מקורות לפרק

דף מט

מי שפרע מדור המבול - גר"א, אדרת אליהו (שמות ט, יד; דברים ז, יג; ישעיה ד, ו)

מי שפרע מדור המבול - סמ"ע על שו"ע חו"מ רד (ס"ק ח')

מי שפרע מדור המבול – חיד"א, מראית העין

מי שפרע מדור המבול - דברי שאול

הן שלך צדק - ספר חסידים, מ"ז, תתרנ"ח

סעודת שלמה המלך "בשעתו" – [הוסיף מלה זאת שלא תאמר כמו סעודת שלמה בעת שנטרד ממלכותו, ונודד ממקום למקום, ולאותם שהאמינו לו על מה שסיפר להם כי הוא שלמה המלך, כבדו אותו איש איש לפי יכולתו במנה מכובדת. אבל כאן כוונת חז"ל לשעת תפארתו ממש] - בן יהוידע

דף נח

אם היה בעל תשובה, זכור מעשיך הראשונים - מראית העין

אונאת דברים - נתיב ב' 56-57 (אהבת ריע, ב); אגדות ג' 21-24

אונאה, אם היה גר אל יאמר לו פה שאכל נבלות וטריפות וכו' – [ולמה לא הזכירו דוגמא של 'זכורמעשיך הראשונים' כמו שאמרו אצל בעל תשובה? אלא זאת היא מעלה לו, שלמרות שהיה פעם גוי, בא להתגייר] – מהרש"א

אונאה, אם היה גר וכו' – [ביאור כל האופנים של אונאה שהופרטו כאן] - בן יהוידע

כדרך שאמרו לו חבריו לאיוב 'הלא יראתך כסלתך תקותך ותום דרכיך' (איוב ד, ו) – [ביאור הפסוק לפי דרשת חז"ל] – מהרש"א

המלבין - אגדות ג' 22; נתיב ב' 53 (אהבת ריע, א); דרך חיים 102, 145 (פ"ב, דברי סיכום הבאים אחרי 'הוי שקוד ללמוד תורה' : פ"ג חביב אדם)

המלבין פני חברו כאילו שופך דמים – [כיון שהתחיל בלשון יחיד, מדוע סיים בלשון רבים? היה צ"ל "כאילו שופך דמו"? אלא כל פעם ופעם שהמבוייש נזכר בקלונו שבעבר ביישו אותו, שוב הוא מצטער ונכלם, והוא שוב שפיכת דמים] – בן יהוידע

יורדין לגיהנם – [ואפילו צדיקים, והתיקון שעושים שם] – י' מאמרות, חקור דין, ח"ג פרק טז

יורדין לגיהנם ועולין, חוץ משלושה – [הבא על אשתו מקלקל לגופו (כי אשתו כגופו), והמלבין פני חברו מזיק לצלם אלהים שבו (כי אזיל סומקא ואתי חיורא. והוא מזיק לנפש, כמ"ש מהר"ל באגדות ג' 24 ד"ה ויש לך לדעת ולהבין בסודו), והמכנה שם לחבירו מזיק למהות עצם האדם (הניכר ע"י שמו, עיין יומא פג ע"ב)] - אגדות ג' 22

יורדין לגיהנם – [מפני שהבזיון דבוק בדבר שהוא אלוהי, הצלם, ראוי לקבל עונשו במקום שאין הגוף שולט כלל, שיהא עונשו ברוחני] – נתיבות עולם, אהבת ריע, פרק א, 55; אגדות ג' תחילת עמ' 24

יורדין לגיהנם - תורת חיים

דף נט

נח לו לבוא על ספק אשת איש - י' מאמרות, חקור דין ח"ג טז

נח לו לבוא על ספק אשת איש – [מדוע הוסיפו חז"ל מלת "ספק", והרי אצל דוד לא היתה ספק אשת איש?] – מהר"ל, אגדות ג' 23; נתיב אהבת ריע א' 54-55

נח לו לבוא על ספק אשת איש - תורת חיים

נח לו לבוא על ספק אשת איש -

מאי דכתיב 'ובצלעי שמחו ונאספו עלי נכים, קרעו ולא דמו' (תהלים לה, טו) – [ביאור הפסוק על פי דרשת חז"ל] – מהרש"א

