|
|
|
| אתר דעת | אגדות חז"ל | שערי האגדה | מפרשים | מאמרים | אגדה בראייה עכשווית | מסכת אבות | מאמרים נוספים | אודות | צור קשר |
מקורות לפרק |
|
דף עג אל בנותי, אללי - תורה תמימה, רות א, יג (ס"ק נא) אגדתות של רבה בר בר חנה - חידושי ריטב"א, שנדפסו אחרי דברי מהרש"א, בש"ס וילנא דף לג אגדתות של רבה בר בר חנה - מהר"ל, אגדות ג' 85-106 אגדתות של רבה בר בר חנה - קונטרס נפרד של הגר"א אגדתות של רבה בר בר חנה - אמת ליעקב (של מחבר: נתיבות המשפט) אגדתות של רבה בר בר חנה - בן יהוידע, על בבא בתרא עג-עד, עשרים פסקאות. ובביאורו לזבחים קיג ע"ב כותב: [כל הדברים באגדת רבה בר בר חנה לא היו במוחש, אלא הגאונים פירשו שראו אותם חז"ל בחזון החלום]. בספר "אור התורה" (שנת תשמ"ג, עמ' 174) הבאנו רשימה של עוד 30 ספרים ומחברים המבארים את האגדתות הללו. (כדי להקל על המחפש הספר רשמנו גם מספרם הקטלוגי שבבית הספרים הלאומי, שבירושלים). ואלו הם: אבן שוהם, הרב רפאל רובינשטיין, וילנא, תרכ"א אור חדש, הרב אלעזר סופר, אורנשטיין, תל אביב, תש"ה, 30 עמ' אור יעקב, פי' הגר"א, ירושלים תרנ"ט בן חלד, הרב חיים קנולד, פשמישל, תר"ס בן יהוידע, (ביאור על אגדות המסכתות), הרב יוסף חיים מבבל (מחבר "בן איש חי"), ירושלים, בניהו, (ביאור על אגדות המסכתות), הרב יוסף חיים מבבל (מחבר "בן איש חי"), ירושלים, תרס"ה בתים לבריחים, הרב שבתי בן אהרן (ע"פ קבלה), שקלאו, תקס"ב גר"א, עיין "אור יעקב" לעיל דברי אמונה, הרב יוסף אפלבוים, פיטרקוב, תרס"ח דברי חכמים וחידותם, הרב אריה ליב פיינשטיין, ורשא, תרנ"ה דרכי נועם, הרב שמואל קלוויריא, קניגסברג, תקכ"ד דרש משה, הרב משה שעפטיל, וילנא תרס"ג, 176 עמ' חכימא דיהודאי, הרב עזריאל גולדשמידט, תרס"ב טוב רואי, הרב אברהם קוק (בש"ס הוצ' פרדס, שנת תשכ"ג, סוף כרך בבא בתרא, והודפס שוב ב"מאמרי ראי"ה", שנת תשד"מ, עמ' 421-448) כלילת יופי, הרב אליעזר בן זאב, נאווי דוואהר, תקמ"ג כפתור ופרח ,הרב יהודה לייזנר, למברג 1891, עמ' צג-צט כרם בנימין, הרב בנימין מגיד, וילנא, תרמ"ה לבנימין אמר, הרב זאב וואלף בוסקוביץ, פאקש, תרס"ה (בנו של מחבר "מחצית השקל") ליקוטי מוהר"ן, אדמו"ר ברסלב, ח"א ב-טז, ועל סבא דבי אתונא, ח"א כג-לא מגילת סתרים, הרב דוד בן אריה ליב, אב"ד אמשטרדם, פרנפורט תק"ה מדרש פנחס, הרב פנחס וויסאקי (דרך דרוש), לונדון, תקנ"ה מוצאי מים, הרב חיים הירשנזון (ביחס לשיבת ציון), בודפסט, תרפ"ד מטה אהרן, הרב דוד אהרן וישנביץ, וילנא, תרס"ט מילי דפסחא, הרב משה תאומים, למברג, תרס"ד מנורת בצלאל, הרב בצלאל בירק, וילנא, תרמ"ט מנחת יהודה, הרב יהודה צבי גלברג, מונקץ', תרס"ו מנחת כהן, הרב מיכאל כץ, דיהרפורט, תקל"ח (16 עמ') מעשי רב, רבי משה בנימין מבגדד, קושטאנדינא, תפ"ו (ע"פ סוד) מרבה עצה, הרב יהושע שפירא, וילנא, תר"ל משאת משה, הרב משה צבי איידלשטיין, וילנא, תרנ"ו, 96 עמ' נבואות רבה בר בר חנה, הרב יעקב שמשון שטרנשוס, ירושלים, תש"ך (ע"פ ההיסטוריה) עוללות אפרים, ר' אפרים לונשיץ (מחבר "כלי יקר"), בסוף הספר אחרי פסקא תקע"ח פרס אבות, הרב אברהם אבלי כץ, לבוב, תרכ"ה צפנת פענח, הרב אליהו גוטמאכר, בראדי, תרל"ה רפדוני בתפוחים, הרב אליקים גץ בן מאיר, ברלין, תע"ב תקות עניים, הרב משה בן אפרים מברני (ע"פ קורות ישראל בגלותם), וילנא תרל"ב להלן אנו רושמים שמות הספרים שהגיעו לידינו שלא נכתבו אך ורק כדי לבאר "אגדתות דרבה בר בר חנה", אלא באופן כללי נכתבו על שאר אגדות גם כן. אבל גם הם ביארו חלק מהאגדות כדלהלן: אשתעו לי נחותי ימא – [אף שאין להכחיש פשטי הדברים וכו' מכל מקום יש כאן דברים בגו (רעיונות פנימיים)] – מהרש"א האי גלא דמטבע לספינתא - [דימה הכתוב הצרות והגלות שבאו עלינו מן הרשעים לגלי הים, וישראל נמשלו לחול וכו' והרשעים מתייעצים עצות נגד ישראל והקב"ה מתיש כח הרשעים] - מהרש"א האי גלא דמטבע לספינתא - אמת ליעקב האי גלא דמטבע לספינתא - דברי שאול האי גלא דמטבע לספינתא – בן יהוידע האי גלא דמטבע לספינתא – מאמרי הראי"ה, עמ' 421 צוציתא דנורא חיורא - פתח עינים בין גלא לגלא - רבנו בחיי, כד הקמח, סוף ערך: הכנעה (קלד) בין גלא לגלא - אגדות ג' 85 בין גלא לגלא תלת מאה פרסי וכו' – מהרש"א, ד"ה אמר רבה בר בר חנה אשתעו לי; וד"ה רומא דגלא ג' מאה פרסי בין גלא לגלא - אמת ליעקב בין גלא לגלא – בן יהוידע בין גלא לגלא – מאמרי הראי"ה, עמ' 