מקורות לפרק

דף ג
יש אם למסרת – [מדוע לא אמרו "אב למסרת"? אלא להורות על סתרים ורמזים הנסתרים בקרי וכתיב] - שו"ת באר עשק סי' נ"ט

דף ה
ראשי גלויות בבבל - שו"ת ר"א בן הרמב"ם סי' ה'

ראשי גלויות בבבל - שו"ת הרא"ש סוף כלל י"ח

ראשי גלויות בבבל - דרשות הר"ן, ז

ראשי גלויות בבבל – [לא יסור שלטון יהודה מכל וכל] - נצח 159; אגדות ג' 131

"לא יסור שבט מיהודה" (בראשית מט, י), אלו ראשי גליות שבבבל שרודין את ישראל בשבט. "ומחוקק מבין רגליו" אלו בני בניו של הלל שמלמדים תורה ברבים – [כי בני ארץ ישראל יותר מסוגלים ללמד מבני בבל, כי "אין הקפדן מלמד" (אבות, ב) ואמרינן בנדרים (כב.) 'ונתן ה' לך שם לב רגז' (דברים כח, סה), בבבל כתיב ולא בארץ ישראל] – עיון יעקב

ראשי גלויות בבבל - הנצי"ב, העמק דבר, בראשית מט, י

דף ו

משה אמר יקוב הדין את ההר - נצי"ב, שמות יח, כג הרח"ד; מרומי שדה

אחד רך ואחד קשה, עד שלא תשמע - שו"ת רמ"א י"ז

אחד רך ואחד קשה, עד שלא תשמע – [כל עוד שאינך יודע להיכן הדין נוטה, מותר לעשות פשרה מפני החשש שתטעה בדין. אבל אם כבר ידעת להיכן הדין נוטה, אסור להציע פשרה] – עיון יעקב

פשרה - בינה לעתים, עת משפט, תחילת דרוש ליום המקודש ר"ה (דף ב)

פשרה, אתה רשאי לומר צאו ובצעו – [כי תפקיד בית הדין לחתוך את הדין. אבל טרם החליטו בדעתם להיכן הדין נוטה, רשאים לומר לבעלי הדין 'צאו מבית הדין והתפשרו ביניכם'. כי תפקיד בית הדין להורות ע"פ דין תורה, וזהו לשון הכתוב "הט לבי אל עדותיך ואל אל בצע" (תהלים קיט, לו) כלומר להבין היטב יושר הדין ולא אזדקק לעשות פשרות] – מרגליות הים, דף ו ע"ב, פסקא כ'

"ויאמר אל השופטים ראו מה אתם עושים" (דהי"ב יט, ו) – [שלא יחשבו השופטים שאם נכשלו זה רק בדיבור פסק ההלכה, אלא ידעו כי מעשה גזילה בידיהם, שהטו את הדין] – מהרש"א

שמא יאמר הדיין מה לי בצער הזה? ת"ל "ועמכם בדבר המשפט" (דהי"ב יט, ו) שהקב"ה יכווין דעתכם אל האמת ואל תחששו מטעות. אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות] – מהרש"א

דף ז

אסור לבצוע, וכל הבוצע הרי זה חוטא, וכל המברך את הבוצע הרי זה מנאץ –

יקוב הדין את ההר – [אע"פ שההר הוא דבר גדול, יקוב את ההר ויחליט את הדין] – ערוך, ערך: קב

יקוב הדין את ההר – [הדיין מעוניין לעשות פשרה בין הצדדים, כי מפחד הוא מבעל דין קשה שלא יהיה רודפו ומציקו. לכן הזהיר כאן שלא יחשוש אלא "יקוב הדין את ההר"] – מהרש"א

אבל אהרן אוהב שלום ורודף שלום וכו' – [היה מבצע פשרה. ע"י זה עשה שלום עם שלשה. שלום עם הקב"ה כי המשפט לאלוהים ואם האדם טועה בדין "ה' יריב ריבם" וע"י פשרה בין הצדדים בהסכמתם ניצול מזה. ועוד שלום בין בעלי הדין שלא ישנאו זה את זה. ועוד יהיה שלום לדיין עצמו שבעל הדין שהתחייב בדין לא ישנא אותו שהרי עשו פשרה] – מהרש"א

תורת אמת היתה בפיהו ועוולה לא נמצא בשפתיו – [כאשר הדיין צריך לנמק דבריו, פעמים מתוך חוסר זהירות ילמדו ממנו לשקר. אבל ע"י עשיית פשרה הוא ניצול מלפרש נימוקיו] – מהרש"א

ורבים השיב מעוון – [כי ע"י פשרה ניצול מלקבוע בדין מרומה, או שהדיין איננו מספיק מתון לפני שמחליט] – מהרש"א

כל המברך את הבוצע הרי זה מנאץ, לא נאמר אלא כנגד יהודה – [צ"ע מדוע אמרו שהמברך את יהודה הוא המנאץ, ולא אמרו על המברך את יהודה עצמו? אלא שמא יחשוב אדם שיש לשבח את יהודה כי ממכירת יוסף יצאה תוצאה טובה שנהיה למלך ופירנס את כל בני משפחתו. ולפי זה ה' הוא שנתן בלב יהודה לעשות כן, וזה כפירה מצד המשבח את יהודה. כי הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים וה' לא יכריע אותו לעשות חטא] – מהרש"א בשם יפה מראה

כל המברך את הבוצע הרי זה מנאץ, לא נאמר אלא כנגד יהודה – [צ"ע מדוע אמרו שהמברך את יהודה הוא המנאץ, ולא אמרו על המברך את יהודה עצמו? כך הקשה "יפה מראה" המובא במהרש"א. אבל באמת הניאוץ הוא במה שמברכים את יהודה עצמו, ולא התכוונו להאשים בניאוץ את איש המברך. וזה מפני "המתחיל במצוה ואינו גומרה מורידים אותו מגדולתו, וקובר אשתו ובניו" (סוטה יג ע"ב)] – עיון יעקב

לא נאמר "בוצע ברך נאץ ה'" (תהלים י, ג) אלא כנגד יהודה – [דייקו בלשונם "לא נאמר וכו' אלא" כי מלת "בוצע" כתובה במסורה ללא אות ו', "בצע", כמו הפסוק שאמר יהודה "מה בצע" (בראשית לז, כו) ולכן למדו זה מזה בגזירה שוה] – הרי"ף על עין יעקב

בוצע ברך, זה יהודה - נצי"ב, העמק דבר, בראשית לז, כז. הרחב דבר (בדרך דרוש)

בוצע ברך, זה יהודה - משך חכמה (בראשית לז, כו)

ראה חור שזבוח לפניו - תורה תמימה, על שמות לב, ה (ס"ק יא)

