מקורות לפרק

דף ג
לאו אמינא לך כי קאי רבי בהאי מסכתא - ר"מ לייטר בספרו "בשולי גליוני" (הוצ' מוסד הרב קוק) מציין היכן מובא שאמר לו זאת (חולין ו. תני ר"ח כי תשב ללחום)

דף ט
לא ישב אדם לפני הספר – [צ"ע מדוע לא אמרו בקצרה "אל יסתפר אדם"? אלא לימדו בזה אפילו בפני ספר אומן שיש לו ג' וד' מספריים להחליף ואין לחשוש, אוסרים מפני לא פלוג] - בן יהוידע

דף י'

טריחותא למיסר המייניה? ועוד ליקו הכי וליצלי? אלא משום "הכון לקראת אלהיך ישראל" – [הקשו התוספות הלא לא ענו חז"ל בזה על קושיא ראשונה "טריחותא למיסר המייניה"? אלא באמת כאשר יש לקיים מצוה, יצר הרע מקשה על האדם וכבדים עליו אבריו (ודלא כמו בדברי הרשות). כן כאן כיון שיש מצוות "היכון", ממילא "טריחותא" עליו. ובאמת הגמרא ענתה על שתי השאלות] – לקוטי בתר לקוטי, בשם אדמו"ר מרימאנוב

ת"ח אם מפסיקין לתפלה - צדקת הצדיק, קצה

מניחין חיי עולם ועוסקים בחיי שעה? – [צ"ע כי גם בתפילה יש חיי עולם, כי מבקשים גם על תשובה, ועל סליחה, ואפילו על בנין בית המקדש! אלא אמרו חז"ל כי מצוה מגינה רק בשעה שעוסקים בה, אבל תורה מגינה אפילו שלא בזמן שהאדם עוסק בה (סוטה כב ע"א). ולזה הוכיח אותו כי אילו עסק בתורה היא"חיי עולם" מגינה לעולם גם בשעה שאינו עוסק בה, ועדיפה מן תפילה] – אורח ישרים, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

תפילתו תועבה - נתיב א' 80 (עבודה, ב)

מסיר אזנו משמוע תורה, גם תפילתו תועבה – [מדוע אמרו לשון "שמיעה" ולא "מסיר אזנו מלימוד התורה"? אלא יש שהאדם כבר למד דבר זה ויודע אותו, אלא לא רוצה לשמוע שוב. מחנכים כאן חז"ל שכמו כן הרי התפלל תפילתו אתמול, ולמה לו להקב"ה לשמוע שוב? מדה כנגד מדה] – לקוטי בתר לקוטי, בשם הגר"א

גם תפילתו תועבה – [מה בא לרבות במלת "גם"? בא ללמד כי גם מעשים טובים שלו אינם רצוים] – עיון יעקב

מסיר אזנו משמוע תורה, תפילתו תועבה – [אע"פ שגם בתפילה ישנן ברכות לענין חיי עולם (אתה חונן, סלח לנו ועוד) נחשב הדבר "תועבה". כיצד? אלא כוונתם ע"פ פירוש "תועבה", תועה אתה בה (נדרים נא ע"א) כלומר אם מפסיק באמצע לימודו ואינו שוהה שעה כדי שיצטללו מחשבותיו] - בן יהוידע

תפילתו תועבה - מאור ישראל

דיין יושב בדין עד שעת סעודה – [צ"ע חז"ל פירשו הפסוק "ויעמוד העם על משה מן הבקר עד הערב" (שמות יח, יג) ללמדנו שהדן דין אמת נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית, אבל בפועל ישב משה רק עד שעת סעודה. אבל הרי יש עוד פסוק אח"כ שאמר יתרו: "מדוע אתה יושב לבדך וכל העם נצב עליך מן בקר עד ערב" (יח, יד). וקשה לומר שאמר זאת לפי דרשת חז"ל הנ"ל. אלא ודאי משה ישב שם כל היום ממש, כפשוטו של מקרא. אבל עסק בדין רק עד חצי היום, ואח"כ ישב ולימד לישראל תורה. ויתרו טעה בכך וחשב שהוא יושב ודן אותם ממש כל היום] – מהרש"א
דיין יושב בדין עד שעת סעודה - ברוך שאמר, על אבות, הקדמה, דף ה'

