהם אמת, אלא שמתוך הבנת דברי הניגוד הוא מבין מה הנכון] - פתח עינים

אלו ואלו דברי אלהים חיים - אמת ליעקב

אלו ואלו דברי אלהים חיים - ר' צדוק, סוף ס' תקנת השבין 160-161 ד"ה וחכמתו; רסיסי לילה, טז; דובר צדק 151; פרי צדיק (ח"א 151 חנוכה, ח)
ע"ע עירובין יג ע"ב

אל יטיל אימה יתרה – [כי גורם שיוצא העולם מן הסדר. "האימה גובר על האדם לגמרי עד שמביא שינוי לאדם בכל"] - אגדות ב' 92-93
גילוי עריות, שפיכת דמים, חילול שבת - נתיב ב' 239 (כעס, ב); אגדות ב' 92-93

חילול שבת – [כי אותו יום מלחמה היה בשבת] – מהרש"א בשם מדרש סדר עולם

אל יטיל אימה יתרה – [אמנם קצת אימה ראוי להטיל] - מראית העין

אל יטיל אימה יתרה, סוף הוא בא לידי ג' עבירות – [תיאור איך נגרמים דברים אלו] - בן יהוידע

הדליקו את הנר – [מדוע לא המשיך בלשון כסגנון הקודמים: "הדלקתם את הנר?] – אגדות ב' 93

הא דרבה בר בר חנה לא שמיע לי, וקיימתיה מסברא – [צ"ע הרי גם רבב"ח עצמו אמר כך גם הוא מסברא? אלא באמת רבב"ח למד מהדיוק בדברי חכמים "חייב אדם לומר בתוך ביתו" והיה די באומרם "חייב אדם לומר בביתו". ולימדו כאן שקולו לא יישמע החוצה, אלא רק "תוך" הבית בלבד. והרי שדיבר בנחת] – בניהו

דף ז

ג' דברים צריך אדם לומר וכו' בניחותא כי היכי דליקבלו מיניה. אמר רב אשי, וקיימתיה מסברא – [צ"ע כי הרי גם רבה בר רב הונא אמר זאת ע"פ סברא? אלא בא לחדש שאפילו אם ברור לו כי יקבלו דבריו, יאמר להם בניחותא. (תוספת המעתיק: כי אצל רבה בר בר חנה איננו בטוחים שתמיד יעשו רצונו, כי לא היה חשוב מאד אצל חלק מבני דורו. עיין מעשה ריש לקיש, יומא ט ע"ב. אבל רב אשי שהיה מרא דכולא תלמודא ונכבד בעמיו, היה יכול להיות סמוך ובטוח שיצייתו לו. ואעפ"כ נזהר לדבר עם כל הבריות בנחת)] – מהרש"א

ג' דברים צריך אדם לומר וכו' בניחותא כי היכי דליקבלו מיניה. אמר רב אשי, וקיימתי מסברא – [צ"ע כי הרי גם רבה בר רב הונא אמר זאת ע"פ סברא? אלא נ"ל המלקט כי דברי רבה בר רב הונא היו במסורת תורה שבעל פה, ללמד כי מה שאמרו רבנן לזרז על ג' דברים, הם עצמם תקנו לומר בניחותא כדי שיתקיימו הדברים ויבוצעו (דליקבלו מיניה). אבל רב אשי אמר זאת מפני שיש להיזהר מקנטור וכעס בבית, גם בלי חשבון אם יקבלו ממנו לקיים דבריו או לא. אלא סברא פשוטה היא] – נ"ל המלקט

והאכילוהו דבר גדול – [קרא לאיסור אבר מן החי "דבר גדול" כי מכל איסורי אכילה, לא נצטוה בן נח אלא רק על זה] – מהרש"א

בני אדם העומדים עלי, קא מצערו לי טובא, ולא מצינא דאיקום בהו – [חושש אני שאם לא אקדים למוסרם למלכות, יקדימו הם למסור ולהלשין, ואז אח"כ לא אוכל להציל עצמי] – בן יהוידע

אמרתי אשמרה דרכי מחטוא בלשוני, אשמרה לפי מחסום בעוד רשע לנגדי" (תהלים לט, ב) – [למה אמר ב' פעמים "אשמרה"? אלא אף אדם שהוא רגיל לשמור פיו, אבל בנסיון קשה שהרשע מבזה ומחרף אותו בנוכחותו, צריכים "מחסום" נוסף על השמירה] – מהרש"א

