מקורות לפרק

דף מט
תהא לאטה ולא לוטא – [כי קללת חנם חוזרת אל זה שמקלל] - אגדות ג' 161; גור אריה, דברים יט, יט

תהא לאטה ולא לוטא - חיד"א, ברית עולם, פי' לספר חסידים, ע"ו

להצילו באחד מאבריו – [ויש מאן דאמר שאפילו אם היה יכול להציל עצמו ע"י פגיעה באחד מאברי הרודף, פטור הנרדף אם הרג לרודף] – מהרש"א סוף ד"ה אמר ליה ניזיל לאבנר

להצילו באחד מאבריו - מרגליות הים, על מט ע"א פסקא ג

עמשא אכין ורקין דרש וכו' כלאיש אשר ימרה אתפיך וכו' יכול אפילו לדברי תורה? תלמוד לומר רק חזק ואמץ – [מקור לדרשת חז"ל כאן הוא קרי וכתיב של המלה "ויוחר" מן המועד (שמו"ב כ, ה) כי לפי הכתיב "וייחר" האיחור שלו היה מעצמו, והוא מורד במלכות וראוי להמיתו. אבל לפי הקרי "ויוחר" כלומר אחרים עכבו אותו, ע"י מה שדרשו אכין ורקין, ואין להמית אותו] – מהרש"א ד"ה עמשא מורד במלכות

עמשא אכין ורקין דרש וכו' אמר "כתיב כל איש אשר ימרה את פיך ולא ישמע את דבריך לכל אשר תצונו יומת" (יהושע א, יח) יכול אפילו לדברי תורה? תלמוד לומר "רק חזק ואמץ" – [צ"ע הרי פסוק זה לא נאמר ע"י ה' אלא ע"י ראשי בני ישראל, וכיצד אפשר לדרוש ממנו דיוקים? ואע"פ שלפני פסוק זה ג"כ כתוב "רק חזק ואמץ" (יהושע א, ז) וזה ודאי נאמר מפי ה', אבל לא בא עמשא לדרוש מהפסוק ההוא שאינו שייך לעניננו? ואפשר כי גם מה שהם אמרו ביססו על יסודי הלכות מורד במלכות, ששמעו בעל פה ממשה רבינו] - אור הישר ד"ה עמשא

רק חזק ואמץ – [טעם שהעם היה צריך לומר זאת דוקא ליהושע ולא למנהיג אחר] – י' מאמרות, חקור דין, חלק חמישי, פרק ט

אלא ההוא גברא מורד במלכות הוה – [כי ידע שבלבו של דוד להמליך את שלמה, והוא המליך את אדוניהו] – מהרש"א

אחרי אבשלום לא נטה, ביקש לנטות – [דרשו זאת מהפסוק כי ברישא הקדים פעולה לשם עצם "נטה אחרי אדוניהו", ובסיפא איחרו הפעולה לשם העצם "ואחרי אבשלום לא נטה"] - בן יהוידע

ת' ילדים בני יפת תואר היו לדוד – [כי דוקא בני עשו נתברכו בכח החרב, בעלי אגרופין] - אגדות ג' 161

ת' ילדים בני יפת תואר היו לדוד – [בתחילה היה כתוב נוטריקון ת' [תשעה] והמפענחים טעו לפתור אותו "ארבע מאות"] - מרגליות הים, לעיל דף כא ע"א פסקאות יג-יד

אלמלי דוד לא עשה יואב מלחמה –

ואלמלא יואב לא עסק דוד בתורה – [צ"ע כי כיון שדורש את הפסוק "ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו" (שמו"ב ח, טו) היה צ"ל אלמלא יואב לא היה דוד עושה משפט וצדקה לכלעמו? אלא ודאי מי שאינו יודע בתורה, אינו יכול לעשות משפט, כי פסקים שלו בטעות הם] – מהרש"א

בור וסירה גרמו לו לאבנר שיהרג – [מהרש"א דוחה פירוש רש"י ומקבל פירושו של רד"ק]

דנו דין סנהדרין - מרגליות הים, על מט ע"א פסקא ה

על עסקי שלי – [דוקא שאל דוקא בעניני חליצה?] - אגדות ג' 161-162

על עסקי שלי – [איך לא הרגיש אבנר ששאלתו של יואב בענין גידמת היא ערמה בלבד] - בן יהוידע

על עסקי שלי – [רבנו חננאל ציין לפסוק "של נעלך" לשאלה של חליצה. ויש מפרשים המלה לענין שגגה ביד אבנר, להרוג הרודף אע"פ שיכול להציל באחד מאבריו] – מרגליות הים, על דף מט ע"א פסקא יד

אנשים טובים וצדיקים, טובים שהם דרשו אכין ורקין – [כי התורה נקראת "טוב" (מנחות נג ע"ב) והם עסקו בתורה] – מהרש"א

