אתר דעת | אגדות חז"ל | שערי האגדה | מפרשים | מאמרים | אגדה בראייה עכשווית | מסכת אבות | מאמרים נוספים | אודות | צור קשר

מקורות לפרק



דף פב

הוא עסיק בחיי דברייתא, ואת אמרת במילי דעלמא? כל שכן זיל לגביה – [מהו לשון "כל שכן", והרי דיבורי תורה עדיפים מדיבורי בריאות. אלא ודאי נכללו בעצות הבריאות גם כן הדרכות תורניות] - בן יהוידע [אמר המלקט: עיין "עין איה", ברכות, פרק ו פסקאות כט-ל ובפירושיו לשאר הנהגות בריאות של חז"ל]

ע"ז מטמאה - מאור ישראל

דף פג
בעל זבוב אלהי עקרון – [כי עובדי ע"ז נוהים אחרי שפלות ופחיתות] - אגדות א' 43

אל ימנע אדם א"ע מבית המדרש אפילו בשעת מיתה – [מפני שהתורה אינה תלויה בגשמי, אין טעם לעזוב לימודה מפני שמתקרב זמן הפסקת הגשמיות] - אגדות א' 43

אדם כי ימות באהל – [אין לתורה קיום אצל האדם כי אם בסילוק הגשמיות] - נתיב א' 13 (תורה, ג)

אדם כי ימות באהל – [הענין שישים כל עוה"ז בעיניו כאוהל בלבד] - פרי צדיק (ח"ד 32 שבועות א')


אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליה – [כי התורה והגוף הם ב' הפכים] - מהר"ל, דרשה על התורה 16; אגדות א' 43; אגדות ב' 118; נצח 46 פ"ז; דרך חיים 181 (פ"ד, הוי ממעט בעסק); 281, 290

אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליה שנאמר "זאת התורה אדם כי ימות באהל" (במדבר יט, יד) – [דרשו כאן כי היה צ"ל "זאת תורת האדם"] – מהרש"א על גיטין נז ע"ב

מי שממית א"ע באהלה של תורה - הנצי"ב, במדבר יט, יד

מי שממית א"ע באהלה של תורה - משך חכמה (בראשית כב, יט)

מי שממית א"ע באהלה של תורה - תורה תמימה, במדבר יט, יד ס"ק מג; תוספת ברכה, במדבר יט, יד

אדם כי ימות באהל – [הענין שישים כל עוה"ז בעיניו כאוהל בלבד] - פרי צדיק (ח"ד 32 שבועות א')

ע"ע ברכות סג ע"ב; גיטין נז ע"ב

דף פה
למה נקראו חוי, טועמים כנחש - גר"א על דברי הימים א' (א, יג)

דף פו
ת"ח מאפיל בטליתו – [השכל נמשל לאור. ואין לו לראות ערות דבר. וטעם ההבדל מה בין ת"ח לעם הארץ] - אגדות ד' 155

בששה בחודש ניתנו י' דברות - מהר"ל, תפארת ישראל, 81-83 (פרק כז)

בחודש השלישי, ראש חודש - תוספת ברכה, שמות יט, א ד"ה ועיין במסכת שבת

בשבת ניתנה תורה - עיקרים ב, יא

בשבת ניתנה תורה – [כי בשבת מתחברים תורה וישראל] - דרך חיים 14 (סוף ההקדמה); - [שלא יאמר אדם כשם שיש הפסקה לעמל ימות חול, כך יש הפסקה לתורה] – (פרק ב', "אם למדת תורה הרבה" 86)

בשבת ניתנה תורה – [מובא במדרש שחששה התורה כי בבוא ישראל לארץ ישראל, זה ירוץ לכרמו וזה לפרדסו, תורה מה תהא עליה? ענה לה ה' שביום השבת יעסקו בתורה. ולכן לרמוז כאן כי עיקר ההתקדמות וההישגים בלימוד הוא בשבת, ניתנה תורה בתחילה דוקא בשבת] – מראית העין

דף פז

ג' דברים עשה משה מדעתו - ריטב"א

ג' דברים עשה משה מדעתו - של"ה דף קצח (סוף מסכת שבועות)

ג' דברים עשה משה מדעתו - מהר"ל, גור אריה, שמות יט, כו

משה הוסיף יום א' מדעתו – [מצד אחד זה קל וחומר מהתורה, ומצד שני זה חידוש ע"י משה. כי ה' הכין לו מראש את הרמז בתורה שידע כיצד לדרוש. ואין בדבריו תוספת, אלא פירוש וביאור] - מהר"ל, גור אריה, שמות יט, טו (מהד' מכון ירושלים, פסקא כ, עמ' עב-עז)

עביד הגבלה ופרישה - מהר"ל, גור אריה, שמות כד, ג

שבר את הלוחות - ריטב"א

ואתה פה עמוד עמדי - מו"נ ח"א, פרק יג. ע"ע מו"נ ח"ב פרק לו (=חוש המישוש, חרפה היא לנו). רמב"ם, הל' יסודי התורה פ"ז ה"ו

ואתה פה עמוד עמדי – [חז"ל דרשו פסוק זה לענין פרישה מהאשה, מפני מלת "עמדי", כי כפשוטו היה דילכתב "אתה פה עמוד". אבל "עמדי" זה מנותק מהחומריות] – מהרש"א ד"ה ומניין דאסכים

"אשר שברת", יישר כחך ששברת – [דרשו כך כי כל הביטוי "אשר שברת" הוא כמיותר וללא צורך כי די לומר לו "וכתבתי על הלוחות את הדברים אשר היו על הלוחות הראשונים" (שמות לד, א)] – מהרש"א על יבמות סב ע"א

יישר כח אשר שברת - ר"מ אלשיך (שמות יט, א)

יישר כח אשר שברת - תורת חיים על ב"ב דף יד ד"ה יישר כחך

יישר כח אשר שברת - הנצי"ב, שמות לד, א

יישר כח אשר שברת - תורה תמימה, שמות לד, א (ס"ק ב)

תחילה פירש עונשה של תורה – [ביאור ב' השיטות, אם טוב להתחיל ברע או בטוב] - אגדות א' 43

