מקורות לפרק

דף עג
טובע בנהר חייב להצילו - מרגליות הים, דף עג ע"א פסקא ט

דף עד
בן נח מצווה על קידוש השם - מרגליות הים, דף עד ע"ב פסקאות כז-כח

ערקתא דמסאנא – [יש להיות שונים מהגוים גם במלבוש] – מרגליות הים, על דף עד ע"ב פסקא א

דף עה
מעשה באדם אחד שנתן עיניו באשה אחת והעלה לבו טינא -

ימות ואל תבעל לו - מרגליות הים; ע"ע מקורות ב"אור הישר"

מיום שחרב בית המקדש, ניטלה טעם ביאה וניתנה לעוברי עבירה – [כי בבית המקדש היה חיבור גמור בין ה' וישראל [הערת המלקט: "בחדר המטות" (מל"ב יא, ב; דהי"ב כב, יא. עיי"ש רש"י הוא כינוי לעליית בית המקדש)], ומכח זה חיבור הראוי בין איש לאשתו. ועוברי עבירה יש להם חיבור גמור עם החטא] - אגדות ג' 171

ניטלה טעם ביאה ונתנה לעוברי עבירה – [אין פירושו שניתנה לעוברי עבירה, אלא שמפני ביטול הקרבנות נתחזק כח יצר הרע שבלב] - בן יהוידע

ניטלה טעם ביאה ונתנה לעוברי עבירה – [כי הלב טרוד בכל בעיות העולם] - מרגליות הים, דף עה ע"א (ס"ק ט)

דף עו

רשע ערום, המשהא בתו בוגרת. הוי זהיר מן היועצך לפי דרכו – [מה הקשר בין ב' המאמרים] – בניהו

המשהא בתו בוגרת – מהרש"א

המשיא בתו לזקן – [זה דוקא אם אינה חפצה בזקן, וראיה מאבותדר' נתן, פרק טז, בת אחותו של רבי אליעזר] - ספר חסידים, שע"ט

המשיא בתו לזקן – מהרש"א

המשיא בתו לזקן - תורה תמימה, דברים כט, יח (ס"ק יז)

הוי זהיר מן היועצך לפי דרכו – [כלומר שמכוון לשם הנאתו האישית ] - מרגליות הים, דף עו ע"ב פסקא ב

המשיא אשה לבנו קטן – [ביאור על שינוי בלשון חז"ל: "המשיא בתו" ואח"כ "המשיא אשה" ולא אמרו "המשיא בנו קטן"] - מרגליות הים, דף עו ע"ב פסקא ג

המחזיר אבדה לגוי – [המשביע אותו בתוספת ממון, גורם שיתאוה עוד יותר לממונם של אחרים] - מהרש"א ד"ה זה המשיא בתו לזקן

המחזיר אבדה לגוי - תורה תמימה, דברים לג, ב (ס"ק ג)

המחזיר אבדה לגוי – [עיין ספר חסידים, סי' שנח. להחזיר אבידה לנכרי השומר ז' מצוות. ודיון בדבריו] - מרגליות הים, דף עו ע"ב (ס"ק ד)

האוהב את אשתו כגופו והמכבדה יותר מגופו – עיין יבמות סב ע"ב

המכבדה יותר מגופו – [כלומר מלביש לה בגדים המכובדים יותר ממה שהוא לובש] - מהרש"א על יבמות סב ע"ב ד"ה ומכבדה

המקרב את קרוביו, והנושא בת אחותו – [דיון בצוואת ר' יהודה החסיד, ולמה אמרו בת אחותו ולא בת אחיו] - מרגליות הים, דף עו ע"ב ס"ק ז-ט

המלוה מעות לעני – [מדוע בחגיגה דף ה' הסגנון: הממציא מעות לעני] - מרגליות הים, דף עו ע"ב ס"ק י

דף עח
מקושש, לא ידעו באיזו מיתה - גור אריה, במדבר טו, לד

דף פא
אל ההרים לא אכל, לא אכל בזכות אבותיו, קומה זקופה, לא ירד לאומנות חברו, לא נהנה מקופה של צדקה - אגדות ג' 171-172

אל ההרים לא אכל, שלא אכל בזכות אבותיו – [האבות נמשלו להרים] - מרגליות הים, דף פא ע"א ס"ק יא

אל ההרים לא אכל, שלא אכל בזכות אבותיו – [דרשו מלת "הרים" כמו "הורים"] – נ"ל המלקט

שלא אכל בזכות אבותיו – [אם יתגאה האדם בצדקותו ובמעשים הטובים שהם יותר ממעשיהם של אחרים, הוא מכלה בזה זכויותיו. ולכן טוב הדבר שלא יתלה עושרו והצלחתו ובריאותו בזכות אבותיו, אלא בזכות מעשיו הטובים. ואז תמיד יחשוש ויירא שמא מפני מצבו הטוב, הוא מפסיד בזה זכויותיו, ולא יתגאה] - בן יהוידע