דום לה' והתחולל לו – [זו היא מלחמתו של הקב"ה, כיון שהוא משכים ומעריב לבית המדרש] - נתיב ב' 235 (בטחון, א); אגדות ב' 93

דום לה' והתחולל לו – [התוספות פירשו שהוא להתפלל בדמדומי חמה. לא דרשו ממלת "דום" אלא ממלת "והתחולל" מלשון "ויחל משה" (שמות לב, יא) לשון תפילה, וכך אמרו "עד שתתחולל דעתו עליו" (ברכות ל ע"ב). וענין "דום" הוא לא להתלונן, כמו "וידום אהרן" (ויקרא י, ג; זבחים קטו ע"ב)] – מהרש"א

דום לה' והתחולל לו – [התוספות פירשו שהוא להתפלל בדמדומי חמה. למדונו חז"ל: "אמר להם הקב"ה לישראל אפילו לא קיימתם אלא קריאת שמע שחרית וערבית, אי אתם נמסרים בידו" (סוטה מב ע"א) ובארנו ב"אוצרות המוסר" (שער הזריזות, מאמר ד, עמ' 523) כי גלית בא לבטל את ישראל מקריאת שמע "השכם והערב" (ילקוט שמעוני) ולא דיבר נאום של ג' שעות אלא משפט אחד בלבד כי בא לבטלם מקיום מצוות תפילת ותיקין בזמנה. ובספר קובץ מפרשים על תהלים "מקדש מעט" (לז, ד) מביא בשם המגיד מקוז'ניץ יחוד שיש לכוון אז. וע"פ מה שראיתי ב"בן ביתי" לאדמו"ר קומרנא, פסוק "דום לה' והתחולל לו" הוא בגימטריא "אלהים ישראל", כלומר שה' לוחם עבורם, כדברי מהר"ל לעיל]

דום לה' והתחולל לו – [דום לשון "וידום אהרן" (ויקרא י, ג) התאפק מלהשמיע דבר תלונה ומענה. אל תתמה על מה שה' בחר לגורלך. והתחולל לו, לשון "חיל כיולדה" לשון התחלה, כמו "יחולל אילות" (תהלים כט, ט) "ותשכח אל מחוללך" (דברים לב, יח). הקב"ה קובע דמותך, והוא המשתמש בעוה"ז כפרוזדור הכנה לתקן שלימותך בעולם האמת, עולם הנצח. כל ימי חיי האדם משול הוא לעובר במעי אמו. שעת מיתה היא שעת הלידה. על כן דום לה'] - פירוש רבי שמשון רפאל הירש, תהלים לז, ז

דום לה' והתחולל לו - בן יהוידע ד"ה השכם

יפילם לך חללים חללים וכו' – [האחד לשון עוני (כמו דתן ואבירם שירדו מנכסיהם, ושוב לא היה למשה רבינו מה לחשוש מהם) ולשון אחרון היא מיתה כפשוטה] - בן יהוידע

השכם והערב עליהם לבית המדרש – [כי שכר מצוה בהאי עלמא ליכא. אך מה שהאדם מוסיף מתוך הדחק יש לו שכר, כמו אשה שדחקה עצמה והוסיפה על מעשה ידיה, זכתה לעצמה. ולכן אתה, שאתה אב בית דין וקשה להשכים ולהעריב, אם תעשה כך, ישלם ה' שכרך גם בעוה"ז ויפילם לפניך] – בן יהוידע

השכם והערב עליהם לבית המדרש – [יש כאן יחוד אחד שיש לעשותו בדמדומי חמה (תפילת ותיקין) ועי"ז יפילם ה' לפניך חללים חללים] – המגיד ר' ישראל מקוז'ניץ, מובא בילקוט "מקדש מעט" על תהלים (לז, ז). (אמר המעתיק: בס"ד מצאנו ב"בן ביתי" על תהלים של אדמו"ר ר' אליעזר צבי סאפרין מקומרנא (בנו של הגאון ר' יצחק אייזיק), כי "דום לה' והתחולל לו" בגימטריא 627, והוא גימטריא: ישראל אלהי"ם. נ"ל פירושו ע"פ דברי מהר"ל על מאמר חז"ל זה ("נתיבות עולם", סוף נתיב הבטחון): "המתן לתשועת הש"י, כי דבר זה נקרא מלחמת ה' כאשר [רשע] ירצה להרע אל מי שהוא [שייך] אל הש"י לגמרי. ופירוש הגון ומקובל הוא בפירוש הכתוב. וכו'. שידום לה' לצפות ולקוות אל הש"י כי הוא ילחום מלחמתו, כאשר הוא בוטח בו ית' וגם הוא משכים ומעריב לבית המדרש. ובזה הוא חלקו של הקב"ה לגמרי" עכ"ל. הרי מתברר הרעיון של הגימטריא של פסוק זה: אלהים, ישראל 627 שהם מחוברים).