קשים כגידים - מהר"ל, גור אריה, שמות יט, ג

אותו היום נטל עשר עטרות - גור אריה, תחילת פרשת שמיני

אותו היום נטל עשר עטרות – [צ"ע הרי בגיטין ס סוף ע"א שמונה פרשיות נאמרו באותו היום, ויש אי תיאום בין כאן לשם. והיישוב לשאלות] – מהרש"א

אותו היום נטל עשר עטרות – [כולן מלמדות על יחוד הבורא שהוא ראשון ואין שני לו. וביאר כל עטרה בפרט] – מהרש"א

דף פח

דרש ההוא גליליאה: אוריין תליתאי - מהר"ל, תפארת ישראל 37, 155 (יא, נ); דרך חיים 29 (פ"א, על ג' דברים העולם עומד); דרשה על התורה 24; [כי התורה היא שכלית, כי המספר הזה מורה על הבלתי גשמי, כי הוא אמצעי בין שני קצוות] - גור אריה, במדבר כא, לה (מהד' מכון ירושלים, פסקא לג, עמ' שנב-שנג)

אוריין תליתאי – [ענין דירוג זה של תליתאי, בין בענין תנ"ך, ולענין מרים אהרן ומשה וכו'] מהרש"א

דרש ההוא גליליאה: אוריין תליתאי - יערות דבש (א' קסו, דרש ח')

דרש ההוא גליליאה: אוריין תליתאי - גר"א (דברים א, א)

דרש ההוא גליליאה: אוריין תליתאי - אמת ליעקב

דרש ההוא גליליאה: אוריין תליתאי - תוספת ברכה, שמות יט, א

כפה עליהם הר כגיגית - רבנו בחיי, שמות יט, ו

כפה עליהם הר כגיגית - ר"מ אלשיך (שמות כ, א)

כפה עליהם הר כגיגית – [כי אם היו ישראל מקבלים ע"פ רצונם, משמע שאין הכרח להיות תורה בעולם, וזה אי אפשר] – מהר"ל, אור חדש, הקדמה 46; אגדות ד' 20; תפארת ישראל, 53, 94 (פרקים טז, לב); נצח 71 (יא); הקדמה לדרשה על התורה, 4 (בסוף "באר הגולה"); [הענין דומה למאנס, "לא יוכל לשלחה כל ימיו" (דברים כב, יט) כי כל מעשה הכרחי פועל יותר] - גור אריה, שמות יט, יז, מהד' מכון ירושלים, פסקא כב, עמ' עח-פה

כפה עליהם הר כגיגית – [כי אם היה כתוב "תחת ההר", הרי הוא כמו כלי חלק (ח' בניקוד קמץ). אבל כשכתוב "בתחתית ההר" משמע שנחקק בהר, ונכפה על פיו, וישראל נעמדו במקום החקיקה ושארת ההרמקיף אותם מסביב] – מהרש"א

כפה עליהם הר כגיגית - אור החיים (שמות יט, ה)

כפה עליהם הר כגיגית – [ודאי קבלו את התורה ברצון שהרי אמרו "נעשה ונשמע". אלא שחשבו שאם הם גולים מארצם כבר אינם מחויבים (כמו שחשבו זקנייחזקאל, ביסנהדרין קה ע"א), ועל זה כפה עליהם הר כגיגית. ורק קבלו גם בגלות ברצון גמור מפני נס אסתר שבשושן] – עיון יעקב

כפה עליהם הר כגיגית - אמת ליעקב

כפה עליהם הר כגיגית – [למה דוקא גיגית? כי יש בה בית קיבול. שהם רצו לקבל רק תורה שבכתב לפי פשוטי המקראות ולא ששו לקראת תורה שבעל פה (מדרש תנחומא, פרשת נח, ס"ק ג') ולכן הראה להם הקב"ה שיש בכל דבר שבתורה בית קיבול לדברים הפנימיים] - בן יהוידע

כפה עליהם הר כגיגית – [כלומר התגלות חכמת ה' בלבם עד שהבינו היטב כי בלי תורה, אין חיות] - ר' צדוק, לקוטי מאמרים (100 ד'); ע"ע פרי צדיק (חלק ה 175 ראש השנה, י"ג); ישראל קדושים 88

כפה עליהם הר כגיגית – [הבינו באופן שכלי שאי אפשר לעולם ללא התורה] - משך חכמה (הקדמה לספר שמות, מהד' הגר"י קופרמן עמ' ז, ד"ה אבל כל ישראל, וכן לדברים לג, ד פסקא שניה)

כפה עליהם הר כגיגית - תורה תמימה, שמות יט, יז (ס"ק לו)

כפה עליהם הר כגיגית - מאור ישראל

שם תהא קבורתכם – [לומר כי קבלת התורה היא הכרחית] - מהר"ל, גור אריה, שמות יט, יז (מהד' מכון ירושלים, פסקא כב, עמ' עח)

מודעה רבה לאורייתא – [כלומר כך סבורים המינים, אבל אנו דוחים דבריהם כי "הדר קבלוה בימי אחשורוש"] - ריטב"א

מודעה רבה לאורייתא – הכותב (הוא ר' יעקב אבן חביב, המלקט של "עין יעקב") ד"ה קימו מה שקבלו כבר

מודעה רבה לאורייתא – [צ"ע אם כן למה נענשו בני ישראל כל ימי בית ראשון? אלא ודאי לא לעבוד ע"ז קבלו עליהם ברצון כבר בימי יהושע (כד, טז) ועל זה נענשו כל ימי בית ראשון] – מהרש"א

מודעה רבה לאורייתא – הקדמה לשו"ת עונג יו"ט, אות י"ט

הדור קבלוה בימי אחשורוש – [כאשר האדם מוסיף לקבל מעצמו מצוה הנוספת על הישנות, סימן הוא שמקובל עליו גם הישנות] - אור חדש 45-47 (הקדמה) [כתב "לקוטי בתר לקוטי" בשם הגר"א, זה כמו דין המקיף את שדה חברו משלש רוחותיו, יכול הניקף לומר לא ניחא לי, ולא אשתתף בהוצאות. אבל אם הלך הניקף וסגר גם מצד הרביעי, סימן הוא שטוב לו בשלוש הראשונות, וחייב הוא בכל (בבא קמא כ ע"ב)]

