מקורות לפרק

דף קנה

דרש ר' יונה אפתחא דבי נשיאה – [למה הזכיר שם המקום שם דרש? אלא בכוונה תחילה דרש שם כך ללמד לנשיא כי כמו שהקב"ה מרחם על הכלב שמשהה מזונו בבטנו ג' ימים למען לא ירעב, כך על הנשיא לרחם גם על הפחותין ביור של העם] - פתח עינים

יודע הקדוש ברוך הוא בכלב שמזונותיו מועטין לפיכך שוהה אכילתו במעיו שלשה ימים כדתנן כמה תשהה אכילתו במעיו ויהא טמא? בכלב שלשה ימים מעת לעת – [אין מזונו של הכלב מצמח האדמה, והוא צריך למזונות האדם כמו לחם ובשר. והשגחת האדם נעדרת ממנו או היא מעוטה, מפני שהכלב אינו ראוי לאדם לא לאכילה ולא לחרישה ולא לרכיבה ולא לעבודת משא. אף כי למיעוט ההשגחה בו יצטרך הכלב לגנוב ולהזיק, ואז יד האדם תהיה בו להכותו ולפצעו על הרוב] – מאירי, חיבור התשובה 59, משיב נפש, מאמר א תחילת פרק ג

כלב שמזונותיו מועטים - אגדות א' 88; באר הגולה 98-99 (באר ה)

יודע ה' דין דלים וכו' כלב שמזונותיו מועטים – [אין פירושו שהקב"ה העניש לכלב, אלא חוקות הטבע הקבועים נקראו "דין"] - נצי"ב בראשית א, א

אורח ארעא למשדא אומצא לכלבא – [מדובר אפילו בכלב שאינו שלו] – מהרש"א

דף קנו

האי מאן דבחד בשבא, יהא גבר ולא חדא ביה וכו' או כולי לטיבו או כולי לבישו – [יהא שלם במדה אחת] – רש"י

או כולי לטיבו או כולי לבישו – [אין הכוונה שה' יגזור עליו אם יהיה צדיק או רשע, שהרי הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. אלא במה שיבחר האדם, הוא יהיה קיצוני בזה] – מהרש"א

האי מאן דבתרי בשבא, יהא גבר רגזן – [כמובא בבראשית רבה (ד, ו) שביום שני נבראה המחלוקת] – מהרש"א

האי מאן דבתלתא בשבא יהא גבר עתיר וזנאי (נואף) דאיברו ביה עשבים – [כמ"ש איזה חדש שהארץ מוציאה דשאים ובהמה וחיה מזדווגים זה לזה (ראש השנה יא ע"א) הרי שתלויים זה בזה] – מהרש"א

גבר זנאי, עשבים – [נמשלו לעשבים, כי גדלים בערבוביא כמה מינים ביחד. ולשון "עתיר" כי למרות שנקצצים, הם גדלים שוב במהירות] - בניה

האי מאן דבארבעה בשבא יהא גבר חכים ונהיר (זיותן), מפני שנתלו ביה מאורות – [כמ"ש "והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע" (דניאל יב, ג)] - מהרש"א

האי מאן דבחמשה בשבא יהא גבר גומל חסדים –

האי מאן דבמעלי שבתא יהא גבר חזרן במצוות -

האי מאן דבשבתא, בשבתא ימות - יערות דבש (ח"ב עמ' נו, דרש ג')

האי מאן דבשבתא, בשבתא ימות, וקדישא רבא יתקרי – [כיון שמצאנו שיש הרבה בני אדם הנולדים בשבת ואינם מתים בשבת, אמר שזה מתקיים רק אצל צדיקים שהקב"ה ממלא שנותיהם מיום ליום (ראש השנה יא ע"א), ולכן אם אירע לאדם כזה למות בשבת, סימן עליו שהוא "קדישא רבא"] – מהרש"א

האי מאן דבלבנה יהי גבר סביל מרעין וכו' אכיל דלא דיליה ושתי דלא דיליה – [רש"י פירש כי הלבנה נראית במקצת גם במשך היום, והרי איננו תחום שלו. אבל "איי הים" פירש כי כל אורו של הירח הוא מקבל מהשמש, ואיננו שלו] – איי הים

האי מאן דבלבנה - מאור ישראל

האי מאן דבצדק - גר"א על משלי כב, ו

האי מאן דבמאדים, יהא גבר אשיד דמא – [כדי שיתגבר על יצרו, לכן נולד במזל רע. וזה סוד הנסיונות, "למען ענותך ולמען נסותיך להיטיבך באחריתך" (דברים ח, טז)] – רמ"ע מפאנו, י' מאמרות, חקור דין, ח"ב פרק ל

האי מאן דבמאדים, יהא גבר אשיד דמא או אומנא – [אמנם המזל מורה על דם, אבל הקב"ה יכול להפוך סימן זה לטובה, ויהיה אומנא מועיל לבריות] – מהר"ל, גור אריה, שמות י, י (מהד' מכון ירושלים, פסקא ח, עמ' קסו)

האי מאן דבמאדים - גר"א (משלי כב, ו)

אנא במאדים - המאירי, חיבור התשובה, משיב נפש א, ו 153

אנא במאדים – [עיין מגילה (ז ע"ב) "קם רבה שחטיה לר' זירא"] - שו"ת חתם סופר או"ח קצ"ו

אנא במאדים הואי, מר נמי עניש וקטיל – [יש לפרש "קטל" ע"פ שבת (יא.) תחת חבר ולא תחת ת"ח, כי בקפידתו מעניש. וכן בבא בתרא כב. אמרו "אנא ענישתיה"] - אור הישר

אין מזל לישראל - רב האי גאון (תשובת הגאונים, הרכבי, סי' ש"ץ; הובא שוב באוצר הגאונים, שבת, חלק התשובות סי' תע"ז)

אין מזל לישראל – ["אין ראוי לאדם להניח דברים של דעת שכבר נתאמתו בראיות... ויתלה בדברי יחיד מן החכמים... ששמא אמר לפי שעה" ע"כ כלומר לפי הסוגיא דברי ריב"ל הוא במיעוט מול חמשה אמוראים האומרים "אין מזל לישראל"] - רמב"ם אגרת לקהל מרשיליא, תשובות מהד' לפסיא ח"ב דף כ"ו; ושוב ב"אגרות ותשובות" מהד' לוין אפשטיין, דף כ"ז, ע"ע דבריו בפירוש המשניות לע"ז פרק ד משנה ז

אין מזל לישראל – ["עם היות התולדה (ביאור המעתיק: הטבע) מכינה הכנותיו (תוספת המעתיק: תכונותיו של האדם) לטוב או לרע, כל בעל דת יוציא עצמו מהכנת הרע, בגדרו עצמו בגדרי מדותיו. והוא אומרם 'אין מזל לישראל'"] - מאירי, חיבור התשובה, שבר גאון ב, ו 637, הקדמה למסכת ברכות, דף יד, ובביאורו למו"ק כח.

אין מזל לישראל - ר' שלמה בן היתום (איטלקי, בפי' למסכת משקין, ברלין, תר"ע דף 131, כי האמינו בכח מזל (רק לרוב בני האדם, אבל ודאי צדקת הצדיק תצילנו")

אין מזל לישראל - רבנו בחיי, בראשית טו, ה (לכלל ישראל אין, אבל לכל יחיד שבו יש) ובביאורו לדברים לא, טז

אין מזל לישראל - שו"ת רשב"א ח"א סי' קמ"ח, ת"ט תי"ג וח"ה סי' מ"ח

אין מזל לישראל - עיקרים ד, ד

אין מזל לישראל - ריטב"א (למועד קטן דף כח. כתב שזה משתנה לפי רמת כל אדם וצדקותו. ובפי' לתענית כט. כתב אע"פ שאין מזל, אבל בחדשים אדר ואב יש מזל)

אין מזל לישראל - ר"י אברבנאל על דברים פרק ד

אין מזל לישראל - ר"מ אלשיך (דברים ז, יג וכן כג, כא (כוונת חז"ל לומר שבארץ ישראל אין שליטת מזלות)

אין מזל לישראל – [ע"י מצוה או תפילה, המזל משתנה] - מהר"ל, דרך חיים 190 (פ"ד, גולה למקום תורה); [כנ"ל] - אגדות א' 89; - [מצד כלל ישראל אין מזל, אבל על כל יחיד יש השפעה של מזל] - אגדות ב' 8

אין מזל לישראל – [ישראל אין כוחם כח גשמי, כי הם מקבלים מהש"י כח קדוש, לכן אינם תחת המזל. אבל מי שכחו גשמי, יש לו מזל] - גור אריה, במדבר כא, לה, מהד' מכון ירושלים, פסקא לג, עמ' שנב

