|
|
|
| אתר דעת | אגדות חז"ל | שערי האגדה | מפרשים | מאמרים | אגדה בראייה עכשווית | מסכת אבות | מאמרים נוספים | אודות | צור קשר |
מקורות לפרק |
|
דף ג גדול יהיה הבית הזה האחרון – [אע"פ שחסרו חמשה דברים בבית שני (יומא כא ע"ב) אבל הכבוד היה יותר מצד השגת הנבראים] - אגדות ג' 57 גדול יהיה הבית הזה האחרון – [אי אפשר שהשי"ת יביא חורבן בית ראשון אלא אם כן זה הכנה להביא למציאות יותר נעלה בבית השני] - נצח 133-134 (סוף פרק כו) גדול יהיה הבית הזה האחרון - גדול יהיה הבית הזה האחרון – [כי מספר שנים הוא שבח בכמות, וגודל הבנין הוא שבח של איכות וכן הוא בברכות (יב:) אהבה רבה או אהבת עולם, איכות או כמות] - ניצוצי אור אי אמר מלכא עקר טורא – [מפני שהמלך אין מוחה בידו, ולכן אינו מתחרט מדיבורו] – אגדות ג' 57 הורדוס שמע בת קול – [טעם הלשון "נתן עיניו", סימא את עיניו] - בן יהוידע ד"ה נתן עיניו, וד"ה קטלינהו ושיירה לההיא ינוקתא – [הורדוס היה עבד וכיון שנהרגו כל בעליו, אין מי שישחרר אותו וישאר עבד. לכן השאיר זאת וכאשר ישא אותה ישתחרר ממילא, כדברי חז"ל (עיין גיטין מ ע"א) באדון הנושא את שפתחתו, והוא הדין אשה הנישאת לעבדה] – מהרש"א בא עליה – [אינו במוחש, אלא במחשבה, ליתובי ליצריה] – אגדות ג' 57 דף ד אהדר ליה כלילא דיילי ונקרינהו לעיניה – [לא דקירה ממש, אלא המלך נתן לו נזר ותלויים בו עשבים, וחלק מהם מרוחים בסם המסנוורים במגע שלהם בעין] - בניהו כבה נרו של עולם – דרך חיים 229, 270, 287 [וכן החכמה היא אור, "חכמת אדם תאיר פניו"] (פ"ה, נסים שבבית המקדש; עז כנמר : פ"ו, נזם זהב); [מדוע בית המקדש נמשל לאור ונמשל לעין. כי ההעדר הוא חושך וכו'] - אגדות ג' 57 כיבה אורו של עולם, ילך ויעסוק באורו של עולם; הוא סימא עינו של עולם [כלומר תלמידי חכמים] – כי אור זו תורה, והעינים לראות ע"י האור הם תלמידי חכמים. וביאור מה ההבדל בין ב' הלשונות] – מהרש"א כיבה אורו של עולם, ילך ויעסוק באורו של עולם – [ההבדלים בין חכמת התורה לחכמת הפילוסופיה] - בן יהוידע אם לא סתרת, אל תסתור – [כי ענין בניית המקדש וכן ענין סתירתו, אפשר רק ע"י מלך] – מהרש"א אם לא סתרת, אל תסתור – [כיון שהם מעוניינים בחורבן בית המקדש, מדוע חרה להם אם יסתור? והישוב לזה] - בן יהוידע הורדוס עבדא קלניא מתעביד – [הורדוס טעה לחשוב שנשתחרר מעבדותו במה שנשא אותה לו לאשה] - בניהו אידוותא דימא – [אפשר סדרו הדבר כך כמו תכלת שבציצית, הדומה לים, וים לרקיע ורקיע לכסא הכבוד. וכדי להזכיר מורא שמים] – מהרש"א אידוותא דימא - תורת חיים על סנהדרין צד ד"ה בת גלים דניאל נענש על שנתן עצה – [דניאל חס על נבוכדנצר, כיון שהוא מזרע שלמה ממלכת שבא. ונענש על זה כי היא חזרה לסורה וולדה כמותה] – רמ"ע מפאנו, י' מאמרות, אם כל חי, ח"ב פרק כג דניאל נענש על שנתן עצה לרשע – [כי גם הטוב שהרשע עושה, איננו לשם שמים. והשכר שיש לה' לתת לרשע, הוא כמו משא על פניו (ילקוט שמעוני, סוף פ' ואתחנן, רמז תתמ"ו). ועל זה נענש דניאל] - אגדות ג' 58 דניאל נענש על שנתן עצה לרשע – [דניאל חס על עניי בני ישראל שהיו חוזרים על הפתחים, ובקש שהמלך יפרנסם] – סוטה כא ע"א רש"י ד"ה הן תהוי ארכא (ציין לכך מהרש"א כאן) וכתיב לקצת ירחין תרין עשר – [מדוע הגמרא הביאה פסוק זה? לומר שעצתו של דניאל הועילה] - בניהו שאני בית המקדש דאי לא מלכות לא מתבני – [כי בית המקדש נבדל מכל העולם, ויש למלך מעלה נבדלת] - אגדות ג' 58 עקרנא טורא - אגדות ג' 57 שחתכוהו מגדולתו – [ולפי תרגום שני על אסתר, נהרג התך. אבל לא כן דעתהגמרא, שהרי במגילה (טו.) אמרו שהלך משם כי אין משיבים על הקלקלה] – מהרש"א דף ז רבנן לא צריכי נטירותא – [אבל לא שת"ח יתבעו בפיהם פטור זה] - מאירי רבנן לא צריכי נטירותא - שו"ת רא"ש כלל ט"ו (ס"ק ח) רבנן לא צריכי נטירותא - אגדות ג' 58-59 רבנן לא צריכי נטירותא – [שאם ת"ח ירדו ממדרגתם וצועקים "הבו שומרים", נתחייבו שוב במסים] - שו"ת רדב"ז ח"ב תשנ"ב רבנן לא צריכי נטירותא - ["רק אם עוסק בתורה בלילה יש דין ת"ח להיות פטור ממסים, אבל אם מבקש מנוחה אז דינו להיפך"] - של"ה (סוף פ' ויחי) רבנן לא צריכי נטירותא - הנצי"ב, העמק דבר (במדבר ג, טו) אספרם מחול ירבון - אגדות ג' 58 אספרם מחול ירבון - דברי שאול מה חול שמועט מגן על הים – [כי הים אינו מן היישוב, ולכן תמיד אינו נח ואינו שקט. והחול הוא מקצת מהיישוב ולכן מגן עליו] – אגדות ג' 58 דף ח ושדי כמגדלות, אלו תלמידי חכמים – [שמשפיעים תורה לאחרים (לאפוקי ת"ח שאינם מלמדים לאחרים)] - אגדות ג' 58 אף חובב עמים, כל קדושיו בידיך – [אע"פ שישראל נמסרו תחת ידי האומות למסים, לא כן ת"ח שהתורה היא חירות מהמלכיות (אבות ו'; ע"ז דף ה ע"א)] – אגדות ג' 59 והם תוכו לרגליך – [מפני שת"ח הולכים מעיר לעיר ללמוד תורה] – אגדות ג' 59 והם תוכו לרגליך – [כיצד מכנה לרגליהם של ת"ח לרגליו של הקב"ה (כפשוטו של מקרא)] - בן יהוידע והם תוכו לרגליך - תורה תמימה, דברים לג, ג (ס"ק יא) והם תוכו לרגליך - עינים למשפט "גם כי יתנו בגוים, עתה אקבצם" (הושע ח, י) – "מנדה בלו והלך לא שליט למרמא עליהם" (עזרא ז, כד) – [כיון שהיו עסוקים בבנין בית המקדש, המלך הנכרי שחרר אותם מתשלום מסים. והוא הדין ללומדי תורה שבכל דור ודור] – מהרש"א ארנונא – [רש"י פירש עישור התבואות והבהמות, ומהרש"א פירש ארוחת היום] – מהרש"א רבי פתח אוצרות בשנת בצורת – מהר"ל, דרך חיים 174 (פ"ד, אל תעשם עטרה); אגדות ג' 59 רבי פתח אוצרות בשנת בצורת – העמק דבר, בראשית ח, ז הרח"ד וכן בשו"ת משיב דבר ח"א סי' מג אוי לי שנתתי פתי לעם הארץ – [מדוע אמר "פתי" ולא "פת"? אלא הצטער על שנתן לו פת סולת, מאכל החשובים. והיה צריך לתת לו פת קיבר, מאכל עניים] - בניהו פורענות באה בשביל ע"ה - אגדות ג' 59 פרנסיני ככלב וכעורב – [הזכיר שנים אלו, כי הם יוצאים מסדר הנמצאים] – אגדות ג' 59 פרנסני ככלב - פתח עינים פרנסני ככלב – [מה ההשוואה לכלב? אלא הכלב קבל שכר מפני שלא נבח במצרים, לכן זורקים לו בשר. כך אפילו לא עשינו טוב, אלא נמנענו מלעשות רע, תן לנו פרנסה. ועוד יש לפרש, ה' היטיב עם הכלב שמזונו שוהה בבטנו ג' ימים, כדי שלא ירגיש רעבון (שבת קנה ע"ב) כן יש מאכל בני אדם שאף הוא שוהה זמן רב בבטנו של אדם, כלוספיין שמו (נדרים מט ע"ב)] – בן יהוידע אין פורענות בא אלא בשביל עמי הארץ – [כי בעלי החומר מקבלים חסרון] – אגדות ג' 59 ערוק פלגא, דליוה לפלגא – [פירושים שונים] – מהרש"א אשר למות, לחרב, לרעב, ולשבי – [ארבע סוגי הפורענות] – אגדות ג' 59 שבי, כולהו איתנהו ביה - אגדות ג' 59; מהר"ל, דרשה לשבת הגדול 221 שבי, כולהו איתנהו ביה – [כלומר השבוי הזה אינו יודע מה צפוי לו, אם ימיתוהו בחרב, או באש, או ברעב וכו'. ומתוך עינוי דין הוא סובל בדמיונו את כולם] – בניהו "יקר בעיני ה' המותה לחסידיו" (תהלים קטז, טו) – [כלומר כבוד הוא שימותו על מטתם מיתה טבעית, ולא מיתה מחמת רעב, חרב או שבי בתנאים קשים שהגוף לא הורגל אליהם] – מהרש"א ופקדתי על כל לוחציו - צדקת הצדיק, קעה רבא אכפייה – [אם כופים, מדוע אין כאן גזל?] - אגדות ג' 59 והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע – ["יזהירו" כלומר יתבוננו] - מאירי והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע – [כי האור יש בו המציאות] - אגדות ג' 60 והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע – [הרקיע יש בו צבע העצמי לו (תכלת) כמבואר במאמר חז"ל "תכלת דומה לים וכו' ולכסא הכבוד". אבך מפני שינוי תנאים הגוון משתנה בכמה אופנים. כן הדיין אע"פ שיבואו אליו בטענות שונות המטעות, ישכיל ויבין מה אמיתיות הדין כשלעצמו, וזהו כרקיע] – מהרש"א והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע - דברי שאול דן דין אמת לאמתו – [לאפוקי דין מרומה] – תוספות על שבת דף י ע"א ד"ה דין אמת דן דין אמת לאמתו – [שיקפיד הדיין לברר את האמת, למרות שאוהב או שונא אחד מבעלי הדינים] – בית יוסף, על טור חושן משפט סי' א ד"ה וזהו כוונת רז"ל (ועיין הערת מהרש"א נגד פירוש זה, מהרש"א על בבא בתרא דף ח ע"ב ד"ה והמשכילים יזהירו) דן דין אמת לאמתו – [כי הדין הוא שכלי] - נתיב א' 42 (תורה, י); אגדות ג' 60 דן דין אמת לאמתו – [לאפוקי דין דשודא דדייני שאינו תלוי באמת אלא באומד