הדור קבלוה בימי אחשורוש - עיני כל חי

הדור קבלוה בימי אחשורוש - ר"ח שמואלביץ (ח"א כב)

הדור קבלוה בימי אחשורוש – [בתחילה סברו ישראל שע"י קיום המצוות המיוחדות שבתורה ישנאו אותם האומות, ירחיקו אותם, ויסבלו מהם צרות. לכן רק בכפייה קבלו את התורה. אבל בימי אחשורוש שגם אכלו ושתו עמהם וגם התרועעו עמהם, ולמרות זאת בקשו האומות לאבד את ישראל, אז הבינו שאין בכך מנוס וקבלו עליהם עול כל התורה באהבה] – ילקוט הגרשוני

קיימו מה שקבלו כבר – [כי לפי פשוטו היה צריך לומר "קבלו וקיימו" כי כך הם סדר הדברים, קדמה קבלה לקיום] – מהרש"א

קיימו מה שקבלו כבר - תורה תמימה, אסתר ט, כז (ס"ק כז); תוספת ברכה, שמות יט, יז

ארץ יראה ושקטה – מהר"ל, נצח 70 (יא); דרשה על התורה 33

יום הששי (תוספת אות ה') – מהר"ל, נתיב א' 3 על התורה; [מפני שאין גמר בריאת העולם כי אם ע"י תורה המתקנת את העולם, ובלי זאת חוזר העולם לתהו ובהו] - גור אריה, ויקרא יב, ב

יום הששי, ה' יתרה למה לי? מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית: אם ישראל מקבלין את התורה – [אות ה' של "בהבראם" (בראשית ב, ד), ואח"כ ה' של "יום הששי", הא בהא תליא] – מהרש"א ע"ז ג ע"א

ב' כתרים - ר"מ אלשיך (שמות לג, פסוקים ד,ה)

ב' כתרים - מהר"ל, תפארת ישראל, 86 (כט)

ב' כתרים – [מול נעשה ונשמע] - אגדות א' 44

ב' כתרים – [הם כהונה ומלכות, כדכתיב "והייתם לי ממלכת כהנים", ימין ושמאל, חסד ודין] – מהרש"א

ב' כתרים - תורה תמימה, שמות כד, ז (ס"ק ט)

ב' כתרים - אמת ליעקב

ירדו מאה ועשרים רבוא מלאכי חבלה ופירקום – י' מאמרות, חקור דין, ח"ב פרק ט

הקדימו נעשה לנשמע – י' מאמרות, חקור דין, ח"ד פרק ח

הקדימו נעשה לנשמע - ר"מ אלשיך (דברים יב, כח)

הקדימו נעשה לנשמע - פרי צדיק (חלק חמישי 86 ,88 ר"ח אלול, א-ב); רסיסי לילה, מא, נה (153)

הקדימו נעשה לנשמע – [והא כיצד אפשר לקיים מעשה לפני שישמעו? אלא כיון שמקובל עליהם לעשות כפי שיצטוו, "חשב לעשות מצוה, מעלה עליו הכתוב כאילו קיים" (ברכות ו.), ונחשב להם כאילו כבר עשו (אמר המלקט: עיין "שערי תשובה" לרבנו יונה (ח"ב פסקא י' בשם מכילתא, פרשת בא, פרק יב) "וילכו ויעשו בני ישראל", כיון שקיבלו עליהם נחשב שכבר עשו)] - בן יהוידע על גיטין ז' ד"ה זאת לישראל

הקדימו נעשה לנשמע - אמת ליעקב

הקדימו נעשה לנשמע - בית הלוי, פ' משפטים

הקדימו נעשה לנשמע - משך חכמה (דברים ה, כב-כד)

מי גילה רז זה - מהר"ל, תפארת ישראל, פכ"ט 87

מי גילה רז זה – [כי המלאכים הם בלי יצר הרע ובלי דעת אחרת, ומיד שנצטוו הם כאילו כבר עשו. אבל אדם שיש בו יצר הרע המעכב ומסית לדעת אחרת, אינו פשוט כאילו כבר עשה. אבל ישראל כשעמדו על הר סיני, פסקה זוהמתם והיו בלי יצר הרע ודעת אחרת, למה אמרו כך] – מהרש"א

מי גילה רז זה - יערות דבש (ח"א ריד דרש י"א)

מי גילה רז זה - תורה תמימה, שמות כד, ז (ס"ק י')

נמשלו לתפוח – [כי הציות למצוותיו של הקב"ה חשובה יותר מההבנה השכלית] - מהר"ל, תפארת ישראל, 86 (כט); [כי התמימות שוה יותר מכל מחשבה] - נתיב ב' 207 (תמימות, ב)

נמשלו לתפוח - בינה לעתים, עת דודים, דרוש א' לחג שבועות (דף רסה)

נמשלו לתפוח - נפש החיים, שער א פרק ט בהגהה

נמשלו לתפוח - אמת ליעקב

נמשלו לתפוח - פרי צדיק (ח"ב 89 יתרו ו')

נמשלו לתפוח - הנצי"ב, שמות כ, ז הרח"ד

פריו קודם לעליו - ר' צדוק, שיחת מלאכי השרת 22

עמא פזיזא דקדמיתו פומייכו לאודנייכו – [כי ישראל מאמינים שהעולם הוא מחודש, ולכן צריכים לציית לציווי בורא העולם ומקבלים עליהם עוד בטרם שמעו מה. אבל המינים סבורים קדמות העולם, ועולם כמנהגו נוהג, ולכן מסרבים לציית לציווים מאת ה'] – רמ"א, תורת העולה ח"ג פרק עד

עמא פזיזא דקדמיתו פומייכו לאודנייכו – אמת ליעקב

דף פח ע"ב

אנן דסגינן בשלמותא - מהר"ל, תפארת ישראל, פ"מח

א' מעיניך – [כי במתן תורה היתה רק "נשמע", וטרם נתקיים "נעשה"] - אגדות א' 44

א' מעיניך – [יש ב' סוגי ראייה, שכלית חושית. וכאן זכו לראייה השכלית, הבנת הענין. וכאשר יהיה לבם שלם ויקיימו במעשה, יזכו גם לראיה השניה] – מהרש"א

