מקורות לפרק

דף ב

קשו קראי אהדדי – [פעמים רבות מצאנו בלשון חז"ל חילופים בין לשון זכר לנקבה] – מהרש"א

דף ז

טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו (יותר ממה שהאיש רוצה לישא, האשה רוצה להנשא) – [השתוקקות החומר לקבל את הצורה] - דרך חיים 161 (תחילת פרק ד')

דף יג
אינו יודע בטיב גיטין וקידושין, קשים לעולם מדור המבול – [וזה קשה מן הזנות. כי למרות הזנות רוב בעילות הן אחר הבעל. מה שאין כן בסובר שזו אשתו ואינה יודע שהיה פסול בגט שקבלה מבעלה הקודם, הרי כל בניו ממזרים] - אגדות ב' 131

כל שאינו יודע בטיב גיטין וקידושין – [צ"ע שהיה צ"ל "קידושין וגיטין" לפי סדר הדברים? אלא הרמב"ם כתב מפני מה הקדימו מסדרי המשנה מסכת גיטין לקידושין? מפני הפסוק "ויצאה והיתה לאיש אחר" (דברים כד, ב) כאשר "יציאה" הוא ענין גט. ועיי"ש שהאריך] – מהרש"א
אינו יודע בטיב גיטין וקידושין – [צ"ע שהיה צ"ל "קידושין וגיטין" לפי סדר הדברים? אלא עניני גיטין חמורים הם כי מתיר אשת איש לשוק, ומלמדים חז"ל שלא רק גיטין אלא אף בקידושין שאין נזק גדול אם נכשל, כי סוף כל סוף היא פנויה, ימנע אדם עצמו מלעסוק] - בן יהוידע, [ועוד בד"ה וקשים לעולם]

וקשים לעולם יותר מדור המבול – [כי המים רחוקים מהישוב. ועוד שהמים מבטלים את הצורה, ולכן הם חומריים יותר מהכל] - אגדות ב' 131

וקשים לעולם יותר מדור המבול – [כי בדור המבול לא נעשו הוולדות ממזרים, מה שאין אצל ישראל שיש פסול ממזרות] – מהרש"א

וקשים לעולם יותר מדור המבול – הגהות ר"י עמדין

דף כ

המוכר פירות שביעית, לבסוף מוכר את בתו – צדקת הצדיק, רלז

המוכר פירות שביעית, לבסוף מוכר את בתו – [כיצד למדו דבר זה, אם אינו כתוב במקומו] – מהרש"א

המוכר פירות שביעית, לבסוף מוכר את בתו – בן יהודע ד"ה קשה אבקה

המוכר פירות שביעית, לבסוף מוכר את בתו – [מסחר של שביעית] – מרומי שדה

עבר עבירה ושנה בה, נעשית לו כהיתר – [מדוע דוקא ב' פעמים] – מהר"ל, אגדות ד' 143 (על ערכין ל ע"ב)

דף כא
לא דברה תורה אלא כנגד יצה"ר - תוספת ברכה, דברים כא, יא

שלא ילחצנה במלחמה – [קושיות על שיטת רש"י] - מהרש"א

דף כב

כי טוב לו עמך – [דבר זה קשה להתיישב על פי השכל. והיישוב לזה כי אם לא היו נותנים לעבד דיני העדפה, היה אי אפשר לקחת אותו לעבודת האדון, כי כל ישראל הם עבדי ה' בלבד ולא עבדים לעבדים אחרים. וע"י תנאי העדפה הותר הדבר] - בן יהוידע

כי טוב לו עמך - תוספת ברכה, במדבר כה, יג

דלת ומזוזה היו עדים - אגדות ב' 131

אוזן ששמעה בסיני, ולא עבדים לעבדים – [מפני שקבל עליו להיות אדון עליו אדם שהוא בעל גוף וחומר, בזה נעשה אותו העבד חומרי ולא כשאר אדם שהוא תחת רשותו של הש"י] – אגדות ב' 132

אוזן ששמעה בסיני, ולא עבדים לעבדים - דברי שאול

ירצע באוזנו - [כי האדם הוא אדם ע"י אוזן בפרט, שהרי חרש לא נחשב אדם שלם. ועוד כיון שקיבל עליו אדנותו של אדם, יינזק כלי קיבול שלו שהוא האוזן] - אגדות ב' 131-132

אוזן ששמעה קולי על הר סיני, בשעה שאמרתי "כי לי בני ישראל עבדים" – [צ"ע הרי פסוק זה איננו בעשרת הדברות, ולא שמעו פסוק זה כל ישראל? והישוב לזה] - בן יהוידע ד"ה אוזן ששמעה

דף כה

מי בעיתו מידי ולא פשיטנא לכו – [צ"ע מה קשר בין זה לבואם לדרשה? אלא רב חסדא היה נוהג לענות בקצרה על שאלות, והיה משיב "אסור" או "מותר" בלי לתת נימוק והוכחה. לכן ת"ח נמנעו מלבוא כי חשבו שבזה יש להם בזיון, כאילו היו עמי הארץ. אמר להם רב הונא, שהיה משמש פעמים רבות כממתורגמן לרב חסדא: תבואו לדרשה, כי אם תשאלו, אני ארחיב לכם. כלום יש דבר ששאלתם שלא הרחבתי בו?] - בן יהוידע

זיל צנעינהו – [לא מפני כבודו של הרב אמר כן, אלא להרגיל את הציבור הכללי שיבוא לשמוע הדרשה] - בן יהוידע ד"ה ודע כי מה שאמר לו זיל צנעינהו

דף כח
הקורא לחברו עבד, ממזר או רשע – [ההבדל בין ג' מיני העונשים על ביזוי חברו] - אגדות ב' 132

דף כט

האב חייב בבנו למולו ולפדותו וללמדו תוראה ולהשיאו אשה וללמדו אומנות ויש אומרים להשיטו במים -

כל שאינו מלמד בנו אומנות, מלמדו ליסטות – עיין מהרש"א הבאנו דבריו להלן דף פב ע"א

דף כט ע"ב

אנא עדיפנא מינך (האב במקום הבן) תיב את ואיזיל אנא – [ראוי אחרי שהאדם לומד בקיאות, שיעסוק בלימוד העיון והסברא. אמנם בקיאות עדיף אצל רב אחד, אבל עיוןראוי ללמוד אצל כמה, כי בחילופי הדיעות יתחדד שכל האדם (ע"ז יט ע"א). אצל אביי היה ריבוי חכמים. אבל לא יוכלו ללכת גם רב אחא וגם רב יעקב בנו, כי מישהו צריך להשאר עם הבית כדי לטפל בצרכי בני המשפחה. בתחילה שלח את בנו. כאשר חזר וראה שאין שכלו מחודד, אמר שב אתה ואני אלך] - בן יהוידע

אפשר דמתרחיש ניסא – [אם אמר "אפשר" שיהיה נס, כיצד שלח אותו למקום סכנה? יישוב לזה] – מהרש"א

אפשר דמתרחיש ניסא – [אם אמר "אפשר" שיהיה נס, כיצד שלח אותו למקום סכנה? אלא יש ב' אופני הצלה. או שהמזיק נמנע מלהזיק, ונשאר עדיין חי ואין כאן נס גלוי. או שמחסלים את המזיק. בשניהם אין סכנה לרב אחא. ולכן אמר "שמא" יצליח ע"י תפילתו אף להרוג את המזיק, וזהו נס גמור] - בן יהוידע

תנין של ז' ראשים – [כי השדים כוחם הוא בריבוי, כי הם היפך האחדות] - אגדות ב' 132
כל כריעה דכרע, נתר חד רישא – [כי הכריעה אנו כורעים ליחידו של עולם, והיא מדריגה עליונה ובזה מבטל כח השד] – אגדות ב' 133

ילמוד תורה ואח"כ ישא אשה – [כי בא"י יש זכות א"י, ולכן אין לחשוש לריחיים בצוארו] - נתיב ב' 117, פרישות, ב'

הא לן והא להו – [כי א"י הארץ הקדושה שם היה תורה יותר מאשר בבבל, ושם היו מתמידים בתורה כמו שידוע בכמה מקומות. כי עיקר התורה היה בא"י. ושם ילמוד תורה ואח"כ ישא אשה. כי כאשר ילמוד תורה בתמידות לא תשלוט בו יצר הרע. ועוד מביא פי' רבנו תם, שבא"י היו עשירים והיו מפרנסים לת"ח. לכן לא יהיו טרודים בפרנסתם ונישואיהם לא יפריעו ללימודם] - אגדות ב' 133

הא לן והא להו – [בבבל היו נשים חרוצות במעשה ידיהן ועוזרות בפרנסת הבית. לכן ישא אשה ואח"כ ילמד תורה. אבל בא"י לא עסקו הנשים במלאכת חוץ. לכן יעשה להיפך] – שיטה שלא נודעה

הא לן והא להו – [כיון שבבבל היתה התעוררות יתרה ליצה"ר, ישא אשת תחילה. אבל בא"י היה פחות חשש, לכן ילמד תורה תחילה] - בן יהוידע, סוף ד"ה לא קשיא

הא לן והא להו – [בא"י הקדושה, למדו תורה בטהרה והקפידו להקדים לשאת אשה. עיין יומא ע"ב: אמר רבי חנינא זה הלומד תורה בטהרה, והוא היה אמורא ארצישראלי, וכן בפסחים קיב: דברי רבי עקיבא "מצוה וגוף טהור"] – מו"ר ר"ש דביר (אמר המעתיק: וזה להיפך מדברי "בן יהוידע" הנ"ל)

מאי טעמא לא פריסת סודרא? א"ל דלא נסיבנא. אהדרינהו לאפיה מיניה. א"ל חזי דלא חזית להו לאפי עד דנסבת – [כי אסור להסתכל בפני אדם רשע (מגילה כח.) וכיון שלא היתה לו אשה החשיב אותו כרשע מפני הרהורים האסורים] – מהרש"א