דן דין אמת לאמתו – [לאפוקי דין מרומה] – תוספות על שבת דף י ע"א ד"ה דין אמת

דן דין אמת לאמתו – [שיקפיד הדיין לברר את האמת, למרות שאוהב או שונא אחד מבעלי הדינים] – בית יוסף, על טור חושן משפט סי' א ד"ה וזהו כוונת רז"ל (ועיין הערת מהרש"א נגד פירוש זה, מהרש"א על בבא בתרא דף ח ע"ב ד"ה והמשכילים יזהירו)

דן דין אמת לאמתו – [כי הדין הוא שכלי] - נתיב א' 42 (תורה, י); אגדות ג' 60

דן דין אמת לאמתו – [לאפוקי דין דשודא דדייני שאינו תלוי באמת אלא באומד ובמחשבה] – גור אריה, שמות יח, יג (מהד' מכון ירושלים, סוף פסקא לא, עמ' לד)

דן דין אמת - שו"ת הרא"ש קז, ה

דן דין אמת – [אין לו לדון לפי סברתו אלא לפי ההלכות שבתורה] - נתיב א' 42, 186 ,188 (תורה, י : דין, א); [כי המשפט לאלוקים] - אגדות ג' 131;

דיין דן דין אמת - נתיב א' 42, 186 (תורה, י : דין, א); באר הגולה 70, 107; - [כי המשפט שייך לאלוהים] - אגדות ג' 131

דן דין אמת – [שלא יגע אדם בקנין השייך לחבירו. ובזה הדיין נעשה שותף להקב"ה] - דרך חיים 56 ,57 (פ"א, דין אמת ושלום)

דן דין אמת – [כי ע"י המשפט הוא מקיים סדר העולם, סדר המציאות] - באר גולה 70, 107

דיין דן דין אמת - ר"מ אלשיך (דברים כה, א)

דיין דן דין אמת - של"ה דף ר"ע (בראשית)

דיין דן דין אמת - גר"א על משלי (כב, יב) על ישעיה (א, יז) ועל שה"ש ג (ז-ח); אדרת אליהו, על שמות (כג, ח) ועל דברים (יג, טו) וכן (טז, יט)

דיין דן דין אמת - הנצי"ב, מרומי שדה על מגילה טו ע"ב

דיין דן דין אמת - עיני כל חי (מביא עשרה פירושים)

זה דיין הדן דין אמת "לאמיתו" – [כלומר שאינו שופט למען יפרסמו אותו כי דיין הגון הוא, אלא דן לשם שמים, כדי לברר האמת] - בן יהוידע; על מגילה טו:

דן דין אמת – [כשיש מחלוקת הפוסקים, בל יאמר: "בין כה ובין כה יש על מי לסמוך", אלא יחקור לעומק הדין] - מרגליות הים, על דף ז ע"א פסקא יט

דיין דן דין אמת - עיני כל חי (מביא עשרה פירושים)

חליש ליבייהו - רש"י פירש בתחילה שחלשה דעתם, וכן פי' עץ יוסף, ו"חידושים" (נדפס בעין יעקב) וכן "הכותב" בתוספת ביאור, ודלא כפי' ב' ברש"י

"ויעמוד העם על משה מן הבקר עד הערב" (שמות יח, יג) וכי תעלה על דעתך שמשה יושב ודן כל היום כולו? תורתו מתי נעשית? אלא כל דיין שדן דין אמת לאמתו אפילו שעה אחת – [צ"ע אם רק דן שעה אחת, מדוע אמר יתרו "נבול תבול"? והישוב לזה] – עיון יעקב

"ויעמוד העם על משה מן הבקר עד הערב" (שמות יח, יג) וכתיב התם "ויהי ערב ויהי בקר" (בראשית א, ה) – [חז"ל דרשו כאן מפני אותה"א יתרה במלת "הבקר"] – עיון יעקב

דיין שעה אחת, שותף להקב"ה - מהר"ל, גור אריה, שמות יח, יג (מהד' מכון ירושלים, פסקא לב)

דיין שעה אחת, שותף להקב"ה - טור על חושן משפט, א

דיין שעה אחת, שותף להקב"ה – [כי על שלשה דברים העולם עומד, על הדין ועל האמת ועל השלום (אבות סוף פרק א) וכאשר דיין מקיים דין צדק, "מלך במשפט יעמיד ארץ" (משלי כט, ד) ובזה מקיים את העולם, והוא שותף להקב"ה] – לקוטי בתר לקוטי, בשם הגר"א

דיין שעה אחת, שותף להקב"ה - משך חכמה (במדבר טו, מ וכן לדברים טז, כא)