א' מעיניך – [האדם מחונן בב' עינים. האחת לעיין בשיפור מעשיו ומדותיו. והשניה שיעיין ויתקן את חבריו ושכניו ושאר עם ישראל. אבל בתחילה יתקן בעין אחת את עצמו, לבל יאמרו לו "טול קיסם בין שיניך", ואח"כ בשתי עינים יתקן לאחרים] – ילקוט יהושע, מובא ב"ליקוטי בתר לקוטי"

א' מעיניך – [עיני האדם הם רמז לשכל ("עיני העדה", בבא בתרא ד ע"א). עין שמאל נגד לימוד נגלה, עין ימין נגד חלק הסוד. ואין ראוי לגשת לנסתר בלי שידע נגלה. ולכן רמז כאן אהבת ה' לישראל אפילו עדיין מביטים בעין אחת בלבד] - בן יהוידע

עלובה כלה – [בא ללמד שלא היה כאן חטא טבעי, אלא השטן פיתה אותם] - בן יהוידע

עלובה כלה - [עיין ע"ז ד: לא עשו ישראל את העגל, ורש"י שם]

הנעלבים ואינם עולבים – רבנו בחיי (ויקרא א, ב ד"ה מן הבהמה)

הנעלבים ואינם עולבים – נתיב ב, עמ' 4, 55 (ענוה פ"א; אהבת ריע, פ"א); [מעלתו שאין בו עזות] - אגדות א' 44-45

הנעלבים ואינם עולבים – [הנוהגים כך הם אהובים בעיני הבריות, וממילא הוא גם אהוב לשמים ("כל שרוח הבריות נוחה הימנו, רוח המקום נוחה הימנו", אבות, ג). ופירוש הברכה שנאמרה עליו "ואוהביו כצאת השמש", כלומר "ואין נסתר מחמתו" (תהלים יט, ז) כלומר ממשלה על כל הבריות. כך איש זה בעל מדות תרומיות "נותנת לו מלכות וממשלה" (אבות, ו)] - מהרש"א על גיטין לו ע"ב

הנעלבים ואינם עולבים - של"ה דף ע: (אותיות, ענוה)

הנעלבים ואינם עולבים – הגהת ר"י עמדין

הנעלבים ואינם עולבים – [מזה משמע דלא כשיטת רמב"ם שעדיף שהאדם אינו מרגיש צער, אלא כדעת חובות הלבבות, שהאדם מרגיש אלא מתאפק] - דברי שאול

נעלבים ואינם עולבים – הגהת ר"י עמדין על גיטין לו ע"ב, בענין "הנעלבים ואינם עולבים"

נעלבים ואינם עולבים – [מה ההבדל בין פסקא ראשונה "הנעלבים" לבין השניה "שומעים חרפתם"? אלא בתחילה מרמזים להם חרפתם, כמו שעשו אויבי דוד ששאלו בבית המדרש "דוד הבא על אשת איש מיתתו במה?" (בבא מציעא נט.) והוא לשון דו משמעית. או שהם פונים אליו בשאלה (ויש פסיק אחרי מלת "דוד") או שמצרפים המלים יחד וכולם יבינו כי השאלה מוסבת על דוד עצמו שהוא בא על אשת איש. ובפסקא שניה היו מפרשים את החרפה בגלוי ממש. ובפסקא השלישית, שכל כך צדיק הוא הנעלב שהוא שמח ביסורין הבאים עליו, שיכפרו עליו ועל בני דורו] - בן יהוידע (על גיטין לו ע"ב)

נעלבים ואינם עולבים – [מה ההבדל בין פסקא ראשונה "הנעלבים" לבין השניה "שומעים חרפתם ואינם משיבים"? אלא קבוצה ראשונה משיבים למי שמביישם, אבל לא בסגנון של קנטורים. אבל קבוצה שניה היא צדיקים יותר גדולים, שאינם משיבים לחורפיהם כלל, ואינם מגיבים אפילו בצורה עדינה. אבל צער יש להם בלב. והקבוצה השלישית "שמחים ביסורין" כי הם עושים באהבה] – חפץ חיים

ושמחים ביסורין – רסיסי לילה, נג (135)

ואוהביו כצאת השמש – [לעתיד לבא] - סמ"ק סוף מצוה כ"ב

יתן אומר המבשרות צבא רב – [מן אומר אחד יוצא צבא רב. מן היחיד המוחלט בא ריבוי הגמור, המסומל במספר שבעה ושבעים] - מהר"ל, תפארת ישראל, 91 (לא)

כל דיבור ודבור נחלק לשבעים לשון – [זה כדי לא לתת פתחון פה לאומות, שיטענו אילו שמענו היינו מקבלים עלינו עול תורה] – מהרש"א

וכפטיש יפוצץ סלע - מהר"ל, גור אריה, שמות ו, ט

וכפטיש יפוצץ סלע – ["סלע" הוא כינוי לתורה שבכתב, "פטיש" הוא י"ג מדות שהתורה נדרשת בהן. ועל ידו מגיעים לשבעים פנים לתורה, הם הניצוצות] - בן יהוידע

כי נגידים אדבר – [דברי תורה יש בהם להמית ולהחיות, סמא דחיי וסמא דמותא, למיימינים ולמשמאילים (לאלו שהם חומריים)] - מהר"ל, תפארת ישראל, 92 (לא); דרך חיים 286-287 (פ"ו, נזם זהב)

כי נגידים אדבר – ["נגיד" מלשון מנהיג ושררה. וכיון שהמלה לשון רבים, זכו לשני כתרים] – מהרש"א

