|
|
|
| אתר דעת | אגדות חז"ל | שערי האגדה | מפרשים | מאמרים | אגדה בראייה עכשווית | מסכת אבות | מאמרים נוספים | אודות | צור קשר |
מקורות לפרק |
|
דף מג היוצא ליהרג משקין אותו קורט של לבונה בכוס של יין כדי שתטרף דעתו שנאמר תנו שכר לאובד ויין למרי נפש - נשים יקרות שבירושלים היו מתנדבות ומביאות אותן – [המוות באה לעולם מפני חטא חוה, ולכן הן מביאות הכוס כדי להמתיק לו מיתתו. וכן אמרו חז"ל שנתקללה בדם נדה, כי היא שפכה דמו של האדם (רש"י על שבת לב ע"א ד"ה הריני נוטל נשמתכם) – בן יהוידע הזובח את יצרו – [כי יצר הרע הוא כח השניות. ע"י זביחתו מפרסמים יחוד הבורא] - נתיב ב' 127 (כח היצר, ג); אגדות ג' 159 הזובח את יצרו – עיין כאן מהרש"א, הבאנו דבריו בשבת קכט ע"ב, "מעלי יומא דעצרת, דנפיק ביה זיקא ושמו טבוח" כיבדו להקב"ה בעולם הזה (ע"י שכובש את יצרו); ובעולם הבא (מפני שמתודה על העבר, זוכה לעוה"ב) – מהרש"א הזובח את יצרו - פתח עינים דכתיב זובח תודה (ולהלן) שנאמר לב נשבר – [דרשו מה"כתיב" עומק הסוד, ומן ה"נאמר" לימדו פשט. וכן משמע במהר"ל, "תפארת ישראל", פס"ו] - מו"ר ר"ש דביר ומתודה עליו – [ע"י שכובש את יצרו הוא טוב למקום. וע"י שמתוודה הוא טוב לבריות שמלמדם לשוב בתשובה] – עיון יעקב כיפרה לו וידויו – [צ"ע מניין שהוידוי כיפר? שמא מיתתו? אלא כיון שהיה ראוי להמית אותו, אין בזה כפרה. אלא רק הוידוי פעל] – מהרש"א ד"ה ואי אתה עכור כיפרה לו וידויו – [ודאי שמיתתו מכפרת רק על חיוב מיתה אחת. אבל אם חטא בכמה דברים שמחויב עליהם מיתה, הוידוי מכפר על שאר עונותיו ג"כ] - מרגליות הים, על מג ע"ב ס"ק ז ואם אינו יודע להתוודות – [כלומר אינו יודע לפרט כל עונותיו] – מהרש"א ד"ה א"ל התוודה שכן דרך כל המומתים עכן – [ביאור החטאים השונים שייחסו אליו] - אגדות ג' 159 עכן - [חז"ל הוסיפו לו הרבה חטאים, כדי לסיים אח"כ: "אע"פ שחטא ישראל הוא"] - פרי צדיק (ח"ב 171 תצוה, י"ב) אל תוציא לעז (על הגורל) - שו"ת ר' אברהם בן הרמב"ם, סי' י"א תן תודה, שחודי שחדיה במילי, כלום אני מבקש ממך אלא הודאה? – [כלומר עכן חשש שאם יודה יפסיד מבני משפחתו גם את הממון שלקח. אמר לו יהושע כי הממון ישאר אצל עכן, ורק יתן הודאה בפיו. לכן אמר "תן תודה והפטר (מתשלום הממון)] – מהרש"א שחודיה שחדיה במילי – [כיצד היה מותר להטעות אותו] - מרגליות הים, על דף מג ע"ב ס"ק יב מעל בג' חרמות - גור אריה, בראשית לט, ל מעל בג' חרמות – [חשבון השלושה] – מהרש"א מעל בג' חרמות - הגהת מהר"ץ חיות ד' חרמים בימי משה - יד רמה לא ענש על הנסתרות עד שעברו הירדן - רבנו בחיי (דברים כט, כח) לא ענש על הנסתרות עד שעברו הירדן – [רק אז קבלו ערבות, כי נהיו גוי אחד כשהם בארץ (אמר המלקט: עיין זהר ח"ג דף צג ע"ב)] - מהר"ל, נתיב הצדקה (ו) 182 לא ענש על הנסתרות – [אין סברא שיענשו בעלמא על הנסתרות משום ערבות, אבל כאן נענשו על שלא העמידו שוטרים לשמור שלא יגנבו מהחרם] – מהרש"א לא ענש על הנסתרות עד שעברו הירדן - נודע ביהודה, אהבת ציון, דרוש ה' דף מד מאי טעמא איענשי – [אם הוא חטא, בניו ובנותיו מה חטאו? אלא לא נענשו והובאו רק כדי לראות בעונשו] - שו"ת ר"א בן הרמב"ם, סי' י"ב; ועיין "מרגליות הים", על דף מד ע"א פסקא ח הביא מפרקי דר' אליעזר (פרק לד) וכן שו"ת שמש צדקה (יו"ד סי' מח) כי גם הם נענשו מאי טעמא