אתר דעת | אגדות חז"ל | שערי האגדה | מפרשים | מאמרים | אגדה בראייה עכשווית | מסכת אבות | מאמרים נוספים | אודות | צור קשר |
מקורות לפרק |
דף לד מקרא אחד יוצא לכמה טעמים (שבעים פנים לתורה) ואין טעם אחד יוצא מכמה מקראות – [שאין זו מחכמה האלהית לדבר כפול, שאף באדם הדיבור המיותר וכפול אינו חכמה] – מהרש"א וכפטיש יפוצץ סלע – רבנו תם (מובא בתוספות) וכפטיש יפוצץ סלע – [סלע הוא מטבע של נחשת] - מהרש"א קח את כל ראשי העם - תורה תמימה, במדבר כה, ד (ס"ק ה) דף לה צדק ילין בה – [הלנת צדקה היא דומה לשפיכת דמים] - אגדות ג' 144 כל תענית שמלינין בה הצדקה – [לכאורה הדרשה תמוהה, כי פשוטו של מקרא יש בירושלים "צדק"? אבל הנביא מוכיח שלחלק צדקה הלינו המעות, ולדון דיני נפשות עשו להיפך, מיהרו והחליטו בו ביום] - מרגליות הים, על דף לה ע"א פסקא ו' תורה וגדולה במקום אחד - תורת חיים דף לו ולא תענה על רב – [אין כאן אזהרה על הקטן שלא יענה אחר הגדול, אלא עיקר האזהרה היא על הגדול שלט חתחיל ויאמר דעתו תחילה] - מרגליות הים, על דף לו ע"ב (ס"ק כב) בשם חדושי הר"ן, וכן כתב "דרך מצוותיך" ממחבר ספר "משנה למלך", וכן כתב שו"ת רדב"ז (ח"א סי' שח) מימות משה עד רבי לא מצינו תורה וגדולה במקום אחד – מהרש"א על גיטין נט ע"ב ד"ה הא הוה שאול דף לז שררך אגן הסהר אל יחסר המזג - סנהדרין יושבת בטבור העולם (ירושלים) – [כמו שהטבור מזין את כל גוף העובר, כך הסנהדרין משלימים ומגינים על כל העולם] - אגדות ג' 145 סנהדרין יושבת בטבור העולם (ירושלים) – [באמצע העולם שהאויר ממוזג ומקום מוכן לחכמה] – מהרש"א (יש לצרף כאן דברי רש"י לפסוק ראשון של קהלת: "מלך בירושלים": עיר החכמה") סנהדרין יושבת בטבור העולם (ירושלים) – [עיין כוזרי, מאמר ב, פרק יט, לענין התחלת מנין ימי השבוע. וקושיא בענין מה דין טבריא. וירושלים נקרא טבור כי משם תחילת בריאתו של האדם (כדלעיל כו ע"ב, ומהטבור תחילת בריאת כל אדם ואדם, סוטה מה ע"ב] - מרגליות הים, על דף לז ע"א ס"ק ו-ז בטנך ערמת חטים – [ביטוי זה הוא כינוי ללב, המלמדת בינה] - אגדות ג' 145 בטנך ערמת חטים – [דימה אותם לחטים שהכל צריכים להם (הוריות יד.) כלומר צריכים לבעלי בקיאות. ועיין במהרש"א בבא בתרא קמה ע"ב ד"ה עתיר נכסין, עתיר משח "זהו בעל הלכות ושמועות, דהכל צריכים למרי חטיא"] - מהרש"א בטנך ערמת חטים - תורת חיים סוגה בשושנים – [באזהרה קלה ובהבדלה מועטת הם נפרשין מן העבירה] – רש"י סוגה בשושנים – [הדימוי לשושנה, כי האשה אומרת "כשושנה אדומה ראיתי"] – תוספות (וכן משמע במדרש שיר השירים פרשה ז'. ועיין להלן דברי "בן יהוידע") סוגה בשושנים – [ישראל הם הראוים לקבל תורה, כי הם קרובים לקבלת החוק והגדר (סוגה בשושנים)] - אגדות ג' 145 סוגה בשושנים – [שהאדם חומד בגדר עצמו לעוקרו וליהנות מריחו. ואעפ"כ האדם נזהר] – מהרש"א (נ"ל לפרש דבריו "כי מים גנובים ימתקו" לכן חומד עוד יותר) [מהרש"א מוסיף כאן דרשה ארוכה על פסוק זה] סוגה בשושנים – [צ"ע הרי אין דרך לעשות גדר מן שושנים אלא מן קוצים, כדי שהבהמות לא ייכנסו? אלא אדרבה גורמים לנזק, כי השושנים מושכים בני אדם לבוא ולהריח, ומזה יבואו לפרוץ ולהכנס אל הכרם? כך איש הפורץ גדר היחוד, בקל יבוא להכשל בעצם האיסור] - בן יהוידע סוגה בשושנים - הנצי"ב, על שיר השירים ד, יג ריקנין שבך מלאים מצות כרימון – [כי יש להם נטיה אל התורה] – אגדות ג' 145 ריקנין שבך מלאים מצות כרימון - הנצי"ב, שה"ש ד, יג ריקנין שבך מלאים מצות כרימון – [למה דוקא רקת וטבריא] - הגאון ר' דוד בן שמעון, שער החצר, סי' רפ"א; ע"ע מרגליות הים, דף לז ע"א ס"ק יד ריקנין שבך מלאים מצוות כרימון – [צ"ע אם מלאים, כיצד הם ריקים? אלא מלאים בם מצוות במחשבה לעשותן, אבל ריקים הם בפועל] - בניה, סוף חגיגה; בן יהוידע (כאן) ע"ע עירובין י"ט [חגיגה כז.] - פושעי ישראל שמלאים מצוות כרימון – [עוד עיין מפרשים, הבאנו במגילה ו ע"א; חגיגה כז ע"א] [חגיגה כז.] - פושעי ישראל שמלאים מצוות כרימון – [כיצד נקרא לו "פושע ישראל" אם הוא מלא מצוות כרימון? אלא היצר מטעה אותו שזו מצוה, ובאמת היא עבירה. לכן נקרא "פושע ישראל" (כי לא למד)] – יערות דבש, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי" [חגיגה כז.] - פושעי ישראל שמלאים מצוות כרימון – הנצי"ב, על שיר השירים, ד, יג וירח את ריח בגדיו (בראשית כז, כז) – [הרשעים רק משולים לבגדים שאינם עיקר האדם, ורחוקים מן האדם] - אגדות ג' 145 וירח את ריח בגדיו – [יעקב בא לפני אביו בבגדי נמרוד, אשר עשו חטף ממנו, והיו עליהם כתמי דם מההרוגים על ידו. ודמים אלו נתנו ריח טוב. כך בגדי הבוגדים שבישראל יתנו ריח טוב כי נזהרים הם מאיסור נדה] – מהרש"א וירח את ריח בגדיו – [בוגדים שבישראל נוהגים גמילות חסדים לבריות, אבל רק מפני הגיון אנושי ולא מפני מצוותיו של הקב"ה, ואעפ"כ שיבח אותם יצחק] – נצי"ב, העמק דבר, בראשית כז, כז הרחב דבר וירח את ריח בגדיו – [בניו של אדם נחשבו לו כאילו הם בגדיו, ובהם מתכסה. כך גם הרשעים הם בני בניו של יעקב הצדיק] – בן יהוידע וירח את ריח בגדיו – [מדובר