דיין שעה אחת, שותף להקב"ה - תורה תמימה, שמות יח, יג (ס"ק כא –כב)

הדן דין אמת לאמיתו, כאילו עוסק בתורה כל היום כולו – [אי אפשר לאדם להשלים לימוד כל התורה, אבל כיון שעסק בדבר שיש בו שלימות, נחשב לו כאילו עסק בכולו, אם למד כל היום] - מהר"ל, גור אריה, שמות יח, יג (מהד' מכון ירושלים, פסקא לא, עמ' לג)

ויהי ערב ויהי בקר - כלי יקר (שמות יח, יג)

שעה ראשונה מאכל לודים וכו' – [ביאור לכל קבוצה, לפי זמני אכילה שלה] - אגדות א' 1

ששית מאכל ת"ח. מכאן ואילך כזורק אבן לחמת – [כלומר שאין בו תועלת תזונה, אלא ממלא מקום שהיה ריק] – מהרש"א

מכאן ואילך כזורק אבן לחמת – [מדוע אמרו דוקא "חמת"? אלא אין סופו לנוח שם, ועוד יוריקו משם האבן. כך האוכל מאכל אחרי שש שעות, סופו להוריק אותו מגופו בלי שקיבל ממנו שום תועלת] – לקוטי בתר לקוטי, בשם הגר"א

דף י ע"ב

אמירת שלום בבית מרחץ - עיקרים ד, נא

אמירת שלום בבית מרחץ - מהר"ל, נתיבות עולם א' 213 (שלום, א); דרך חיים 47 (פ"א, תלמידיו של אהרן, אוהב שלום)

שם גופיה אקרי שלום – [כי שאר השמות (נאמן, רחום וכו') יש גם אצל האדם. אבל שם "שלום" אין מדה זו נמצאת באדם כלל. וביאור מדוע אין שמו של הקב"ה "אמת"] – מהרש"א (ומביא סיוע מהמדרש)

שם גופיה אקרי שלום – [אין שמו של הקב"ה "אמת" מפני שמשנה למען השלום (יבמות סה ע"ב)] – עיון יעקב

הנותן מתנה לחברו צריך להודיעו – [כי העיקר הוא האהבה לזה שנותן לו את המתנה] - דרך חיים 147 (פ"ג, סוף 'חביב אדם')

הנותן מתנה לחברו, צריך להודיעו – [כי כשם שיש נותן גמור, כך ראוי שיהיה מקבל גמור] - אגדות א' 1

הנותן מתנה לחברו, צריך להודיעו – [צריך להודיע לו לפני הנתינה שנותן כסימן לאהבה, כדי שלא יתבייש לקבל ממנו] – פתח עינים

הנותן מתנה לחברו - דברי שאול

מתנה טובה יש לי, שבת שמה - של"ה דף קלז: (מסכת שבת, תחילת תורה אור), דף שלג: (ויקהל)

מתנה טובה יש לי, שבת שמה – [לא רק מתנה אלא "מתנה טובה", כי נוסף על עונג ומנוחה, בנוסף לכך מקבלים שכר על שמירתה] – עיון יעקב

מתנה טובה, שבת שמה - צדקת הצדיק, רכט; ישראל קדושים 123; פרי צדיק (א' שבת דף 5; חלק ד עמ' 60 נשא, סוף א')

מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה, לך והודיעם – [דוקא שבת יש להודיע, כי עיקרה היא עולם הבא] - אגדות א' 1

מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה – [מדוע היא ב"בית גנזי"? אלא היא מעין עולם הבא (ברכות נז ע"ב) כי מצוות שבת כוללת כל התורה כולה (ירושלמי, ברכות פ"א ה"ה) ואין שכל האדם יכול להשיג כל ערכה. ולכן שבת היא רק טעימה בעלמא מול עולם הבא. "מה רב טובך אשר צפנת ליראיך" (תהלים לא, כ) ולכן נחשבת "בית גנזי". וכיון שאין אנו יודעים להעריך מתנה זו, הסמיכו חז"ל לכאן משל על הנותן לתינוק שאינו יודע לדבר, שמורחים עליו מאותו המין של המתנה כדי שאמו תדע שנתנו לו מתנה. המריחה היא "שבת" מעין מתנת עולם הבא] – אהל יעקב, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה – [מדוע דוקא בבית גנזי? אלא ע"י שבת מאמין האדם שה' ברא את העולם והוא אדון עליו (תוספת המלקט: ולכן אפילו עם הארץ איננו משקר בשבת, משנה בדמאי פ"ד מ"א פירוש רמב"ם וברטנורא) וכיון שאין לו להקב"ה באוצרו אלא יראת שמים בלבד (ברכות לג ע"ב) ולכן גם "שבת" היא שם] – עיון יעקב; לחמי תודה (מובא ב"לקוטי בתר לקוטי")

מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה – [צ"ע כיצד קרא לה "מתנה טובה" כאשר טרם נתן אותה לישראל? אלא קרא לה "מתנה טובה" מבחינה צזו שרק הקב"ה מכיר גודל ערכה. לכן המשילו משל על הנותן ככר לתינוק, כי גם התינוק איננו מכיר בגודל ההטבה של הנותן לו] – ילקוט אליעזר, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה – [צ"ע הרי גם התורה עצמה נקראת "מתנה" כדכתיב "וממדבר מתנה" (עירובין נד ע"א) ומה יש אצל שבת שתיקרא "מתנה טובה"? אלא כיון שנצטוה לאכול ולשתות ולהרבות בתענוגים, ועל זה עוד יקבל שכר, ודאי היא מתנה טובה] – עונג נפש, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

מתן שכרה לא עביד לגלויי – ["מתנה טובה" היא עצם שבת של עולם הבא, והיא ניתנת כשכר טוב. וכשם שאין אנו מבינים במהות עולם הבא (רמב"ם, הל' תשובה פ"ח ה"ז), כך אין אנו מבינים בשכר זה] – מהרש"א

מתן שכרה לא עביד לגלויי - פרי צדיק (א' 25 שבת תחילת ה')

אל ישנה בן בין הבנים - נתיב א' 226 (שלום, ג); [אע"פ שכבר נגזרה גזירת הגלות במצרים, אבל לגרום למהלך כה גדול צריכים סיבה שגם היא גדולה] - אגדות א' 1; - [זה נרמז במלים "ועשה לו כתונת פסים"] - גור אריה, בראשית לז, ג (מהד' מכון ירושלים, פסקא טו)

משקל ב' סלעים – [כי מספר שתים הוא מספר מחולק] - אגדות א' 1

מילתא אלבושייהו יקירא – [דבר השייך לאדם, הוא יקר בעיניו] - אגדות א' 1

מילתא אלבושייהו יקירא, אמר רב הכי? – [התפלאותו של רב חסדא כי רב לא שח שיחה בטילה (רמב"ם, הל' דעות פ"ב ה"ד) ולכן יש ללמוד דבר תורה מכל אמירה שלו] - בן יהוידע, סוף ד"ה בתרייתא עדיפא לי

שבשביל משקל ב' סלעים מילת וכו' נתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים – [אע"פ שבלאו הכי נגזר עליהם גלות בארץ לא להם, אבל במה שחטאו נתגלגלו דוקא למצרים שהם השונאים את ישראל ביותר עד "כי לא יוכלון המצרים לאכול את העברים לחם, כי תועבה הוא למצרים" (בראשית מג, לב) עד "ויקוצו מפני בני ישראל"] – עיון יעקב

עיר שישיבתה קרובה - מהר"ל, גור אריה, על בראשית יט, כ (מהד' מכון ירושלים, פסקא כו)
שלוותה כ"ו שנים – [צ"ע משום מה הזכיר פרט זה כאן? עיין דרשות מהראנ"ח, פרשת חיי שרה. ויש להוסיף עליו] - בן יהוידע

דף יא

כל עיר שגגותיה גבוהים – [משמע שאם הם אותו גובה אינו פגם, ולאו הכי הוא] - בן יהוידע ד"ה כל עיר

לרומם בית אלהינו – [הבלתי גשמי מתרומם על הגשמי] - אגדות א' 2

תחת ישמעאל – [יש ג' סוגי מתנגדים לישראל] - אגדות א' 2; [רעיון הנ"ל מורחב יותר] - נתיב א' 52 (תורה, יב)

תחת חבר ולא תחת ת"ח – [כי הגוי עושה נזק רק לעניני עוה"ז, אבל כעסו של ת"ח עושה נזק גם ברוחניות] - בן יהוידע

