מקורות לפרק

דף יח

נמצאו דייני ישראל ז' רבואות וח' אלפים ושש מאות – [תיאום החשבון] – תוספות

שרי אלפים; שש מאות - גור אריה, שמות יח, כא

שרי אלפים; שש מאות – [בירור החשבון, ויישוב לקושיית התוספות] - בן יהוידע

שרי אלפים; שש מאות – [מדוע לא מנו שר לחמש מאות, ממוצע בין שר למאה ושר לאלף? ועוד ביאור כי מכל אלף הנכנסים לבית המדרש יוצא רק אחד מחמשים ללימוד אגדה. ובכן שרי אלפים הם בעלי הוראה, שרי מאות הם בעלי התלמוד, לומדי אגדה הם שרי חמשים, שרי עשרות הם בעלי המשנה. ומי שאינו אפילו במשנה, אין ממנים אותו לשר] - מרגליות הים, על דף יח ע"ב (ס"ק א)

דף יח ע"ב

הנך ג' רועי בקר – נגד נפש הטבעית, נפש החיונית וכח האדם הנפשיי] – מהרש"א

דף יט

קשוט עצמך, ואח"כ אחרים – [אין לדון אחרים אלא אם כן מקדים לדון את עצמו] - אגדות ג' 137

ינאי מלכא – [תיאור אישיותו] - מרגליות הים, יט ע"א (ס"ק כו)

לא לפנינו אתה עומד אלא לפני מי שאמר והיה העולם – [אמר לשון מיוחדת זו, לרמוז למאמר חז"ל על ג' דברים העולם קיים, על האמת ועל הדין ועל השלום (אבות, סוף א) כלומר שיש לקיים משפט ודין] – מהרש"א

עמוד על רגליך, לפני מי שאמר והיה העולם – [צ"ע מלים "על רגליך" שהן כמיותרות? אלא בא לומר שלא יסמוך על דבר אחר, כי אין זו עמידה גמורה] - בן יהוידע

בעלי מחשבות אתם? – [כי דרך האדם המעמיק במחשבה להטות ראשו כלפי קרקע. וכאן רק הציגו מחשבה, כי שתקו מחמת היראה] – מהרש"א

בא גבריאל - [כי הוא המלאך היחידי היודע מחשבות] - מרגליות הים

היאך נשא דוד ב' אחיות – [בירור הלכתי] – מהרש"א ד"ה מלוה אית לך גבאי; מרגליות הים, יט ע"ב (ס"ק יא)

מאי קדושי טעות? וכו' מלוה אית לך גבאי – מהרש"א

מאה ערלות פלשתים – [למה בחר במספר מאה?] - בן יהוידע (וכן בד"ה ברם יש לדקדק)

מאה ערלות פלשתים - עינים למשפט

המגדל יתום בתוך ביתו – [כי המגדל אותו מוציא אותו לפועל השלימות, וזה דומה ללידתו] - אגדות ג' 137

המגדל יתום בתוך ביתו – [כל המנוים כאן לא היו יתומים ממש, אלא דומים ליתום] – מהרש"א

המגדל יתום בתוך ביתו - פתח עינים

המגדל יתום בתוך ביתו – [איזה חידוש יש בכל ראיה נוספת שהביאו מהמקראות] - בן יהוידע ד"ה ר' חנינא אמר מהכא; וכן ד"ה ור' יוחנן אמר מהכא

המגדל יתום בתוך ביתו - תורה תמימה, רות ד, יז (ס"ק כא)

המגדל יתום בתוך ביתו – [מקורות רבים לזה] - מרגליות הים, יט ע"ב (ס"ק כג)

ואשתו היהודיה – [דרשו השמות כי אם היו אלו בניה כפשוטם היה צ"ל שם האב, ולא שם האם. וביאור מקצת השמות] - מהרש"א על מגילה יג ע"א ד"ה כל דבריך אחד הם

המלמד בן חברו תורה - [כי המגדל אותו מוציא אותו לפועל השלימות, וזה דומה ללידתו] - אגדות ג' 137 ד"ה כאילו ילדו

המלמד בן חברו תורה, כאילו ילדו – [כי טרם היות האדם יודע דרכי תורה הרי הוא כבהמה] - מהרש"א על סנהדרין צט ע"ב ד"ה כל המלמד בן חברו

המלמד בן חברו תורה - מרומי שדה

המלמד בן חברו תורה - תורה תמימה, במדבר ג, א (ס"ק ב)

המלמד בן חברו תורה – [דוקא בן חברו. אבל איש המלמד לבן שלו איננו במעלה זו] - מרגליות הים, יט ע"ב (ס"ק כד)

יעקב אשר פדה את אברהם - של"ה דף קעז: (דרשה א' לשבת הגדול)

יעקב אשר פדה את אברהם – [פדה אותו מהצרות של לבן ועשו, האחד שבא לו מכח אבי אביו, ואחד מאביו שאהב את עשו. וביאור הלשון הכפולה "לא עתה יבוש יעקב, ולא עתה פניו יחוורו"] – מהרש"א