חזי דלא להו לאפי עד דנסבת – [כשם שעל האיש להשפיע לאשתו, כך על הרב להשפיע לתלמידו. והנמנע מזה, ימנעו ממנו גם זה] - בן יהוידע

הא דעדיפנא מחבראי – [איך זכה לבנות טובות] - משך חכמה (ויקרא יב, ב)

בן כ' ולא נשא אשה - נתיב ב' 116 (פרישות, ב); דרך חיים 273 (פ"ה, בן י"ח לחופה)

תיפח עצמותיו – [ג' שותפין יש באדם, הקב"ה ואביו אמו, ומהאב נולדים בבן העצמות (נדה לא.) ולכן כיון שנמנע מלהוליד בן, ייענש מצד חלק האב, כלומר עצמותיו] – מהרש"א

האי דעדיפנא מחבראי דנסיבנא בשיתסר, ואי הוה נסיבנא בארביסר הוה אמינא לשטן גירא בעיניו – [כי גיל ארביסר הוא גיל בר מצוה (י"ג שנה ויום אחד) ולפני יום זה הוא פטור מהמצוות (אמר המלקט: ובנוסף לזה אין לו יכולת קנין באשה, כי עדיין איננו מוגדר "איש"). וענין "גירא בעיניו" כי העין היא תחילת הסרסור לעבירה] – מהרש"א

דף ל

חנוך לנער על פי דרכו – [פירושו של רש"י; פירושו של מהרש"א]

מלמד בן בנו תורה, כאילו קבלה מהר סיני – [כי המדריגה העליונה מי שמשפיע לאחרים, עד סוף כל הדורות. כי המשך הדבר הוא בנוי על מספר שלש] - אגדות ב' 133-134 (ב' פסקאות)
מלמד בן בנו תורה - תורה תמימה, דברים ד, ט (ס"ק לא)

עד היכן חייב אדם ללמד את בנו תורה? כגון זבולון בן דן שלימדו אבי אביו מקרא משנה ותלמוד הלכות ואגדות – [צ"ע כי בשאילתות דר' אחאי גאון, שאילתא קמב, הביא מאמר זה ונשמט משם מלת "ותלמוד". וכתב שם הנצי"ב ("העמק שאלה, תת סעיף י') שבכוונה תחילה לא נמצאת "גמרא" כלולה במה שלימד כי "גמרא" הוא שימוש תלמידי חכמים (ברכות מז ע"ב רש"י ד"ה שלא שימש ת"ח), וזה לא בכח האב או הסב למסור אלא התלמיד צריך ללכת לשמש ת"ח. ומה שכתוב במסכת קידושין (ל.) "ותלמוד" הוא ט"ס ושיגרא דלישנא מפני רצף כל שאר הפרטים ברשימה] – הנצי"ב (הערת המלקט: גם ר' יצחק בלזר, תלמיד ר' ישראל סלנטר, כתב ב"אור ישראל", פרק יח, כי לימוד הגמרא כפי שנהוג אצל הרבה בדורותינו הוא רק בחינת "משנה" כי לומדים בלי להעמיק בסברות (אלא קוראים קריאה רהוטה כמו "דף היומי"). אלא עיקר הגמרא הוא שימוש ת"ח. וכןכמעט מפורש בדברי הגאון ר' משה פיינשטיין (שו"ת אגרות משה, או"ח חלק רביעי, סי' לט, עמ' נד)

שדי דיסנא ארישיה וקא ממטי ליה לינוקא לבי כנישתא - מאירי (דרך מהירות)

רב חייא בר אבא לא טעים אומצא עד דמקרי לינוקא ומוספיה – ["מהדר ליה מה שקרא אתמול, ומלמדו עוד פסוק אחד"] – רש"י

רב חייא בר אבא לא טעים אומצא עד דמקרי לינוקא ומוספיה – [צ"ע מה ענין "אומצא" לכאן? אלא מצאנו כי המשילו הבנה טובה בלימוד תורה לאכילת בשר (עירובין כא ע"ב). כאשר האדם חכם בתורה צריך לצמצם שכלו כדי לתת הבנה לתלמיד קטן, אז גם הוא עצמו מבין עוד יותר טוב כל הפרטים באותו הדבר שהוא מלמד. בבחינת "ומתלמידי יותר מכולם". ולכן אחרי שלימד טעם טעם "אומצא" (בשר)] – ילקוט אליעזר, ערך: אבות, מובא ב"ליקוטי בתר ליקוטי" על תענית ז ע"א (אמר המלקט: נ"ל שלכן אמרו "ומוספיה", זה גם הוסיף הבנה ועומק לאותו המלמד)

ושלשתם - תפארת ישראל, 169-170 (נו); [עיקר השינון והחידוד בא ע"י שהאדם לומד מקרא, משנה ותלמוד. אז ידע כל הדברים כמו שראוי לדעת] - אגדות ב' 134 (ב' פסקאות); אגדות ד' 49 (על ע"ז יט ע"ב)

ושלשתם – [לכאורה משמע כי חייב האדם ללמד לבנו מקרא משנה ותלמוד, אלא שהרא"ש כתב כי חייב ללמדו רק מקרא] – מהרש"א

ושלשתם - תורה תמימה, דברים ו, ז (ס"ק כט)

ושלשתם - קורא באמת, קידושין, פסקא א'

ישלש שנותיו – [טעם לדרשת חז"ל כי פשט של "ושננתם" הוא לשון חידוד, וקשה לדעת תורה בחידוד אא"כ מבוססת על מקורה במקרא, במשנה ובתלמוד. ואז יבין על בוריה] - מקור ברוך (ח"א דף 567) ומקורו בדברי מהר"ל הנ"ל (אגדות ב' 134)

נקראו ראשונים "סופרים" - תפארת ישראל, 205 (סז)

מנין אותיות שבתורה [ששים רבוא] – [הדברים סתומים וחתומים ותמוהים] – חיד"א, מדבר קדמות, מערכת י', אות ו' [כי יש רק 304,805 אותיות, ע"פ ספר "משנת אברהם", זיטאמיר, תרכ"ח. וכן הוא בתנ"ך קורן, ולנוסח המוסמך ע"י "מכון משמרת סת"ם"]

מנין אותיות שבתורה – [האלפ"א ביתא במילוי ומילוי דמילוי] - חסד לאברהם (ר"א אזולאי, מעיין ב, נהר יא)

מנין אותיות שבתורה – [בצירוף אותן אותיות שפרחו בעת שבירת הלוחות] - רמ"ע מפאנו, עשרה מאמרות, מאמר הנפש, ח"ג פרקים ה-ו; ומאמר חקור דין, ח"ב פרק כ

מנין אותיות שבתורה – [כלומר יחד עם אותיות התרגום] – פני יהושע, הועתק ב"עץ יוסף" על עין יעקב

מנין אותיות שבתורה – [מסודר ע"פ תמונת האותיות, צירוף כמו ל' היא כ ועוד ו; וכן אות צ' היא הרכבה של נ' י'] – לבוש מרדכי (או"ח, סי' לו)

מנין אותיות שבתורה - המקרא והמסרה (להרב ראובן מרגליות, מוסד הרב קוק, תשמ"ט, עמ' מא-מו)

מנין אותיות שבתורה – [עם חשבון הנעלם שבכל אות, כמו אל"ף הוא שלוש אותיות וכו' יו"ד שלוש אותיות, וכן האותיות מנצפ"ך עם אותיותיהן הנעלם, בסך הכל 599,947 ועדיין חסרות לחשבון עוד 53 אותיות? אלא יש 32 אותיות מנוקדות בתורה, ועשר אותיות רבתיות בתורה, ושש אותיות זעירות בתורה, וחמש אותיות (בי"ה שמ"ו) שחייבות להיות בראש הדף [ואין לכלול בחשבון זה האחרון ב' של בראשית, כי מנינו אותה כבר בין האותיות הגדולות לעיל] והרי סך 53. וביחד הן 600,000 בדיוק] – דר. משה כ"ץ, תחומין, הוצ' צומת, שנת תשס"א, עמ' 555-560

אות ו' של גחון - אגדות ב' 134-135

חציין של תיבות - אוצרות התורה, סוף פרשת וארא

אינהו בקיאי בחסרות ויתרות - שו"ת שאגת אריה, ל"ו

אינהו בקיאי בחסרות ויתרות - שו"ת חתם סופר, או"ח נ"ב

אינהו בקיאי בחסרות ויתרות - שאילת דוד, על יו"ד י'

אינהו בקיאי בחסרות ויתרות – הרב ראובן מרגליות, המקרא והמסורה, פרק ד

מספר פסוקים, ה' אלף תתפ"ח - אגדות ב' 135

מספר פסוקים, ה' אלף תתפ"ח - שער החצר (הרב דוד בן שמעון, מהד' שנת תרכ"ב, דף קעג, בשם ספר "כתר תורה"). ועיין "בן יהוידע" (כאן) מקשה על דבריו

מספר פסוקים, ה' אלף תתפ"ח – "עטרת ראש" נדפס בעין יעקב

מספר פסוקים, ה' אלף תתפ"ח – [צ"ע כי באמת יש רק ה' אלפים תמ"ב בלבד. אלא מובן ע"פ המשך הגמרא. כי אמרו: יתר עליו תהלים שמונה פסוקים, וברור שאינו כפשוטו כי בתורה פי ארבע פסוקים ממה שיש בתהלים. אלא יש שמונה פסוקים בתהלים שהם כמו העתקה ממה שכבר כתוב בתורה. וכן בדברי הימים יש ל"ה פסוקים שכמו כן נמצאים בתורה. ביחד הם מ"ג פסוקים. יחד עם תתמ"ב הם תתמ"ה. רק ט"ס יש בגמרא שכתבו תתפ"ח ולא תתמ"ה] – מסורת התורה והנביאים (שנת תרס"ו, עמ' 29), פסח פינפער, מו"צ וילנא