כל חולי ולא חולי מיעיים [זו אזהרה בענין שלימות הגוף]; כל כאב ולא כאב לב [זו אזהרה ביןאדם לחבירו שלא יהא לבו רע עליו לעזור לשני, או שיתקנא בשני]; כל מיחוש ולא מיחוש הראש [לענין דיעותכוזביות]; כל רעה ולא אשה רעה [זו לענין מדת העצבות המולדת כל הפגמים] – ילקוט יהושע, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

כל חולי ולא חולי מיעיים וכו' – [בא ללמד שאם פגע בו באדם איזו מדת הדין במחלה, כאב, מיחוש או רעה, בל יתלונן ובל תישבר רוחו, כי יתבונן שיש חולי וכאב ומיחוש ורעה שהם יותר גרועים ממה שהוא סובל, וכמפורט כאן] – מנחת יהודה, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

כל רעה ולא אשה רעה – [ולמה לא אמרו סדר מלים "רעת אשה" כמו שהתחילו? ועוד למה ביבמות ס"ג אמרו "היכי דמי אשה רעה" ולא "אשה קשה" או "אשה מרה"? ועוד כלום לא ידוע לכל מה היא "אשה רעה"? אלא דייקו כאן לענין הגורמת לבעלה רע בעניני אישות] - בן יהוידע, ד"ה כל רעה, וד"ה נמצא לפי זה

כל כאב ולא כאב ראש - גר"א על ישעיה א, ה

חללה של רשות – [כי למלך יש מעלה בלתי גשמית] - אגדות א' 2

תענית חלום - אוצר הגאונים, בשם רב האי גאון (רק אם חלם אחד מן ג' חלומות; אם ראה ס"ת שנשרף, או יוה"כ בעת נעילה, או קורות ביתו או שיניו נושרות, והובא בב"י לאו"ח רפ"ח. וטעם התענית כי עונג הוא לו, שחושב שבזה נתכפר לו)

תענית חלום - כותב הרמב"ם: "כדי שישוב ויעור במעשיו ויחפש בהן ויחזור בתשובה" (הל' תעניות א, יב) כלומר, תענית חלום אינה כי אם אמצעי לתשובה, ולא ישירות לבטל את המאורע הרע הגופני

דף יב

הנכנס לבקר חולה - נצח 64

שבת היא מלזעוק, ורפואה קרובה לבוא – [בל יאמר אדם, כיון שלא זעקנו ולא התפללנו, כיצד יתרפא החולה? אלא בזכות שבת עצמה, יתרפא] – מהרש"א

שבת היא מלזעוק, ורפואה קרובה לבוא – [כי השומר שבת מוחלין לו על עונותיו, ובזה עצמו יתרפא. וכן מאמרם "יכולה היא שתרחם" כי היא מדת הרחמים הממתקת למדת הדין. וגם הקב"ה והשבת מעידים על ישראל (ולכן ישראל לא צריכים תפילין בשבת)] – עיון יעקב

שבת היא מלזעוק, ורפואה קרובה לבוא – [בימי חול חובה על האדם להתפלל על צרכיו. ואם החולה אינו מתפלל כראוי, אין מרפאים אותו מן שמים. אבל בשבתאסור להתפלל על צרכיו הפרטיים, ויש בכך עצבות הפוגמת כבודו של יום, ולכן ירפאו אותו למרות שלא התפלל. וזהו "שבת היא מלזעוק", ולכן "רפואה קרובה לבוא"] – איי הים

דף יב ע"ב

אל ישאל בלשון ארמית - "אוצר הגאונים" (ליקט ר' בנימין לוין) על שבת דף י"ב מביא הוכחות מהתלמוד שהרבה אמוראים חולקים על מאמר חז"ל שבסוגייתנו ומתירים להתפלל בארמית

אל ישאל בלשון ארמית – [זה אמור בחו"ל, שהתפילות עולות ע"י סיוע המלאכים. אבל בא"י שעיני ה' אלהיך בה" בהשגחה ישירה, אין צריכים למלאכים, וממילא מותר גם בלשון הקודש] – דברי שאול (של ר' יוסף שאול נתנזאהן, בסוף ספרו, עמ' קלט). תוספת המלקט: לכן במסכת סוטה, פרק ז, מפורש כי תפלה וקריאת ושמע וכו' מותרים בכל לשון. ולא חילקו בין יחיד לבין רבים. אלא שם מדובר בא"י שם נכתבה המשנה. ובגמרא מדובר בבבל.