ובמחשבה] – גור אריה, שמות יח, יג (מהד' מכון ירושלים, סוף פסקא לא, עמ' לד) דן דין אמת - שו"ת הרא"ש קז, ה דן דין אמת – [אין לו לדון לפי סברתו אלא לפי ההלכות שבתורה] - נתיב א' 42, 186 ,188 (תורה, י : דין, א); [כי המשפט לאלוקים] - אגדות ג' 131; דיין דן דין אמת - נתיב א' 42, 186 (תורה, י : דין, א); באר הגולה 70, 107; - [כי המשפט שייך לאלוהים] - אגדות ג' 131 דן דין אמת – [שלא יגע אדם בקנין השייך לחבירו. ובזה הדיין נעשה שותף להקב"ה] - דרך חיים 56 ,57 (פ"א, דין אמת ושלום) דן דין אמת – [כי ע"י המשפט הוא מקיים סדר העולם, סדר המציאות] - באר גולה 70, 107 דיין דן דין אמת - ר"מ אלשיך (דברים כה, א) דיין דן דין אמת - של"ה דף ר"ע (בראשית) דיין דן דין אמת - גר"א על משלי (כב, יב) על ישעיה (א, יז) ועל שה"ש ג (ז-ח); אדרת אליהו, על שמות (כג, ח) ועל דברים (יג, טו) וכן (טז, יט) דיין דן דין אמת - הנצי"ב, מרומי שדה על מגילה טו ע"ב דיין דן דין אמת - עיני כל חי (מביא עשרה פירושים) זה דיין הדן דין אמת "לאמיתו" – [כלומר שאינו שופט למען יפרסמו אותו כי דיין הגון הוא, אלא דן לשם שמים, כדי לברר האמת] - בן יהוידע; על מגילה טו: דן דין אמת – [כשיש מחלוקת הפוסקים, בל יאמר: "בין כה ובין כה יש על מי לסמוך", אלא יחקור לעומק הדין] - מרגליות הים, על דף ז ע"א פסקא יט דיין דן דין אמת – [עשרה פירושים] - עיני כל חי ומצדיקי הרבים – [הגבאי מצדיק את הרבים שיתנו צדקה] - אגדות ג' 60 ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד, גבאי צדקה, מלמדי תינוקות – [במה הם דומים לכוכבים] – מהרש"א ומצדיקי הרבים - תורת חיים ומצדיקי הרבים - אמת ליעקב ככוכבים, אלו מלמדי תינוקות – [אע"ג שנראים כקטנים ובלתי חשובים, אבל הם גדולים מאד] - דברי שאול ככוכבים, אלו מלמדי תינוקות – [מה ההשוואה ביניהם? אלא הכוכבים נראים לעינינו קטנים, אבל באמת במקומם הם גדולים מאד. כך אותיות אלף-בית שמלמדים לתינוקות נראים כדברים קטנים, אבל במקומם (בסתרי תורה) הם דברים גדולים מאד. ועוד שהמלמד מעלה בדעתו שהוא מלמד לקטנים אלו שאין בהם דעת, ומה היא מדריגתם? אבל עליו לדעת כי הם "הבל פה שאין בו טעם חטא" (שבת קיט ע"ב)] - בן יהוידע ואוהביו [תלמידי חכמים] כצאת השמש – [כי ת"ח נמשלו אל האור עצמו] - אגדות ג' 61 ואוהביו כצאת השמש – [ביאור מעלה זו לדמות אותם לשמש] - מהרש"א גיטין לו ע"ב ד"ה הנעלבים ואוהביו כצאת השמש - תורת חיים ואוהביו כצאת השמש - דברי שאול דף ט אין מחשבין בצדקה - נצי"ב שמות לח הרח"ד פרוס לרעב לחמך - גר"א (רות ב, יט) שלישית השקל – [כי צדקה היא שליש מהמדות הטובות שהוזכרו במקרא] - אגדות ג' 59; נתיב א' 178 (צדקה, ד) שלישית השקל – [כי העולם עומד על ג' עמודים, תורה, עבודה, גמ"ח. ומטבע זה הוא נגד שליש העולם הנ"ל] - בן יהוידע שלישית השקל - עינים למשפט שקולה צדקה כנגד כל המצוות - אגדות ג' 59 שקולה צדקה כנגד כל המצוות – [כמ"ש "המעלים עיניו מן הצדקה כאילו עובד עבודה זרה"] – מהרש"א שקולה צדקה כנגד כל המצוות – [כי לפעמים מחיה נפשו של העני, וכל המצוות שהעני מקיים אח"כ הם בזכות מי שנתן לו ממון צדקה] - בן יהוידע שקולה צדקה כנגד כל המצוות - עינים למשפט גדול המעשה יותר מן העושה - בינה לעתים, עת לחננה, דרוש ג' להלבשה (תעח) גדול המעשה יותר מן העושה – [מעלת מתן צדקה כאשר נגבית בהכרח. וענין לפנים משורת הדין מביא שלום לעולם] - נתיב א' 178 (צדקה, ד); דרך חיים 83 (פ"ב, מרבה צדקה); אגדות ג' 60 גדול המעשה יותר מן העושה – [כי אצל הנותן הובטח רק "השקט ובטח", אבל לענין מעשה הובטח "שלום". ענין השלום הוא מהמלכיות כי אם אינו נותן צדקה, המלכות תגבה ממנו מסים] – מהרש"א גדול המעשה יותר מן העושה - של"ה דף רסא: (צדקה ומעשר) גדול המעשה יותר מן העושה – ["לפי שטורח וסובל עלבונות מן הנגבים על ידו. וצערא דגופא ובזיונו כבד לו לאנוש לסבול מ[הפסד] ממונו"] - גליון ר"י עמדין גדול המעשה יותר מן העושה - עינים למשפט גדול המעשה יותר מן העושה – [חז"ל דרשו בשינוי ניקוד המלה, תמורת פתח תחת אות מ', הניחו שבא כדי לפרש ענינו בלשון הפעיל. ורש"י נימק שינוי זה כי כל מלת "מעשה" כמיותרת, והיה צ"ל "והיתה הצדקה שלום"] – נ"ל המלקט שהסיבה שדרשו כאן מפני שיש בפסוק כפילות: "מעשה הצדקה", "עבודת הצדקה" "והיה עבודת הצדקה שלום ועבודת הצדקה השקט ובטח עד עולם" (ישעיה לב, יז) – ["עשיית הצדקה יגרום שלום בקבוץ המדיני שלא יגזול העני את העשיר. אבל כוונת נתינת הצדקה אם היא מצד שציוה בה השי"ת זה נקרא 'עבודת הצדקה' יגרום 'השקט ובטח עד עולם' שזהו השארות הנפשי הנצחי"] – ספר העיקרים, מאמר ג פרק כח (הערת המלקט: זהו פשוטו של מקרא, וחז"ל בדרך דרוש דרשו להיפך) בזמן שבית המקדש קיים – [כי הממון הוא כגופו נחשב, ולכן הנתינה מכפרת על נפשו] - אגדות ג' 61 עניים מרודים תביא בית – רש"י פירש "זו ממשלת רומי שצועקת תמיד הבו הבו שאנו צריכין" עניים מרודים תביא בית – [אלו עניי האומות שהממשלה גובה מישראל ומפרנסת עניי הגויים] – בניהו, דף י' ד"ה זכה פרוס לרעב לחמך עניים מרודים תביא בית - צדקת הצדיק, קעט עניים מרודים תביא בית - אמת ליעקב באים עכו"ם ונוטלים בזרוע - גר"א (רות ב, יט) באים עכו"ם ונוטלים בזרוע - הנצי"ב שה"ש ב, יג שריון קשקשים – [צירוף הפרוטות נחשב כאילו עשה מעשה אחד גדול. בזה חולק מהר"ל על פירוש רמב"ם (על אבות פ"ג משנה טו, "הכל לפי רוב המעשה") שעדיפים מעשים מרובים מאשר מעשה אחד גדול] - אגדות ג' 61; נתיב א' 178 (צדקה, ד) שריון קשקשים - בינה לעתים, עת לחננה, דרוש ג' להלבשה (תעד) שריון קשקשים - פתח עינים שריון קשקשים – [שאפילו אם הנותן צדקה נתן רק פרוטה אחת לקופת צדקה, שממנה נותנים למאה עניים, יש לו יד וחלק בצדקה שנתנו למאה עניים] - בן יהוידע ד"ה ועוד נ"ל בס"ד וכבגד עדים כל צדקותינו – [אם הצירוף לחשבון הוא לעוה"ב או גם לעוה"ז] - נצי"ב על שאלתות סי' סב (ס"ק ד) חלשא דעתיה - רבנו בחיי, במדבר כב, מא משגש אורחתיה דאימיה – [מליצה נפלאה. ענינה: אילו רב אחדבוי היה אמון על מסרת הדורות הוא היה יודע גזירה שוה זו של כיבוס-כיבוס. אבל מחמת פלפולו נטש כבוד אימא, כלומר מסורת התורה, "יש אם למסרת"] - דברי שאול משגש אורחתיה דאימיה - שיעורי דעת (טלז) ח"ב דף קע"ו משגש אורחתיה דאימיה - תוספת ברכה, ויקרא כד, יא גדול צדקה בסתר – [העושה בסתר, אין מושלים בו הכחות החיצונים] - אגדות ג' 61; נתיב א' 173 (צדקה, ג) יותר ממשה רבנו - אגדות ג' 61 יגורתי מפני האף והחימה – [אף מתנגד לגוף, והחימה לנפש] – אגדות ג' 62 מתן בסתר יכפה אף – [אבל אין ביכולת מתן צדקה לכפות חימה, כי יש בה אותיות י"ה] – אגדות ב' 62 מתן בסתר יכפה אף - הנצי"ב, במדבר כה, יא הרח"ד ושוחד בחיק חמה עזה – מאירי חמה עזה – [מדוע הוסיפו מלת "עזה"?] - בניהו נותן פרוטה, מתברך בשש ברכות – [יחודיות מספר ששה דברים העושים פירות. ועיין להלן דף יא, מעשה במונבז המלך, ששה דברים] - נתיב א' 176 (צדקה, ד) מפייסו, אחת עשרה ברכות – [כי הפרוטה היא רק לתועלת השעה. אבל פיוס הוא לעולם] - נתיב א' 176 (צדקה, ד) כל הנותן פרוטה לעני מתברך בשש ברכות, והמפייסו בדברים מתברך בי"א ברכות – [כי אמרו "גדולה גמילות חסדים יותר מן הצדקה" (סוכה מט ע"ב), כי זה בגופו, וזה בממונו. וכאן המדבר לעני משתמש בפיו ובגופו. ואחת עשרה ברכות אלו הם במי שאינו נותן לעני, כמו שאין לו מה לתת] – מהרש"א (עיין להלן גר"א ובניהו) המפייסו, אחת עשרה ברכות – [חשבון י"א ברכות, שש בשביל הנתינה, וחמש בשביל הפיוס. ואין הפירוש שמוסיפים י"א על שש הקודמות ובסך הכל הן י"ז] – בניהו, וכן כתב הגר"א (וחולקים על מהרש"א הנ"ל) רודף צדקה וחסד – [ביאור ענין "רודף"] - נתיב א' 169 (צדקה, א) רודף צדקה וחסד – [ביאור ענין "רודף", שהוא עצמו אין לו כסף כדי לתת צדקה והוא רודף אחרי אחרים שהם יתנו. בעתיד יתן לו ה' שכר שיהיה לו כסף ויתן גם הוא מן ממונו] – מהרש"א ד"ה הקב"ה ממציא לו הקב"ה ממציא לו מעות ועושה בהן צדקה - מראית העין (לכתובות דף סו.) הקב"ה ממציא לו בני אדם המהוגנים לעשות להן צדקה – [ע"ע סוכה מט ע"ב רש"י ד"ה שמא כל הבא לקפוץ] מוכשלין לפניך – [אינה קללה, אלא נבואה מה עתיד לבוא עליהם] - רס"ג על תהלים ס"ט מוכשלין לפניך – [אמרו כאן "מתן בסתר יכפה אף", לבטל