מקורות לפרק

דף יז

הטעימן הקב"ה בעולם הזה מעין עוה"ב – [כיצד דרשו המלים "בכל, מכל, כל] – דרשה על התורה 29; [גם בשאר צדיקים יש קצת מזה] - דרך חיים 308, (פ"ו, גדולה תורה); [ג' מדות יש כאן] – דרך חיים 328 (סוף הספר); [כי היו נבדלים מהעולם הגשמי] - אגדות ג' 77 ג' פסקאות

הטעימן הקב"ה בעולם הזה מעין עוה"ב וכו' דכתיב בכל מכל כל – [כי אין לומר על ברכותיו של עוה"ז מלת "כל" כי הוא עולם ההויה וההפסד] – מהרש"א

הטעימן הקב"ה בעולם הזה מעין עוה"ב – דברי שאול

הטעימן הקב"ה בעולם הזה מעין עוה"ב – [אין כוונתו שלא היו להם צרות, כי ודאי סבלו צרות. אלא היתה להם שמחה עצומה בעבודת הקב"ה, כמ"ש הצל"ח במאמר חז"ל "עולמך תראה בחייך" (ברכות יז.)] - בן יהוידע

אברהם יצחק ויעקב, לא שלט בהם יצה"ר - נתיב ב' 124 (כח היצר, ב)

אברהם יצחק ויעקב, לא שלט בהם יצה"ר דכתיב בכל מכל כל – [כי במקום שיש חטא ורע, כיצד נגדיר "בכל מכל כל"?] – ע"פ מהרש"א ד"ה ג' הטעימן הקב"ה

ויש אומרים אף דוד (לא שלט בו יצר הרע) דכתיב "ולבי חלל בקרבי" (תהלים קט, כב) – [צ"ע אם כן כיצד נכשל בבת שבע? אלא כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה (שבת נו ע"א)] – מהרש"א (אמר המלקט: אין בדוד חטא כי הקב"ה סילק ממנו בחירה חופשית (ע"ז דף ד סוף ע"ב עיי"ש רש"י ד"ה לא עשו ישראל את העגל) וכן אפשר שדוד אמר פסוק "ולבי חלל" בסוף תקופת תשובה על חטא בת שבע. ומבואר בילקוט שמעוני (שמואל, רמז קסה) כי כ"ב שנים היה מוריד כוס של דמעות ואוכל פתו באפר. וע"ע אגדת בראשית, פרק לח)

בכל מכל כל – [ביאור פילוסופי בענין גלגל השכלי המקיף, או גלגל היומי] - רמ"א, תורת העולה, ח"ג, פרק ע

לא שלט מלאך המות - אגדות ג' 77

ששה לא שלט בהם מלאך המות, שלשה אבות דכתיב בהו "בכל, מכל, כל" – [כי אין הברכה שלימה, במקום ששולט מלאך המות] – ע"פ מהרש"א ד"ה ג' הטעימן הקב"ה

לא שלט בהם מלאך המות (מפרש רש"י, אלא מתו בנשיקה) – [ענין מיתת נשיקה היא דבקות החושק בחשוק, ומתוך כך הנפש נפרדתמן עולם הזה שלא בהרגיש טעם מיתה ושלא ע"י כח משחית הוא מלאך המות] – רבנו בחיי, כד הקמח, סוף ערך: אהבה (ומוזכר בקצרה ברבנו בחיי על התורה, תחילת פרשת אמור) ומובא ב"עץ יוסף"

ומפני מה לא נאמר במרים: על פי ה'? שגנאי הדבר לומר - י' מאמרות, חקור דין ח"ב יג
ששה לא שלט בהם מלאך המות – אגדות ג' 77

ז' לא שלט בהם רמה ותולעה - אגדות ג' 78

ז' לא שלט בהם רמה ותולעה – [רוב הצדיקים, עצמותיהם שלמים בקבר, והעור צפוד עליהם אבל בלי בשר. ושבעה אלו היו גם עם הבשר] - בן יהוידע; ע"פ מהרש"א

ז' לא שלט בהם רמה ותולעה - תורה תמימה, דברים לד, ה (ס"ק ט)

עמרם בעטיו של נחש - גבורות השם, 309 (סוף פרק סו)