מיימינים בה סמא דחיי – מהר"ל, נתיב א' 31 (תורה, ז); תפארת ישראל, פל"א 92

מיימינים בה סמא דחיי - גר"א על משלי יט, ט

אע"פ שמיצר ומימר לי – חובות הלבבות, שער אהבה, סוף פרק א

אע"פ שמיצר ומימר לי - רוח חיים ג, ה

אע"פ שמיצר ומימר לי – [לפי פשוטו בא לומר מעלת עם ישראל שלמרות צרותיהם הם דבקים בה', וכן פירש "חובות הלבבות", תחילת שער אהבה. אבל רש"י פירש כי אע"פ שהם עשו את העגל ומצירים לה' כביכול, לא זזה אהבת ה' לעמו, ומתאר מעלותיו של ה'] - אור הישר

בין שדי ילין – [אע"פ שיש לנו צרות בגלותנו, ה' איתנו "ובין שדי ילין", "בצל שדי יתלונן"] – מהרש"א

אשכול הכפר - אגדות א' 45

אל תקרי שושנים אלא ששונים - קורא באמת, שבת, פסקא א'

אל תקרי שושנים אלא ששונים - תורה תמימה, שיר השירים ה, יג (ס"ק נז)

נתמלא כל העולם בשמים – [כי בשמים וריח הם מדת הדין (אמר המלקט: נ"ל כי מתפזק בחלקיקים קטנים)] – מהר"ל, תפארת ישראל, סוף פרק לא 93

נתמלא כל העולם בשמים – [חמרי וריחני פקחין (הוריות יג:) וע"י זה הבינו בתורה] - בן יהוידע

יצאה נשמתן - ר"מ אלשיך (שמות כ, טו)

יצאה נשמתן – [כי במדריגה של הכרת מציאות ה', אין נמצא שום מציאות כלל. והכי יש שיתוף עם הסיבה הראשונה?] - מהר"ל, תפארת ישראל, פל"א 93

יצאה נשמתם – [היו מהם שנחלשו, ולהם הועילו הבשמים לחזקם; והיו מהם שמתו והיו זקוקים לטל של תחיה; ויש מהם שחזרו לאחוריהם. וכל הדרשות הן אמת] – מהרש"א

יצאה נשמתן - יערות דבש (ח"א עמ' רו דרש י')

יצאה נשמתן - תורה תמימה, שיר השירים ה, ו (ס"ק ל"א)

חזרו י"ב מיל – [אין הכוונה במוחש, אלא שכך היה ראוי להיות] - מהר"ל, תפארת ישראל, פל"א 93; גור אריה, שמות כ, טו

חזרו י"ב מיל - מאור ישראל

מלאכי השרת, אל תקרי ידודון - קורא באמת, שבת, פסקא ט'

(נתקנאו) מלאכי השרת - רבנו בחיי, הקדמה לפרשת וארא

(נתקנאו) מלאכי השרת - גר"א (במדבר כב, ה מהדורא תליתאה)

(נתקנאו) מלאכי השרת - אמת ליעקב

(נתקנאו) מלאכי השרת - בית הלוי (שבועות), סוף פ' יתרו

(נתקנאו) מלאכי השרת – [קינאו על תושבע"פ] - פרי צדיק (בראשית ט' דף 9)

מה לילוד אשה בינינו - דרך אמונה (לר"מ בן גבאי), שער ו' מאמר ב'

מה לילוד אשה בינינו – [המלאכים תמהו: כיון שהאדם עשוי חומר, מה עדיפותו על המלאכים שהם רוחניים לגמרי? וענה להם משה "כלום יצר הרע יש ביניכם?" זאת אומרת מטרת התורה היא שהחומרי יתגבר על הרע, וזה אין ביכולתכם לעשות (עיין להלן "אחוז בכסא")] - בינה לעתים, דרוש ל', עת צאת, דרוש ב' לשירת הים (דף רג)

מה לילוד אשה בינינו - בית אלהים, יסודות, סוף יב)

מה לילוד אשה בינינו - [משה עלה בגופו ממש] - ר"מ אלשיך (שמות ט, ח)

מה לילוד אשה בינינו - מהר"ל, דרשה על התורה 12, דרך חיים 276 (פ"ה, הפך בה והפך בה); - [לא שהם השיבו בפועל אלא כך היה ראוי להם להשיב] - תפארת ישראל, סוף פכ"ד 71-72 (וכמו שכתבו התוספות לענין הרים וגבעות, עבודה זרה יז ע"א ד"ה עד שאנו)

מה לילוד אשה בינינו – [הם קטרגו נגד מסירת סתרי תורה לבני ישראל] – מהרש"א, ד"ה מה לילוד אשה, וד"ה חמדה גנוזה

מה לילוד אשה בינינו – [הם קטרגו נגד מסירת סתרי תורה לבני ישראל ומשה הציג את עצמו כבלתי מבין ושאל "כלום ירדתם למצרים?" או "כלום יצר הרע יש ביניכם?". כיון שטעו המלאכים לחשוב שכוונת משה רק על קבלת נגלות התורה, הפסיקו קטרוגם. אח"כ ירד למחנה ולימד לישראל סתרי התורה] – דרשות חתם סופר, שבת שובה, תקצ"ה, ח"א דף כח

מה לילוד אשה "בינינו" – [כיצד זכה ילוד אשה לעמוד בינך לבינינו, בדרגא של אמצעי] – ענף יוסף, בשם "בינה לעתים" הנ"ל

מה לילוד אשה בינינו - של"ה דף קצד: (שבועות, מעלת הלימוד)

מה לילוד אשה בינינו - יערות דבש (ח"א עמ' רצג-רצד, דרש ט"ו)

מה לילוד אשה בינינו - ר"ח שמואלביץ (ח"ב, לג)

חמדה גנוזה וכו' מבקש אתה ליתנה לבשר ודם? – [מדובר במסירת סתרי תורה] – י' מאמרות, חקור דין, ח"ד פרק ו (הערת המלקט: וכן כתב מהרש"א)

מה אנוש כי תזכרנו וכו' ותחסרהו מעט מאלהים – [כלומר למסור לו סתרי תורה, שהם מ"ט שערי בינה, וחסר רק שער החמישים] – מהרש"א

שמא ישרפוני בהבל פיהם – [כלומר שהם ללא פגם של חומריות. מה שאין כן בן אדם הוא בחטא] – מהרש"א