כח מלאך רע ששמו אף; וכאן נכשלים לתת לאנשים בלתי הגונים ומצוות צדקה לא תועיל להם, לכן "בעת אפך עשה בהם] - מהרש"א על בבא קמא טז ע"ב ד"ה אפילו בשעה שעושין צדקה מוכשלין לפניך – [אפילו בשעה שכובשים יצרם של אכזריות, ע"י התגברות יצר של גאוה, אל תזמין לפניהם עניים מהוגנים] - בן יהוידע זוכה לבנים – [כי זכה להיות משפיע, יהיה גם משפיע לצאצאיו] - נתיב א' 176 (צדקה, ד) זוכה לבנים בעלי חכמה – [כי כתוב "ימצא חיים" וכתוב "החכמה תחיה בעליה" (קהלת ז, יב) בעלי עושר – בעלי אגדה – [כי הם דורשים בכבוד התורה כמ"ש ואין כבוד אלא תורה (אבות, ו) [תוספת המלקט: וכתיב "כי מכבדי אכבד" (שמו"א ב, ל), "כל המכבד את התורה גופו מכובד על הבריות" (אבות, ד)] – מהרש"א בעלי אגדה - נצי"ב על שאילתות, סב, ו דף י יש לו לבעל הדין להשיבך ולומר לך – [מי הוא בעל הדין הזה? הוא שר אומות העולם] - בניהו אם ה' אוהב עניים - נתיב א' 175 (צדקה, ג); מהר"ל, דרשה לשבת הגדול 206 מפני מה אינו מפרנסם? – [ביטוי "מפני מה" בא לבחור בין ב' תשובות: אם נימוק של הצלה משיעבוד מלכיות, אם מנימוק של הצלה מגיהנם] - בן יהוידע משל למלך שכעס על עבדו – [צ"ע הרי במצוות צדקה יש ציווי מאת ה'? אלא ה' ציוה רק על כדי חייו ולא על ההעדפה שיחיה ברווחה גדולה] - בן יהוידע משל למלך שכעס על עבדו - תוספת ברכה, ויקרא (כה, נה) וכן על דברים (יד, א) בזמן שאתם עושים רצונו של מקום, אתם קרויין בנים - כשם שמזונותיו של אדם קצובין לו מראש השנה, חסרונותיו של אדם קצובין לו – [מאיזה פסוק למדנו שמדובר במזונות?] - מהרש"א בני אחתיה דריב"ז חזא להו בחלמא – [מניין לרש"י לפרש שמדובר במוצאי יום כפור? ולמה רש"י פירש "פש גבייהו" בערב ראש השנה?] – מהרש"א בני אחתיה דריב"ז חזא להו בחלמא - עינים למשפט רב פפא סליק בדרגא וכו' חלש דעתיה (לפי הגהת הב"ח) אמר השתא כן איחייב כמחללי שבתות – [לא חלשה דעתו על עצם הסכנה שהיה בה וניצול, כי אם על סימן מן שמים שחטא חטא חמור שראוי לו ליפול ולהסתכן] – בניהו איחייב מאן דסני לי – [כלומר מי ששונא אותי היה אומר עלי שנענשתי כמחללי שבתות] – מהרש"א (וזה בניגוד לפירוש רש"י שמדבר על עצמו בלשון סגי נהור) המעלים עין מן צדקה - נתיב א' 171 (צדקה, ב) המעלים עין מן צדקה כעובד ע"ז – [שהנותן צדקה הקב"ה משלם לו כמ"ש מלוה ה' חונן דל וגו' והמעלים מליתנה יש לו לב בליעל לאמר שאין מי שישלם לו והרי הוא ככופר בה' ומודה באלהי זהב וכסף] - מהרש"א בבא בתרא ט' ע"א ד"ה שקולה צדקה כנגד כל המצות כתיב התם "יצאו אנשים בני בליעל" (דברים יג, יד) – [יש במקראות נ"ך עוד עונות בהם כינו לפושעיהם "בני בליעל" כמו על עדות שקר (מל"א כא, י) אבל הקישו כאן רק פסוקים שבתורה] – מהרש"א המעלים עין מן צדקה - תורת חיים המעלים עין מן צדקה – [כי אילו חשב שה' הנותן לו, היה מנדב גם לעניים. כיון שכופר, ולכן מעלים עין] - אמת ליעקב צדקה של ישראל, שלום גדול ופרקליטין גדולים – [כי בכך האדם דבק בבוראו] - אגדות ג' 62 צדקה של ישראל, שלום גדול ופרקליטין גדולים – [כיצד למדו דבר זה מהפסוקים "כי אספתי את שלומי", וכן מן "כי קרובה ישועתי לבוא"] – מהרש"א צדקה של ישראל, שלום גדול - תורת חיים גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה - בינה לעתים, עת דודים, דרוש א' לשבועות (רסז) גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה, שמרו "משפט" – [צ"ע אם זה חסד, מדוע הוזכר כאן משפט? אלא שיהיה בכסף כשר, שאין בו גזל וחמס] - בן יהוידע ד"ה שמרו משפט ועשו צדקה גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה - תוספת ברכה, שמות כה, ב עשרה דברים קשים – [כל התשעה הם דברים טבעיים, והצדקה (העשירי) מעשה אלוקי] - אגדות ג' 62; נתיב א' 174 (צדקה, ג) שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם, מביא דורון למלך, ספק מקבלין אותו - אני בצדק אחזה פניך – [רוצה לומר הדבקות האמתי] - אגדות ג' 63 אני בצדק אחזה פניך - עינים למשפט מנדדין שינה מעיניהם – [בכך מכניעים כחות הגוף] - אגדות ג' 63 מלוה ה' חונן דל – [אצל העני אין זאת הלוואה (אלא מענק) כי אין לו במה לשלם שתיקרא "הלוואה". רק ההלוואה אל ה' שהוא משלים חסרון כל הנבראים] – נתיבות עולם, ח"א 160 גמילות חסדים פרק ד; נתיב הצדקה 177 פרק ד כביכול עבד לוה לאיש מלוה - אגדות ג' 63 כביכול עבד לוה לאיש מלוה – [איך אפשר לקרוא לה' "לוה"? אלא כיון שזכותו של הנותן צדקה גדולה מאד, הוא יכול לבטל גזירות רעות, ובזה כביכול הקב"ה משועבד לו] - בן יהוידע ד"ה ונ"ל דמכל מקום ב' צדקות הללו למה? אחת שמצילתו מדינה של גיהנם, ואחת שמצילתו ממיתה משונה – מהרש"א צדקה תציל ממיתה משונה – [דוקא אם נעשית בסתר, שאז דבק במדריגה הנסתרת] - אגדות ג' 63 לא יועיל הון ביום עברה וכו' - תורת חיים לא יועיל הון ביום עברה וכו' - אמת ליעקב, ד"ה ר' יוחנן צדקה תציל ממות - ספר חסידים, תרי"א צדקה תציל ממות – [כיצד דייקו זאת מהפסוקים] - בניהו נותנה ואינו יודע למי נותנה - מהרש"א על כתובות סז ע"ב ד"ה ומצלי עיניה מרמאי נותנה ואינו יודע למי נותנה – [טוב הדבר שגם הגבאי לא ידע מי הנותן, כמו שהיה בלשכת החשאין] - עינים למשפט מה יעשה אדם ויהיו לו בנים זכרים? יפזר מעותיו לעניים – [כאשר משפיע לעניים, ישפיע גם ה' עליו בנים] - אגדות ג' 64 מה יעשה אדם ויהיו לו בנים זכרים? ישמח אשתו בדבר מצוה – [כי העושה בשמחה היא פועלת בשלימות השכל] – אגדות ג' 64 מה יעשה אדם ויהיו לו בנים זכרים? יפזר מעותיו לעניים – [אפשר למדו זה מהפסוק "אשרי איש ירא ה' וכו' גיבור בארץ יהיה זרעו וכו' [וכיצד זכה לכל זה?] פיזר נתן לאביונים, צדקתו עומדת לעד" (תהלים קיב)] – מהרש"א מה יעשה אדם ויהיו לו בנים זכרים? ישמח אשתו בדבר מצוה - [זה מועיל גם ע"פ טבע כי אם היא מזרעת תחילה יולדת זכר (נדה לא.), ולכן מובא בברכות (סב.) דשח ושחק. והרי מעשרה מיני חסידות שהיו אצל רב (שו"ת הגאונים, שערי תשובה, קע"ח) שלא שח שיחה בטילה, ומובא ברמב"ם, הל' דעות פ"ב. אלא ודאי אין זו שיחה בטילה] - בן יהוידע מה יעשה אדם ויהיו לו בנים זכרים? ישמח אשתו בדבר מצוה – [זה מועיל גם ע"פ טבע כי אם היא מזרעת תחילה יולדת זכר (נדה לא.), ולכן מובא בברכות (סב.) דשח ושחק] - אור הישר לא יתן לארנקי של צדקה אא"כ ממונה עליו כר"ח בן תרדיון – [גם זה מועיל להולדת בנים זכרים, כי הגבאי הנאמן הוא בבחינת זכר המשפיע] – בן יהוידע במה תרומם קרן ישראל? – [כי משיג המעלה העליונה הנצחית] - אגדות ג' 64 במה תרומם קרן ישראל? – [כיצד למדו זאת מהמקרא, כי אחרי שציוה ה' בלשון רבים "שאו את ראש" (במדבר א, כ) ושם בלשון ציווי, חזר ה' לומר למשה בלשון יחיד "כי תשא" ולא בלשון ציווי. אלא ודאי כי ה' ענה למשה על שאלתו "במה תרום קרנם?". כי ע"י נדבתם למשכן, שכנה שכינה בישראל] – מהרש"א במה תרומם קרן ישראל? - תורה תמימה, שמות ל, יב (ס"ק יט) שאלו לשלמה עד היכן כח צדקה – [כי ע"י מתן צדקה הוא מסולק מהמדריגה החומרית הרוצה רק לקבל (נתיב התורה, פרק ד, 20) וממנה הפחיתות] – מהר"ל, אגדות ג' 64; נתיב א' 170 (צדקה, תחילת פרק ב) שאלו לשלמה עד היכן כח צדקה וכו' צאו וראו מה פירש דוד אבא "פזר נתן לאביונים וכו' קרנו תרום בכבוד" (תהלים קיב) – [צ"ע כי גם הוא עצמו אמר "צדקה תרומם גוי" (משלי יד, לד)? אלא יש לחלק כי שלמה דיבר על גוי ואומה, ודוד דיבר גם על היחיד] – מהרש"א שאלו לשלמה עד היכן כח צדקה - בינה לעתים, עת לחננה, תחילת דרוש ב' לצדקה (תסח) שאלו לשלמה עד היכן כח צדקה - נודע ביהודה, אהבת ציון, דרוש י' פזר נתן לאביונים - פתח עינים "הוא מרומים ישכון, מצודות סלעים משגבו, לחמו ניתן מימיו נאמנים" (ישעיה לג, טז) - [דברי דרשה על ההבדל בין הבעל הנותן ממון בלבד, לבין האשה המחלקת לעניים לחם ומים] – מהרש"א כל שכנגד זקניו כבוד – [כאשר הוא זקן, אז מסתלקים כחות הגוף] - אגדות ג' 64 איזהו בן עולם הבא? כל שכ"נגד זקניו כבוד" (ע"פ ישעיה כד, כג) – [או שאיננו צריך להתבייש ממה שהוא עצמו עשה בצעירותו, או שאיננו צריך להתבייש ממעשיהם של בני בניו. ולכן כתוב "עטרת זקנים בני בנים" (משלי יז, ו)] – מהרש"א כל שכנגד זקניו כבוד - דברי שאול עולם הפוך - [חז"ל הודיעונו שגם אצל לומדי תורה המצב הוא הפוך] - בית אלהים (תפלה, הקדמה) עולם הפוך ראיתי - אגדות