אם יהרג במקדש ה' כהן ונביא – ]ושאמר (רש"י על סנהדרין ז.) שעל עון זה דלא הויא להו תקנתא לעולם. לפי שהתורה ניתנה לנו לשמוע לחכמי תורה, והם כהן ונביא. וענש הכתוב מיתה מי אשר לא ישמע אליהם כמ"ש בזקן ממרא 'ובאת אל הכהנים וגו' והאיש אשר יעשה בזדון לבלתי שמוע אל הכהן וגו' ומת האיש ההוא' (דברים יז, ט). ובנביא אמר 'נביא אקים להם וגו' והיה האיש אשר לא ישמע וגו' אנכי אדרוש מעמו' (דברים יח, יח-יט). והנה זכריהו שהיה כהן ונביא, שמשני צדדים אלו היה להם לשמוע לו שלא לעבוד ע"ז. והם לא די להם שלא שמעו לו אבל הרגוהו במקום המקדש. עון כזה אי אפשר להתכפר בתשובה משא"כ מעשה העגל שנתכפר להם בתשובה כדקאמר מוטב דליעבדו עגל"] – מהרש"א

אם יהרג במקדש ה' כהן ונביא - תורת חיים

אם יהרג במקדש ה' כהן ונביא - ערוך לנר (לסנהדרין דף צח. אין בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי)

אם יהרג במקדש ה' כהן ונביא - גליון מהר"ץ חיות

אם יהרג במקדש ה' כהן ונביא - תורה תמימה, שמות לב, ה (ס"ק יא)

אם יהרג במקדש ה' כהן ונביא - עינים למשפט

אם יהרג במקדש ה' כהן ונביא – [מהרש"א שואל והרי טרם נתכהן אהרן, כמ"ש במדרש במד"ר (ו, ב) כי כאשר הבכורים טעו בעגל, נמסרה הכהונה לשבט לוי? והתירוץ ע"פ זבחים (קב ע"א) כי כאשר סירב משה בסנה, נמסרה כבר אז הכהונה לאהרן] - מרגליות הים, על דף ז ע"א פסקא ג (וכך כתב ג"כ "בניהו")

פוטר מים ראשית מדון - ערוך לנר

פוטר מים ראשית מדון – [מה בין דרשת "תיגרא דומה לצינורא דבדקא של מים", לבין דרשה "דומה לגודא דגמלא"] – אגדות ג' 131

פוטר מים ראשית מדון – [דרשת "תיגרא דומה לצינורא דבדקא של מים" היא לענין מריבה בשוק לענין דבר מסוים. ודרשה "דומה לגודא דגמלא" מוסבת על מריבה בין איש ואשתו בביתם, שיתרגלו לריב על כל דבר ודבר שבבית] – בניהו

אין תחילת דינו של אדם אלא על דברי תורה – [צ"ע כי במסכת שבת (לא.) מנו שש שאלות ששואלים את האדם והראשונה היא "נשאת ונתת באמונה" ורק אח"כ "קבעת עתים לתורה"?] עיין במסכת סנהדרין (ז.) בתוספות ד"ה אלא על דברי תורה ב' תירוצים

אין תחילת דינו של אדם אלא על דברי תורה – [צ"ע כי במסכת שבת (לא.) מנו שש שאלות ששואלים את האדם והראשונה היא "נשאת ונתת באמונה" ורק אח"כ "קבעת עתים לתורה"?] – כאן בסנהדרין מדובר במי שאפשר לו ללמוד ומצליח בלימודו. שם במסכת שבת מדובר במי שאי אפשר לו ללמוד. והרי אלף נכנסים למקרא, מאה למשנה ורק עשרה לתלמוד" (ויקרא רבה, ב)] – מהרש"א

אין תחילת דינו של אדם אלא על דברי תורה – [צ"ע כי במסכת שבת (לא.) מנו שש שאלות ששואלים את האדם והראשונה היא "נשאת ונתת באמונה" ורק אח"כ "קבעת עתים לתורה"?] - נראה לומר כי כששואלים לאדם אחרי מיתתו אם עסק בתורה, עונה כי היה טרוד במסחר ולא היה לו פנאי. ולכן שואלים תחילה "נשאת ונתת באמונה? כלומר האם האמנת שהקב"ה הוא הקוצב לכל אדם ואדם כמה ירויח וכמה יפסיד? ויהודי רגיל עונה: "כן, בודאי". ואז תובעים ממנו, "ובכן מדוע לא קבעת עתים לתורה?" הרי בזה לא תפסיד מפרנסתך] – מגיד מדובנא, אהל יעקב, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי" על שבת לא ע"א

תחילת דינו על דברי תורה – [כי התורה היא קרובה אל ה'] - אגדות ב' 144

תחילת דינו של אדם, על דברי תורה – [כיון שע"י התורה נברא כל שנמצא בעולם, תחילת דין ודיון על חסרון לימודה. אבל שאלה ראשונה (בלי דיון מפורט) הוא "נשאת ונתת באמונה" כי המעשה קודם לכל, ודרך ארץ קדמה לתורה. ועוד כי כל בן אדם נכלל בעשיית מעשים, אבל לא כל אדם מסוגל ללמוד תורה] - אגדות ג' 131

אין תחילת דינו של אדם אלא על דברי תורה – [צ"ע כי במסכת שבת (לא.) מנו שש שאלות ששואלים את האדם והראשונה היא "נשאת ונתת באמונה" ורק אח"כ "קבעת עתים לתורה"? והישוב לזה כי כאן מדבר על מי שמסוגל ללמוד תורה, ושם בבן אדם שאין לו כשרון לזה, ולכל הפחות עליו לקבוע עתים ללימוד תורה] - מהרש"א סנהדרין ז' ע"א ד"ה אלא על דברי תורה

תחילת דינו על דברי תורה - בית אלהים (תפלה, בההקדמה)

תחילת דינו של אדם, על דברי תורה - דברי שאול

תחילת דינו של אדם, על דברי תורה – [מאמר של חז"ל בשבת לא. "נשאת ונתת באמונה" גם הוא על דברי תורה, שהאדם נידון אם למד לא לשם קנטור והתנצחות] - אור הישר ד"ה תוד"ה

תיגרא דמיא לצינורא דבידקא דמיא - נתיב א' 218 (שלום, א); אגדות ג' 131

תיגרא - של"ה דף סב. (שער אותיות, בריות)

דמי לגודא דגמלא, כיון דקם קם –

טוביה דשמע ואדיש, חלפוה בישתא מאה – [וכן אמרו "חברך קרייך חמרא, אוכפא לגביך מוש" (ב"ק צב ע"ב עיי"ש רש"י), וכן "הנעלבים ואינם עולבים, שומעים חרפתם ואינם משיבים" (גיטין לו ע"ב)]

