|
|
|
| אתר דעת | אגדות חז"ל | שערי האגדה | מפרשים | מאמרים | אגדה בראייה עכשווית | מסכת אבות | מאמרים נוספים | אודות | צור קשר |
מקורות לפרק |
|
כל ישראל יש להם חלק - תפארת ישראל 19, 48 (ה, טו); אגדות ג' 175-176 כל ישראל יש להם חלק – [כי הם נבדלים מהגשמי, ולא כן האומות] – אגדות ג' 176-177 כל ישראל יש להם חלק - י' מאמרות, אם כל חי, ג' לה כל ישראל יש להם חלק – [אחרי שקבלו עונשם על עוונותיהם] – מהרש"א כל ישראל יש להם חלק - בינה לעתים, עת לחשות, דרוש א' פרקי אבות (רכד) כל ישראל יש להם חלק - תורת חיים כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא – [ההבדל בין לשון "יש להם חלק", ויותר מזה "בן עוה"ב", ויותר מזה "מזומן לחיי עוה"ב] – בן יהוידע, על בבא מציעא פה ע"א ד"ה ולמה ליה כולי האי (לפני מאמר "כל המלמד בן עם הארץ תורה") כל ישראל יש להם חלק - מרגליות הים נצר מטעי, מעשי ידי להתפאר – מהר"ל, דרך חיים, דף יב, הקדמה; אגדות ג' 176 ואלו שאין להם חלק - שו"ת רשב"א ח"א, ט ואלו שאין להם חלק – [עיין תוספות בסוטה ה ע"א ד"ה כל אדם, מונה עוד מי שאינם קמים לתחיה] – מרגליות הים, דף צ ע"א, פרק אחד עשר, פסקא ח ואלו שאין להם חלק - עיקרים ח"א, י וכן ח"ד, לא ואלו שאין להם חלק – [אין להם חלק ידוע בפני עצמן, אבל הן נהנין וניזונין מכמה אוצרות של צדקה הגנוזים לאותן שלא זכו] – רבנו בחיי, ויקרא יח, כט (מהד' מוסד הרב קוק, דף תקטז) ואלו שאין להם חלק - שו"ת ריב"ש מ"ה ואלו שאין להם חלק - עקידת יצחק, שער ס"ז ואלו שאין להם חלק – [צ"ע הרי ברישא מפורש כי כל ישראל יש להם חלק?! אלא בא ללמד שהללו לא נחשבו בכלל ישראל] – מהר"ל, דרך חיים, יא (פ"א, כל ישראל יש להם חלק); אגדות ג' 175 [אמר המעתיק: וכן כתב רמב"ם הגדרה זו, בפירוש המשנה הזאת, מהד' הגר"י קאפח, בהוצאת מוסד הרב קוק, נזיקין, עמ' קמה] ואלו שאין להם חלק - תורת חיים ואלו שאין להם חלק – [כל ישראל אפילו חייבי כריתות ומיתת בית דין, אינו נכרת רק נפש הבהמית שלהן, אבל הנשמה העליונה שבהן, ניצוץ אלוהי היא, ואינה מקבלת כלייה] – תפארת ישראל, על המשנה, פרק י ס"ק ב [אמר המעתיק: ע"ע תניא, עמ' 190 וכן "נפש החיים" להגר"ח ולוז'ין, שער א פרק יח. ושורש דבר יש ברקנאטי, תשא, ד"ה אני אעביר כל טובי. וכן כתב "לשם שבו ואחלמה", הקדמות ושערים, עמ' 45, 60. וכן כתב "מדרש תלפיות" למקובל, רבי אליהו מאיזמיר. ואפשר כי המקור לזה הוא בתקוני זהר, סוף תיקון ל"א, "בגין דלא ישתיצי עובדי ידוי, נשמתן וגופן". ואלו שאין להם חלק - אגדת אליהו, פאה פ"א פסקא כ"ו ואלו שאין להם חלק – [משום מה הזכירו זאת במשנה? כדי שעל ידי בזיונם ישמש להם כפרה ויקל על עוונם, כמו שאמרו על עון העגל "נקרא ומתרגם" (מגילה כה ע"ב)] - בן יהוידע, ד"ה שלשה מלכים ירבעם אחאב ומנשה ואלו שאין להם חלק – [ביאור בענין מהותו של עוה"ב] - עינים למשפט האומר אין תחיית המתים מן התורה – אגדות ג' 232-233 האומר אין תחיית המתים מן התורה – [מדוע המשנה הקדים זה לפני הכופר בתורה? אלא כאן נענש מדה כנגד מדה, יותר משאר כפירה] – מהרש"א האומר אין תורה מן השמים – דרך חיים 136, 195 (פ"ג, המחלל את הקדשים : פ"ד, עוה"ז דומה לפרוזדור); אגדות ג' 232-233 האומר אין תורה מן השמים - גר"א (בראשית א, ה ע"ד רמז) והאפיקורוס – אגדות ג' 232-233 והאפיקורוס – [ביאור המלה או השם] – מרגליות הים, דף צ ע"א פסקאות יב-יג אף הקורא בספרים החיצונים – עוד עיין להלן סנהדרין דף ק' ע"ב אף הקורא בספרים חיצונים – [כגון ספרי אריסטו וחבריו. ובכלל זה הקורא בספר דברי הימים של מלכי ע"ז, ובשירים של עגבים, ודברי חשק שאין בהם חכמה ולא תועלת אלא איבוד זמן בלבד] – מברטנורא, ד"ה בספרים החיצונים אף הקורא בספרים החיצונים – אגדות ג' 233 אף הקורא בספרים חיצונים – [וכולן דוקא בקורא בהן קבע. אבל בדרך עראי, המאמין לא יחוש מלקרות בהן כדי לידע מה להשיב לאפיקורוס. ובפרט בבית הכסא ראוי לת"ח לעיין בהם] – ר' יעקב עמדין, "לחם שמים", מובא ב"תפארת ישראל" על המשנה, פסקא ח [אמנם דברי חשק, גם שם אסור] אף הקורא בספרים חיצונים - עינים למשפט אף הקורא בספרים חיצונים – [בתקופת חז"ל חששו פן יכניסו ספרים ההם בתוך כתבי הקודש. אבל ספרים שאין בהם החשש ההוא, הם כקורא באיגרת] - מרגליות הים, דף צ ע"א פסקא טו (עיי"ש הוכחותיו מהמדרש) והלוחש [פסוק] על המכה – [והוא משתמש בתורה לדבר שהוא היפך לתורה שתהיה התורה רפואה לגוף, והוא משתמש בשכלי לדבר גופני. וזה הוא עקירת מדריגת התורה מעלה השכלית אל ענין גופני] - אגדות ג' 233 והלוחש על המכה - מרגליות הים אף ההוגה את השם באותיותיו – [אפילו לומר ארבע האותיות בנפרד, חטא גדול הוא] – רמ"ע מפאנו, מאמר המילואים, כת"י, מובא בספר "פניני הרמ"ע", מהד' ביהמד"ר לב שמח, שנת תשס"ד, ח"ב עמ' תקפ [וי"א כי גם שם י-ה אסור לבטא באותיותיו (שם, עמ' תקפא)] אף ההוגה את השם באותיותיו – אגדות ג' 233 ההוגה את השם באותיותיו - פתח עינים (לסנהדרין ק' ע"ב) ההוגה את השם באותיותיו – [פשט הענין שאסור להגות שם יהו"ה כפי כתיבתו, אלא יש לבטא אדני. אבל התוספות (סוכה ה ע"א; ע"ז יח ע"א) אסרו אפילו לבטא יוד הא ואו הא. ור' אלחנן אסר אפילו להזכיר אותיות אלף דלת נון יוד. והעיר על כך שו"ת רדב"ז (ללשונות הרמב"ם, סי' ל"ה) שזו היא חומרא יתרה, וכל שאר השמות פרט ליהו"ה אינם אסורים לפי אותיותיהם. ובספר "בן איש חי" התיר לבטא כך: יוד ועוד הא ועוד ואו הא] ההוגה את השם באותיותיו - מרגליות הים על דף צ ע"א פסקא י"ז, ועל דף קא ע"ב פסקאות ג-ד וכל כך למה ? הוא כפר בתחיית המתים - רס"ג, אמונות ודיעות, (ז ,ו) (ט, ד) וכל כך למה ? הוא כפר בתחיית המתים - מרגליות הים, דף צ ע"א פסקא כג כל מדותיו של ה' מדה כנגד מדה - סוטה ח: כל מדותיו של ה' מדה כנגד מדה - מורה נבוכים ג' יז כל מדותיו של ה' מדה כנגד מדה - אגדות ג' 177 קללת חכם אפילו על חנם היא באה - אגדות ג' 177 ע"ע ברכות נו ע"ב, מכות דף יא קללת חכם אפילו על חנם היא באה - ר"א דסלר ח"ד 222 קללת חכם אפילו על חנם היא באה – כי ת"ח יש בו דרגת השכל, ושאר אנשים חומריים. והצורה פועלת על החומר] – אגדות ג' 177 קללת חכם אפילו על חנם היא באה – [צ"ל שלא על חנם ממש אלא שלא היה ראוי לעונש אם לא מחמת כבוד החכם חלה הקללה. וע"ע "עינים למשפט" לסנהדרין דף צ: ד"ה קללת חכם, הוסיף