בבעלי תשובה שזדונותיהם כזכיות] - כלי יקר (שמות ל, לד) וירח את ריח בגדיו - נצי"ב בראשית כז, כז הרח"ד וירח את ריח בגדיו - תורת חיים וירח את ריח בגדיו - רסיסי לילה, מב; פרי צדיק, ח"א שבת 2 וירח את ריח בגדיו - קורא באמת, סנהדרין, פסקא ב' וירח את ריח בגדיו - מקור ברוך (ח"א דף 512) וירח את ריח בגדיו – [יש ג' מדריגות בסוגיא: סוגה בשושנים, והם [א] הסנהדרין – [ב] ריקנין, ולא פושעים – [ג] בריוני, אפילו הם פושעים] - מרגליות הים, על דף לז ע"א פסקא ט"ז הנהו בריוני, ר' זירא הוה מקרב להו, והוי קפדי רבנן – [הנהו רבנן למדו ממעשה של אלישע הנביא שדחהו לגיחזי בב' ידיים (סוטה מז ע"א). אבל ר' זירא ידע שחכמי התלמוד אמרו ביקורת על מעשה אלישע, כי אין לדחות בב' ידיים אלא "שמאל דוחה וימין מקרבת" (שם). וזה אמור במיוחד בדורות אחרונים אלה שאם ננהג בהרחקה יתרה יפרשו הרשעים מכל וכל, והוא כמו לשפוך שמן על האש] – ענף יוסף (בשם ספר מיני תרגימא) הנהו בריוני, ר' זירא הוה מקרב להו, והוי קפדי רבנן – [לפעמים יש צדיק נשגב המקרב את הפושעים כדי לתקן אותם. ורוב חכמי דורו אינם מסכימים אתו וחולקים עליו. ולבסוף יתברר שהיתה השפעה למעשי קירוב שלו, שאפילו אחרי מותו חזרו בתשובה] – מו"ר הרב שמואל דביר דמו ודם זרעותיו תלוין בו עד סוף העולם - לפיכך נברא אדם יחידי – עיין להלן דף לח ע"א לפיכך נברא אדם יחידי – [כי הצורה היא רק אחת, אבל החומר מחולק ליצורים רבים בעלי חומר] - אגדות ג' 145; דרך חיים 114-115 (פ"ג, מתפלל בשלומה של מלכות) לפיכך נברא אדם יחידי – [כלומר נברא אדם זכר ללא נקבה, ולא כמו שאר בעלי חיים שנבראו יחד זכר ונקבה. ונברא יחידי כי דמותו חקוקה על כסא הכבוד] – מהרש"א המאבד נפש אחת - דרך חיים 114 (ג', בשלומה של מלכות); אגדות ג' 145 המאבד נפש אחת – [מדובר רק בנפש ישראל, ולא בנפש הנכרי] – מהרש"א דמי אחיך, דמו מושלך על העצים ועל האבנים – אדם נברא יחידי, המאבד נפש אחת מישראל – מפני שלום הבריות, שלא יאמר אדם אבא גדול מאביך - שלא יהיו המינים אומרים הרבה רשויות בשמים – [הסבר כיצד מהיחיד יוצא ריבוי] – אגדות ג' 146 (ע"ע נצח ישראל, 16, פרק ג) שלא יאמר אדם לחברו, אבא גדול מאביך - אדם טובע כמה מטבעות בחותם אחד – [כי כחו של ה' היא ללא הגבלה] - אגדות ג' 146 אדם טובע כמה מטבעות בחותם אחד – [לימוד זה בא להרתיע בל יאמר אדם "אם נהרג אדם אחד, מה חשיבותו? והרי יש כמוהו אלפי אלפי אלפים הדומים לו?". לא כן הדבר] - בן יהוידע חייב לומר בשבילי נברא העולם - יד רמה בשבילי נברא העולם - פרי צדיק (ח"ב 110 שקלים א'; חלק חמישי 86 ר"ח אלול, א') "היודע מחשבות" יפרע מאותו האיש – [באלו מחשבות מדובר?] – מהרש"א "היודע מחשבות" יפרע מאותו האיש – [ביטוי זה מיוחד לעניני שמעון בן שטח (כמו בסנהדרין יט ע"ב). כי מובא בירושלמי (חגיגה פ"ב ה"ב) שנענש כי עלה במחשבתו להרוג נשים מכשפות באשקלון, ולא הזדרז להוציא לפועל. ומאז קבע בדעתו לפרסם ברבים כי ה' הוא היודע מחשבות] - בן יהוידע אע"פ שבטלו סנהדרין, דין ד' מיתות לא בטל - מהרש"א על כתובות ל' ע"א עשה קין בהבל חבורות - מרגליות הים, דף לז ע"א פסקא כא מיום שפתחה הארץ את פיה וקבלתו לדמו של הבל – [כוונתם שנבלעו הדמים ולא היה רשומם ניכר. לכן נענשה האדמה] – מהרש"א ותפתח הארץ את פיה - אגדות ג' 146; גור אריה, בראשית ד, יא מכנף הארץ - תורת חיים גלות מכפרת - המאירי, חיבור התשובה, משיב נפש ח"א, יב 219 גלות מכפרת – [כי ע"י גלות הוא קצת ביטול האדם בעוה"ז] - אגדות ג' 146-147 גלות מכפרת על ג' דברים – [ענין גוף, נפש וממון. וביאור כללי על ג' מדריגות שהוזכרו כאן: מכפרת מחצה, ג' דברים, ועל הכל] - אגדות ג' 147 גלות מכפרת וכו' נע ונד תהיה בארץ - [פירושו שבכל מקום שהלך קין היתה הארץ מזדעזעת תחת רגליו] – מהרש"א גלות מכפרת על ג' דברים – [ביאור כללי על ג' מדריגות שהוזכרו כאן: מכפרת מחצה, ג' דברים, ועל הכל] – מהרש"א שאלתיאל בנו, שעיברתו אמו בבית האסורין – מהרש"א ד"ה גלותמכפרת ד' דברים דף לח שנשאל על אלתו – [כיצד אפשר להתיר שבועה, אין לפני ה' חרטה?] - מרגליות הים, על דף לח ע"א פסקא א' נחמיה בן חכליה שמו – [על זיהוי חכליה וזרובבל] - מרגליות הים, לח ע"א פסקא ב' ייכלו ב' בתי אבות – [כי צריך להיות ביטול המדריגה הקודמת לפני תחילת דרגת משיח] - אגדות ג' 147 ייכלו ב' בתי אבות – [מי הם ב' בתים הללו] - מרגליות הים, דף לח ע"א פסקא ד נכנס יין יצא סוד – [כי היין בא ממקום נסתר, פנימיות הענב] - אגדות ג' 147 נכנס יין יצא סוד - [מיעוט הירח הוא סמל לנשיאות בית דוד, והיא צריכה להתמעט אחרי ט"ו דורות, וזה היה למורת רוח לרבי. אבל בסוף החודש תתחדש כמתחילה, וזהו הסימן "דוד מלך ישראל חי וקיים". ולכן דוקא ר' חייא הוא שאמר לה להתכסות (ראש השנה כה ע"א)] - מהרש"א נכנס יין יצא סוד - גר"א על משלי ג, לב וישקוד ה' על הרעה ויביאיה עלינו – "והחרש והמסגר אלף הכל גבורים עושי מלחמה" (מל"ב כד, טז) – [חז"ל דרשו הפסוק כי אם מדובר על בעלי אומניות, כיצד כינה אותם הפסוק "הכל גבורים עושי מלחמה"?] – מהרש"א