אל ישאל בלשון ארמית – [בשם ר' יהודה בן יקר: ודאי מבינים המלאכים ארמית, אלא חששו חז"ל פן יניחו העם לשון הקודש. ועוד חששו שלא יבואו ללמוד תורה. ובודאי תפילה הנאמרת בדמעה וצעקה, או בכוונה גדולה, נשמעת אף בארמית] – ראב"ד, תמים דעים, סי' קפד

אל ישאל בלשון ארמית – [בסוגיא המקבילה בסוטה לג ע"א, חילקו הא ביחיד הא בציבור. יחיד צריך מליצת זכות ע"י המלאכים ורבים אינם צריכים (עיי"ש רש"י. וכן פסק שו"ע או"ח קא סעיף ד ועי"ש "משנה ברורה" שלא יעשו מזה קבע). ויש מחלקים בין בקשת צרכיו לאמירת שבח ותהלה (רבנו יונה והרא"ש, הובאו בבית יוסף לאו"ח סי' קא עיין בשו"ע סעיף ד' עוד חילוק]

אל ישאל בלשון ארמית – [כי לשון ארמי זר מאד ואינו שגור בפי האדם, ופירוש "מלאכים" הם כוחות-נפשיים של האדם] - מאירי כאן, וכן אורחות חיים לר' אהרן הכהן מלוניל, הל' ק"ש ס"ק י"ט

אל ישאל בלשון ארמית – [כוונת הדברים כי כאשר האדם מתפלל בשפה המדוברת הוא ממלל מלים בקלות בלי כוונה מיוחדת. ולכן אין המלאכים נכנעים. אבל אם יתפלל בלשון הקודש דרוש לכך כוונה גדולה ועי"ז תפילתו נשמעת] - הכותב (עין יעקב). אמר המלקט: כל שכן שיש במלים שאנשי כנסת הגדולה סידרו לנו יש מערכת ראשי תיבות וסופי תיבות וגימטריאות מסויימות המסוגלות להביא ישועות גדולות. וכל זה חסר בלשון לועזית

אין מלאכי השרת מכירים בלשון ארמית – י' מאמרות, אם כל חי, ח"א פרק לא

אל ישאל בלשון ארמית – [כי חוץ מלשון הקודש אין לשאר הלשונות מעמד של "לשון"] - מהר"ל, אגדות א' 3; אגדות ב' 67 (על סוטה דף לג); [אין מלאכים מבינים בשאר לשונות] - תפארת ישראל, 45

אל ישאל בלשון ארמית – [כי ארמית יוצאת מכלל מציאות העולם, ואינה נחשבת תוך שבעים לשון] – גבורות השם 238, פרק נד

אל ישאל בלשון ארמית – [הזכירו ארמית וכל שכן שאר לשונות. כי ארמית דומה במקצת ללשון הקודש, ואעפ"כ יש למנוע מלבקש בארמית] – אליה רבא (על שו"ע או"ח סי' קא, והרא"ש חולק ומתיר בשאר שפות)

אל ישאל בלשון ארמית - [צ"ע, הרי בתחנונים אנו מבקשים בארמית, כגון בריך שמיה וסליחות של עשי"ת, וענה על כך טור סוף סי' ק"א] - בן יהוידע וע"ע בן יהוידע (על סוטה דף לג.)

אל ישאל בלשון ארמית - משך חכמה (דברים יא, יב)

אל ישאל בלשון ארמית - מאור ישראל

מניין ששכינה סועד את החולה -

שכינה למעלה מראשותיו של חולה - מאירי

שכינה למעלה מראשותיו של חולה - מהר"ל, גור אריה, בראשית מז, לא

מניין שהקב"ה זן את החולה –

כמה גדולים דברי חכמים – [צ"ע הרי גם בברייתא כתוב "לא יקרא לאור הנר"? אלא ההפרש ביניהם שבמשנה (דף יא) לא נתנו טעם האיסור, ולכן לא נתנו מקום למכשול. אבל בברייתא שהוסיפו "שמא יטה" גרמו לו לומר "אני אקרא ולא אטה"] - גליון מהר"ץ חיות בשם הגר"א

כמה גדולים דברי חכמים – [רעיון הנ"ל של הגר"א עם תוספת הוכחות] - תוספת ברכה, ויקרא יז, ח ד"ה ואליהם תאמר

כמה גדולים דברי חכמים - מאור ישראל

אביא חטאת שמנה – [למה לא די לכתוב לזכרון "אני ישמעאל הטיתי את הנר"? ולמה הוסיף מלת "שמינה"?] - בן יהוידע ד"ה וכתב, וכן ד"ה ולזה נ"ל