אין מזל לישראל – [ייעודי התורה שנאמרו לכלל ישראל שכר ועונש, אינם תלוים במזל. ומאמריחז"ל כאן הם רק לענין יחידים] – מהרש"א

אין מזל לישראל - י' מאמרות, אם כל חי, א, ו

אין מזל לישראל - יערות דבש (ח"א עמ' קסו, דרש ח')

אין מזל לישראל - גר"א על שה"ש א, ו

אין מזל לישראל – שו"ת חתם סופר, או"ח סוף סי' קס (לענין "משנכנס אדר מרבין בשמחה")

אין מזל לישראל - משך חכמה (בראשית טו, ה)

אין מזל לישראל - הרב בנימין זאב בנדיקט, בספר "מרכז התורה בפרובאנס" (מוסד הרב קוק, עמ' 243-267). בתחילת מאמרו הוא כותב כי כיון שפוסקים בסוגיא כ"מאן דאמר" בתרא, ממה שעורכי התלמוד הביאו דעתם בסוף הסוגיא, מכאן המסקנא שאין הלכה כריב"ל. בדף 257 מסביר כי רבא במו"ק (כח.) תלה הדבר במזל לבל יתפקרו אחרים בראותם סבלם של הצדיקים, אלא ידעו כי לפעמים צריכים זכות גדולה לשנות את המזל

ויוצא אותו החוצה, אמר אברהם וכו' נסתכלתי באיצטגנינות שלי, צא מאיצטגנינות שלך שאין מזל לישראל - [צ"ע הרי פשוטו של מקרא הוא שהוציא אותו מן האהל והראה לו בחוש את הכוכבים? ולמה דרשו? אלא כיון שכל הענין היה במחזה (בראשית טו, א) ובזמן מחזה אין טעם להוציא אותו מן האהל, לכן אינו כפשוטו אלא שהוציא אותו מהאיצטגנינות] – מהרש"א

ויוצא אותו החוצה, אמר אברהם וכו' נסתכלתי באיצטגנינות שלי, צא מאיצטגנינות שלך שאין מזל לישראל – [צ"ע שמא הבטחה זו היא רק לאברהם אבינו עצמו שזכויותיו הן רבות, ומניין שתחול ברכה זו גם על זרעו? אלא מפני שכתוב "כה יהיה זרעך", שגם הם נכללים בהבטחה להיות למעלה מהמזל] – עיני יצחק, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

נסתכלתי באיצטגנינות שלי, מאי דעתך דקאי צדק במערב? – י' מאמרות, חקור דין, ח"ג פרק יא

אברהם, כי אם אשר יצא ממעיך - תורה תמימה, בראשית טו, ה (ס"ק ב)

דף קנו ע"ב

מי העיר ממזרח צדק – [צ"ע כי לפי פירוש הגמרא היה צ"ל למזרח? והיישוב לזה] – מהרש"א

שמואל ואבלט - מאור ישראל

צדקה תציל ממות – [כי נותן חיים אל העני, לכן יזכה גם הנותן לחיים] - אגדות א' 90

צדקה תציל ממות – [צ"ע הרי בבבא בתרא (י ע"א) דרשו פסוק זה שהצדקה תציל ממיתה משונה? אלא ב' הדרשות אמת. מי שהגיע לו למות שלא בזמנו, תציל אותו ממיתה. ומי שצריך למות בזמנו במיתה משונה, לכל הפחות תציל אותו צדקה שימות מיתה טבעית] – מהרש"א

כסי רישך כי היכי דלהוי עלך אימתא דשמיא – [צ"ע הרי דין כיסוי ראש הוא לכל אדם ג"כ (קידושין לא ע"א) וצ"ל שכאן עשתה לו כיסוי כבד יותר ומורגש לו יותר. או שאמו בקשה שיכסה ראשו ע"י הגלימא] – מהרש"א

כסי רישך כי היכי דלהוי עלך אימתא דשמיא – (נ"ל המלקט: ובאידיש קוראים לכיפה שעל ראש גבר "ירמולקה", והוא שיבוש לשון מן "ירא מלכא". עיין מורה נבוכים, ח"ג פרק נב: "וגדולי החכמים היו סולדים מגלוי ראשם, מפני שהשכינה חופפת את האדם" עכ"ל)

כסי רישיך ובעי רחמי – [לא די בכיסוי אלא צריכים ג"כ לבקש רחמים. ובדרך שאדם רוצה לילך, בו מוליכים אותו] – מהרש"א