כיון שפותחים - מהרש"א גיטין פח ע"א ד"ה אלא צדקה עשה הקב"ה (החרש והמסגר) וכמה היו? אלף – [צ"ע הרי מפורש במקרא שהיו אלף? אלא כיון שבמדרש בראשית רבה אמרו כי כולם יחד אלף, כי "חרש ומסגר" הוא תואר לרוב חכמתם, הודיע המספר ביחד] - מרגליות הים, דף לח ע"א ס"ק ז שהקדים ב' שנים ל"ונושנתם" – [דרשו המקרא כי לכאורה כל מלת "ונושנתם" כמיותרת] – מהרש"א (וע"ע מהרש"א על גיטין פח ע"א) אדם יחידי נברא – עיין לעיל דף לז ע"א אדם יחידי נברא - אגדות ג' 147 ,149 אדם יחידי נברא - נצי"ב בראשית ב, ד הרח"ד אדם יחידי נברא - מהר"ל, דרשה לשבת הגדול 194 שלא יהיו המינים אומרים, הרבה רשויות בשמים - אגדות ג' 146 ד"ה שלא יהיו (צדוקים) [המינים] (ע"ע עמ' 149) שלא יהיו המינים אומרים, הרבה רשויות בשמים – [ה' יצר בתחילה זכר לבד, ורק אח"כ לקח ממנו צלע ויצר את הנקבה. כי אם היו שניהם נבראים מיד בהתחלה, יאמרו המינים שיש ב' יוצרים, זה ברא הזכר וזה ברא הנקבה] – מהרש"א על דף לז ד"ה לפיכך נברא אדם יחידי שלא יהיו הצדיקים אומרים אנו בני צדיק, ורשעים אומרים אנו בני רשע – [יטעו לחשוב שאין האדם יכול לשנות טבעו שלו. אבל עכשיו שכולנו בני אדם אחד, ורואים שיש מצאצאיו גם צדיק וגם רשע, סימן הוא שאפשר להיות או כזה או כזה] - מהרש"א (על דף לז ע"א ד"ה לפיכך נברא האדם יחידי); אגדות ג' 147 (ע"ע עמ' 149) שלא יהיו משפחות מתגרות זו בזו – [בזה שכולם בני אדם אחד, אין מקום לריב זה עם זה] - אגדות ג' 148 (ע"ע עמ' 149) מפני הגזלנים והחמסנים – [מה שכל אחד סבור שהקנינים בעולם הם שלו ולא של חברו, אבל אם הצאצאים יצאו מאדם אחד, הרי הקנינים שייכים לכולם ללא הבדל] - אגדות ג' 148 (ע"ע עמ' 149) להגיד גדולתו של הקב"ה (מטבעות) - גבורות השם 19 (הקדמה שלישית) להגיד גדולתו של הקב"ה (מטבעות) - [לימוד זה בא להרתיע בל יאמר אדם "אם נהרג אדם אחד, מה חשיבותו? והרי יש כמוהו אלפי אלפי אלפים הדומים לו?". לא כן הדבר] - בן יהוידע, על המשנה (לז סוף ע"א) משתנה אדם מחבירו, בקול במראה ובדעת – רש"י בדעת מפני הגזלנים – [אם יודע מה בלב חברו, יחפש מצפוניו וידע היכן ממונו] – רש"י בדעת – [חולק על רש"י הנ"ל, אלא בדעת: שאין חפצו של זה כזה, ואינו מבקש לגזול מה ששייך לחברו] – מהרש"א בשם יפה מראה שלא יאמרו שותף היה להקב"ה במעשה בראשית – [האדם נברא בסוף כל המעשים, ביום הששי, כי באישיותו הוא מאחד את הרוחניות והחומריות, שמים וארץ. וכיון שהוא אחד בעצם, יש בכך הוכחה שהיוצר הוא אחד. כי מן האחד יכולה לצאת רק תוצאה אחת] - אגדות ג' 148 (ע"ע שם עמ' 149-150) שיכנס לסעודה מיד – [כי מה שנברא בצלם אלהים, אין ראוי שיהיה חסר דבר] - אגדות ג' 148 (ע"ע עמ' 149) שיכנס למצוה מיד – [כי האדם נברא רק כדי לעבוד לה'] – אגדות ג' 148 (ע"ע עמ' 149); גור אריה, ויקרא יב, ב יתוש קדמך - אגדות ג' 149; תחילת דרשה לשבת הגדול 195; באר הגולה, סוף באר חמישי (104) יתוש קדמך – שפת אמת, ויקרא (פסח, תרל"ב); תזריע תרל"ד, תרל"ה על גפי, על מרומי - אגדות ג' 150 על גפי, על מרומי - מהרש"א על ע"ז דף יט ע"א מי פתי יסור הנה - אגדות ג' 150 "מי פתי יסור הנה, חסר לב אמרה לו" (משלי ט, ד) – [רש"י כאן מפרש "חסר לב" על האשה. אבל מהרש"א מפרש שזה מוסב על האיש. ונ"ל המלקט יש בפרק זה פסוק נוסף, "מי פתי יסור הנה וחסר לב ואמרה לו" (משלי ט, טז). שמא הראשון מוסב על האשה, אבל בפסוק השני ו' החיבור "ואמרה לו" מפסיק "אמרה" מן "וחסר לב" הקודם לה. ועוד רמז שמדובר על הזכר, שאם על האשה היה צ"ל "חסרה לב"] אדם הראשון, מכל העולם הוצבר עפרו - ר"מ אלשיך (בראשית כח, יג) אדם הראשון, מכל העולם הוצבר עפרו - תורת חיים אדם הראשון, מכל העולם הוצבר עפרו – [בעבור שהאדם הוא כללי] - אגדות ג' 150-151 אדם הראשון, מכל העולם הוצבר עפרו - של"ה דף רפד. (חיי שרה) אדם הראשון, מכל העולם הוצבר עפרו - נצי"ב בראשית ב, ז דף לח ע"ב אדם הראשון, ראשו מא"י – [מעלת הראש שהיא מתרומם, כך א"י גבוהה מכל הארצות. וכל אבר לפי מעלתו, כך יש הבדל בין הארצות] - נתיב א' 163 (גמ"ח, ה); דרך חיים 122 (פ"ג, המהלך בדרך יחידי); אגדות ג' 150 אדם הראשון, ראשו מא"י – [בראש כח הנשמה והשכל, והוא מארץ ישראל מקום המוכן לחכמה כי "אוירה של א"י מחכים" (בבא בתרא קנח ע"ב) וגופו מבבל כי גם שם מקום המוכן למעלות] – מהרש"א י"ב שעות – [פירוט מעלתה של כל שעה ושעה] - מהר"ל, תפארת ישראל 53 (טז); אגדות ג' 150-151; תחילת דרשה לשבת הגדול 196 שמינית עלו למטה שנים וירדו ארבעה – [אם ארבעה אלו כוללים קין ותאומתו, או קין והבל] – מהרש"א אין חיה רעה שולטת באדם עד שנדמה לה כבהמה שנאמר "נמשל כבהמות נדמו" (תהלים מט, יג) – [מלת "נמשל" לשון נפעל, שמושלים על האדם חיות בר. וזה מפני שהוא נדמה בעיני החיות כבהמה. כי כל זמן שיש לו צורת אדם, מתקיים "ומוראכם וחתכם יהיה על כל חיות הארץ" (בראשית ט, ב. וכדברי רש"י שם)] – מהרש"א ברא כת אחת של מלאכי השרת, אמר להם רצונכם נעשה אדם בצלמנו? – [כי יש באדם ג"כ מכח העליונים. ולמה דוקא הקבוצה השלישית זכתה למידת "פשיטות" שאינה ממהרת