422-424 חדא זימנא הוה אזילנא באורחא ודלינן גלא – מהרש"א מרבעתא דכוכבי זוטא – מהרש"א רמא ליה גלא קלא לחברתיה – מהרש"א פוק חזי גבורתא – מהרש"א מלא חוטא חלא – מהרש"א חזי לי הורמין בר לילית וכו' – אגדות ג' 87 חזי לי הורמין בר לילית – מהרש"א הורמין בר לילית - אמת ליעקב הורמין בר לילית – בן יהוידע הורמין בר לילית – מאמרי הראי"ה, עמ' 425-426 הוי רהיט אקופיה דשורא – מהרש"א ורהיט פרשא כי רכיב חיותא מתתאי ולא יכיל ליה – מהרש"א דהוה מסרגין תרתי חיותא – מהרש"א דף עג ע"ב דשואר מהאי להאי ונקיט תרי כסי דחמרא – [רמז על כוס התרעלה שישתו האומות לעתיד] - מהרש"א ולא נטפא ניטופתא לארעא וכו' שמעי בי מלכותא וקטלוהו – מהרש"א לדידי חזי לי אורזילא בר יומיה – [רמז עליהושע] – מהרש"א אורזיליא בת יומא כהר תבור - אגדות ג' 87 אורזיליא בת יומא כהר תבור - אמת ליעקב (בסוף פי' לבבא בתרא) אורזיליא בת יומא כהר תבור – בן יהוידע אורזיליא בת יומא כהר תבור – מאמרי הראי"ה, עמ' 427 ומשאכא דצואריה תלתא פרסי וכו' רמא כופתא וסכר ליה לירדנא – מהרש"א ההוא אקרוקתא – באר הגולה 88 (באר ה); אגדות ג' 88 ההוא אקרוקתא וכו' ואתא פושקנצא – [רמז לעניני שלטון ישמעאל] - מהרש"א ההוא אקרוקתא – יערות דבש (ח"ב עמ' רנז, דרש ט"ז) ההוא אקרוקתא – המלבי"ם על בראשית ב, כ. תורה אור ההוא אקרוקתא – אמת ליעקב ההוא אקרוקתא – בן יהוידע ההוא אקרוקתא – מאמרי הראי"ה, עמ' 429 חזינא ההוא כוורא שיתבה ליה אכלה טינא באוסיה - אגדות ג' 91 חזינא ההוא כוורא שיתבה ליה אכלה טינא באוסיה וכו' חריב מיניה שתין מחוזי וכו' ומלאו מחד גלגלא דעיניה תלת מאה גרבי משחא וכו' מנסרא מגרמיה – [רמז לעניני המן] - מהרש"א טינא באוסיה - אמת ליעקב טינא באוסיה – בן יהוידע, ד"ה זימנא חדא הוה אזילנא בספינתא טינא באוסיה – מאמרי הראי"ה, עמ' 431 וחרוב מיניה שתין מחוזי – בן יהוידע וכי הדרן לבתר תריסר ירחי – בן יהוידע כוורא דיתבא חלתא אגביה - אגדות ג' 92 וחזינן ההוא כוורא דיתבא לי חלתא אגביה וקדח אגמא עלויה - [על עניני גלות והצלתנו מצרות] - מהרש"א כוורא דיתבא חלתא אגביה - אמת ליעקב כוורא דיתבא חלתא אגביה – בן יהוידע, ד"ה הוה קא אזלינן בספינתא, פירוש הולכים בלימוד הסוד כוורא דיתבא חלתא אגביה – מאמרי הראי"ה, עמ' 432-433 וסגאי ספינתא בין שיצא לשיצא דכוורא תלתא יומי ותלתא לילוותא – [הצלה בימי המן] - מהרש"א בין שיצא לשיצא - אמת ליעקב בין שיצא לשיצא – בן יהוידע, ובד"ה ואמר עוד תלתא יומא ותלתא לילותא בין שיצא לשיצא – מאמרי הראי"ה, עמ' 434 ציפרא, עד קרסוליו במיא - אגדות ג' 93 ציפרא, עד קרסוליו במיא – [תורתנו משולה לציפור, ויש בה נגלה ונסתר וכו'] – מהרש"א עד קרסוליו במיא - אמת ליעקב עד קרסוליו במיא – בן יהוידע, ד"ה הוה קא אזלינן בספינתא, חזאי ההיא צפרתא ציפרא, עד קרסוליו במיא – מאמרי הראי"ה, עמ' 435-437 דנפלה ליה חציצא לבר נגרא – ["נגר" כינוי לתלמיד חכם (ע"ז נ ע"ב), ועניני ספקות וקושיות] – מהרש"א זימנא חדא הוה קא אזלינן במדברא - הני אווזי דשמטי גדפייהו - רבנו בחיי (דברים ל, ז) הני אווזי דשמטי גדפייהו וכו' נהרא דמשחא דחזא מתותייהו וכו' חדא דליא לי אטמא וחדא דליא לי גדפא וכו' עתידין ישראל ליתן עליהם את הדין – [עניני רמז בענין אווזא] - מהרש"א הני אווזי דשמטי גדפייהו – בן יהוידע הני אווזי דשמטי גדפייהו – מאמרי הראי"ה, עמ' 438 עתידים ליתן את הדין (על האווזא) – באר הגולה 91 (באר ה); אגדות ג' 94 עתידים ליתן את הדין (על האווזא) – המלבי"ם על בראשית ב, כ תורה אור עתידים ליתן את הדין (על האווזא) – אמת ליעקב עתידים ליתן את הדין (על האווזא) – דברי שאול ואיתלוי בהדן ההוא טייעא וכו' ח' פרסי – [הוא חכם בחכמת התורה, כמו שהמשיח דן לפי חוש הריח, והמדות שיהיו במשיח] – מהרש"א ואיתלוי בהדן ההוא טייעא וכו' – מאמרי הראי"ה, עמ' 439 שקיל עפרא ומורח ליה - אגדות ג' 98 שקיל עפרא ומורח ליה - בן יהוידע מתי מדבר - אגדות ג' 95 מתי מדבר – מהרש"א מתי מדבר - יערות דבש (ח"א עמ' לז-לט, דרש ב') מתי מדבר - המלבי"ם בפי' לתורה "תורה אור", תחילת פ' חוקת מתי מדבר – בן יהוידע מתי מדבר – מאמרי הראי"ה, עמ' 442 דף עד וגנו אפרקיד, והוה זקיפא ברכיה דחד מינייהו – [עניני חטא דור המדבר ואריכות בענין חטא קרח ועדתו] - מהרש"א פסקי חד קרנא וכו' – [כיקרח היה לובש טלית שכולה תכלת] - מהרש"א דילמא שקלי