מקורות לפרק

דף צו

מקושש – [ע"פ תרגום יונתן, הוא חלל שבת כדי שידעו ישראל ליזהר כי המחלל שבת נהרג. וכיון שכיון לא לשם המלאכה עצמה, היה פטור. אלא שהעדים לא ידעו דברים שבלב ולכן דינו למיתה. ורצו הבנות להודיע שאין להעניש בניו אחריו] - מהרש"א על בבא בתרא קיט ע"א ד"ה וראויה פרשת מקושש

מקושש - גור אריה, במדבר כז, ג

מקושש - בן יהוידע, ד"ה גזירה שוה לא גמיר

מקושש זהו צלפחד - תורה תמימה במדבר טו, לב (ס"ק צט)

מקושש זהו צלפחד - מאור ישראל

בין כך ובין כך עתיד ליתן את הדין - בן יהוידע על ב"ב קיט. ד"ה א"ר חדקא

מן המעפילים – [מהיכן ידעו זאת חז"ל?] – מהרש"א

מן המעפילים - שפת אמת

מן המעפילים – [צ"ע הרי גם בזה הוא מגלה קלונו כאשר התורה הסתירה שמו? וצ"ל שפני התרגשות קשרם עם ארץ הקודש, אין פגמו גדול כל כך] – עין איה

ההוא לנזיפה בעלמא – [מרים נענשה יותר, כי היא פתחה בחטא] – מהרש"א

דף צז

והן לא יאמינו לי – [מדוע נענש משה, והרי כוונתו שלא יאמינו ללא עשיית המופתים?] – מהרש"א ד"ה החושד בכשרים

והן לא יאמינו לי – [מדוע נענש משה, והרי מותר לחשוש? אלא כשאמר לשון "והן לא יאמינו לי" משמע ודאי ולא ספק. ולכן אמרו שנענש באותה הלשון "הן קרבו ימיך למות" (דברים לא, יד)] – איי הים (אמר המלקט: וראיה לזה כי כאשר הקב"ה העניש אותו ואמר שיעשה מופת של הפיכת מטה לנחש, המשיך "והיה אם לא יאמינו לך ולא ישמעו לקול האות הראשון והאמינו לקול האות האחרון" (שמות ד, ח). והרי הקב"ה יודע עתידות, ואמנם משה הצטרך לעשות גם המופת השני. ולמה אמר לו הקב"ה בלשון ספק "והיה אם לא יאמינו"? אלא לימד אותו כיצד יש לדבר, בלשון ספק)

מאמינים בני מאמינים - צדקת הצדיק, רכז

מאמינים בני מאמינים - שפת אמת

מאמינים בני מאמינים - תורה תמימה, שמות ד, א (ס"ק א)

אתה אין סופך להאמין - הנצי"ב, העמק דבר, שמות ד, ז

החושד בכשרים לוקה בגופו - מאירי, חיבור התשובה ח"א פרק ד דף 84

החושד בכשרים לוקה בגופו – [הזורק אבן אל הקיר, אם אין לה מקום לנוח חוזרת האבן על ראש הזורק] - באר 25 (ב); אגדות א' 46; [כי החושב על אחר מחשבה שלא כדין, המחשבה תיהפך עליו עצמו להיות נלקה בה] - גור אריה, דברים יט, יט (מהד' מכון ירושלים, פסקא יא, עמ' שי-שיא)

החושד בכשרים לוקה בגופו – [מותר לחשוד במחשבה, ואסור לבטאות בפה] - ספר חסידים, תתרפ"ח

החושד בכשרים לוקה בגופו - כלי יקר (במדבר יז, ה; דברים לא, יד)

מדה טובה ממהרת לבוא – [כי מדה טובה היא בעצם, ולא במקרה] - אגדות א' 46; גבורות השם 111 (כז)

מדה טובה ממהרת לבוא – [זה כאשר מדובר בצדיק] – מהרש"א

מדה טובה ממהרת לבוא - תורה תמימה שמות ד, א (ס"ק ג)

ויבלע מטה אהרן - מאור ישראל

נס בתוך נס – [ביאור הענין] – מהרש"א

נס בתוך נס - תורה תמימה שמות ז, יב (ס"ק ג)

מספר ל"ט המלאכות - עיין חשבון ב"מראה הפנים" לירושלמי שבת פ"ז ה"ב. ונ"ל המעתיק כדלהלן: אין לצרף לחשבון תיבת 'מלאכת-' כנסמך לשם עצם אחר. ויש 41 פעם בתורה 'מלאכה' 'מלאכות' (כנפרד). וכיון ששנים מהן ("לא תעשה כל מלאכה", "ועשית כל מלאכתך") נכפלו בעשרת הדברות בפרשת יתרו ובואתחנן, לכן יש להוריד מהחשבון 2 שהרי נאמרו "זכור" ושמו"ר בבת אחת, והרי נותרו 39.

מספר ל"ט המלאכות – עיין רבנו חננאל (שבת מט.) וכן ספר "אבן העזר" להראב"ן (ר' אליעזר ב"ר נתן ממגנצא) וכן ביאור אחר לתוספות יום טוב (שבת פרק ז) (והקשו עליו "יפה עינים", בסוף מסכת שבת, ו"מראה הפנים" ו"שיירי הקרבן" על הירושלמי, שבת פ"ז ה"ב). ו"יפה עיניים" הציע למנות רק מושג "המלאכה" עם ה' הידיעה.

מספר ל"ט המלאכות – עיין עריכת חשבונו של הרב שלמה במברגר (כתב עת "המעיין", תמוז, תשנ"ה, עמ' 45 ואילך) שם מונה 65 שרשי "מלאכה" בתורה בכל נטיותיה. [שם כתב אופנים שונים להגיע לחשבון ל"ט, ולהלן סדרתי שלא כדבריו]. יש לנכות ממנינם 26 כדלהלן: שבע פעמים שאין במשמעותן עשיית מלאכה ממש (וישלח לג, יד) (משפטים כב, ז) (כב, י) (ויקרא ז, כד) (שמיני יא, לב) (תזריע יג, מח) (יג, נא). וכן יש לנכות מהחשבון ארבעה עשר פעם שמדובר במלאכות של יום טוב: "כל מלאכת עבודה לא תעשו" (עיין קונקורדנציה). ועוד חמש פעם יש לענין מלאכות יום הכפורים. נותרו 39 פעם.

עוד מציע הרב שלמה במברגר חשבון אחר ע"פ דברי ר' יוסי בי רבי בון (בירושלמי שם) המונה ל"ט פעם "עבודה ומלאכה שנאמרו במשכן"): ופירוטם הוא 23 פעם "מלאכה" שנאמרו בהקמת המשכן בספר שמות, ועוד חמש פעם "מלאכה" לענין שמירת שבת שיש לשמור גם בעת הקמת המשכן. ועוד אחת עשרה פעם בספר שמות מלת "עבודה" לענין הקמת המשכן, כדלהלן: (כז, יט) (ל, טז) (לה, כא) (לה, כד) (לו, א) (לו, ג) (לו, ה) (לח, כא) (לט, לב) (לט, מ) (לט, מב).

(הביטוי) ארבעים חסר אחת - פרי צדיק (וישב ב' 122)

דף צח

משה שפיר קאמרת - פרי צדיק (ח"ב 110 שקלים א')

משה שפיר קאמרת - נצי"ב שמות יט, יט הרח"ד

נראים קרסים בלולאות ככוכבים ברקיע – [מעלת המשכן למעלה מהווית העולם] - אגדות א' 46