ארבע מתו בעטיו של נחש [לא מתו מחמת עצמם כי אם מצד החסרון הכללי שיש בעולם] - אגדות ג' 78 (ג' פסקאות)

ארבע מתו בעטיו של נחש - של"ה דף רח: (דרוש, הספד על בית המקדש)

ארבע מתו בעטיו של נחש - ר' צדוק, אור זרוע לצדיק 5, 21; פרי צדיק (ב' 54 פדיון הבן, א')

דף כא

מי שהיה לו אב, מלמדו תורה - תורה תמימה, דברים יא, יט (ס"ק מו)

תקנו מלמדי תינוקות בכל פלך ופלך - שו"ת מהרשד"ם או"ח כ'

מכניסין אותן כבן ט"ז כבן י"ז – [הבריא כבן ט"ו נראה כבן ט"ז, והכחוש בן ט"ז הנראה כי"ז] - בן יהוידע

מכניסין אותן כבן ט"ז כבן י"ז – [מעיקרא מאי קסברו שהמתינו אבותיהם זמן רב כל כך? אלא כדי שהאדם לא יעסוק בתורה בשטחיות הדעת, כמו שמובא במסורה "ראית איש חכם בעיניו תקוה לכסיל ממנו" (משלי כו, יב). "ראית איש אץ בדבריו תקוה לכסיל ממנו" (משלי כט, כ). אלא שבירידת הדורות החלו הנערים לבעוט, ונאלצו ללמדם כפי מיסת שכלם] - מו"ר ר"ש דביר. ונ"ל המעתיק להוסיף: כי כן נהג רש"ז קלם שלא הרצה שיחותיו בפני נערים צעירים עד יגדלו, פן יקלטו דבריו בהבנה שטחית וגם אח"כ לא יעמיקו חקר במה ששמעו מכבר בנערותם, אפילו כשישמעוהו שוב.

עד שית לא תקבל. מכאן ואילך קביל ואספי ליה כתורא – [האכילהו והשקהו תורה בעל כורחו, כשור שנותנים עליו עול על צוארו] – רש"י כאן (אבל באותו הסוגיא בכתובות נ ע"א פירש רש"י: "הלעיטהו תורה כשור שאתה מלעיטו ואובסו מאכל. ועיין דברי מהרש"א בפסקא הבא כאן)

מכאן ואילך קביל ואספי ליה כתורא – [כלומר שילמוד עמו בנחת כמו שמאכילים את השור בידיים (שמניחים לפניו המאכל בכלי ולא תוחבים לתוך גרונו), ולא יכנו וירדנו בכח ללמוד כמו שאובסים הגמל, ומאמירין העגלים שמאכילים אותם בעל כורחם. ומה שאמרו 'יורד עמו לחייו' לרדותו בכח ברצועה ובחוסר לחם (כדברי רש"י), הוא מגיל י"ב ואילך] – מהרש"א (נ"ל המלקט שחולק בזה על רש"י "מלעיטו ואובסו").

כי מחית לינוקא לא תימחי אלא בערקתא דמסנא (להכות תינוקות רק ברצועת הנעל) – [חתיכת עור רחבה שמשמעת קול גדול כשיכה בה, אבל אינה מכאיבה כל כך] - בן יהוידע

כי מחית לינוקא לא תימחי אלא בערקתא דמסנא (להכות תינוקות רק ברצועת הנעל) – ["ומכה אותם המלמד להטיל עליהם אימה. ואינו מכה אותם מכת אויב מכת אכזרי. לפיכך לא יכה אותם בשוטים ולא במקלות אלא ברצועה קטנה"] – רמב"ם, הל' תלמוד תורה, פרק ב ה"ב

דקארי קארי, דלא קארי ליהוי צוותא לחבריה – ["אינך צריך לייסרו יותרמדאי, ולא לסלקו מלפניך, אלא ישב עם האחרים בצוותא וסופו לתת לב"] – רש"י

דלא קארי ליהוי צוותא לחבריה – [הלשון לא משמע כרש"י, אלא אם לא יהיה ההוא דלא קרי עמו, ישים גם הואדקרי ללבו להיות הולך ובטל כמו חברו] – מהרש"א