מידי מינייהו? אהדריה – מהרש"א כל אבא חמרא, וכל בר בר חנה סיכסא – בן יהוידע, ג' פסקאות תא אחוי לך הר סיני - נצח 144 (לא); אגדות ג' 98 תא אחוי לך הר סיני – [רמז שאין להוסיף ולא לגרוע מתרי"ג המצוות] – מהרש"א תא אחוי לך הר סיני - אמת ליעקב (בסוף פירושו לבבא בתרא) תא אחוי לך הר סיני – מאמרי הראי"ה, עמ' 444 אוי לי שנשבעתי – [שאין לדור המדבר חלק לעולם הבא] – מהרש"א אוי לי שנשבעתי - דברי שאול (2 פסקאות) ורבנן, אם כן אוי למה? – בן יהוידע תא אחוי לך בלועי דקרח - תפארת ישראל, 58 (יח); אגדות ג' 100 תא אחוי לך בלועי דקרח וכו' תרי ביזעי וכו' קא מפיק קוטרא - [ב' עבירות היו להם שהתגרו גם במשה וגם באהרן, וענין שהרהרו תשובה בליבם] – מהרש"א תא אחוי לך בלועי דקרח - אמת ליעקב תא אחוי לך בלועי דקרח – מאמרי הראי"ה, עמ' 445 דנשקי ארעא ורקיעא אהדדי - תשובות הגאונים, הרכבי, סי' י"ב, שע"ד דנשקי ארעא ורקיעא אהדדי - תשובות הגאונים, שערי תשובה, קכ"ח דנשקי ארעא ורקיעא אהדדי - אוצר הגאונים, על פסחים צד. (שההוא טייעא סבור לפי שיטת חכמי אוה"ע שגלגל חוזר, פסחים צד.) דנשקי ארעא ורקיעא אהדדי - שו"ת הרי"ף אלפאסי (שנת תקמ"א, סי' שי"ד, פי' כי בנה במדבר דמות רקיע וגלגל) דנשקי ארעא ורקיעא אהדדי - באר הגולה 109 (באר ו); אגדות ג' 101 דנשקי ארעא ורקיעא אהדדי וכו' כוותא דרקיע – [חסד ואמת נפגשו, צדק ושלום נשקו (ע"פ פירוש ספר העיקרים, מאמר ד פ"ד), ע"י זכות מעשים טובים משתנה המזל] – מהרש"א דנשקי ארעא ורקיעא אהדדי - גר"א על משלי יב, ב דנשקי ארעא ורקיעא אהדדי - בינה לעתים, עת קץ, דרוש ג' לפ' נחמו (שנג) דנשקי ארעא ורקיעא אהדדי - אמת ליעקב דנשקי ארעא ורקיעא אהדדי - דברי שאול דנשקי ארעא ורקיעא אהדדי – בן יהוידע דנשקי ארעא ורקיעא אהדדי – מאמרי הראי"ה, עמ' 446 חלון ברקיע - י' מאמרות, עתים, פרקים י-יא חזינא ההוא כוורי דאפיק רישיה מימא ודמיין עייניה כתרי סיהרי וכו' מברי דסורא - אגדות ג' 102 חזינא ההוא כוורי דאפיק רישיה מימא ודמיין עייניה כתרי סיהרי וכו' מברי דסורא – [נאמר על מזל אדר] - מהרש"א חזינן ההוא כוורא דאפקיה לרישא מימא, והוה ליה קרני וחקיק עליה 'אנא בריה קלה שבים' – מהרש"א דף עד ע"ב ההיא קרטליתא דהוה קא מקבעי בה אבנים טובות ומרגליות, קרטליתא דדביתהו דר' חנינא בן דוסא - אגדות ג' 103 ההיא קרטליתא דהוה קא מקבעי בה אבנים טובות ומרגליות, קרטליתא דדביתהו דר' חנינא בן דוסא – [שכר טוב הצפון לצדיקים לעתיד לבוא] - מהרש"א רב יהודה הינדוא משתעי, זימנא חדא הוה אזלינן בספינתא וחזינן ההוא אבן טבא וכו' נחית בר אמוראי לאתויה, אתא תנינא קא בעי למיבלע ליה לספינתא, אתא פישקנצא פסקיה לרישיה וכו' – [בכל דור ודור יש אומות הגוזרות עלינו לא לעסוק בתורה ובמצוות, ותמיד ה' מצילנו ע"י שהמלכיות מתגרות אלו באלו, ומתבטלת הגזירה] – מהרש"א אתא תנינא חבריה שקליה ותליא ליה וחיה – [רמז לענין אנטונינוס וחבריו] – מהרש"א מעשה בר"א ור' יהושע שהיו באין בספינה, ונזדעזע ר' יהושע - אגדות ג' 104 מעשה בר"א ור' יהושע שהיו באין בספינה, ונזדעזע ר' יהושע – מהרש"א אמר רב אשי אמר לי הונא, זימנא חדא הוה קא אזלינן במדברא והואי ירך בשרא בהדן וכו' עשבא סמתרי הוה - אגדות ג' 104 לויתן – באר הגולה 70 (ד) ע"ע להלן דף זה בבבא בתרא, בענין סעודת לויתן כל מה שברא הקב"ה בעולמו זכר ונקבה בראם - כל שנברא בעולם, זכר ונקבה בראם - [ענין צורה וחומר] - גבורות השם, 249 (נו); באר הגולה, בראשית א, כא (מהד' מכון ירושלים, פסקא נב, עמ' לא) לויתן זכר ונקבה נבראו – [הוא ענין חיבור הנפש והשכל עם החומר והצורה, מלשון 'לוית חן הם לראשך'. וענין צינן או סירס הוא החלשת הפעולה, כלומר ה' החליש פעולת שליטת השכל על החומר, למען השאיר כח המתאוה על כנו, ויפרה וירבה האדם ושאר פעולות גוף האדם] – רשב"א, מובא ע"י "הכותב" בעין יעקב לויתן זכר ונקבה נבראו - רבנו בחיי, בראשית א, כא (בשם הרשב"א: אכילה כדי לעורר את השכל) לויתן זכר ונקבה נבראו – [ענין לוית השכל עם הנפש] - רמ"א, תורת העולה ח"ג פרק מז, עמ' קמד לויתן זכר ונקבה נבראו – [זכר הוא כינוי לשכל העיוני, והנקבה כינוי לשכל המעשי. ואילו היו מזדווגים, היה נחרב יישוב עולמנו שאנו דרים בו] - י' מאמרות, אם כל חי, ח"ג פרק כ לויתן זכר ונקבה נבראו – [ענין צורה וחומר] - גבורות השם, 249 (נו) לויתן זכר ונקבה נבראו – [יש לנו להאמין כל