ענינים] - עינים למשפט אהרן לעולם קיים? – [אין פירושו שיתנו תרומה לאהרן לעתיד לבוא, שהרי אין אז יבול האדמה. אלא אם אין אהרן האיש קיים לעתיד לבוא, אין כאן נתינה גמורה כי אם לזמן. והרי התורה ציותה על נתינה אמתית] - אגדות ג' 177 אהרן לעולם קיים? - תורת חיים אהרן לעולם קיים? – [ביאור עומק הדרשה, כי כמה מלים בפסוק זה כמיותרות] - הנצי"ב, העמק דבר (במדבר יח, כח) אהרן לעולם קיים? – [כי בפרשת צו כתוב "אהרן ובניו" וכאן כתוב רק אהרן בלבד] – ערוך לנר, הובא ב"מרגליות הים", צ' ע"ב פסקא א שעתיד [אהרן] לחיות וישראל נותנין לו תרומה – [אע"פ שלעתיד לבוא יש כבר נחלה בא"י לשבט לוי ואינם זקוקים לתמיכה ע"ישאר השבטים, אבל הם מקבלים תמורת עבודתם במקדש] – מרגליות הים, צ ע"ב פסקא ג [נתינת א"י אל האבות] לכם לא נאמר אלא להם – [כי נתינה שיש לה הפסק, אינה נתינה גמורה] – אגדות ג' 178 [נתינת א"י אל האבות] לכם לא נאמר אלא להם – [הדיוק הוא כי בהמשך הכתובים כתוב "והבאתי אתכם אל הארץ" ובכן בולט מאד ששינה ואמר "להם"] – רי"ף על העין יעקב, מובא במרגליות הים, פסקא ח וקם העם וזנה – [עומק אופן הדרשה הזאת] - אגדות ג' 177 ב' פסקאות וקם העם וזנה - תורת חיים וקם העם וזנה - פרי צדיק (חלק חמישי 196 וילך, י') וקם העם וזנה - תורה תמימה, דברים לא, טז (ס"ק כ) וקם העם וזנה - אמת ליעקב וקם העם וזנה – [ההוכחה רואים מפסוק זה, שאין הידיעה מראש סותרת הבחירה, ואעפ"כ הקב"ה יסדר שעוד יתנו תרומה לאהרן] – חיד"א בשם ר' העשיל, מובא במרגליות הים, דף צ ע"ב פסקא יב ואתם הדבקים בה', חיים כולכם היום – [כיצד מרומז כאן עוה"ב? אלא כאשר הנפש דבוקה בגוף כיצד תהיה דבוקה בה'? אלא ודאי מדובר אחרי שכבר אין גוף] - בן יהוידע הקב"ה מחיה מתים ויודע מה עתיד להיות - פתח עינים נקוטו מיהא פלגא בידייכו - נודע ביהודה, אהבת ציון, דרוש ג' נקוטו מיהא פלגא בידייכו - דברי שאול נקוטו מיהא פלגא בידייכו – [צ"ע הם שאלו ב' שאלות, ולמה ענה רק על אחת? והיישוב לזה] - בן יהוידע נקוטו מיהא פלגא בידייכו - מרגליות הים, צ ע"ב פסקא יא אמרתי להן זייפתם תורתכם ולא העליתם בידכם כלום – [כי במקום שכתוב בסוף פרשה ב' של קריאת שמע "לתת להם" הם שינו וכתבו "לתת לכם", בהבנה שכיון שנתיישבו בא"י כבר לא יגלו ממנה, וכאילו לא מדובר על תחיית המתים] – מהרש"א הכרת תכרת – [כיצד זה נדרש גם על חיי עוה"ז וגם על חיי עוה"ב] - מרגליות הים, דף צ ע"ב פסקא יד הכרת תכרת - וכי שלשה עולמים יש? – תורת חיים שאלה קליאפטרא: עומדים ערומים או בלבושיהם – [אין הכוונה בגדים מוחשיים (אלא כנראה בגדים ע"פ מעשיהם, כמו שאמרו בקהלת רבה, פסוק "בכל עת יהיו בגדיך לבנים", "אינו מדבר אלא במצות ומעשים טובים ובתורה")] - אגדות ג' 178 (ב' פסקאות); שאלה קליאפטרא: עומדים ערומים או בלבושיהם – [האדם הוא בעולם הזה בלי כבוד מושלם כי יש בגופו דברי גנות, כי יש בו צואה ושתם ושאר גנאי כי נוצר מטיפה סרוחה. אבל אחרי התחיה יקום בכבוד מושלם כי אין בו גנות הגוף ואינו נוצר מטיפה סרוחה] – מהר"ל, נר מצוה 30 (סוף הספר) שאלה קליאפטרא: עומדים ערומים או בלבושיהם – [מה נפקא מינה בזה? אלא שאלה אם קמים ויש להם יצר הרע, וזקוקים למלבושים, או קמים במצב של אדם הראשון לפני החטא] - בניהו צדיקים שנקברים בלבושיהם – [בלשון חכמים "גלימא" היא מדת החומר, "לבוש" בא מצד הצורה. ודברו כאן לשון משל לנאמר. ולכן דייקו ולא אמרו "עתידים לעמוד בבגדיהם". כי "לבוש" בא מלשון "לא בושה" (שבת עז ע"ב). ומצאנו (שבת קיד ע"א) כי רב ינאי בקש באיזה לבוש יקברוהו כי חשש שלא יגרום בושה לשאר חכמים שיהיה ביניהם, וגם חשש שמא הוא יתבייש מהם] – מהרש"א, על שבת קיד ע"א ד"ה אל תקברוני צדיקים שנקברים בלבושיהם – ["לבושיהם" הם מעשים טובים שהצדיקים עשו בחייהם] – ר' יצחק אייזיק חבר, אפיקי ים, על סנהדרין צב ע"א ד"ה א"ר טבי שלש הנה לא תשבענה צדיקים שנקברים בלבושיהם – מרגליות הים, דף צ ע"ב פסקא יט דף צא מן מים יצר, מן טיט לא כל שכן? - אגדות ג' 178-179 ד"ה ועפרא מי קא חיי, וד"ה בנו לי פלטרין כלי זכוכית – [כי האדם נברא ברוח אלקים (אמר המלקט: עיין דברי "נפש החיים" (שר א' פרק ט"ו ד"ה אמנם בחינת נשמה)] - אגדות ג' 178 אמריתו דשכבי חיי - בינה לעתים, עת צאת, דרוש לשבת וחוה"מ פסח (קצג) עפרא מי קא חיי? - אגדות ג' 178 וראה עכבר - רמב"ם פירוש המשנה, חולין פ"ט מ"ו, עיי"ש דברי הגר"י קאפח וראה עכבר - אגדות ג' 179 וראה עכבר - תפארת ישראל, למשנה בחולין ט, ו, בועז עלה ההר וראה שהיום אין בו אלא חלזון אחד – [על איזה סוג חלזון מדובר] - מרגליות הים, דף צא ע"א פסקא ד גביהה בן פסיסא – [על ויכוח בינו לבין אלכסנדר] - מרגליות הים, צא ע"א פסקא י' ד"ה לפני אלכסנדר רופא אומן תיקרא – [ע"פ סוד, הגוי ימשוך לעצמו את החלק הרע שבישראל, והיהודי יקבל חלקי הטוב שבנפש הגוי ההוא] - בן יהוידע כשבאו בני אפריקי – [אלו הם בני גרגשי, שפנו מקום מא"י] – מהרש"א; מרגליות הים, דף צא ע"א פסקא ח תנו לנו שכר עבודה - משך חכמה (בראשית מז, כג) תנו לנו שכר עבודה – [הוא פשוטו של מקרא כי ה' ייעד לצאצאי אברהם "ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וכו' ואחרי כן יצאו ברכוש גדול" (בראשית טו, יג) הרי שזו היא שכר עבודתם] - אור הישר ואותה שנה שביעית היתה – [יש סיוע מכאן לשיטת רמב"ם במנין שנת השביעית] - מרגליות הים, דף צא ע"ב פסקא יג ישראל ומצרים באים לדין - של"ה דף מא, ודפים קסו-קסט (י' מאמרות, מאמר א'); ושוב: (פסחים, דרוש ד' ומסומן בנדפס בטעות דרוש ג') ישראל ומצרים באים לדין – [ביאור טענות ומענות שלהם] - בן יהוידע ושוב פעם באו בני ישמעאל ובני קטורה – [באו יחד למען לא ידחו את בני ישמעאל כי הם בני שפחה, לכן הצטרפו בני קטורה, שלא נולדו מהשפחה] - מרגליות הים, דף צא ע"א פסקא טו מאי מתנות? – [דרשו מלת "מתנות" כי כבר נאמר מקודם "כל אשר לו ליצחק"] - מרגליות הים מסר להם שם טומאה – [לא להשתמש בטומאה, אלא כיצד להתגונן מנזקי הטומאה. וחז"ל דרשו זאת כי אי אפשר לפרש שהוריש להם נכסים, שהרי כתיב "ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק"] - גור אריה, בראשית כה, ו (מהד' מכון ירושלים, פסקא ז) מסר להם שם טומאה – [רש"י פירש: כשוף ומעשה שדים. וזה רק לפי מאן דאמר (סנהדרין נו:) שבן נח לא נצטוה על הכישוף. ואברהם ידע כי "לא תלמד לעשות אבל אתה למד להבין ולהורות" (סנהדרין סח.). אבל לפי מהרש"א יש לפרש רק לענין מעשה שדים בלבד] – מהרש"א מסר להם שם טומאה - פתח עינים מסר להם שם טומאה - פרי צדיק (חיי שרה, ו' 64) מאי מתנות? מסר להם שם טומאה – [מדוע דרשו חז"ל מלה זו ולא השאירו אותה על פשוטה? אלא קיים אברהם כל התורה, ולמה העביר נחלה מבני קטורה ונתן הכל ליצחק? והיישוב לזה] - בן יהוידע מסר להם שם טומאה - תורה תמימה, בראשית כה, ו (ס"ק ה) מסר להם שם טומאה - [וכי תעלה על דעתך שאברהם מפיץ כשפים? אלא מסר "שם" כיצד לסלק את הכשפים] - מרגליות הים, דף צא ע"א פסקא יח גוף ונשמה יכולין לפטור עצמן מן הדין וכו' בכורות נאות – [מדוע המשילו "בכורות נאות" ולא אמרו תאנים וענבים סתם] - בניהו אנטונינוס: גוף ונשמה יכולין לפטור עצמם מן הדין - אגדות ג' 180 אנטונינוס: גוף ונשמה יכולין לפטור עצמם מן הדין - דברי שאול דף צא ע"ב הרכיב חיגר על גבי סומא ודן אותם כאחד – מפני מה חמה יוצאת במזרח ושוקעת במערב? - כדי ליתן שלום לקונה, לך משתחוים, עד פלגא דרקיע - יד רמה כדי ליתן שלום לקונה, לך משתחוים, עד פלגא דרקיע - [לא דברו חז"ל על המוחש, כי אם על בחינת המהות הפנימית] – באר הגולה 106 (באר ו'); אגדות ג' 179-180 ג' פסקאות כדי ליתן שלום לקונה, לך משתחוים, עד פלגא דרקיע - [לא דברו חז"ל על המוחש, כי אם על בחינת המהות הפנימית] - רמח"ל, אדיר במרום, דפו"י עמ' 132; ובמהדורת שנת תש"ן עמ' רלה; רמח"ל, ילקוט ידיעת האמת, עמ' רמ"ד; ובמאמר המובא בהקדמה ל"עין יעקב" (חמשה כרכים) נשמה מאימתי ניתנה באדם, משעת יצירה – [אע"ג שאין בו עדיין נשמה, אבל כיון שהוא בכח (ביכולת) להגיע להיות בו נשמה, נקרא שיש בו] – אגדות ג' 180 מאימתי יצר הרע שולט באדם משעת יצירה או משעת יציאה? - אגדות ג' 180 (ב' פסקאות); נתיב ב' 216 (ליצנות, א); דרך חיים 71 (פ"ב, יפה תורה עם דרך ארץ); מאימתי יצר הרע שולט באדם משעת יצירה או משעת יציאה? - [צ"ע הא מעשה במסכת יומא פג ע"א לענין אשה הרה המתאוה לאכול ביום הכיפורים, ונולד שבתאי אוצר פירות? ובכן יש כבר יצה"ר? וכן צ"ע ממעשה עשו בבטן רבקה, מתרוצץ לצאת על פתחי ע"ז. אלא יש לחלק באדם שטבעו רע, לבין הסתה מבחוץ ע"י יצה"ר] - גור אריה, בראשית ח, כא; ושוב בראשית כה, כב ויתרוצצו [ובספר מרגליות הים לסנהדרין צא ע"ב פסקא ח, מביא בשם "רמת שמואל" כי אחרי ז' חדשי עיבור ראוי לצאת, ומאז יש כבר יצה"ר. ובזה מיושב מעשה עשו, ושבתאי הרשע מאימתי יצר הרע שולט באדם משעת יצירה או משעת יציאה? - [ביאור באריכות, ויישוב הקושיא מן "זורו רשעים מרחם" (יומא פג.)] – גור אריה, בראשית ח, כא (מהד' מכון ירושלים, פסקא כד עיי"ש הערת הרב יהושע הרטמן) מאימתי יצר הרע שולט באדם משעת יצירה או משעת יציאה? - [צ"ע הא מעשה במסכת יומא פג ע"א לענין אשה הרה המתאוה לאכול ביום הכיפורים, ונולד שבתאי אוצר פירות? ובכן יש כבר יצה"ר? אלא אגב אמו יש כבר יצר הרע, אך לא בוולד עצמו. אבל קשה מהפסוק אצל רבקה "ויתרוצצו הבנים בקרבה" ואצל רבקה לא שלט יצר הרע?] – מהרש"א מאימתי יצר הרע שולט באדם משעת יצירה או משעת יציאה? - [לענין "נשמה" גרסו חז"ל "ניתן". ולענין "יצר הרע" גרסו "שולט", כי ה' לא נותן בו אלא האדם עצמו פותח ליצר הרע פתח לשלוט בו] – תורת חיים, מובא במרגליות הים, דף צא ע"ב פסקא ז מאימתי יצר הרע שולט באדם משעת יצירה או משעת יציאה? - אמת ליעקב (ממחבר נתיבות המשפט) לבבא בתרא דף ע"ג מאימתי יצר הרע שולט באדם משעת יצירה או משעת יציאה? - עינים למשפט מאימתי יצר הרע שולט באדם משעת יצירה או משעת יציאה? - [בתחילה יצר הטוב נמצא באדם עד שנולד, ואח"כ נדחה מפני יצה"ר וחוזר לבוא בגיל בר מצוה] – מרגליות הים, דף צא ע"ב פסקא ח עומדין במומן ומתרפאין - רס"ג, אמונות ודיעות ז, ח הנער בן מאה שנה ימות - דרשות הר"ן, סוף דרוש ה' הנער בן מאה שנה ימות – [כי הגוים אינם דבקים בכח החיים כמו ישראל] - אגדות ג' 180 הנער בן מאה שנה ימות - תורת חיים כאן בישראל כאן באומות העולם – ספר חסידים, סי' שסח (עיין שם "מקור חיים" להרב ראובן מרגליות) חמה ולבנה - אגדות ג' 180 והיה אור הלבנה כאור החמה – [כלומר לא רק בתור מחזיר אור מהשמש, אלא היא בעצמה יוצרת אור] – עין אליהו ואור החמה שבעתים כאור שבעת הימים – [צ"ע מדוע לא הביא פסוק "לא יהיה לך השמש לאור יומם וכו' והיה לך ה' לאור עולם" (ישעיה ס, יט). וישוב לזה. ועוד כירצה לרמוז שאותו אור שרואים על ידו מסוף העולם ועד סופו, ונגנז למען הצדיקים, ישוב אלינו] – מהרש"א ואור החמה שבעתים כאור שבעת הימים - תורת חיים אור החמה שבעתים - מרגליות הים, דף צא ע"ב פסקאות יא-יד אין בין העוה"ז לימות המשיח אלא שיעבוד מלכיות בלבד – [אין כוונתו בלבד שיסולק שיעבוד מלכיות מישראל, אלא יותר מזה שכל המלכיות יהיו משועבדים לישראל] – ר"י אברבנאל, ישועות מלכו, עיון השני, פרק ז ד"ה ואמנם אמרו אלא שיעבוד מלכויות ע"ע לקט מפרשים על ברכות לד ע"ב מחצתי ואני ארפא - אגדות ג' 180 מה שאני ממית אני מחיה, והדר מה שמחצתי אני ארפא – [מקורות לכך במדרש וזהר. ולכן בתפילה ברכ שניה היא ברכת מחיה מתים ברחמים רבים, ורק אח"כ מזכירים רופא חולים] - מרגליות הים, דף צא ע"ב פסקא טו אני אמית ואחיה - מרגליות הים "שר" לא נאמר, אלא "ישיר" – [כאשר האדם בשלימות הוא שר. ואין שלימות גמורה עד לעתיד לבוא] - נצח 110 (כב); אגדות ג' 181; גור אריה, שמות טו, א האומר שירה בעוה"ז, "אשרי יושבי" – [שירה באה מפני שלימות, ובזה דומה לעוה"ב] - אגדות ג' 181 האומר שירה בעוה"ז, "אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה" – [צ"ע הרי שואלים להאומר שבח "סיימתינהו לכולהו שבחא דמארך?" (ברכות לג ע"ב). אלא כיון שאומרים מקצת שבחו בפניו (עירובין יח ע"ב), ולעניננו "מלוא כל הארץ כבודו" הרי זה "בפניו", כל האומר שבח מתכוין להגיד רק מקצת, ולכן מותר. ולכן הביאו פסוק זה, כי אנו "יושבי ביתך" (בנוכחותו) ועוד יהללוך תמיד] - בן יהוידע קול צופיך נשאו קול, יחדו ירננו – [לעתיד לבוא תהיה שלימות גמורה, לפיכך יאמרו שירה. ולעתיד לבוא יתאחד הכל] - אגדות ג' 181 עתידים הנביאים לומר שירה בקול אחד – [כי בעולמנו זה מנבא לטוב, וזה לרע. אבל לעתיד יהיה הכל לטובה ובקול אחד] - בן יהוידע; בניהו אז ישיר משה - תורה תמימה, שמות טו, א (ס"ק א) אז יבנה שלמה – מהרש"א