קנאת סופרים תרבה חכמה – [לא אמר "קנאת חכמים תרבה חכמה" כי המגיע למעלת החכם לא יתקנא בחברו, והחכמה נוספת לו ממילא. אבל הסופרים הם אלו שעדיין לא הגיעו למעלת החכמה] – מהרש"א

מותבינן דדייק ולא גריס, שבשתא כיון דעל על –

דף כא ע"ב

מאי טעמא עבדת הכי? – [צ"ע אם יואב טעה, כיצד טעו כל עם ישראל שהיו בצבא? וכלום לא ידעו כי נענש שאול על שהשאיר את אגג חי, אבל הרג כל שאר העם "מאיש ועד אשה"? וגם דוד עצמו שהעמיד שם נציבים (דהי"א יח, יג) מדוע לא קיים בהם מצות "תמחה את זכר עמלק"? אלא שהמצוה להרוג כל השייכים למשפחת עמלק (כמו אדום) היא רק לימות המשיח, והמלחמה כאן היתה מלחמת הרשות ולכן לא חשו להרוג את הנקבות] – מהרש"א

אנן זכר קרינן - שו"ת ריב"ש, סי' רפ"ד

אנן זכר קרינן – [למה לא למד יואב ממעשה של שאול?] - בן יהוידע

אנן זכר קרינן – [צ"ע הרי הברת ניקוד זכר היא רחוקה מהברת ניקוד צירי? אלא האמת שהרב לא הבחין לתלמידיו בין ניקוד צירי לסגול, שהן קרובות זו לזו. [הערת המעתיק: וכן כתבו רשב"א והר"ן שהיה קורא בסגול]. ואם המלה בה מדובר היא "מחה אמחה את זכר עמלק" ומלת "זכר" הוא סגול סגול, הוא סמיכות למלת "עמלק", כאשר הנפרד הוא "זכר" בקמץ. כמו "ויעל עשנו כעשן הכבשן" (שמות יט, יח) שהמלה "כעשן" בשני פעם סגול, ובנפרד הוא "עשן" בקמץ. ובזה טעה יואב ורבו. ובאמת לפי המסורה המדוייקת יש לקרוא המלה בחמש נקודות, כלומר צירי תחת אות ז' וסגול באות כ', וכמו שכתב הגר"ח ולוז'ין, בהסכמתו ל"מעשה רב" בשם הגר"א] - שו"ת קול מבשר (רבי משולם ראטה) ח"א דף רכא

אנן זכר קרינן - עינים למשפט

לדידי "זכר" אקריון. אזל שייליה לרביה – [מדוע הרגו את הרב] - אגדות ג' 79

אזל שייליה לרביה – [מדוע הרגו את הרב? אלא כיון שלא ידע היטב, לא היה לו לקבל על עצמו להיות רב לתלמידים] – מהרש"א סוף ד"ה א"ל היכי אקריתון

איכא דאמרי קטליה – [מפני שגרם לו מכשול שלא קיים מצות מחייאת עמלק כדין] – ריטב"א (מובא ב"הכותב", מחבר עין יעקב)

איכא דאמרי קטליה – [כי אותו מלמד גם נימק הדבר ליואב שעלינו להרוג רק זכרים של עמלק, כי הם בעלי המלחמה, ולא להרוג הנשים. והיה מגלה פנים בתורה שלא כהלכה] – הרי"ף על עין יעקב

איכא דאמרי קטליה – [צ"ע משום מה הרג אותו? הרי אי אפשר להרוג אותו בפועל מפני שעבר על קללה של ירמיה "ארור עושה מלאכת ה' רמיה וארור מונע חרבו מדם" (ירמיה מח, י)! אלא כיון שעבר יואב על החרם זה גורם סילוק שכינה ממערכות ישראל. מובן מאליו שזה סכנת נפשות לחיילי ישראל והרגו אותו כדין רודף. והרי הרודף נהרג גם כשלא התכוין להרוג. ובזה יש לפרש מה שאמרו בני ישראל ליהושע בן נון "כל איש אשר ימרה את פיך ולא ישמע את דבריך לכל אשר תצונו יומת, רק חזק ואמץ" (יהושע א, יח) כי הוא היה המצביא את כולם למלחמה] – נצי"ב, העמק שאלה על שאילתות דר' אחאי גאון, שאילתא קמב, ס"ק ט, עמ' קפג