יעקב אשר פדה את אברהם - מראית העין

יעקב אשר פדה את אברהם – [כי בני בנים נחשבו לבנים] - בן יהוידע ד"ה דכתיב לא עתה יבוש

נעץ חרב בינו לבינה - בינה לעתים, עת נקמה, תחילת דרוש א' לפורים (קמט)

נעץ חרב בינו לבינה – [צ"ע הרי הנואף עם אשת חברו חייב חנק ולא חרב? אלא החזיק את דוד כמלך, והמורד במלך דינו בחרב] - מרגליות הים, יט ע"ב (ס"ק לא)

כבחורים, שלא טעמו "טעם" ביאה – [ודאי כי אצל בחורים שטרם לקחו אשה אין ביאה. אבל כאן אמר "טעם" ביאה, שאפילו לא הרהרו בזה] - בן יהוידע

כבחורים, שלא טעמו טעם ביאה – [טעם שדרשו כך, כי משונה סדר מלים שבמקרא, כתוב "וילך אתה אשה הלוך ובכה אחריה עד בחורים" והיה צ"ל "וילך אתה אישה עד בחורים הלוך ובכה"] - מרגליות הים, יט ע"ב (ס"ק לב)

ענותנותו של בועז - יד רמה

תוקפו של יוסף, ענותנותו של בועז – [ההבדל בין זה לזה, כי זה ביום וזה בלילה] - רבנו בחיי (בראשית לט, י)

תוקפו של יוסף וכו' ענוותנותו של בועז וכו' ענוותנותו של פלטי – [ביאור בארוכה של ענוותנותו של כל אחד] – מהרש"א

תוקפו של יוסף, ענותנותו של בועז וכו' - פתח עינים

תוקפו של יוסף, ענוותנותו של בועז וכו' - מראית העין

תוקפו של בועז – [כי אמנם בייבום נותנים מצוה זו לגדול האחים, אבל אם הקדים קטן וייבם, מה שעשה עשוי] - בן יהוידע

דף כ

את עלית על כולנה, זה פלטי - [כי אצל בועז היה רק למשך חצי הלילה; ואצל יוסף לכמה חדשים בלבד; ואצל פלטי נמשך נסיונו כמה שנים. (ועוד חילוקי דרגות שיש ביניהם)] - בן יהוידע

שקר החן, זה דורו של משה - משך חכמה (דברים לב, ג)

שקר החן והבל היופי – [כיצד אפשר לייחס לדורו של משה ויהושע שקר והבל?] - בניהו

שקר החן – [כי מציאת החן הוא רק בעיני הרואה, ולא שבעצם הוא כך. לפעמים הוא מעורר חן אע"פ שאיננו נאה. וגם היופי הנמצא באדם הוא רק חיצוני, ולא מראה על פנימיות מדותיו של האדם] - נתיב א' 17 (תורה, ד); נתיב ב' 27 (יראת ה', ג); אגדות ג' 137

דורו של משה, דורו של יהושע, דורו של חזקיה – [ההבדל בין הדורות] – אגדות ג' 137

אשה יראת ה' היא תתהלל, זה דורו של ר"י בר אילעאי – [כי ת"ח נקרא "אשה" (אמר המעתיק: וכן מפורש ביומא (עא ע"א) אליכם אישים אקרא, שתש כוחם כנשים)] – אגדות ג' 138

אשה יראת ה' היא תתהלל – [חילוקי דרגות בין הדורות המנוים כאן] - מהרש"א ד"ה ענותנותו של בועז

דורו של ר' יהודה בר אילעי – [לכאורה זה שבח של התלמידים, ולא של ר"י! אלא גם רבם נהג כך, עיין נדרים מט ע"ב] – מרגליות הים, כ ע"א (ס"ק ג)

ששה מתכסין בטלית אחת – [טליתו של תלמיד חכם הוא רחב יותר משל שאר אדם, שהרי אין חלוקו נראה מתחתיו וכו' וכל כך היו תלמידיו צנועים שלא היו מתגאים שהם ת"ח ומטלית אחד גדולה חתכו ותקנו שש טליתות קטנות, כמו לשאר בני אדם] – מהרש"א סוף ד"ה ענותנותו של בועז

ששה מתכסין בטלית אחת - ר"ח שמואלביץ (ח"א ז)

נשים לפני המטה, לאחר המטה – [ע"פ הירושלמי, הולכות לפי המטה כי הנשים גרמו וסיבבו מיתה לעולם (ע"י חוה). ולדעת אחרים הן אחרי המיטה כי במתן תורה פסקא זוהמתן (שבת קמו.) ובטלה מיתה מישראל (ע"ז ה.) עד שעשו עגל, וחטא זה נעשה ע"י הגברים, ולא הנשים] - בן יהוידע