מספר פסוקים, ה' אלף תתפ"ח - המקרא והמסרה (להרב ראובן מרגליות, מוסד הרב קוק, תשמ"ט, עמ' לד-לז)

מספר פסוקים, ה' אלף תתפ"ח - מסורת סייג לתורה (ר"מ צוריאל) עמ' 53

מספר פסוקים, ה' אלף תתמ"ב – אמר המעתיק: כך המספר המדויק שבדקתי כל פרקי המקרא והנמצא בתורה לפי המסורה שבידינו. עוד עיין על כך מאמר הרב יעקב ישראל סטל, "ספר הגימטריאות לרבינו יהודה החסיד", ח"ב עמ' תשסד-תשעד (ובעיקר עמ' תשעב שם)

שמונה פסוקים יותר – [סגולת מספר שמונה] - רמ"א, תורת העולה, ח"א פ"ג

שמונה פסוקים יותר – עיין לעיל בד"ה מספר פסוקים (מהספר "מסורת התורה והנביאים")

שמונה פסוקים יותר - ספר "מסרת סייג לתורה" ח"א עמ' 53-54

על מספר האותיות שבתורה, עיין "אנצקלופדיה תלמודית", סוף ערך: אותיות

וא"ו של גחון חציין של אותיות; דרש דרש חציין של תיבות; והתגלח; חזיר מיער; והוא רחום וכו' – [הרעיונות הגנוזים ברמזים אלו] – מהרש"א

לתלתא פסוקי – [טעם שבחרו לומר כך דוקא על פסוק זה] – מהרש"א
אמור לחכמה אחותי את - אגדות א' 77 (על שבת קמה ע"ב); אגדות ב' 135 (ד"ה שיהא דברי תורה מחודדין בפיך); אגדות ג' 132 (ד"ה אם ברור לך הדבר); נתיב ח"א 190 (דין, ב); גור אריה, דברים ו, ז

אמור לחכמה אחותי את - גר"א (דברים (יג, טו) ישעיה (א, יז) שה"ש (ג, יא) משלי (כב, יב)

אמור לחכמה אחותי את - ערוך לנר (לסנהדרין ז:)

אמור לחכמה אחותי את - ע"ע שבת קמה:

מחודדין בפיך - אגדות ב' 135; גור אריה, דברים ו, ז

כחצים ביד גיבור, כן בני הנעורים (תהלים קכז, ד) – [עיקר החידוד והשינון הוא בתקופת ימי נערות של האדם] – מהרש"א (עיין רש"י לתענית ד ע"א "צורבא מרבנן" בחור חריף)

דף ל ע"ב

כחצים ביד גיבור – [מדמה אותו של החץ שיוצא לפועל כאשר זורק אותו] – אגדות ב' 135

כחצים ביד גיבור - יש במסרה ג' פסוקים של "חצים", שיהא הלימוד ברור במקרא, במשנה ובתלמוד. "בני הנעורים" הוא גירסא דינקותא, לא על נייר מחוק (אבות, ה')

אפילו אב ובנו, רב ותלמידו נעשו אויבים זה את זה – [חילוקי דיעות ביניהם ובזה נקראו "אויבים". אבל אין איבה אישית, שהרי "בכל אדם מתקנא חוץ מבנו ותלמידו" (סנהדרין קה ע"ב) ואח"כ נעשים "אוהבים" כשבוחנים את האמת ומודה אחד לחברו] - המאירי, חיבור התשובה, משיב נפש ח"א, ב 45

רב ותלמידו נעשו אויבים זה את זה - אגדות ב' 135

רב ותלמידו נעשו אויבים זה את זה - פרי צדיק (ח"ב 93 יתרו, י')

רב ותלמידו נעשו אויבים זה את זה - תורה תמימה, במדבר כא, יד (ס"ק טז)

אל תקרי בסופה (ו' בשורוק) אלא בסופה (ו' בחולם) - קורא באמת, קידושין, פסקא ב'

ושמתם, סם תם – [יצר הרע אינו יכול לשלוט על התורה, שהיא סדר הנמצאים. ויצר הרע בא לסטות מהסדר] – מהר"ל, תפארת ישראל 78, 175 (כה, נח); אגדות ב' 135; דרשה על התורה 22

ושמתם, סם תם - תורה תמימה, דברים יא, יח (ס"ק מ)

תורה תבלין ליצה"ר – [יצר הרע הוא שליט על ההעדר הנמצא בחומר. אבל התורה היא במדריגה ששולטת על החומר ועל ההעדר שבו] – אגדות ב' 136

תורה תבלין ליצה"ר - פרי צדיק (ח"ב 237, חודש, ה', רק תושבע"פ) רסיסי לילה 148 (נד)

תורה תבלין ליצה"ר - משנה ברורה (א ס"ק יב: "ותבלין יצה"ר הוא תוכחת מאמרי חז"ל" משמע שהסגולה היא רק במאמרי אגדה)

כל משאו ומתנו בך – [כי כשלעצמו אין ליצר מציאות. וכל ענינו הוא להתגרות באדם למען תהיה ליצר מציאות] - אגדות ב' 136

קשה יצה"ר, יוצרו קוראו רע – [הוא "רע" כי איננו בא בגלוי לומר לאדם לחטוא, אלא בא אליו בדרך תחבולה, ומייעצו כאילו זו "מצוה"] - בן יהוידע

כל יום יצה"ר מתחדש עליו – [כיון שאין ליצר הרע מציאות בעצם, הוא כלה בכל יום. ולכן צריך להתחדש בכל יום] - אגדות ב' 136

כל יום יצה"ר מתחדש עליו; מתגבר עליו – [ההבדל בין הביטוים] – מהרש"א

כל יום יצה"ר מתחדש עליו; מתגבר עליו – [יש ב' סוגי חטא. יש שגוף האדם מתאוה אליהם כמו מאכלות וזנות; ויש שאין הגוף מתאוה כמו לבישת שעטנז וכיו"ב. בראשון אע"פ שהאדם נכשל בחטאים, במשך הזמן הוא רגיל ושבע וכבר קץ בה. בזה היצר צריך לחדש את הגירוי. אבל בסוג השני אין לו לאדם משיכה לחטוא לכן בהם צריך הוא להתגבר עליו] – יערות דבש, דרוש ה, עמ' קיז-קיח

כל יום יצה"ר מתחדש עליו - הרב אלעזר לנדא, נכד הנודע ביהודה, יד המלך, שנת תקפ"ו (בהקדמה)

כל יום יצה"ר מתחדש עליו – [מה ההבדל בין לשון "מתחדש" ללשון "מתגבר"] - בן יהוידע

כל יום יצה"ר מתחדש עליו - ענף יוסף, בשם גר"ח ולוז'ין

בכל יום יצה"ר מתגבר, מתחדש - אגדות ב' 136

בכל יום יצה"ר מתגבר, מתחדש - יערות דבש (ח"א עמ' קיז, דרש ה')

אלמלי הקב"ה עוזרו – [ההעדר דבר במציאות החומרי. ולכן גם דבק בו יצר הרע. ואלמלא הקב"ה עוזר לחדש את המציאות, לא היה האדם יכול לעמוד] – אגדות ב' 136

אלמלי הקב"ה עוזרו – ['עזר' רק בשיתוף הנעזר, 'ישועה' מבלעדיו] - דברי שאול

אלמלי הקב"ה עוזרו – [האדם כשלעצמו אין לו שום כח למלחמה, אלא בידיו הברירה לבחור לו לאדון או הקב"ה או ח"ו סט"א, ואז ה' יגמור בעדו] – מו"ר ר"ש דביר

אלמלי הקב"ה עוזרו – [ה' עוזר למי שיש לו אהבת ישראל] - פרי צדיק (ח"ג 156 קדושים, סוף י"א)

אם פגע בך מנוול זה, משכהו לבית המדרש – [סגולה זו מועילה רק ללומדי בית המדרש ולא ללומדים גלמוד] - יערות דבש (ח"ב עמ' מח דרש ג')

אם פגע בך מנוול זה - גר"א, בראשית (ד, כג). וכן משלי (כה, כא). וכן איוב (ה, ב)

אם פגע בך מנוול זה - פרי צדיק (ח"ג 64 פסח כ"ט, זה יצה"ר של עריות)

אם פגע בך מנוול זה, משכהו לבית המדרש – [צ"ע מה יעשה אתו שם? היה צ"ל "ברח ממנו". אלא יש צורך ליצה"ר לא רק לשם מעשה זיווג, אלא גם לשם חידוד הלימוד כמ"ש בזוהר (ח"א דף קלח ע"א) "הכי אצטריך יצר הרע לעולם כמטרא לעולם, דאלמלא יצר הרע חדוותא דשמעתא לא ליהוי". א"כ תמשוך את יצה"ר להשתמש בו לדבר טוב] - בן יהוידע

אם פגע בך מנוול זה – [התועלת היא רק למעיינים בעיון התורה] - הנצי"ב, דברים ד, מו

אם פגע בך מנוול זה – [מדוע הוסיפו חז"ל לשון "זה"? כי בבית המדרש עצמו יש מנוול אחר נוסף, שהוא מפתה את הלומד לעסוק בדברים בטלים ולא להתמיד בלימוד] – אדמו"ר ר' מנחם מנדל מקאצק

משכהו לבית המדרש – מהר"ל, דרשה על התורה 21

משכהו לבית המדרש – [ניצוח יצר הרע הוא ע"י שלומדים דברי מוסר שבמאמרי חז"ל] – פלא יועץ, תחילת ערך: מוסר;