ג' 64 ד"ה ואנן; נתיב ב' 179 (יסורין, ג); תפארת ישראל, 171 (נו); נצח 87 (טו) עולם הפוך ראיתי - מהרש"א ואנן היכי? - אגדות ג' 64 ד"ה ואנן ואנן היכי? - צדקת הצדיק, רסג הרוגי מלכות, אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתו – [אי אפשר לעמוד במחיצתו כי הוא עם השכינה לגמרי] - מהר"ל, דרך חיים 304 (פ"ו, בסוף מ"ח דברים); דרשה על התורה 45; אגדות ח"ג 64-65 אשרי בא לכאן ותלמודו בידו - [יש ירושלמי כי בישיבה שלמעלה יש דאפיהון נמיכין, כי אין תלמודם שגור בפיהם] - כפתור ופרח, ר' אשתורי הפרחי, פמ"ד אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו – [כי אמרו בתיקוני זהר, תיקון י', כל תורה ותפילה שהיא בלי יראת ה' ואהבתו אינה פורחת למעלה. ולכן אשרי מי שזכה לכך שתורתו תעלה אתו] – בוצינא דנהורא, ר' ברוך ממזיבוז' (נכד הבעש"ט), מובא בליקוטי בתר לקוטי, כתובות עז ע"ב אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו – [כי אמרו חז"ל שהלומד לא לשמה תורתו נשארת רק מתחת לשמים, כלומר מזכה אותו רק בשכר של עולם הזה. והלומד לשמה תורתו מעל לשמים, כלומר שכר שלו בעולם הנצח. ולכן אשרי הלומד לשמה ותורתו תעלה עמו לשם] – נועם מגדים, הרב אליעזר יקותיאל מאדלס זינגר, לבוב, תרכ"ב, מובא בליקוטי בתר לקוטי, כתובות עז ע"ב אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו – [שהוא חוזר פעמים רבות על לימודו כדי שלא ישכח מה שלמד] – יין הרקח, מבעל "ישמח משה", אדמו"ר ר' משה טייטלבוים מאהעל, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי", כתובות עז ע"ב אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו – [שהוא לא רק נאה דורש אלא גם נאה מקיים, שתלמודו מבוצע "בידו" ממש] – חמדת יהושע, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי", כתובות עז ע"ב אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו – [כותב לימודו ויכול להראות אותו "בידו"] - מהרש"א על בבא בתרא י ע"ב אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו - מראית העין (זוכה למלאך המזכירו מה ששכח. ע"ע "שער המצוות" לאריז"ל, תחילת פ' ואתחנן. אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו – [מקיים תלמודו "בידו", ולא רק גורס] – בן יהוידע, פסחים נ ע"ב אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו - מאור ישראל, פסחים נ ע"ב ע"ע בבא בתרא י: אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו – [כי בזה יש לו שכל נבדל] – אגדות ג' 65; דרשה על התורה 45 אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו – [חמשה פירושים. [א] אף שלא זכה ללימודו מחמת חינוך הוריו, אלא הוא עצמו יגע וטרח נגד יצרו, ובכח ידו הגיע לדרגתו הרוממה [ב] שהוא יכול לפלפל לכל כיוון, לטהר או לטמא, לאסור או להתיר, והוא בכל זאת מחפש רק את האמת התורנית, וזהו שליטה "בידו" [ג] שהוא מקיים מה שלומד, לא רק גורס אלא תורתו מתגלה במעשה ידיו שהם לאמיתה של תורה [ד] שהוא מחדש בתורה נוספות על מה ששמע, וזה בכח ידו [ה] שהוא מחדש דברי צתורה וכותבים, ויכול להביא "בידו" ספר ממה שחידש בתורתו] – בן יהוידע, בבא בתרא דף י ע"ב צדקה תרומם גוי - אגדות ג' 65 צדקה תרומם גוי - גר"א על משלי יד, לד חסד לאומים חטאת – [ישראל עושים צדקה ע"פ האמת והיושר. יודעים הם שזו חובתם ולכן נקרא "צדק". אבל זה חסר אצל אוה"ע העושים לשם טובת עצמם והנאתם. לכן זה רק "חסד". וביאור ההבדלים מה בין דברי ר' יוחנן לדברי ר"א ושאר התנאים] - אגדות ג' 65 חסד לאומים חטאת וכו' שאין עושין אלא להתגדל בו – [צ"ע שהרי זהו מה שאמרו להלן "שאין עושין אלא להתייהר בו"? אלא שמא כוונתם כאן להאריך ימים, כמובן מהפסוק שהביא "ומצליין לחיי מלכא ובנוהי". לכן הקשו על כך חז"ל מהמאמר "האומר סלע זו לצדקה עלמנת שיחיה בני"] – מהרש"א (אמר המלקט: ודברים אלו מסביר מהרש"א להלן בד"ה אנו צריכין למודעי וכו': "לפי שאין מבקשין גידול שנים והמשך מלכות אלא להתייהר באותן שנים ומלכות, וכוונת 'להתייהר' הוא לקנטר ולחרף אותנו, כהמשך דברי המודעי: 'לפי שאין עושין אלא לחרף אותנו בו' והרי ממשיך מהפסוק 'זד יהיר לץ שמו' ע"כ) צדקה תרומם גוי, וחסד לאומים חטאת – [אפילו "צדקה" שהיא דרגא נמוכה, אצל ישראל היא תרומם אותם. ואפילו "חסד" שהיא דרגא הגבוהה מן הצדקה, אצל האומות היא חטאת] – מהרש"א נענה ר' אליעזר, צדקה תרומם גוי וכו' (משלי יד, לד) ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ (דהי"א יז, כא) – [מדוע הוסיף פסוק זה ולא "ממלכת כהנים וגוי קדוש"? אלא כיון שמרחמים זה על זה, סימן שהם גוי אחד ממש. ועליהם שייך להסב פסוק "צדקה תרומם גוי"] - בניהו חסד לאומים חטאת – ר' צדוק, ישראל קדושים, 49 צדקה בשביל שיחיה בני – מאירי צדקה בשביל שיחיה בני – [המצרף מחשבה זו כטפל לכוונתו לשם מצוה, איננו מפסיד המצוה] – רש"י, פסחים ח' צדקה בשביל שיחיה בני – [פי' שעכו"ם עושה לא לשמה, ומתחרט כאשר איננו מתברך מה'] – התוספות פסחים ח: (עיין גליון מהר"ץ חיות, וכן רסיסי לילה, לג, לז) צדקה בשביל שיחיה בני – [ענין קביעתם של חז"ל "מצוות לא צריכות כוונה" נאמרה למען ההמון מחמת חולשת שכלם. אבל גמול אמתי ורוחני לא מקבלים על מצוה הנעשית ללא כוונה] מאירי כאן, ובפתיחתו למסכת לברכות, יז-יט בנדפס, וכן בפירושו להוריות י:. ובסוגית פסחים כתב המאירי שעודדו אמירת "על מנת שיחיה בני" כדי לעורר עי"ז מדת יראת העונש. ע"ע בענין ההכרח לכוון לכל הפחות בתחילת מעשה המצוה, ב"חובות הלבבות", שער חשבון הנפש, פ"ג, אופן תשיעי. וע"ע דברי המלבי"ם לחגי, ב, יז צדקה בשביל שיחיה בני – ["כי הטוב לישראל הוא רצונו יתברך". כלומר הקב"ה מעונין להיטיב לישראל, ואיש זה מכוון לעשות נחת רוח להקב"ה. והדברים נתבארו יותר ב"רוח חיים" לר"ח ולוז'ין, על משנה זו] - אגדות א' 91; דרך חיים 31 (פ"א, למען פרס) צדקה בשביל שיחיה בני – גר"א על משלי לא, ל צדקה בשביל שיחיה בני – פתח עינים (פסחים ח: ד"ה והרב מהר"ש פרימו, ולראש השנה דף ד ולב"ק ל: קטע ו') צדקה בשביל שיחיה בני – בן יהוידע פסחים ח: ד"ה והנה בתוספות צדקה בשביל שיחיה בני – מקום שמואל (הרב שמואל אשכנזי, אלטונה, תצ"ח), שער התירוצים צדקה בשביל שיחיה בני – בית הלוי, פ' תרומה, וכן ההשמטה שבסוף פ' כי תשא צדקה בשביל שיחיה בני – ר' צדוק, [במעמקי לבו כל יהודי מכוון לשמה, רק יצרו אונסו] - דברי סופרים כ"א 17; פרי צדיק (תולדות, י'); ישראל קדושים 130; צדקה בשביל שיחיה בני - [על מאמר חז"ל: לעולם יעסוק לא לשמה שמתוך כך יבוא אל לשמה, מביא ר' צדוק דברי הקדמון מהר"ח אור זרוע, סוף סי' קסג, כל שלא לשמה עבירה היא, אך הותרה עבירה שלבסוף יגיע אל לשמה. לכן לאו היתר גמור הוא ועובר על לאו מדברי סופרים "אל תעשם עטרה להתגדל בה" וכו' (ומביא עוד ראיות). וע"ע דברי הגר"א (משלי לא, ל) ד"ה והבל היופי] - ר' צדוק, תקנת השבין, פסקא י' 81-82 ד"ה וגם מצוה שלא לשמה; צדקת הצדיק, קסו –קסז צדקה בשביל שיחיה בני – עינים למשפט (לב"ב י:) צדקה בשביל שיחיה בני – מאור ישראל, פסחים ח' כל מתיהר, נופל בגיהנם - נתיב ב' 9 (ענוה, ג) כל מתיהר, נופל בגיהנם - בינה לעתים, עת צאת, תחילת דרוש א' ליום ב' של פסח (קפד) כל מתיהר, נופל בגיהנם - עינים למשפט אנו צריכים למודעי – [כי בשאר הפירושים הקדומים, זה לא נחשב לגוים כחטאת גמורה. אבל לפי דבריו כיון שבאים לחרף את ישראל, הרי זה עון פלילי] - בן יהוידע ד"ה צדקה תרומם גוי איפרא הורמיז וכו' שדרה ארבע מאה דינרי לקמיה דר' אמי ולא קבלינהו וכו' – [אמר ר' נחמן דמקבלי צדקה מן העכו"ם פסולין לעדות (סנהדרין כו ע"ב). ובנימוקי רב נחשון גאון מובא "אסור לקבל צדקה מן הגוי ואינו רואה סימן ברכה לעולם] - אור הישר אמר להם ר' יוחנן בן זכאי לתלמידיו וכו' שהוא נותן צדקה וחסד לישראל – [ ב' המדות קרובים לענין אחד, זה בממון וזה בגופו, והם מהסימנים שיש באומה הישראלית (יבמות עט.)] – מהרש"א דף יא העבודה שאין בקופה של צדקה כלום – [בתחילה לא נתן לה משלו, כי עוד לא ידע שהמצב שלה והבנים נוגע בפקוח נפש] – מהרש"א בנימין הצדיק – [סגולת מספר שבעה, ולמה דוקא כ"ב שנים] - אגדות ג' 66; נתיב א' 174 (צדקה, ג) בנימין הצדיק – [למה דוקא כ"ב שנים] – מהרש"א בנימין הצדיק - עינים למשפט, ד"ה