איענשי – ["ואולם בניו ובנותיו שלעכן לא נסקלו ולא נשרפו כמו שיעלה על הדעת בתחילה לפי לשון הכתוב, אלא לוקחו לשם לראות בסקילתו למען יהיה בזה רדוי והפחדה לשאר ישראל. ושורו וחמורו וצאנו נסקלו כמו שור הנסקל לשם רדוי גם כן"] – שו"ת רבי אברהם בן הרמב"ם, סי' יב (ועיין אור הישר, ד"ה אם הוא חטא בניו מה חטאו, הביא שבדרשות חז"ל בפרקי דר"א לח, מדרש במדבר רבה כג, ילקוט שמעוני י"ח, לא משמע כך) אע"פ שחטא, ישראל הוא – [כי אפשר שישוב בתשובה] – מהרש"א, על שבת קד ע"א סוף ד"ה א"ת ב"ש אותי תעב וכו' אע"פ שחטא, ישראל הוא – ["זה מושרש בענינים גבוהים מאד"] - רמח"ל, "דעת תבונות", פסקא ק"ס, דף קפ"א (אמר המלקט: נ"ל הענין שיש עצם נשמת ישראל ששורשה מתחת כסא הכבוד, ויש המעשים החיצונים שהם בישראל רק בחינת מקרה. כן כתב מהר"ל, נצח ישראל, סוף פרק ב, ופרק יג (עמ' עח טור ימין), ובפרק מט (עמ' קצא טור שמאל). וכן כתב אדמו"ר ר' צדוק הכהן ("צדקת הצדיק", סוף סי' רסג). וכתב על כך הרב אברהם קוק ("אגרות הראיה", ח"ב עמ' קפו). אבל כמובן אם נהיה החוטא מין ואפיקורוס איגלאי מילתא למפרע שאיננו המשך של סגולת האבות (כדברי ר' צדוק, פוקד עיקרים, עמ' 48; ומבואר כך ברמב"ם, פירוש המשנה, סנהדרין פרק חלק, סוף י"ג היסודות (עמ' קמה); ונ"ל שורשו ברעיא מהימנא (זהר, ח"ב דף קכ ע"ב: "ומנהון משומדים מינים ואפיקורסים". אע"פ שחטא, ישראל הוא – [זה נאמר רק בצאצאי האבות, אברהם יצחק ויעקב] - צדקת הצדיק, פסקאות קל, קצו; רסיסי לילה, סי' כח, מא, נב (121); דובר צדק 74; פרי צדיק (לך לך, ג' 34; ח"ב 199 שושן ב'); פוקד עיקרים 21 אע"פ שחטא, ישראל הוא – ["והכלל שצריך כל איש ישראל לידע כי זה הכח שיש בכל איש ישראל מכח האבות וכריתת בריתו ית' הוא העיקר, באופן שכל יגיעת האדם אין נחשב לכלום נגד זה הכח"] - שפת אמת (פ' לך לך, תרל"ה) אע"פ שחטא, ישראל הוא – [אמר המלקט: הרמב"ם כתב ב"אגרת תימן" אודות הצרות והשמדות שהיו בדורו: "לפי שכל זה נסיון וזיקוק, כדי שלא יחזיק בדת ולא ישאר בו כי אם החסידים היראים מזרע יעקב הטהור והנקי וכו' וכו'. וכבר הבטיח ה' יתעלה והודיענו שכל מי שעמד במעמד הר סיני מאמתים ומאמינים בנבואת משה רבנו ובכל מה שבא על ידו, הם ובניהם ובני בניהם לדורות עולם וכו'. ולפיכך ידע כי מי שסטה מדתו זה שניתן באותו המעמד הגדול, שאינו מזרע אותם האנשים" ("אגרות הרמב"ם", מהד' הגר"י קאפח, עמ' כז, והביא לו מקור מהגמרא בנדרים). במלים אחרות, מי שכופר באמונת ישראל אינו מזרע האבות. וכך כתב במפורש ר' צדוק הכהן ("פוקד עקרים", עמ' 48): "והאפיקורסים הם מנפשות הערב רב ולא מזרע ישראל כידוע וכמ"ש במדרש בראשית רבה" (נג, סוף יב) עכ"ל. ובדומה לזה כתב הגר"א ("יהל אור", על זהר ח"ב דף רנד ע"ב, דף 55 בנדפס) על הגמרא בחגיגה (טו ע"א) "יצאה בת קול ואמרה 'שובו בנים שובבים חוץ מאחר' וכו' אע"ג ששובבים אתם, מכל מקום אתם בנים, ולכן שובו. חוץ מאחר שנפק מכלל בנים כנ"ל וכמ"ש 'כל באיה לא ישובון' (ע"ז יז ע"א) ואינו דומה לעובדי ע"ז וכו' ואפילו גר אינו נכנס בכלל 'בנים' (שבת לא ע"א) עכ"ל. אע"פ שחטא, ישראל הוא – ["אבל הכיתות הרעות העומדות בישראל לפעמים להרוס תורה ומצוות, שהם בית חייהם של ישראל, הם אינם נולדים מטבע רוח הכללי של העם וכו'. כי הכיתות הנוגעות בחייהם של ישראל, (לשום) [להשים] איבה בין