איכא דאמרי קטליה - עינים למשפט

איכא דאמרי לא קטליה – [כי טעה בשוגג, ומה שהיה היה] – ריטב"א (מובא ב"הכותב", מחבר עין יעקב)

דף כב

טפח ליה בסנדליה – [מדוע הכה בסנדלו? כי מייעצים לסוחר "אדחלא אכרעיך, זבינך (פרקמטיא שלך) זבין" (פסחים קיג.) כלומר כיון שאינך בחזקת תלמיד חכם, לא יחזיקו עבורך את השוק, לכן תזדרז ולך למכור] - בן יהוידע

אנא רבך, ורבא רבה דרבך – [צ"ע הרי בסמוך מובא כי רבא טען עליו שכאשר הלך לבי טבחא היה אומר להם לפני שמש של רבא: "אנא עדיפנא מיניה"? וכיצד אמר כאן כי רבא הוא רבו? והישוב לזה] – מהרש"א

אוניתא - [התוספות כאן הזכירו כי שאלה זו נשאלה כבר בבית המדרש במסכת מנחות (סט.) ועלה אז בתיקו ע"כ. אין זה מן היושר לשאול אותה שאלה שוב מן האורח. ע"ע ספר חסידים, סי' שי"ב, שאין לשאול בדברי תורה מהאורח שמא יביכו אותו אם לא ידע מה להשיב] - ניצוצי אור

אנא ענישתיה – [ר' אדא נענש כי אין לבדוק ת"ח יותר מדאי] - מאירי

אנא ענישתיה - אגדות ג' 79

דמגררירתו גרמי בבי אביי – [לא זלזל באביי, אלא אמר כי אצל רבא יש יותר תלמידים, והאדם לומד מחבריו יותר ממה שלומד אצל רבותיו (תענית ז ע"א)] - בן יהוידע

דמגררירתו גרמי בבי אביי – [תלמידי הישיבה של רבא עסקו בפלפול והיו חריפים יותר מאשר תלמידיו של אביי] - בניהו

אנא עדיפנא מיניה - [הכוונה לשמש של רבא בלבד (ובזה מיושבת קושיית מהרש"א לעיל ד"ה אנא רבך ורבא רבה דרבך)] - בן יהוידע

דר' נחמן בר יצחק ריש כלה היה - אגדות ג' 79

דר' נחמן בר יצחק ריש כלה היה – [לא שרב אדא לימד אותו דברי דרשה, אלא ר' נחמן היה חוזר לפני רב אדא מה שעתיד לומר, כדי שיהיה שגור בפיו (ולכן לשון הגמרא "מרהיט בהדיה" עיין רש"י נדה נג ע"ב ד"ה שיטפך), וגם שיהיה מוכן נגד איזו שאלה אם ישאלו אותו על דבריו. וכאן חשש מהבושה] - בן יהוידע

משום דלא הוה בסיומא וכו' דמעשר בהמה – מהרש"א

דף כה

ד' רוחות מנשבות בכל יום – עיין רש"י על ברכות ג' ע"ב ד"ה כנור היה תלוי למעלה ממטתו

הודיעונו מקום תפלה (למערב) – [כי במערב שם יש ביטול המציאות לפני הסיבה הראשונה] - אגדות ג' 79 ג' פסקאות. עיין להלן ד"ה "שכינה במערב"

הודיעונו מקום תפלה, למערב – [צ"ע הרי שלמה המלך אמר "והתפללו אליך דרך ארצם" (מל"א ח, מח) ונפסק להלכה בברכות (ל.) ובכן בכל מקום צריכים לפנות לכיוון בית המקדש? אלא שזה לפי שיטת האומרים "שכינה בכל מקום". וחולקים על מאן דאמר שכינה במערב] – בניהו בשם התוספות

הודיעונו מקום תפלה, למערב – מהרש"א

הודיעונו מקום תפלה, למערב - דברי שאול

שכינה בכל מקום – [כלומר גילוי כבוד ה' והשגתו להנבראים] - משך חכמה (ויקרא יט, יח)

לכל רוחתא אוקמן לבר ממזרח – [כי עובדי אלילים משתחוים לשם. ודוקא רב ששת לא פנה למזרח, כי היה בבבל ונמצאת א"י ממערבו] – רמ"ע מפאנו, מאמר שבתות ה', פרק ב