הדברים האלו כפשוטם, למרות שהמפרשים דרשו בהם רמזים] – מהרש"א ד"ה הכי נמי למלחה לנקבה לויתן זכר ונקבה נבראו - דברי שאול לויתן זכר ונקבה נבראו - ר' צדוק, לקוטי מאמרים, 159; פרי צדיק (ח"א שבת סוף ו' 36) אלמלא נזקקין זל"ז מחריבין העולם - רבנו בחיי (בראשית א, כא) סירס את הזכר והרג את הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבוא - גור אריה בראשית א, כא סירס את הזכר והרג את הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבוא - י' מאמרות, אם כל חי, ח"ג פרק כ סירס את הזכר והרג את הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבוא - גר"א, ספרא דצניעותא, פ"ד ד"ה ענין תקות חוט השני (62-63) אף בהמות בהררי אלף זכר ונקבה בראם – סירס את הזכר וצינן את הנקבה ושמרה לצדיקים לעתיד לבוא – בהמות בהררי אלף – [רמז לכוחות יצר הטוב ויצר הרע שבאדם. וה' צינן ב' כוחות אלו. "ושמרה לצדיקים לעתיד לבוא, כלומר השאיר עבורם את היכולת להתמודד בתקיפות נגד פיתוי יצר הרע בכל עוזו] - י' מאמרות, אם כל חי, ח"ג כא (ע"ע במאמר רמ"ע, שבתות ה', פרק ו) בהמות בהררי אלף - [הוא משל לדברים אחרים, אבל לומר כי פרנסת הנשמות היא מהקב"ה] - באר הגולה, בראשית א, כא (מהד' מכון ירושלים, פסקא נב, עמ' לג) בהמות בהררי אלף - לשם שבו ואחלמה, ספר הדעה (ח"ב דרוש ד' ענף י', ס"ק ג' 99, וכן שם בדף 297 דרוש עץ הדעת, סימן י') דגים פריצי - בן יהוידע בשעה שבקש הקב"ה לבראות את העולם אמר לו לשר של ים פתח פיך ובלע כל מימות שבעולם – [יש לפרש המאמר כפשוטו, לפי עניני טבע המים] - מהרש"א פתח פיך ובלע כל מימות שבעולם - בן יהוידע אל תקרי לים מכסים, אלא לשרה של ים - קורא באמת, ב"ב, פסקא א' אל תקרי לים מכסים, אלא לשרה של ים - [טעם לדרשת חז"ל כי הים עצמו הוא מים, והא כיצד מים לים מכסים?] - מקור ברוך (ח"א דף 535) ירדן יוצא ממערת פמייס ומהלך בימה של סיבכי ובימה של טבריא ומתגלגל ויורד לים הגדול ומתגלגל ויורד עד שמגיע לפיו של לויתן – ירדן יורד ממערת פמייס – [רמז כי כל הנסים שהיו ביציאת מצרים הם רק כמו גמיעה אחת של לויתן, מול הנסים הרבים שעתידים להיות לנו בסוף הימים. והמים המכסים את הלויתן, "כי לעתיד תמלא הארץ דיעה כמים לים מכסים"] - רמ"ע מפאנו, י' מאמרות, אם כל חי, ח"ג פרק כא ירדן יורד ממערת פמייס - אגדות ג' 107 אימתי בהמות בהררי אלף בטוחות? בזמן שמגיח ירדן אל בפיו של לויתן – מהרש"א "כי הוא על ימים יסדה ועל נהרות יכוננה" (תהלים כד, ב) אלו שבעה ימים וארבעה נהרות – עתיד גבריאל לעשות קניגיא עם לויתן – דף עה ואלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו – מהרש"א בשעה שלויתן רעב מוציא הבל מפיו ומרתיח כל מימות שבמצולה, ואלמלא מכניס ראשו לגן עדן אין כל בריה יכולה לעמוד בריחו – [ביאור לשון "מרתיח"] – מהרש"א סעודת לויתן – [אין הסעודה כפשוטה, אלא הוא משל] - רמב"ם הל' תשובה פ"ח ה"ד [וכן משמע בדברי מהר"ל, מובא להלן. אבל ראב"ד שם חולק, וכן רשב"א (המובא ב"עין יעקב" ע"י "הכותב" בדף זה), וכן רמ"ע מפאנו (י' מאמרות, אם כל חי, ח"ג פרק יט)] סעודת לויתן - רשב"א, הנדפס בעין יעקב סעודת לויתן – [מחדד השכל יותר מאכילת מן] - רבנו בחיי (שמות טז, ג); כד הקמח (שולחן של ארבע, תחילת שער ד') סעודת לויתן - עקידה, שער ס' סעודת לויתן - י' מאמרות, אם כל חי, ג' יט סעודת לויתן - מעשי ה', ר' אליעזר אשכנזי, ח"א פרק ט סעודת לויתן – [הענין הוא משל לדברים אחרים, אבל לומר כי פרנסת הנשמות היא מהקב"ה] - אגדות ג' 104, 108, 109; דרך חיים 152, 210 (פ"ג, הכל נתון בערבון : פ"ד, הילודים למות); באר הגולה, בראשית א, כא (מהד' מכון ירושלים, פסקא נב, עמ' לג) עתיד הקב"ה לעשות סעודה ךצדיקים מבשרו של לויתן – [ללמד שהיצורים המופלגים הללו נבראו לצורך האדם] – מהרש"א סוף ד"ה אינו חוזר לאיתנו עד ע' שנין סעודת לויתן - פרי צדיק (ח"ב 129 ר"ח אדר ב') סעודת לויתן - בן יהוידע דף עה גבריאל עושה קניגי עם לויתן - פרי צדיק (פ"ה 242, סוכות י"א) בשעה שלויתן רעב - אגדות ג' 108 סעודה לצדיקים – [הסעודה כפשוטה, ואינה משל. וזו עבור אלו שעבדו שלא על מנת לקבל פרס. והשאר שעשו למען פרס, יעשו סחורה בשוקי ירושלים, כי היו כמו תגרים למען שכר] - י' מאמרות, אם כל חי, ח"ג יח-יט סעודה לצדיקים - אגדות ג' 108 ואין חברים אלא תלמידי חכמים – [כתב הרמב"ם: נקראו בשם זה " כי חברתם