מקורות לפרק

דף עז

אפיתחא דבי חמוה - בן יהוידע

לא ברא דבר אחד לבטלה - רמב"ם, מו"נ (ח"ג פרקים יג; כה)

לא ברא דבר אחד לבטלה – [ה' משגיח בברואיו] - אגדות א' 41

לא ברא דבר אחד לבטלה - גליון מהר"ץ חיות

שבלול לכתית - בן יהוידע עמ' כד-כה

חמש אימות הן – [מפני שהבריות הללו נודעות בעזות וגבורה, בא להם איזה ביטול] - אגדות א' 42

חמש אימות הן, אימת חלש על גיבור – [לומר לך דלא יסמוך אדם על גבורתו ומעלתו, דהרבה שלוחים למקום. וכן שלא יסמכו ישראל על גבורתם] - מהרש"א

חמש אימות הן - מראית העין

חמש אימות הן – [יש כאן חמשה סוגים שאין להם לסמוך על עצמם: חכם בחכמתו, גבור בגבורתו, עשיר בעושרו, בעל יחוס סומך על אבותיו; המצליח סומך על מזלו. "אל יתגאה אדם במעלותיו כי הכל הבל, פתע ישבר ע"י נבזים ושפלים"] – פתח עינים

חמש אימות הן - בן יהוידע

עזים הולכים בראש – [כי מדת הדין ממהרת לצאת לפועל] - אגדות א' 42 ד"ה כברייתו

עזים הולכים בראש – [חכמי הטבע נתנו טעמים להרבה דברים שביצירה, אבל יש גם טעמים לתיקון המדות (כתובות ה ע"ב לענין האוזן, וכן שהאצבעות דומות ליתדות) ולענייננו העזים משולים (בספר דניאל ח, ח) למלכות יון, והם שלטו בתחילה וכו'] – מהרש"א

הני מכסיין והני מגליין - [יש בכבשים מדת הצניעות, כי מהם מכינים בגדי האדם] - אגדות א' 42 ד"ה הני מכסיין

עזים הולכים בראש – [למה רשעי אוה"ע שליטים בזמן הזה] - כלי יקר (בראשית לח, יח)

עזים הולכים בראש - דרכי נועם דף סח, צג, קא:

עזים הולכים בראש - מראית העין

עזים הולכים בראש - צדקת הצדיק, קע, קעד

כברייתו של עולם – [כיכתוב "וחושך על פני תהום" ורק אח"כ "ויהי אור". ואמרו במדרש ב"ר (ב, ד) "זו יון שהחשיכה עיניהם של ישראל"] – מהרש"א ד"ה ומ"ט הני מכסיין

כברייתו של עולם – [החושך בא לפני האור, כי בזה ניכר חשיבות האור (ומקור לכך בזוהר ח"ב דף קפד.) וכן בישיבת מועצת העיר העשירים מדברים דבריהם לפני שהחכמים מדברים] - בן יהוידע, ד"ה ובאופן אחר נראה לי בס"ד

מאי טעמא גמלא זוטרא גנובתיה – [משל על בבל, ששפלותה תבוא מהר, ולא תיענש קימעא קימעא כמו ישראל (ע"ז ד.)] – מהרש"א

תורא (שור) אריכא גנובתיה וכו' ובעי לכרכושי בקי – [משל לעם ישראל, וה' נפרע מהם רק קימעא קימעא, להכות בחטאים הנמשלים לזבובים הנ"ל] – מהרש"א

גמלא, תורא - אמת ליעקב

קרנא דקמצא רכיכי – [ישראל נמשלו לתולעת (קמצא, כמ"ש בברכות נד ע"ב לענין עוג מלך הבשן) והם רכים ונכנעים תחת המלכיות, לקיים "לעולם יהא אדם רך כקנה" (תענית כ.) כדי שיהיה לנו קיום בין המלכיות, ולא יסמאו את עינינו] – מהרש"א

קרנא דקמצא - מראית העין

תימרא דתרנגולא מדלי לעילא – [ישראל נמשלו לתרנגול ("כפיד של תרנגולת", ע"ז ד.) ומפני עשן כלומר צרות מן אומות העולם, עיניהם לקראת מעלה, כדי לבקש מהשכינה הצלה. "משום דדיירי אדפי", כלומר במקום צרוסכנה, פן יפלו משם] – מהרש"א