שאם היו מקרעים בשרי, לא היה דמי שותת לארץ –

אלא אפילו בשעה שעוסקין בנגעים ואהלות, אומרים לי: דוד הבא על אשת איש, מיתתו במה? – [אמרו בלשון המשתמע לשני פנים, כאילו יש הפסקה אחרי מלת דוד, ושואלים אותו מה דין הבא על אשת איש; אבל בפועל בטאו את המלים ברצף בלי להפסיק אחרי מלת דוד, וכאילו שואלים: "דוד הבא על אשת איש" מה דינו? וזהו אונאת דברים ולא בזיון להדיא] – נ"ל המלקט

אלא אפילו בשעה שעוסקין בנגעים ואהלות – [מדוע הזכיר ענינים אלו? אלא הנגעים באים על לשון הרע ערכין טז ע"א) והיה להם לחשוש מכך – מהרש"א

דוד הבא על אשת איש -

נוח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש - אגדות ג' 23

נוח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש – [צ"ע מדוע זה נוח לו? אלא הרי גם המלבין פני חברו הוא יורד לגיהנם ואינו עולה משם (בבא מציעא נח סוף ע"ב). ובכן נוח לו ליפול בכבשן האש בעולם החומרי, שהרי אח"כ עתיד אדם זה לבוא לגן עדן, ולא ליפול תוך כבשן אש אחר שהוא הגיהנם שמשם הרי לא עולים] – נ"ל המלקט

היא מוצאת – התוספות (בבא מציעא נט ע"א ד"ה דכתיב היא מוצת, וכן כאן בכתובות ד"ה דכתיב היא מוצאת) מפרשים היא מוצת בלא אל"ף כמו ויצת אש גו' עכ"ל. והקשה הריטב"א דלא מצינו כן בכל הספרים כו' עכ"ל. ואין מקום לתמיהתו דאין רצונם שהוא חסר אל"ף בכתוב אלא דר"ל שהוא חסר בקרי, שהאל"ף נחה ואינה נקראת אלא מוצת בלא א' וכפירש"י בהדיא במדרש בראשית רבה (פרשה פה)] – מהרש"א, סוטה דף י ע"ב ד"ה נוח לו לאדם

תמר - מהרש"א סוטה י' ע"ב ד"ה משום דכסתה פניה

עם שאתך בתורה ובמצוות, אל תונהו – [הזכירו מצוות, שאפילו איננו יהודי ת"ח אסור להונות אותו] – רבנו יהונתן, מובא בשיטה מקובצת

עם שאתך בתורה ובמצוות, אל תונהו – [מדוע דרשו כך חז"ל? אלא באונאת ממון כתוב "אל תונו איש את אחיו" (ויקרא כה, יד) וכאן "ולא תונו איש את עמיתו" (ויקרא כה, יז) ומזה למדנו כי בעל עבירות מצוה לביישו (ע"ע סמ"ע על שו"ע חו"מ סי' רכח ס"ק ג)] – מהרש"א

עם שאתך בתורה ובמצוות, אל תונהו – [הכוונה כאן לאשתך] – ריטב"א (וכך גם משמע מהמשך הסוגיא, שמדובר באשתו של אדם, עין אליהו)

עם שאתך בתורה ובמצוות – [בא להוציא הגוי מאיסור האונאה] - אגדות ג' 24

לעולם יהא האדם זהיר באונאת אשתו – [מפני שהבעל מושל עליה, דמעתה מצויה ביותר] – אגדות ג' 24; [מפני שהאשה תחת ממשלת בעלה, ובכל זאת היא חשובה בעצמה, היא מתפעלת יותר מאונאתה] – מהר"ל, נתיבות עולם, נתיב אהבת ריע, פרק ב, סוף ד"ה ויש דברים שעוד יותר

"לעולם" יהא האדם זהיר באונאת אשתו – [מלת "לעולם" באה ללמד שאפילו היא מצערת אותו, יהיה זהיר מאונאתה. כך אמר רב שהיה ג"כ סובל מאשתו] – עין אליהו

לעולם יהא האדם זהיר באונאת אשתו – [גם באשה אחרת חייבים ליזהר, כי דמעתה קרובה. אבל באשתו יש על האדם חיוב גמור לכבדה (יבמות סב ע"ב)] – עיון יעקב