הדבר יצא מפי ר"א – [עד עכשיו היה משרטט דברים וכותב, ושולח במעטפה סגורה כדי שהשליח לא יקרא בו. אבל עכשיו שמר עוקבא דיבר בפיו "קא מצערא לי טובה", ענה לו גם הוא בע"פ באמירת פסוק "דום לה' והתחולל לו" (והשליח לא יבין על מה הדבר מוסב) ודיבור פיו פעל הגזירה, וה' קיים מה שאמר. וגם זה היה בהשגחה מאת ה' כדי שיבטא בשפתיו ויתקיימו הדברים] - בן יהוידע

זמרא מנא לן שאסור - תשובות הגאונים, הרכבי, סי' ס'

זמרא מנא לן שאסור - נתיב ב' 218 (ליצנות, א); נצח 118 (כג); אגדות ב' 94
קינה ודימונה – [דרשה זו נרמזה בערי א"י, כי השכל הוא בא"י] - אגדות ב' 94; באר הגולה 46 (ג); גור אריה, שמות טז, לג

זמרא מנא לן שאסור – [מדובר בבתי משתאות, אבל בתפילה מותר לזמר] – מהרש"א

קינה ודימונה - פתח עינים

קינה ודימונה - גר"א, קול אליהו, סי' רכא (על יהושע יט, ה, ועל דברי הימים א' ד, לא)

ועדעדה – [דרשו דוקא בשמות אלו כי יש אות ה' בסוף, והיא מדת הדין שיעשה ה' בשונאי ישראל] – מהרש"א

ועדעדה – [דרשו רק פסוקים אלו, מפני שההברות בהן כפולות] – מהר"ם שיף
כלילא אסור – [תוכן רעיוני לכלילא ומצנפת] - אגדות ב' 94 ד"ה גזרו על עטרות חתנים

כלילא אסור - של"ה דף רט (הספד בית המקדש)

הסיר המצנפת והרים העטרה (יחזקאל כא, לא) מה ענין מצנפת אצל עטרה? – [צ"ע כי לפי סדר המלים היה צ"ל מה ענין מצנפת אצל עטרה? והיישוב לזה] – מהרש"א

חסדא את וחסדאין מילך – [תלה בו חסידות, כי לפי דבריו מותר לנשים ללבוש כלילא בראשיהן] - בן יהוידע

הקדימו נעשה לנשמע - ר"מ אלשיך (דברים יב, כח)

הקדימו נעשה לנשמע - פרי צדיק (חלק חמישי 86, 88 ר"ח אלול, א-ב); רסיסי לילה, מא, נה (153)

הקדימו נעשה לנשמע – [כיון שישראל הם מעולם המחשבה, תאותם היא לקיים את המצוות, וכבר מקבלים שכר על המחשבה עצמה עוד בטרם עשו] - בן יהוידע על גיטין ז' ד"ה זאת לישראל

הקדימו נעשה לנשמע - אמת ליעקב

הקדימו נעשה לנשמע - בית הלוי, פ' משפטים

הקדימו נעשה לנשמע - משך חכמה (דברים ה, כב-כד)

לא זאת לישראל – [מפני שהשפילו את התורה הנקראת "זאת", לכן ניטלו מהם עוד ב' כתרים, כהונה ומלכות] – מהרש"א

הגוזז מנכסיו – [אם אדם משפיע לאחרים, הרי הוא דומה להקב"ה שגם הוא משפיע לאחרים. ועוד כי כל דבר תוספת עומד להתמעט ח"ו. ולכן יעשה מהם צדקה ובזה יש קיום לעושרו] - נתיב א' 175 (צדקה, ג); אגדות ב' 95-96

הגוזז מנכסיו - של"ה דף קצו. (שבועות, לומדיה)

הגוזז מנכסיו - דברי שאול

אפילו עני המתפרנס מן הצדקה - בינה לעתים, עת משפט, תחילת דרוש א' ליום ב' דר"ה (ל)

דף ח
ירדן גבול א"י - פתח עינים (לבכורות נ"ה)

דף יד
רבי דוסתאי אמר אין - הגהת ר"י עמדין