דוד יוצא בין האנשים ובין הנשים – [כי כאשר מספידים אצל הגברים מפרטים את החסרונות הרוחניות שיש במיתת זה שמדובר בו; ואצל הנשים מפרטות החסרונות הגשמיים. ודוד הספיד אצל שניהם] - בן יהוידע

בתחילה להכרותו ואח"כ להברותו (שמו"ב ג, לד-לה) – [מאיזה טעם חשבו להרוג את דוד, ובמה נתפייסו] - בן יהוידע

בתחילה להכרותו ואח"כ להברותו (שמו"ב ג, לד-לה) - [צ"ע כי אין לפנינו קרי וכתיב] – גליון "מסורת הש"ס" של ר' ישעיה פיק, לסנהדרין קג ע"א "ויעתר"

בתחילה להכרותו ואח"כ להברותו (שמו"ב ג, לד-לה) - [צ"ע כי אין לפנינו קרי וכתיב] – מהרש"א; מרגליות הים, כ' ע"א פסקא י

[גירסת עין יעקב, בדפוס ישן:] כתיב להכרות בכ"ף וקרי להברות בבי"ת - ["וכן כתבו מנחם בן סרוק, ור' יהודה חיוג, ור' יוסף קמחי. אכן בספרים אחרים שלפנינו כתוב בבי"ת ואין כאן קרי וכתיב. ועיין מנחת ש"י וברד"ק ובכלי יקר. ומדיוק דרש זה מדהוה ליה לכתוב 'וישא כל העם להברות לחם את דוד' ולמה הפסיק בין 'לברות' ובין 'לחם'? אלא על כרחך שמתחילה לא באו על דעת להברותו לחם אלא להכרית את דוד, ולבסוף 'לחם'"] – יד יוסף (הנדפס בעין יעקב השלם, בצד הגליון, ורוב דבריו מן מנחת שי)

דוד קונן על אבנר - תורת חיים

דוד קונן על אבנר – [למה נהרג אבנר] - אגדת אליהו, פאה פ"א פסקא כ'

מפני מה נענש אבנר, מפני שהיה לו למחות בשאול – [רש"י פירש בענין הריגת נוב עיר הכהנים. אבל מהרש"א מציין שחז"ל (סנהדרין מט ע"א) אמרו שנענש מפני בור וסירה, עת שנמנע דוד מלהרוג את שאול במערה ושיסו מקטרגים נגד פיוסו של שאול] – מהרש"א

מפני מה נענש אבנר - מראית העין

מפני מה נענש אבנר – [כי חז"ל בירושלמי (פאה פ"א סוף ה"א דף ד:) נתנו ארבעה טעמים. ולכן שואל איזהו עיקר] – בן יהוידע

כל האמור בפרשת מלך, מותר בו – [צ"ע מפני מה נענש אחאב על כרם נבות? אלא זה מותר רק אם לוקח לצורך המלכות, ולא לצרכו הפרטי] - אגדות ג' 138

האמור בפרשת מלך, כדי לאיים - מהר"ץ חיות

עמי הארץ בקשו מלך, ויצא לפנינו (למלחמה) – [זו בקשת עם הארץ לבקש על מלחמה, שאיננה דבר טוב בעצם] - אגדות ג' 138

ג' מצוות נצטוו ישראל – [טעם הראוי לסדר זה, כי קודם כל צריכים לשלימות עצמם (מלך). רק אח"כ יוכלו להלחם נגד אויב. ואחרי שיכריתו את האויב, תשכון שכינה אצלם] - מהר"ל, דרשה לשבת הגדול 230

ג' מצוות נצטוו ישראל - תורה תמימה, שמות יח, טז (ס"ק טז)

ג' מצוות נצטוו ישראל - עינים למשפט

ואין כסא אלא מלך שנאמר "וישב שלמה על כסא ה' למלך" (דהי"א כט, כג) – [צ"ע כי בהרבה מקראות מובן כי "כסא" הוא מלכות (אמר המלקט: כמו מאמר פרעה "רק הכסא אגדל ממך" (בראשית מא, מ) ולמה הביאו חז"ל דוקא פסוק מאוחר זה? אלא כוונתם לומר כי ההבטחה "כי יד על כס יה" (שמות יז, טז) כסא ה' הוא מלך ישראל. ולכן הביאו ראיה מפסוק של שלמה] – מהרש"א

וכן בדוד הוא אומר "ויהי כי ישב המלך בביתו וה' הניח לו מסביב" (מל"ב ז, א) – [צ"ע היכן מצינו כי דוד נלחם נגד עמלק? והישוב לזה] – מהרש"א

(שש מעלות לכסא) שלמה המלך, מלך הדיוט ומלך – [סגולת מספר שש] - אגדות ג' 138-139

שלמה, בסוף מלך רק על מטתו, על מקלו, על גונדו – [ההבדל בין הדיעות] - אגדות ג' 139

שלמה, בסוף מלך רק על מטתו, על מקלו, על גונדו – [חקירה מתי אירעו דברים אלו? וכבוד מלכות עליה מדובר פה היא מאלו שבאו לשמוע חכמתו. וחוג זה הצטמצם והלך] - בן יהוידע