טוביה דשמע ואדיש, חלפוה בשתא – [אמר "אדיש" ולא אמר "ושותק". כי אם שותק כדי להרויח זכויותיו של זה שמביישו (כדברי "חובות הלבבות", שער הכניעה, פרק ז) אין זה מן המובחר. אלא ראוי שלא ירגיש שום צער אפילו בליבו. ולכן כתב רש"י "מורגל", כלומר מתוך רגילותו אין בזיון זה חשוב בעיניו כלום] - בן יהוידע

אתרי תלת גנבא לא מיקטל – [צ"ע הרי מתי ממיתים גנב אם לא זה שבא במחתרת? והישוב לזה] – מהרש"א

אתרי תלת גנבא לא מיקטל - תוספת ברכה, במדבר יד, לד

שב בירי לשלמנא, וחד לעובד ביש – [הוא איש שהוא שלם ותמים במעשיו] – מהרש"א

דאזיל מבי דינא שקל גלימא ליזמר זמר וליזיל באורחא - דרשות הר"ן, דרוש י"א

דאזיל מבי דינא שקל גלימא ליזמר זמר וליזיל באורחא – ["גלימא" הוא בגד כבוד, מעל ללבושיו. ולוקחים זה ממנו עוד בהיותו עומד שם בבית הדין, וחוזר לביתו ללא מלבוש עליון של כבוד] – מהרש"א

דאזיל מבי דינא שקל גלימא ליזמר זמר וליזיל באורחא - [דייקו "גלימיה" והוסיפו מלת "באורחא" כדי שיהיה פרסום בעולם שיש דין ומשפט, וילמדו מזה חמסנים אחרים לחדול מפשעיהם] - בניהו

דאזיל מבי דינא שקל גלימא ליזמר זמר וליזיל באורחא - תורה תמימה, שמות יח, כג (ס"ק מג)

היא ניימא ודיקולא שפיל – [בזמן הקדמון היו הנשים קושרות קישורים רבים בכובע שבראשם. אבל זו שהיא עצלה, הקשרים הם ברפיון ובעת שינתה הקשרים מתרופפים, ואח"כ במשך היום היא לבוז בעיני רואיה] - בן יהוידע

גברא דרחיצנא עליה, אדייה לגזיזיה וקם – מהרש"א

גברא דרחיצנא עליה, אדייה לגזיזיה וקם – [עשו בין יצחק נתברך בחרב, כלי זיינו. והבוטח בו ועושה עמו שלום, סוף שהוא מרים עליו חרבו, כדאמרינן בבב"ב (צא:) "דמתרחיץ עליהון, דיליה דילהון" (עיי"ש רשב"ם)] – בניה; בן יהוידע

כי רחימתין הוה עזיזא - המלבי"ם, ויקרא א' ס"ק ה'

כל דיין שדן דין אמת לאמתו – [לאפוקי דין מרומה] – תוספות על שבת דף י ע"א ד"ה דין אמת

כל דיין שדן דין אמת - שו"ת הרא"ש קז, ה

כל דיין שדן דין אמת לאמתו – [שיקפיד הדיין לברר את האמת, למרות שאוהב או שונא אחד מבעלי הדינים] – בית יוסף, על טור חושן משפט סי' א ד"ה וזהו כוונת רז"ל (ועיין הערת מהרש"א נגד פירוש זה, מהרש"א על בבא בתרא דף ח ע"ב ד"ה והמשכילים יזהירו)

כל דיין שדן דין אמת לאמתו – [כי הדין הוא שכלי] - נתיב א' 42 (תורה, י); אגדות ג' 60

כל דיין שדן דין אמת לאמתו – [לאפוקי דין דשודא דדייני שאינו תלוי באמת אלא באומד ובמחשבה] – גור אריה, שמות יח, יג (מהד' מכון ירושלים, סוף פסקא לא, עמ' לד)

כל דיין שדן דין אמת – [אין לו לדון לפי סברתו אלא לפי ההלכות שבתורה] - נתיב א' 42, 186 ,188 (תורה, י : דין, א); [כי המשפט לאלוקים] - אגדות ג' 131

כל דיין שדן דין אמת – [שלא יגע אדם בקנין השייך לחבירו. ובזה הדיין נעשה שותף להקב"ה] - דרך חיים 56 ,57 (פ"א, דין אמת ושלום)

כל דיין שדן דין אמת – [כי ע"י המשפט הוא מקיים סדר העולם, סדר המציאות] - באר גולה 70, 107

כל דיין שדן דין אמת - ר"מ אלשיך (דברים כה, א)

דיין שדן דין אמת - של"ה דף ר"ע (בראשית)

דיין שדן דין אמת - גר"א על משלי (כב, יב) על ישעיה (א, יז) ועל שה"ש ג (ז-ח); אדרת אליהו, על שמות (כג, ח) ועל דברים (יג, טו) וכן (טז, יט)

דיין שדן דין אמת - הנצי"ב, מרומי שדה על מגילה טו.

דיין שדן דין אמת - עיני כל חי (מביא עשרה פירושים)

כל דיין שדן דין אמת "לאמיתו" – [כלומר שאינו שופט למען יפרסמו אותו כי דיין הגון הוא, אלא דן לשם שמים, כדי לברר האמת] - בן יהוידע; על מגילה טו:

דיין שדן דין אמת לאמתו – [כשיש מחלוקת הפוסקים, בל יאמר: "בין כה ובין כה יש על מי לסמוך", אלא יחקור לעומק הדין] - מרגליות הים, על דף ז ע"א פסקא יט
ע"ע שבת י'

דיין שנוטל ממון מזה שלא כדין, הקב"ה נוטל נפשו – [כי "משפט" בגימ' "נפש"] - אגדות ג' 132; עיין גבורות השם, 174 פרק מה; נתיב א' 191 (דין, ב)

דיין שנוטל ממון מזה שלא כדין, הקב"ה נוטל נפשו – [לא מדובר שעושה בידיים, אלא אפילו דיבור שלו לחייב או לזכות, נחשב מעשה] – מהרש"א

יראה דיין כאילו חרב מונחת, גיהנם פתוחה לו – [כי המשפט מחויב המציאות, וכן החרב היא גזירה] - נתיב א' 190 (דין, ב); אגדות ג' 132; נתיבות עולם ח"א, נתיב הדין 190 פ"ב

יראה דיין כאילו חרב מונחת, גיהנם פתוחה לו – [שידון הדיין רק ע"פ תורה, ולא ע"פ שכלו. ולכן הביאו דוגמא של "אם ברור לך הדבר כאחותך שהיא אסורה לך", כי ע"פ הגיון אנושי היא מותרת, כמו שקין נשא את אחותו וכך טבע העולם] – מהרש"א