משכהו לבית המדרש – [ניצוח יצר הרע הוא ע"י שלומדים דברי מוסר שבמאמרי חז"ל. זו לשונו: "ותבלין היצר הרע הוא תוכחת מאמרי חז"ל] - "משנה ברורה", סי' א', סוף ס"ק יב

אם אבן הוא נימוח – [אבן נגד יצר של עריות; ברזל נגד יצר של ע"ז. ויש מפרשים אבן נגד מצות עשה, ברזל נגד לא תעשה] - אגדות ב' 136; נתיב ב' 121 (כח היצר, א)

אם אבן הוא נימוח – [אבן הוא קשה לקבל, אבל הברזל מחתך] – מהר"ל, תפארת ישראל, 148 (מח)

אם אבן הוא נימוח, אם ברזל מתפוצץ – [אבן מצד הגוף החומרי, וברזל מצד כח הנשמה] – מהרש"א
אם אבן הוא נימוח - גר"א, אדרת אליהו, בראשית (ד, כג) ועל איוב (ה, ב)

אם אבן הוא נימוח – [לימוד אגדה הוא טוב לכבוש בו יצה"ר של תאוה; ובלימוד הלכות שנמשלו לאש ונצרך לזה חימום רב, טוב לכבוש על ידו הכעס] – גר"א, אבן שלימה, פרק ב פסקא ה

אם אבן הוא נימוח - ערוך לנר

אם אבן הוא נימוח, אם ברזל הוא מתפוצץ – [יש עבירות הדומות לאבן, ויש לברזל (כמו ע"ז, גלוי עריות ושפיכת דמים) – בן יהוידע
ע"ע סוכה נ"ב

וכפטיש יפוצץ סלע - גור אריה, שמות ו, ט

ראה חיים, זו אומנות – מהר"ל, דרשה על התורה 39

ראה חיים עם אשה אשר אהבת, זו אומנות – [גם אם הוא עוסק תמיד בתורה, צריך לאומנות ולא יסמוך על הנס] – מהרש"א

ראה חיים, זו אומנות - תו יהושע (הרב יהושע בריסקין, וארשא תרנ"ה), בהקדמה

ראה חיים, זו אומנות - פרדס יוסף (לר' יוסף פאצאנאווסקי, שמות יח, כ)

ראה חיים, זו אומנות - בשולי גליוני (הרב משה לייטר, מוסד הרב קוק, עמ' תקפו-תקצא)

ראה חיים, זו אומנות – [עיין רשימה מאישי חז"ל שעסקו באומנות] – אוצר האגדה, הרב משה דוד גרוס, הוצ' מוסד הרב קוק, ערך: אומנים ובעלי מלאכה בין חכמי התלמוד

ראה חיים עם אשה, אם תורה היא [שהאשה משל אליה] – [כי כאשר האדם מתחבר למדריגה עליונה, דבר זה נקרא דנסיב אשה, כי ע"י החיבור יוצא כח שלו אל הפועל] – מהר"ל, אגדות ג' 205 על סנהדרין צז ד"ה יש לך לדעת

איש סיפק בידו – [צ"ע הרי מדת היראה יש סיפק בידי האשה?] - אגדות ב' 137

הוקש כבודם לכבוד המקום - רבנו בחיי, כד הקמח, כבוד אב ואם

הוקש כבודם לכבוד המקום – מהר"ל, דרך חיים 82 (פ"ב, מרבה בשר)

הוקש כבודם לכבוד המקום - תורה תמימה, שמות כ, יב (ס"ק עט)

יפה עשיתי שלא דרתי - אגדות ב' 137; נתיב א' 9 (תורה, א); נתיב ב' 36 (יראת ה', ה)
כאילו דרתי ביניהם – [כלומר שם קודש י"ה נמצא ע"י השלום בין אב ואם (סוטה יז ע"א עיי"ש רש"י)] – מהרש"א

כאילו דרתי ביניהם וכבדוני (ולא כיש גורסים "כבדני" לשון יחיד) – [בא ללמד כי אם האב הוליד בן כשר כזה, גם נחשב שהאב כיבד לה'] – מהרש"א

ג' שותפים יש באדם - תפארת ישראל 104, 126 (תחילת פרק לו, תחילת פרק מא)

דף לא

עובר עבירה בסתר, דוחק רגלי שכינה – [ב' פסקאות] - אגדות ב' 137

עובר עבירה בסתר, דוחק רגלי שכינה – [הוא עושה בסתר כי מתבייש מבני אדם, אבל אינו חושש להקב"ה הרואה בכל מעשיו, ובזה דוחק ח"ו. ולכן נסמך לזה מאמר ההולך ד' אמות בקומה זקופה או בגלוי הראש, כאילו אינו חש למציאותו ית"ש] – מהרש"א

עובר עבירה בסתר, דוחק רגלי שכינה - דברי שאול

אסור ללכת בקומה זקופה – [כי מאחר שמלוא כל הארץ כבודו, אסור לו שילך בקומה זקופה בפני המלך] - נתיב ב' 26 (יראת ה', סוף פרק ב)

אסור לו לאדם שיהלך ד' אמות בקומה זקופה – [כי שיעורו של אדם בכל מקום (כמו לענין עירובין) הוא ד' אמות, וזה שהולך בקומה זקופה כאילו הם כולם שלו ואינו נכנע לפני השכינה שם] – מהרש"א

וקעקע להם כתרנגולים – [כיון שכבר מגורשים הם, כל אחד מהם דורש שיכבדהו קודם. ולכן יפייסם כמו תרנגול, הבקי בפיוס (עירובין ק ע"ב)] - בן יהוידע

לכבוד עצמו הוא דורש – [כי מאחר שה' תובע כבוד ההורים, סימן שדבריו הם בשביל האמת] - אגדות ב' 137; מהר"ל, תחילת דרשה לשבת הגדול 199

לכבוד עצמו הוא דורש - דברי שאול (3 פסקאות)

לכבוד עצמו הוא דורש – [מה שהגמרא מציינת באיזה מקום הוא דרש, כי כוונתו היתה ללמד מוסר לבית הנשיא, שלא יגזרו גזירות על הציבור למען כבוד עצמם] - בן יהוידע ד"ה דרש עולא אפיתחא דבי נשיאה

נכרי אחד באשקלון - ספר חסידים, של"ז

נכרי אחד באשקלון – [כיצד נמצאת מדה זו אצל האומות] - אגדות ב' 137-139

נכרי אחד באשקלון – [לא היה בזה חידוש אם היה מביא מעם ישראל, שיש בהם ידועים בחסידותם. אבל רצה לעורר שילמדו מדה זו אפילו מהגוים. ובשמו רמוז שידמו עצמם לו. ומה שה' נתן שכרו ע"י שרכשו אצלו פרה אדומה, כדי להגדיל שכר ישראל שהוציאו סכום כזה על המצוות] - בן יהוידע (ד"ה צאו וראו, וד"ה נתן לו שכרו)

לשנה הבאה נולדה לו פרה אדומה וכו' אמר להם יודע אני בכם שאם אני מבקש מכם כל ממון שבעולם אתם נותנים לי. עכשיו אני מבקש מכם אלא אותו ממון שהפסדתי בשביל אבא – [גוי שעושה דבר טוב מקבל שכר בעוה"ז ולא לעוה"ב. וחסיד זה מאומות העולם רצה לשמור שכרו עבור עולם הבא] – מהרש"א על עבודה זרה דף כד ע"א

נולדה לו פרה אדומה – [בני ישראל מוציאים כסף על חוקה כמו "פרה", מה שאומות העולם רק מוציאים על מצוה שהיא שכלית, כמו כיבוד אב] - דברי שאול (בשם "קצות החשן")

גדול המצווה ועושה – [כי עושה ב' פעולות טובות. א' עצם המעשה הטוב; ב' הוא מכוין לעשות רצון אביו שבשמים. אבל שאינו מצוה ועושה מקיים רק חצי הראשון] – עיקרים, מאמר ג פרק כח

גדול המצווה ועושה – [הטעם שהוא גדול יותר, מפני מה שהקב"ה חפץ שיעשה את המצוה] - אגדות ב' 139; תפארת ישראל, 63 (כ); גור אריה, ויקרא כג, כב

גדול המצווה ועושה - הגהת ר"י עמדין

גדול המצווה ועושה -

דף לא ע"ב

אבימי קיים מצוות כבוד אב – [אין שבחו מפני טורח שבדבר, אלא שהיה עושה המצוה לשם שמים] - בן יהוידע

חמשה בני סמכי הוו ליה לאבימי בחיי אביו – [ביאור "סמכי" שנסמכו להוראה ובודאי ידעו לכבד את אביהם, אלא הוא לא הרשה להם לעשות במקומו כי רצה לקיים המצוה בגופו ולא ע"י שלוחו; או שהיו סמוכים על שולחנו והיה בידו להשתמש בבניו לצרכו] – מהרש"א
ואמר אין אין – [כדי שיהיה ניכר לבריות העומדים שם שהוא רץ לשם כבוד אביו] – בן יהוידע ד"ה ואמר אין אין

ואמר אין אין – [אביו עמד ליד הדלת והיה צריך להמתין עד שיבואו מבפנים לפתוח מנעול הדלת. אבל כדי שלא יצטער האב שמא לא יודעים עליו שהוא מבחוץ, קרא הבן בקול "אין אין" כדי להרגיעו שכמעט רגע ויגיע עד אליו לפתוח הדלת. ובכך עשה לאביו נחת רוח] – נ"ל המלקט