אחוז בכסא – מורה נבוכים ח"א פרק ט'

אחוז בכסא כבודי – [האדם מעולה מהמלאכים, כי נשמתו חצובה מתחת כסא הכבוד. אבל המלאכים נמצאים רק מתחת לכסא הכבוד בלבד] - בינה לעתים, דרוש ל', עת צאת, דרוש ב' לשירת הים (דף רג)

אחוז בכסא - ר' צדוק, שיחת מלאכי השרת 27

אחוז בכסא - דברי שאול

כלום משא ומתן יש ביניכם? - משך חכמה (שמות כ, יח)

תתקע"ד דורות (תורה ב' אלפים שנה לפני העולם) - שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' רמ"ה

דף פט

קנאה יש ביניכם? - מאור ישראל

[המלאכים] מיד כל אחד ואחד נעשה לו אוהב ומסר לו דבר – [נעשו כולם אוהבים אליו כי הכל מתחבר אל מדריגה זאת, שהם סובבים הכסא, ומשה מתחת לכסא והוא אמצעי ביניהם, והאמצעי יש לו כח הכל] – מהר"ל, תפארת ישראל, 74 פרק כד

אף מלאך המות מסר לו דבר, ויתן את הקטורת ויכפר על העם – ["ואף מלאך המות שהוא מתנגד אל המציאות, לא היה מתנגד למשה, כי הוא בדרגת אמצעי] - מהר"ל, תפארת ישראל, 74 פרק כד

ויתן את הקטורת - פרי צדיק (ח"ג 221 סוף עמלה של תורה)

תורה היכן היא? – מהר"ל, דרשה על התורה 17; תפארת ישראל, 69 (כג); דרשה לשבת הגדול 204

לך אצל בן עמרם – [כלומר בנו של מי שאין למלאך המות שליטה עליו, כי עמרם מת רק בעטיו של נחש (בבר בתרא יז.)] – מהרש"א

וכי מה אני שנתן לי הקב"ה תורה – [כלומר הודה שהצד הנסתר אין לו, אלא אך ורק קבל את הצד הנגלה. ועל זה בהכרח הודו המלאכים] – מהרש"א

משה, בדאי אתה? – [טען ה' שגם צד הנסתר אפשר למשה ללמוד ולקיים, מצד זיו נשמתו האחוזה בכסא הכבוד] – מהרש"א

מיעטת עצמך? תיקרא על שמך - נתיב א' 10 (תורה, ב); מהר"ל, תפארת ישראל, 71 (כד); דרך חיים 282 (פ"ו, משמח את הבריות)

מיעטת עצמך? תיקרא על שמך – [כיון שלא החזקת טובה לעצמך, אלאט תלית התורה בהקב"ה, לכן תיקרא התורה על שמך] – מהרש"א

מצא לה' שקושר כתרים לאותיות - מהר"ל, באר הגולה,71 (ד)

מצא לה' שקושר כתרים לאותיות – [הם התגים והזיונים, והם רומזים לסודות הנסתרים] – מהרש"א

היה לך לעזרני - רבנו בחיי, במדבר יד, טז

היה לך לעזרני – [כי ישראל מוסיפים גבורה בפמליא של מעלה (מדרש איכה רבה א, פסקא לג). ולכן אמרו שאע"פ שאש יורדת למזבח מלמעלה, מצוה להביא מן ההדיוט] – רמ"א, תורת העולה ח"ג, פרק ב

היה לך לעזרני – [הצדיקים בדיבורם מוסיפים כח וגבורה בפמליא של מעלה] – מהרש"א

וירא העם כי בושש משה - מהר"ל, תפארת ישראל, 149 (מח)

וירא העם כי בושש משה – [ביאור מה בין רש"י לתוספות בחשבון מ' יום שעברו] – מהרש"א

וירא העם כי בושש משה - קורא באמת, שבת, פסקא י' (אל תקרי בושש)
וירא העם כי בושש משה – [כי היה צ"ל "בוש משה" כמו בשופטים ג, כה] - מקור ברוך (ח"א דף 513)

בא שטן וערבב את העולם - מהר"ל, תפארת ישראל, (פמ"ח 149)

בא שטן וערבב את העולם - נפש א, ו הגהה ד"ה וזה היה קודם החטא

בא שטן וערבב את העולם - תורה תמימה, שמות לב, א (ס"ק ד)

הר סיני, ירדה שנאה – [פירושו שאוה"ע שונאות אותנו, להיפך ממשמעות פירש"י] - ר' יוסף יעבץ לתהלים ב, א

הר סיני, ירדה שנאה – [הביא עוד הנוקטים בב' פירושים הנ"ל] - עיני כל חי

הר סיני, ירדה שנאה – מהר"ל, אגדות א' 45; תפארת ישראל, 80 (כו); גבורות השם 98 (כג)

הר סיני, ירדה שנאה – [לישראל, על שאינם מקיימים את התורה שניתנה להם. והגוים אינם בעונש זה כי לא ניתנה להם. והכרח לפירוש זה,כי גם "חורב" הוא על חורבן הבא לישראל על חוסר קיום התורה] – איי הים

הר סיני, ירדה שנאה - פרי צדיק (ח"ד 27 ר"ח סיון, ד')

הר סיני, ירדה שנאה - תורה תמימה, שמות יט, א (ס"ק ג-ז)

פארן, פרו ורבו - תורה תמימה, במדבר יג, כו (ס"ק טז)

דף פט ע"ב

הר חורב שמו - מהר"ל, באר הגולה,81 (ד)

הר חורב שמו - פרי צדיק (ח"ד 27 ר"ח סיון, ד')

הר חורב שמו - תורה תמימה, שמות לג, ו (ס"ק ב')

אם יהיו חטאיכם כשנים – [אם האדם חוטא לפי טבע גילו, שהבחור מנאף והזקן דורש כבד, יקל עליו לתקן בתשובה וילבין כשלג. אבל אם חטא שלא כפי טבע שנותיו (זקן מנאף ובחור רודף כבוד) לא יהיה כשלג אלא כצמר בלבד] – ירושלמי, שבת פ"ט סוף הלכה ג (עיי"ש קרבן העדה)