יראה דיין כאילו חרב מונחת - גר"א על שיר השירים (ג, ז) ע"ד פשט

יראה דיין כאילו חרב מונחת – [מדוע יש כאן ב' דימויים, גיהנם וחרב? אלא מפני מי שאוגר (עוצר) דבריו מפני איש, וזה מפני מי שמעביר ממון מזה לזה שלא כדין] - בן יהוידע

דף ז ע"ב

ששים גבורים – [כי מספר ששים ממדת הגבורה (אמר המעתיק: ספירה ששית מלמטה למעלה)] - אגדות ג' 132 (ב' פסקאות)

אם ברור הדבר כאחותך – [טעם שדרשו לשון "אחות" ולא אם או בת. ושלא תהיה החכמה אצלו מסופקת] - נתיב א' 190 (דין, ב); אגדות א' 77; אגדות ג' 132; נתיב ח"א 190 (דין, ב); גור אריה, דברים ו, ז

אמור לחכמה אחותי את - גר"א (דברים (יג, טו) ישעיה (א, יז) שה"ש (ג, יא) משלי (כב, יב)

אמור לחכמה אחותי את - ערוך לנר (לסנהדרין ז:)
ע"ע שבת קמ"ה

אם ברור כבוקר – [שיהיה לך ברור לגמרי, ואז הוא מחויב] - אגדות ג' 132; נתיבות עולם ח"א 190 (דין, תחילת פ"ב)

אם ברור כבוקר - גר"א על דברים יג, טו; ישעיה א, יז; משלי כב, יב; שה"ש ג, יא

אם ברור כבוקר - ערוך לנר

אם ברור כבוקר - [לשונות "כאחותך", "כבוקר"; הם שני מאמרים שונים, [א] בירור הדין [ב] ובירור המציאות] - מרגליות הים, על דף ז ע"ב פסקא ה

קולר תלוי בצואר כולם – [כי המשפט אינו לחצאין, שתאמר זה נענש וזה לא נענש] - אגדות ג' 133

מלך במשפט, אינו צריך כלום – [איך יהיה הדיין מעמיד הארץ אם הוא עצמו זקוק לאחרים? או לממון או ללמוד מחכמתם] - אגדות ג' 133

ואם דומה לכהן שמחזר בבית הגרנות, יהרסנה – [ודאי מותר לדיין לשאול פי רבו, כי הוא המכירו. אבל אם זקוק הדיין לשאול אצל כמה לברר מה לפסוק, הרי זה מחריב את העולם כי לפעמים יתבייש מלשאול. והוא הדין אם אין לו כדי פרנסתו והוא מקבל מכמה בני אדם, הרי זה כמקבל שוחד להטות משפט] – מהרש"א

ועתיד הקב"ה ליפרע ממעמידן וכו' "וה' בהיכל קדשו" (חבקוק ב, כ) – [כלומר השכינה מסתלקת ולא תרד לארץ] – מהרש"א

מעמיד דיין שאינו הגון – [סיבת שחז"ל דרשו כך, כי באמצע פרשת הדיינים יש פסוק של אשרה ומצבה] - מהרי"ק, קי"ז

מעמיד דיין שאינו הגון, כנוטע אשירה - אגדות ג' 133; נתיב א' 37, 188 (תורה, ח : דין, א); גבורות השם 307 (פרק סו)

מעמיד דיין שאינו הגון - תורת חיים

מעמיד דיין שאינו הגון - ערוך לנר

מעמיד דיין שאינו הגון - דברי שאול

מעמיד דיין שאינו הגון - העמק דבר, דברים טז, כא, הרחב דבר

מעמיד דיין שאינו הגון - משך חכמה, דברים טז, כא, בסוף דבריו

מעמיד דיין שאינו הגון – [מדוע נמשל כאילו נטע אשרה] - אור הישר

המעמיד דיין שאינו הגון כאילו נוטע אשירה אצל המזבח – דרך חיים 30, 59 (פ"א, מתונים בדין, על הדין האמת והשלום); אגדות ג' 133

דיין שאינו הגון כאילו נוטע אשירה אצל המזבח – [טעם לדימוי זה] – מהרש"א

אלוה הבא בשביל כסף וזהב – [יש לזה ב' פירושים. או שמתמנה ע"י שנותן כסף וזהב. או שמבקש להיות דיין כי רוצה לאסוף לעצמו כסף וזהב ע"י רבנות ודיינות] – מהרש"א, ומאריך בפגם שהתחיל בדורות אחרונים בענין זה ומסכם: "זה שמתמנה בכסף ואין לו ריח תורה, אין ראוי לעמוד מפניו ולא לקרוא לו 'רבי'. ומביא מהירושלמי (בכורים פ"ג ה"ג) כי גלימת הכבוד שעליו הוא כמו מרדעת של חמור. כמו שהחמור קר לו ולכן הוא לבוש מרדעת כל שעות היום, כך דיין זה שאינו הגון אינו מסיר ממנו גלימת הכבוד כל שעות היום, כי מתגאה בו)

ברעות נפשי לקטלא נפיק – [שמא יטעה בדין ויתחייב עונש מן שמים] – רש"י

ברעות נפשי לקטלא נפיק – [הוא ירא שבעל דין חזק ירדוף אותו] - מהרש"א, וחולק על רש"י כי לפי זה יש כפילות במאמר שבגמרא

ולואי תהא ביאה כיציאה – [שלא יפסיד ממון מכיסו, כי דיין הטועה בשיקול הדעת צריך לשלם מביתו] – מהרש"א

וצבי ביתיה לית הוא עביד – [עולם הזה נחשב כאהל ארעי, ועולם הנצח הוא הבית. כמו שדימו עולם הזה לאושפיזא (מועד קטן ט ע"ב). והתאונן שאיננו עושה מספיק עבור חלקו לעולם הנצח (וכמו מר עוקבא שלפני מיתתו חילק חצי מנכסיו לעניים ואמר "זוודאי קלילי ואורחא רחיקתא" (כתובות סז ע"ב)] – נ"ל המלקט

"אם יעלה לשמים שיאו וכו' כגללו לנצח יאבד" (איוב כ, ז) – [אמנם אדם הראשון הגיעה קומתו עד לרקיע, אבל סוף גוף האדם להיות אבד כמו גללו שהוא מאוס, כך גופו של אדם הוא אבי אבות הטומאה במיתתו] – מהרש"א

אמר "כי לא לעולם חוסן, ואם נזר לדור ודור?" (משלי כז, כד) – [כבודו של אדם (שמכבדים אותו הבריות בעולם הזה) אינו כל הימים (כי מות ימות)] – רש"י