כל המקיים מונבז המלך – [טעם שנמנו כאן ששה דברים. עיין בדף ט, הנותן פרוטה מתברך בשש ברכות] - אגדות ג' 65; נתיב א' 176 (צדקה, תחילת פרק ד) מונבז המלך - עוללות אפרים (מחבר: כלי יקר על התורה) מאמר א' אני גנזתי במקום שאין היד שולטת בו שנאמר "צדק ומשפט מכון כסאך" (תהלים פט, טו)- [צ"ע מדוע לא סמך מעלה זו אל הפסוק הקודם (בתהלים פה, יב) שהוא עצמו הזכיר לפני זה לענין "אני גנזתי למעלה". הישוב לזה] – מהרש"א אני גנזתי לעולם הבא שנאמר "והלך לפניך צדקך, כבוד ה' יאספך" (ישעיה נח, ח) – [כיצד זה נרמז בפסוק זה? אלא לשון "אסיפה" נאמר לענין מיתת הצדיקים (עיין בראשית מט, כט; וכן דברים כז, יג) וה' אוסף אותם לחיי עולם הבא] – מהרש"א דף יב חכם עדיף מנביא - רמב"ן וריטב"א על הסוגיא כאן חכם עדיף מנביא - תפארת ישראל, 216,173 (נז, סט); [כי נביא מבין רק במה שמראים לו מבחוץ, אבל חכם מבין בלבו] - גבורות השם, 2 (תחילת הקדמה שניה); דרך חיים 20 (פ"א, ונביאים לזקנים); אגדות ג' 66-67; דרשה על תשובה, בתחילתו 65 חכם עדיף מנביא – [כי אם נסתפק באיזו הלכה אי אפשר לברר ע"פ נביא, אלא אך ורק ע"פ הכרעת רוב חכמי ישראל] – מהרש"א על תמורה טז ע"א ד"ה אמרו ליה ליהושע שאל חכם עדיף מנביא - גר"א על משלי (כב, יב); אדרת אליהו, בלק, רביעאה (כג, ג); דברים (לב, ז) חכם עדיף מנביא - דברי שאול חכם עדיף מנביא - פרי צדיק (ח"א שבת 37 שבת, ז'); צדקת הצדיק, סי' רי; רסיסי לילה, יג-14, סוף נב-129, נה-158 חכם עדיף מנביא - מהר"ץ חיות, קונטרס אלה המצוות ("כל כתבי מהר"ץ", ח"א עמ' יב-יז) מיום שנחרב בית המקדש, ניטלה נבואה מן הנביאים – [הגדרת ההבדל בין נבואה לידיעה בשאר דברים הבלתי נודעים] - אגדות ג' 66 ב' פסקאות וניתנה [נבואה] לשוטים ולתינוקות – אגדות ג' 67; נצח 132 (כו) וניתנה [נבואה] לשוטים ולתינוקות – [נבואת הנביאים מאת ה', אבל של שוטים ותינוקות היא ע"י שד] - מהרש"א ואנא בתרא – [אין לפרש שקיללו שימות לפניו, אלא כוונתו שיגרשנה] – מהרש"א ואנא בתרא - הרב ראובן מרגליות, מחקרים בדרכי תלמוד, מוסד הרב קוק, דף קא ב' לבבות – [כי קודם שאוכל ושותה הוא מבין עוד יותר] - אגדות ג' 67 ב' לבבות - גר"א, אדרת אליהו, דברים כ, יט (לפי רישומי תלמיד הגר"א) ב' לבבות – [או ליצה"ט או ליצה"ר] - פרי צדיק (לך לך, 36 ג'; ח"א 219 ויחי, ג'; ח"ג 144 קדושים, ב'; ח"ד 71 נשא, י' דף יד אין עושין ספר תורה לא ארכו יותר על היקפו, ולא היקפו יתר על ארכו – ספר תורה בכמה? בגויל ששה [טפחים] – נתנו שיעור זה כדי שיהיה דומה ללוחות שגם הם ששה טפחים אורך – מהרש"א ר' אחא כתב ס"ת ואתרמי ליה – [כיצד לכוון מדה מדויקת, עיין רמב"ם, הל' ספר תורה פ"ט, וכן בשו"ת רמב"ם מהד' בלאו, סי' קנ"א] - בן יהוידע כתב ארבע מאות ספרי תורה – מהרש"א ד"ה רב הונא כתב ע' כתב ארבע מאות ספרי תורה - תורה תמימה, דברים לג, ד (ס"ק יג) לוחות ושברי לוחות מונחים בארון – [הם מול ב' צבאות, השלמים מול צבאות מעלה, והשבורים מול צבא מטה ההווה והנפסד] – מהרש"א אין בארון רק וכו' – [צורת הלימוד, בא למעט ובא לרבות] – רמ"ע מפאנו, י' מאמרות, אם כל חי, ח"ב פרק ד שברי לוחות מונחים בארון – [מעלתם של הלוחות הראשונות, שבהם הברית בין ה' וישראל] - אגדות ג' 67 שברי לוחות - שני טפחים שבהם ס"ת מונח - אגדת אליהו, שקלים פ"ו פסקא י' שני טפחים שבהם ס"ת מונח - שהשם וכל כנויו מונחין בארון – אגדות ג' 67 שהשם וכל כנויו מונחין בארון - אור שמח, הל ' ע"ז פ"ב, ה"ז [הושע] שהיה תחילה לארבעה נביאים שנתנבאו באותו הפרק – [שאלות שונות בענין סדרי ספרי הנביאים] – מהרש"א ד"ה ולקדמיה להושע ברישא פורענות דאית ליה אחרית – אגדות ג' 68 ספר רות, פורענות דאית לה אחרית – [הקשו התוספות, והלוא גם בספר איוב יש אחרית טובה? ספר רות, פורענות דאית לה אחרית – [הקשו התוספות, והלוא גם בספר איוב יש אחרית טובה? אלא שם היא אחרית מדומה בעולם הזה אבל אחרית טובה של רות היא לידת דוד, שאמר שירות ותשבחות להקב"ה] – מהרש"א ספר רות, פורענות דאית לה אחרית – [הקשו התוספות, והלוא גם בספר איוב יש אחרית טובה?אלא הבדל יש. בספר רות כל הצרות היו כדי להוביל ללידת דוד; הרעב, וההליכה למואב, ובואה של רות, ומעשה בועז וכו'. כל הפרטים משתתפים ביצירת אחרית טובה] – תורת חיים; בן יהוידע; עץ יוסף למה נקרא שמה רות, שיצא ממנה דוד שריוהו להקב"ה בשירות ותשבחות – [לא דרשו חז"ל שמושל אדם אלא אם כן היו לו שמות נוספים, אלא כאן דרשו שם של ספר רות, ולא של האדם] – מהרש"א משה כתב ספרו ופרשת בלעם ואיוב – עיין להלן דף טו יהושע כתב ספרו ושמונה פסוקים שבתורה – עיין להלן דף טו שמואל כתב ספרו ושופטים ורות - דוד כתב תהלים ע"י עשרה זקנים - פי' רס"ג לתהלים (מהד' הגר"י קאפח) עמ' כח דוד כתב תהלים ע"י עשרה זקנים - אגדות ג' 68 דוד כתב תהלים ע"י עשרה זקנים – [רש"י בתחילת תהלים הביא רשימה השונה במקצת מהגמרא] – מהרש"א דוד כתב תהלים ע"י עשרה זקנים – [אין כוונתם שראה פרקים אלו כתובים לפניו והעתק מהם, אלא כוונתם שצפה ברוח הקודש מה אמרו ויאמרו עשרה אלו] – בניהו דף טו ירמיה כתב ספרו וספר מלכים וקינות (איכה) – חזקיה וסיעתו כתבו ישעיה משלי שיר השירים וקהלת – [ודאי כי ישעיה כתב כל פרק ופרק, אבל חזקיה צירף הכל להיות ספר אחד] - בניהו אנשי כנסת הגדולה כתבי יחזקאל ותרי עשר דניאל ומגילת אסתר - עזרא כתב ספרו ויחס של דברי הימים עד לו – תוספות עזרא כתב ספרו ויחס של דברי הימים עד לו – מהרש"א עזרא כתב ספרו ויחס של דברי הימים עד לו (ונחמיה השלים) - דברי שאול יהושע כתב ספרו ושמונה פסוקים שבתורה – משה כותב בדמע – [בכל התורה היה ה' קורא, ומשה חוזר וקורא המלים וכותב. ובשמונה פסוקים אלו כתב בשתיקה בלי לקרוא] – רשב"א משה כותב בדמע – [דמע הם התחלת מיתתו, התחלת סילוק הגוף. לכן יכול לכתוב "וימת"] - אגדות ג' 68; גור אריה, דברים לד, ה משה כותב בדמע - רמ"ע פאנו, י' מאמרות, חקור-דין ח"ב יג מכאן ואילך הקב"ה אומר ומשה כותב בדמע – [לא מיחזי כשקר, כי עד עכשיו היה משה גם אומר, ומכאן ואילך רק כותב ואינו אומר. ועוד עד כאן כתב בדיו, אבל מכאן ואילך כתב עם דמעותיו, ולא מיחזי כשקר] – מהרש"א משה כותב בדמע – [שהיו האותיות מעורבות זו בזו (כמו מדומע במעשרות) ואחר שנפטר חלקום לתיבות ככתוב לפנינו] - גר"א, סוף ספר דברים משה כותב בדמע - דברי שאול משה כותב בדמע – [כיון שאסור לכתוב בשבת בדיו, היה כותב בדמעות עיניו, כי במשקין אלו איסור כתיבה היא רק מדרבנן כי אינו כתב המתקיים. ואחר שבת בא יהושע והעביר עליהם קולמוס בדיו. והמפרשים מצאו סמך לזה "שימה דמעתי בנאדך, הלוא בספרתך" (תהלים נו, ט) כלומר אין לזלזל בכוחם של דמעות. הוסיף "בן איש חי" על זה "ומשה בן מאה ועשרים שנה, לא כהתה עינו ולא נס ליחה" (דברים לד, ז) אע"פ שרבוי הדמעות גורם כהיית עיניים (שבת קנא סוף ע"ב) כאן לא כהתה עינו] - בן יהוידע מכאן ואילך יהושע כותב, דברי ר"י – [אבל ודאי כח תורה יש גם לשמונה פסוקים אלו שכתב יהושע] – בניהו ד"ה והנה נמצינו למדין משה כתב ספרו ופרשת בלעם – [כי בלעם שקול כמשה אבל בסטרא אחרא] – רמ"ע מפאנו, י' מאמרות, חקור דין, חלק חמישי פרק ח משה כתב ספרו ופרשת בלעם - [צ"ע הרי פרשת בלעם כבר כלולה בספר התורה?] – אגדות ג' 68 משה כתב ספרו ופרשת בלעם – של"ה עמ' שסב (וכן בהגהה שם) משה כתב ספרו ופרשת בלעם - אמת ליעקב משה כתב ספרו ופרשת בלעם – [כוונתם לחדש בענין נבואה רביעית של בלעם, שניבא על האומות] – עץ יוסף איתן האזרחי זה אברהם – [שמא לכן נקרא חודש תשרי ירח האיתנים (ראש השנה יא ע"א)] – מהרש"א איוב - אגדות ג' 68-74 איוב – מורה נבוכים, ח"ג פכ"ב איוב בימי משה היה – [כיון שניתנה תורה לישראל, בא שטן לקטרג. ומבאר בכך דברי זהר (ח"ג דף ריח)] – אגדות ג' 69 במה יוודע איפוא - תורה תמימה, שמות לג, טז (ס"ק כ) איוב בימי מרגלים היה – [כיון שהיה מגן על דורו כעץ, בא שטן לקטרג עליו ולבטל זכותו] – אגדות ג' 69 איוב משעה שנכנסו למצרים עד שעה שיצאו – [כי מאז שלטה מדת הדין בעולם, ולכן הוא נתפש] – אגדות ג' 69 מגין על דורו כעץ - תורה תמימה, במדבר יג, כ (ס"ק ח) שנותיו (של איוב) ארוכות כעץ – [וכך אצל העץ כשנכרת, הוא צומח חזרה בתוספת ענפים, כך הוסיף ה' לאיוב שנים בכפליים] – מהרש"א ד"ה מי דמי הכי עוץ שנותיו (של איוב) ארוכות כעץ – [כי אם אינו מוציא פירות, מקצצים האילן למען הסקה ובנין. אבל אם יש לו פירות, שנות העץ ארוכים ולא משחיתים אותו. אדרבה מזבלים ומקיימים אותו. כך צדיק המרבה במצוות, נקרא מוציא פירות] - בן יהוידע מגין על דורו כעץ – [כי מצאנו בכמה מקומות שהרשעים נמשלו לחציר ולעשב, שאינם מתקיימים] – מהרש"א ד"ה מי דמי הכי עוץ מגין על דורו כעץ – [כי אם הוא מצליח במעשיו, אומרים הבריות תראו כמה מאושר אדם להיות צדיק. ואם חלילה סובל יסורין, לומדים הבריות ממנו קל וחמר "אם בארזים נפלה שלהבת, מה יעשו איזובי הקיר?" ובשני האופנים לומדים ממנו מוסר. והרי בזה מיגן על דורו] – בן יהוידע לא היה ולא נברא - מהר"ל, אגדות א' כח (על שבת נ"ג) לא היה ולא נברא - גר"א על איוב א, ח איוב מעולי גולה היה – [צ"ע כיצד כתב משה ספרו? (ב"ב יד סוף ע"ב) אלא כתב בנבואה] – אגדות ג' 68 איוב מעולי גולה היה – [כיון שמאז שלטה מדת הדין בעולם, לכן שטן מטרג] – אגדות ג' 69 בית מדרשו בטבריא – [כל ההצעות שנמנו בסוגיא אמת, בסוד הגלגול] - בן יהוידע (ד"ה ודע כי בזהר הקדוש איתא) בית מדרשו בטבריא – ניצוצי אור דף טו ע"ב שבעה נביאים נתנבאו לאומות העולם - ז' נביאים נתנבאו לאומות העולם – חסיד היה באומות העולם, ולא בא לעולם אלא כדי לקבל שכרו – [כי ישראל באים לעולם כדי לקיים רצון ה' ולעובדו ע"י מצוות. והגוים באים כדי ליהנות כדכתיב "ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו" (דברים ז, י) וביאור שאמרו כך על איוב אחרי שהתחיל מחרף ומגדף] – מהרש"א איוב בימי שפוט השופטים היה – [כיון שהיה דור העוסק בהבל, לכן יכול היה השטן לקטרג] – אגדות ג' 69 [ומוסיף שם בפסקא ד"ה ויש לך להבין וכו' כיון שלא היה אז מלך, יכול השטן לקטרג. וכן בענין דור מלכת שבא, וכן למאן דאמר בימי כשדים, אגדות ג' 70] איזהו דור שכולו הבל? הוי אומר זה דורו של שפוט השופטים - דור ששופט את שופטיו – [כי המלך הוא הקובע סדר בציבור, וחסר להם מלך] - אגדות ג' 70 דור ששופט את שופטיו - תוספת ברכה, רות א, א ד"ה ובשייכות טול קיסם מבין שיניך, טול קיסם מבין עיניך (כך גירסת ילקוט שמעוני) – [שניהם גזלו עץ מאדם שלישי. האחד קבע העץ בתקרת ביתו, והשני הכין בזה מחצצה לשיניו. כאשר השני מוכיח לראשון, עונה לו "הרי אתה גזילתך מול עינים שלך תמיד! וגרוע יותר"] – מהרש"א איוב בימי אחשורוש היה – [כיון שהיה הדור עוסק בהבל של "הבל היופי", היה השטן מקטרג] – אגדות ג' 69 איוב בימי מלכת שבא היתה – איוב בימי מלכת שבא היה – [חז"ל לימדו שלא מדובר במלכה, אלא מלכותא דשבא. והרי כאן חסרון, לכן השטן מקטרג] – אגדות ג' 70 איוב בימי מלכת שבא היה – [צ"ע כי מצאנו הזכרת "שבא" בדורות שונים ומניין דוקא בדור מלכת שבא? והישוב לזה] – מהרש"א איוב בימי יעקב היה, ודינה בת יעקב נשא – אגדות ג' 70 איוב בימי יעקב היה, ודינה בת יעקב נשא, כתיב הכא "כדבר אחת הנבלות תדברי" – [מניין לחז"ל לדרוש פסוק זה דוקא על מעשה דינה] – מהרש"א כולו תנאי סבירא להו דאיוב מישראל הוה לבר מיש אומרים - בקש משה שלא תשרה שכינה על אומות העולם – עיין ברכות ז ע"א דורו של איוב שטוף בזימה היה – [כי השטן מקטרג כאשר נמשכים אחרי החומר] – אגדות ג' 70 דורו של איוב שטוף בזימה - אגדות ג' 70 דורו של איוב שטוף בזימה - תבואת שור, קונטרס בכור שור דור ששופט את שופטיו, אמר לו טול קיסם מבין שיניך, אומר לו טול קורה מבין עיניך – [ביאור המשל] – מהרש"א טול קיסם מבין שיניך – [מה הנמשל של קורה, ומה הנמשל של קיסם] - בן יהוידע האומר מלכת שבא אשה היתה, אינו אלא טועה - אגדות ג' 70 האומר מלכת שבא "אשה" היתה, אינו אלא טועה – [צ"ע כי יש בענינה י"ח מקומות במקרא שכתוב במלכת שבא לשון נקבה: שומעת, ותבא, ותדבר, לבבה , ויגד לה, נתנה וכו'. אלא שלא יטעו לומר שהיא היתה רק אשת המלך ועל כן אמרו לא כן אלא היא המלכה עצמה, ולא בזכות בעלה] – מהרש"א האומר מלכת שבא, אשה היתה אינו אלא טועה – [צ"ע כי יש בענינה י"ח מקומות במקרא שכתוב במלכת שבא לשון נקבה: שומעת, ותבא, ותדבר, לבבה , ויגד לה, נתנה וכו'. אלא אפשר שבאותו זמן לא היתה למדינת שבא מלך, והיה לעם ההוא בזמן ההוא אשה בתפקיד כראש ממשלה] - בניהו ויען השטן וכו' שטתי בכל העולם כולו ולא מצאתי נאמן כעבדך אברהם וכו' – עיין דף טז ע"א גדול הנאמר באיוב יותר ממה שנאמר באברהם – [ירא אלהים זו מדת אברהם, ישר זו מדת יצחק, תם זו מדת יעקב, וסר מרע כמו דוד. הרי כל זה יותר מהנאמר באברהם] - אגדות ג' 70 גדול הנאמר באיוב יותר ממה שנאמר באברהם – מהרש"א גדול הנאמר באיוב יותר ממה שנאמר באברהם - אמת ליעקב גדול הנאמר באיוב יותר ממה שנאמר באברהם – [הקשה מהרש"א מדוע לא הביאו חז"ל פסוק שבתחילת הספר "האיש ההוא תם וישר" וכו'? ויש לענות כי כאן כתיב "כי אין כמוהו בכל הארץ" וזה יותר חידוש. כי בפסוק הראשון שמא היו עוד אחרים בצדקות כזו?] - בן יהוידע גדול הנאמר באיוב יותר ממה שנאמר באברהם – ר' צדוק, ישראל קדושים, 55 גדול הנאמר באיוב יותר ממה שנאמר באברהם – [אצל אברהם אבינו כתוב "עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה" (בראשית כב, יב) כלומר כל מה שעשה היה אך ורק מפני יראת אלהים. אבל אצל איוב כתוב "והיה האיש ההוא תם וישר וירא אלהים וסר מרע" (איוב א, א) כלומר מבחינת עצמו היה "תם וישר" בוחר במדות טובות ומעשים טובים, ולאו דוקא מפני יראת ה'. אצל אברהם שאבו כל מעשיו מפני נקודה אלוהית בלבד. וביאור דבר זה כי הבין במלכותו ית' כמו שאמרו בספרי, האזינו, פסוק "יסובבנהו יבוננהו", מה שאין כן איוב] - משך חכמה (בראשית יח, י) איוב וותרן בממונו – [אין ראוי לוותר לגמרי, אלא במקצת] - אגדות ג' 70; [מי שאינו מוותר, לא מקרא "טוב"] - נתיב ב' 241 (נדיבות, א) איוב וותרן בממונו היה – [כיצד אפשר לקרוא וותרן מי שמוותר על חצי פרוטה בלבד? הישוב לזה] – מהרש"א איוב וותרן בממונו – [כיצד למדו זאת מהמלים "וסר מרע"] - בניהו איוב וותרן בממונו – [תיאור כיצד מזדמן לוותר על חצי פרוטה, כאשר רכש מאה ואחד אגוזים, ומגיע תשלום עוד חצי פרוטה, לא אמר (איוב) הלוקח כיון שכבר קניתי מאה, תוותר לי על חצי פרוטה הנוסף. אלא נתן לו לחנווני פרוטה שלימה, למרות שלא היה בידי החנווני חצי פרוטה עבור "עודף"] – בן יהוידע איוב וותרן בממונו היה – [נ"ל המעתיק: דרשו מן "וסר מרע", כמובא בתקוני זהר דף ב: "איהו רגיז יתיר על נבל" (קמצן) עיי"ש דברי הגר"א] הנוטל פרוטה מאיוב מתברך – [איוב דבוק במדת צפון, ושם העושר. ולכן גם נתייסר (כמו יצחק אבינו)] – אגדות ג' 71 איוב פרץ גדרו של עולם, עזים (של איוב) הורגים את הזאבים – [מדוע כאן דרשו חז"ל מלת "פרצו" שלא בלשון רבוי? ישוב לזה] – מהרש"א הטעימו ה' [לאיוב] מעין עוה"ב – [שהיה שקט ושלווה גם בין בהמותיו] - אגדות ג' 71; [שהבקר שלו היו חורשים השדה מעצמם, בלי צורך בן אדם להנהיגם, ובלי טורח וצער] - נתיב ב' 180 (יסורין, ג) דף טז שטתי בכל העולם כולו ולא מצאתי נאמן כעבדך אברהם – [חז"ל חזרו שוב לדרשה זו, למרות שהוזכרה אף קודם לכאן, בדף טו ע"ב, ללמדנו שגם אחרי כל המעשים והפורענות שהוזכרו, לא חטא איוב. ובכל זאת השטן לא חזר בו מלקטרג עליו מפני שבחו של אברהם. הדרשה שבדף טו הוא על פי הפסוק באיוב (א, ז). והדרשה בדף טז היא ע"פ איוב (ב, ב)] – מהרש"א ד"ה ויאמר ה' אל השטן שטתי בכל העולם כולו ולא מצאתי נאמן כעבדך אברהם שאמרת לו "קום התהלך בארץ" וכו' – [חז"ל דרשו זאת כי אצל השטן כתוב "משוט בארץ ומתהלך בה" (איוב א, ז) ואצל אברהם כתוב "קום התהלך בארץ" (בראשית יג, יז), לשונות דומות] – מהרש"א אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו - כאדם שמסיתים אותו, וניסת – [כי דרכו של ה' לעשות כרצון הנבראים (אמר המעתיק: כמו חוצפא מלכותא בלא תגא, סנהדרין קה ע"א) וכאן עשה רצון השטן, כי עוה"ז נברא עם חסרון] - אגדות ג' 71 קשה צערו של שטן יותר משל איוב – משל לאדם שאמר לעבדו: שבור את החבית ושמור את יינה – [הנמשל הוא שהגוף דומה לחבית, והנשמה השכלית היא היין. וקשה לעבד לצמצם לגרום סדקים בחבית החיצונית, שלא יגיעו עד פניםהחבית, שהיין לא יישפך החוצה. כך השטן הביא מכות קשות על איוב, בשחיןרע מכף רגלו עד קדקדו, והיה צריך לשמור שלא תפרח ממנו נשמתו] – מהרש"א יורד ומתעה, ועולה ומרגיז, נוטל רשות