שלמה, בסוף מלך רק על מטתו, על מקלו, על גונדו - תורה תמימה, קהלת א, א (ס"ק ד)

דף כא

לא ירבה לו נשים – [כי המלך נקרא אחד (שבכוחו לאחד את האומה) והיאך יעסוק בריבוי? ולמה אצל דוד היה לו עיקר שש נשים, או י"ב או י"ח נשים] - אגדות ג' 139

לא ירבה לו נשים - תורת חיים

לא ירבה לו נשים – [איך החשבון של י"ח עונות] - מרגליות הים, כא ע"א (ס"ק ב)

כהנה, תרתי סרי - בן יהוידע

עגלה אשת דוד - תורת חיים

עגלה אשת דוד – [חביבה על בעלה כעגלה, כי ע"י עגלה יש חלב וכלכלה לצרכי בני ביתו] – בן יהוידע

פלגשים, בלא כתובה ובלא קידושין – [ענינו פלג שם, כי יש באיש אות י', וחסרה לו אות ה' שבאשתו, כי בלי קידושין, הרי חצי השם] – בן יהוידע

ת' ילדים בני יפת תואר – אגדות ג' 161
ת' ילדים בני יפת תואר – [רש"י על קידושין (עו ע"ב) מפרש שהם בני חייליו של דוד, שכירי חרב מבני נכר, ולא של דוד עצמו. והם היו יוצאים בקרונות למלחמה, עם סימן היכר של בלורית בראשם (כי זה אסור לשאר בני ישראל), כדי להפגין לפני אויבי ישראל על הצלחת חיילי דוד במלחמות הקודמות, שאז לקחו שביה רבה] - בן יהוידע

ת' ילדים בני יפת תואר - עינים למשפט

ת' ילדים בני יפת תואר – [שמא היה כתוב בתחילה "תשעה", והמעתיק הקדמון כתב נוטריקון אות ת' בלבד. ואח"כ בעת שנדפס התלמוד פתחו בטעות "ארבע מאות"] - מרגליות הים, ס"ק יג-יד (ע"ע בספרו "מחקרים בדרכי התלמוד", מהד' מוסד הרב קוק, שנת תשמ"ט, פרק י', עמ' נא-סא)
עיין סנהדרין מט.

ויהונדב איש חכם מאד, לרשעה – [אמר המעתיק: מניין ידעו חז"ל כי כוונת פסוק זה "לרשעה"? אלא מן הראוי להיות ממוצע, וכל המוסיף גורע. בכל המקרא, רק כאן מצאנו תוספת תואר "חכם מאד". וכל המוסיף גורע כדכתיב "ואל תתחכם יותר, למה תשומם?" (קהלת ז, טז). וכמו כן התורה מצוה לא לחקור במה שלמעלה משכלנו וכיו"ב].

תמר, בת יפת תואר - רבנו בחיי, דברים כא, יא

תמר, בת יפת תואר – [כיצד היתה מותרת לאמנון] – גור אריה, דברים כא, יא (מהד' מכון ירושלים, פסקא ז)
תמר עשתה מיני טיגון – [למה לא בקש שתכין מיני בישול? כי בהם היה אפשר שהיא תבשל בביתה ותשלח ע"י שליח. אבל כאן במחבת ללא כיסוי, אין החום נשמר. ומוכרחת היא לטגן בנוכחותו] – בן יהוידע

קשרה לו נימא – [ביאור כיצד מזה נעשה כרות שפכה] - בן יהוידע

תמר עשתה מיני טיגון, קשרה לו נימא - עינים למשפט

קשרה לו נימא – [בכוונה עשתה לו כך כי כרות שפכה אסור בבת ישראל ומותר בגיורת, ולכן לא ישלח את תמר מביתו] – מרגליות הים, ס"ק כא בשם ערוך לנר

דף כא ע"ב

"ואדוניה בן חגית מתנשא לאמר אני אמלוך" (מל"א א, ה) שמתנשא [הגהת הב"ח: צ"ל שבקש] להולמו ולא הולמתו – [חז"ל דרשו מהפסוק כי לא היה צ"ל "מתנשא" אלא "ואדוניה אמר אני אמלוך". אלא היה מרים ראשו כדי לדחוק את העטרת בראשו למרות שאין בראשו חריץ] – מהרש"א על מסכת עבודה זרה דף מד ע"א ד"ה שמתנשא להולמו

בקש להולמו ולא הולמתו – [למדו מזאת ממה שאמר "אני" אמלוך] - בן יהוידע

בקש להולמו ולא הולמתו – [אמר המעתיק: חז"ל דרשו כך מפני נטיית המלה במקרא "ואדוניהו מתנשא" (מל"א א, ה) לשון התפעל, כמו מתחזה ומציג (כמו "מרדכי מתהלך"), ולא יכול לקיים רוממותו בפועל]