זה לזה חברה נאמנה, כי היא חברה לשם שמים" (דמשנה, דמאי פ"ב מ"ג)] – מהרש"א אין חברים אלא ת"ח - תורה תמימה, שיר השירים ח, יג (ס"ק פז) ועושין בו סחורה בשוקי ירושלים – [כמו שאוכלים קדשים קלים] - מהרש"א סוכה מן עורו של לויתן - י' מאמרות, אם כל חי, ג' יח סוכה מן עורו של לויתן - אגדות ג' 109 סוכה מן עורו של לויתן, זכה עושים לו סוכה, לא זכה עושים לו צלצל, לא זכה עושים לו ענק, לא זכה עושים לו קמיע – [כי יש ארבע דרגות בלומדי תורה: יש העושה לשמה, ויש העושה לא לשמה אלא כדי לקבל גמול מהקב"ה, ויש העושה כדי לקבל גמול מבני אדם, ויש העושה כדי שיקראו לו "רב וחשוב" או כדי לקנתר. ואלו הם ד' מדריגות המנויות כאן בגמרא] – מהרש"א סוכה מן עורו של לויתן - בן יהוידע סוכה מן עורו של לויתן - פרי צדיק (תולדות ד' 84); (חלק חמישי 241 סוכות י"א, פרישה מן תאוה) צלצול קטן - פרי צדיק (חלק חמישי 242 סוכות י"א) סוכה, צלצל, ענק, קמיע – [נגד ד' חלקי התורה, פרד"ס] – בן יהוידע ד"ה עתיד הקב"ה לעשות סוכה "והלכו גוים לאורך" (ישעיה ס, ג) – [דרשו כמו "לעורך", עור הלויתן בחילופי אותיות א-ע] – מהרש"א ושמתי כדכד - אגדות ג' 110; באר הגולה, ו' 134 ושמתי כדכד – מהרש"א ושמתי כדכד - המלבי"ם על ישעיה נד, יב מיכאל וגבריאל – [דרשה נאה בענין פלוגתתם, אם הגאולה העתידה תהיה למעלה מדרך הטבע, כמו עלייתו של יוסף ואבנו הוא "שוהם"; או בדרך הטבע כאבנו של בנימין "ישפה"] – אמרי השכל, מובא ב"ליקוטי בתר ליקוטי" על ברכות ד' סוף ע"ב ד"ה גדול מה שנאמר במיכאל כדין וכדין – [דרשו כך כי "כדכד" הוא שרש בן ד' אותיות, והוא משונה משאר שרשים] - מקור ברוך (ח"א דף 441) עתיד להביא אבנים טובות – באר הגולה 134 (ו); אגדות ג' 110; נצח 194 (נא) לגלג עליו אותו תלמיד – [צ"ע הרי גם אצל רבן גמליאל (שבת ל ע"ב) היה תלמיד אחר שלגלג, ושם לא הענישו רבו? אלא שם לגלג בלבו ולא דיבר ברבים. וכאן קלקל בדיבורו] – בן יהוידע, שבת ל ע"ב; [עוד יש לחלק שם התלמיד הקשה בכח פסוק המכחיש קבלת רבו ולכן הקשה. דהא גם על משנה מפורשת אומרים "משבשתא היא" כשיש פרכא מפסוק. וכאן לא הביא פסוק] - בניהו בבא בתרא עה ע"א יהיב ביה עיניה ונעשה גל של עצמות – [רש"י על שבת לד ע"א ד"ה גל מעצמות פירש: "כמת שנרקב בשרו ונפל מזמן הרבה". עומק הענין שהרשעים נקראו מתים (ברכות יח ע"ב) וגם בחייו היה כבר מת] – מהרש"א יהיב ביה עיניה ונעשה גל של עצמות – [עיין "אור החיים", שמות יא, ה מה ביאורו, ע"פ זהר ח"ג ריא ע"ב] – מרגליות הים, סנהדרין ק ע"א פסקא ט ואולך אתכם קוממיות, מאתים אמה, כשתי קומות של אדם הראשון – [כי אם רק כפול קומתו של כל אדם, אינה בריאה שלימה. ורק יש למדוד לפי מדתו של אדם הראשון] – מהרש"א (עתיד להיות גובהו של אדם) מאה אמה כנגד היכל וכותליו - גור אריה דברים ד, לב (מהד' מכון ירושלים, פסקא כא עמ' צה-צז); דרך חיים 271 (פ"ה, בן חמש למקרא); באר הגולה 123 (באר ו) (עתיד להיות גובהו של אדם) מאה אמה כנגד היכל וכותליו – מהרש"א (עתיד להיות גובהו של אדם) מאה אמה כנגד היכל וכותליו - רוח חיים ג, א ז' חופות – [כי כל צדיק עומד בפני עצמו] - אגדות ג' 112-113 ז' חופות - גר"א (משלי יב, ח) ז' חופות – [טעם מספר שבעה] – מהרש"א; בן יהוידע; בניהו "כי על כל כבוד חופה" (ישעיה ד, ה) מלמד שכל אחד ואחד עושה לו הקב"ה חופה לפי כבודו – [כי כתוב "כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו" (ישעיה מג, ז) וכפי מה שנתגדל כבוד שמים ע"י ת"ח, תהיה חופתו של אותו ת"ח לעתיד לבוא] – מהרש"א עשן בחופה למה? – [עיניו צרות בת"ח, אין לו חיבור עם התלמיד חכם ההוא] – אגדות ג' 113 עשן בחופה למה? - בן יהוידע אש בחופה – אגדות ג' 113 אש בחופה, כל אחד נכוה מחופת חברו - עיקרים ח"ב פרק ל אש בחופה, כל אחד נכוה מחופת חברו - מסילת ישרים (פ"ד, איננו מטעם של קנאה) אוי לה לאותה בושה, אוי לה לאותה כלימה – רמ"ע מפאנו, י' מאמרות, חקור דין, חלק ה, פרק ט אוי לה לאותה בושה, אוי לה לאותה כלימה – [טבע העולם שיש לכל אחד מעלה שאין לחברו, ומי שיש גם לו מעלה מה יש לו להתבייש? אלא מדובר במי שאין בו שום מעלה] – מהרש"א אוי לה לאותה בושה, אוי לה לאותה כלימה – [בושה היא פחות מן כלימה. כלומר מפני צדיקים אחרים שאיננו מכירם, תהיה לו רק בושה. אבל מהצדיקים שהוא מכיר, תהיה לו כלימה גדולה. או יש לפרש כי מפני אותם צדיקים שהיו גדולים