לכעוס] – אגדות ג' 151 ברא כת אחת של מלאכי השרת, אמר להם רצונכם נעשה אדם בצלמנו? – [לא שה' לוקח מהם עצה, אלא חושב מראש לא לעשות דבר שיזיק להם, כדי שיהיה העולם אחד מקושר] - אגדות ג' 154 ברא כת אחת של מלאכי השרת, אמר להם רצונכם נעשה אדם בצלמנו? – מורה נבוכים ח"ב פ"ו ברא כת אחת של מלאכי השרת, אמר להם רצונכם נעשה אדם בצלמנו? – המלבי"ם על בראשית א, כו תורה אור ברא כת אחת של מלאכי השרת, אמר להם רצונכם נעשה אדם בצלמנו? – נצי"ב, העמק דבר, בראשית א, כו ברא כת אחת של מלאכי השרת, אמר להם רצונכם נעשה אדם בצלמנו? – תורת חיים ברא כת אחת של מלאכי השרת, אמר להם רצונכם נעשה אדם בצלמנו? – [משום מה נענשו כיון שה' שאל אותו להביע דעתם?] - בן יהוידע ד"ה הושיט אצבעו, וד"ה וכן כת שניה, וד"ה לא יפה אמרו ראשונים הושיט אצבעו הקטנה ביניהם ושרפם – אגדות ג' 152 הושיט אצבעו הקטנה ביניהם ושרפם – [ה' ברא הכל ע"י אצבעותיו, כדכתיב "כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך" (תהלים ח, ד) והכוונה לעשר ספירות. וכאן הושיט מדת ספירת חסד ושרפם למקטרגים] – מהרש"א אדם הראשון, מסוף העולם ועד סופו – באר הגולה 123 (באר ו) אדם הראשון, מסוף העולם ועד סופו – [כ לומר היה כולל שלמיות ותכונות של כל המין כולו] – מלבי"ם על ויקרא א, תורה אור, פסקא א השייכת למאמר הספרא "אדם לרבות את הגרים", תת סעיף ז (עמ' 507 טור שמאל) אחור וקדם צרתני – [כלומר בתחילה יצר אותו גבוה, ואח"כ שינה אותו להיות שפל. או הכוונה ממזרח ועד למערב] – מהרש"א אחור וקדם צרתני - מהרש"א על תמיד לב ע"א ד"ה מן שמים לארץ (נדפס בש"ס אחרי מסכת מדות) אדם הראשון מן הארץ ועד לרקיע – [ביאור בהרחבה] – מהר"ל, גור אריה, דברים ד, לב (מהד' מכון ירושלים, פסקא כא, עמ' צא-צז) אדם הראשון מן הארץ ועד לרקיע - עינים למשפט אדם הראשון מן הארץ ועד לרקיע – [כלומר השיג כל מה שיש בעולם היסודות, וממזרח עד למערב. אך עולם הרוחני, המלאכים והיותר עליונים, לא השיג] - מרגליות הים, לח ע"ב פסקא י"ד, בשם "מגן אבות" לרשב"ץ אדם הראשון בלשון ארמי ספר – [כי לשון הקודש היא פרטית לאומה מסוימת. אבל אדם הראשון היה כלל לכל האומות] - אגדות ג' 153 אדם הראשון בלשון ארמי ספר – עיין להלן דברי מהרש"א, ד"ה אמר "ולי מה יקרו רעיך אל" בלשון ארמי ספר – [מפני שחטאו שכחו לשון הקודש] - יערות דבש (ח"ב עמ' ריד, תחילת דרש י"ג) בלשון ארמי ספר – [לכן ה' לא ענה לתפילתו, כי התפלל בארמית] – עיון יעקב בלשון ארמי סיפר – [כלומר דברי קודש דיבר בלשון הקודש, אבל דברי חולין דיבר בארמית] - מרגליות הים, על סנהדרין לח ע"ב ס"ק טז זה ספר תולדות אדם וכו' כיון שהגיע לדורו של רבי עקיבא שמח בתורתו ונתעצב במיתתו – [ע"י רבי עקיבא היה כבוד התורה (סוטה מט.) שזהו כבודו של הקב"ה. וכאשר נהרג, כביכול בטל כבוד זה, ולכן נתעצב] – מהרש"א על בבא בתרא דף עה ע"ב ד"ה עתידין צדיקים שיהיו נקראים על שמו של הקב"ה אמר "ולי מה יקרו רעיך אל" (תהלים קלט, יז) – [אדם הראשון אמר זה בענין כבוד התורה, שהיה בימי רבי עקיבא (סוטה מט.) שהיה דורש כתרי אותיות. (כי "יקר" ענינו "כבוד" בארמית). אבל לא רצה להגיד זאת בלשון הקודש כדי שלא יבינו המלאכים ויקטרגו שוב, כמו שקטרגו לפני יצירת האדם] – מהרש"א על בבא בתרא דף עה ע"ב ד"ה עתידין צדיקים שיהיו נקראים על שמו של הקב"ה אדם הראשון מין היה - ר"מ אלשיך (בראשית ב, ט) אדם הראשון מין היה - תורת חיים אדם הראשון מין היה – [אין הענין כפשוטו, אלא שנטה מדרך האמת] - בן יהוידע אדם הראשון מין היה – [וקשה, והרי בעירובין יח: אמרו כי חסיד גדול היה? ונ"ל המעתיק כי שם מדובר אחרי שחזר בתשובה] - אור הישר אדם הראשון מין היה – ["תורת חיים" הקשה מעירובין יח ע"ב שם נאמר כי חסיד גדול היה? ועונה כי היה מין בשעת החטא, וחסיד כשחזר בתשובה. וע"ע כללי קצור ספר הפליאה (ירושלים, תש"ד עמ' יד) כי היה מתפלל למטטרון שר העולם] - מרגליות הים, על לח ע"ב ס"ק כב אדם הראשון מין היה, מושך בערלתו, כופר היה – [החילוק בין ג' הסוגים] – אגדות ג' 154 ב' פסקאות (הערת המלקט: כופר בכל הוא גרוע מהמין שהוא רק עובד ע"ז, כדברי רש"י בע"ז דף כו ע"ב. ובזה מסולקת קושיית מהרש"א בדבור המתחיל "מין היה") אדם הראשון מין היה, מושך בערלתו, כופר היה – [יש כאן ג' סוגים. האומר שאין ה' משגיח בעולמו, נקרא כופר. המתנהג בבהמיות וסבור שהאדם התפתח מן הקוף, נקרא מושך בערלתו. והמודה שיש אלוה, אלא סבור שאינו משגיח על מעשי בני האדם, הרי זה מין. אדם הראשון חטא בשלושתם. ובמתן תורה פרחה זוהמתן (שבת קמו.) אבל בחטא העגל חזרה זוהמתן, ואמר ה' "לך רד כי שחת עמך". "עמך" ר"ת ערל, מין, כופר] – מו"ר ר"ש דביר מושך בערלתו - אגדות ג' 153 מושך בערלתו – [אין הענין כפשוטו, אלא שנדבקה זוהמת הנחש בצאצאיו היוצאים ממנו] – בן יהוידע מושך בערלתו - ר' צדוק, פוקד עיקרים 26 מושך בערלתו – [סוד הדבר, ע"פ תקוני זהר (תי' סט-ע), וכן "אור החיים" (ויקרא יט, כ). ובשו"ת בני ציון (סי' ז) ביאר שאכל בלי לפדות נטע רבעי] - מרגליות הים, פסקאות כג-כד כופר בעיקר – [אין הדבר כפשוטו, אלא הכופרים בכל הדורות הם האומרים כך] - רבנו חננאל כופר בעיקר – [באמת הוא כפר רק בעיקר אחד, זה של שכר ועונש] – בן יהוידע כופר בעיקר – [הכופר הוא גרוע מן העובד ע"ז. זה ניכר מסידור המאמרים מהקל אל הכבד, וכ"כ מהר"ל בביאורו כאן. ויש לכך ראיה מסידור המאמרים בסוטה (ד ע"ב) ר' יוחנן דידיה אמר. וכן מפורש באגרות הרמב"ם, מהד' הרב קאפח, עמ' קיא] כל מקום שפקרו המינים, תשובתם בצידם - אפיקורוס ישראל כ"ש דפקר טפי – כך נפסק ברמב"ם, פירוש המשנה, אבות, סוף פ"ב אפיקורוס ישראל כ"ש דפקר טפי – ספר חסידים, מהד' פרמא, פסקא תתתתשע"א אפיקורוס ישראל כ"ש דפקר טפי – [כי גם אם נשיב לו ע"פ העיון האמתי במקראות, זה לא יועיל להציל אותו מכפירתו בתורה שבעל פה. ולפי מהרש"א "הוי שקוד ללמוד תורה" מוסב רק על תורה שבכתב] – מהרש"א כל מקום שפקרו המינים, תשובתם בצידם - ר"מ אלשיך, בראשית א, כו כל מקום שפקרו המינים, תשובתם בצידם – מהר"ל, באר הגולה 57 (באר ד) כל מקום שפקרו המינים, תשובתם בצידם - תורת חיים כל מקום שפקרו המינים, תשובתם בצידם - דברי שאול אין הקב"ה עושה דבר אלא אם כן נמלך בפמליא של מעלה – [כי מלך בשר ודם עושה מעשה והוא ישר לזה ואינו ישר לאחר, כי אין כל הדיעות שוות. אבל הש"י פעולותיו ומעשיו אצל כל חילופי הדיעות והמציאות, מעשיו ישרים ואמתיים. לפיכך "נמלך" כלומר בחילופי כוחות שאין זה כזה] – גור אריה, בראשית א, כו (מהד' מכון ירושלים, פסקא ס) "עד די כרסון רמיו" (דניאל ז, ט), אחד לו אחד לדוד – [ה' הכין כסא אחד למלך המשיח, בגאולה העתידה] – מהרש"א חגיגה יד ע"א ד"ה כורסיה כסא אחד לו ואחד לדוד - רבנו בחיי (בראשית לח, ל; שמות כד, יא) כסא, א' לו וא' לדוד - יד רמה כסא אחד לו ואחד לדוד - ר"י אברבנאל, ישועות משיחו (עיון ג' פ"ב) כסא אחד לו ואחד לדוד - צל"ח, על חגיגה יד ע"א כסא אחד לו ואחד לדוד - פתח עינים, על חגיגה יד ע"א כסא אחד לו ואחד לדוד – [כסא דוד הוא כינוי לספירת מלכות] - בן יהוידע (וכן בד"ה והנה ר' יוסי ודאי ידע, וכן בד"ה ובזה יובן בס"ד לתרץ קושיא עצומה) כסא אחד לו ואחד לדוד - פרי צדיק (וירא ג' 51) עד מתי אתה עשה שכינה חול? אחד לדין אחד לצדקה - אחד לדין אחד לצדקה – [דין לדון בו את האומות; צדקה לעשות עם ישראל] – מהרש"א חגיגה יד ע"א ד"ה כורסיה אחד לכסא ואחד לשרפרף – [וכולו לשם דין] – מהרש"א חגיגה יד ע"א ד"ה כורסיה אחד לכסא ואחד לשרפרף – [יקומו ב' מיני מלכות בעולם, האחד מלכות שמים שיתגדל שמו בעולם כמ"ש "למעני למעני אעשה" (ישעיה מח, יא) ותהיה עוד מלכות היא של בית דוד] – אפיקי ים, רי"א חבר, על סנהדרין לח ע"ב (דף תכח בנדפס) ב' כסאות, אחד לדין ואחד לצדקה – [לדון את אומות העולם אשר הרעו לישראל וכסא ב' הוא לתת שכר לצדיקים שסבלו גלותם ולא עזבוהו] - אפיקי ים, רי"א חבר, על סנהדרין לח ע"ב (דף תכח בנדפס) נגעים ואהלות – באר הגולה 59 (ד) עקיבא, מה לך אצל הגדות? – באר הגולה 135 (ו); תפארת ישראל 35 (י) מה לך אצל הגדות – [לכאורה ר' עקיבא דרש כהוגן] – מרגליות הים, על לח ע"ב ס"ק לד כלך אצל נגעים ואהלות – [טעם שנהפך הסדר כאן ממה שמסודר בש"ס, אהלות לפני נגעים. כי נגעים קדמו בתורה, בפרשת מצורע, ואהלות בפרשת חוקת. אבל רבי סידר את המשנה להקדים טומאה חמורה, טומאת מת, ואח"כ טומאה קלה] – יסוד המשנה ועריכתה, להרב ראובן מרגליות (הוצ' מוסד הרב קוק) פרק ג, הערה ה "עלה אלי" מיבעי ליה – [על אליהו הנביא לא תמהו שכתוב אצלו "ועמדת בהר לפני השם". אבל משה רבינו שזכה למעלת פנים אל פנים, תמהו שהצטרך לאמצעי] - עיקרים ח"ב כח מטטרון - אגדות ג' 154 מטטרון - מהרש"א ד"ה אי הכי נפלחו ליה? מטטרון – [הקשה דרשות הר"ן (דרוש ד) היאך הותר ליהושע להשתחוות לו? (יהושע ה, יד). וענה "כי שמי בקרבו" ויש לו מצב מיוחד. אבל צ"ע מכמה מאמרי חז"ל] - אור הישר, ד"ה א"ל זהו מטטרון ששמו כשם רבו מטטרון ששמו כשם רבו – מלאכי עליון, להרב ראובן מרגליות (הוצ' מוסד הרב קוק), ערך: מטטרון, הערות ע-עז אל תמירני בו – [צריך להתדבק בפנימיות שבו (שם הופעת אור השכינה), ולא להסתכל בו בעצמו, שבזה נכשל אלישע אחר] – רי"א חבר, אפיקי ים, על סנהדרין לח, דף תכט בנדפס אל תמירני בו - נצי"ב, העמק דבר, שמות כג, כא דאפילו בפרוונקא נמי לא קבליניה – [מניין לחז"ל לדרוש כך מהפסוק] – גור אריה, שמות לג, טו (מהד' מכון ירושלים, פסקא יב) דאפילו בפרוונקא נמי לא קבליניה – [על ענין פיוט "מכניסי רחמים", מהר"ל ("נתיבות עולם", עבודה, פרק יב) התנגד לאמירתו, וכן קרבן נתנאל, ראש השנה סי' פא, וחת"ס או"ח סי' קסו. אבל פיוט זה נמצא אצל הגאונים הקדמונים ויש לזה סיוע מכמה מדרשים. ומיישב שהכל תלוי לפי רמתו הרונית של זה שמתפלל] - נפש חיה, להרב ראובן מרגליות (הוצ' בית ספרים זוהר, שנת תשי"ד) על או"ח סי' תקפ"א דרש ר"מ בפרקיה... תלתא מתלי - מרגליות הים, על לח ע"ב ס"ק מג (ומספר שלש מאות הוא גוזמא) משלי שועלים - תשובות הגאונים, שערי תשובה, סי' י"ג (עיי"ש פירוש איי הים) ואנו אין לנו אלא שלש – [ביאור באריכות כיצד יש כאן ג' משלים] – מהרש"א אבות