ישראל לאביהם שבשמים, לבטל אחדותם של ישראל ע"י מרידה בתורה בכלל, להשפיק בילדי ניכר ודיעות רעות וזרות שהם כרקב לישראל, הם אינם פורחים מרוח העם הפנימי האמיתי וכו'. ואין בכח כנסת ישראל כלל להוליד גידולים רעים ומאררים כאלה, רק מרוח משחית חיצוני נולדו. על כן לא יתדבקו בישראל להיות עצם מעצמי האומה. כי אם בהכינם להם דרך ושיטה וכו', יתפרדו מעל אהלי יעקב ויטמעו בין העמים, כי לא לה' המה. הני מערב רב קאתו"] – הרב אברהם קוק, עין איה, ברכות פרק א' פסקא קכד (ובדומה לכך כתב שם בפסקא ט', ושוב בספר "אורות", עמ' קסט פסקא ו', "הרשעים המוחלטים". ועוד עיין "עין איה" על שבת, פרק ב פסקא פ') אע"פ שחטא, ישראל הוא – [הגדרה זו הובאה במרדכי, יבמות פרק ד, רמז כט בשם רש"י; וכן הרא"ש (קידושין פ"א סי' כג) ושו"ת מהר"ם ב"ר ברוך (תתקכח) ושו"ת רמ"א סי' סב. אמנם בתשובת חתם סופר (אבהע"ז ח"ב סי' ס) כתב כי המומרים שבזמננו אינם מומרים להכעיס כי אם למלאות תאותם. אבל קשה על דבריו מהתוספות בע"ז (כו ע"ב ד"ה אני שונה) שכתבו "ומיהו מומרים שבזמננו להכעיס הן דשבקי היתרא ואכלי איסורא". ולכן סבור "אור הישר" (הוריות יא ע"א ד"ה ולע"ד הנני נבוך) שאין הבדל בין עצם הדורות, אלא יש לדון כל אדם כפרט בפני עצמו בכל דור ודור, אם הוא לתאבון או להכעיס] אע"פ שחטא, ישראל הוא – [ביאור ארוך על שיטת ההלכה לגבי קידושין, גירושין, יבום, ירושה, רבית ולצרפו למנין עשרה, השבת אבידה ועוד ענינים, ולבסוף מביא חמש שיטות] - עינים למשפט אע"פ שחטא, ישראל הוא – ["אבל הפורש מן הציבור ועוזב ח"ו מערכות אלהים חיים, רבו הפוסקים לדונו כנכרי"] – מרגליות הים, על דף מד ע"א (והביא מכמה ראשונים) אסא דקאי ביני חילפי - דברי שאול אסא שמיה ואסא קרו ליה – [מדוע נכפל? אלא נקרא אסא כשהוא מחובר לקרקע, וגם נקרא כך אחרי שנתלש] - בניהו עכן עבר על ה' חומשי תורה – [הביא פירוט על כל חטא, לפי ספר בראשית, שמות, ויקרא, במדבר, דברים] - יד רמה [עוד עיין: עץ יוסף (בשם כלי יקר); וכן "מרגליות הים"] עכן עבר על ה' חומשי תורה – [כלומר עבר עבירה אחת שהיא שקולה ככל התורה כולה] - אגדות ג' 160 עכן עבר על ה' חומשי תורה – [הכוונה שעבר על רובם ולא על כל המצוות, לכן יוכלו לרבות אח"כ מושך בערלתו וגם נערה מאורסה] – מהרש"א עכן מושך בערלתו היה – [כי ברית מילה היא ברית וקשר עם הקב"ה] - אגדות ג' 159 דינו כנערה המאורסה, דבסקילה – [צ"ע אם לא בא עליה ממש, מדוע יהרגו אותו בסקילה? והרי "הנלכד בחרם ישרף אותו ואת כל אשר לו" (יהושע ז, טו). אלא כיבוש יריחו היה בשבת, וכשגנב מהחרם חילל שבת ועל זה נענש בעונש חמור של סקילה, כדין מי שמגיע לו ב' עונשים, נידון בחמור שבהם] – מהרש"א סרבלא דצריפא – [ב"תשובת הגאונים" מפורש שהוא בגד עליון לבן, ובפירוש יד רמה שהוא בגד צהוב] - מרגליות הים, על מד ע"א ס"ק יא בא וחבטן לפני המקום – [דרשו שכך עשה יהושע בלבד, כי כל הפרשה בפעולות בלשון רבים, פרט למלת "ויצקם" (יהושע ז, כג) כתובה ללא ו' לפני מ' סופית, אפשר לקרוא בלשון יחיד] – מהרש"א כשלושים וששה איש – [מדוע גדול האומה סובל על עוונותיהם] - אגדות ג' 160 (ע"ע דבריו לעיל דף קנ"ו, ד"ה שסרחה עליו) כשלושים וששה איש – [כמו שראוי לסמוך על הכרעת ל"ו איש מהסנהדרין כי הם הרוב, כך היה ראוי לסמוך עליו בגדולת חכמתו] – מהרש"א "כשלושים וששה