מתונים בדין – [כי הדין הוא לאלהים, ואין האדם ראוי לדון כי נעלם ממנו שורש הדין (פסחים נד ע"א). ואם אינו מתון מציג כאילו הוא הראוי לזה, ואין זה הגון] - נתיב א' 187 (דין, א); אגדות ג' 134

מנא הא מילתא דאמור רבנן 'הוו מתונים בדין" דכתיב "ולא תעלה במעלות" – [דרשו סמך במקרא, כי יש החושב להיפך שיש בזה עינוי הדין. וזה אע"פ שכבר בא לפניו שאלה בדין כזה כבר כמה פעמים] – עיון יעקב

ולא תעלה במעלות על מזבחי – [כי כאילו מגלה ערותו, וכך דין כל גס רוח] – אגדות ג' 134
אפיקו לי מאני חנותאי – [כיוון להטיל אימה ע"י דיבורו התקיף, ולא יצטרך להלקות] - מראית העין (ד"ה ואצוה)

אפיקו לי מאני חנותאי, מקל וסנדלי שיפורי ורצועי – [זה נאמר רק אצל דיינים שהם סמוכים כמו בדיני סנהדרין] – סמ"ע, חו"מ תחילת סי' א (עיין דברי ר' יעקב ריישר בשו"ת שבות יעקב סי' קלד)

"ואצוה את שופטיכם בעת ההיא" (דברים א, טז) כנגד מקל ורצועה – [שבאותו דור היו סרבנים ובעלי מריבות (עיין רש"י על דברים א, יב "טרחכם משאכם וריבכם")] – מהרש"א

כנגד מקל ורצועה - תורה תמימה, דברים א, טז (ס"ק יא)

לא יטעים דבריו לדיין - תורה תמימה, דברים א, טז (ס"ק טו)

לא תשא, לא תשיא - מהרש"א על מכות כג ע"א ד"ה כל המספר לשון הרע

צדק את הדין ואח"כ חתכהו – [בתחילה תוכל להציע לעשות פשרה ("צדק את הדין"). אבל כשתדע להיכן הדין נוטה, חתכהו בלי פשרות] – מהרש"א

צדק את הדין ואח"כ חתכהו – [כלומר אע"פ שנראית לך ע"י סברא שלך שהדין הוא כך, אל תחתוך כן בלי ראיה מהתלמוד והראשונים] - בן יהוידע

בין בית לעלייה, בין תנור לכיריים – מהרש"א

בין בית לעליה – [פירוש שונה מפירוש רש"י, בסברות המתחלפות בדיון הדיין] - בניהו

בין בית לעליה – [על הדיין לדעת אומדן כמה הם מפסידים מזה על זה (ע"פ שאילתות, הנוספת בסוף פ' משפטים) וכן להלן בהרחקת נזיקין מהתנור או הכיריים אל הכותל] - מרגליות הים, על דף ז ע"ב פסקא לב

בין תנור לכיריים - תורה תמימה, דברים א, טז (ס"ק יח)

לא תנכרהו - תורה תמימה, דברים א, יז (ס"ק כא)

דף ח

שיהא חביב עליך דין של פרוטה כדין של מאה מנה – [אע"פ שלא יכול הדיין לקחת עליה שכר בטלה] – מהרש"א

כקטן כגדול - תורה תמימה, דברים א, יז (ס"ק כג)

לא תגורו, אל תכניס דבריך מפני איש - תורת חיים

מטריחים את ה' להחזיר ממון לבעליו – מהרש"א

מטריחים את ה' להחזיר ממון לבעליו - תורה תמימה, דברים א, יז (ס"ק כז)
על דבר זה נענש משה - גור אריה, במדבר כז, ה

"ושמעתיו" כתיב, אי גמירנא גמירנא, ואי לא אזילנא וגמירנא – מהרש"א ד"ה אי גמירנא

ראויה היתה פרשת נחלות - מהרש"א על בבא בתרא קיט ע"א

אזהרה לציבור שתהא אימת דיין עליהם – [מניין דרשו זאת חז"ל מהמקרא] – מהרש"א

כאשר ישא האומן את היונק – [אע"פ שהתינוק מבעט באביו אינו משליכו מלפניו. כך הדיין יסבול את הציבור אע"פ שמבעטים בו] – רי"ף על עין יעקב

כאשר ישא האומן את היונק - מרומי שדה

ואזהרה לדיין שיסבול את הציבור. ועד כמה? "כאשר ישא האומן את היונק" (במדבר יא, יב) – [לכאורה לא נדע מזה עדיין מה מדת הסבלנות? אלא יש לדייק הרי היה צ"ל "כאשר תשא האומנת את היונק" שהרי אין דרך לזכר לשאת את היונק? אלא זה עצמו טען משה לפני הקב"ה, שהם מבקשים ממנו מה שאין בכוחו לתת להם. אילו היו מבקשים ממנו שאלות באיסור והיתר או שאר חלקי תורה, זה בידו לתת. אבל לא סיפוק צרכיהם בדברים אחרים. ובזה הוא דומה דוקא ל"אומן" ולא לאומנת. באה התורה ללמדנו שגם בזה יסבול הדיין עול ציבור, וכמו שהיה אצל משה רבנו שהקב"ה אח"כ מילא את צרכיהם. אבל לפני זה אמרו בגמרא "אזהרה לציבור שתהא אימת דיין עליהם" ושמא פסוק שהביאו עונה גם על כך. שלא יטרידוהו בדברים היוצאים מתחום אפשרותו לעזור להם, לפי המקום ולפי הזמן] - אור הישר

יחיד מומחה – [שכל נבדל] – מהר"ל, דרך חיים 177 (פ"ד, דן יחידי)

כי אתה תבוא; כי אתה תביא – [מה ההבדל בין דור יוצאי מצרים, לבין דור של באי הארץ שהיו בעלי תורה והיה אפשר לו ליהושע להטיל מוראו עליהם] – מהרש"א

כי אתה תבוא; כי אתה תביא – [שלשה פירושים] - משך חכמה (דברים לא, ז)

כי אתה תבוא - תוספת ברכה, דברים לא, ז

טול מקל והך - מראית העין

דף י

הני ג' ה' וז' כנגד מי? – רש"י ותוספות

ג' שומרי הסף וכו' – [סוד המספרים: ג' ה' ז'. וכן בענין ברכת כהנים. נקודה, קו, שטח, מעוקב] - אגדות ג' 134

הני ג' ה' וז' כנגד מי? – [דרשה ארוכה לענין פרטי ברכת כהנים] – מהרש"א

דף יא

עמד שמואל הקטן ואמר אני הוא שעליתי שלא ברשות – מהרש"א; עיון יעקב

א"ל לשמואל הקטן: שב בני שב - ספר חסידים, כ"ב (ישנה דיבורו לומר לשון כללית "חטאתי")
א"ל לשמואל הקטן: שב בני שב – [מדוע אמר לו ב' פעמים המלים "שב"? אלא גם עכשיו וגם בשנים הבאות] - בן יהוידע