שכינה במערב – [כיון שהשמש שוקעת במערב בזה ניכר שאינו אלוה, ובזה הוכחה שיש כח עליון הבלתי נראה לעינינו שהוא אדון כל] - רמ"א, תורת העולה ח"א פרק ד, עמ' מא

שכינה במערב – [ביאור הנמשל שבדבר הוא שכאשר השמש שוקעת, מתבטלת פעילות העולם וכאילו מתאפסת כל היצור האנושי, כי רובם ישנים הם (ושינה א' מששים שבמיתה) ובזה מתבטלים כל הנבראים אל הסיבה הראשונה] - אגדות ג' 79-80 ד"ה בואו ונחזיק טובה; ועוד כתב מהר"ל: "תפילת ערבית רשות כי תפילה זו אינה מצד המציאות, שהכל נמצא מאתו ית' והמציאות שב אליו וכו' פדרים ואימורים שלא נתעכלו ואין בהם צורה, עולים להשי"ת ולא נשאר דבר עד שאין זולתו ית' עכ"ל. כלומר צד מערב שם אפיסה של הנבראים, ממילא שם יש שכינה] - עיין נתיבות עולם, 84 עבודה, פרק ג

שכינה במערב – [כולם מודים שהשכינה בכל מקום, כי מלוא כל הארץ כבודו, אלא כאן שאלו מה עיקר. כי כשנכנסים למקדש הולכים לכיוון מערב, ששם קדש הקדשים] - בן יהוידע ד"ה שהשכינה בכל מקום

שכינה במערב - עינים למשפט

שלוחיך לא כשלוחי בשר ודם - משך חכמה (ויקרא יט, יח)

רוחות - תורת חיים

רוח מערבית הבאה מעורפו של עולם – ערוך, ערך: ערף, מביא פירוש רבנו גרשום

יערוף כמטר – מהר"ל, דרשה על תשובה, בתחילתו, 65

רוח צפונית שמזלת את הזהב –

כשעירים עלי דשא, זו רוח מזרחית –

וכרביבים עלי עשב זו רוח דרומית –

דף כה ע"ב

העולם דומה לאכסדרה - אגדות ג' 80-81; באר הגולה 127 (ו); דרשה על התורה 16

ר' אליעזר אומר העולם דומה לאכסדרה, ור' יהושע אומר עולם לקובה הוא דומה – [יש לתלות מחלוקתם בב' דיעות (פסחים צד ע"א) בין חכמי אומות העולם לבין חכמי ישראל] – מהרש"א

העולם דומה לאכסדרה – [ביאור על פי חכמת הטבע כיצד צפון העולם פרוץ] - רמ"א, תורת העולה, ח"א, פרק ב

העולם דומה לאכסדרה - תורה תמימה, קהלת א, ו (ס"ק לא)

רוח צפונית אינה מסובבת - רבנו בחיי, דברים ג, כז

רוח צפונית אינה מסובבת - משך חכמה (במדבר טו, מ)

לא הוגשמה רוח דרומית – באר הגולה 131 (באר ו); אגדות ג' 81

מיום שחרב בית המקדש אין הגשמים יורדים מאוצר טוב וכו' בזמן שאין ישראל שרוים בארצם
אין גשמים יורדים מאוצר טוב – מהרש"א

הרוצה שיחכים ידרים – [יפנה לכיוון שמשם בא הלחם, ולא לכיוון צפון שמשם הזהב. כלומר שיסתפק במועט] – מהרש"א

הרוצה שיחכים - תורת חיים

הרוצה שיחכים - גר"א, ביאור לברכות סג. (דרש בר קפרא, בנדפס דף 84)

הרוצה שיעשיר - נתיב א' 85 (עבודה, ג); נצח 25 (ה)

לעולם ידרים, שמתוך שמתחכם מתעשר – [כי העושר האמיתי הוא אצל השמח בחלקו (אבות, ד)] – מהרש"א

דף כו
לא שכיב שכחת ברי אלא על דקץ תאינתא בלא זימניה - דרכי תשובה (הג"ר צבי הירש שפירא, סי' קט"ז ס"ק נא)