חטאיכם כשנים הסדורות – [אפילו אם חוטאים הרבה ובקביעות, כיון שה' מסלק מישראל לב האבן, נמחלים עונותיהם] – אגדות א' 46

חטאיכם כשנים – [ה' יכול לחשב הדבר כשתי שנים (מיעוט רבים, שנים) ואז "מעביר ראשון ראשון" (אם לא הגיעו לשלשה), ואז ממילא כשלג ילבינו] – מהרש"א, סוף ד"ה לכו נא אל אבותיכם ויוכיחו

אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו, ואם יאדימו כתולע, כצמר יהיו – [דימוי ראשון הוא פועל עומד, חוט השני הוא עצמו אדום ואינו מאדים את הנוגע בו. אבל דימוי שני הוא פועל יוצא, התולע מאדים לאחרים. מה הוא הנמשל? מי שחוטא בפני עצמו ולא קלקל לאחרים, כשישוב בתשובה יחזור להיות לבן כשלג. אבל אם היה כתולע והחטיא לאחרים, כשישוב בתשובה יהיה רק לבן כצמר, כי כיצד יתקן את אותם אחרים שקלקל אותם?] – אדמו"ר ר' ישראל הושיאטין, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

חטאיכם כשנים הסדורות - גר"א (משלי לא, כא)

חטאיכם כשנים הסדורות - צדקת הצדיק, ק, רכח, רמב, רנב; רסיסי לילה, כא, סוף כה, לג, לד, לו, מה, מח, נד (עמ' 26, 49, 55, 60, 91, 101, 150); לקוטי מאמרים 101, 139, 183, 218

חטאיכם כשנים הסדורות – [יש לחשוב כך רק אחרי החטא, אבל לא מלכתחילה לפני המעשה] – ר' צדוק, פרי צדיק ח"ד 229 מסעי י"א; ח"ד ר"ח אב, פסקא א 234

חטאיכם כשנים הסדורות – [מה ענין "סדורות" לכאן? אלא יש עונות נדבקים באדם מחמת "כלים שנשברו" לפני בריאת העולם, וששת אלפים שנה עוסקים בתורה ומעשים טובים לתקנתם; ויש עונות שהאדם הפרטי מביא על עצמו ע"י בחירה חפשית, ולא עליהם מדובר כאן. סוג הראשון נהפך ללבן כשלג. אבל סוג שני הוא עיוות גדול ונעשה רק כצמר] - בן יהוידע

לכו נא ונווכחה – נצח 77-78, 206 (יג, נו)

לכו נא ונווכחה - יערות דבש (ח"ב, ח דרש א')

בניך חטאו - נצח (יג)

ימחו על קדושת שמך – [לא כיון אברהם לומר ימחו לישראל עצמם, אלא ימחה נא עונותיהם בזכות שאפילו הפחותים בישראל מוכנים למות על קדוש שמו של הקב"ה. והקב"ה התנגד לתשובה זו של אברהם מפני שיש חלילה במשמעותה גם מחיית ישראל עצמם] – בינה לעתים, דרוש יג, ח"א עמ' קיא-קיב

ימחו על קדושת שמך – [לא כיון אברהם לומר ימחו לישראל עצמם, אלא ימחה נא עונותיהם למען קדושת שמו של ה' לבל יאמרו הגוים 'איה נא אלוהיהם של אלה?'] – פתח עינים, בשם "יש נוחלין" (אחיו של מחבר ספר שני לוחות הברית)

ימחו על קדושת שמך – [לא כיון אברהם לומר ימחו לישראל. אלא בית דין שפתחו כולם לחובה, פוטרין את הנידון מיד. וחשב כי יצחק ויעקב ינהגו כמותו. ואם יעקב ידון לזכות, גם אברהם יחזור בו ויטען לזכות ויהיו רוב למזכים] – מראית העין, בשם ר' חיים בן עטר (אור החיים)

אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו – [טעם שלא סנגרו על ישראל. וטעם שדוקא יצחק הוא המסנגר] – י' מאמרות, אם כל חי, ח"ג פרקים כח-כט, לה

אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו – [כי האבות אע"פ שהם התחלה לישראל, זה רק במקצת. אבל התחלת ישראל הם מן העילה הראשונה ית"ש, כי הם דבקים בו ית"ש. "ודבר זה הוא סילוק החטא מישראל... והם דבקים בו בלי אמצעי ובלי שום פירוד"] – נצח 206-207 פרק נו (ע"ע אגדות ד' 110 על חולין דף צא ד"ה ואין המלאכים אומרים שירה)

אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו – [כי מדרך הצדיקים שלא לבקש רחמים בדרך חסד בעוה"ז, כדי למרק עונותיהם בעוה"ז ולזכותם לעוה"ב. וישראל בקשו מה' שיעשה איתם עכשיו כמדת עוה"ב] – מהרש"א

ימחו על קדושת שמך – [כי דרכם שלצדיקים לשנוא עושה רשעות] - עיין "גבורות השם", 52 סוף פרק ח

ימחו על קדושת שמך – ["כל כך היה הושע שונא החטא"] – נצח ישראל (תחילת פכ"ב)
ימחו על קדושת שמך – [לשון זו יש בה משמעות לרעה (למחות את ישראל) או לטובה (למחות את החטא) וכיון שיש ספק בכוונתם, דחה ה' דבריהם] – מהרש"א

ימחו על קדושת שמך - פתח עינים

ימחו על קדושת שמך – [ימחו עונותיהם למען קידוש שמך] – רמ"ע מפאנו, י' מאמרות, אם כל חי, ח"ג פרק לה; ר' צדוק, דברי סופרים, ל"ו

ימחו על קדושת שמך - פרי צדיק (חלק חמישי 35 ואתחנן ט"ז), ישראל קדושים, 84

ימחו על קדושת שמך - בית הלוי, דרוש י"ג, ותחילת פ' וירא

ימחו על קדושת שמך – [צ"ע כיצד אבות העולם יאמרו כך? אלא הם התכוונו לשון קינוח, כמו "אכלה ומחתה פיה" (משלי ל, כ) כלומר יקנח וימחה העונות. האבות כיוונו להסתיר הלשון כדי שלא יקטרגו המלאכים המקטרגים. אבל לא ערבה לשונם אצל הקב"ה כי לא באו בטענה להצלתם] - בן יהוידע