אביא חטאת שמנה – [למה דוקא "שמינה"? כי אמנם הקורא פרשת חטאת מעלים עליו כאילו הקריב חטאת, "ונשלמה פרים שפתינו", אבל היא חטאת "כחושה". ראוי להביא חטאת בפועל, והיא שמינה] – חבר בן חיים

אביא חטאת שמנה – [כי כפי גדולת האדם החוטא, כך ירגיש אשמה יתרה על כשלונו. המביא חטאת צריך להוציא הוצאה כדי לרכוש בהמה להקרבה. והגדול בתורה יביא בהמה שהיא שמינה ביותר שעולה לו יותר ביוקר. "לפום גמלא שיחנא" (כתובות סז ע"א)] – נ"ל המלקט

דף יג

עולא וכו' מנשק לה לאחתיה ופליגא דידיה אדידיה – [עיין תשובת התוספות ד"ה ופליגא דר' פדת, וכן בד"ה ופליגא דידיה אדידיה, וכן מהרש"א על עבודה זרה יז ע"א, כיצד עולא אמר ככה ולא כן נהג בעצמו. וכן בדברי הריטב"א על קידושין פב ע"א "הכל לשם שמים", כיצד (בכתובות יז ע"א) לקח הכלה על כתפיו]

משום לך לך אמרי, נזירא! סחור סחור, לכרמא לא תקרב – [עיין גליון בצד הדף, בעוד ששה מקומות אמרו חז"ל דוקא משל זה של נזיר, כדי לעשות סייג לתורה. ולמה בחרו דוקא דוגמא של הנזיר? כי בו ייעדה התורה לעשות סייג, שהוא רק התנזר מהיין, והתורה אסרה חרצנים וזג וכו'] – דברי אליהו, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

והיתה אשתו נוטלת תפילין – [דוקא תפילין, כי הרי סגולתם להאריך ימי המניח אותם (כי הם נגד המוח והלב, ששם חיותו של אדם, ביאור מהר"ל למנחות מד ע"א)] - אגדות א' 3

שנה הרבה וקרא הרבה – [למה כתוב 'שנה הרבה' לפני 'קרא הרבה'] - בן יהוידע

שנה הרבה וקרא הרבה – היפוך הסדר, כי מדובר באדם שהתחיל לימוד תורה בשנות בגרות, ולא בילדותו – עין איה

בימי ליבוניך - שו"ת ריב"ש סי' תכ"ה

בימי ליבוניך – שו"ת חתם סופר, יו"ד סי' קצד

מטה חדא – [כיצד טעה בזה? אלא כיון שטבלה בזמן ז' ימים, מפני טומאת מגע למאכלים, חשב שאין צורך להחמיר גם בזה אלא די לו במניעת תשמיש] - בן יהוידע

לא נשא פנים לתורה – [זה מוסב על אותו ת"ח, שהיה מוטל עליו לעשות סייג לתורה, היא הנקראת "פנים"] - רמב"ן (בהשגות לספר המצוות לרמב"ם, מל"ת שנ"ג. עיי"ש "מגילת אסתר" השיג עליו, שמדובר על הקב"ה שלא נשא פנים לאותו ת"ח. עיין דברי הגר"א להלן)

לא נשא פנים לתורה – [כאשר האדם עושה סייג לתורה זהו הנקרא "נושא פנים לתורה" וכמו שאמר הקב"ה "וכי לא אשה פנים לישראל? שכתבתי להם בתורה 'ואכלת ושבעת וברכת' והם מדקדקים על עצמם עד כזית עד כביצה" (ברכות כ ע"ב) ומשמע שמדד להם מדה כנגד מדה שגם בחומרא שלהם הם נושאים פנים לתורה (וכדברי רמב"ן בהערה הקודמת). ותלמיד זה ראה פסוק "לא תקרבו לגלות ערוה" (ויקרא יח, ו) ולא נשא פנים להחמיר גם בשכיבה במטה אחת] – לקוטי בתר לקוטי, בשם הגר"א

לא נשא פנים לתורה - עיני שמואל

שהיו מחבבים את הצרות – [שנגאלים מהם, והנס חביב עליהם להזכיר שבחו של הקב"ה] – רש"י