אכלו בוסר - אגדות ג' 155 דף לט אבות אכלו בוסר – [ביאור רעיוני לשלשת המשלים אשר רש"י הביא] - בן יהוידע אמרה ליה ברתיה, שבקיה - עקדת יצחק, שער ח אמרה ליה ברתיה, שבקיה - בן יהוידע אמרה ליה ברתיה, שבקיה – [אם מדובר בבת הקיסר, משום מה לה להכנס לויכוח? אלא כשאמר הקיסר שזה דומה לגניבה, יש להבין מזה שאם היו נמלכים עם האדם לא היה מסכים לקבל אשה, כי היא בריאה חומרית ופחותה. וקנאתה בת הקיסר לכבוד הנשים. ולכן המשילה האשה לקיתון של כסף] – בניהו; בן יהוידע הכי קאמינא, אלא לשקליה בהדיא – מהרש"א אומצא דבישרא – [זו חתיכה קשה שנותנים לתינוק למצוץ, אבל אינו יכול לפוררה בפיו מפני שעדיין אין לו שיניים. וחתיכה זו מאוסה על כל אדם אחר] – בן יהוידע ולא יפה היה שנטלו ממנו צלע אחת ונתנו לו שפחה לשמשו – [צ"ע מבבא מציעא דף סא שאסור לגנוב אפילו על מנת להחזיר. וענה "דברי שאול" ששם זה כדי שהאיש לא יצטער עד שיחזירו. אבל כאן ישן היה אדם הראשון ולא הכיר שנגנב ממנו] - מרגליות הים, לט ע"א ס"ק א ידענא אלהייכו מאי קא עביד – [המינים סבורים שיכולים הם להשיג בהקב"ה ובמעשיו] - אגדות ג' 155 ידענא אלהייכו מאי קא עביד – [הכופר ההוא העמיד את עצמו כנביא, ובזה הפריך אותו רבן גמליאל] – מהרש"א רקיע נמי הכי הדר – [שבח של הקב"ה שמשיג בכל הנבראים בבת אחת] - אגדות ג' 155 אימא לי ככיך ושיניך כמה הוו – [אי אפשר לספור כי אין כל הכוכבים נגלים לעיני אדם] - אגדות ג' 155-156 אימא לי ככיך ושיניך כמה הוו – [ולמה לא ענה לו: "תגיד לי כמה הן שערות זקנך ושערות ראשך?" אלא שם יכול לכזב ולהגיד איזה שהוא מספר, ולא יחשוש שיבואו למנות אחריו ולבדוק אם שיקר לו] – בן יהוידע מי שברא הרים לא ברא רוח – [המינים שואלים כי סבורים כי השינויים בנבראים מורים על ב' יוצרים] - אגדות ג' 156; מהרש"א מפלגא לעילאי - אגדות ג' 156; מהרש"א מפלגא לעילאי - תורת חיים תא להוי לעמא חד - בן יהוידע ד"ה מימר שפיר קאמרת אנן דמהילן לא מצינן מיהוו כוותייכו – [אי אפשר להחסיר משלימות איש ישראלי, כשם שאי אפשר ליהודי להמיר דתו להיות גוי (אבל גוי יכול להתגייר)] - אגדות ג' 156 מימר שפיר קאמרת, מיהו כל דזכי למלכא לשדיוה לביבר – [צ"ע הרי בפרק זה מובא שניצח רבן גמליאל כמה פעמים לקיסר, ולמה לא שדיוהו לביבר? אלא נקמה זו היא כאשר הוא במעמד השרים ויש למלך בושה. רבן גמליאל ניצח אותו שלא בנוכחות השרים] - בניהו מימר שפיר קאמרת – [מדוע הביטוי כפול? והיה די לומר: שפיר קאמרת. אלא ענה לו ב' תשובות. [א] אי אפשר לנו להחזיר ערלה לאברינו [ב] בוא ונהיה לעם אחד ותמולו אתם להיות כמונו] – בן יהוידע כל בי עשרה, שכינתא שריא – מהר"ל, דרך חיים 124 (פ"ג, עשרה שיושבים) כל בי עשרה, שכינתא שריא – תניא, אגרת הקודש, פכ"ג, דף 272 השתא אמינא לכו מילתא דשויא לתרווייכו – [כיצד תשובת ר' אבהו עונה גם על שאלת הגוי] – מהרש"א יחזקאל על צדו - אמת ליעקב יחזקאל על צדו - דברי שאול יחזקאל על צדו, רחמן מלא רחמים – [יש כאן ג' מיני רחמים. [א] שנתרצה שהגדול עסבול עבור שאר העם [ב] די ביסורים ולא צריכים מיתה [ג] מ' ימים הראשונים לא נחשבו ליסורין כי אם לטובה] - בן יהוידע ד"ה רחמן מלא רחמים שמיטה, שתדעו שהארץ שלי – [מה שהקב"ה הנהיג שביעית דוקא בקרקע, כי הוא התחתון שבכל היסודות] - אגדות ג' 156 מייסר את הגדולים - ספר חסידים, מהד' פרמא, פסקא קט"ו מייסר את הגדולים – [מעניש את הצדיק כי הוא חלק מהכלל] - אגדות ג' 156 מייסר את הגדולים - תורת חיים אלהיכם, כהן הוא – [נמשל לאש כי כשם שהאש נבדל מהכל, כך להבדיל הוא] - אגדות ג' 157 ה' בנורא טבל – [קיים כאן "ענה כסיל כאיולתו", אבל באמת אין מושג של טומאה אצל הקב"ה] - יד רמה דף לט ע"ב משל לאדם שיש לו פרדס - תורה תמימה, איכה ג, כה (ס"ק מג) "ויעבור "הרנה" במחנה" (מל"א כב, לו) – [מדוע כתובה באות ה"א הידיעה? אלא מדובר על אותה רנה שהזכיר שלמה המלך מראש: "ובאבוד רשעים רנה" (משלי יא, י) ושלמה דיבר ברוח הקודש. והיא רנה הידועה] – מהרש"א ויעבור הרנה במחנה - אמת ליעקב באבוד רשעים רנה - יערות דבש (ח"ב עמ' טז, סוף דרש א') אין הקב"ה שמח במפלתן של רשעים – [הוא עצמו אינו שמח, אבל יש לאחרים לשמוח בזה (מפני כבוד המקום, מהר"ל על אבות פ"ד 200)] – גור אריה, במדבר יח, ח (מהד' מכון ירושלים, פסקא ט) ולא קרב זה אל זה, בקשו מלאכי השרת לומר שירה – ["קרב" הוא לשון שירה, ומזה השם "קרובות" (פיוטים)] – הגאון ר' צבי הירש חיות, "כל כתבי מהר"ץ חיות, מאמר "אמרי בינה" [מובא ע"י מרגליות הים, עמ' לט ע"ב, (ס"ק ג' עם עוד מקורות)] ולא קרב זה אל זה – [צ"ע מדוע חז"ל הסבו כל הדרשה שלהם על פסוק "הודו לה' כי לעולם חסדו" שהוא מהכתובים (דהי"ב כ, כא) ולא על פסוק "ולא קרב" (שמות יד, כ) שהוא מהתורה? והיישוב לזה] – בן יהוידע מעשי ידי טובעים בים - תורה שלמה (רמ"מ כשר), בשלח אות קכ"ו מעשי ידי טובעים בים - זהר ח"א דף סא: קכא: ח"ב קע: מעשי ידי טובעים בים - אוצר המדרשים (ר' דוד אייזנשטיין, עמ' 583, 585 מביא מדרש תמורה: "עת לדבר" שצריך לומר שירה: "שובר אויבים") מעשי ידי