"ויקבר בביתו במדבר" (מל"א ב, לד) – [כי הרוגי בית דין אינם נקברים בקברי אבותיהם. אבל יואב רצה להקבר ליד אבותיו ולכן סירב שיקחוהו לפני בית דין, שאם כן לא יקברוהו ליד אבותיו. הרי "ערב לו לאדם שינוח אצל אבותיו" (ירושלמי מועד קטן פ"ב ה"ד). והסכים שלמה לשינוי זה, כאומרו לבניהו "וקברתו" (מל"א ב, לא) שהיא לכאורה מלה מיותרת] – מהרש"א

יואב יחיה שאר העם, מוניני וצחנתא – [מניין לחז"ל ששלח אלו? ושמא שלח לחם ומזון?] - בן יהוידע

יואב "יחיה" שאר העם, מוניני וצחנתא – [ביאר "אורחות חיים" כי דגים קטנים מועילים לחולים (ברכות מ.), ולכן כתוב כאן "יחיה"] – מרגליות הים, על דף מט ע"א ס"ק יז, עיי"ש מקורותיו

דף נב

אם נוהגים בן קודש, נוהגים בו חול – [הראשון על מעשים, והשני על דיבורים] - בן יהוידע

אומרים [א] ארור שזו ילד [ב] ארור שזו גידל [ג] ארור שיצאה זו מחלציו – [ג' קללות. הראשונה על האם שלה, השניה על מניקתה, והשלישית על אביה] – מהרש"א

קרינן רשיעא בר רשיעא – [צ"ע כלום זה נאמר על כל צדיק וצדיק שיש לו בן רשע? והרי תתקע"ד דורות של רשעים שהקב"ה שתל בכל הדורות, והם בלי אשמה של האב? ועיין שו"ת המביט, סי' רו. וגם "גליון הש"ס" ציין לעוד מקשים קושיות. ויש בזה כמה חילוקים, כי לכנות לאב "רשע" נאמר רק בבן רשע שהוא מתמיד ברשעותו] - מרגליות הים, על נב ע"א ס"ק ג

קרינן רשיעא בר רשיעא – ["לעולם האבות ניכרים בבניהם, כי מה שהוא סתום במעמקי הלב של האבות, מתגלה לפועל בבנים"] – ר' צדוק הכהן, צדקת הצדיק, פסקא סג, וע"ע פסקא קיב. כמבואר ברמב"ן על "פן יש בכם שרש פורה ראש ולענה" (דברים כט, יז) וז"ל: "לרמוז כי משורש מתוק לא יצא מר. וכל אשר לבבו שלם עם השם הנכבד ולא הרהר כלל בע"ז, לא יוליד מודה בה" עכ"ל (וכן דעת רד"ק, שמו"ב ג' ג)

אתיא שריפה שריפה מעדת קרח, מה להלן נשמה נשרפת וגוף קיים אף כאן (בבני אהרן) שריפת נשמה וגוף קיים – [מדוע דוקא שריפה] – מהרש"א, חידושי הלכה, ד"ה וכבר היו משה ואהרן

בשביל חנופה שהחניפו לקורח – [כי הלהוט אחרי אכילה ושתיה, מורה בזה שהוא אדם חסר] - אגדות ג' 162

בשביל חנופה שהחניפו לקורח - תורה תמימה, במדבר יז, ג (ס"ק ג')
מאן דיליף מעדת קרח - משך חכמה, במדבר יז, פסוקים ב-ג

(נדב ואביהו) חוטי אש יצאו מבית קודש קדשים ונכנסו שנים בחוטמו של זה וכו' – [למה דוקא בחוטם ולא בפה? והישוב לזה] - בן יהוידע

נדב ואביהו מהלכין אחריהם – [מבואר ביומא (לז ע"א) כי המהלך אחורי רבו הרי זה מגסי הרוח. וכאן נרמז בתורה כי אמרו שכדאים הם להנהיג את הדור] – מרגליות הים, על דף נב ע"א (ס"ק טו) ולהלן בס"ק יז, לימד עליהם הרב מרגליות זכות שהתכוונו "שחובתם הם להתכונן לתפקיד גדול כזה, מתי שיהיה".

אני ואתה ננהיג את הדור – [מה המקור שמקרא שהם התגאו? כי כתוב "עלה אל ה' אתה ואהרן נדב ואביהו" (שמות כד, א) וחסרה אות ו' לפני מלת "נדב" ללמדנו שלא החשיבו את עצמם טפלים למשה ואהרן, אלא כחשובים בפני עצמם] – עץ יוסף

אני ואתה ננהיג את הדור – [טעו לחשוב שהם מתכוונים לשם שמים] - דברי שאול. וכן עיין פי' נוסף בליקוטים שבסוף ספרו

דף נב ע"ב

למה ת"ח דומה בפני עם הארץ – [הביאו מאמר זה כאן אחרי הדרשה על קרח כדי לבאר כיצד נתקלקלו נשיאי הדור ע"י קרח? כי נהנו ממנו] – רש"י

ת"ח דומה לפני עם הארץ – מאירי

ת"ח דומה לפני עם הארץ – [כי השכל הוא נבדל מהגוף, וכך צריך להיות ת"ח לעם הארץ] - אגדות ג' 162