איש" (יהושע ז, ה) – [דרשו כאן אות כ' ("כשלושים") כי כאשר מונים מספר מדויק לא שייך להוסיף אות כ'. וכשאמרו "רובה של סנהדרין" התכוונו למופלא שבהם] - מרגליות הים, על מד ע"א ס"ק יג-יד תחנונים ידבר רש – [רש הוא משה שהחזיק את עצמו כמחוסר זכויות, ועשיר הוא יהושע, כי כיון שלא נעשו לו נסים הרבה, עדיין זכויותיו רבות] - יד רמה תחנונים ידבר רש – [משה נחשב לעני מפני שלא זכה לכבוש את א"י אלא רק ארצות סיחון ועוג. ויהושע הוא עשיר שכבש את א"י] – מהרש"א תחנונים ידבר רש – [משה רבינו החשיב עצמו כעני שאין לו דעת, רק מה שה' יחונן אותו. אבל יהושע היה בוטח בעצמו ואינו ירא] - ר' צדוק, לקוטי מאמרים 95 (פרק [א] ויהי אחרי מות משה) "ויעמוד פנחס ויפלל ותעצר המגפה" (תהלים קו, ל) – [מיד שהרג לזמרי פסקה המגפה. מכאן ידע שנענשו כ"ד אלף מפני קטרוג עון זמרי] – מהרש"א אתה גרמת להם - הגהות מהר"ץ חיות אתה גרמת להם - [שאתה החרמת חרם ללא צורך] - מרגליות הים וישתחו, היכי עביד הכי? - דרשות הר"ן, דרוש ד' וישתחו, היכי עביד הכי? - אור הישר, לסנהדרין דף לח: ד"ה א"ל זהו מטטרון אסור לאדם "שיתן" שלום - [ולא כתוב "שיאמר" שלום, כי האיסור הוא מעשה הכריעה] - מרגליות הים, על מד ע"א (ס"ק יח חיישינן שמא שד הוא – [לא מוסב על השד עצמו, אלא במאמינים בו. כי אין להתחבר בחיבה ואהבה עם עובדי אלילים או זובחים לשדים , ולא להזכיר להם אחד משמותיו של הרב"ה (כמו שרגילים במתן "שלום" (ברכות נד ע"א)] - מאירי חיישינן שמא שד הוא – [מדוע לא חוששים לכך בנותן גט לאשה בלילה] - אגדות ג' 160 דף מד ע"ב וילן יהושע וכו' בתוך העמק – [כבר העירו התוספות (מגילה ג ע"א ועיי"ש מסורת הש"ס) כי לא כן הוא הגירסא במסורה שלנו במקרא, והיה צ"ל "וילך". והרב מרגליות כותב כיצד יש ליישב השינוי] - מרגליות הים, על מד ע"ב ס"ק ב, ע"ע ספר "המסילות לשר בן חיל העדלמי" (שנת תרל"ה, עמ' 1-56) יישב כמה וכמה משינויים אחרים שיש בין דרשותיהם של חז"ל לבין מסורתנו בדיוק המקראות. אבל לא הזכיר סוגיא זאת. וילן יהושע וכו' בתוך העמק – [מניין לחז"ל לדרוש שבלילה הקודם לא לן בעומק ההלכה] – מהרש"א ד"ה והיכי עביד הכי "וילך יהושע וכו' בתוך העמק" (יהושע ח, יג) – [מניין לחז"ל לדרוש ממלת "עמק" שמדובר בעומקה של הלכה? כי הפסוק מוכפל, כי כבר כתוב מקודם "וילן יהושע בלילה ההוא בתוך העם" (יהושע ח', ט)] – מהרש"א ד"ה וילך יהושע בלילה ההוא גדול תלמוד תורה יותר מהקרבת תמידין – עיין מגילה ג ע"ב והמפרשים שם שנאמר עתה באתי – [מניין לחז"ל לדרוש שמיכאל המלאך בא בטרוניא "אמש בטלתם תמיד של בין הערבים"] – מהרש"א ד"ה אמש בטלתם במערבא במאי מוקמיתו ליה? "אל תצא לריב מהר פן מה תעשה באחריתה בהכלים אותך רעך?" (משלי כה, ח) – [דרשו פסוק זה לענין טענותיו של הקב"ה נגד יחזקאל, כי אם כפשוטו היה צ"ל "אל תריב" כלל, ולמה להוסיף מלת "מהר"? ועוד ביאור המלים "וסוד אחר" כאן] – מהרש"א במערבא במאי מוקמיתו ליה? אל תצא לריב מהר – [למה דייקו וחיפשו דוקא מה מפרשים במערבא? אלא שם נזהרו מאד לא לבייש את הזולת (ב"מ נח:). לעומתם יושבי בבל דרשו פסוק זה בענין לימוד תורה. (הערת המלקט: שמא כפירושו של הגר"א על משלי כה, ח. עיי"ש) - בן יהוידע ד"ה והא דשאל במערבא במאי מוקמיתו ליה ריבך ריב את רעך וסוד אחר אל תגל – [מותר לריב בדברי תורה עם אדם שהוא שוה