ונוטל נשמה – עור בעד עור - קשה צערו של שטן, שבור חבית ושמור את יינה - אגדות ג' 71 הוא שטן הוא יצר הרע הוא מלאך המות - מורה נבוכים ג' כב הוא שטן הוא יצר הרע – [השטן עושה פעולות הפכיות, כי הוא עצם הרע. וג' דברים שהזכירו כאן חז"ל הם מול ימין, שמאל והאמצע] - אגדות ג' 71 ד"ה עולה ומסית, וד"ה הוא שטן; דרך חיים 71 (פ"ב, יגיעת שניהם משכחת עון) שטן ופנינה לשם שמים נתכוונו – [ביאור מניין לנו שכוונתו לשם שמים] - אגדות ג' 72; [מה השיווי הענינים בין שטן לאשה צרה] – אגדות ג' 72 ד"ה ודע כי השטן ואשה שטן ופנינה לשם שמים נתכוונו – [כי אברהם עשה כל מעשיו לשם שמים, מה שאין כן איוב "החינם ירא איוב אלהים? הלא אתה שכת בעדו ובעד ביתו" וכו' (איוב א, ט-י) כלומר עשה לשם קבלת פרס. ופנינה התכוונה לצער את חנה כדי שתתפלל ואח"כ ימלא ה' שאלתה ויהיו לה בנים] – מהרש"א שטן ופנינה לשם שמים נתכוונו - הגהת ר"י עמדין על הדף (וכוונתו אל זהר ג' קסג.); ודבריו בסידורו דף 9 (הקדמה, לקראת סוף ס"ק א') שטן ופנינה לשם שמים נתכוונו - גר"א על איוב א, ו שטן ופנינה לשם שמים נתכוונו – [צ"ע כיצד נענשה כה קשה אם נתכוונה לשם שמים? אלא באמת כיוונה לשם קנטור, והיתה אומרת לכולם כי כוונתה לשם שמים. ובזה מובן מדוע בעלה אלקנה הצדיק טעה ולא גער בה] - בן יהוידע שטן ופנינה לשם שמים נתכוונו - עינים למשפט אמר ח"ו מנשי ליה לרחימותיה דאברהם – [השטן חשש שמא ה' הפסיק לנסות את הצדיקים; כאשר ההצלחה בנסיון גורמת אהבת ה' לצדיקים] - בן יהוידע אתא שטן נשקיה לכרעיה – [מליצה לומר שהבין החכם אמיתת ענין השטן] – אגדות ג' 72 ד"ה ואמר כי אתא שטן שטן נשקיה לכרעיה - יערות דבש, ח"ב עמ' קסט, דרש י' שטן נשקיה לכרעיה – [מאמר זה מול: "הני ברכי דרבנן דשלהי" (ברכות ו ע"א)] - בן יהוידע בכל זאת לא חטא איוב בשפתיו, בשפתיו לא חטא, בלבו חטא – [כי בתחילה כתוב באופן כללי "בכל זאת לא חטא איוב" (א, כב) ואח"כ כתובה המלה הנראית מיותרת "לא חטא בשפתיו" (איוב ב, י). אבל צריך עיון, הרי מפורש אמר איוב "ארץ ניתנה ביד רשע, פני שופטיה יכסה" (איוב ט, כד). אלא צ"ל בפיו דיבר נגד השטן העושה כביכול כרצונו, ובלבו חשב איוב כך על הקב"ה ח"ו] – מהרש"א] – מהרש"א ד"ה בשפתיו לא חטא; וד"ה בלבו חטא בקש להפוך קערה על פיה – [מליצה על טענתו שיש צדיק אובד בצדקו] - אגדות ג' 72 בקש להפוך קערה על פיה – [כאשר הקערה מונחת כרגיל, כל אחד יכול להשגיח ולראות מה תכולתה. אבל כשהיא מהופכת על פניה, אין הצופה יכול להבחין ולהשגיח מה יש בה. זוהי כפירה בהשגחת ה'] – מהרש"א ד"ה בלבו חטא בקש להפוך קערה על פיה - ר' צדוק, לקוטי מאמרים 205 אמר ליה אביי לא דיבר איוב אלא כנגד השטן – [לא התכוון לחרף ה' ח"ו, אלא בקש לעורר השטן לקטרג עליו ולהרוג אותו ובזה יסיים יסוריו (ובזה אביי חולק על רבא)] - בניהו בקש איוב לפטור העולם מהדין – [כי טען שהקב"ה הוא שסידר והכין לאדם שיחטא] - אגדות ג' 73; מהרש"א ד"ה בקש איוב לפטור (עיי"ש המשך הדרשה לפי פסוקי איוב) בקש איוב לפטור העולם כולו מן הדין - משך חכמה (בראשית כא, יז) בקש איוב לפטור את כל העולם כולו מן הדין – [בקש לטעון שכוחות הטבעיים שבתכונותיו הם הגורמים לו לחטוא, וכמו שיש לשור פרסות סדוקות, כך טבע האדם להגרר אחרי החומריות אפילו אם יש בה חטא] - אור הישר בראת שור פרסותיו סדוקות - גר"א (איוב ח, ג בהגהה) בראת גן עדן, בראת גיהנם – [כלומר ידע ה' מראש שיהיו רשעים, וטעה לטעון שמזה הוכחה שזה ע"פ גזירת ה'] – בניהו ברא לו תורה תבלין – [התורה היא תבלין ליצר הרע, ומתקן שמעשיו של אדם יהיו מתוקנים. אבל אם לומד בלבד ואינו עוסק במעשה, הוא כאילו מבשל תבלין בלי בשר, והיא פעולת ריק ואינו ראוי לאכילה. "לא המדרש עיקר, אלא המעשה" (אבות, א)] - בניהו היה גוזל שדה יתומים ומשביחה - מאירי (לר"ה דף טז.) "ברכת אובד עלי תבוא" (איוב כט, יג), שהיה גוזל שדה יתומים ומשביחה – [נכסי יתומים נקראו "אובדים" לפי שאינם מכירים טיב שמירתם והנכסים נפסדים, כמ"ש חז"ל "מי שהניח לו אביו מעות ורוצה לאבדם וכו' וישכור פועלים ואל ישב עמהם" (בבא מציעא כט ע"ב). כך היתומים לא פקחו על הפועלים. ואיוב הלך לעבוד את השדות, או ששלח פועלים ועמד על גבם, והציל ממונם של היתומים] – מהרש"א היה גוזל שדה יתומים ומשביחה – [נקרא "גוזל" כי היה יורד לטפל בשדה יתומים בלי לשאול מהם רשות בתחילה. והיו הבריות חושבים שהוא "גוזל" את השדה] - בן יהוידע היה גוזל שדה יתומים ומשביחה – [רק מיתומים, דלא ידעו בעלים בגזילה. אבל של אדם אחר, אסור] - נצי"ב לשאילתות, פ' נח אות ה' היה גוזל שדה יתומים ומשביחה - עינים למשפט עפרא לפומיה דאיוב - רבנו בחיי, בראשית כו, טו עפרא לפומיה דאיוב - נצח 21 (ד); דרך חיים 247 (פ"ה, גלות באה) עפרא לפומיה דאיוב – [וכי מפני שלא היתה באיוב חסידות כזו של אברהם, לכן "עפרא לפומיה"? אלא איוב התלונן על ה', והרי "ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה", ולמה ה' הביא עליו יסורין? ועל קנטור זה אמרו "עפרא לפומיה"] – מהרש"א עפרא לפומיה דאיוב - משך חכמה (שמות יב, כב) חברותא כלפי שמיא? – כלום יש עבד מוכיח לרבו? – ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה - אברהם אפילו בדידיה לא אסתכל - נתיב ב' 115, 211 (פרישות, ב : לב טובת א) אברהם אפילו בדידיה לא אסתכל – [דרשו זאת כי אמר אברהם "הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את". מלת "הנה" הוא על חידוש שלא ידע מקודם, כדברי רשב"ם (בראשית כט, כה) וכן "והנה חלום" (בראשית מא, ז)] - תורה תמימה, בראשית יב, יא (ס"ק טו) מכאן שכפר איוב בתחיית המתים – איוב בסערה חירף ובסערה השיבוהו – מהרש"א ויען ה' מן הסערה - אגדות ג' 73 ויען ה' מן הסערה - דברי שאול (ההבדל בין 'מן' ל'מ') שמא רוח סערה, נתחלף לך בין איוב לאויב? – [ביום שיש סערה אין כל דבר מבורר. כך בעולם הזה יש תוספת וגרעון, וללא בירור. והזכיר איוב ג' דברים] – אגדות ג' 73 הרבה נימין בראתי - נתיב ב' 142 (צדק, ג) הרבה נימין [שערות] בראתי באדם [בראשו של אדם] וכל נימא ונימא בראתי לה גומא בפני עצמה, הרבה טיפין בראתי בעבים וכו'. הרבה קולות בראתי בעבים וכל קול וקול בראתי לו שביל בפני עצמו – [טיב ההשגחה הפרטית] – מהרש"א שלא יהו שתים יונקות מגומא אחת – [ה' חילק פרנסה לכל אחד ואחד, ואין שני בני אדם מתפרנסים מדבר אחד] – מהר"ל, נתיבות עולם, ח"ב 142 נתיב הצדק פרק ג (ע"ע דרשה לשבת הגדול, 209) הרבה טיפין בראתי בעבים – כל קול וקול בראתי לו שביל בפני עצמו – הידעת עת לדת יעלי סלע – דף טז ע"ב בין רגע לרגע לא נתחלף לי – אילה זו רחמה צר – מכאן שאין דם נתפס בשעת צערו - נכנסו שלושתם בשער אחד, ג' מאות פרסה – [סגולת מספר שלש מאות] - אגדות ג' 74 "לבא לנוד לו ולנחמו" (איוב ב, יא) בין כל אחד ואחד שלש מאות פרסה – [המלים המסומנות עה"כ גימטריא שלש מאות] – מהרש"א (צ"ע כי במקרא כתוב "לבוא" בתוספת אות ו'. אבל לפי הנאמר בזוהר ח"ג דף רנד ע"א מותר לדרוש המלה גם בלי ו') בין כל אחד ואחד ש' פרסה - בינה לעתים, עת לספוד, דרוש א' להספד (תפד) איכא דאמרי כלילא ואיכא דאמרי אילני הוה להו וכמשי – [ההבדל בין שני המשלים] – אגדות ג' 74 כלילא הוי להו – [אם אין בזה חשש כישוף] – מהרש"א או חברי כחברי דאיוב, או מיתותא – [מה המיוחד שבהם? אלא יש חברים הנמצאים ליד האדם רק לעת שלוותו והצלחתו. אך כשרואים אותו נופל בצרות, בורחים ממנו. וזה קשה לו מאד, וההעדר מעיקרא היה יותר טוב, כי סמכה דעתו עליו ובסוף נכזבה תוחלתו] – בן יהוידע רבייה באה לעולם, מריבה באה לעולם – עיין להלן בעמוד זה מפני מה לא נכפלו בנותיו של איוב? – [הקשה מהרש"א הרי לא ענו על שאלה זו? אלא יש כפילות בכמות ויש באיכות, כמו כאן שנכפלו ביופי] – בן יהוידע ג' בנות איוב - אגדות ג' 74 ד"ה שדומה ליום שריחה נודף כקציעה – [אין זה במוחש, אלא זו מליצה שהכירו ביופיה מרחוק] – בן יהוידע ר' שמעון בר רבי אתילדא ליה ברתא, הוה קא חלשה דעתיה – [צ"ע גבר חכם בעוז כמוהו למה יצטער על זה? הרי זו מתת אלוקים, וכל אדם בלאו הכי צריך להוליד בת לשם קיום מצות פריה ורביה, כמו שצריך להוליד זכר? והישוב לזה] – בן יהוידע רבייה באה לעולם – [כי הנקבה ממהרת ללדת בגיל צעיר, ואצל הזכר רק אחרי גיל י"ב. ממילא אוכלוסיית העולם