מיום שנחרב בית המקדש ננעלו שערי תפילה שנאמר "שתם תפילתי" (איכה ג) – [לשון "שתם"הוא לשון פתיחה, שבתפילות רבות וחזקות, השער נפתח] – מהרש"א

מיום שנחרב בית המקדש ננעלו שערי תפילה – [כי "אין עומדים להתפלל אלא מתוך שמחה" (ברכות לא ע"א) ומאז החורבן "ערבה כל שמחה, גלה משוש הארץ" (ישעיה כד, יא). וכמו שהעיר הרמ"א (שו"ע או"ח סי' קכח סעיף מד) מדוע אין הכהנים בחו"ל נוהגים לשאת כפיהם בימי חג, כי אינם בשמחה] – עיון יעקב

שערי דמעות לא ננעלו –

שערי דמעות לא ננעלו – [כי הדמעות הם ביטול והפסד כח האדם, ודבר זה לא ננעל. כי כאשר חרב בית המקדש שהיא הווית העולם, ננעלו השערים של ההוויה. אבל שערי דמעה שהם הפסד ואינם הווית העולם, לא ננעלו] - אגדות ג' 24

כל ההולך בעצת אשתו, נופל בגיהנם – [כי אשה היא החומר, וההעדר דבק בחומר] - אגדות ג' 25

כל ההולך בעצת אשתו, נופל בגיהנם שנאמר "רק לא היה כאחאב" – [חז"ל התכוונו לסיפא דקרא "אשר התמכר לעשות הרע בעיני ה' אשר הסתה אותו איזבל אשתו" (מל"א כא, כה) ופירש המלבי"ם "התמכר" שעשה לפי דעתם של אחרים] – נ"ל המלקט

אתתך גוצא – [כי במילי דעלמא הצורה עומדת בחומר, ומשועבד לו] - דרך חיים 35 (פ"א, אל תרבה שיחה); אגדות ג' 25

אתתך גוצא – [אין כוונתם על שיעור מדת הגוף, אלא על שיעור השכל והדעת. אע"פ שהיא קצרה מול שכל הבעל, ישפיל עצמו לבקש ממנה עצה במילי דביתא, כי בזה יש לה השגה יותר מהבעל] – בניהו, על סוכה דף ה ע"ב ד"ה היינו כרוב היינו אדם, (ד"ה והטעם השני)

אתתך גוצא – [זהו כינוי לומר כשהיא מחזיקה את עצמה בענוה, ואינה משתררת על הבעל] - בן יהוידע, כאן ד"ה אתתך גוצא, וכן בפי' ליבמות סג. ד"ה זכה כנגדו וכן בפי' לסנהדרין ק ע"ב סוף ד"ה אשה טובה

הא במילי דעלמא, הא במילי דביתא –

הא במילי דשמיא, הא במילי דעלמא –

כל השערים ננעלים חוץ משערי אונאה – מהר"ל, נתיבות עולם, נתיב ב' 56 (אהבת ריע, ב)

כל השערים ננעלים חוץ משערי אונאה, דכתיב "הנה אדנ"י נצב על חומת אנך" (עמוס ז, ז) – [כשסגור השער, אין אלו שמבפנים רואים מי שהוא בחוץ. פרט לשומר העומד על המגדל, הוא הרואה מה נמצא בחוץ. כך החומות מונעות קבלת תפילה, אבל ה' הנמצא מעל לכל רואה סבלם של מקבלי האונאה, ותפילתם נשמעת] – מהרש"א

הכל נפרע בידי שליח חוץ מאונאה - דברי שאול

ג' אין הפרגוד ננעל בפניהם, אונאה, גזל, ועבודת כוכבים - [כי אלו הם נגד הדין לגמרי. ושלשה אלו הם מצד הנפעל, והפעולה עצמה, והפועל. ושלושה אלו הם נגד נפש, ממון והשכל] - אגדות ג' 25-26

אין הפרגוד ננעל – [מה ההבדל בין שער הננעל לפרגוד הננעל? אלא אפילו בזמן שבית המקדש קיים, והשער לא ננעל, אבל יש וילון ומחיצה לצניעות בעלמא, והוא הפרגוד] – מהרש"א