דרגא לך ונמצא בדורך. אבל נגד מי שגדול ממך ומדורות שעברו, אל תדחה דבריו אלא תשאר בספק (כמ"ש בב"ב קל ע"ב)] - בן יהוידע ד"ה והא דשאל במערבא במאי מוקמיתו ליה אם יבואו אברהם ושרה – [צ"ע כיצד אפשר להקשות שאלה על הקב"ה? אלא הקב"ה כיון כדברי התרגום שם] - בן יהוידע רוח פסקונית – [כתב רש"י: גבריאל. והעיר על זה הגר"א בגליון על הדף: אינן כן] רוח פסקונית, ומי אית ליה רשותא כולה האי? – [כי כיון שהוא בשביל ישראל, זהו כבודו של ה'] - אגדות ג' 160 ד"ה ומי אית ליה רשותא רוח פסקונית - אגרא דפרקא (ממחבר בני יששכר), פסקא ק"ג רוח פסקונית - מלאכי עליון, הרב ראובן מרגליות (הוצ' מוסד הרב קוק, עמ' קעח-קעט) שלש שמות יש לו, פסקון – בניהו איטמון – בניהו סיגרון – בניהו לעולם יקדים אדם תפילה לצרה – [למדו זאת מהפסוק אצל אברהם "ויעתק משם ההרה מקדם לבית אל ויט אהלה, בית אל מים והעי מקדם ויבן שם מזבח לה' ויקרא בשם ה'" (בראשית יב, ח) ולא מבואר על שם מה הקים מזבח וקרא לה'? כי המזבח שבנה לפני זה (יב, ז), שם כתוב שהקים על שם בשורת הזרע וארץ ישראל. ולכן פירשו חז"ל כי כאן (יב, ח) הקים על שם ההצלה מצרה עתידית] – מהרש"א ד"ה שאלמלא לא הקדים אברהם כל המאמץ עצמו בתפילה מלמטה, אין לו צרים מלמעלה – [יש להתחזק לא לפנות לה' ע"י מלאכים אמצעיים, כי אז יתעוררו המקטרגים] – בן יהוידע לעולם יבקש אדם רחמים שיהו הכל מאמצין את כחו ואל יהו לו צרים מלמעלה – דברי ריש לקיש (התלמיד) הובאו כאן לפני דברי ר' יוחנן (הרב), כלומר קודם נאמר "המאמץ עצמו בתפילה" ואח"כ נאמר "יבקש רחמים" וכו' שיצליח האדם להתרכז בתפילה ללא הפרעות] – מהרש"א לעולם יבקש אדם רחמים שיהו הכל מאמצין את כחו ואל יהו לו צרים מלמעלה - [כתב אריז"ל כי לפעמים ב' נשמות שהם משורש אחד מריבים זה עם זה, וזה הגורם שגם המלאכים הנבראים ממצוותיהם מריבים זה עם זה. ולכן יתאמץ בתפילה] - בן יהוידע יקדים תפלה לצרה - בית אלהים (תפלה, סוף י"ב) יקדים תפלה לצרה – [אם מקדים בעת שאין עליו מקטרגים למעלה] - אגדות ג' 160 יקדים תפלה לצרה - גר"א על משלי כה, טו מאמץ עצמו בתפילה - נתיב א' 115 (עבודה, יב) מאמץ עצמו בתפילה - אגדות ג' 160 זמרי, עכן – [דרשה בעניני שמותיהם] - אגדות ג' 160-161 זמרי, עכן - מרגליות הים, מד ע"ב פסקאות יד, טו, טז דף מה אבן שנסקל בה וכו' כולן נקברין עמו – [שלא יישאר רושם דין בעולם] - י' מאמרות, חקור דין, ח"ב פרק יב כיון שהגיד, אינו חוזר ומגיד - דף מו קלני מראשי - אוצר הגאונים, חלק התשובות, חגיגה טו: קלני מראשי – ("קללת", מפרש אביי: כלומר "קל לית", שאין בו קלות בכאב. ורבא מפרש כמו שאומר קליל לי עלמא, תששה הרוח ונעשית קלה ומעוטה] – ערוך, ערך: קל (א) קלני מראשי – ["מה דרך אדם לומר אם רצה להעניש את מי שמצטער בצערו, שאין לו נחת במעשה זה, וגם לא להניח לו, אומר קל אני מראשי, קל אני מזרועי"] – פירוש המשנה לרמב"ם, פרק ו משנה ז קלני מראשי - רבנו בחיי, דברים כב, כג קלני מראשי, קלני מזרועי – [השכינה מצטערת על מציאותו של הרשע, המכבידה על ספירות עליונות] – י' מאמרות, חקור דין, ח"ג פרק ב קלני מראשי, קלני מזרועי – [דרש ב' דרשות מפני אות ל' הכפולה במלת "קללת"] - אגדות ג' 161 קלני מראשי, קלני מזרועי – [כשאדם מצטער, מניח זרועו על ראשו, והם ב' מקומות של הנחת תפילין] – מהרש"א קלני מראשי, קלני