ועיניו לא נשא אל גלולי בית ישראל – [כי המתגאה הוא כעובד ע"ז (סוטה ה.) וגבה עינים, או הולך בקומה זקופה, נכלל בזה] – מהרש"א

ואת אשת רעהו לא טימא, שלא ירד לאומנות חברו – [כי אומנותו של אדם נקראת "אשתו" (כמ"ש בקידושין ל ע"ב "ראה חייםעם אשה אשר אהבת")] – מהרש"א

ואת אשת רעהו לא טימא, שלא ירד לאומנות חברו – [כמו שהבא אל אשת חברו מפסיד אותה על בעלה, כן היורד לאומנות חברו מפסיד לו פרנסתו] - מרגליות הים, דף פא ע"א פסקא יב (בשם שו"ת הרי בשמים)

ואל אשה נדה לא יקרב, שלא נהנה מקופה של צדקה – [התורה ציותה "ואל אשה בטומאת נדתה לא תקרב לגלות ערותה" (ויקרא יח, יט). פסוק זה כולל שכיבה ממש "לגלות ערותה", וגם איסור ההתקרבות. ולכן לא כתוב בקצרה "ואשה נדה לא תגלה ערותה". והרי אמרו "יכול יחבקנה וינשקנה וידבר עמה דברים בטלים וישן עמה בבגדים? ת"ל לא תקרב" (אבות דר' נתן פרק כ). כך הנהנה מממון שאינו שלו, סוף שיתרגל לקחת כסף אחר שאינו שלו ולא עמל בו, וידרוש מאחרים לתת לו מתנות וכיו"ב. ולכן כתב כאן רש"י "שלא נהנה מקופה של צדקה, שהוא דבר גנאי לאדם הגון"] – נ"ל המלקט

"תמותת רשע רעה" (תהלים לד, כב) (מכניסין אותו לכיפה) – [למדו זאת מפסוק זה, כי אם ד' מיתות בית דין הרי כבר נכתבו בתורה, ומה בא כאן לחדש?] - בן יהוידע

"תמותת רשע רעה" (מכניסין אותו לכיפה) – [אפשר שלמדו מהמלה "תמותת" שהוא מיתה אחר מיתה, ממושכת אטית ומתגברת. כך מרעיבים את הנידון, ואמנם מאכילים אותו לחם צר ומים לחץ, וכך הוא נחלש מת כמה וכמה פעמים מתוך הצטמקותו. ואינה כמו ד' מיתות בית דין שהן מיידיות] – נ"ל המלקט

כדגים, לא ידע האדם את עתו, מצודה רעה – [שאינו מת כראוי על מטתו, אלא בשבי] - אגדות ג' 172

מאי "מצודה רעה" (קהלת ט, יב)? חכה – [דרשו מלה המיותרת "רעה" כי היא מכאיבה בגופו של הניצוד. מה שאין כן מלכודת רגילה סוגרת על הניצוד ואינה פוצעת בגופו] – מהרש"א

הבועל ארמית קנאים פוגעים בו – עיין להלן דף פב ע"א

דף פב

אנשייה רב לגמריה, אקריוהו לרב כהנא בחלמא – [מדוע לא הראה בעל החלום לרב עצמו?] – מרגליות הים, דף פב ע"א ס"ק ב

לא יהיה לו ער בחכמים ולא עונה בתלמידים – [ער לשון חריפות בלימוד, ועונה שלא יהיה יודע להשיב לשואלים. ועוד פירוש: הישן בבית המדרש תורתו נעשית קרעים (בנהדרין עא.) ותלמיד ער תורתו שלימה בידו. ואצל רשע זה לא יהיה כך] – מהרש"א

לא יהיה לו ער בחכמים ולא עונה בתלמידים – [לשון "ער" הוא תלמיד חריף היודע להקשות לרבו ועי"ז מוליד דברים חדשים בהלכה, והוא "מעורר" לבם של חכמים. ו"עונה" הוא במצב שהתלמיד הזה נהיה גדול ורב ודורש תורה ברבים] - בניהו

הבועל ארמית, לא יהיה לו בן מגיש מנחה – [לא מדובר על כל בניו, אלא על הבן שנולד מביאה אסורה] – י' מאמרות, חקור דין, ח"א פרק יט

כל הבא על (הכותית) [הנכרית] כאילו מתחתן בע"ז – [בשם הגר"א, קבלה בידינו מהגאונים שכל ע"ז היה צריך לעבודתה לעבור גם כן על דבר ערוה] – ר' מנחם שקלובר, מים אדירים, ירושלים, מהד' שנת תשמ"ז, עמ' רסז; מרגליות הים, דף פב ע"א פסקא ז