דיתיב רבי וקא דריש והריח ריח שום – [צ"ע משום מה הקפיד רבי וציוה לגרש אותו תלמיד מהשיעור? ולמה לא התאפק? אלא רבי נהג "זרוק מרה בתלמידים" (כתובות קג:) כדי לחנך אותם להתחשבות בזולת, מותר לו לרב לבייש את תלמידו] – הקפדת חכמים

דיתיב רבי וקא דריש והריח ריח שום – [מה היה הגנאי של אותו אדם באכילת שום?] - בניהו

אתה שציערת לאבא – [צ"ע כיון שאחרי יציאת ר' חייא יצאו גם כל שאר התלמידים, הרי ברור שר' חייא עצמו לא אכל שום, שא"כ למה גם להם לצאת? אלא יצאו להסתיר ולחפות על זה שבאמת אכל, לבל יביישוהו על שאכל שום ונכנס לשיעור הרבים, וגם הם הבינו כי ר' חייא לא אכל שום. ובכן מהו לשון "אתה שציערת את אבא"? אלא ודאי על ביטול תורה דרבים הוכיח אותו, ולזה היה צער לרבי. ענה ר' חייא "לא תהא כזאת בישראל. דודאי ביטול תורה הוא עון וחטא. אבל לבייש אחד מישראל לא תהא כזאת עבירה גדולה בישראל. וטוב לבטל תורה (תוספת המעתיק: לבטל מקהל של מאות, ושיעור נשגב כמו זה של רבי!) מלבייש בן ישראל"] – מהרש"א ד"ה אתה שציערת לאבא

ור' חייא מהיכא גמיר לה? – [צ"ע שהרי כל מעשה אינו דומה למעשה של קודמו] – מהרש"ל, חכמת שלמה (על הסוגיא כאן)

ור' חייא מהיכא גמיר לה? – [צ"ע מדוע לתלות כל אחד ששמע מקודמו, ולא לסבור שעשו כך מסברת עצמם? והישוב לזה] – מהרש"א

מעשה באשה אחת שבאת לבית מדרשו של ר' מאיר –
וכי דילטור אני? לך הטל גורלות – [מניין לחז"ל לדרוש כך] – מהרש"א על סנהדרין מג ע"ב ד"ה מי חטא?

ואיבעית אימה ממשה, עד אנה מאנתם – [למה הכליל משה עמהם? כדי שלא יתביישו אותם יהודים שלא יצאו ללקוט עם המלקטים, ויתנחמו כי כמו שנכלל משה עמהם, גם הם] - בן יהוידע

בת קול - עקדת יצחק, שער י"ט

בת קול – [למה נקרא בת קול, ולא בן קול] - אגדות ג' 135

בת קול - גליון מהר"ץ חיות

יש כאן אחד שראוי שתשרה עליו שכינה כמשה רבינו – [כי גם משה פרנס את ישראל ארבעים שנה, וכן הלל פרנס מ' שנה. אבל אצל שמואל הקטן לא מצאנו זאת, ולכן לא אמרו עליו "כמשה רבינו"] – מהרש"א

הי חסיד הי עניו – [בעל ענוה יש בו הפשיטות הגמורה (ביאור המעתיק: אינו מחשיב עצמו לכלום, וזה מצד שב ואל תעשה, שמאל). והוא מסולק מהגוף. ובעל חסידות הוא מטיב לכל (וזה מצד החיוב, קום ועשה, ימין). והוא מסולק מן הרע] – נתיבות עולם, ענוה, פרק א 4
הי חסיד הי עניו - אגדות ג' 136

הי חסיד הי עניו - צל"ח

הי חסיד הי עניו – [כיון שעני זה יושב במקום פחות ערך, לא יארע שאחרים יקחו מקומו בבית כנסת, ובזה תתקיים לו קביעת מקום] – בניהו, ברכות דף ו ע"ב ד"ה חסיד

הי חסיד הי עניו – [מדוע עניו? כי כשהתחיל בצעירותו ישב בביהכ"נ במקום שפל, והמשיך שם גם בעת זקנותו. וזהו עניו] - בן יהוידע, עלברכות דף ו ע"ב, ועל ב"ב ק' משום חביבותא דאברהם

הי חסיד הי עניו – [בדורות קדם לא היו מוכרים מקומות קבועים לשבת שם בבית הכנסת, אלא כל הקודם זכה. ולכן "הקובע מקום" שייך רק אצל הבא מעשרה הראשונים, ולכן הוא "הי חסיד"; או שיושב לו במקום השפל ולא מכובד ליד הפתח, ושם תמיד פנוי, ולכן אומרים עליו "הי חסיד הי עניו"] – אורח ישרים, מובא ב"ליקוטי בתר ליקוטי" על ברכות דף ו ע"ב

הי חסיד הי עניו – תוספת ברכה, בראשית יט, כז

הי חסיד הי עניו – עינים למשפט, על ברכות דף ו ע"ב

הי חסיד הי עניו תלמידו של עזרא – [תלו את הלל בעזרא, כי גם הוא עלה מבבל ולימד תורה לכלל ישראל ונהיה נשיא עליהם] – מהרש"א, על ברכות דף ו ע"ב

הי חסיד הי עניו – [מדוע הוזכרו דוקא ב' מעלות אלו? אלא במסכת ע"ז (כ ע"ב) סדרו את סדר המעלות ואמרו "חסידות גדולה מכולן" או "ענוה גדולה מכולן"; לפי חלוקי דיעות בין ר' פנחס בן יאיר ור' יהושע בן לוי. ואלו הן שיא המעלות לכן הוזכרו כאן. ולא הזכירו רוח הקודש ותחיית המתים המוזכרות שם כי הן רק בידי הקב"ה לתת ולא בידי האדם] - אור הישר

תלמידו של עזרא הסופר, שאין מספידין הרוגי מלכות - יד רמה

תלמידו של עזרא הסופר, שאין מספידין הרוגי מלכות – [כי אם יספידו הוא כערעור על גזר הדין המלך, וייחשב להם כמרד וייענשו] - בן יהוידע

שמעון וישמעאל לחרבא, וחברוהי לקטלא – [ביאור ההבדל באופן מיתתם, כי המכובדים נהרגו בסייף שנחשב מיתה קלה. אבל שאר נהרגו במיתות משונות] – מהרש"א

דף יא ע"ב

מעשה ברבן גמליאל שהיה יושב על גב מעלה בהר הבית וכו' ושלש אגרות חתוכות לפניו וכו' דזמן ביעורא מטא – מהרש"א ד"ה דזמן ביעורא מטא