לא בדרדקי עצה ולא בסבי תבונה - דברי שאול, על ב"ק צב,ב ד"ה כד הוינן לזוטרא

יצחק אבינו - ר' צדוק, ישראל קדושים, דף מג

יצחק אבינו - ר"א דסלר ח"ד 55

דל עשרים דלא ענשת – [צ"ע משום מה מתו ער ואונן (בראשית לח, ז-י) והרי היו פחותים מבן עשרים? אלא בית דין של מעלה אינו דן לפני עשרים, אבל גזר דין הקבוע על מוציא שז"ל שמיתתו בידי שמים, לכך לא צריכים דיון של בית דין. לכן מתו] – מהר"ל, גור אריה, בראשית ה, לב (מהד' מכון ירושלים, פסקא ה, עמ' קיז)

דל עשרים דלא ענשת – [צ"ע משום מה מתו ער ואונן (בראשית לח, ז-י) והרי היו פחותים מבן עשרים? אלא עונש מן שמים מגיע לפי דעתו של הקטן, ולכן אם בר הבנה הוא, ג"כ נענש. ועוד תשובה: דברי חז"ל נאמרו כשיש גזירה כללית על כל האומה יחד, אז מונה מבן עשרים ומעלה (כמו פקודי המדבר) אבל בחטא פרטי מענישים גם לפני זה] – ספר חסידים, מה' פארמא (הבא עם פירוש משנת אברהם) פסקא טז

דל עשרים דלא ענשת - שו"ת חכם צבי, מ"ט

דל עשרים דלא ענשת - שו"ת נודע ביהודה תנינא יו"ד קס"ד

דל עשרים דלא ענשת – [בית דין של מעלה אינו יושב לדון, אבל בכל זאת נענש במיתה בידי שמים או בכרת, שזה דין קבוע גם בלי ישיבת בית דין. ובזה מוסבר כיצד נענשו ער ואונן (בראשית לח, ז-ט)] – מהר"ל, גור אריה, בראשית ה, לב (מהד' מכון ירושלים, סוף פסקא ה, עמ' קיז-קיח)

דל עשרים דלא ענשת – [נ"ל המעתיק כי פחות מעשרים איננו נענש על עונותיו בגלגול זה, אבל נענש על מה שחטא בגלגול הקודם]

דל כ"ה דלילוותא – [צ"ע כלום בלילה אין בני אדם חוטאים? אלא כוונתו לצרותשל הגלות, הנמשלת ללילה. והיא הסיבה הגורמת לישראל לחטוא ולכן יש להם זכות] – אורח ישרים, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

דל כ"ה דלילוותא – [צ"ע כלום בלילה אין בני אדם חוטאים? אדרבה יש אז יותר
עונות "והיה במחשך מעשיהם". אלא ביקש יצחק שיתלו את הקולר בסט"א, "ונשא השעיר עליו את כל עונותם"] - בן יהוידע

פלגא עלך פלגא עלי – [חטאים שבינם לבין המקום, יהיו על ה' למחות; וחטאים שבין אדם לחברו, יצחק ימחה (ביסוריו)] – מהרש"א

פלגא עלך פלגא עלי - יערות דבש (ב, ג דרש א')

פלגא עלך פלגא עלי – [אמרו ישראל "רצוננו לעשות רצון אבינו שבשמים. מי מעכב? שאור שבעיסה (יצר הרע) ושיעבוד מלכיות (ברכות יז.) ולכן טען יצחק, חטאי ישראל הם חצי מצד ה' שברא להם הסתת יצר הרע, וחצי מצד יצחק שהוליד את עשו הגורם לשיעבוד מלכיות. ולכן פלגא עלי ופלגא עלך] –דרשות חתם סופר, ז' אדר תרס"ט, ח"א דף קמד

פלגא עלך פלגא עלי - פחד יצחק (ר"י הוטנר, פורים מאמר ח')

כשנים ילבינו - אגדות א' 45,46

כשנים ילבינו - ר' צדוק, דברי סופרים, 45, פרי צדיק (ח"א 4 בראשית, ג), לקוטי מאמרים, 149, 183, 209, 218, 222

מחווי בעינייהו - צדקת הצדיק, קצה; פרי צדיק ח"ב 99 (יצחק מלמדם לראות השגחת ה' בתמידיות, עי"ז באה בושה ויראה), דברי סופרים, לג

כי אתה אבינו - י' מאמרות, אם כל חי, ח"ג כה

כי אתה אבינו - בינה לעתים, תשובת השנה, דרוש ו' לשבת תשובה (דף לב)

כי אתה אבינו - נצח 76 (יג); אגדות א' 46

כי אתה אבינו - דרכי נועם דף ע

כי אתה אבינו - אמת ליעקב

ראוי היה יעקב לרדת בשלשלאות של ברזל - גבורות השם, 62 (יא)

ראוי היה יעקב לרדת בשלשלאות של ברזל – [צ"ע מפני איזה חטא היה ראוי יעקב לרדת למצרים בשלשלאות של ברזל? אלא כיון שהגזירה היתה "ידוע תדע כי גר יהיה זרעך" וכו' היה בדרך הטבע שיצא מארץ ישראל רק בכפייה, כמו שבוי מלחחמה וכיו"ב רק בהשגחת ה' על חסידיו (כדברי רמב"ם במורה נבוכים, ח"ג סוף פרק נא) עשה בדרך של כבוד] – נ"ל המלקט (ובספר "עיני יצחק", מובא ב"לקוטי בתר לקוטי" ענה באופן אחר)

ואט עליו אוכיל – [כדי שהפרה תמשיך ללכת אל המקום שהיא קצת רחוק ממנה, לקבל האוכל, מטים עליה העול. כן ה' הביא את יעקב אל יוסף; ולא להיפך, להביא יוסף ליעקב] – מהרש"א, סוף ד"ה בחבלי אדם