זאת ועוד אחרת – [ביאור המליצה, כי נכתבו שתי מגילות] - מרגליות הים, דף פב ע"א פסקא ח

קבורת חמור יקבר – [קוברים אותו משום טומאת נבלות או מפני הסרחון אבל לא מעמיקים קברו. והכלבים סוחבים אותו מקבורתו] – מהרש"א

קבורת חמור יקבר – [עיין מדרש ויקרא רבה יט, ז] - מרגליות הים, דף פב ע"א פסקא י
הבועל ארמית - [ובזה מובן למה אברהם לא מציל אותו מגיהנם (עירובין יט,א)] - ר"א בן הגר"א (בפירושו לביאורי הגר"א על ברכות, פ"א פסקא ו')

הבועל ארמית - דברי שאול

הבועל ארמית - מרגליות הים, דף פא ע"ב פסקאות כט, לא

קנאים פוגעים בו – [כי מתדבק באומה אחרת] - אגדות ג' 172

קנאים פוגעים בו - מהרש"א על ע"ז נה ע"א

קנאים פוגעים בו - תורת חיים

קנאים פוגעים בו - תורה תמימה, במדבר כה, ז (ס"ק יד-יז)

פרחי כהונה – [דוקא אלו שלא הגיע שעתם לעבודה, פן ייטמאו ויפסלו מעבודתם] - מרגליות הים, דף פא ע"ב פסקא לד

בא לימלך אין מורין לו - ר"ח שמואלביץ (ח"ג יב)

בא לימלך אין מורין לו – [אפשר כי דין קנאי הוא רק כאשר יש בית דין] – מרגליות הים, דף פב ע"א ס"ק יט

הלך שבטו של שמעון אצל זמרי בן סלוא – [מהיכן דרשו חז"ל כך?] – ר' אליהו מזרחי (על פירוש רש"י לתורה); מהרש"א

פנחס - מרגליות הים, פב ע"א פסקאות כה-לד, פב ע"ב א-יא

תפסה בבלוריתה – [ולמה לא תפס בידה? אלא בא לפרסם כי חשק שלו להזדווג לה כשהיא אדוקה בע"ז, ולא לאחר שתתגייר] - בן יהוידע

(קרא למשה:) בן עמרם - תוספת ברכה, במדבר יג, ל; מרגליות הים, על דף פב ע"א פסקא כו
בת יתרו מי התיר לך? – [הבל יפצה פי זמרי, כי לפני מתן תורה אין איסור לישא מדינית, ואחרי מתן תורה פרש משה מהאשה] – ערוך לנר [ע"ע מקורות, הביא מרגליות הים, דף פב ע"א פסקא כז]

נתעלמה ממנו הלכה – [מפני שכעס על דברי נאצה של זמרי, שכח מתורתו] – תרגום יונתן (במדבר כה, ו)

נתעלמה ממנו הלכה, געו כולם בבכיה – [בכו על זה שנתעלמה ממנו הלכה. חז"ל דרשו זאת ממה שכתוב "והמה בוכים פתח אהל מועד" (במדבר כה, ו) מקום ששם יוצאת תורה לישראל] – מהרש"א

קריינא דאיגרתא איהו להוי פרוונקא -

מה ראה? – [ב' דיעות. אם הרג את זמרי כן לעשות דין ברשע, או שעשה לכבוד השי"ת] - אגדות ג' 249 ד"ה וירא

מה ראה? – [ג' דרשות בענין "וירא" (במדבר כה, ז): [א] ראה ונזכר הלכה, כלומר מצד התורה; [ב] ראה "אין עצה נגד ה'", זה מצד הקב"ה; [ג] ראה מלאך המשחית בעם, וזה מצד עם ישראל] – מו"ר ר"ש דביר

דף פב ע"ב

ששה נסים – [חשבון י' נסים] - מדרש משנת רבי אליעזר, פרשה שבע עשרה

ששה נסים – [חשבון י"ב נסים] - תרגום יונתן, סוף פ' בלק. ועיין הערות מרגליות הים, דף פב ע"ב (ס"ק א)

ששה נסים – [ענין מספר ששה] - אגדות ג' 172

על אלו ימותו כ"ד אלף מישראל? - משך חכמה (במדבר כה, ה)

בקשו מלאכי השרת לדוחפו – [כי מלאך אינו יודע מה מחשבתו של האדם (גליון ר' עקיבא איגר, שבת יב ע"ב בשם ר"מ חאגיז; וכן שפת אמת, תצא שנת תרמ"ז ד"ה במדרש כשם) שלא ידעו כי לבו לשם שמים] – מרגליות הים, דף פב ע"ב ס"ק ב