נהנה ממנו דומה לו לקיתון של חרס, כיון שנשבר אין לו תקנה – [כי השוחד מעוור עיניו, ומתקלקלים המשפטים] – מהרש"א

דף נו

ז' מצוות נצטוו בני נח - עיקרים ח"א כה

ז' מצוות נצטוו בני נח - ערבי נחל, בראשית ב, טז

ז' מצוות נצטוו בני נח - שו"ת רמ"א סי' י'

ז' מצוות נצטוו בני נח - מהר"ל, גבורות השם 306-310 (סו); אגדות ג' 162; גור אריה, שמות (טז, כה) ועל במדבר (טו, לב) ועל דברים (ה, יב)

ז' מצוות נצטוו בני נח - נצי"ב, על שאילתות ב, ג

דף נו ע"ב

נצטוו על הכישוף – [ע"פ דברי הזוהר הוא סעיף של ע"ז] - מרגליות הים, על דף נו ע"ב ס"ק ב
לאמר, זה גילוי עריות - משך חכמה, בראשית ב, טז (פסקא ראשונה)

לאמר, זה גילוי עריות – [דרשו כך חז"ל, כי הפסוק מתחיל ב"לאמר" שלא כדרך המקרא] - מרגליות הים, נו ע"ב פסקא יד

ישראל, עשר מצוות נצטוו במרה – [ולמה לא נימנו כאן "ברית מילה" לאברהם, ו"גיד הנשה" ליעקב? אלא יש טעם יחודי דוקא לשבעה אלו] - אגדות ג' 162 (אמר המלקט: עיין ביאור מהר"ל, "גבורות השם" פרק סו, 307)

ישראל, עשר מצוות נצטוו במרה – [לכאורה היה ראוי לכתוב שהוסיפו ג' מצוות על מה שנצטוו כבני נח? אלא בא ללמד כי גם ז' מצוות אלו מקבלים הם עליהם כי כן ציוה לנו משה בשליחות ה'] - מרגליות הים, על נו ע"ב פסקא כג

נצטוו במרה על שבת - רבנו בחיי (שמות ג, א)

נצטוו במרה על שבת וכבוד אב ואם – [כי ע"י ב' מצוות אלו מכיר האדם שיש לעולם בורא] - תפארת ישראל 138 פרק מה

נצטוו במרה על שבת - באר שבע, הוריות ח:

נצטוו במרה על שבת - ט"ז לשו"ע יו"ד תחילת סי' א'

נצטוו במרה על שבת - שו"ת עונג יו"ט, נ"ג

עשר מצוות נצטוו בני ישראל במרה, ז' שקבלו עליהם בני נח, והוסיפו עליהם דינין ושבת וכיבוד אב ואם –

דף נז

השחתה; זו ע"ז וג"ע – מהר"ל, דרך חיים 27 (פ"א, תורה עבודה וגמ"ח)

דף נז ע"ב

בן נח נהרג בדיין אחד – [כתב "מחנה אפרים" (יו"ד סי' ז) כי יכול להרוג מי שבא על שדהו ללקוט. אבל ה"חתם סופר" כתב פירוש מאמר חז"ל כאן שאם יש ג' דיינים, האחד מחייב ושנים פוטרים, פשיטא שאינו נהרג] - מרגליות הים, על נז ע"ב פסקא ב

שלא בהתראה – [לפי רש"י ותוספות הכוונה אפילו בשוגג, אבל לא כן הוא לפי "יד רמה" והרמב"ם] - מרגליות הים, על נז ע"ב פסקא ד

(בן נח נהרג) אף על העוברין דכתיב "שופך דם האדם באדם דמו ישפך" (בראשית ט, ו) – [ובזה מבואר מדוע פרעה ציוה דוקא למילדות העבריות להרוג את העוברין, כי הן לא נצטוו מה שנאסר על המילדות הנכריות] – מהרש"א (וכן משמע במלבי"ם, בספרו "ארץ חמדה", בראשית יב, יג)

דף נח

הסוטר לועו של ישראל, חייב מיתה – [ולא ממיתים אותו ממש] - שו"ת רמב"ם (בלאו) סי' קמ"ט; מהרש"א (והביא ראיה מדברי רש"י, והזכיר ראייתו של "כסף משנה" ממסכת מכות ח ע"ב. ועוד עיין נימוק נוסף בדברי מהרש"א להלן ד"ה עכו"ם ששבת חייב מיתה)

הסוטר לועו של ישראל, חייב מיתה – [כיצד כינוי "חוטא" כאן הוא גרוע מן "רשע"] - אגדות ג' 163

הסוטר לועו של ישראל, חייב מיתה – [דיון אם הביטוי "חייב מיתה" הוא כפשוטו, או רק לאיים כי היה צריך לומר "ממיתים אותו"] - מרגליות הים, על נח ע"ב פסקא יח [ועוד כתב בדף נט ע"א פסקא א' ד"ה וא"ר יוחנן]