ממנו אף בעוה"ז, לעתיד כשנכוה מחופתם תהיה לו רק בושה. אבל כשיראה צדיקים אחרים שבעוה"ז נחשבו פחותי דרגא ממנו, ושם הוא נכוה מחופתם, תהיה לו כלימה גדולה] - בן יהוידע פני משה כפני חמה - רבנו בחיי (שמות יז, ה; דברים לא, סוף י"ד) פני משה כפני חמה - עיקרים ג' יא פני משה כפני חמה – מהר"ל, דרך חיים 19 (פ"א, משה קבל); אגדות ג' 113 פני משה כפני חמה - יערות דבש (ח"א עמ' רצט, דרש ט"ז) פני משה כפני חמה - גר"א (דברים לד, א) פני משה כפני חמה - הנצי"ב, שמות לב, יז; דברים לא, יד, ועל ספרי ח"ב דף רלט פני משה כפני חמה - משך חכמה (דברים לא, ז, ד"ה כי אתה תבוא) פני משה כפני חמה – [כי החמה לעיני מראה האדם הוא גדול כמו ככר לחם, ובאמת היא גדולה כמה אלפים ורבבות יותר מכל כדור הארץ. כן משה רבנו חשיבותו ומעלותיו כפי שנראו מהפסוקים בתורה הם אחד מאלף מן חשיבותו האמיתית. ולמה אמרו זאת הזקנים שבאותו דור? כי "ומצדיקים הרבים ככוכבים לעולם ועד" (דניאל יב, ג). כשם שהכוכבים אינם נראים ביום, מפני אור החמה, כך אין הזקנים ההם ניכרים מפני מעלת משה. אבל בימי יהושע, שהוא רק דומה ללבנה, יכירו בני העולם גם את הזקנים, שהם הכוכבים] - בן יהוידע; בניהו פני משה כפני חמה - תורה תמימה, במדבר כז, כ (ס"ק לד) שבעה חופות, עשר חופות - אגדות ג' 113 מר זוטרא אומר אחת עשרה [חופות] – [טעם למספר זה] - מהרש"א [אודות] חירם, בך נסתכלתי וקנסתי מיתה על אדם הראשון, ובראתי נקבים – [מקור לדרשה זו] – רשב"ם; מהרש"א [אודות] חירם, בך נסתכלתי וקנסתי מיתה על אדם הראשון, ובראתי נקבים – [צ"ע לא רק חירם עשה את עצמו אלוה, אלא גם פרעה מלך מצרים, שהיה מוקדם יותר. מה ההבדל ביניהם] – בניהו דף עה ע"ב ירושלים של עולם הבא – [כאן הכוונה לימות המשיח, ולא לעולם הנשמות. וכן הוא בבבא בתרא קכב ע"א; בראשית רבה נא, ח; ויקרא רבה יז, ד; קוהלת רבה ב, א; תנחומא, תצוה, ג] אין עולין לה אלא המזומנין לה – [ירושלים של עולם הזה היא של חול אבל קיבלה קדושה. אבל לעולם היא כולה קדושה] - אגדות ג' 113 צדיקים נקראים על שמו של הקב"ה – [מדוע לא אמרו "נקראו בשמו של הקב"ה"] – מהרש"א צדיקים נקראים על שמו של הקב"ה – עיין דוגמאות בתנחומא, קדושים, פסקא ה' [והרב "בן איש חי" פירש מאמר זה על פי צירוף אותיות "ישראל" "אלהים", עיי"ש] צדיקים נקראים על שמו של הקב"ה – [כי הם דבקים בהקב"ה] - דרך חיים 321 (פ"ו, כל שברא ה' לכבודו); אגדות ג' 115 צדיקים נקראים על שמו של הקב"ה - רסיסי לילה, מו צדיקים נקראים על שמו של הקב"ה – [כלומר בעתיד לא יקראוהו "ראובן" סתם, אלא "ראובן עבד השם", וכך לכל צדיק וצדיק] - בן יהוידע ג' נקראו על שמו של ה' – [ירושלים בארץ, צדיק נבדל מכל הנבראים, משיח נבדל אף מן העליונים] - אגדות ג' 115 ג' נקראו על שמו של ה' - משך חכמה, שמות ג, טז ירושלים - עיקרים ח"ב כח ירושלים - אגדות ג' 112, 114; נצח 170 (מ) ירושלים, אל תקרי ה' שמה (ש' קמוצה) אלא ה' שמה (ש' שואית) - קורא באמת, בבא בתרא פסקא ב' עתידים צדיקים שאומרים לפניהם "קדוש" – [כי בעוה"ז האדם הוא גופני ואין לומר עליו "קדוש"] - אגדות ג' 115 עתידים צדיקים שאומרים לפניהם "קדוש" – [כי המקדש עצמו בעולם הזה, מקדשים אותו בעולם הבא (יומא לט ע"א)] – מהרש"א ירושלים, ג' פרסאות בגובהה – [סגולת מספר שלוש] - אגדות ג' 112; נצח 196 (נא) ירושלים, ג' פרסאות בגובהה – [הוא נגד י"ב מיל של מחנה י"ב שבטים. אם למעלה יש לה שיעור, אבל ברוחבה לא יהיה שיעור] – מהרש"א ד"ה שלשה פרסאות (ובהמשך דבריו בד"ה ירושלים ששמך בתוכה וכו' כתב: כי ירושלים דלעתיד יהיה גדול כמו כל ערי ארץ ישראל עכשיו; ובית המקדש שבתוכה יהיה גדול ככל ירושלים של עכשיו) אמרו מלאכי השרת וכו' ירושלים ששמך בתוכה ומקדשך בתוכה וצדיקים בתוכה, אתה נותן בה מדה? – [הקפידו על כך המלאכים מפני שרצו שיהיה בה נס של מיעוט מחזיק את המרובה. אבל זה רק בדבר שאינו מדוד (ב"מ מב ע"א)] - בן יהוידע ד"ה ירושלים ששמך בתוכה מרוב אדם ובהמה בתוכה – [הוזכרו הבהמות, כי הביאו אותם לשם הקרבת הקרבנות] – מהרש"א טפ"ף גינאות וכו' - תשובות הגאונים, הרכבי, סי' ל"ו טפ"ף גינאות וכו' – [המדה שאינה גדושה ולא מחוקה נקראת "טפופה", כלומר גינות עשויות בבנין שוה בלי תוספת וגרעון] – ערוך, ערך טפף טפ"ף גינאות וכו' – [טעם שנקטו חז"ל סימנים מוזרים הללו. וכן מעלת העיר צפורי. ומעלת מספר ק"פ] - אגדות ג' 