אין הפרגוד ננעל - תורת חיים

לעולם יהא אדם זהיר בתבואה בתוך ביתו שאין מריבה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא על עסקי תבואה –

לעולם יהא אדם זהיר בתבואה בתוך ביתו שלא נקראו ישראל דלים אלא על עסקי תבואה – [כיצד למדו זאת מהפסוקים] – מהרש"א

זהיר בתבואה – [חוסר שלום בבית, כי מדמה לעצמו שאילו היה בלי אדם נוסף בבית, היה לו די בפרנסתו] - אגדות ג' 26

זהיר בתבואה – [אפילו בשנת בצורת ואסור אז לאגור מזון בביתו, אבל כדי צרכי הבית כדי הוצאתו לשנה אחת, מותר לאגור, וכן כתב רשב"ם] – מהרש"א

זהיר בכבוד אשתו - אגדות ג' 24 ד"ה לעולם יהא אדם זהיר באונאת אשתו; נתיב ב' 57 (אהבת ריע, ב)

זהיר בכבוד אשתו - מראית העין

לעולם יהא אדם זהיר בכבוד אשתו –

אין הברכה בביתו אלא בשביל אשתו שנאמר "ולאברם היטיב בעבורה" (בראשית יב, טז) – [היה צ"ל "ולאברם היטיב פרעה בעבורה", וכיון שהחסירו שמו, למדנו שהיטיב לו מי שמיטיב לעולם ומלואו, הוא הקב"ה, ובזכותה של אשתו] – מהרש"א

אין הברכה בביתו אלא בשביל אשתו - תורת חיים

אמר להו רבא לבני מחוזא: אוקירו לנשייכו כי היכי דתתעתרו – [ולמה חינך אותם לעשות מצוה לשם תועלת חומרית ולא הזכיר לשם שמים? אלא דיבר עם העם הפשוט של בני מחוזא. ולכן המאמר הובא כאן בארמית] – נ"ל המלקט

תנור של עכנאי – [ביאור פרטי המעשה] - אגדות ג' 26-28

חרוב זה יוכיח - אגדות ג' 27

חרוב זה יוכיח – [אמרו חז"ל (חגיגה ג ע"ב) כי במחלוקת בהלכה בין החכמים "אף אתה עשה אזנך כאפרכסת וקנה לך לב מבין לשמוע את דברי המטמאים ואת דברי המטהרים" וכו' כלומר שלא תכריע במחלוקתם באופן שרירותי, אלא שבלבך תבין מה טען כל צד של הויכוח, ורק אז תחליט. וטען ר' אליעזר שחכמי דורו הם כמו חרוב שאין לו פרי אלא לעתים רחוקות, כלומר אין להם לב מבין, ואין לסמוך על הכרעתם] – מהרש"א ד"ה חרוב זה יוכיח

אמת המים יוכיח – [טען ר' אליעזר שהרבים אינם חוזרים מדעתם ואינם מסכימים לדבריו, כי מפני גאוותם מתביישים לחזור מדבריהם ולהיות שונים מהרבים. וביאור מדוע קבע שהמים יחזרו לאחוריהם] – מהרש"א ד"ה חרוב זה יוכיח (אמר המלקט: וכן ציין מו"ר ר"ש דביר לסנהדרין כו ע"א רשעותו של שבנא, שסמך על דעתו כי הוא הרוב (וכן כתב "מרגליות הים" שם) "כוננו חיצם על יתר" סברו מפני שהם "יתרים". ולא כן מבררים את האמת. ואוסיף על דבריו דעת הרמב"ן (סנהדרין פרק ד) בשם רב האי גאון (עיין אנצקלופדיה תלמודית, ערך הלכה, פרק ז' על פי הרוב, ציון 247).

כותלי בית המדרש יוכיחו – [טען עליהם שהם באו דרך ניצוח וקנטור, ואין ראוי שבית המדרש יכיל בקרבו דברים כאלו] – מהרש"א (אמר המלקט: מובא בירושלמי מועד קטן פ"ג ה"א שהביאו כל טהרות שטיהר ר"א ושרפו אותם לפניו, ועל פי זה העיר "יפה עינים" (על סוגייתנו) "דגם ר"א ידע דאחרי רבים להטות רק דקפיד על שרפם טהרותיו בפניו". ולפי מהרש"א כאן מזה הכיר שבאו דרך ניצוח, כי מפני מה היה להם לשרוף אותם דוקא מול עיניו?)