מורשה היא לישראל מששת ימי בראשית – [כי תנאי התנה הקב"ה עם מעשה בראשית שיקבלו ישראל תורה (שבת פח.) ואם לאו יחזיר אותם לתהו ובהו] - בניהו המונע הלכה מפי תלמיד, מנקבין אותו "ככברה" – [פירושו שהוא ישכח לימודו, כמו כברה מנוקבת (העיר "בן יהוידע": ולמה לא אמרו כמו שאמרו במשנה (אבות, ה) כמשפך? אלא שזה איננו שוכח את הכל, אלא זוכר קצת פה וקצת שם, וזה מצער אותו יותר כי אינו מועיל כלום)] – מהרש"א המונע הלכה מפי תלמיד, מנקבין אותו "ככברה" – [נקב גמור ומפולש כמו בכברה] - אגדות ג' 182; נתיב א' 35 (תורה, ח) המונע הלכה מפי תלמיד, מנקבין אותו "ככברה" - פתח עינים המונע הלכה "מפי" תלמיד, מנקבין אותו "ככברה" – [הדגשת מלת "מפי" עד כדי שהתלמיד יכול לחזור ולשנות בפיו מה ששמע] - בן יהוידע המונע הלכה מפי תלמיד, מנקבין אותו "ככברה" - עינים למשפט המונע הלכה "מפי" תלמיד, מנקבין אותו "ככברה" - מרגליות הים המונע הלכה מפי תלמיד – [כי עצם התורה הוא להשפיע אותה לאחרים] - נתיב א' 35 (תורה, ח) המונע הלכה מפי תלמיד - אגדות ג' 181; דרשה על התורה 38 המונע הלכה מפי תלמיד – [מהו לשון "מפי" תלמיד? אלא חייב הרב ללמוד עם התלמיד כל כך פעמים עד שגם התלמיד יכול לחזור ולומר את דברי תורה ששמע] – מהרש"א (וכן הוא במכילתא תחילת פרשת משפטים, ומובא שם ברש"י, על "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" כותב "עד שתהא סדורה בפיהם") המונע הלכה מפי תלמיד - הגהת ר"י עמדין המונע הלכה מפי תלמיד - שו"ת נודע ביהודה, תנינא יו"ד סוף ק"צ המונע הלכה מפי תלמיד - תורת חיים המונע הלכה מפי תלמיד - תורה תמימה, בראשית כה, כג (ס"ק כ) המונע הלכה מפי תלמיד – [יש לדייק: "הלכה", ולא מקרא] - הנצי"ב, העמק דבר, דברים לג, ד המונע הלכה מפי תלמיד – תורה תמימה, דברים לג, ד (ס"ק יז-יח) אפילו עוברין במעי אמן, מקללין אותו – [כי המונע הלכה מהתלמיד, הוא בעל העדר גמור] - אגדות ג' 181 אפילו עוברין במעי אמן – [רב יהודה אמר רב אמר שגוזלו מנחלת אבותיו; ורב חנא בר ביזנא אמר קללה עליו. כלומר הוסיף וביאר מה עונשו. ועוד, שמא יאמר הרב מפני מה אני מלמד אותו? הרי אין לתלמיד יכולת לחזור על מה ששמע? ענה רב חנא כי גם עובר במעי אמו, ואין לו פה לדבר, המלאך מלמדו תורה (נדה דף ל ע"ב) וגם אתה תשתדל ללמד אותו אע"פ שאין לו פה לחזור על מה ששמע] – מהרש"א אפילו עוברין במעי אמן - עינים למשפט אפילו עוברין במעי אמן – [מאי לשון "אפילו"? אלא אלו אינם זקוקים לתורתו, כי הרי בבטן האם מלמדים אותם כבר כל התורה כולה (נדה ל ע"ב) ואעפ"כ גם הם מקללים אותו] – תורת חיים, מובא במרגליות הים, דף צא ע"ב ס"ק כ דף צב מנקבין אותו ככברה – [מהו משל זה לכאן? אלא ביאר הגר"א (בביאורו למשלי ו, ח) כי בחלקו הראשון של חיי האדם עליו להרבות בלימודי בקיאות. ורק אח"כ ירבה בעיון. ועל זה אמרו "אם אין קמח אין תורה", או "לא חש לקמחיה" (סוכה נד ע"א). ואם לא לימד לאחרים, הרי הכברה סתומה ואינה מוציאה קמח. ולכן מנקבין אותו] – עין אליהו, מובא במרגליות הים, דף צב ע"א פסקא ב מנקבין אותו ככברה – [כי הקללה שלו מבוררת ומפולשת לגמרי, כמו חור הכברה. כי פגם בשכל הוא בכל, ולא רק בחלק ממנו, כדרך החומר] – אגדות ג' 182 מנקבין אותו ככברה – [המלמד הזה אינו מוריק ממה שיש בכלי שלו לאחרים, וכאילו אוגר לעצמו. לכן מנקבים אותו שתשתכח ממנו תורתו ויפסידנה. ואביי הוסיף לתאר עונשו, שתורתו תאבד מהר כמו מים העוברים "אוכלא דקצרי" (רשת הכביסה)] – מהרש"א זוכה לברכות כיוסף – [כי יוסף עשה חסד עם כל כלל ישראל, כי אחיו היו אז כל כלל ישראל. וזהו דבר גדול] – אגדות ג' 182 זוכה לברכות כיוסף – [כי התורה היא מזון לנשמנ. כמו שיוסף היה זן ומפרנס לבני דורו, כך יזכה המלמד הזה] – מהרש"א זוכה לברכות כיוסף – [כמו שכל כלל ישראל נקראו בניו של יוסף (תהלים עז, טז) כי פירנס אותם, כך כל תלמידיו של האדם נקראו בניו (רמב"ם, הל' תלמוד תורה, פ"א ה"א)] - בן יהוידע כל המלמד תורה בעולם הזה זוכה ומלמדה לעולם הבא – [יזכה לשלימות הגמורה, בעולם הבא הראוי לשלימות. כי בעוה"ז אי אפשר] - אגדות ג' 182 יחי ראובן ואל ימות – ורבים מישני עפר יקיצו, אלו לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם – ואתה לך לקץ ותנוח ותעמוד לגורלך לקץ הימין – [יש ב' פעמים קץ. קץ בעת מיתת האדם (שמאל), וקץ לעת תחיית המתים (ימין)] - מהרש"א פרנס מנהיג בנחת – [כלומר גורם להם מנוחה. ועוה"ז אינוראוי למנוחה כי אם לעולם הבא] - נתיב ב' 237 (כעס, א) גדולה דיעה שניתנה בין ב' אותיות – [דעת היא דרגא גבוהה מן חכמה ובינה (כן כתב רש"י, שמות לא, ג) כי היא רוח הקודש. ולמה קרא לשמו של ה' אותיות ולא תיבות? אלא שם זה עיקרו בצירופי אותיות, הידוע למקובלים] – מהרש"א; וכן כתב בביאורו לברכות לג ע"א גדול מקדש שניתן בין ב' אותיות - גדולה נקמה שניתנה בין ב' אותיות – [צ"ע אם שם אחד של רחמים ואחד של דין, מה שייך רחמים אצל נקמה? אלא כאשר ה' נוקם מאומות העולם, זאת היא רחמים לישראל] - מהרש"א על ברכות לג ע"א ד"ה ופריך אלא מעתה גדולה נקמה שתי הופעיות של נקמה – [ענין נקמה כתובה כאן ב' פעמים, וענין "הופעה" כתוב בסוף, ומוסב על שני פעם נקמה] – יד רמה, מובא במרגליות הים, דף צב ע"א פסקא ח כאילו נבנה ביהמ"ק בימיו - נתיב התורה, פרק ט' 40 שיש בו דעה, לסוף מתעשר – [אמנם כתוב "לא לנבונים עושר" (קהלת ט, יא), אבל יש הבדל בין דעת לבינה. ועוד שאין הכוונה "עושר" בממון, אלא עושר הדעת להבחין מה ההבדל בין הדברים. (כמ"ש "אין עניות אלא בדעת", קידושין מט ע"ב)] - אגדות ג' 182 שיש בו דעה, לסוף מתעשר – [אמנם כתוב "לא לנבונים עושר" (קהלת ט, יא) אבל יש ליישב ע"פ מאמר חז"ל "מה יעשה אדם ויתעשר? ירבה בסחורה ויבקש רחמים ממי שהעושר שלו" (נדה ע ע"ב) ולכן כאן "לסוף" מתעשר, כאשר ידע לבקש רחמים] – מהרש"א שיש בו דעה, לסוף מתעשר – [אין הענין עושר ברבוי המטבעות, אלא עשיר בדעת, שהוא שמח בחלקו] - מרגליות הים, דף צב ע"א פסקא יא (בשם ר' נחום מטשרנובל, מאור עיניים, פ' ראה, פסוק עשר תעשר) [אמר המעתיק: וכן כתב ר"י עמדין, על אבות פרק ד', כל המקיים את התורה מעוני, סופו לקיימה מעושר] שיש בו דעה, לסוף מתעשר – [דעת ניתנה באמצע בין ב' אותיות, כלומר בתחילה אפשר שיש נגדו מדת הדין (שם אל), ועל האדם לעמוד בצדקתו בדיעה מיושבת, ואח"כ יושפע עליו מהשם שמצדו השני (יהו"ה), שם של רחמים. ולכן כתב "לסוף" מתעשר. "והיה ראשיתך מצער ואחריתך ישגא מאד" (איוב ח, ז)] – עיון יעקב כל אדם שאין בו דעה, אסור לרחם עליו – [מדובר באוה"ע] - אריז"ל, עץ חיים, ח"ב דף שע"ב, וכן פשט אותו מקרא שממננו חז"ל הביאו ראיה (ישעיה כז, יא) כל אדם שאין בו דעה, אסור לרחם עליו – [רחמנות באה מפני שיש קשר עם המרוחם. ולכן ישראל מרחמים זה על זה, כי הם אחים מחוברים זה לזה ע"י דעת אחת. אבל מי שאין בו דעת הוא גשמי, ואינו מתחבר לאחרים. ולכן אסור לרחם עליו] - אגדות ג' 183 כל אדם שאין בו דעה, אסור לרחם עליו – [מדובר ביהודי שאין בו דעת תורה. הדגשת המלה "אסור" כי "והלכת בדרכיו של הקב"ה" - ומבאר מדוע במקרא "כי לא עם בינות הוא" וחז"ל העבירו ל"דעת"] קדושה וברכה כל אדם שאין בו דעה, אסור לרחם עליו – [אם הוא אינו חס, מי יחוס עליו?] - מסילת ישרים, סוף פרק ב' כל אדם שאין בו דעה, אסור לרחם עליו – המלבי"ם על ישעיה יג, יח בביאור המלים כל אדם שאין בו דעה, אסור לרחם עליו – [כי כאשר יהיה אח"כ כפוי טובה, יגרום למטיב לחדול מלהטיב לאחרים] - עיני כל חי כל אדם שאין בו דעה, אסור לרחם עליו, הנותן פיתו למי שאין בו דיעה, יסורין באים עליו – [כלומר המפרנס בביתו אדם שאין לו הכרת טובה לבעל הבית, סופו שישלם לבעל הבית רעה תחת טובה, וזהו "יסורים באים עליו"] - בן יהוידע, ד"ה כל אדם שיש בו דיעה לסוף מתעשר כל אדם שאין בו דעה, אסור לרחם עליו – [כשיודע שהמבקש ישתמש בדבר לרעת עצמו אפילו מתחנן על כך, אין לעזור לו] - מרגליות הים, דף צב ע"א ס"ק יב (בשם ספר חסידים, סי' רלד, ועיי"ש הערות) כל הנותן פיתו למי שאין בו דיעה, יסורין באין עליו – מהרש"א כל אדם שאין בו דעה, לסוף גולה – [כי כיון שהוא גשמי, הוא בעל תנועה, ולא יכול להשאר במקום אחד. ועוד ביאור: כיון שאין לו שרש אחיזה בגנזי מרומים, ממילא אין לו מקום כלל, והוא נע ונד] - אגדות ג' 183 ג' פסקאות [וכן כתב מהר"ל לענין ת"ח הנהנה מסעודות רשות (פסחים מט.) בנתיב התורה, פרק ג 14-15] דעת - אגדות ג' 182-183 דעת - תורת חיים כל בית שאין דברי תורה נשמעים בו בלילה, אש אוכלתו – [כי לילה הוא זמן החורבן. ולילה ראוי לתורה, כי אין אז שלטון הטבע] - אגדות ג' 183; נתיב התורה, פרק ט"ו 63 כל בית שאין דברי תורה נשמעים בו "בלילה" – [ולמה לא אמרו "ביום"? אלא מדוברבבעל הבית שטרוד בעסקיו משך היום. ועוד ביום לא שומעים מבחוץ קול תורה, כי יש קול המולה ברחוב. אבל בלילה שיש שקט, ראוי שישמעו קול תורה. ונענש ע"י אש, כי גם התורה נקראת "אש"] – מהרש"א כל בית שאין דברי תורה נשמעים בו בלילה - תורת חיים כל בית שאין דברי תורה נשמעים בו בלילה – [אוסף מאמרי חז"ל על מעלת הלימוד בלילות. ורש"י ציין שמדובר באש של גיהנם. ובכן מדובר בעונש לבני הבית, ולא לעצים ואבנים] - מרגליות הים, דף צב ע"א ס"ק טו-טז כל שאינו מהנה ת"ח מנכסיו, אינו רואה סימן ברכה – [מדוע אמר "סימן ברכה" ולא "ברכה" עצמה] - בן יהוידע העורכים לגד שלחן – [מדובר כשאין מדברים שם דברי תורה] - אגדות ג' 184 משאיר פתיתים על שולחנו - רבנו בחיי, כד הקמח, שולחן של ארבע, לפני ברכת המזון משאיר פתיתים על שולחנו - גור אריה, שמות טז, א משאיר פתיתים על שולחנו - תורת חיים משאיר פתיתים על שולחנו – [מדובר שמביא ככר שלם, למרות שיש עדיין פתיתים על שולחנו. אבל אם חסרים פתיתים ומביא למען ברכת המזון, מותר] - בניהו משאיר פתיתים על שולחנו - עינים למשפט משאיר פתיתים על שולחנו - מרגליות הים, דף צב ע"א ס"ק כ-כב כל המחליף בדיבורו, כאילו עובד ע"ז – [כי עושה מן ההעדר מציאות. כן העובד ע"ז עושה מאינו ישנו] - נתיב א' 200 (אמת, ב); באר הגולה 51 (באר ד); אגדות ג' 184; דרשה על התורה 42 כל המחליף בדיבורו, כאילו עובד ע"ז; והייתי בעיניו כמתעתע – [דרשו מפני אות כ' וכדי להשוותו, כי היה צ"ל "מתעתע"] – מהרש"א כל המסתכל בערוה, קשתו ננערת – ["מסתכל" ענינו חושב] – רש"י; מהרש"א לעולם הוי קבל וקיים – [כי מי שהוא קטן בעיני עצמו, אין מתנגד אליו] - אגדות ג' 184 הוי קבל וקיים – ["קבל" הוא בארמית לשון חושך. כלומר שילך באופן שאחרים אינם רואים אותו לכן לא יתקנאו בו] – מהרש"א הוי קבל וקיים - גליון מהר"ץ חיות על סנהדרין יד ע"א הוי קבל וקיים – ["קבל" הוא לשון שפלות, שהוא מוכן לקבל מאחרים] - בן יהוידע על סנהדרין יד ע"א הוי קבל וקיים – [לשון ענוה, כאילו הוא חסר ומקבל מאחרים. וי"מ שגם הענוה יסתיר מאחרים, כאילו הוא בחושך ובסתר, לבל ישבחוהו אחרים שהוא "עניו"] - בן יהוידע על סנהדרין צב ע"א בית אפל אין פותחין חלונות – [כי כאשר יצא מהכלל, יש לו מתנגדים וגם הנגעים באים עליו. אבל אם הוא שפל, ניצול מזה] - נתיב ב' 6 (ענוה, ב); אגדות ג' 184 המסתכל בערוה, קשתו ננערת - [וההסתכלות בה מחלישה את הקשת] – באר הגולה 103 (באר ה); אגדות ג' 185 המסתכל בערוה, קשתו ננערת – [ומתוך ההתרגשות יבוא בו שז"ל, שאף שאינו נפלט מיד, תצא אח"כ עם ההשתנה] - בן יהוידע המסתכל בערוה, קשתו ננערת – [יש הבדל בין לשונות: הסתכלות, הבטה וראיה] - מרגליות הים, דף צב ע"א ס"ק כז שאול ועוצר רחם - קדושה וברכה (הוא ספר "סמיכת חכמים") שאול ועוצר רחם – [ביאור קל וחומר שיש בזה] - אגדות ג' 185 שאול ועוצר רחם – [הוזכרו יחד כי מובן לנו כיצד "ארץ" לא תשבע, אבל כיצד זה נאמר לענין שאול ורחם? ועוד הם דומים זה לזה לענין מכניס ומוציא] - מהרש"א על סנהדרין צב ע"א ד"ה וכי מה ענין שאול שאול ועוצר רחם - גר"א (משלי ל, טז) שלש הנה לא תשבענה וכו' שאול ועוצר רחם ארץ לא שבעה מים (משלי ל, טו-טז) וכי מה ענין שאול אצל רחם? – [איזו שאלה היא זו? הרי סוף כל סוף היה צריך למנות השלשה? אלא היה צ"ל "ארץ" סמוך ל"שאול"] – גר"א על אגדות, ברכות טו ע"ב שאול ועוצר רחם – [המקשה שאל הרי שאול הוא הפסק ההויה, ורחם הוא תחילת ההויה? וענה כי קשורים הם יחד, כי ע"י הפסד הגוף מתחילה הוית הנשמה] - מרגליות הים צדיקים שעתיד הקב"ה להחיותם, אינם חוזרים לעפרם – רבנו בחיי (דברים ל, טו; לב, לט) צדיקים שעתיד הקב"ה להחיותם, אינם חוזרים לעפרם - שו"ת רדב"ז ח"ב תתל"ט צדיקים שעתיד הקב"ה להחיותם, אינם חוזרים לעפרם – [צ"ע דמשמע ששוב יש מיתה אלא שאינם נעשים עפר? והישוב ע"פ זהר (ח"א קיד ע"א ודף קטז ע"א) שיש כמה אופני זיכוך זה אחר זה. ולפי זה ב' תחיות הן) - בן