לא קשיא, כאן קודם שנשא שלמה את בת פרעה, כאן לאחר שנשא שלמה את בת פרעה – [כל זמן שלא נשא אותה היה עוסק בחכמת התורה ולא היה נחשב הכסף למאומה. אבל משנשא אותה מיעט בחכמה וריבה בסעודתו ותענוגי עוה"ז, לכן פחת הכסף בערכו] – מהרש"א

בשעה שנשא שלמה את בת פרעה – [בזה שנתחבר שלמה לאומות נתן להם כח. ובזה עצמו הושפלה מעלת ישראל] - אגדות ג' 140

בשעה שנשא שלמה את בת פרעה – [כי זה היה תחילת עבירה לעבודה זרה בירושלים, שהכניסה לו אלף כלי זמר ואמרה לו 'כך עובדים לע"ז פלוני' וכו' (שבת נו ע"ב). וביאור מדוע העונש דוקא ע"י גבריאל] – מהרש"א

נעץ קנה בים – [צ"ע הרי איננו מקום יישוב? אלא הגביר מלכות הגוים עד שתתפשט גם על מקום שאינו ראוי ליישוב] – אגדות ג' 140

לא נתגלו טעמי תורה - תורה תמימה, דברים יז, יז (ס"ק פח)

לא נתגלו טעמי תורה - עינים למשפט

לא נתגלו טעמי תורה – [רשב"י דרש טעמא דקרא אע"ג שזה סותר פשט הכתוב] - מרגליות הים, על דף יט ע"א פסקא ה; וע"ע על יט ע"ב, פסקאות יט-כו)

שהרי שתי מקראות נתגלו טעמם – [ולמה בשתי מצוות אלו התורה גילתה הטעם? כי בהן הטעם עצמו הוא מצוה] – מהרש"א

"ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו" (מל"א יא, ד) – [כיון שעסק פחות בתורה, נהיה כמו זקני עם הארץ שדעתן מטורפת עליהם (סוף מסכת קנים)] – מהרש"א

מלך, מצוה לכתוב (ספר תורה) משלו – [למדו זאת מהמלה "וכתב לו", ולא כתיב "ולקח לו". משמע כתיבה חדשה לכל אחד ואחד] – עיין בן יהוידע

מלך כותב לו ספר תורה - עינים למשפט (ד"ה כמין קמיע)

מלך כותב לו ספר תורה – [דרשו מלת "וכתב לו", לשמו] - מרגליות הים, יט ע"ב ס"ק ל

כתבו לכם את השירה - תוספת ברכה, דברים לא, יט

שויתי ה' לנגדי תמיד - [ולא אמר "לפני תמיד"] - ערוך לנר [ע"ע להלן דף כב ע"א]

תורה, בכתב עברי - כוזרי (ח"ד סי' ס"ה)

תורה, בכתב עברי - רמב"ם, פירוש המשנה, ידים ד, ה

תורה, בכתב עברי – עיקרים, ח"ג פרק טז

תורה, בכתב עברי – [מדובר בספרים שהיו ברשות הציבור ללימוד פרטי. אבל אותו ספר שהשתמשו בו במקדש או בבתי כנסיות היה באותיות קדושות כמו בזמנינו] - ריטב"א (כאן וכן למגילה ג.) ומעין זה ב"עץ יוסף" לעין יעקב

תורה, בכתב עברי - שו"ת מהר"ם אלשקר סי' ע"ד, בשם רב שרירא גאון ורב האי גאון

תורה, בכתב עברי - רוקח על התורה (ח"ג טז)

תורה, בכתב עברי - שו"ת רדב"ז ח"ג תתפג (תמב); מצודות דוד (על טעמי המצוות) מצוה פב

תורה, בכתב עברי – [כיצד היה מותר לישראל לשנות הכתב? וקושיא מהגמרא מ' וס' שבלוחות בנס עמדו. ודיחוי לשיטת "בעל העיקרים"] - מהר"ל, תפארת ישראל 193-195 (ויש ראיה לדעה זו ע"פ שו"ת רמב"ם, מהד' בלאו, סי' רסח דף 513); אגדות ג' 140-141
תורה, בכתב עברי – [מדובר על ספר דברים בלבד, כמ"ש בילקוט שמעוני "את משנה התורה הזאת" (הערת המלקט: כנראה מדובר בספר לימוד, ולא בספר שקראו בו ברבים)] – מהרש"א (עיי"ש אריכות ביאור)

תורה, בכתב עברי – ["כולי עלמא לא פליגי כי כתב הלוחות וספר תורה שכתב משה היו באותיות אשוריות ולא נשתנה כל עיקר, כי כל אות וקוץ שבו מרמזים לסודות עליונים. ולא שקבלוהו מאשור, אלא בארץ אשור חזרו ויסדוהו אחרי ששכחוהו. ומה ששכחוהו אלא שספרי תורה שכתב כל ישראל לעצמו לשם לימודו, וגם אלו הספרים שקראו בהם בבתי כנסיות, היו בכתב עברי. כי כתב אשורי מפני רוב קדושתו הסתירוהו והעלימוהו מעין כל אדם. ורק ספר תורה שכתב משה בכתב אשורי גנזוהו בארון שבמקדש] – ר"י עמדין, מגדל עוז, עליית הכתיבה, תוספת כתיבה (ברדיצ'וב, תקצ"ה, עמ' קמז ע"ב). אמר המעתיק: דברים אלו דומים לתשובת הרמב"ם מהד' בלאו, סי' רצד) שהקריאה בציבור אינה חייבת להיות בספר תורה כשר ובכתב אשורי, והובאה תשובה זו ע"י מהר"י קאפח, בהל' תפילין, פרק י הערה א