שהיו מחבבים את הצרות – [פשט הלשון אינו משמע כפירוש רש"י, אלא כשם שחייב אדם לברך על הטובה כך חייב לברך על הרעה (אמר המלקט: כלשון שו"ע או"ח סי' רכ"ב סעיף ב: "כי הרעה לעובדי השם היא שמחתם וטובתם, כיון שמקבל מאהבה מה שגזר עליו השם, נמצא שבקבלת רעה זו הוא עובד את השם, שהיא שמחה לו")] – מהרש"א

שהיו מחבבים את הצרות – [כי מי שעברו עליו מ' יום ללא יסורין, כבר קיבל עולמו ואין לו חלק לעולם הבא (ערכין טז ע"ב) ולכן שמחו על היסורין] – עיון יעקב

כמחט בבשר החי – [המת העני מה חושש ומה איכפת ליה] – הלכות הרי"ץ גיאות, עמ' מד [מתקופת הרי"ף, הובא ב"ארץ ישראל בספרות התשובות", הרב ישראל שציפאנסקי, הוצ' מוסד הרב קוק, ח"א עמ' עה

כמחט בבשר החי – [מותר לשים סיד על המת, כי אין כאן בזיון ואין כאן צער, שאין בשר המת מרגיש] – תשובות רשב"א ח"א סי' שסט; שו"ת רדב"ז, ח"א סי' תפד

קשה רמה למת כמחט בבשר החי – [לא מדובר בגופו ממש של הנפטר, אלא בצער הנשמה] - אגדות א' 3, 83; תוספות יום טוב על המשנה, אבות פרק ב משנה ז'; גליון מהר"ץ חיות על שבת יג ע"ב

כמחט בבשר החי - מהרש"א על שבת קנב ע"א ד"ה מתאבלת

כמחט בבשר החי - שו"ת חתם סופר, ליקוטים, ל"ו

כמחט בבשר החי - מאור ישראל

אין שוטה נפגע - אמת ליעקב

מחבבין את הצרות – ר' צדוק, פרי צדיק (א' 150 חנוכה ז')
שאם באנו לכתוב – [מה פירוש המלה ברש"י "תדירות"?] - בן יהוידע

העלו לו ג' מאות גרבי שמן – [לשון גוזמא] – מהרש"א

דף טו

האוחז ספר תורה ערום – [הטומאה מפני שמתקרב לדבר שאין ראוי לאדם להתקרב שם] - אגדות א' 3

האוחז ספר תורה ערום - י' מאמרות, חקור דין ג, ד

האוחז ספר תורה ערום – [כיון שאיננו מקיים המצוה לפי כבודה, יתנו לו שכרו בעולם הזה. ולכן כאשר מת ונקבר, וכבר קבל שכרו על אותה המצוה, גופו ערום מהמצוה ההיא] - עיון יעקב, ד"ה אלא ערום

האוחז ספר תורה ערום – [מדוע דייקו לומר "נקבר" ערום?] - בן יהוידע

האוחז ספר תורה ערום – [כלומר ללא לימוד תורה שבע"פ, שהיא לבוש אל הכתוב] - אור הישר

האוחז ספר תורה ערום – [כלומר טוען שהיא כפשוטה ואין בה סודות. סוף שיקבר ערום, כלומר לא יוכל להסתיר חסרונות ויתגלו לעיני כולם, כמו אדם ערום ללא לבוש] – ילקוט יהושע, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

האוחז ספר תורה ערום – [פירושו שהאדם האוחז הוא עצמו ערום ללא לבוש] - מאור ישראל, בשם ר' מנשה מאיליה. וע"ע מאור ישראל (על מגילה לב.)

דף יז
אם תקניטני – [כיצד יאמר שיגזור גזירה על כל ישראל מפני שמקניט אותו?] - בן יהוידע

הלל, למה לא הסכים לי"ח גזירות של שמאי – [אמר שאם רוב ישראל לא יוכלו לעמוד בגזירות, יאמרו הבריות כמו שאלו אין לקיימם כן גם שאר התורה אין לקיים] - ספר חסידים, סי' רצח

נעצו חרב - ר' ראובן מרגליות, יסוד המשנה ועריכתה, פרק א

קשה כיום שנעשה בו העגל – תוספתא, שבת פרק א סוף פסקא ח, ושם "מנחת בכורים" הנדפס על הדף, תירוץ ג', מפני המחלוקת

קשה כיום שנעשה בו העגל – יערות דבש (ח"ב, עמ' רנט דרש י"ז)

החמירו ביין של עכו"ם – מהר"ל, נר מצוה, עמ' 31-33; דרשה על המצוות 56