מקורות לפרק

דף ל

מאן דבעי למהוי חסידא – [שיהיה האדם שלם עם בוראו (ברכות), שלם עם עצמו (אבות) שלם עם זולתו (נזיקין). וגם הם לענין הגוף, הנפש והשכל] - אגדות ג' 4, שבע פסקאות; דרך חיים 8-9 (הקדמה); [הגורם נזק לחברו, זה היפך החסידות] - נתיב א' 167 (גמ"ח, ה)

מאן דבעי למהוי חסידא – [שיהיה האדם שלם עם בוראו (ברכות), שלם עם עצמו (אבות) שלם עם זולתו (נזיקין)] – מהרש"א

מאן דבעי למהוי חסידא - בינה לעתים, עת לעשות, תחילת דרוש א' לפרקי אבות (רכב)

מאן דבעי למהוי חסידא - גר"א (דברים לב, ה, ישעיה א, ב, הושע ד, א)

מאן דבעי למהוי חסידא - דברי שאול

מאן דבעי למהוי חסידא, ליקיים "מילי" דנזיקין – [שישמור פיו מלהוציא דבר רע על אחר, כי ברית כרותה לשפתים כמו שמצאנו כמה מעשים בגמרא. וזהו "מילי"] - בן יהוידע

ליקיים "מילי" דאבות – [שאע"פ שהיו גדולי עולם, דברו עם כל אחד ואחד בדברי ענוה] – בן יהוידע

ליקיים מילי דברכות – [ביאור כיצד זה מתקיים ב"מילי" של תפילת ענידה] – בן יהוידע

מאן דבעי למהוי חסידא - משך חכמה (דברים ו, ה, ד"ה בכל לבבך)

דף לב

בואי כלה – [ביאור ג' הלשונות: שבת, כלה, מלכתא] - אגדות ג' 5; מהר"ל, תפארת ישראל, 123 (מ)

בואי כלה – [קרא לשבת "כלה" כי ע"פ המדרש (ב"ר פרשה יא) אמרה "לכולם נתת בן זוג (שבששה ימים יש לכל יום זוג, כדברי אריז"ל (פרי עץ חיים, שער שבת, פרק א) לענין הימים: ימים א' ו' עבור תיקון הנשמה (מחשבה), ימים ב' ה' עבור תיקון הרוח (דיבור), וימים ג' ד' עבור תיקון הנפש (מעשה). ויום השבת נשארה ללא בן זוג. אמר לה ה': כנסת ישראל יהיה בן זוגך. ובכן היא נקראת "כלה" (ולכן כתוב "ויכל אלוקים ביום השביעי", לשון כלה כמ"ש בספר "תוספות השלם", בעריכת הרב יעקב גליס, על בראשית ב, ב פסקא יד; וכן כתב ר"מ רקנאטי, פסוק "ויכלו השמים והארץ"). ועוד קרא לה "כלה מלכתא" (אשת הבן) כי כל בני ישראל הם בני (שרים) [מלכים]. ור' חנינא היה מנסח דבריו "נצא לקראת כלה" כמו שהחתן יוצא לקבל פני הכלה, לפני בואה לחופה. אבל ר' ינאי אמר "בואי כלה" (בלי "נצא") כדרך שהכלה אחרי חופתה באה מבית אביה לבית בעלה (נ"ל המלקט שזו מעלה גדולה יותר מדיבורו של ר' חנינא, ולכן הגמרא מביאה דבריו בסוף)] – מהרש"א

בואי כלה – [כי האדם נברא יחידי ללא אשה. ורק באה שבת, באה כלתו] - רמ"א, תורת העולה ח"ג תחילת פרק נט

נצא לקראת שבת, בואי כלה בואי כלה – [מובא במדרש (בראשית רבה יא, ה) כי השבת אין לה בן זוג, אמר לה ה': "כנסת ישראל יהיה בן זוגך". ובשבת היא כנשואה לישראל, אבל בכניסת שבת היא "כלה"] - מהרש"א