הסוטר לועו של ישראל – [הזכירו כאן "לוע" כי נענש לא מפני הצער אלא מפני שהיא מכה של בזיון כמ"ש (תהלים ג, ח) "כי הכית את אויבי לחי" (הגהות הרב ראובן מרגליות, "מקור חסד" ל"ספר חסידים", הוצ' מוסד הרב קוק, סי' מט). והעיר כי ב"נשמת חיים" כתב הרב מנשה בן ישראל (מאמר א סוף פרק ג) שהחרפה הכי גדולה היא מכה בפניו של האדם. ורק אם השני קרא לו "רשע" מותר לו לנעלב להכות אותו על לחייו (לפי גירסת הזוהר בשמות דף קכב ע"א)] – מרגליות הים, דף נח ע"ב ס"ק כ

כל המגביה ידו על חברו - נתיב ב' 61 (אהבת ריע, ג); גבורות השם 85 (יט)

כל המגביה ידו על חברו אע"פ שלא הכהו נקרא רשע – [צ"ע שמא הכיר בו שהיה רשע עוד מקודם? אלא חז"ל דרשו אות ל' של "ויאמר לרשע" שנעשה רשע במעשהו זה. שאם היה רשע מקודם היה משה אומר לו: "רשע, למה תכה רעך?"] – מהרש"א

הכית לא נאמר, אלא תכה – [ביאורו, שהוא הרים את זרועו כדי לתת מכה] - בן יהוידע
ותהי חטאת הנערים (בני עלי) - בן יהוידע

רב הונא קץ ידא – [רבנו חננאל פירש: הענישו ממון. אבל "יד רמה" פירש קציצה ממש, כקנס. וכך היה דרכו של רב הונא נגד אנשים אלימים, עיין מקורות שהביא הרב ראובן מרגליות] – מרגליות הים, דף נח ע"ב פסקא כג

רב הונא קץ ידא - שו"ת ריב"ש סי' רנ"א

רב הונא קץ ידא – [כי כל תוספת כנטול דמי. וכח יתר שבזרוע גורם לקיצוצו] – אגדות ג' 163
לא ניתנה קרקע אלא לבעלי זרועות – [רק הם יקנו קרקע כדי לזרוע בה, כי התיגר רב, שבאות בהמות ומפסידות הגידולים, וגנבים באים וגונבים, וצריך שיהיה חזק לעמוד כנגדם] – רש"י

לא ניתנה קרקע אלא לבעלי זרועות – [כי כתוב "וכבשוה" (בראשית א, כח)] - אגדות ג' 163
לא ניתנה קרקע אלא לבעלי זרועות – כי צריכיםגבורתגוף לעבוד אתהאדמה, ולא ניתנה לתשושי כח] – מהרש"א

לא ניתנה קרקע אלא לבעלי זרועות – [חז"ל סמכו דרשה זו לכאן, כי מקודם דברו על עונש בעלי זרוע המכים לאחרים] – נ"ל המלקט

גוי שומר שבת חייב מיתה - שו"ת הרמב"ם (בלאו) סי' קמ"ט

גוי שומר שבת חייב מיתה – [כי רק דבר שהוא רק בפועל שייך בו מנוחה. והגוים אינם בפועל בשלימות] - תפארת ישראל, 28 (סוף ז); דרך חיים 246 (פ"ה, גלות באה לעולם); אגדות ג' 163; גבורות השם 171 (מה)

גוי שומר שבת חייב מיתה – מהרש"א (עוד עיין מהרש"א בדף זה לעיל על הסוטר לועו של ישראל)

גוי שומר שבת חייב מיתה - דברי שאול

גוי שומר שבת חייב מיתה - פרי צדיק (ח"ג 149 קדושים, סוף ה'; ח"ג 60 פסח, כ"ד; ח"ג 219 עמלה של תורה, שקט לרשעים רע להם ורע לעולם)

גוי שומר שבת חייב מיתה - תורה תמימה, בראשית ח, כב (ס"ק יז)

גוי שומר שבת חייב מיתה – [טעמים ע"פ סתרי תורה, עיי"ש] – מרגליות הים, דף נח ע"ב פסקא כו

אמר רבינא אפילו [שמר שבת] ביום שני בשבת – [לא אמר ראשון בשבת, דגרע טפי שהוא יום אידם] – מרגליות הים, דף נח ע"ב פסקא כח

דף נט

גוי עוסק בתורה חייב מיתה – [אין הביטוי "חייב מיתה" כפשוטו, ולא הורגים אותו. ומותר ללמד המצוות לנוצרים, ולא לישמעאלים] - שו"ת רמב"ם, מהד' בלאו (סי' קמ"ט) (עיין להלן מרגליות הים)

גוי עוסק בתורה חייב מיתה – [אם הנכרי אינו מתכוין לקיים המצוה כי אם לשם ידיעה, ראוי להעניש מי שילמדנו. כי יסברו יהודים שהוא משלנו ויבואו לטעות אחריו. אבל אם כוונתו שאם יבין היטב במצוות יתגייר, מותר ללמד אותו] – מאירי (עמ' רכט)