תורה, בכתב עברי - ערוך לנר

תורה, בכתב עברי - משך חכמה (דברים לא, ט)

תורה, בכתב עברי - מרגליות הים, על דף כא ע"ב ס"ק לז; וכן בספרו "המקרא והמסורה" (הוצ' מוסד הרב קוק, שנת תשמ"ט, פרק ט עמ' לד-לז)

כתב ליבונאה – [שרש המלה] – מהרש"א

ראוי היה עזרא שתנתן תורה על ידו – [כי דומה ביאה שניה לארץ כמו ביאה ראשונה בימי משה. ואצל עזרא כתוב "עלה"] - אגדות ג' 140; תפארת ישראל 194 פרק סד

ראוי היה עזרא שתנתן תורה על ידו - נצי"ב, העמק דבר, דברים א, ה, הרחב דבר

הוא עזרא עלה מבבל – [תלה תורתו בעלייתו מבבל, לפי שאוירא דא"י מחכים (בבא בתרא קנח ע"ב), כמו משה שעלה אל האלהים] – מהרש"א

דף כב

נשתנה הכתב בימיו - אגדות ג' 140

כתב אשורית שעלה מאשור – [לא קיימא לן כמאן דאמר בכתב עברי ניתנה התורה] – רדב"ז, מצודת דוד, מצוה פב (מהד' יריד הספרים, ירושלים, עמ' קיז)

כתב אשורית שעלה מאשור – [ולא קבלוהו ישראל מעם אשור אלא בארץ אשור חזרו ויסדוהו וכו'. ולא נמסר הכתב ההוא לישראל לכתוב בו כלל, גם לא ספר תורה שמוטל על כל אחד מישראל לכתוב לעצמו, ואפילו של בתי כנסיות, מפני רוב קדושתו הסתירוהו והעלימוהו מעין כל אדם. וכאשר היו לומדים ישראל היו מעתיקים התורה לרבים בכתב עברי. ולא נכתבה התורה אשורית רק בספר תורה שנצטוה משה לשומו בצד ארון ברית ה'] – מגדל עוז, ר' יעקב עמדין, עליית הכתיבה, תוספת כתיבה

כתב אשורית שעלה מאשור – [היו לישראל ב' מיני כתב. וספר תורה שבו למד העם ולא לקריאה בציבור, היה בכתב עברי] - מרגליות הים, על כא ע"ב ס"ק לח
כתב אשורית שעלה מאשור – תורה שלמה, הרב מנחם כשר, כרך כט (לפני פרשת תזריע) עמ' א-כח

נהפך להם לרועץ – [אותיות "צער"] – ערוך

שויתי ה' לנגדי תמיד - [ולא אמר "לפני תמיד"] - ערוך לנר, לסנהדרין כא ע"ב

המתפלל צריך שיראה עצמו כאילו שכינה כנגדו – ["מי שהוא בעל שכל נכון וכו' יוכל לקבוע בלבו אמתת הדבר, איך הוא נושא ונותן ממש עמו יתברך, ולפניו הוא מתחנן וכו' והוא ית"ש מאזין לו מקשיב לדבריו, כאשר ידבר איש אל רעהו ורעהו מקשיב שומע אליו"] - מסילת ישרים, פרק יט, ענין "יראה"

המתפלל, צריך שיראה עצמו כאילו שכינה כנגדו - נתיב א' 92 (עבודה, ו)

בגימטריא איכתיב להון, יטת יטת וכו' – [כי יש חילוף בין עולם שלנו למלאכים שבעולמות עליונים, ולכן באתב"ש] – אגדות ג' 141

יט"ת - אגדות ג' 141

מנא מנא תקל ופרסין – [חשבון איך טעם במנין שבעים שנה] - בן יהוידע (כאן וכן בד"ה ואמרו בגמרא, וד"ה שמואל אמר ממתו"ם)

ממתו"ם - אגדות ג' 141]

ממתו"ס ננקפ"י – [כי אצל בני אדם באה ההשגה בשלבים, ואצל העליונים באה בבת אחת. וטעם שנחלק כאן לשלושה] – אגדות ג' 141-142

מלך אין יושבים על כסאו וכו' – [ג' ענינים במלך: (א) מתרומם על העם, סמל לזה רוכב על סוס; (ב) יש לו ממשלה ושלטון. סמל לזה שרביטו; (ג) מנהיג את הם בדרך הישרה (סמל לזה יושב על כסא משפט] - נצח 169, פרק מ; אגדות ג' 195