דף יב

זוג בא מרקת – [ביאור ארוך על הרמזים שיש במאמר זה] – מהרש"א

זוג בא מרקת – [כתבו לו לרבא ברמז על עיבור השנה, כי פחדו מחמת גזירת המלכות. ומבאר פרטי הדברים שכתבו] - בן יהוידע

דף יד

עיר שסומכין בה תיחרב, ותחומין שסומכין בהן יעקרו – [היה מנהגם לסמוך סמוכים בנוכחות עם רב, כדי לפרסם מי הם הסמוכים. ולכן אם יבואו לעיר, יחריבו העיר. ואם בני העיר יצאו מחוץ לעיר, יחריבו אותו מקום. לכן קבע להם מקום באמצע, שיהיה בדבר ספק ואנשי כל עיר יטענו לנכרים שהדבר לא נעשה בתחומם] – מהרש"א

תחומין שסומכין בהן ייעקרו - תוספת ברכה, שה"ש ז, יב

אמר להן בני רוצו – [צ"ע מדוע סיכן את הנסמכים לכנס אותם יחד, והרי היה יכול לסמוך ע"י שליח? והתירוץ לזה] – מרגליות הים, יד ע"א פסקא ה

כאבן שאין לו הופכין – [הנני מוכן לקבל המיתה באהבה בלי הרגש צער (על מיתתי) כאבן זה שאינו מרגיש] – מהרש"א

לעולם הוי קבל וקיים – [כי מי שהוא קטן בעיני עצמו, אין מתנגד אליו] - אגדות ג' 184

הוי קבל וקיים – ["קבל" הוא בארמית לשון חושך. כלומר שילך באופן שאחרים אינם רואים אותו לכן לא יתקנאו בו] – מהרש"א על סנהדרין צב ע"א

הוי קבל וקיים - גליון מהר"ץ חיות

הוי קבל וקיים – ["קבל" הוא לשון שפלות, שהוא מוכן לקבל מאחרים] - בן יהוידע על סנהדרין צב ע"א

הוי קבל וקיים – [לשון ענוה, כאילו הוא חסר ומקבל מאחרים. וי"מ שגם הענוה יסתיר מאחרים, כאילו הוא בחושך ובסתר, לבל ישבחוהו אחרים שהוא "עניו"] - בן יהוידע על סנהדרין צב ע"א

בית אפל אין פותחין חלונות – [כי כאשר יצא מהכלל, יש לו מתנגדים וגם הנגעים באים עליו. אבל אם הוא שפל, ניצול מזה] - נתיב ב' 6 (ענוה, ב); אגדות ג' 184

העולה לגדולה, מוחלין לו על כל עונותיו – [הנסמך מתחדש בהנהגותיו ועילוי מדותיו] - מאירי

העולה לגדולה, מוחלין לו כל עונותיו – [העולה לגדולה, כאילו נעשה אדם אחר. ועוד שנעשה כללי, ואינו אדם פרטי] - אגדות ג' 136

העולה לגדולה, מוחלין לו על כל עונותיו – [כי נחשב כאילו נולד מחדש] - מרגליות הים, על דף יד ע"א (ס"ק כ)

כי סמכו רבנן לר' זירא שרו ליה הכי: לא כחל ולא שרק ולא פירכוס ויעלת חן – [ע"פ סוטה כב ע"ב "לא תתיראי מן הפרושים אלא מן הצבועים" וכו' שאין תוכם כברם, וכמו שאמרו (סוטה מז ע"ב) עליהם: "כי אין דורנו רואה אלא לפנים" (פ' מנוקדת קמץ). כחל הוא צבע לעיניים, שרק (סרק) הוא צבע על הפנים (אלו שעושים את עצמם יפים ע"י תמרוקים, אבל באמת אינם יפים), פרכוס הוא קליעת שיער (לאלו שמציגים את עצמם כנזירים וחסידים) אלא יעלת חן, כי התורה מעלה חן על לומדיה (עירובין נד ע"ב). הצבועים הם אלו שמציגים את עצמם בפני אחרים במה שבאמת אין בהם, כאילו צבעו את עצמם. וכאן אמרו כי ר' זירא באמת פרוש ומעולה באמת, בלי תוספת או שינוי צבע] – מהרש"א כאן ועל כתובות יז ע"א

לא תסמכו לנא לא מסרמיטין ולא מסרמיסין ואמרי לה לא מחמיסין ולא מטורמיסין – [הוא לשון קלקול וחמיסין לשון חטיפה. כלומר אלו שהם לומדים ומעמידים הדבר על אופניו, ולא אלו שאין טעמיהם ברורים. "סרמיסין" הם אלו שמסרסים את המסכת ואין שונים ממנו אלא פרק אחד. "סרמיטין" ששונים את המסכת חתיכות כסמרטוטין. "חמיסין" ששונים חמישית של המסכת. "תרמיסין" ששונים שתי הלכות מהמסכת] – ערוך, ערך: חמס

רבא דעמיה, מדברנא דאומתיה – [להנהגת עם ישראל צריכים לשני כוחות, גדול בתורה למען הדרכתם, ומקורב למלכות. שניהם היו בר' אבהו] – מהרש"א

רבא דעמיה, מדברנא דאומתיה - פתח עינים על כתובות יז ע"א (שבעה פירושים)

רבא דעמיה, מדברנא דאומתיה – [ברכה זו של גוים, תואמת גם מה שאומרים עליו בשמים. רבא דעמיה, שמלמדם תורה. מדברנא דאומתיה, בעניני גשמיות. בוצינא דנהורא, מאיר להם בזכותו למעלה, מתייך לשלם שבבואו מביא ברכה גם לגוים, כמו יוסף בבית פוטיפר] - בן יהוידע על כתובות יז ע"א

רבא דעמיה, מדברנא דאומתיה – [וכן שבחו אותו שאע"פ שהוא עוסק בתורה, הוא דואג לצרכי העיר והמדינה] – בן יהוידע על כתובות יז ע"א, ד"ה או יובן בס"ד

בוצינא דנהורא - מרגליות הים, סוף ד"ה בוצינא דנהורא

דף טז
הדבר הגדול, הדבר הקשה - תורה תמימה, על שמות יח, כב (ס"ק לח)

רוח צפונית - עיין רש"י וזהר חדש בראשית י"ג.