אדאייתי ליה נמנם (האב). גחין קאי עליה – [אבימי נעמד מעל גבי אביו בעמידה כפופה, שאם יתעורר אביו יגיש לפיו המים מיד ולא יצטרך לשהות עד יתכופף אליו הבן. והרי זהירות יתרה בכבוד אביו. ומי יודע כמה ארוך היה הזמן שהמתין בעמידה מייגעת זו] – נ"ל המלקט

מזמור לאסף – [מדוע שבח זה שייך לאסף דוקא] – מהרש"א; בן יהוידע ד"ה אסתייעא מלתיה ודרש מזמור לאסף

קינה מיבעי ליה – [כאשר עמד אבימי רכון לפני אביו ושוהה עליו, ונזכר באהבת אב לבנים (שהרי הוא עצמו היה אב לחמשה בנים, ומזה הקיש לאהבת אביו אליו), אז דן כי גם הקב"ה, אבינו שבשמים, כל מעשיו הם לטובתנו, ועליהם ראוי לומר מזמור, כי שפך חמתו על העצים ועל האבנים ולא על ישראל] – נ"ל המלקט, ובמקצת קרוב לזה כתב "בן יהוידע" ד"ה ועוד נ"ל בס"ד

אבימי קיים מצוות כבוד אב - תוספת ברכה, ויקרא כו, מג ד"ה אסתייעא מילתא (לדברי רש"י)
אסתייעא מילתא ודרש מזמור לאסף – חיד"א, מראית העין

כגון אנא עד דאתינא מבי רב – [מדוע הוסיף פרט זה "מבי רב"?כלום בשאר זמנים לא הביאו לו כוס? אלא כאן שמעורבת בזה גם אהבת תורה שלמד, חשב כי חובה עליו לקבל מהם מחמת מצוה זו של כבוד לימוד התורה] - בן יהוידע ד"ה כגון אנא דעד דאתינא מבי רב אבא

אבא מדלי לי כסא, ואמא מזגה לי. היכי איעביד? מאימך תקבל, ומאבוך לא תקבל – [כי אע"פ שהרב שמחל על כבודו כבודו מחול, זהו מהכבוד שראוי התלמיד לעשות לרבו. אבל כשמכבד האב לבן כבוד שאינו ראוי, חלשה דעתו של האב] – מהרש"א

ר' טרפון וכו' כל אימת דהוה בעיא למיסק לפוריא, גחין וסליק לה (על גביו) –
עדיין לא הגעת לחצי כיבוד –

איקום מקמי שכינתא – [יש לה דמיון לשכינה מצד שהוקש כבוד ההורים לכבוד ה'] - נתיב א' 119 (עבודה, יג)

ר' יוסף כי הוה שמע קל כרעא דאמיה, אמר איקום מקמי שכינה דאתיא – [נהג כך כששמע פסיעותיה, כי היה עיוור ולא ראה אותה] – נ"ל המלקט

בעינא גברא, נעיין לך – [לא התכוון בשקר, אלא לפייס איש אחד בכסף שיקח זקינה כזאת] - בן יהוידע

רב אסי הוה ליה אימא זקנה וכו' בעינא גברא דשפיר כוותך. שבקה ואזיל לארעא דישראל – [כאשר האם מביטה ביופי הגופני של הבן וחומדת אחד כמוהו, יש בזה גם חשש של מחשבת עריות. ולכן להציל אותה מעוון, עזב אותה] – נ"ל המלקט (ומסר אותה לאפוטרופוס לשמור עליה, לפי דעת ראב"ד)

המקום יחזירך לשלום – [רש"י פירש יחזירך למקומך לבבל; ומהרש"א פירש יחזירך לא"י]

אדהכי והכי שמע לארונא דקאתי. אמר אי ידעי לא נפקי – [חידוש גדול יש בזה, שהרי יש מצוה ללוות את המת, ובמיוחד מדין כיבוד אם, ולמה אמר שלא היה יוצא? אלא שאין יוצאים לחו"ל לכבוד המתים] – נ"ל המלקט ע"פ מהרש"א

דף לב

איזהו כבוד, איזהו מורא - גור אריה, ויקרא יט, ג

קרע שיראי באפי רבה - פלא יועץ (ערך: דיבור, המספר שבחו של חברו) דן אם יש חשש "לפני עור" להכשיל את הזולת במדות רעות. וראי"ה קוק ("מוסר אביך", פרק ג, עמ' מ"ה) הביא ראיות לאיסור (א) כי בב"ב דף י' ריב"ז לא גלה לבני אחותו על חלומו כדי לא להכשיל אותם לתת למצוה לא לשמה. ועוד (ב) כי בברכות לט. לא התירו לבצוע חתיכה גדולה שמא יחשדוהו ברעבתנותא, ורק התירו לבסוף מפני שיזכרו שבשאר ימי השבוע איננו בוצע כך וממילא יבינו שאינו מחמת רעבתנותא. (ג) ועוד ציין כי חז"ל אסרו כמה פעמים "מיחזי כיוהרא" וזוהי ממש "לפני עור" במדות לגרום שיחשדו בכשרים. ואפילו אסרו לחתן לקרוא ק"ש בליל חופתו למרות שזו מצוה דאורייתא, פן יכשיל בכך אחרים לדונו כמתייהר.]

הדר אמר רבא, תורה דיליה - מהרש"א על ע"ז יט ע"א ד"ה בתחילה נקראת

הדר אמר רבא, תורה דיליה - נצי"ב, שאילתות, קא פסקא י

מלך, אין כבודו מחול – [זה רק בתנאי שנמשח בשמן] - אור החיים, בראשית מז, כט

מלך, אין כבודו מחול – תורה תמימה, דברים יז, טו (ס"ק עז)

זקן, זה קנה חכמה – [צ"ע יש כאן מלת "קנה" ולא נרמז מה קנה? אלא תחילת כל הקנינים היא חכמה, כדכתיב "ה' קנני ראשית דרכו" (משלי ח, כב)] – מהרש"א

זקן, זה קנה חכמה – [צ"ע אין רמז בנוטריקון זה למלת "חכמה"? אלא ע"פ מסכתברכות (נו ע"ב) הרואה "קנה" בחלום יצפה לחכמה. ולכן המלים "זה קנה" רומזות לחכמה] - בן יהוידע

זקן, זה קנה חכמה – [טעם כינוי "זקן" כי הוא חלוש כח. והמקבל על עצמו עול תורה, תש כחו. כמו ר' אלעזר בן רשב"י (מדרש שהש"ר ה, מעולפת ספירים) וכן מעשה ריש לקיש כשקיבל עליו עול תורה (ב"מ פד.)] - בניהו

זקן, זה קנה חכמה - תוספת ברכה, ויקרא יט, לב ד"ה והדרת

זקן אשמאי - גור אריה, ויקרא יט, לב

דף לג

בעלי אומניות - שו"ת נודע ביהודה, קמא או"ח כ"ז

שחרית וערבית - שו"ת חות יאיר צ"ד ד"ה אין הלכה

שחרית וערבית - נודע ביהודה, תנינא או"ח סי' צ"ד

ת"ח שאינו קם לפני רבו - מורה נבוכים, ח"ג לו

ת"ח שאינו קם לפני רבו - תוספת ברכה, ויקרא יט, לב ד"ה מפני שיבה

"מפני לומדיה עומדים, מפניה לא כל שכן?" - [צ"ע הרי במכות (כב ע"ב) אמרו להיפך, כמה טפשאי שאר אינשי, דקיימי קמי ספר תורה ולא קיימי קמי גברא רבה. ועונה הר"ן (דף יד ע"ב ברי"ף) בשם התוספות: כי כל מה שקמים בפני ספר תורה הוא מפני לימודם של גברא רבה]

"מפני לומדיה עומדים, מפניה לא כל שכן?" [צ"ע הרי במכות (כב ע"ב) אמרו להיפך, כמה טפשאי שאר אינשי, דקיימי קמי ספר תורה ולא קיימי קמי גברא רבה. ועונה הר"ן (דף יד ע"ב ברי"ף) שהפירוש שם הוא שאלמלא תלמידי חכמים לא היינו יודעים לפרש כראוי מה שנכתב בתורה

"מפני לומדיה עומדים, מפניה לא כל שכן?"- [צ"ע כי במכות (כב ע"ב) אמרו להיפך, כמה טפשאי שאר אינשי, דקיימי קמי ספר תורה ולא קיימי קמי גברא רבה. אלא שם מדובר לפי האמת, וכאן מדובר לפי טעותם של עמי הארץ הסבורים "מאי מהני לן רבנן?"] - מהרש"א על מכות כב ע"ב

והביטו אחרי משה, לגנאי - נצי"ב שמות לג, ח

דף לו

אם אין אתם נוהגים מנהג בנים, אין אתם קרויים בנים, דברי ר' יהודה. ר' מאיר אומר בין כך ובין כך קרוים בנים – [הלכה כר' מאיר] - שו"ת רשב"א ח"א קצד

אם אין אתם נוהגים מנהג בנים, אין אתם קרויים בנים, דברי ר' יהודה. ר' מאיר אומר בין כך ובין כך קרוים בנים – [מניין ידע הרשב"א שהלכה כר' מאיר? אלא בדרך כלל ברוב מקומות המשנה והתוספתא מקדימים את ר' מאיר לפני ר' יהודה (וכן סדר תלמידיו של רבי עקיבא, ביבמות סב ע"ב) וכאן מסדר הברייתא שם ר' מאיר בסוף, סימן שכך יש לפסוק. כלל זה נאמר ע"י התוספות במסכת ע"ז דף כב ע"א ד"ה אין מעמידין; וכן מפורש בספר הכריתות, לשון לימודים, שער ג' סי' קל"ו; וכן כתב הרא"ש על בבא קמא פ"א פסקא ה. וכך הכריע הרמב"ם בכמה מקומות] - רי"ל מיימון, בספרו "רבי משה בן מיימון", עמ' כד, בהערתו