מן השמים יוכיחו – אגדות ג' 28

אין משגיחין בבת קול - רבנו בחיי (דברים לג, ח)

אין משגיחין בבת קול – מהר"ל, נתיב ב' 57 (אהבת ריע, ב); באר הגולה 55 (ד)

אין משגיחין בבת קול - תוספות יו"ט למשניות יבמות פרק טז משנה ו

אין משגיחין בבת קול – [ומה שאמרו "מניין שמשתמשים בבת קול" (סוטה מח ע"ב) הוא רק אם אינו נגד התורה, כמ"ש התוספות] – מהרש"א

אין משגיחין בבת קול - תורת חיים

אין משגיחין בבת קול – [כי יסוד הכל הוא שאין ליחיד לחלוק על הרבים אחרי שכבר פסקו ההלכה, כי בזה תרבה מחלוקת בישראל] - בן יהוידע ד"ה ודע כי בודאי הגמור

מה לכם אצל ר' אליעזר? – [יש לדקדק שלא אמרה בת קול: "הלכה כרבי אליעזר", כי ודאי לא כן הוא. אלא כאן היתה לשון התעוררות לשאול מה יאמרו הם, וענה על זה ר' יהושע] – בן יהוידע ד"ה אם תדקדק היטב בדברי הבת קול

נצחוני בני, נצחוני בני – [לשון כפולה, בין מצד המטמאים ובין מצד המטהרים] – מהרש"א

נצחוני בני, נצחוני בני – [ב' לשונות. א' על האותיות של חרוב ואמת המים וכו', וא' על הבת קול] – בן יהוידע

לבש שחורים – [לא אמרו לו שמנודה הוא, אלא "כמדומה"] – מהרש"א

נידוי ר' אליעזר - פתח עינים

נידוי ר' אליעזר – [ביאור הענין] - תפארת ישראל על משניות, כלים, בועז (ס"ק ו')
(נפילת אפים) לא שבקה ליה דביתהו - רבנו בחיי (במדבר טז פסוקים ד, כב)

שליש בזיתים - אגדות ג' 28

שליש בזיתים - תורת חיים

שליש בזיתים – [מדוע דוקא שליש. ועוד למה נענשו שאר בני העולם? והצטער ר' אליעזר שנמנע ממנו ללמד תורה לתלמידים גם בסודות (זיתים) גם בנגלה (חטים) וגם בדרך ארץ (שעורים)] - בן יהוידע ד"ה מיהו צריך להבין, וד"ה הא דלקו זיתים

אונאת הגר - גבורות השם 273 (ס)

אונאת הגר - דברי שאול (מדובר בגר צדק, ולא בגר תושב)

בל"ו מקומות ואמרי לה במ"ו מקומות - שיטה מקובצת, בשם ראב"ד, שיש ל"ו פסוקים בתורה לענין "גר" לבד, ויש מ"ו פסוקים בתוספת המלים "גר, יתום ואלמנה"

(הגרים) מפני שסורו רע - הגרים סורם רע (פירוש: ששר שלהם רע, כלומר יצר הרע שלהם] - רש"י בהוריות יג ע"א

זקף ביניתא - כסף משנה, הל' תשובה פ"ז

דף ס

רבא אייתי ליה חמרא, טעמא לא הוה בסים – [נ"ל המעתיק: צ"ע מדוע רבא הפגין קפידא לא לשתות יין שאינו משובח? אלא רבא הקפיד כי בהוריות (יג:) אמרו חמרא וריחני פקחין, הרי שיש לדקדק שיהא לו טעים כדי שיצליח בלימודו, וע"ע על כך ב"אורחות צדיקים", תחילת שער השמחה "כי היין יוסיף חכמת עמוקים"]

כגונב את העין – [למה אמר עם כ' הדמיון "כגונב"] – בן יהוידע

אין מפרכסין לא את האדם, ולא את הבהמה, ולא את הכלים – [מדוע פרטו ג' אופנים] - בן יהוידע

צדיק מצרה נחלץ – [אם אמרו פסוק זה על רבא או על רב פפא?] - בן יהוידע