טובעים בים – [המצטער על צער הרשעים האכזרים שהציקו ליהודים, עתידים להפרע מהמצטער הזה] - ספר חסידים (סוף תר"ז). ויש להביא ראיה לכך מן תנא דבי אליהו רבה סוף פי"ח: "לשמוח במפלתן של רשעים באותן המבקשים לעשות רעה לישראל חברו, שהם רשעים גמורים, מותר לשמוח ברעתן". מהלשון "חברו" רואים שמדובר ביהודים מעשי ידי טובעים בים – [יש לשמוח רק אם הרשע נענש תוך כדי רשעותו. אבל לא אם מת אח"כ וכבר אינו עוסק ברשעות] - מהר"ל, אבות ד', משנת "בנפול אויבך", וכן כתב שם רבנו יונה מעשי ידי טובעים בים – [רק נקראו "מעשי ידי" אבל אינם כך בעצם, רק נבראו לשמש את ישראל] - מהר"ל, דרך חיים, 12, הקדמה ד"ה ואמר מעשה ידי; אגדות ג' 176, על סנהדרין צ. מעשי ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה? – אין שירה לפניו מאת המלאכים, אבל ישראל [עצמם] יאמרו שירה, כדמסיק 'אחרים משיש', אי לאו טעמא דאין חילוק בקרבנות (ערכין י:)] – מהרש"א מעשי ידי טובעים בים - תורת חיים מעשי ידי טובעים בים - שו"ת חות יאיר, רכ"ה מעשי ידי טובעים בים – [רק בעידן ריתחא אין לשמוח. אבל בזמן אחר יש לשמוח] - חיד"א, ראש דוד, פ' בשלח מעשי ידי טובעים בים – [יש לחלק בין האיסור למלאכים, לבין בני ישראל שבודאי שהנושעים חייבים הם לשמוח ואפילו לומר על כך הלל) - פה קדוש (לר' יצחק ולוז'ין) פ' בשלח (וכך מפורש בסוף דברי מהרש"א כאן, הבאנו לעיל) מעשי ידי טובעים בים – [יש לחלק בין רשע לתאבון לבין רשע להכעיס. זה מפורש שם בלשון חז"ל קרח, פסקא קי"ז (ומובא בילקוט שמעוני, תהלים, פסקא תרכ"ז) "יש שמחה לפני הקב"ה כשיאבדו מכעיסין מן העולם") מעשי ידי טובעים בים – [מובא שחיילי סנחריב מתו כי שמעו שירת המלאכים (סנהדרין צה ע"ב) וכך בקשו עכשיו לשיר כדי להרוג את המצריים. ענה ה' כי כיון שישראל הם "מעשי ידי", רצונו של הקב"ה שהוא עצמו יפגע במצריים ולא ע"י המלאכים] – ר' העשיל, חנוכת התורה, פרשת בשלח, פסקא עא מעשי ידי טובעים בים - מרגליות הים, ד"ה בקשו מלאכי השרת לומר שירה, וד"ה מעשי ידי טובעים בים מעשי ידי טובעים בים - [יש לחלק בין רשע סתם למחטיאי הרבים] - מאור ישראל (על ברכות ט:) מעשי ידי טובעים בים - תחומים (מכון צמ"ת), כרך י', עמ' 266 מעשי ידי טובעים בים ואתם [המלאכים] אומרים שירה? – [אבל זה ודאי כי בני אדם שהם עצמם הניצולים, מחויבים לומר שירה, כמו שהם שרו "אז ישיר" והיא מצוה לדורות] – נ"ל המלקט הוא אינו שש אבל אחרים משיש – [כי השמחה היא כאשר יש שלימות. אבל כאשר מכלה את יצוריו אין כאן שלימות] - אגדות ג' 157 הוא אינו שש אבל אחרים משיש – ר' צדוק הכהן, צדקת הצדיק (אות רס); מחשבות חרוץ (אות יג); פרי צדיק (על חנוכה, אות יט) (ועל פורים, אות ו) הוא אינו שש אבל אחרים משיש - מאור ישראל (על ברכות ט: ד"ה נוסח אחר, ק"ג פרשיות) הוא אינו שש אבל אחרים משיש – [כמו שהבטיחו בפרקי אבות, "בנפול אויבך אל תשמח, פן יראה ה' ורע בעיניו והסיר מעליו אפו". כך שמחת הגוים על צרת ישראל עוד תביא לביטול הפורענות] - מרגליות הים, על לט ע"ב פסקא ה דייקא נמי דכתיב ישיש – ההבדל בין ישיש לישוש - אגדות ג' 157 ב' חזיונות – [במה חלוק רבא על ר' אלעזר] - אגדות ג' 157 ב' חזיונות – [צ"ע כי נבואתו של אליהו קדמתה לנבואת מיכיהו?] - בן יהוידע, ד"ה א' של מיכיהו וא' של אליהו ב' חזיונות – [אמוראים היו מבטאים אות ח' כמו ה' (ירושלמי שבת פ"ז ה"ב) ולכן דרשו כאן כמו מלת "הזונות] - מרגליות הים, על דף לט ע"ב פסקא ז לתמם ב' חזונות – [תיאום הזכרת מקומות שונים היכן נפל אחאב, שהוזכר ע"י אליהו ומיכה] - מרגליות הים, על דף לט ע"ב פסקא ח "ויקרא אחאב אל עובדיה" וכו' (מל"א יח, ג) מאי קאמר (קרא) [ליה] אמר ר' יצחק הכי אמר ליה וכו' וביתיה דההוא גברא לא הוה מבריך. שמא לא ירא שמים אתה? – [חז"ל דרשו כך כי המקרא פותח "ויקרא אחאב אל עובדיה" (פסוק ג') ואינו מודיע מה נאמר שם? ומה שאמר בפסוק ה' הוא מאמר נפרד. ולכן דרשו חז"ל לפי סיפא דקרא "ועובדיה היה ירא את ה' מאד" כי זהו מענה לשאלתו של אחאב] – מהרש"א ביתו של אחאב אינו מזומן לברכה – [כי יש לשאול הרי גם לבן היה רשע, וכן פוטיפר, וכיצד נתברכו מפני שהיה שם צדיק? אלא אצל לבן היו בנותיו, ואצל פוטיפר היתה בתו. אבל לא כן אחאב כל משרתיו רשעים (חולין ד ע"ב). ולכן יפה דייקו כאן חז"ל "ביתו של אחאב" ולא אמרו רק "אחאב" עצמו] – מהרש"א (בתוספת ביאור של המלקט) גדול מה שנאמר בעובדיה – [אמרו "גדול מה שנאמר" (במקרא) ולא שהיה גדול ממנו ממש. ועוד עובדיה היה גדול מפני שרשו הנפשית, אבל אברהם באמת גדול ממנו שעמד בנסיון] - אגדות ג' 157-158 גדול מה שנאמר בעובדיה – [אמרו "גדול מה שנאמר" (במקרא) ולא שהיה גדול ממנו ממש. והוא גדול במה שכתובה אצלו מלת "מאד" ולא כן אצל אברהם. אבל יש טעם לזה כי נאמר לאברהם "עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה" (בראשית כב, יב) כי אומרים מקצת של אדם לפניו וכולו שלא בפניו. ולכן לא נאמר "מאד" ואין משם ראיה. אבל נוסף על כך אברהם היה גדול גם במדת "אהבה", כדכתיב "אברהם אוהבי" (ישעיה מא, ח) ולא רק