אם אין אתם נוהגים מנהג בנים, אין אתם קרויים בנים, דברי ר' יהודה. ר' מאיר אומר בין כך ובין כך קרוים בנים - [מניין ידע הרשב"א שהלכה כר' מאיר? אלא הר"ן שעל הרי"ף (סוכה תחילת פרק ב, בדפי הרי"ף דף י ד"ה ולענין הלכה) כתב "דקיילן לן כר' יהודה וטעמא משום דהיכא דשקלו וטרו אמוראי אליבא דחד תנא משמע דהלכתא כוותיה עכ"ל. וכיון שכאן הביאו הרבה פסוקים לבאר מה דעתו של ר' מאיר, סימן שהלכה כמותו] – נ"ל המלקט

נוהג מנהג בנים - נצח 66 (יא)

בזמן שאתם נוהגים מנהג בנים – [צ"ע מניין ידע ר' יהודה להציב תנאי זה? אלא מפני המלה הנוספת "אתם" כי היה יכול לכתוב "בנים לה' אלוקיכם". אלא בא ללמד שזה תלוי בכם ובמעשיכם] - בן יהוידע, ד"ה בנים (ולמה הצטרך ר' מאיר לביא כל ארבע הפסוקים עיין ד"ה כי פלחי לע"ז)

בין כך ובין כך נקראו בנים – [אבל לא נכללו כאן מינים ואפיקורסים, והם אינם בכלל בנים] - אוצרות הגר"א (שער י"ב, ע"פ דברי הגר"א ביהל אור, לזהר שמות רנד: עמ' 54-55 בנדפס, שאמרו לאלישע בן אבויה "שובו בנים שובבים, חוץ מאחר" שלא נקראו "בנים")

דף לח

את המן אכלו עד בואם לארץ כנען - תורה תמימה, שמות טז, לה (ס"ק נז)

עוגות שהוציאו ממצרים – [עשה הקב"ה עבורם נס זה, להיות מין פשרה בין לחם רחני (מן) שאכלו במדבר, לבין לחם גשמי שאכלו בא"י] - בן יהוידע

משה בז' אדר מת ובז' באדר נולד – [צ"ע היה צריך להזכיר לידה לפני מיתה? אלא מפני שמיתת משה היא במדריגה גדולה יותר] - בן יהוידע

ה' ממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום ומחדש לחדש – [מיום ליום שבחודש, ולא לאותו יום שבימי השבוע] – מהרש"א

ה' ממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום ומחדש לחדש - דברי שאול

דף לט ע"ב

העושה מצוה אחת יתרה על זכיותיו, מטיבין לו – מורה נבוכים, ח"ג פכ"ז; רמב"ם הלכות תשובה פ"ח ה"ג

העושה מצוה אחת יתרה על זכיותיו, מטיבין לו – י' מאמרות, חקור דין, ח"ב פרק כב

העושה מצוה אחת יתרה על זכיותיו, מטיבין לו – תפארת ישראל 18, 156 (ה, נא); דרך חיים 67, 327 (תחילת פרק ב' וסוף פרק ו'); אגדות ב' 139

העושה מצוה אחת יתרה על זכיותיו, מטיבין לו – מהרש"א

העושה מצוה אחת יתרה על זכיותיו, מטיבין לו – הנצי"ב, דברים ו, א; מרומי שדה

למען ייטב לך והארכת ימים - נצי"ב, העמק דבר, דברים כב, ז. הרח"ד

שאם היתה שקולה, מכרעת - אגדות ב' 139

מריעין לו - ספר חסידים, פסקאות תרה-תרו

כמי ששרף כל התורה, יום טוב ויום ביש - אגדות ב' 139-140

יום טוב ויום ביש – י' מאמרות, חקור דין, ח"ב פרק כא

למען ייטב לך והארכת ימים – [מדוע שכר זה כתוב דוקא בב' מצוות אלו?] – מהר"ל, תפארת ישראל 127 פרק מא

למען ייטב לך והארכת ימים – [למען ייטב לך למד משילוח הקן, ואריכות ימים מכבוד אב ואם. וההוכחה לכך] - בן יהוידע

היכן אריכת ימים של זה? - דברי שאול, ד"ה אמר לו אביו עלה לבירה

עולם שכולו ארוך - תפארת ישראל 127 (מא); דרך 195 (פ"ד, עוה"ז כפרוזדור); באר הגולה 92 (באר ה)

למען יאריכון ימיך - [מדוע דרשו גם לעולם שכולו ארוך, ועולם שכולו טוב] - מהרש"א על חולין דף קמב ד"ה אלא למען יאריכון ימיך

עולם שכולו טוב, עולם שכולו ארוך – [מדוע לא דרשו המקרא לפי הסדר, קודם הרישא ואח"כ הסיפא? והישוב לזה] - בן יהוידע, על חולין דף קמב

למען ייטב לך והארכת ימים - נצי"ב, העמק דבר, דברים כב, ז. הרח"ד

למען יאריכון ימיך – [מפרש ע"פ רש"י בראשית יח, יט, כאשר מעמיד בן שהוא צדיק, כאילו האב לא מת. ובבבא בתרא קטז. דרשו שיהא הבן כמותו. ובמדרש בראשית רבה (מט, ד) אמרו "כל מי שיש לו בן יגע בתורה, כאילו לא מת"] - אור הישר, על חולין דף קמב

מחשבה טובה ה' מצרפה למעשה – אגדות ב' 141

מחשבה רעה אין ה' מצרף למעשה – מאירי

מחשבה רעה אין ה' מצרף למעשה – אבל אצל גוים להיפך, מחשבה רעה הקב"ה מצרפה למעשה, ומחשבה טובה שלהם אין הקב"ה מצרפה למעשה – תוספות ד"ה מחשבה

מחשבה רעה אין ה' מצרף למעשה – מהר"ל, תפארת ישראל, 86 (כח); אגדות ב' 140; דרשה על תשובה 78

מחשבה רעה אין ה' מצרף למעשה – [אבל אם הסיבה מפני מה לא עשה היא מפני שנאנס ולא היה יכול לעשות הרעה, הוא נענש גם על המחשבה] – מהרש"א, דף מ' ד"ה אפילו חשב לעשות מצוה ונאנס

מחשבה רעה אין ה' מצרף למעשה - משך חכמה, ויקרא ח, ז. ויחגור אותו

מחשבה רעה אין ה' מצרף למעשה - ר' צדוק, לקוטי מאמרים 145 י"ד; פוקד עיקרים 44 סוף פסקא ה'

שכר מצוה בהאי עלמא ליכא – [צ"ע מכל ההבטחות שהתורה הבטיחה והם לכאורה רק בעניני עולם הזה? אלא שהם אופני סיוע שהעושה מצוה אחת תומכים בידיו להמשיך ולקיים עוד מצוות. ואינם עצם השכר] - רמב"ם (הל' תשובה פרק ט ה"א)

שכר מצוה בהאי עלמא ליכא – [כי לגודל השכר שיש למצוות, אין שכרם בעוה"ז. שאין לומר שישלם מקצת שכר בעוה"ז ומקצת לעוה"ב, זה אינו כי אין תשלומין למחצה. וכו' אבל לרשע יש לו תשלומין למצוה שעשה, שאין שכרו הרבה כל כך] - מהר"ל, אגדות ח"ב 140; דרך חיים 107 (סוף פ"ב); תפארת ישראל 43, 179, 181-182, 186 (יג, נט, ס, סב)

שכר מצוה בהאי עלמא ליכא – [צ"ע מכל ההבטחות שהתורה הבטיחה והם לכאורה רק בעניני עולם הזה? וכן כל עונשי התורה מדובר בם בעניני עולם הזה. אלא דברי התורה הם לעניני הרבים העושים מצוות ועבירות (וכן משמע ברמב"ן על ויקרא כו, יא) אבל דברי ר' יעקב הם לענין יחיד המקיים מצוה או עבירה] – מהרש"א

שכר מצוה בהאי עלמא ליכא – [מדוע דרשו גם לעולם שכולו ארוך, ועולם שכולו טוב] - מהרש"א על חולין דף קמב ד"ה אלא למען יאריכון ימיך

שכר מצוה בהאי עלמא ליכא – גר"א על דברי הימים ב (טו, ז) וכן רות (ב, יט)

שכר מצוה בהאי עלמא ליכא – [השוכר ע"י שליח אינו מחויב לשלם שכר ביומו. והרי אנו קבלנו תורה ע"י משה רבנו והוא שליח, ולכן "היום לעשותם ומחר לקבל שכרם"] - מראית העין (למסכת ע"ז ב: ד"ה והאמר ר"י אשר אנכי מצוך היום)

שכר מצוה בהאי עלמא ליכא – [אי אפשר לצייר תוכן השכר של עוה"ב כי אנו בעולם מגושם, ולכן ג"כ התורה לא הזכירה הייעוד לעוה"ב] - דברי שאול

שכר מצוה בהאי עלמא ליכא – נצי"ב, העמק דבר, דברים כב, הרח"ד

שכר מצוה בהאי עלמא ליכא - לב אריה, על חולין דף קמב

שכר מצוה בהאי עלמא ליכא – [אבל יש בעוה"ז שכר עבור חסידות] - פרי צדיק (ח"א 161 חנוכה, י"ג); צדקת הצדיק, קעא

שכר מצוה בהאי עלמא ליכא – [יש רשימה בת ט"ו פרטים נוספים כיצד זוכים לשכר מצוה גם בעולם הזה] – נפש חיים, למהר"ח פאלאג'י, אות ש' פסקא ע"ד

ודלמא מהרהר בע"ז – [כי ה' שולט גם על המחשבות, והאיש הזה מורד בה' במחשבותיו] – אגדות ב' 140