מתרבה על ידה] – עיין רש"י רבייה באה לעולם – [רבייה באה מצד החומר] - אגדות ג' 74 רבייה באה לעולם – [איש אחד יוכל לשאת כמה נשים ולהוליד מכולן (תוספת המעתיק: ואמרו חכמי הטבע כי נולדות בעולם יותר נקבות מאשר זכרים). מה שאין כן אסור לאשה יותר מזכר אחד, ואם אין מספיק נקבות בעולם הזכר מוגבל במספר לידותיו] – עיין מהרש"א רבייה באה לעולם - תורה תמימה, בראשית ו, א (ס"ק א) מריבה באה לעולם – [אדם הנושא כמה נשים, יש מריבה בבית כי הן צרות זו לזו] – עץ יוסף אשרי מי שבניו זכרים – [ודאי חייב אדם לקיים פרו ורבו ע"י בן ובת. אבל די בבת אחת והשאר יהיו כולם זכרים] – מהרש"א מפני מה לא נכפלו בנותיו של איוב? – [מדוע הגמרא לא השיבה על זה. ואפשר שלא מתו בניו כי אם נעריו עיי"ש] – מהרש"א ימימה שהיתה דומה ליום – קציעה, שריחה נודף כקציעה – קרן הפוך – שדומה לכורכמא דרישקא במיניה - תנחומין של הבל – [כוונת המנחם שבזה קיים האב מצוות פרו ורבו (רבייה) כי צריכים להוליד גם נקבה. אבל זו תנחומין של הבל כי למען קיום המצה די בנקבה אחת, ושכל שאר הלידות יהיו לו בנים] – מהרש"א תנחומין של הבל ניחמוך אבוך – [כי ודאי לעולם כולו יותר טוב שנולדה נקבה, אבל לך אישית יותר טוב לך לידת זכר, שכל צאצאיו נחשבו על שמך] - גר"א, ליקוטים שבסוף שנות אליהו, על משניות זרעים (ומובא בענף יוסף) ברך את אברהם בכל - [מדובר על עסקי הנפש. אבל גם לפי פשוטו הברכה היא שלא היתה לו בת, כי אם כן תהיה לו בעיה למי להשיאה] - רבנו בחיי (בראשית כד, א) ברך את אברהם בכל, שלא היתה לו בת – [כי אם כן תהיה לו בעיה למי להשיאה] - אגדות ג' 74-75 ברך את אברהם בכל, שלא היתה לו בת – [כי עיקר האדם הוא הזכר הפועל בעבודת ה', והנקבה (אשתו) היא רק חלק ממנו] – מהרש"א בת היתה לאברהם אבינו – [הכוונה לנפשו של אדם הראשון] – רמ"ע מפאנו, י' מאמרות, חקור דין, ח"ג פרק יז שלא היתה לו בת - [כי אם כן תהיה לו בעיה למי להשיאה] - רש"ר הירש (בראשית כד, א) אצטגנינות – [אינו כפשוטו, אלא שהקב"ה הראה לו מה יהיה בסוף הענינים] - אגדות ג' 75 אבן טובה (מרגלית) תלויה בצוארו - רבנו בחיי, תחילת פ' יתרו איצטגנינות וי"א אבן טובה (מרגלית) תלויה בצוארו – [מחלוקת חכמים אם השגתו של אברהם היתה ע"י עיון מחקרי או ע"י נבואה] - רמ"א, תורת העולה ח"ג פרק ע אבן טובה (מרגלית) תלויה בצוארו - [כלומר נפשו של אדם הראשון, וביאור כיצד הועיל לחולים] – רמ"ע מפאנו, י' מאמרות, אם כל חי, ח"ג כז אבן טובה (מרגלית) תלויה בצוארו - [כלומר היתה לו לאברהם סגולה של "התחלה לעולם", ובזה מתרפא כל חולה שחוזר להתחלתו (כח זה יש גם לשמש] - אגדות ג' 76 מרגלית תלויה בצוארו – [אין פירושו שהתרפא מיד, אלא התחיל להתרפא, והיה צריך להמשיך ולהביט במרגלית] – גור אריה, בראשית כא, יד (מהד' מכון ירושלים, סוף פסקא טז. ואלו מן ההוספות שמהר"ל הוסיף אח"כ בכתב ידו למהדורה הישנה) אבן טובה (מרגלית) תלויה בצוארו - בינה לעתים, תשובת השנה, דרוש ד' לשבת תשובה (תקו) אבן טובה (מרגלית) תלויה בצוארו - תורת חיים אבן טובה (מרגלית) תלויה בצוארו - הנצי"ב, בראשית כד, א אבן טובה (מרגלית) תלויה בצוארו – [זהו משל על כח רוחני, כמו נשיאת חן, ונמשכו אחריו הבריות לבוא ולהתגייר. אבל הוא ריפא חולי הנפש, ומה שתלוי היום בשמש הוא מרפא חוליי הגוף] - בן יהוידע אבן טובה (מרגלית) תלויה בצוארו - פרי צדיק (ח"א שבת 62 ז') אבן טובה (מרגלית) תלויה בצוארו - אבן טובה (מרגלית) תלויה בצוארו - עינים למשפט (ד"ה אצטגנינות) אבן טובה וכו' ובשעה שנפטר מן העולם נטלה הקב"ה ותלאה בגלגל חמה וכו' היינו דאמרי אינשי אידלי יומא אידלי קצירא – [כאשר השמש עולה ברקיע, הוקל חוליו של החולה] – רש"י אבן טובה וכו' ובשעה שנפטר מן העולם נטלה הקב"ה ותלאה בגלגל חמה וכו' היינו דאמרי אינשי אידלי יומא אידלי קצירא – [כי מחלות האדם ורפואותיו תלויות בחום וקור, לח ויבש. כך מאורעות האדם בתקופות השנה. בימי אברהם היו לו אמצעיים סגוליים, והם נמסרו לחמה] – מהרש"א מאכל עדשים, אבל אין לו פה – [ע"י הדיבור האדם הוא בפועל. אבל האבל יושב בדממה כי הגיעה לביתו המיתה] - דרך חיים 313 (פ"ו, ר"י בן קסמא, בהתהלכך) מאכל עדשים, אבל אין לו פה - [נ"ל המעתיק: על פי ברכות (ו:) אגרא דבי טמיא שתיקותא] אבלות מגולגלת ומחזר על באי עולם – [כי השינוי בא מבחינת הזמן, וזה תלוי בגלגל] - אגדות ג' 76 חמש עבירות של עשו – [מדוע מספר חמש, נגד חמש בחינות שבנשמה] - אגדות ג' 76 כפר בתחיית המתים - עינים למשפט ושט את הבכורה – [צ"ע מפני מה אמרו בלשון ארמית, והיו צ"ל "ויבז את הבכורה" כלשון המקרא (בראשית כה, לד)] - בניהו עשו עייף, מן רציחה - גור אריה, בראשית כה, כט גויעה ואסיפה – [בא לגן עדן מיד ללא שום עונש] - רבנו בחיי (בראשית כה, ט) גויעה ואסיפה – [שנתפשט הצדיק מן הגוף לגמרי. ולשון "אסיפה" מורה על השארות הנפש, שנאסף אל עמיו] - אגדות ג' 77; גור אריה בראשית כה, יז (מהד' מכון ירושלים, פסקא יג) ודילמא דרך חכמתן קא חשיב להו? – [הקשה "עיון יעקב" ומה יאמרו במה שהתורה מקדימה "אלה תולדות ישמעאל" (סוף חיי שרה) לפני "אלה תולדות יצחק"? וענה על כך "בניהו" שתי תשובות]. מכאן שעשה ישמעאל תשובה – [וכבר איננו שונא את הצדיק] – גור אריה, בראשית כה, ט (מהד' מכון ירושלים, פסקא ח) דף יז הטעימן הקב"ה בעולם הזה מעין עוה"ב – [כיצד דרשו המלים "בכל, מכל, כל] – דרשה על התורה 29; [גם בשאר צדיקים יש קצת מזה] - דרך חיים 308, (פ"ו, גדולה תורה); [ג' מדות יש כאן] – דרך חיים 328 (סוף הספר); [כי היו נבדלים מהעולם הגשמי] - אגדות ג' 77 ג' פסקאות הטעימן הקב"ה בעולם הזה מעין עוה"ב וכו' דכתיב בכל מכל כל – [כי אין לומר על ברכותיו של עוה"ז מלת "כל" כי הוא עולם ההויה וההפסד] – מהרש"א הטעימן הקב"ה בעולם הזה מעין עוה"ב – דברי שאול הטעימן הקב"ה בעולם הזה מעין עוה"ב – [אין כוונתו שלא היו להם צרות, כי ודאי סבלו צרות. אלא היתה להם שמחה עצומה בעבודת הקב"ה, כמ"ש הצל"ח במאמר חז"ל "עולמך תראה בחייך" (ברכות יז.)] - בן יהוידע אברהם יצחק ויעקב, לא שלט בהם יצה"ר - נתיב ב' 124 (כח היצר, ב) אברהם יצחק ויעקב, לא שלט בהם יצה"ר דכתיב בכל מכל כל – [כי במקום שיש חטא ורע, כיצד נגדיר "בכל מכל כל"?] – ע"פ מהרש"א ד"ה ג' הטעימן הקב"ה ויש אומרים אף דוד (לא שלט בו יצר הרע) דכתיב "ולבי חלל בקרבי" (תהלים קט, כב) – [צ"ע אם כן כיצד נכשל בבת שבע? אלא כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה (שבת נו ע"א)] – מהרש"א (אמר המלקט: אין בדוד חטא כי הקב"ה סילק ממנו בחירה חופשית (ע"ז דף ד סוף ע"ב עיי"ש רש"י ד"ה לא עשו ישראל את העגל) וכן אפשר שדוד אמר פסוק "ולבי חלל" בסוף תקופת תשובה על חטא בת שבע. ומבואר בילקוט שמעוני (שמואל, רמז קסה) כי כ"ב שנים היה מוריד כוס של דמעות ואוכל פתו באפר. וע"ע אגדת בראשית, פרק לח) בכל מכל כל – [ביאור פילוסופי בענין גלגל השכלי המקיף, או גלגל היומי] - רמ"א, תורת העולה, ח"ג, פרק ע לא שלט מלאך המות - אגדות ג' 77 ששה לא שלט בהם מלאך המות, שלשה אבות דכתיב בהו "בכל, מכל, כל" – [כי אין הברכה שלימה, במקום ששולט מלאך המות] – ע"פ מהרש"א ד"ה ג' הטעימן הקב"ה לא שלט בהם מלאך המות (מפרש רש"י, אלא מתו בנשיקה) – [ענין מיתת נשיקה היא דבקות החושק בחשוק, ומתוך כך הנפש נפרדתמן עולם הזה שלא בהרגיש טעם מיתה ושלא ע"י כח משחית הוא מלאך המות] – רבנו בחיי, כד הקמח, סוף ערך: אהבה (ומוזכר בקצרה ברבנו בחיי על התורה, תחילת פרשת אמור) ומובא ב"עץ יוסף" ומפני מה לא נאמר במרים: על פי ה'? שגנאי הדבר לומר - י' מאמרות, חקור דין ח"ב יג ששה לא שלט בהם מלאך המות – אגדות ג' 77 ז' לא שלט בהם רמה ותולעה - אגדות ג' 78 ז' לא שלט בהם רמה ותולעה – [רוב הצדיקים, עצמותיהם שלמים בקבר, והעור צפוד עליהם אבל בלי בשר. ושבעה אלו היו גם עם הבשר] - בן יהוידע; ע"פ מהרש"א ז' לא שלט בהם רמה ותולעה - תורה תמימה, דברים לד, ה (ס"ק ט) עמרם בעטיו של נחש - גבורות השם, 309 (סוף פרק סו) ארבע מתו בעטיו של נחש [לא מתו מחמת עצמם כי אם מצד החסרון הכללי שיש בעולם] - אגדות ג' 78 (ג' פסקאות) ארבע מתו בעטיו של נחש - של"ה דף רח: (דרוש, הספד על בית המקדש) ארבע מתו בעטיו של נחש - ר' צדוק, אור זרוע לצדיק 5, 21; פרי צדיק (ב' 54 פדיון הבן, א') |