רוח צפונית מנשבת בו והיה מנגן מאליו, מיד היה דוד עומד ועוסק בתורה – [צ"ע היה צ"ל מיד היה מקיץ, או מיד היה מתעורר? אלא שהיה לומד גם עד השעה ההיא, אבל כמתנמנם. וכנגן הכנור קם על רגליו ללמוד] – מהרש"א

רוח צפונית – [היא ממדת "בינה". דוד התעורר מכח בינה שבלבו, משם כח הבדלה והבחנה מה בין טוב לרע, ולכן בחצות קורא השכוי] - ביאור הגר"א לתקוני זוהר (דף 243)

לכן והתפרנסו זה מזה – [כלומר שיתנו צדקה זה לזה. אמרו לו אין הקומץ משביע, כלומר העם אינו מסתפק במועט אלא דורשים מותרות. ואם תאמר שעשירים יתנו בשפע רחב יותר, אבל אין הבור מתמלא מחולייתו. לכן אמרו ב' משלים] - מהרש"א

יועצים באחיתופל - שו"ת רשב"א א, מח

יועצים באחיתופל ונמלכין בסנהדרין – נוטלים עמה מדינית מאחיתופל, ואח"כ שואלים מהסנהדרין כיצד יתנהגו במלחמה ע"פ תורה] – מהרש"א

יועצים באחיתופל - תקנת השבין ג, דובר צדק 24

יועצים באחיתופל – [וזה עוד לפני שנוטלים רשות מהסנהדרין, כי האדם צריך לבחור תחילה אמצעיים טבעיים, כהשתדלות טבעית, ורק אח"כ נמלך בתורה אם מותר הדבר] – מלבי"ם, ארץ חמדה, ליקוטים בסוף ויקרא, עמ' 53 וע"ע דברי "בן יהוידע" על פסחים נו ע"א "קיצץ דלתות ההיכל"

דף יז

בקלפי נשתיירו - שו"ת רדב"ז ח"ב תשע"ט

בקלפי נשתיירו – מהרש"א, ד"ה י"א בקלפי נשתיירו; וד"ה וב' הניח חלק

בקלפי נשתיירו – [למה לא השאירו כל הקלפים ריקן פרט לשנים?] - מראית העין

בקלפי נשתיירו – [ג' אופנים כיצד סידר הפתקאות] - מרגליות הים, יז ע"א (ס"ק א-ג)

ומה נבואה נתנבאו? משה מת וכו', על עסקי שליו, על עסקי גוג ומגוג – [שלשת הדרשות האלו נדרשו ממלת "במחנה"] – מהרש"א ד"ה משה מת

משה מת, יהושע מכניס - של"ה דף קצז: (שבועות, סרסור)

משה מת, יהושע מכניס - יערות דבש (ח"א רמח, דרש י"ג)

משה מת, יהושע מכניס – [דרשו המלה "מתנבאים" הוא "מת נביאם"] - מרגליות הים, ד"ה ומה נבואה

על עסקי גוג ומגוג, ב' אנשים במחנה - רבנו בחיי (במדבר יא, כה)

על עסקי גוג ומגוג, ב' אנשים במחנה – [קשר בין שבעים זקנים לענין גוג ומגוג] - אגדות ג' 136

אל תקרי שנים (ש' קמוצה) אלא שנים (ש' שואית) - קורא באמת, סנהדרין פסקא א'

קול גדול ולא יסף – [כלומר, עד היום הזה בני תורה מחדשים בתורה] - תורת חיים

אדוני משה כלאם - תורה תמימה, במדבר יא, כח (ס"ק כז)

הטל עליהם צרכי ציבור – [מי שהוא טרוד, אין בו מנוחת הנפש ולא תשרה עליו שכינה] - אגדות ג' 136

והם כלים – [תוספות פירשו שנבואתם תפסיק שאין השכינה שורה אלא מתוך שמחה, ולא מתוך עצבות; ומהרש"א פירש שהעולם יראה שאין בהם כח הנבואה]

סנהדרין שראו כולם לחובה, פוטרין אותו - נצח 77, יג; באר הגולה 26, ב

בעלי קומה - עינים למשפט

בעלי קומה – [מקורות בחז"ל לשבח זה] - מרגליות הים, יז ע"א (ס"ק כו)

בעלי חכמה – [מה בין חכמה לתבונה] - מרגליות הים, יז ע"א (ס"ק כח )

בעלי זקנה - עינים למשפט (וע"ע דבריו לסנהדרין דף לו ע"ב פסקא ג')

בעלי זקנה – [אבל לא מופלגים בשנים שכבר שכחו צער גידול בנים] - מרגליות הים, יז ע"א (ס"ק ל)

אין מושיבין בסנהדרין אלא היודע לטהר השרץ – מאירי

אין מושיבין בסנהדרין אלא היודע לטהר השרץ – מהר"ל, דרשה על התורה 42

אין מושיבין בסנהדרין אלא היודע לטהר השרץ – [כי צריך להיות לו כשרון ללמד זכות גם על החייב עונש] – מהרש"א

אין מושיבין בסנהדרין אלא היודע לטהר השרץ - יערות דבש (ח"ב עמ' קלב דרש ו')

אין מושיבין בסנהדרין אלא היודע לטהר השרץ – ר' צדוק, רסיסי לילה, נא (110)

אין מושיבין בסנהדרין אלא היודע לטהר השרץ – [זו קל וחומר הנפרך, אלא כוונתם ללמוד שיעור טומאתו בכעדשה] - מרגליות הים, יז ע"ב (ס"ק לט בשם ערוך לנר)

למדים לפני חכמים - [אוסף ביאורים וסימוכין לרוב החכמים שהוזכרו כאן] - מרגליות הים, על דף יז ע"ב (ס"ק י-כד)

מאירים את העינים – [נחיצות דבר זה לת"ח, כי במדרש תהלים פרק ז אמרו: תושיה זו תורה, שמתשת כח הגוף והעינים] - מרגליות הים, יז ע"ב (ס"ק לה)

דף יח

נמצאו דייני ישראל ז' רבואות וח' אלפים ושש מאות – [תיאום החשבון] – תוספות

שרי אלפים; שש מאות - גור אריה, שמות יח, כא

שרי אלפים; שש מאות – [בירור החשבון, ויישוב לקושיית התוספות] - בן יהוידע

שרי אלפים; שש מאות – [מדוע לא מנו שר לחמש מאות, ממוצע בין שר למאה ושר לאלף? ועוד ביאור כי מכל אלף הנכנסים לבית המדרש יוצא רק אחד מחמשים ללימוד אגדה. ובכן שרי אלפים הם בעלי הוראה, שרי מאות הם בעלי התלמוד, לומדי אגדה הם שרי חמשים, שרי עשרות הם בעלי המשנה. ומי שאינו אפילו במשנה, אין ממנים אותו לשר] - מרגליות הים, על דף יח ע"ב (ס"ק א)

דף יח ע"ב

הנך ג' רועי בקר – נגד נפש הטבעית, נפש החיונית וכח האדם הנפשיי] – מהרש"א