114 טפ"ף גינאות וכו' – [אלו הם כינוים בלשון ארמית שהשתמשו בהם בדורות קדם לתאר כמויות גדולות] - בן יהוידע אלף קפל מגדלים – [עמודים חזקים ובנוים לבנין גבוה] – ערוך, ערך טפף טטפראות – [לשון יווני, הם זיזים עשוים כסניפירין וכנפים לקורות, אחד מפה ואחד מפה] – ערוך, ערך טפף אלף ליצוי ברניות – [כמו מליצה, באר היטב] – ערוך, ערך טפף אם שלש ירושלים הם וכו' שלשים מדורים – מהרש"א דף עח ע"ב על כן יאמרו המושלים בואו חשבון, חשבונו של עולם – [טעם שדרשו שם העיר כאילו מדובר בעריכת חשבון, כי גם בכיבוש העיר ערכו הכובשים חשבון] - באר הגולה 45-46 (ג); אגדות ג' 113-114 על כן יאמרו המושלים בואו חשבון, חשבונו של עולם – [דרשה ארוכה בענין שלשה הפסוקים שחז"ל הביאו] – מהרש"א יאמרו המושלים, חשבונו של עולם – יערות דבש (ח"א עמ' קטז דרש ה') יאמרו המושלים, חשבונו של עולם – [למה דוקא הם הנותנים עצה זו] - מסילת ישרים (פ"ג) אם משים עצמו כעיר זה - מאירי הפורש מדברי תורה, אש אוכלתו – [כי האש הוא בעל תוקף] - אגדות ג' 115; נתיב א' 62 (תורה, תחילת פרק טו) דף עט עד מידבא – מהרש"א כל הפורש מדברי תורה, אש אוכלתו – [מדובר שמבטל את חברו מלימוד התורה] - מהרש"א כל המרפה עצמו מדברי תורה, נופל בגיהנם – אין רפאים אלא גיהנם – [שהוא מקום עמק (עירובין יט.)] – מהרש"א דף פ ע"ב ארז - [כשם שהאילן יוצא אל הפועל ע"י פירותיו, כן הצדיק ע"י מעשיו] - אגדות ג' 116 צדיק כתמר יפרח – [שעושה פירות גם בהיותו בעולם הבא, ורמז להשארות הנפש] – מהרש"א דף פד השמש היא אדומה - אגדות ג' 116-117 דף פח ע"ב קשה עונשן של מדות – [מדוע הפורץ ענין עריות הוא דבר חמור, יתרה מזאת ענין משקלות ומדידות] - אגדות ג' 117; גבורות השם, 173 (מה); גור אריה, דברים כה, יז (מהד' מכון ירושלים, ס"ק כד עמ' שצג) קשה עונשן של מדות יותר מעונשן של עריות, שזה נאמר בהן "אל" וזה נאמר בהן "אלה" – [כיצד למדו זאת מאות ה' יתרה] – מהרש"א יותר מעונשן של עריות - [לענין קושי עון עריות] - נתיב ב' 202 (בושה, ב) קשה עונשן של מדות – דברי שאול (על בבא בתרא דף פח) קשה עונשן של מדות – הנצי"ב, העמק דבר, ויקרא כ, ב. הרחב דבר; וכן על דברים כה, יז קשה גזל הדיוט – [כי לוקח בחוזקה מחבירו מה ששייך לחבירו] - אגדות ג' 117 קשה גזל הדיוט – [כי מיד שגזל הוא צפוי לעונש על חטאו, אבל בגזל מגבוה זה רק כאשר נהנה ממנו] – מהרש"א קשה גזל הדיוט - הקדמה ל"שב שמעתתא" (פרשת בחוקותי) הקב"ה ברך ישראל בעשרים ושתים, וקללן בשמונה – [פירוט של כ"ב הברכות ושמונה הקללות, וביאור ב' המספרים] - אגדות ג' 118; [כי ברכותיו של ה' הם לפי הסדר, ובזה נמשך הכל] – נצח ישראל, 82 פרק יד (פרשת בחוקותי) הקב"ה ברך ישראל בעשרים ושתים, קללם בשמונה - גליון ר"י עמדין משה רבנו ברכן בח' וקללם בכ"ב – [ביאור למה משה הוסיף יותר מקללותיו של הקב"ה] – מהרש"א דף פט אין מוחקין במקום שגודשין - גר"א (משלי יא, א) דף פט ע"ב אוי לי אם אומר, אוי לי אם לא אומר – מהרש"א ד"ה על כולן אמר ר' יוחנן בן זכאי אוי לי אם אומר, אוי לי אם לא אומר - חיד"א, דברים אחדים (בני ברק, תשמ"ו, דף ר"ט, דרוש י"ב שבת שובה) דף צ אוצרי פירות - דברי שאול (כיצד למדו מהפסוק) מלוה ברבית - תורת חיים דף צא אותו היום שבאת רות המואביה לא"י מתה אשתו של בועז – [ביאור מדוע הפסוק (רות א, יט) מתחיל בלשון רבים "ותהום כל העיר עליהן", ואח"כ ממשיך בלשון יחיד "הזאת נעמי". והוא רמז לדרוש של חז"ל] - מהרש"א עד דלא שכיב שיכבא – [כי הבית מוכן להיות עומד] - אגדות ג' 119 אבצן זה בועז – [ללמד שאין השמחה ברבוי הבנים. והיו לו ב' שמות לפי ענין ב' נשותיו] - אגדות ג' 119 אבצן זה בועז - תורת חיים ד"ה מאה ועשרים אבצן זה בועז - מהר"ץ חיות, מבוא התלמוד, פכ"א כודנא עקרה, במאי פרעה לי? – [אם האדם מבזה שאר בן אדם שאין לו הברכות אליו הוא זכה, אפשר שזה יגרום סילוק ברכתו] - אגדות ג' 119 ד"ה ומה שאמר כי לא זימן כודנא עקרה, במאי פרעה לי? – [ביאור כיצד איש צדיק יתבטא על השני לשון מוזרה כזו] – מהרש"א כודנא עקרה, במאי פרעא לי? – [לא שבועז חשב לקמץ בדמי מאכלי המשתה, אלא חשב להציל מנוח מצער ועלבון, כי יחשוב מנוח שאין ביכולתו לגמול לו בסעודה חוזרת. ואעפ"כ נענש בועז, כי מנוח לא הבין לאשורה כוונה טובה זו, וחלשה דעתו] - בן יהוידע איכפל ואוליד חד – [מדוע לא אמרו מלת "בחייך" כמו ברישא "בחייך דילדת"? כי