התחילו שבטים מבזים אותו וכו' בא הכתוב וייחסו "פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן" (במדבר כה, יא) – [חז"ל דרשו כך כי כבר הוזכר (במדבר כה, ז) יחוסו של פנחס בפרשה הקודמת? אלא בא הכתוב לחזק אחרי שביזו אותו] – מהרש"א

התחילו שבטים מבזים אותו – [ע"פ שו"ע אבן העזר סי' ב' (ע"פ בקידושין עא ע"ב) משפחות המתגרות זו בזו, באחת מהן יש שמץ פסול. וראו את פינחס שמתחיל במריבה, ולכן פסלו משפחתו] – מרגליות הים, דף פב ע"ב פסקא ג (בשם בכור שור)

את בריתי שלום - תורה תמימה, במדבר כה, יב (ס"ק כג-כד)

ראויה כפרה זו שתהא מכפרת והולכת לעולם – [דרשו כך כי כתוב "ויכפר על בני ישראל" (במדבר כה, יג) שהוא "עתיד מהופך" ולא כתוב "כפר על בני ישראל" לשון עבר. ואפשר כי רש"י כיון לזה] – מהרש"א

זרזיר מתנים, ארבע מאות עשרים וארבע – [המספר הוא גוזמא ואינו במוחש. אבל יש בו אמת במהות המספר, לרמוז על כח התרנגול לענין כח גברא] - אגדות ג' 172-174

זרזיר מתנים – [לקחו אותו עוף כסמל לזנות, כי אמרו "לא לחנם הלך זרזיר אצל העורב אלא כי מינו הוא" (בבא קמא צב ע"ב) וידוע שהעורב שימש בתיבת נח (סנהדרין קח ע"ב) שהוא מן הפרוצים] – מהרש"א

זרזיר מתנים, ארבע מאות עשרים וארבע – [מלת "זרזיר" בגימטריא ארבע מאות עשרים וארבע, ואמרו המקובלים בזה סוד] – נ"ל המלקט

עד שנעשה כביצה המוזרת – [נעשו פניו משונים ורעים כביצה המוזרת] – ספר הערוך (זמר, ה) [אמר המעתיק: שם בערך "מזר" משמע שחז"ל דרשי שם "זמרי" בשיכול האותיות
והיא כערוגה מלאה מים – [בילקוט שמעוני, הגירסא "כעריבה"] – מרגליות הים, דף פב ע"בפסקא ז

ומושבה בית סאה, קבר שלה אמה – [הקבר שנקברה בו, כלומר אע"פ שהיתה גדולה בחיים, במיתתה נתקטנה] – יד רמה

לא כזבי שמה אלא שוילנאי בת צור שמה – [ע"פ תרגום יונתן, היא בת בלק, ע"ע ערוך ערך שוילנאי]

חמשה שמות לזמרי – [שכם בן חמור הטיל בדינה זוהמא. ואמנם שמעון נשא אותה ואח"כ נולד מזה זמרי. ולכן נקרא ג"כ שאול בן הכנענית] – רמ"ע מפאנו, י' מאמרות, אם כל חי, ח"א פרק ג

חמשה שמות לזמרי – [רבוי שמות בא ללמד על בחינות רבות שיש בו. עיין חמש בחינות נפשיות שהוזכרו אצל חמשה תלמידי ר"י בן זכאי (אבות, ב)] - אגדות ג' 174

חמשה שמות לזמרי – [מדובר עלאותוהאדם, והדבר כפשוטו] – מהרש"א

חמשה שמות לזמרי – [זה לענין שרשו הנשמתית בלבד] - גר"א, אדרת אליהו, דברים כט, יז
בן סלוא, שהפליא עונות משפחתו – [ענינו "הגביה" כמו "לא תסולה בכתם אופיר"] – ספר הערוך (סל, א)

שאול, על שהשאיל עצמו לדבר עבירה – [כלומר אם היה מגיירה קודם, לא היה נטמא כל כך. אבל כאן כיון לגיירה אחר מעשה החטא, ובינתיים השאיל את עצמו לעבירה] - בניהו

בן הכנענית, שעשה מעשה כנען – [מפרש רש"י כי כנען ציוה לבניו לאהוב את הזימה (פסחים קיג:) וגם כאן הרבה מבני ישראל למדו ממעשיו של זמרי, נשיא השבט] - בניהו

גולגולתו של יהויקים – [מה שלא נקבר, ללמד שלא יבוא לשלום ומנוחה] - אגדות ג' 174

גולגולתו של יהויקים – [למה נחקק דוקא על גולגולתו?] - בן יהוידע

כתוב על גולגלתו של יהויקים – [מדה כנגד מדה, על שהוא כתב שם ע"ז על אמתו. ונענש בכפליים: לא ניתן לקבורה, ואח"כ נשרף] – מהרש"א

דף פד
רב לא שביק לבריה - שו"ת עונג יו"ט סי' כ"א

רב לא שביק לבריה - משך חכמה, דברים כז, טז