מזרועי – [אותם תפילין המונחים כביכול בראשו ובזרועו של הקב"ה, בהם כתוב "ומי כעמך ישראל" (ברכות ו ע"א), עת שנהרג הרשע זה כמו בזיון לתפילין אלו] – תלמידי רבנו פרץ, מובא ב"שיטה" הנדפסת בסוף חמרא וחיי (מהד' שנת תשמ"ח, עמ' תנז). והובא שוב ב"גליון הש"ס" לר' יוסף ענגיל בשם הגאון ר' גדליה ליפשיץ בספרו "חומרי מתניתא" (ברלין, תקמ"ד) [אביו של מחבר "תפארת ישראל" על המשנה] קלני מראשי - י' מאמרות, חקור דין, פ"ג, ב קלני מראשי, קלני מזרועי - [מדוע דוקא שני אברים אלו?] – אגדות ג' 161 קלני מראשי - תורת חיים קלני מראשי, קלני מזרועי – [כיון שכתוב בתפילין "ומי כעמך ישראל", כאשר בני ישראל חוטאים ונענשים על כך, תפילין אלו כביכול מכבידים עליו] – ישמח משה, ר"מ טייטלבוים מאהעל, מובא ב"ליקוטי בתר לקוטי" על ברכות דף ו ע"א קלני מראשי - דברי שאול קלני מראשי - משך חכמה (ויקרא יט, ב) דף מו ע"ב משלו משל למה הדבר דומה, ב' אחים תאומים – [רשי פירש שזה זלזולו של מלך כי ישראל עשוים בדמות דיוקנו של ה'. אבל רמב"ן חולק וסובר כי גם בגוי יש בתליית הגופא זלזולו של מלך, ולכן ציוה יהושע והורידו מלכי כנען מהעץ (יהושע י, כו-כז). אבל מהרש"א מתרץ את רש"י כי ב' איסורים יש בדבר. לא לזלזל בכבוד מלכו של עולם (וזה נאמר רק בהרוג מישראל) ועוד "לא תטמא את אדמתך" (דברים כא, כג) וזה שייך גם אצל גוי] – מהרש"א (נ"ל המלקט לכאורה איסור זה לטמא את הארץ שייך רק בארץ ישראל, ולא בחוץ לארץ. משלו משל למה הדבר דומה, ב' אחים תאומים - נפש החיים, שער ב, ה רמז לקבורה מן התורה (שם תהא קולטתו) - גור אריה, בראשית ב, ז רמז לקבורה מן התורה - תוספת ברכה, ויקרא יט, יח רמז לקבורה מן התורה – [אין זה לימוד גמור, כי אפשר שזה נאמר רק על הרוגי ביתדין בלבד. וכאן אמרו חז"ל ב' פעמים מלת "רמז" כלומר לא לימוד גמור] - אור הישר מלין את מתו - מרגליות הים, על דף מו ע"ב, פסקאות ג-יט הספידא יקרא דחיי - של"ה דף רט: (הספד על בית המקדש) דף מז חזקיה גרר עצמות אביו - הנצי"ב, דברים לד, ו, הרח"ד חזקיה גרר עצמות אביו - [רק עצמות בלבד, אחרי שנקבר כדין] - מרגליות הים, מז ע"א פסקאות ב, ד חזקיה גרר עצמות אביו - עינים למשפט נבזה בעיניו נמאס, חזקיה - עקידת יצחק, שער כ"ז נבזה בעיניו נמאס, חזקיה – [כדי לכפר על אביו] - מהרש"א על מכות כד. ד"ה נבזה בעיניו סימן יפה למת שנפרעין ממנו לאחר מיתה - ספר החיים (מאת אחיו של מהר"ל), ב, ו אין קוברין רשע אצל צדיק - ספר חסידים, תש"ה אין קוברין רשע אצל צדיק - עינים למשפט על רגליו קם, לביתו לא הלך - שו"ת ר"א בן הרמב"ם, סי' ל"ט על רגליו קם, לביתו לא הלך - ספר חסידים, סי' תשה-תשו על רגליו קם, לביתו לא הלך – בתחילה קברו נביא שקר זה אצל אלישע. אח"כ קם על רגליו וקברוהו ליד עדו הנביא. ומה אשם בזה עדו שיקברו רשע לידו? אלא בינתיים נתעכל בשרו ונעשה לו כפרה. וכבר מותר לקבור אותו אצל עדו הנביא] – מהרש"א על רגליו קם, לביתו לא הלך - גר"א על דברי הימים א' כח, ב על רגליו קם, לביתו לא הלך - מרגליות הים, על מז ע"א פסקא יב דלאו כי אורחיה מיית (הרוגי מלכות כיון שלא כדין מקטלי, הויא להו כפרה) - שו"ת ר"ח אור זרוע, י"ד דלאו כי אורחיה מיית – [זה אמור רק בחוטא לתאבון. אבל אם הוא מורד בהקב"ה אין לו תקנה בלי תשובה] – י' מאמרות, חקור דין, ח"א פרק יט דלאו כי אורחיה מיית