גוי עוסק בתורה חייב מיתה – אסור ללמדו תורה, אבל מותר ללמדו נביאים וכתובים] – שלטי גיבורים, ע"ז פרק א סי' ב (בשם ריא"ז)

גוי עוסק בתורה חייב מיתה – [מותר ללמדו תורה שבכתב, ואסור ללמדו תורה שבעל פה] – מהר"ץ חיות בהגהותיו לסוטה לה ע"ב, וכן כתב הנצי"ב (עיין לקט מקורותיו, ב"אוצרות הנצי"ב", סוף ערך "אומות העולם" (עמ' מה); וע"ע מרגליות הים, כאן ס"ק ג

גוי עוסק בתורה חייב מיתה - תפארת ישראל, 212 (סח)

גוי עוסק בתורה חייב מיתה – [מה שכתב רמב"ם שאין "חייב מיתה" כפשוטו, הרי כך סגנון ר' יוחנן בעוד מקומות בתלמוד: "תלמיד חכם שנמצא רבב על בגדו" (שבת קיד ע"א) "ת"ח שמברך לפניו עם הארץ" (מגילה כח ע"א) וברור שאינו נהרג כפשוטו] - מרגליות הים, פסקאות א-ח [ובמיוחד ג-ד]

אפילו נכרי ועוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול – [אם יורד לסוף דעתה ומקיימה לשמה] – המאירי [וכן הוא באגרות הרמב"ם, המובא במרגליות הים, פסקא טז: "אם השיגו מה שראוי להשיג מידיעת הבורא ית' והתקינו נפשם במדות הטובות"]

כהנים לויים וישראלים לא נאמר אלא האדם – [ביאורים איך מלת "האדם" מרבה גוים] – מרגליות הים, על דף נט ע"א (ס"ק יא-יג)

גוי עוסק בתורה, הרי הוא ככהן גדול – [מדובר בלומד ז' מצוות בני נח, ולא תורתם של ישראל (וכן כתבו התוספות, בע"ז ג ע"א)] - אגדות ג' 163

גוי עוסק בתורה, הרי הוא ככהן גדול – [התוספות בבבא קמא (לח ע"א) ביארו האזכור של כהן גדול, כי בסוטה ד ע"ה אמרו על התורה "יקרה היא מפנינים, יקרה יותר מכהן גדול הנכנס לפני ולפנים" עכ"ל. וזהו רק בישראל שלומדים לשם תורה, הם בדרגא יותר מכהן הגדול. אבל הגוי לומד רק לשם קיום המצוות בלבד, ולכן הוא רק ככהן גדול ולא יותר ממנו].

אדם הראשון לא הותר לו בשר באכילה - אגדות ג' 164

אבר מן החי לבן נח – הכתב והקבלה, בראשית ט, ד

חבל על שמש גדול – [כי האדם והנחש הם שני הפכיים זה לזה. זה באמצע וזה הולך בקצוות] - אגדות ג' 164-165

חבל על שמש גדול – [מעלתו של הנחש] – מהרש"א

נהמי לאפיה, נחיתו ליה ב' אטמתי – [לא בקש על הצלתו, אלא חסיד זה בקש שה' יפרנס לאריות] - מראית העין

הוו קא נהמי לאפיה, נחיתו ליה ב' אטמתי – [ע"פ מאמר חז"ל (שבת קנא ע"ב) אין חיה מזקת לאדם אא"כ נדמה לפניה כבהמה. אם כן הוא עצמו לא היה בסכנה. אבל נהמו לבקש ממנו מזון (כמו שהוא עצמו הזכיר הפסוק "הכפירים שואגים וכו' לבקש מאל אכלם" (תהלים קד, כא), וה' סייע בידו] - בן יהוידע

אין דבר טמא יורד מן שמים – [כמו בגשמי המבול אילו חזרו בתשובה היו נהפכים לרחמים, כך כל העונשים והרעות היורדים מלמעלה אם יחזרו הבריות בתשובה ייהפכו לרחמים, כי אין דבר רע יורד רק כולו טוב] - רמ"א, תורת העולה, ח"ג פט"ו, עמ' סב-סג (אמר המלקט: וזהו מקרא כתוב: "מפי עליון לא תצא הרעות, והטוב" (איכה ג, לח) ומלים "לא תצא" בלשון יחיד, כי מוסבים רק על "הרעות". עיין דברי ר' משה דוד וואלי בביאורו לאיכה על פסוק זה (עמ' קסח) וכן למד מפי רמח"ל ב"דעת תבונות", פסקאות קד-קיא)

דף סג

אלמלא ו' שבהעלוך - כלי יקר (במדבר כג, יד)

אלמלא ו' שבהעלוך – [הם האמינו שאמנם הקב"ה הוא בורא הכל, אלא חשבו שמסר כח אלהות לנמצאים נוספים. אבל הם התכוונו כלל לעבודה זרה] – מהרש"א