יראה] - מהרש"א; בן יהוידע גדול מה שנאמר בעובדיה – [אמנם אצלו רק יראת העונש, ואצל אברהם היתה יראת הרוממות] - פתח עינים גדול מה שנאמר בעובדיה - דברי שאול גדול מה שנאמר בעובדיה - מרגליות הים, על סנהדרין לט ע"ב פסקאות י, יב מאי שנא חמשים איש – [האם עובדיה חילק הניצולים לשתי קבוצות או לשלוש?] - מרגליות הים, על דף לט ע"ב פסקא יא [ועוד חידוש נפלא על מספר חמשים דוקא, שם, פסקא יב] מיניה וביה אשדי בה נרגא – מדרש ב"ר סוף פרק ה' מיניה וביה אשדי בה נרגא – [גדול הנזק שהאדם פועל בעצמו, ממה שניזוק ע"י אחרים] - אגדות ג' 158 מיניה וביה אשדי בה נרגא – [כשזה המביא עליהם פורענות הוא עצמו מהם, סימן הדבר שבאמת הם ראוים לכך] – מהרש"א מיניה וביה אשדי בה נרגא - משך חכמה, דברים יח, טו מיניה וביה אשדי בה נרגא – [דוד היה מעץ הדעת טוב ורע, טוב מצד אביו, ורע מצד אמו. לכן הכניע את האומות (ע"פ זהר חדש, רות, דף עט ריש ע"ב, עיי"ש ניצוצי זהר, וע"ע "אשכול הכופר" לר' יצחק סבע (ממגורשי ספרד), רות, פסוק "ויקחו להם נשים". לכן היה זרע דוד נוקם ונוטר כנחש] - מרגליות הים, על דף לט ע"ב פסקא יד הקריב את בנו על החומה – [מדוע בני ישראל נענשו על מה שעשה מלך מואב (מל"ב ג, כז] - אגדות ג' 158 חד אמר לשם שמים, וחד אמר לשם ע"ז וכו' "ויהי קצף גדול" (מל"ב ג, כז) – מהרש"א כמתוקנים שבהם – [לפירש"י זה עגלון מלך מואב; ולפי מהרש"א זה בלק] והנערה יפה עד מאד - תורת חיים יפה עד מאד, לא הגיעה לחצי – [כיצד דרשו כך] – מהרש"א יפה עד מאד, לא הגיעה לחצי, "עד מאד" ולא מאד בכלל – [טעם שדרשו כך, כי לא היה לה יופי הנפש] - בניהו דף מב כל המברך על החודש בזמנו – רמ"ע מפאנו, עשרה מאמרות, אם כל חי, ח"א פרק יט כל המברך על החודש בזמנו – [מעלת הירח, וענין קבלת פני שכינה, וביאר תיבות הברכה] - נתיב א' 119 (עבודה, יג) כל המברך על החודש בזמנו - הגהת ר"י עמדין כאילו מקבל פני שכינה – [מפני שה' נראה לנו ע"י גבורותיו ונפלאותיו, וכן כאן ע"י שמחדש] - תלמידי רבנו יונה לברכות, סוף פ"ד כאילו מקבל פני שכינה – [הירח הוא סימן למלכות ישראל, מתמעטת ומתמלאת. וכיון שהיא עתידה להיות שלימה ואז שכינה תשרה בישראל, לכן המברך עליה הוא כמו מתכונן לזה, וכבר עכשיו כאילו מקבל פני שכינה] – מהרש"א כאילו מקבל פני שכינה – [ענין הדימוי אל השכינה] - אגדות ג' 158-159 צריך למימרינהו מעומד - רבנו בחיי (שמות י, ב; וכן יב, ב) צריך למימרינהו מעומד – [אם היתה זו ברכת הנהנין היו צריכים לברך אותה בכל לילה. אבל כיון שמברכים רק פעם בחודש, הרי היא ברכת השבח, ולכן אומרים אותה בעמידה (מחזיק ברכה לחיד"א, או"ח סי' ח] - מרגליות הים, על דף מב ע"א ס"ק ח מכתפי אהדדי – [היו קופצים ומברכין, ג' קפיצות דרך שמחה (עיין במסכת סופרים פרק כ ה"א)] - מאירי מכתפי אהדדי – [מרימר ומר זוטרא היו זקנים וכבדים וקשה להם לעמוד אילולא עבדיהם מוליכים אותם על כתפיהם] - יד רמה מכתפי אהדדי – [לא היו עומדין מרוחקים זה מזה, אלא כתפיהם סמוכים זה לזה, דרך חשיבות לקבל פני שכינה] - ב"ח על טור או"ח סי' תכ"ו מכתפי אהדדי – [היה כל אחד מהם סומך ידו על כתפו של חברו, דרך כבוד מול השכינה] – מנורת המאור הני נשי דידן נמי מברכי – [זו ברכה במטבע קצר, ולכן גם הנשים יודעות לברך בעל פה] – מהרש"א הני נשי דידן נמי מברכי – [שו"ת מהר"ם בן ברוך (סי' יג) הביא ע"פ פרקי דר' אליעזר (פרק מה) שהקב"ה נתן ראש חודש חג לנשים כי לא השתתפו בעשיית העגל. לכן הן ברכו על החודש] - מרגליות הים, על דף מב ע"א ס"ק יב אשר במאמרו ברא שחקים וכו' – [ביאור חלק מהמלים בברכה זו] – מהרש"א ד"ה ופירוש נוסח ברכה זו פועלי אמת שפעולתן אמת - רבנו בחיי (דברים לב, ד) פועלי אמת שפעולתן אמת – [הקב"ה ברא את העולם במדת האמת, כדכתיב בתהלים קיא, ח] - מהר"ל, דרך חיים 59 (פ"א, דין אמת ושלום, ד"ה ואמנם הפירוש הברור) פועלי אמת שפעולתן אמת - דברי שאול ששים ושמחים לעשות רצון קונם – [הם שמחים לשנות הטבע, כדי לעשות רצון בוראם] - שו"ת מהר"י ברונא, י"ד במי אתה מוצא מלחמתה של תורה? במי שיש בידו חבילות של משנה – ["הוריותיה ולעמוד על בוריה ועל עיקרה [של תורה]. לא כאדם המפולפל ומחודד ובעל סברא ולא למד משניות וברייתות הרבה, כי מהיכן יתגלה הסוד? אלא בבעל משניות הרבה, שאם יצטרך לו טעם בכאן ילמדנו מתוך משנה אחרת" וכו'] – רש"י חבילות של משנה – מהר"ל, דרשה על התורה 43 "כי בתחבולות תעשה לך מלחמה" (משלי כד, ו) וכו' חבילות של משנה – [דרשו כך כי כבר הוזכר מקודם "ובתחבולות עשה מלחמה" (משלי כ, יז) ודרשו הכפילות] – מהרש"א חבילות של משנה – פתח עינים [ולא היו הדיינים בדיני נפשות שותים יין כל אותו היום] מאי טעמא? "ולרוזנים אי שכר" (משלא לא, ד) העוסקין ברזו של עולם,אשתשר אל ישתכרו – [כיצד למדו ממלת "רוזנים" ענין "רז" שהאדם הוא עולם קטן וכולל בקרבו כל הכוחות הנפשיות] – מהרש"א (אמר המלקט: האדם יש בו כל הכוחות שבבעלי חיים כולם. יש בו אפשרות לכל תכונה והיפוכה. כך כתב המלבי"ם, בראשית (ב, ז) (ב, יט תורה אור) (בראשית ו, ז) (ארץ חמדה, ליקוטים בסוף ויקרא 52) |