יהוידע דף צב ע"ב עושה להם כנפיים כנשרים - מורה נבוכים, ח"ב כז עושה להם כנפיים כנשרים - רמ"א, תורת העולה, ח"ב פרק ב, הצעה השנית, עמ' כא עושה להם כנפיים כנשרים - אגדות ג' 186 יעלו אבר כנשרים – מהרש"א עושה להם כנפיים כנשרים - תורת חיים עושה להם כנפיים כנשרים – [המלאכים נקראו "נשרים", כמ"ש "ואשא אתכם על כנפי נשרים" (שמות יט, ד)] - בן יהוידע ד"ה ואם תאמר אותם שנים שעתיד הקב"ה לחדש ושטין על פני המים – [כי המים הם התחלת בריאת העולם. ומכאן שיתחדש מציאות צדיקים אלו] - אגדות ג' 186 ומה שירה אמרו? ה' ממית ומחיה – [ביאורים של הדיעות השונות איזה שירה אמרו] - אגדות ג' 186 ומה שירה אמרו? ה' ממית ומחיה – [ה' ממית בדין ועונש על החטאים, אבל אף אותם ה' מחיה במדת רחמיו. וביאור הדיעות השונות איזה שירה אמרו] – מהרש"א ומה שירה אמרו? ה' ממית ומחיה – [טעם ב' הדיעות מה בדיוק אמרו] - מרגליות הים, דף צב ע"ב פסקא ו מתים שהחיה יחזקאל – [דרגות שונות להגדיר מי הם שהחיה יחזקאל, מהקל אל הכבד] - אגדות ג' 186 בני אפרים שמנו לקץ וטעו – [מדוע מכל שאר שבטי ישראל, דוקא אפרים] - אגדות ג' 185 בני אפרים שמנו לקץ וטעו ויהרגום אנשי גת – [נהרגו ע"י בני גת הפלשתים, כי עברו על הברית בין אברהם לבני פלשתים, וטרם עברו ד' דורות] – מהרש"א בני אפרים שמנו לקץ וטעו - תורת חיים אין בהם לחלוחית של מצוה – [למדו מהביטוי "יבשו עצמותינו"] - אגדות ג' 185 אין בהם לחלוחית של מצוה – [אלו לא היו מהכופרים בתחיית המתים, אלא שלא היו להם מצוות] – מהרש"א אין בהם לחלוחית של מצוה - [בא ללמדנו שכל מי שהוא מזרע ישראל יקום לתחית המתים, גם בלי קיום המצוות] - בן יהוידע. (וע"ע ר' צדוק, תקנת השבין, עמ' 13, 40) שחיפו את ההיכל כולו שקצים ורמשים – [יש ג' דרגות. שקצים ורמשים אין בהם עצם, ולכן נפסדים מהר (אינם מתקיימים שנה, חולין נח ע"א). בהמה יש בה עצם, אבל כאשר מתה אינה קמה לתחייה. אדם יש בו עצם הנסכא ועי"ז הוא קם לתחייה גם אחרי מותו. אנשים אלו כפרו בתחיית המתים וחיפו ההיכל דוקא בשקצים ורמשים להכריז על כפירתם] – מהרש"א מגנים את החמה ביופים – [כלומר נהנים בני אדם יותר בראיית יופיים של אנשים אלו, מן ראיית יופי החמה] - בן יהוידע ד"ה צוה המלך ורמסום מגנים את החמה ביופים – [עוד דוגמאות ממאמרי חז"ל שיופי עור האדם מבהיק אור] – מרגליות הים, דף צב ע"ב פסקא יב בשעה שהפיל נבוכדנצר את חנניה וכו' – [בכוחם של יחידי האומה המוסרים נפשם על המצוות, באה גאולה לכלל ישראל, כדברי "מסילת ישרים", סוף פי"ג, כי ע"י הראוים יזכו ג"כ הבלתי ראוים] – מו"ר ר"ש דביר אתוהי כמה רברבין (שירה שאמר נבוכדנצר) - אגדות ג' 187 אתוהי כמה רברבין - ["בקש לגנות" אבל ודאי לא יעלה בידו. כי אוה"ע דנים לפי כמות השבחים, ברבוי התוארים, ולא מבחינת האיכות, של פנימיות ההבנה] - בן יהוידע בא מלאך וסטרו על פיו – [כי אין ראוי ששבחו תיאמר בשלימות] – אגדות ג' 187 בא מלאך וסטרו על פיו – [כי בקש נבוכדנצר לפרט נסים ונפלאות של כל דור ודור. ואין ראוי שמחריב בית המקדש יוסיף שירות יותר מן בונה בית המקדש. וצ"ע הרי השבח היה בארמית, ואין מלאכים מבינים בארמית? (שבת יב ע"ב ולכן אומרים קדיש בארמית (תוספות בברכות ג ע"א). אבל כאן המלאכים המלמדים זכות על ישראל, הם המבינים ארמית] – מהרש"א בא מלאך וסטרו על פיו - [כלומר התעורר בו הכח התאוני וביטל את כח שכלו] - משך חכמה (ויקרא י, ג) ששה נסים נעשו בו ביום – [מדוע דוקא מספר ששה] – אגדות ג' 187 ששה נסים נעשו בו ביום – [אבל במדרש "משנת ר' אלעזר", פרשה יד, יש שמונה מופתים] - מרגליות הים, דף צב ע"ב פסקא טז לא ישנה מן הרבנות – [שלא ייראה מבוהל ומפוחד ומבוייש מן השונאים] – רש"י לא ישנה מן הרבנות – [לעולם יהא אדם מסולסל, ויעמוד כחומה בצורה לסיבות, ואל יבוהל למקרים, ולא יפחית עצמו למאורעותיו וכו' ויסתיר דלותו ומקריו] - מאירי לא ישנה מן הרבנות – [כי הרבנות היא ענין אלוהי רוחני. אבל הסכנה היא רק לגוף, ולא לצד הרוחני שבאדם] - אגדות ג' 187 לא ישנה מן הרבנות – [שלא ייראה כאילו האדם מצטער על דין שמים, אלא ראוי לקבלו באהבה ושמחה דרך כבוד] – מהרש"א דף צג גדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת – [רש"י פירש כי הוזכרו קודם שלשת הצדיקים ורק אח"כ הרביעי, וצ"ע כי בפסוק הוזכרו כל הארבעה ביחד, ולא זה לפני זה? והישוב לזה] – מהרש"א גדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת - תפארת ישראל, 56 (יז) גדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת - תורת חיים גדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת - נפש החיים, שער א, י-יא גדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת – [מניין שלשון "רביעאה" הוא שהיו הולכים זה אחרי זה? שמא זה לצידו של זה? והיישוב לזה] - בן יהוידע גדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת – [מדוע הביאו הוכחה מפסוק בדניאל ולא מהתורה (במדבר כג, כג עיי"ש רש"י)? כי רצו להוכיח כי לא רק אחר מיתה אלא גם בחיי האדם הוא גדול מהמלאך] – אמרי צבי, מובא במרגליות הים, דף צג ע"א פסקא ב גדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת – [זה נאמר לענין השגה שכלית, וראיותיו מכתבי זהר] - מרגליות הים, דף צג ע"א פסקא א חנניה מישאל ועזריה – [כל אחד מהם היתה לו מעלה מיוחדת לו] - אגדות ג' 187; גבורות השם 290, 299 טפחו לשונאיהן של ישראל על פניהם – [למה דוקא על פניהם? כי עוונותיו של האדם רשומים על פניו. "הכרת פניהם ענתה בם" (ישעיה ג, ט) "ובעבור תהיה יראתו על פניכם" (שמות כ, יז)] - בן יהוידע אעלה בתמר - תורת חיים אעלה בתמר - תורה תמימה, שיר השירים ז, ט (ס"ק נט) על סוס אדום - מרגליות הים והוא עומד בין ההדסים - מנות הלוי (ב, ו) דף סט והנה איש רוכב, ואין איש אלא הקב"ה שנאמר "ה' איש מלחמה" (שמות טו, ג) – ["איש" הוא מדת הדין, שה' הפעיל נגד המצריים. והקדים "יהו"ה" שבזה יש רחמים לישראל] – מהרש"א ד"ה ראיתי הלילה בעין מתו – [במה נס שלהם גדול יותר מנס דניאל בגוב אריות] - אגדות ג' 187 רב אמר בעין מתו – [רב לשיטתו, שתשעים ותשעה מתים ע"י עין (בבא קמא קז ע"ב)] – מהרש"א בעין מתו - עינים למשפט (לפי שיטה השכלתנית של הרמב"ם) בעין מתו - מרגליות הים ברוק טבעו – [כינוי לומר שהיו נמאסים ישראל בעולם] - אגדות