אבישג מותרת לשלמה ואסורה לאדוניה – מהרש"א

(אבישג אמרה) חסריה לגנבא – [כיצד דרשו זאת מהפסוק "והמלך דוד זקן" וכו'] – מהרש"א ד"ה שאמרה ננסבן

(אבישג אמרה) חסריה לגנבא – [צ"ע איך דיברה אתו לשון השפלה? אלא כאן מדובר לגנוב דעת סט"א] - בן יהוידע

קנחה בי"ג מפות – [יש כאן רמז לי"ג מדות של רחמים] - בן יהוידע

קנחה בי"ג מפות - טוב הארץ, רבי נתן שפירא, ח"ב דף ח' ד"ה החיל

קנחה בי"ג מפות – [נקט י"ג לגוזמא] - כל ספרי מהר"ץ חיות, ח"ב דף ש"מ

קנחה בי"ג מפות – [נ"ל המעתיק לבאר ע"פ דברי רמח"ל ב"אדיר במרום" (דף כ':) י"ב צרופי הוי"ה של שנות רשב"י במערה ועוד שנה נוספת על בחינה י"ג דכליל לון]

כמה קשין גירושין - [צ"ע כי אין ראיה מדוד. כיון שהוא מלך, היא תהיה עגונה כל שאר ימיה. ועיין שו"ת חתם סופר, אבן העזר קנ"א, וריב"ש סי' שצ"ה] – מרגליות הים, ס"ק טו; אור הישר

כמה קשין גירושין – [למה נמשלה למזבח] - עינים למשפט

התירו לו ליחד – [ביאור מפני מה דוד לקח לו את אבישג כסוכנת, אבל לא בא עליה] – מלבי"ם על מל"א פרק א פסוק ב (ויש על דבריו כי דוד היה בחזקת סכנה כי נצטננו אבריו כי ראה מלאך ה' וחרבו שלופה על ירושלים, פרקי דר' אליעזר, מג)

מזבח מוריד דמעות – [הסניגור נהפך לקטיגור] - מאירי

מזבח מוריד דמעות - שו"ת הר"ן, ט"ו

מזבח מוריד דמעות – [מזבח הוא דיבוק בין ה' וישראל עמו, כמו דיבוק האיש והאשה] - אגדות ג' 142

מזבח מוריד דמעות – מהרש"א

מזבח מוריד דמעות – [יש כאן דוגמא לכנסת ישראל, שה' כביכול יכול לגרש את ישראל, וכן כתב "ערוך לנר"] - עיון יעקב

מזבח מוריד דמעות - תורת חיים

מזבח מוריד דמעות - תוספת ברכה, בראשית ב, יח

מזבח מוריד דמעות - מרגליות הים

אין אשתו של אדם מתה אא"כ מבקשים ממנו ממון ואין לו - חידושי הר"ן

אא"כ מבקשים ממנו ממון ואין לו – [כי גם האשה היא קנינו של האדם, כמו ממונו (נ"ל המעתיק: כי לומדים קידושין בכסף, קיחה קיחה משדה עפרון)] - אגדות ג' 142

אין אשתו של אדם מתה אא"כ מבקשים ממנו ממון ואין לו – מהרש"א

אא"כ מבקשים ממנו ממון ואין לו - ערוך לנר, כאן וכן לר"ה דף ו'

אא"כ מבקשים ממנו ממון ואין לו – [זה מדובר רק שכאשר נדר בדעת שלא לתת, אבל אם כיון לתת והעני או נאנס, אין עונש זה] - מרגליות הים, כב ע"א ס"ק כ

אא"כ מבקשים ממנו ממון ואין לו - ר"ח שמואלביץ (ח"ב לב); (ח"ג סוף א')

אשתו מתה, מבקשים ממנו ממון - אור החיים (דברים כג, כב)

מתה אשתו, כאילו חרב בית המקדש - עקדת יצחק, שער ח

מתה אשתו, כאילו חרב בית המקדש – [כי חיבור איש ואשתו דומה לבנין בית המקדש, מפני אותיות י"ה שבמלים "איש אשה" השכינה שורה אצלם] - אגדות ג' 142

מתה אשתו, כאילו חרב בית המקדש – [כי לשאר אבלות יש הפסק, אבל בזה אינו מצא נחמה לעולם כי אין לו קורת רוח מאשתו השניה] – מהרש"א

כאילו חרב בית המקדש בימיו – [כי זיווג איש ואשתו הם סמל לחיבור הקב"ה וישראל. וזה נפגם בעת חורבן בית המקדש] – בן יהוידע

עולם חשוך בעדו - [כי חיבור איש ואשה דומים לאור, שהוא המציאות (עיין אגדות ג' 57 בבא בתרא דף ד'; ואגדות ג' 60 על ב"ב דף ח)] - אגדות א' 143 (ב' פסקאות)