הוי ליה כפרה – [מומר שנהרג ע"י גוי, הביא רמ"א דיעה (שו"ע יו"ד סי' שמ סעיף ה') שמתאבלים עליו (שלא כדין מומר רגיל). והש"ך (ס"ק ט') פסק כך לדינא] – ש"ך דלאו כי אורחיה מיית (הרוגי מלכות כיון שלא כדין מקטלי, הויא להו כפרה) - שו"ת חתם סופר, יו"ד תחילת סי' של"ג (קורא אותו "קדוש" כיון שנהרג ע"י גוי) "נתת את נבלת עבדיך מאכל לעוף השמים, בשר חסידיך לחיתו ארץ" (תהלים עט, ב) – [אע"פ שבטלו סנהדרין, דין ד' מיתות לא בטלו. ומי שהיה מחויב סקילה מחמת חטא ע"ז או חירוף וגידוף, תולים אותו. ממילא הוא מאכל רק לעוף השמים ולא לחיותו ארץ. ושאר המומתים הם למאכל לחיתו ארץ] – מהרש"א ד"ה חסידך ממש קבריה דרב שקלו מיניה עפר – [זכה לזה כי היה לפעמים אוכל עפר (ספר היוחסין) והיה מתקן בזה הדומם. וגם גופו של אדם חולה נעשה מעפר. בא זה וכיפר על זה] – בן יהוידע קבריה דרב הוו שקלי מיניה עפרא לאישתא בת יומא – [עיין תשובות שיבת ציון סי' סג; חיי אריה, חלק או"ח סי' ג ס"ק ד; תרומת הדשן סי' רפד] - אור הישר קבריה דרב שקלו מיניה עפר - מרגליות הים, על מז ע"ב פסקא ו' דף מח ע"ב הרוגי מלכות נכסיהם למלך - שו"ת חיים שאל (חיד"א) ח"א, לג הרוגי מלכות נכסיהם למלך - משך חכמה, שמות כב, כג והלא הרבה בנים היו לו, א"ל ואת בניו הרג - בניהו כה דבר יואב - קול אליהו, משפטים סו כה דבר יואב - מרגליות הים, על מח ע"ב פסקאות יג-טו כל קללות שקלל דוד את יואב, נתקיימו בזרעו של דוד – [אע"ג שרובם נענשו מפני החטא, אבל אם לא קללת דוד היו נענשים בעונש הקל ממנו] – מהרש"א זב מרחבעם – [הביא ראיה כיצד ידענו מהמקרא כי היה חולה] - מרגליות הים, על מח ע"ב ס"ק טז מצורע מעוזיהו – [הקשה מהרש"ל מניין ידענו שזה מחמת קללת דוד? והרי מפורש במקרא שהקטיר קטורת? וענה "ערוך לנר" שכתוב "הצרעת" בה"א הידיעה, הצרעת המוזכרת כבר. ובמצחו כי רצה להידמות לכהן גדול שהציץ על מצחו] – מרגליות הים, על מח ע"ב פסקא יז אחזו פדגורא – [העונש בא לו על התנהגותו בבוז לבני עמו "וירצץ אסא מן העם" (דהי"ב טז, י) לכן הגיע מחלתו "עד למעלה", חלק עליון מגופו (מצודות, ומלבי"ם שם טז, יב)] - מהרש"א סוטה י' ע"א סוף ד"ה צדקיהו בעיניו; וד"ה מפני מה נענש אסא לעת זקנתו חלה את רגליו - דברי שאול נופל בחרב, מיאשיהו – [כמה מלכים מתוע"י חרב אבל הוא מיוחד שנעשה כל גופו ככברה] – מהרש"א וחסר לחם - מרגליות הים פסקא כ', רש"י ד"ה וארוחתו וחסר לחם מיכיה דכתיב "וארוחתו ארוחת תמיד ניתנה לו מאת המלך דבר יום ביומו כל ימי חייו" (מל"ב כה, ל) – [צ"ע אם קבל הבטחה כזו, מדוע הוא מחוסר לחם? אלא כאשר האדם תלוי בחסדיו של השני, אפילו הוא מלך, ואיננו בטוח מתי יחליט להפסיק לפרנסתו, הרי לבו נוקפו מה יהיה מחר. והוא כבר עכשיו מחוסר "פת בסלו" ונקרא "מחוסר לחם"] – נ"ל המלקט דף מט תהא לאטה ולא לוטא – [כי קללת חנם חוזרת אל זה שמקלל] - אגדות ג' 161; גור אריה, דברים יט, יט תהא לאטה ולא לוטא - חיד"א, ברית עולם, פי' לספר חסידים, ע"ו להצילו באחד מאבריו – [ויש מאן דאמר שאפילו אם היה יכול להציל עצמו ע"י פגיעה באחד מאברי הרודף, פטור הנרדף אם הרג לרודף] – מהרש"א סוף ד"ה אמר ליה ניזיל לאבנר להצילו באחד מאבריו - מרגליות הים, על מט ע"א פסקא ג עמשא אכין ורקין דרש וכו' כלאיש אשר ימרה אתפיך וכו' יכול אפילו לדברי תורה? תלמוד לומר רק חזק ואמץ – [מקור