ע"פ ילקוט שמעוני (רות) מת בועז בו ביום, ולא ראה צאצאים בחייו] – מהרש"א אפילו יש לו זכות אבות, נענש על יציאה לחו"ל – [מהו הקשר בין שניהם] - אגדות ג' 119 אפילו יש לו זכות אבות – [אלימלך ואביה של נעמי, אחים היו. אעפ"כ לא עמדה להם זכות זו למחלון וכליון, בין מצד האב ובין מצד האם] – מהרש"א (אמו של המן) טמא טמא, טהור טהור – [כיון שהתחיל באמו של אברהם, היה צריך לנסח "טהור" לפני "טמא". הישוב לזה] - בן יהוידע צללפונית - פוקד עיקרים 23 י' שנים נחבש אברהם אבינו, ג' בכותא וז' בקדרו – [ענין המספרים ג', ז', כב] - אגדות ג' 119 י' שנים נחבש אברהם אבינו, ג' בכותא וז' בקדרו – [כי הכיר את בוראו בגיל ג' ולא דנו אותו למיתה בהיותו קטן עד הגיעו לגיל י"ג] – מהרש"א י' שנים נחבש אברהם אבינו, ג' בכותא וז' בקדרו – אוי לספינה שאבד קברניטה – [כי עוה"ז דומה לים הסוער תמיד] - אגדות ג' 120 אוי לספינה שאבד קברניטה - בינה לעתים, עת לספוד, תחילת דרוש ד' להספד (תקב) אוי לעולם שאבד מנהיגו ו אוי לספינה שאבד קברניטה – [טעם לביטוי הכפול] – מהרש"א דף צא ע"ב אפילו ריש גרגותא מן שמיא מוקמי ליה - רבנו בחיי (דברים יז, טו, מביא מקור מהמקרא) אפילו ריש גרגותא מן שמיא מוקמי ליה – [כיצד למדו זאת מהפסוק] - דברי שאול אפילו ריש גרגותא מן שמיא מוקמי ליה – [לכאורה חידוש יותר גדול לומר כי מלך גדול ועצום ה' הוא הקובע אותו לראש. אלא בא ללמד שה' משגיח אפילו על השפלים ביותר. וזה נרמז במקרא "מחוטב עציך עד שואב מימיך" (דברים כט, י)] – מהרש"א אפילו ריש גרגותא מן שמיא מוקמי ליה, והמתנשא לכל לראש – [למדו חז"ל זאת מהמלה "לכל" שבמקרא] - בן יהוידע "בזעקך יצילוך קבוציך" (ישעיה נז, יג) – [כי המבקש רחמים עבור חברו, והוא צריך לאותו דבר, הוא נענה תחילה (בבא קמא צב ע"א), וזהו ענין "קיבוץ"] – מהרש"א נהירנא כד הוו מטיילין טליא וטליתא בשוקא כבר ט"ז וי"ז ולא הוו חטאן – [אבל בגיל י"ח כבר הגיעו לגיל חופה] – מהרש"א דמודי להון, נפיל בידיהון – לרשעים, מתרצה להם במה שאומרים, נפיל בידיהם. אלא כל דבריהם יסתור] - רשב"ם דמודי להון, נפיל בידיהון – [כי ישראל והאומות הם הפכיים זה לזה] - אגדות ג' 120 דמודי להון, נפיל בידיהון – כל המחניף להם, כמ"ש "כל המחניף לרשע סופו נופל בידו" (סוטה מא ע"ב)] – מהרש"א דמודי להון, נפיל בידיהון – [כמו שהיה לאחאב עם בן הדד מלך ארם (מל"א פרק כ, לד-מג)] - בן יהוידע כאן ד"ה והוה נגיד חיטא דדובשא, ועל סנהדרין דף ז. 'גברא דרחיצנא עליה' דמתרחיץ עליהון, דיליה דילהון – [מי שהוא מובטח שיש לו שלום עמהם ועי"ז מראה אתעצמו בבגדים חשובים ודר בבניינים חשובים הם מקנאים בו ובסוף לוקחים ממנו את ממונו. אלא יש לו לאדם להיות בטחונו בה' (ומאריך מהרש"א בענין זה)] – מהרש"א מחלון וכליון ויואש ושרף – [חילוקי הדרשות בענין שמותיהם] - אגדות ג' 120 יואש, שנתיאשו מן הגאולה – [כי נתיישבו שם בארץ מואב] - מהרש"א שרף, שנתחייבו שריפה למקום – [על שלא התפללו עבור הדור] – מהרש"א עשו גופן חולין – [כי חוץ לארץ היא אדמה טמאה] – רשב"ם (אמר המלקט: יש לציין כאן לדברי הב"ח על או"ח סי' רח ד"ה וכתב עוד וי"א ונאכל מפריה וכו', הכותב כי באכילת פירות א"י ניזונים אנו מקדושת השכינה, ובזה הגוף נהיה קדוש. אבל כשיש טומאה הנכנסת עם אכילת הפירות, יוצאת כנגדה הקדושה מקרב גופות ישראל. וגוף האדם בנוי ע"פ טיב המזון שהוא אוכל) עשו גופן חולין – [שנשאו נשים נכריות ולא גיירו אותן] – מהרש"א עשו גופן חולין - גר"א (רות ה, א) יוקים ואנשי כוזיבא – [חקירה בענין השמות] - אגדות ג' 120 יוקים ואנשי כוזיבא – [טעם שהוזכרו כאן שמותיהם של אלו] – מהרש"א יושבי נטעים, זה שלמה – [שלמה מלך בגיל צעיר, בן י"ב שנה, לכן נקרא "נטיעה" ולא "אילן"] – מהרש"א; בן יהוידע וגדרה עם המלך – [שהסנהדרין גדרו פרצה זו ואמרו כי רות מותרת לבוא בקהל, וממילא שלמה הוא מלך כשר] – מהרש"א כסא לאם המלך (זו רות) – [מדוע חז"ל דרשו לא לפי פשוטו של מקרא] - אגדות ג' 121 כסא לאם המלך (זו רות) – [מדוע חז"ל דרשו לא לפי פשוטו של מקרא] – מהרש"א כסא לאם המלך – [לא מצאנו שהיה לרות עצמה איזה בן שהוא מלך? אלא כיון שאין ממנים פרנס על הציבור אלא אם כן קופה של שרצים תלויה מאחוריו, שאם יתגאה יאמרו לו חזור לאחוריך (יומא כב:) לכן היא עצמה הקופה הנ"ל המזכה את דוד להיות מלך, ולכן נקראה "אמו של מלכות"] - בן יהוידע |