אלמלא ו' שבהעלוך – [צ"ע ממאמר חז"ל (נדה לא.) ג' שותפים יש באדם? אלא כל דבר הנעשה בכוחות הטבע, אין חשש לשתף בזה מי שהוא יחד עם הקב"ה] - בן יהוידע ד"ה כל המשתף שם שמים וד"ה מיהו בגמרא וד"ה אלא מה תלמוד לומר אשר העלוך

המשתף שם שמים ודבר אחר – [כי אין מציאות לעלול יחד עם העילה] - אגדות ג' 165

המשתף שם שמים ודבר אחר – [גוים נקראו עבדים וישראל נקראו בנים. עבד יכול להיות לו בעלים רבים. אבל הבן יש לו רק אב אחד. וחמור העובד בשיתוף מהכופר לגמרי. וראיה לכך מהמקרא] - מרגליות הים, דף סג ע"א פסקא ח

אזהרה דבן סורר ומורה, "לא תאכלו על הדם" – [מניין שבפסוק זה נאמר על אכילת היתר של בן סורר ומורה?] - בן יהוידע

שמור לי ליד ע"ז פלונית - גור אריה (שמות כג, יג)

שם של ע"ז שהוזכר בתורה - יערות דבש (ח"ב עמ' כו דרש ב')

שם של ע"ז שהוזכר בתורה - מרגליות הים, סג ע"ב פסקא י

כל ליצנותא לבר מע"ז – [צ"ע מדוע לא הביאו ראיה ממעשה רב "ויהתל בהם אליהו וכו' אולי ישן הוא ויקץ" (מל"א יח, כז). אלא שם היה לצורך כדי לנצח אותם בויכוח, וכאן באו להתיר ליצנות בעלמא אבל ללא שעת הויכוח עם הכופרים] - אור הישר

כל ליצנותא לבר מע"ז – עיין מגילה כה ע"ב

אל תקרי כבודו אלא כבדו - קורא באמת, מגילה, פסקא ה'

"ועתה יוסיפו לחטוא ויעשו להם מסכה מכספם כתבונם עצבים מעשה חרשים כולו" (הושע יג, ב) – [כיצד חז"ל דרשו מלת "בתבונם"] – מהרש"א (אמר המלקט: עוד אפשר לומר כי חז"ל פירשו כך מפני סיפא דקרא, "מעשה חרשים", פעולות אמנותיות)

סכות בנות, נרגל, אשימא, נבחן, תרתק, אדרמלך וענמלך – [ביאורי המלים] – מהרש"א

דף סד

יתבו ג' ימים בתעניתא - תורת חיים

נתת לנו יצר הרע כדי לקבל שכר – [ע"י צער של יצר הרע, שכר האדם יותר גדול (אמר המלקט: "לפום צערא אגרא")] - מהר"ל, דרך חיים 276 (פ"ה, לפום צערא אגרא)

בייא בייא היינו דאחרובא לביתא וכו' ועדיין הוא מרקד בינן. כלום יהבתיה לן אלא לקבולי אגרא? לא איהו בעינן ולא אגריה בעינן – [טענה נגד מה שהקב"ה נתן כח ליצר הרע. וע"י תפילתם נחלש היצר כי בדרך שאדם רוצה לילך, מוליכים אותו] - מהרש"א

יצא כגוריא מבית קודש הקדשים - תורת חיים

חותמו של ה' "אמת" – [כי האמת היא רק אחת, וכל סטיה ממנה וכל שינוי הוא שקר. וכמו שה' הוא אחד בלבד, כך האמת רק אחת] - נתיב א' 195-196, 200 (אמת, א-ב)

חותמו של ה' אמת – משך חכמה (ג, טז)

הנצמדים לבעל פעור – [ההבדל בין ב' הלשונות בפירוש של "נצמדים", "דבקים"] - נצח 75 (יב); אגדות ג' 165

הנצמדים לבעל פעור - תורה תמימה, במדבר כה, ה (ס"ק יא)

הנצמדים לבעל פעור - משך חכמה, במדבר כה, ה

הנצמדים לבעל פעור - ר"ח שמואלביץ (ח"ב לד)

דבקים - באר הגולה 60 (באר ד) בענין שה' מניח תפילין

דבקים - משך חכמה (במדבר כה, ה)

מעביר מקצת זרעו למולך – באר הגולה 33 (באר ב)

כמשוורתא דפוריא - מרגליות הים, דף סד ע"ב פסקאות יז-יח

ניבעי רחמי איצרא דעבירה – [ב' יצרים הם דערוה ודע"ז] - נתיב ב' 75 (לשון, ו)

ג' כריתות - משך חכמה, במדבר טו, לא, מהד' הרב קופרמן, שנת תש"מ עמ' קיד-קיז

דף סה

המדבר משחיו - מרגליות הים, דף סה ע"א פסקא א

על אוב – מרגליות הים, דף סה ע"ב פסקא יז

מה יום מיומיים - מרגליות הים, דף סה ע"ב פסקא כ'

בזיתו ביישתו וקללתו – [טורנוסרופוס שאל שלש שאלות. רבי עקיבא ענה על שלושתם ולכן כאן ג' לשונות] – מהרש"א