עולם חשוך בעדו – [כי כשהיא עזר כנגדו, מאירה עיניו (יבמות סג.)] – מהרש"א

עולם חשוך בעדו, פסיעותיו מתקצרות - תורת חיים

עולם חשוך בעדו, פסיעותיו מתקצרות - תוספת ברכה, בראשית ב, יח

עולם חשוך בעדו, פסיעותיו מתקצרות – [דרשו הפסוק "אור חשך באהלו", ואהל היא אשה] - מרגליות הים, ס"ק כב

פסיעותיו מתקצרות – [רמז על המדריגה העליונה, שם אין צמצום ומיצר] – אגדות ג' 143

פסיעותיו מתקצרות – [אינו יכול להתרחק מביתו כי אין מי שיטפל בצרכיו] – מהרש"א

פסיעותיו מתקצרות – [שמא לזה התכוונו חז"ל כאשר אשתו עוזרתו "מאירה עיניו ומעמידתו על רגליו" (יבמות סג.)] – נ"ל המלקט

עצתו נופלת – [כאשר אשתו אתו ושלום ביניהם, שם י"ה שורה ביניהם (סוטה טז.) "ועצת ה' היא תקום" (משלי יט, כא). וכאשר נפרד החיבור, שכינה מסתלקת ואינו מוצא עצה נכונה] – מהרש"א

עצתו נופלת – [כי אשתו של אדם מיעצת לו בעניני דעלמא ודביתא (ב"מ נט.) וכעת זה חסר לו] – בן יהוידע

קשה לזווגם כקריעת ים סוף – [כוונתם שה' משפיע על רצונו של הבן זוג שלו להסכים להנשא לאדם זה, למרות שגם זה לכאורה תלוי בבחירה חפשית] - שו"ת תשב"ץ, ח"ב סי' א

קשה לזווגם כקריעת ים סוף - ר"מ אלשיך (שמות יז, ח)

קשה לזווגם כקריעת ים סוף - אגדות ב' 28; באר הגולה 83 (סוף ד')

קשה לזווגם כקריעת ים סוף – [הקושי הוא מפני שצריכים לבטל גזירת המזל] – מהרש"א

קשה לזווגם כקריעת ים סוף - גר"א, יהל אור (לספר שמות, בזוהר דף רנה: בנדפס דף 65)

קשה לזווגם כקריעת ים סוף - ערוך לנר (לסנהדרין כב.)

קשה לזווגם כקריעת ים סוף - תורה תמימה, בראשית מח, טו (סוף ס"ק יא)

קשה לזווגם כקריעת ים סוף – [הביטוי "קשה כקריעת ים סוף"] - בינה לעתים, עת צאת, דרוש ליום ז' פסח (צח)

קשה לזווגם כקריעת ים סוף – [כי היו אז בלתי ראוים להצלה] - בניה

קשה לזווגן כקריעת ים סוף - ע"ע סוטה ב'

בת פלוני לפלוני – [אפשר שהאדם יחליט לפי דעתו, בין לטובה ובין לרעה, ולא שהקב"ה גזר עליו כך. אלא שחז"ל מלמדים כאן כי הקב"ה צופה מראש ויודע ומכריז ע"י בת קול מה האדם יבחר לו] - פתח עינים (לסנהדרין כב ע"א) בשם שבלי הלקט כת"י (וקרוב הדבר לשיטת רמב"ם, שהאדם מחליט לעצמו)

קורת רוח רק מאשתו ראשונה – [שהיא שוה לו ודומה לו] - אגדות ג' 143

קורת רוח רק מאשתו ראשונה שנאמר "יהי מקורך ברוך" (משלי ה, יח) – [כיצד למדו מהפסוק] – מהרש"א

קורת רוח רק מאשתו ראשונה – [כי היא מכרת טבעו ומזגו, ומתנהגת בהתאם. אבל אשה שניה אינה מכירה ויש לו צער ממנה] - בן יהוידע

דף כב ע"ב

כגון מאן? כגון אמך - [צ"ע. הרי אסור לדבר לשון הרע! אלא בא ללמד לבנו מדת המתינות למרות ההתגרות הקשה] - מרגליות הים, על דף כב ע"ב ס"ק א

אשה גולם – [כי מצד עצמה איננה דבר, רק האיש עושה אותה כלי לקבל. ומצד זה היא מתאחדת עם האיש לגמרי] - אגדות ג' 143

אשה גולם – [כי נבראה לשם הולדת ילדים] – מהרש"א

אשה גולם – [מדובר על אברי ההולדה] - בן יהוידע

אין איש מת אלא לאשתו – [כי הוא ההשלמה שלה] - אגדות ג' 143

אין איש מת אלא לאשתו וכו' "מתה עלי רחל" (בראשית מח, ז) – [דרשו מלת "עלי"] – מהרש"א

אין איש מת אלא לאשתו - תורה תמימה, בראשית מח, ז (ס"ק ט)

פזר בן אלעשה מעותיו - מהרש"א על נדרים נא ע"א