ודלמא מהרהר בע"ז – [טעם שהזכיר ע"ז ולא הזכיר מהרהר בזנות] – אגדות ב' 142, סוף ד"ה מחשבה טובה; מהר"ל, דרשה על תשובה 78

ודלמא מהרהר בע"ז – [על מחשבה אין עונש, אבל על התשוקה יש עונש] - הכתב והקבלה, ויקרא כו, לט

שלוחי מצוה אינן ניזוקין – [כי המתנועע והולך אל המצוה, מתקרב אל הקב"ה] - אגדות ב' 140

שלוחי מצוה אינן ניזוקין - לב אריה, על חולין דף קמב

ישב ולא עבר עבירה - אגדות ב' 140; [זה רק אמור אם הגיע מעשה עבירה לידו ולא עשה] – תפארת ישראל 63 פרק כ; דרך חיים פב משנה א 67; חידושי אגדות, ד' 105 על חולין צא ע"א; גור אריה, ויקרא יח, ו (מהד' מכון ירושלים, פסקא ח)

בא דבר עבירה לידו - בן יהוידע ד"ה גם אפשר לפרש

רבי חנינא בר פפי תבעתיה ההיא מטרוניתא -

דף מ

גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו (תהלים קג, כ) – [צדיק כזה נקרא מלאך, כמו שנאמר במלאכי (ב, ז) כי הם גיבורים לכבוש את יצרם. ואז הקב"ה שומע בקול דברו של הצדיק, לשמוע תפילתו ולהצילו ממזיקים. ואפשר לפרש "מלאכיו" כפשוטו שה' שולח אותם להציל את הצדיק] – מהרש"א

גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו (תהלים קג, כ) – [הלשון היא כפולה, "עושי דברו" "לשמוע בקול"? אלא זה על מצות עשה וזה על לא תעשה] - בן יהוידע

ר' צדוק תבעתיה ההיא מטרוניתא - שו"ת ריב"ש קע"א

רב כהנא קמזבין דקולי –

אמר ליה אטרחן ת' פרסה – [למה דוקא ארבע מאות?] - בן יהוידע

אוכל פירותיהן בעוה"ז הקרן קיימת לעוה"ב – [כי עוה"ז נחשב רק טפל ופרי לעיקר שהוא עוה"ב. ולכן הטוב לחברו מקיים את הפרי, ויזכה לגמול גם בפרי, בעוה"ז] – אגדות ב' 141

פירותיהן בעוה"ז - תפארת ישראל, 186 (סב)

כיבוד אב ואם, גמילות חסדים, והבאת שלום – [ג' חלקים אלו הם החיוב, והחסד, והממוצע] – אגדות ב' 141; נתיב גמילות חסדים, 153 פרק ב

רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד (משלי כא, כא) – [חילוקי דיעות בין רש"י ומהרש"א בביאור הברכות הללו] – מהרש"א

בשילוח הקן כתיב "למען ייטב לך והארכת ימים" (דברים כב, ז) ובכבוד אב ואם כתוב "למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך" (דברים ה, טז) – [למה הלשונות כתובים בהיפוך הסדר בין זה לזה?] – מהרש"א

אמרו צדיק כי טוב - תניא, אגרת הקודש, פט"ז

וכי יש צדיק טוב וצדיק שאינו טוב? – מהר"ל, תפארת ישראל, 186 (סב); גבורות השם, 306 סוף פרק ס"ו; דרך חיים 25 (פ"א, תורה עבודה וגמ"ח); אגדות ב' 141

וכי יש צדיק טוב וצדיק שאינו טוב? - גר"א (איוב ד, ז)

וכי יש צדיק טוב וצדיק שאינו טוב? - נצי"ב בראשית ו, ט הרח"ד; מרומי שדה

וכי יש צדיק טוב וצדיק שאינו טוב? – [אין הכוונה שממש מזיק בידים לבריות, אלא שהוא מקטרג עליהם ואינו מלמד עליהם זכות. וזה אמור אפילו אם הוא מקנא קנאת הדת] - בן יהוידע

טוב לשמים ורע לבריות, זהו צדיק שאינו טוב –

טוב לשמים ולבריות זהו צדיק טוב –

רע לשמים ורע לבריות, זהו רשע רע –

רע לשמים ואינו רע לבריות, זהו רשע שאינו רע –

הזכות יש לה קרן ויש לה פירות –

עבירה יש לה קרן ואין לה פירות -

מצוה עושה פירות – [שהבריות למדים ממנו, וכן עבירות בחילול השם] – י' מאמרות, חקור דין, ח"ב פרק כב

מצוה עושה פירות - גבורות השם, 39 (ו); תפארת ישראל 12, 186 (ג, סב)

מצוה עושה פירות - גר"א על משלי יג, כב; וכן יד, יט

מצוה עושה פירות - בן יהוידע (כאן וכן בד"ה ועוד נ"ל)

עבירה יש לה קרן - אגדות ב' 141

עבירה שעושה פירות, יש לה פירות – [כגון חילול השם, אדם חשוב שעבר יבירה ואחרים לומדים ממנו] – רש"י

למען תפוש את בית ישראל בלבם, בע"ז כתיב [מחשבה לע"ז] – [ולכן רק בעבירה זו מקדימים עולה לקרבן חטאת, כי על המחשבה לבד צריכים ג"כ קרבן לכפרה] – גור אריה, במדבר טו, כד (מהד' מכון ירושלים, פסקא כא)

מחשבה טובה מצרפה למעשה – רמ"ע מפאנו, מאמר הנפש, ח"ב פרק ח

מחשבה טובה מצרפה למעשה - אגדות ב' 141

מחשבה טובה מצרפה למעשה - בינה לעתים, עת לעשות, דרוש ז' לפרקים (רנו)

מחשבה טובה מצרפה למעשה - צדקת הצדיק, סי' רמא; דברי סופרים ל"ה

מחשבה טובה מצרפה למעשה - בן יהוידע שעל קידושין פא, ד"ה ושמע בעלה והפר לה

מחשבה טובה מצרפה למעשה - משך חכמה (בראשית יח, כח; שמות יב, יג)

חשב לעשות מצוה ונאנס - משך חכמה, הפטרה לשבת הגדול, מהד' הרב קופרמן, שנת תשל"ח עמ' תקצב-תקצה

חשב לעשות מצוה ונאנס – [כי עצם הנשמה הישראלית רוצה לעשות טוב (כמפורש ברמב"ם, הל' גירושין סוף פרק ב) אלא סיבות חיצוניות גורמות מניעת המצוה. אבל אצל גוי עצם נפשו חושקת לעשות רע (כמו שכתוב "נפש רשע איותה רע", משלי כא, י) ולכן גם אם חשב לעשות מצוה, לא ישלימנה כי אין זו רצונו הפנימי. אבל לעשות רע הוא רצונו, ולכן גם על מחשבה שלו נענש] - משך חכמה (בראשית כב, יד)

מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה –

מחשבה (רעה) שעושה פרי, הקב"ה מצרפה למעשה – [שקיים מחשבתו ועשה] – רש"י

מחשבה (רעה) שעושה פרי - דברי שאול

חמורה ע"ז שכל הכופר בה כמודה בכל התורה כולה –

חמורה ע"ז שכל הכופר בה כמודה בכל התורה כולה -

עבר עבירה ושנה בה, נעשית לו כהיתר - יערות דבש (ח"ב עמ' קסז, דרש י')

עבר עבירה ושנה בה, נעשית לו כהיתר – [מדוע דוקא ב' פעמים] – מהר"ל, אגדות ד' 143 (על ערכין ל ע"ב)
ע"ע יומא פו:

נוח לו לאדם שיעבור עבירה בסתר ואל יתחלל שם שמים בפרהסיא -

אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו ילך למקום שאין מכירין אותו – [חס ושלום שהותר לו לעבור עבירה, אלא יגיעת הדרכים ואכסניאות ולבישת שחורים משברים יצר הרע ומונעים אדם מן העבירה] – תוספות כאן בשם רבנו חננאל; ותוספות במועד קטן דף יז ע"א ד"ה אם רואה (אבל עיין הערה הבאה!)

אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו ילך למקום שאין מכירין אותו – [ממה שהגמרא בסוגיא מקבילה (חגיגה טז ע"א) מסיימת "לא קשיא, הא דמצי כייף ליצריה, הא דלא מצי כייף ליצריה" רואים שהענין כפשוטו ויחטא, והעיקר הוא שלא יוסיף עוד חטא של חילול השם. וכן כתב המאירי (על קידושין מ.)

אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו ילך למקום שאין מכירין אותו - בינה לעתים, עת לעשות, דרוש ז' לפרקים (רנג)

אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו - משך חכמה (הפטרה לפ' וילך)

אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו ילך למקום שאין מכירין אותו – מאור ישראל (על מועד קטן, דף יז ע"א)

ויעשה מה שלבו חפץ – כלומר יקיים מה שה' רוצה באמת (ע"פ פרשנות הרמב"ם, הל' גירושין, סוף פרק ב)] – דברי שאול

המסתכל בקשת - מהרש"א חגיגה טז ע"א ד"ה המסתכל בג' דברים
עיין חגיגה טז.