בזיתו ביישתו קללתו - פתח עינים

המרעיב עצמו ולן בבית הקברות - באגדות ג' 165

המרעיב עצמו ולן בבית הקברות, וכשהיה רבי עקיבא מגיע למקרא זה היה בוכה וכו' המרעיב עצמו כדי שתשרה עליו רוח טהרה – [למה היה בוכה? כי נזכר שעד גיל ארבעים גם הוא היה עני ורעב, אבל לא זכה להשיג פניני החכמה, כי לא עשה כדי שתשרה עליו רוח טהרה] – בן יהוידע

אי בעו צדיקים ברו עלמא – [כי הם דבקים לגמרי בהקב"ה] - אגדות ג' 166

רבא ברא גברא – [כי היה עוסק בשמותיו של הקב"ה ונדבק בו ית'] - אגדות ג' 166 (ומותר לפעול ע"י שמותיו הקדושים – אגדות ג' 167 סוף ד"ה הלכות כשפים)

רבא ברא גברא - שו"ת חכם צבי, סי' צ"ג

רבא ברא גברא - מרגליות הים, דף סה ע"ב פסקאות כח-כט

ז' מיני זכור על העין - מרגליות הים, דף סה ע"ב פסקא לד

דף סז

מפני שרוב נשים מצויות בכשפים – [הכשפים הם שינוי סדר העולם, והאשה שאינה עיקר העולם היא מוכנה לזה] – אגדות ג' 166

מפני שרוב נשים מצויות בכשפים – [כי גוף הנשים נמצא טומאה יותר, ע"י דם נדה. לכן מצא מין את מינו וניעור] – בן יהוידע

מפני שרוב נשים מצויות בכשפים - מרגליות הים, סז ע"א פסקא י"ז, סז ע"ב פסקא א'

כשפים - רבנו בחיי, שמות כב, יז

כשפים - באר הגולה 27 (ב); אגדות ג' 166-167

דף סז ע"ב

הלכות כשפים כהלכות שבת – [שבת היא תכלית הבריאה, אחרי כל המלאכות לבוא למנוחה. והמחלל שבת מיפר סדר העולם. כן המכשף מבטל סדר העולם] – אגדות ג' 166

כשפים - מהרש"א על חולין ז' ע"ב ד"ה אין עוד מלבדו

כשפים - יערות דבש (ח"א עמ' פח-פט, דרש ד')

כשפים - תורת חיים

כשפים – נפש החיים, שער ג, יב

כשפים - הנצי"ב, בראשית א, ז הרח"ד; דברים לג, ה

כשפים – [מה ההבדל בין זה לאחיזת עיניים] - מרגליות הים, דף סז ע"א (ס"ק יד-טו)

מכשפה לא תחיה – [טעם שהכישופים נמצאים בנשים יותר מלאנשים, כי יש לאשה ימי טומאה ויש לסט"א בה אחיזה] – עבודת ישראל, למגיד ר' ישראל מקוז'ניץ, מובא במרגליות הים, דף סז ע"ב פסקא א

אין עוד מלבדו - נפש החיים, שער ג, יב

אין עוד מלבדו - ע"ע מורה נבוכים (ח"ג, נא הערה)

כשפים מכחישים פמליא של מעלה - רמב"ן, כתבי רמב"ן (מהד' מוסד הרב קוק, ח"א עמ' שעח ואילך)

כשפים מכחישים פמליא של מעלה - שו"ת רשב"א המיוחסות לרמב"ן, סי' רפ"ג

כשפים מכחישים פמליא של מעלה - שו"ת רשב"א ח"א, תיג

כשפים מכחישים פמליא של מעלה - דרשות הר"ן, סוף דרוש ד

כשפים מכחישים פמליא של מעלה - שו"ת ריב"ש, סי' צ"ב

כשפים מכחישים פמליא של מעלה - תורת חיים

למה נקרא שמם כשפים? שמכחישים פמליא של מעלה - מרגליות הים, דף סז ע"ב (ס"ק ו-ז)
כשפים מכחישים פמליא של מעלה - יערות דבש (ח"א עמ' פח-פט דרש ד')

כשפים מכחישים פמליא של מעלה - גר"א בביאורו לשו"ע יו"ד סי' קע"ט (ס"ק יג)

כשפים מכחישים פמליא של מעלה - נפש החיים, שער ג, יב

כשפים מכחישים פמליא של מעלה - לב אריה

למה נקרא שמם כשפים? שמכחישים פמליא של מעלה - מרגליות הים, דף סז ע"ב ס"ק ו-ז
למשקל עפרא מתותי כרעיה – [חשבה שמא חטא בעון הברית] - יערות דבש (ח"ב עמ' קסט, דרש י')

להטיהם - גור אריה, שמות ז, כב

להטיהם - תורה תמימה, שמות ז, יא (ס"ק ב)

להטיהם - מרגליות הים, דף סז ע"ב (ס"ק ט)