תימרא דתרנגולא - מראית העין

דשא, דרך שם – [לשון בני אדם אינה הסכמיית, אלא לה הגיון פנימי] - אגדות א' 42

דשא, דרך שם. דרגא, דרך גג וכו' – [כיון שלשון תרגום קרובה ללשון הקודש, דרש כמה מלים ממנה שהן קיצור מלשון הקודש] – מהרש"א

מתכוליתא – [הוא כישור, כלי לטוייה. ומנהג הבריות העמלים בזה לשאול: מתי נגמור?] - ערוך בשם רב האי גאון, ערך מתכלתא

כופתא, כוף ותיב – [כלישיש בו בית קיבול, הופכים הכלי על אחוריו ויושבים עליו] – ערוך, ערך כפת

משיכלא, מאשי כולא – [כלי גדול שכמה אנשים מתרחצים בו בבת אחת] – ערוך, ערך משכל

משכלתא – [כלי קטן, שרוחצת בה הכלה כשהיא לבדה] – ערוך, ערך משכל

אסיתא, חסירתה – [הערוך גרס באות ד', חסידתא. כלי שסובל מכות, כמו חסיד הנעלב] – ערוך

גלימא, שנעשה בו כגולם – [שאין לבגד זה חיתוך אברים] – רש"י

גלימא, שנעשה בו כגולם – [כשיושב עטוף, נראה כאדם שאינו יודע לעשות כלום, כמו וחילופיהם בגולם (אבות, ה). ופירוש אחר: כמישאין לו יד ורגל, כמו "גלמי כלי מתכות" (כלים, יב, ו)] – ערוך, ערך: גלם, א

פוריא - פתח עינים

סודרא, סוד ה' ליראיו – [בגדי האדם מרמזים על מדותיו, כמ"ש "בכל עת יהיו בגדיך לבנים" (קהלת ט, ח עיי"ש רש"י) והסודר הזה מורה על היראה] – מהרש"א (נ"ל המלקט: כמו שאמרו "כסי רישך כי היכי דתהוי עלך אימתא דשמיא" (שבת קנו ע"ב). ובאידיש קוראים לכיפה שעל ראש גבר "ירמולקה", והוא שיבוש לשון מן "ירא מלכא". עיין מורה נבוכים, ח"ג פרק נב: "וגדולי החכמים היו סולדים מגלוי ראשם, מפני שהשכינה חופפת את האדם" עכ"ל)

סודרא, סוד ה' ליראיו - מראית העין

סודרא, סוד ה' ליראיו - תוספת ברכה, שמות לד, לג

ג' כל זמן שמזקינים, מוסיפים גבורה – [בכל בריה ככל שמתקרב לקיצו הוא נחלש, כי כחו באמצע תקופתו. אבל ג' אלו מול אש ומים והמגונה, ענינם בקיצניות ולכן מתחזקים כאשר מגיעים לקיצוניותם] - אגדות א' 42

ג' כל זמן שמזקינים, מוסיפים גבורה – [יש כאן רמז לשלש אומות שנשאר יחסם לדורי דורות, בלי שנתערבבו באומות אחרות. ישראל מול דג, ישמעאל מול נחש, עשו מול חזיר] - בן יהוידע

דף פא
עשרה דברים - הבונה, ד"ה מותיב לי במילי דעלמא, וכן דברי הרמב"ם, הל' דעות פ"ד א

אמרו אינהו מילתא - עיון יעקב

דף פב

הוא עסיק בחיי דברייתא, ואת אמרת במילי דעלמא? כל שכן זיל לגביה – [מהו לשון "כל שכן", והרי דיבורי תורה עדיפים מדיבורי בריאות. אלא ודאי נכללו בעצות הבריאות גם כן הדרכות תורניות] - בן יהוידע [אמר המלקט: עיין "עין איה", ברכות, פרק ו פסקאות כט-ל ובפירושיו לשאר הנהגות בריאות של חז"ל]

ע"ז מטמאה - מאור ישראל