זה העובר עבירה בסתר -

אין מקיפין בחילול השם – [חטאים אחרים הם תחת שלטון הזמן. אבל במדריגה הנבדלת של כבוד שם שמים, הוא מעל לזמן, ולכן העונש בא מיד] - דרך חיים 168 (פ"ד, המחלל שם שמים); [כלומר להשוות חטא זה לחטאים אחרים, כמו "מקיפין בבועי" (חולין מו:); או פירושו שאין הקב"ה מתעכב וממתין מלהענישו] - אגדות ב' 142-143

אין מקיפין בחילול השם – [אין ממתינים לו שמא יעשה איזו זכות והיא תדחה פורענות שלו] – מהרש"א בשם הערוך

אין מקיפין בחילול השם – [לא ממתינים כדי להענישו ואז יכירו כולם שנענש על עון חילול השם שעשה. כי אם ימתינו, לא ידעו הרואים במה לתלות את עונשו] – מהרש"א

אין מקיפין בחילול השם - דברי שאול

אין מקיפין בחילול השם - בית הלוי, דרוש י"ג

אין מקיפין בחילול השם - משך חכמה (הפטרה לפ' וילך)

אחד שוגג ואחד מזיד (בחילול השם) – [ח"ו לומר שה' מעניש בשניהם באותו עונש, אלא בא ללמד שבשניהם אין מקיפים בעונשו] – מהרש"א

דף מ ע"ב

יראה אדם עצמו כאילו חציו חייב וחציו זכאי – [גם המפורסם כצדיק ידון את עצמו כך, כי המתגאה הוא כאילו עובד ע"ז, וכן הכועס, והמלבין פני חברו הוא כאילו שופך דמים. וע"י חשבון כזה, אפשר שצדיק זה הוא חציו חייב] - בניהו

עולם חציו זכאי – דרך חיים 150 (פ"ג, לפי רוב המעשה)

עולם חציו זכאי - תורה תמימה, קהלת ט, יח (ס"ק פד-פה)

ר' אלעזר בר ר' שמעון אומר, לפי שהעולם נידון איר רובו – [בא לחדש שאם העולם כולו חצי זכאי וחצי חייב, ואתו האיש היחידי הוא רובו חייב מפני עונותיו, אפילו אם יוסיף מעשה זכות שהיה יכול להטות את כל שאר העולם כולו לזכות, אינו כן כי הוא עצמו רובו חוטא] – מהרש"א
העולם נידון אחרי רובו - בינה לעתים, עת לספוד, דרוש ב' להספד (קנג)

תוהה על הראשונות - עיקרים ח"ד כז

תוהה על הראשונות – [אם בסוף חייו מרד באחת מהמצוות, איגלאי מילתא שהוא כעת תוהה על כל מה שעשה עד כאן] – מהרש"א

תוהה על הראשונות - אגדת אליהו, פאה פ"א פסקא כ"ד

תוהה על הראשונות - [למרות שתהה, התיקון הרוחני הנעשה מהמצוה אינה נאבד כלל. ונ"ל שאם יחזור בתשובה על תהייתו, יחזרו לו מצוותיו] - הג"ר אלחנן וסרמן הי"ד, "ביאור לאגדות" ג, ג

כל שישנו במקרא ובמשנה ובדרך ארץ – [ביאור ג' חלוקות אלו] - אגדות ב' 143; נתיב ב' 247 (דרך ארץ, א)

אינו במקרא ובמשנה - אגדות ב' 144

למה צדיקים דומים בעוה"ז - תפארת ישראל, 182 (ס); דרך חיים 150 (פ"ג, סוף 'הכל צפוי'); אגדות ב' 143

למה צדיקים דומים בעוה"ז לאילן שכולו עומד במקום טהרה – [כלומר רובם זכויות, ונקצץ נופו הכוונה מיעוט עונות שיש לו] – מהרש"א

למה צדיקים דומים בעוה"ז - פתח עינים

תלמוד גדול או מעשה גדול? – הקדמת רד"ק לספר יהושע

תלמוד גדול או מעשה גדול? - נתיב א' 8, 25, 220 (תורה, פרקים א, ה : שלום ב); דרשה על המצוות, בתחילתו, 52; דרך חיים 276 (פ"ה, הפך בה); אגדות ב' 143

תלמוד גדול או מעשה גדול? - של"ה עמ' נד. קפד. קפח. שעה. (=מאמר חמישי, מסכת שבועות, נר מצוה: שם, תורה אור ;פרשת ראה)

תלמוד גדול או מעשה גדול? - בינה לעתים, עת משפט, דרוש ב' ליום ב' של ר"ה (מ)

תלמוד גדול או מעשה גדול? - תורת חיים על ב"ק דף יז

תלמוד גדול או מעשה גדול? - רוח חיים, פ"א, "תורה עבודה וגמ"ח"

תלמוד גדול או מעשה גדול? – [יש בלימוד תלמוד כח כפול, עצם הלימוד ועוד שמביא לידי מעשה. לכן הוא עדיף] - רי"א חבר, אור תורה (ס"ק ע"ג)

תלמוד גדול או מעשה גדול? - משך חכמה, שמות יג, ט. למען תהיה

תלמוד גדול או מעשה גדול? – [כי לכן בקריאת שמע פ' שמע לפני והיה, לימוד לפני מעשה, וכן בתפילה "אתה חוננתנו" לפני כל שאר הבקשות] - אור הישר

גדול תלמוד שמביא לידי מעשה – ["כי המעשה הוא העיקר, אבל התלמוד שהוא לומד לעשות אינו עיקר כמו המעשה. כי אין האדם שכלי. כי אילו היה שכלי, היה התורה שלו עיקר. אבל האדם אינו שכלי לגמרי, ולכן המעשה עיקר"] - אגדות ח"ב 143; דרך חיים פרק א 55 "ולא המדרש העיר"; ושם בפרק ג' "כל שמעשיו מרובין מחכמתו" 131

גדול תלמוד שקדם לחלה מ' שנה; לתרומות ולמעשרות נ"ד שנה; לשמיטה ס"א; ליובל ק"ג שנה – [ביאור כל פרט מאלו] – אגדות ב' 144; נתיבות עולם, 8, תורה פרק א

גדול תלמוד שקדם לחלה מ' שנה; לתרומות ולמעשרות נ"ד שנה; לשמיטה ס"א; ליובל ק"ג שנה – [צ"ע למה לא אמרו שקדם לג' מצוות שנצטוו בבואם לא"י, למנות להם מלך, להלחם בעמלק ולהקים המקדש? אלא שהשתהו משלש המצוות הללו, מה שאין כן המצוות הללו התלויות בארץ קיימו במועדן] – מהרש"א

אין תחילת דינו של אדם אלא על דברי תורה – [צ"ע כי במסכת שבת (לא.) מנו שש שאלות ששואלים את האדם והראשונה היא "נשאת ונתת באמונה" ורק אח"כ "קבעת עתים לתורה"?] עיין במסכת סנהדרין (ז.) בתוספות ד"ה אלא על דברי תורה ב' תירוצים

תחילת דינו על דברי תורה – [כי התורה היא קרובה אל ה'] - אגדות ב' 144

תחילת דינו של אדם, על דברי תורה – [כיון שע"י התורה נברא כל שנמצא בעולם, תחילת דין ודיון על חסרון לימודה. אבל שאלה ראשונה (בלי דיון מפורט) הוא "נשאת ונתת באמונה" כי המעשה קודם לכל, ודרך ארץ קדמה לתורה. ועוד כי כל בן אדם נכלל בעשיית מעשים, אבל לא כל אדם מסוגל ללמוד תורה] - אגדות ג' 131

אין תחילת דינו של אדם אלא על דברי תורה – [צ"ע כי במסכת שבת (לא.) מנו שש שאלות ששואלים את האדם והראשונה היא "נשאת ונתת באמונה" ורק אח"כ "קבעת עתים לתורה"? והישוב לזה כי כאן מדבר על מי שמסוגל ללמוד תורה, ושם בבן אדם שאין לו כשרון לזה, ולכל הפחות עליו לקבוע עתים ללימוד תורה] - מהרש"א סנהדרין ז' ע"א ד"ה אלא על דברי תורה
תחילת דינו על דברי תורה - בית אלהים (תפלה, בההקדמה)

תחילת דינו של אדם, על דברי תורה - דברי שאול

תחילת דינו של אדם, על דברי תורה – [מאמר של חז"ל בשבת לא. "נשאת ונתת באמונה" גם הוא על דברי תורה, שהאדם נידון אם למד לא לשם קנטור והתנצחות] - אור הישר ד"ה תוד"ה

האוכל בשוק דומה לכלב ופסול לעדות – [והוא בכל הבזויים, ודומה להולכים ערומים (כלומר ללא כתונת) בשוק שבשעה שעוסקים בעבודה מנוולת] – רמב"ם, הל' עדות, פי"א ה"ה

האוכל בשוק דומה לכלב ופסול לעדות – [כי הוא נוטה אל החומר] - אגדות ב' 144-145

ודומה לכלב – [פחיתות מציאותו של הכלב] – אגדות ב' 144-145

האוכל בשוק דומה לכלב – [כי הכלב אין מזונותיו מצויים לו (שבת קנה ע"ב), ולכן אוכל מכל הבא לידו אפילו בשוק] – מהרש"א

דף מא

רגזן, לא עלתה בידו אלא רגזנותו – [גם איננו מקובל על הבריות, וגם הוא מזיק לעצמו] - אגדות ב' 145

רגזן, לא עלתה בידו אלא רגזנותו – [מה הקשר בין מאמר זה אל מה שאמרו חז"ל לפני זה] – מהרש"א

רגזן, לא עלתה בידו אלא רגזנותו – בן יהוידע (כאן וכן בד"ה או יובן)

כל שאינו לא במקרא ולא במשנה ולא בדרך ארץ וכו' "ובמושב לצים לא ישב" (תהלים א, ב) – [מפני מה המחוסר שלשה אלו נקרא "לץ"] – מהרש"א

לאדם טוב "מטעימים" לו מפרי מעשיו – [מדוע לא אמרו "נותנים לו" או "מאכילים אותו"? אלא לומר שאין מחסרים לו מן שכרו לעולם הבא] - בן יהוידע

ובמושב לצים לא ישב – [אם אינו במקרא ובמשנה ודרך ארץ, תתרחק ממנו] – אגדות ב' 145