אין שד שולט על פחות מכשעורה – [אפילו רק לאסוף אותם - רבנו בחיי (שמות ח, טו)

אין שד שולט על פחות מכשעורה – [כי אם אין לו שיעור, הוא בטל אצל כלל העולם. ועל כלל העולם אין לשדים שליטה] - אגדות ג' 167; גבורות השם 191 (מז); גור אריה, שמות ח, יד

אין שד שולט על פחות מכשעורה - תורה תמימה, שמות ח, טו (ס"ק ד)

אין שד שולט על פחות מכשעורה - משך חכמה, שמות ז, כב

אוחז את העינים פטור – באר הגולה 29 (באר ב)

כשפים מתבטלים במים - רי"א חבר, אור תורה (פסקא כ"ז)

כשפים מתבטלים במים - פרי צדיק (ח"ב 113 שקלים, א')

כשפים מתבטלים במים - משך חכמה (שמות כ, י; וכן דברים טז, ב, ד"ה אשר יבחר)

ותעל הצפרדע, אחת היתה – [ולמה לא כתיב כך אצל כנים בלשון יחיד?] - גבורות השם 124 (לג); אגדות ג' 167

ותעל הצפרדע, אחת היתה - תורה תמימה, שמות ח, ב (ס"ק א)

דף סח

דעתו ודעת אמו נטרפה – [מדוע הזכיר את אמו לגנאי? אלא מצות הדלקת הנר מוטלת על האשה (שבת לא ע"ב)] – מהרש"א

היאך מניחין איסור סקילה – [ביאור כיצד ר"א צדק יותר מדאי, כי אחרו מאד] – חידושי הר"ן מובא במרגליות הים

לא היה לנו פנאי – [מותר לשנות רק מפני השלום. אבל איזה שלום היה כאן? אבל כאן שינו מפני הכבוד, כדי לא להזכיר שנידוהו] – בן יהוידע

אם ימותו מיתת עצמם – [כי לימוד תורה מצילה ממות, "מגנא ומצלא" (סוטה כא ע"א). אבל הם שזלזלו בתורה (לפי דעתו) ולא באו ללמוד אצלו, התורה לא תגן עליהם] - בן יהוידע

שלך קשה משלהם - ר"ח שמואלביץ (ח"ב ג)

נטל שתי זרועותיו וכו' כשתי ספרי תורה שנגללין – [כי כאשר הספר נגלל, אי אפשר לקרוא בו] – מהרש"א

כשתי ספרי תורה שנגללין – [תורה שבכתב ותורה שבעל פה] – עיון יעקב

נטל שתי זרועותיו וכו' – [הנותן ונושא בלימוד עם תלמידיו, מנענע בידיו ובזרועותיו. וכך אמרו חז"ל על יהודה שלא ידע למשקל ולמיטרח בשמעתא, עד שהתפלל משה "ידיו רב לו" (סוטה ז ע"ב)] – ענף יוסף, בשם תורת חיים (אמר המלקט: ועוד סיוע לזה, שאין מקנחים בימין מפני שמראה בה טעמי תורה (ברכות סב ע"א) ואע"פ שמשתמש גם בשמאל, אבל אי אפשר לגזור איסור קנוח על שתי הידיים ולכן גזרו רק על העיקר)

הרבה תורה למדתי – דרך חיים 19 (פ"א, משה קבל); אגדות ג' 167

ככלב המלקק מן הים – [הצטער שהתורה נעדרת מהעולם] - ספר חסידים, תקל"ד

ככלב המלקק מן הים – [על עצמו אמר משל הבזוי, להשוותו לכלב, ועל תלמידיו אמר משל מכובד של מכחול בשפופרת] – מהרש"א

ככלב המלקק מן הים – [כי הכלב תמיד מתנועע לחפש מזונו, כך הוא תמיד הלך לשמוע בלימודים מפי רבו] - בן יהוידע ד"ה הרבה תורה

היה ר' אליעזר דורש ש' הלכות – [לא למד כדי לעשות אלא כדי לעמוד על מהות המציאות. ולמה נקט מספר שלוש? להורות על השגה הנבדלת מן האדם] - אגדות ג' 167

נטיעת קישואים - מרגליות הים

אבי אבי רכב ישראל ופרשיו – [אבי ללמדני נגלה, אבי ללמדני נסתר] – בניהו; [אבי בחלק הגירסא, אבי בחלק העיון והסברה] – בן יהוידע

הרבה מעות יש לי ואין לי שולחני להרצותן – [התורה נמשלה למעות שהאדם מתאמץ הרבה להשיגם, כדכתיב "אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשינה" (משלי ב, ד). ואמנם לא רק שולחני מומחה יכול להחליף מטבעות אלא גם אדם אחר. אבל יטעה בהערכת ערכם בשוק ועלול המחליף אצלו להפסיד מהונו. כך אם ישאל רבי עקיבא ספקותיו מאחר, עלול לקבל תשובות לא ברורות או מוטעות במקצת (פרט זה נרמז במהרש"א)] – נ"ל המלקט