לדרשת חז"ל כאן הוא קרי וכתיב של המלה "ויוחר" מן המועד (שמו"ב כ, ה) כי לפי הכתיב "וייחר" האיחור שלו היה מעצמו, והוא מורד במלכות וראוי להמיתו. אבל לפי הקרי "ויוחר" כלומר אחרים עכבו אותו, ע"י מה שדרשו אכין ורקין, ואין להמית אותו] – מהרש"א ד"ה עמשא מורד במלכות עמשא אכין ורקין דרש וכו' אמר "כתיב כל איש אשר ימרה את פיך ולא ישמע את דבריך לכל אשר תצונו יומת" (יהושע א, יח) יכול אפילו לדברי תורה? תלמוד לומר "רק חזק ואמץ" – [צ"ע הרי פסוק זה לא נאמר ע"י ה' אלא ע"י ראשי בני ישראל, וכיצד אפשר לדרוש ממנו דיוקים? ואע"פ שלפני פסוק זה ג"כ כתוב "רק חזק ואמץ" (יהושע א, ז) וזה ודאי נאמר מפי ה', אבל לא בא עמשא לדרוש מהפסוק ההוא שאינו שייך לעניננו? ואפשר כי גם מה שהם אמרו ביססו על יסודי הלכות מורד במלכות, ששמעו בעל פה ממשה רבינו] - אור הישר ד"ה עמשא רק חזק ואמץ – [טעם שהעם היה צריך לומר זאת דוקא ליהושע ולא למנהיג אחר] – י' מאמרות, חקור דין, חלק חמישי, פרק ט אלא ההוא גברא מורד במלכות הוה – [כי ידע שבלבו של דוד להמליך את שלמה, והוא המליך את אדוניהו] – מהרש"א אחרי אבשלום לא נטה, ביקש לנטות – [דרשו זאת מהפסוק כי ברישא הקדים פעולה לשם עצם "נטה אחרי אדוניהו", ובסיפא איחרו הפעולה לשם העצם "ואחרי אבשלום לא נטה"] - בן יהוידע ת' ילדים בני יפת תואר היו לדוד – [כי דוקא בני עשו נתברכו בכח החרב, בעלי אגרופין] - אגדות ג' 161 ת' ילדים בני יפת תואר היו לדוד – [בתחילה היה כתוב נוטריקון ת' [תשעה] והמפענחים טעו לפתור אותו "ארבע מאות"] - מרגליות הים, לעיל דף כא ע"א פסקאות יג-יד אלמלי דוד לא עשה יואב מלחמה – ואלמלא יואב לא עסק דוד בתורה – [צ"ע כי כיון שדורש את הפסוק "ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו" (שמו"ב ח, טו) היה צ"ל אלמלא יואב לא היה דוד עושה משפט וצדקה לכלעמו? אלא ודאי מי שאינו יודע בתורה, אינו יכול לעשות משפט, כי פסקים שלו בטעות הם] – מהרש"א בור וסירה גרמו לו לאבנר שיהרג – [מהרש"א דוחה פירוש רש"י ומקבל פירושו של רד"ק] דנו דין סנהדרין - מרגליות הים, על מט ע"א פסקא ה על עסקי שלי – [דוקא שאל דוקא בעניני חליצה?] - אגדות ג' 161-162 על עסקי שלי – [איך לא הרגיש אבנר ששאלתו של יואב בענין גידמת היא ערמה בלבד] - בן יהוידע על עסקי שלי – [רבנו חננאל ציין לפסוק "של נעלך" לשאלה של חליצה. ויש מפרשים המלה לענין שגגה ביד אבנר, להרוג הרודף אע"פ שיכול להציל באחד מאבריו] – מרגליות הים, על דף מט ע"א פסקא יד אנשים טובים וצדיקים, טובים שהם דרשו אכין ורקין – [כי התורה נקראת "טוב" (מנחות נג ע"ב) והם עסקו בתורה] – מהרש"א "ויקבר בביתו במדבר" (מל"א ב, לד) – [כי הרוגי בית דין אינם נקברים בקברי אבותיהם. אבל יואב רצה להקבר ליד אבותיו ולכן סירב שיקחוהו לפני בית דין, שאם כן לא יקברוהו ליד אבותיו. הרי "ערב לו לאדם שינוח אצל אבותיו" (ירושלמי מועד קטן פ"ב ה"ד). והסכים שלמה לשינוי זה, כאומרו לבניהו "וקברתו" (מל"א ב, לא) שהיא לכאורה מלה מיותרת] – מהרש"א יואב יחיה שאר העם, מוניני וצחנתא – [מניין לחז"ל ששלח אלו? ושמא שלח לחם ומזון?] - בן יהוידע יואב "יחיה" שאר העם, מוניני וצחנתא – [ביאר "אורחות חיים" כי דגים קטנים מועילים לחולים (ברכות מ.), ולכן כתוב כאן "יחיה"] – מרגליות הים, על דף מט ע"א ס"ק יז, עיי"ש מקורותיו |