ג' 187 ברוק טבעו – [זהו משל. כיון שהגויים היו מביישים את ישראל על שהתרחקו מה', סילק ה' את הצדיקים הללו כדי שלא יראו אותם הגוים ויביישו לישראל] – מהרש"א ברוק טבעו - ר' צדוק, ישראל קדושים 98 ברוק טבעו – [בפסחים מב ע"ב, "הא בדרווקא והא בפורצני". רווקא הם מים שנותנים בשמרי היין ומסננים אותם. וצדיקים אלו נפלו בבור מלא רווקא (עיין ערוך, ערך: פורצני). או קראו כאן "רקק" בלשון "רוק". ומיתתם היתה כפרה על כלל ישראל כמו עשרה הרוגי מלוכה] – בן יהוידע עלו לארץ ישראל – [כלומר מכח הנס, הוסיפו קדושה על קדושתם] – אגדות ג' 188 דניאל להיכן אזל? - י' מאמרות, חקור דין, ד, ז דניאל להיכן אזל? – [ביאור ג' השיטות: רב, שמואל ור' יוחנן (וכן הוא לעיל ד"ה ויש לך להבין, לענין חנניה מישאל ועזריה, שהמאמרים נאמרו דוקא ע"י רב ושמואל ור' יוחנן] - אגדות ג' 188-189 למיכרא נהרא רבא - [אין מחלוקת בין רב ושמואל ור' יוחנן, אלא דניאל פקד על שלושת הדברים] – רמ"ע מפאנו, י' מאמרות, חקור דין, ח"ד פרק ז למיכרא נהרא רבא - [מביא מן "המסילות לשר בן חיל העדלמי"ׂשל הרב ראובן עדעלמאן, דניאל עסק בצרכי המדינה, ביזרא דאספסתא. כי נבוכדנצר לבסוף השתגע "ועשבין כתורין יטעמוניה" וכל תפארת גדולתו שימשה הכנה לבהמיותו. ור' יוחנן סבור שהלך דניאל בעצה עמוקה למצרים, ששם נמצאו ה"יורדים" (ע"פ ירמיה מג, פסוקים ד-ז) ליהנות הנאה גסה מן עוה"ז כאכילת חזיר, ודניאל עוררם לעלות לא"י] - מרגליות הים, דף צג ע"א פסקא ט לאכסנדרי של מצרים – [כיצד הותר לדניאל לשוב למצרים? [א] רק אסור לישיבה קבועה, ולא השב למען מסחר [ב] רק אסור כשיואים לשם מא"י, ולא משאר ארצות [ג] רק אסור להשתקע שם, ולא ישיבת ארעי] – מרגליות הים, דף צג ע"א ס"ק י (ע"פ הרי"ף לעין יעקב, והחיד"א) ג' היו באותה עצה, ה' דניאל ונבוכדנצר - אגדות ג' 188 ומנין דסגיד ליה - מרגליות הים צדקיהו ואחאב נעשו כקליות – [תיכף שמתו הוציא אותם מהאש] - אגדות ג' 189 צדקיהו ואחאב נעשו כקליות - תורת חיים צדקיהו ואחאב נעשו כקליות – [אם היה זורקם לתוך כבשן היו נהפכים לאפר. אבל הכניסם לאש תוך מחבת רחבה של נחושת עם ידיים ארוכות, ומיד הוציאם מהאש, ונהיו קלויים בעוד צורתם עליהם, וכך הוציאם למען יראו כל הרואים במי מדובר] - בן יהוידע יהושע כהן גדול איחרוכי מאניה – [מפני אוי לרשע ואוי לשכנו] – ספר חסידים, סי' תש"ע [וע"ע דברי "שארית יעקב", במרגליות הים, (ס"ק יז). ולעומת זאת אצל אחאב וצדקיה הרשעים נאמר רק "אשק קלם באש" ולא "אשר שרפם" כי הועילה להם זכותו של הצדיק] – מרגליות הים, דף צג ע"א פסקא יב בשם "אמרי צבי" ויהושע היה לבוש בגדים צואים – [בניו הכהנים נשאו נשים שאינן הגונות והמשילו החטא לבגדים, כי היכר מעלת הכהונה הוא ע"י בגדי כהונה] – מהרש"א ויהושע היה לבוש בגדים צואים – [למה נשרפו דוקא בגדיו] - בניהו ויהושע היה לבוש בגדים צואים – [אשה נקראת לבושו של האדם. כיון שנשאו נשים בלתי הגונות, נענש האב בבגדיו] - מרגליות הים, דף צג ע"א פסקא יח, ע"פ גליון הש"ס לרע"א [אמר המעתיק: בדומה לדברי זהר חדש (מהד' מוסד הרב קוק, דף נט טור ב) על פסוק "של נעלך מעל רגלך" שיפרוש מאשתו] שש שעורים – [מדוע דוקא מספר ששה] - אגדות ג' 189 שש שעורים – מהרש"א שש שעורים - תורת חיים שש שעורים – [כל סאה מכילה ששה קבים. כך כל אחד ואחד מששת הצדיקים התברך בשש ברכות] - מרגליות הים, פסקאות א-ה דף צג ע"ב כל הפסוק הזה לא אמרו דואג אלא בלשון הרע, יודע נגן שיודע לישאל וכו' – [חז"ל דרשו הפסוק כי כיון שנתבקש עבור שאול איש מנגן, משום מה הוסיף "וגבור חיל ואיש מלחמה ונבון דבר ואיש תואר". ועוד היה צ"ל "מנגן בכינור", ולא אמר "כינור" כדי ללמד שמנגן בתורה] – מהרש"א לא אמרו דואג אלא בלשון הרע – [כי כל המספר בטובתו של חברו יותר מדאי בא לידי רעתו (בבא בתרא קסד ע"ב)] – מהרש"א עתידים ששה בנים לצאת ממנה שמתברכים בשש ברכות – [דבר זה יש לך להבין ממה שילדה כל אחת במצרים ששה בכרס אחד, מן הבריכה העליונה] – נצח ישראל 150 פרק לב; - [כל אשר הוא צד אחד בלבד אינו דבר שלם וכו' וכאשר יש ששה צדדים (ד' רוחות ומעלה ומטה) אין כאן חילוק כלל והוא כולל הכל] – גבורות השם 66 פרק יב (ועוד על מספר שש (גבורות השם, 26 פרק ג; נצח ישראל 39 פרק ו') יודע נגן - נצח 151 (לב) יודע נגן - פתח עינים יודע נגן, שיודע לשאול – [על דרך "שאלת חכם, חצי תשובה"] – בן יהוידע (אמר המלקט: אצלנו הגירסא: "יודע לישאל" (י' אחרי אות ל') נ"ל שהוא מבין מתוך שאלתו של התלמיד מה נקודת הבעיה עליה הוא שואל, אע"פ שלשונו מגומגמת ואינו מגדיר אותה כראוי) גיבור חיל, שיודע להשיב – [כי יש משיב דברים ארוכים, והאריכות מבלבלת את השומע. וגם שיודע להשיב תשובה הכוללת דברים שדוחים שאלות שהשומע רוצה לשאול על מה ששמע] – בן יהוידע איש מלחמה, שיודע לישא וליתן במלחמתה של תורה – [כששומע ויכוח בין החכמים, יודע מה לדחות מדברי פלוני, ומה להביא לו ראיות ולחזק לדברי זה שכנגדו] - בן יהוידע שהלכה כמותו בכל מקום – [בין בדיני ממונות, ובאיסורים, בדיני קנסות וכו' ולא כמ"ש בגמרא הלכה כר' מאיר בגזירותיו, והלכה כרב באיסורים (דוקא), והלכה כשמואל בדיני ממונות (דוקא), אלא הוא חכם בכל מקצוע] - בן יהוידע "נבון", מבין דבר מתוך דבר - גבורות השם 228 (נב); נצח 150 (לב) וה' עמו - ר' צדוק, שיחת מלאכי השרת, דף 10 (שאול) מילתא דבדידיה נמי לא הוה ביה – [סגולה שהיה יכול דוד להורות גם לפני גיל ארבעים] - מרגליות הים, דף צג ע"ב ס"ק ח והריחו ביראת השם, במצוות ויסורין – [כי אלו מראים שיש לו נפש הנבדל מהגשמי] - אגדות ג' 189 שהטעינו מצוות ויסורין כריחיים – [הטעינו מצוות שבו זכה להיותהגואל; ויסורין כדי לסבול עונותיהם של ישראל, כמ"ש להלן שהמשיח יושב בין עניים סובלי חלאים (סנהדרין צח ע"א). ואמר "כריחיים" שאחרי טרחא מרובה של טחינה זוכה האדם ליהנות מפרי עמלו, הקמח הנוצר] – מהרש"א שהטעינו מצוות ויסורין כריחיים – בניהו שהטעינו מצוות ויסורין כריחיים – [מה שייכות "מצוות" לדרשה זו? אלא ע"י יסוריו, ישראל קיימים בעולם. וכל המצוות שהם מקיימים, הן בזכותו] – בן יהוידע בר כוזיבא מלך תרתין שנין ופלגא - מורח ודאין – [מבין ברוח הקודש אמיתות הדבר ואינו דן לפי טענותיהם של בעלי הדינים] - יד רמה מורח ודאין – [הריח שייך למדת משפט ודין] - אגדות ג' 190 מורח ודאין - תורת חיים מורח ודאין - פרי צדיק (ג' 221, סוף "עמלה של תורה") מורח ודאין - עינים למשפט (ד"ה דמורח) "ולא למראה עיניו ישפוט ולא למשמע אזניו יוכיח" (ישעיה יא, ג) – [אמנם "אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות" (בבא בתרא קלא ע"א) אבל לפעמים הוא טועה. ואצלמשיח ידע האמת בכל עליון. וכן לענין שמיעת העדות, לא יוכלו להכשיל אותו בטעות] – מהרש"א כיון דחזיוהו דלא מורח ודאין, קטלוהו – [צ"ע כי בירושלמי תענית פ"ד ה"ה תלו סיבת כשלונו כי הרג לר' אלעזר המודעי מחמת חשד חינם? אלא זהו גופא, שהיה לו להרגיש בחוש של שר ושופט כי חינם העלילו עליו, וזה נקרא "לא מורח ודאין"] – מרגליות הים, דף צג ע"ב פסקא יד [אמר המעתיק, ובזה יוצדקו דברי רמב"ם בהל' מלכים פי"א ה"ג נגד טענותיו של הראב"ד שם] דניאל חנניה צישאל ועזריה, אשר אין בהם כל מאום – ואשר כח בהם לעמוד בהיכל המלך, שהיו אונסין את עצמם מן השחוק ומן השיחה ומן השינה ומעמידין על עצמם בשעה שנצרכים לנקביהם, מפני אימת מלכות – דניאל מיהודה – [מדוע הוזקקו לדרוש כך?] – אגדות ג' 190 מאי סריסים? שנסתרסה ע"ז בימיהם – [מדוע הוציאו המקרא מפשוטו?] -אגדות ג' 190 מאי סריסים? סריסים ממש – [בדרך כלל "סריס" הוא משרת למלך ולא שפגעו בגופו. אבל כאן כיון שזה עונש לחזקיה, פירשו כפשוטו] – מהרש"א מאי סריסים? שנסתרסה ע"ז בימיהם – [ע"י מה שמסרו נפשם לא להשתחוות לפסל, ונעשה נס על ידיהם, נסתרסה ע"ז] – מהרש"א דניאל מיהודה; מאי סריסים? שנסתרסה ע"ז בימיהם – [כיצד שייך סירוס בעץ ואבן? אלא שביקש נבוכדנאצר לעשות עוד פסלים. אבל מפני מעשה דניאל וריעיו, חדל מזה. וזהו סירוס] - בן יהוידע, ד"ה נסתרסה ע"ז בימיהם והיו סריסים – [נסתרסו ממילא, כי אנסו עצמם מלעשות צרכיהם כמ"ש בירושלמי שבת סוף פ"ו] זה ספר דניאל שנקרא על שמו – [דייקו מהמקרא בענין סריסים. בתחילת הפסוק כתוב בלשון רבים "ונתתי להם בביתי" ואח"כ "שם עולם אתן לו" (ישעיה נו, ה). להם לא נאמר, אלא לו דוקא] – יד רמה. [אמר המעתיק: החיד"א ("פתח עינים") כתב כי מלת "שם" בגימטריא "ספר"] נחמיה בן חכליה, מאי טעמא לא איקרי סיפרא על שמו? - מפני החזיק (נחמיה) טובה לעצמו – [נתן לעצמו חשיבות, ולכן נענש שנתבטלה חשיבותו] - אגדות ג' 190 מפני החזיק (נחמיה) טובה לעצמו – [אמנם גם דוד המלך אמר "זכרני ה' ברצון עמך" אבל דוד אמר זאת כתחנונים שה' יציל אותו מצרותיו. אבל נחמיה אמר זאת כמחזיק טובה לעצמו] – מהרש"א מפני שהחזיק (נחמיה) טובה לעצמו - יערות דבש (ח"א עמ' רפב דרש ט"ו; ח"ב עמ' ריב דרש י"ב) מפני שסיפר בגנותן של הראשונים – [כי נחמיה אמר "וְהַפַּחוֹת הָרִאשׁונִים אֲשֶׁר לְפָנַי הִכְבִּידוּ עַל הָעָם וכו' וַאֲנִי לא עָשִׂיתִי כֵן מִפְּנֵי יִרְאַת אֱלהִים" (נחמיה ה, טו). והרי נכלל ביניהם דניאל שנקרא ששבצר (עזרא ה, יד) ע"פ רש"י שם] - ספר חסידים, סי' תפב, עיין פירוש "חסד לאברהם" המובא ב"מקור חסד" פסקא ב' (ספר חסידים, מהדורת מוסד הרב קוק) דוד נמי מימר אמר זכרני ה' (תהלים קו, ד) וכו'. דוד רחמי הוא דבעי – [צ"ע מדוע לא נאמר כי גם נחמיה היה רק מבקש רחמים שה' יזכרנו? אלא דוד הזכיר שם יהו"ה (שם של רחמים) אבל נחמיה הזכיר "אלוה", כלומר חשב כי מגיע לו ע"פ דין. וזהו מחזיק טובה לעצמו] – יערות דבש, ח"א עמ' רפב (דרוש טו, ד"ה ואמרו בגמרא דסנהדרין) ומנא לן דגדול [דניאל] ממנו [מנחמיה]? – [ביאור הענין כי דניאל היה נביא, אמנם לא נשלח להגיד לישראל נבואתו] – מהרש"א דף צד אינהו עדיפי מיניה – [להם ג' מדות עליונות (חג"ת) ולדניאל האחרונה (מלכות)] - אגדות ג' 190 האי מאן במיבעית, אע"ג דאיהו לא חזי, מזליה חזי. מאי תקנתיה? וכו' ליקריקריאת שמע – [אמנם אסור להתרפאות בדברי תורה (שבועות טו ע"ב) רק כאן הוא להגן על עצמו ומותר] – מהרש"א מפני מה מ' שבאמצע תיבה זו סתומה? – [כי נסתם אז קץ הגאולה] – מהרש"א סוף ד"ה למרבה המשרה מפני מה מ' שבאמצע תיבה זו סתומה? – [מציין לביאורים בזהר ותיקו"ז, בכמה מקומות] – מרגליות הים, דף צד ע"א פסקא ג למרבה המשרה, בקש לעשות חזקיה משיח - ר"י אברבנאל, ישועות משיחו (עיון ראשון, פ"ג) למרבה המשרה, בקש לעשות חזקיה משיח – [כיצד היה ראוי להיות משיח? כי היה נרדף. ואם היה אומר שירה, היה יוצא לפועל] - אגדות ג' 190-191; נצח 176 (מג) למרבה המשרה, בקש לעשות חזקיה משיח - עינים למשפט (ד"ה בקש הקב"ה) למרבה המשרה, בקש לעשות חזקיה משיח – [משמע כי משיח בן יוסף יכול לבוא גם משבט יהודה (וכן כתב שו"ת חתם סופר, חלק ו סי' צח)] - מרגליות הים, דף צד ע"א פסקא ד חזקיה לא אמר שירה – [אם היה אומר שירה היו מתכפרים לו עונותיו (מדרש תהלים יח, ו)] – מרגליות הים, דף צד ע"א פסקא ה חזקיה לא אמר שירה – [כי חשב שעדיין לא נתמלאה סאתן של האויב, ואין ה' שמח במפלתם (עיין זהר ח"ב דף קע ע"ב) ועיין צל"ח על ברכות י ע"א. וכיון שהוא עצמו חשב שלא הגיע זמן הגאולה, נדחה זמן הגאולה] – עין אליהו, מובא במרגליות הים, דף צד ע"א סוף פסקא ז הארץ אמרה שירה - תורת חיים הארץ אמרה שירה – [ביאור המושג. ודוקא הארץ שהיא מדת מלכות, ספירה שמינית (החל מן בינה)] – אגדות ג' 192 ד"ה גנאי הוא לחזקיה; ועמ' 193 ד"ה שלא סיפר בגנותה של א"י פתחה הארץ ואמרה שירה – [סתם "ארץ" היא ארץ ישראל, כי כל זמן שישראל בגלות גם הארץ תרצה את שבתותיה] – מהרש"א פתחה הארץ ואמרה שירה – [צ"ע כלום יכול א' לומר שירה ולהוציא בכך ידי חברו? והתשובה על כך] - תורת חיים, מובא במרגליות הים, דף צד ע"א פסקא ז אמר שר העולם לפניו – [הוא מטטרון, עיין לקט מקורות עליו] – מהרש"א; מרגליות הים, דף צד ע"א פסקא ח עשה צביונו לצדיק זה – [כלומר גאולת ארץ הצבי, שאמרה שירה תחת הצדיק] – מהרש"א רזי לי רזי לי – [הלשון כפולה, על תחילת המחשבה לעשות חזקיה משיח; ועל סוד הגאולה שהוא לא נעשה משיח] – מהרש"א אמר נביא אוי לי אוי לי עד מתי? – [כי הדור ההוא היה כולו זכאי, כי בדקו מדן ועד באר שבע וידעו בתורה. ואם הם לא זכו, מי יזכה?] – מהרש"א עד דאתי בזוזי, ובזוזי דבזוזי – [עד שיתבזזו ישראל כמה פעמים] – רש"י עד דאתי בזוזי, ובזוזי דבזוזי – [באים שודדים על א"י, ובאים שודדים אחרים ושודדים המשודדים, וישראל עמהם (אותם) הבוגדים ריקם] – מהרש"א בשם הערוך, ערך: בז מלאך הממונה על הרוחות דומה שמו – [כי ע"י דיבורו נמצא האדם בפועל. ואין למתים כשרון זה. לכן כך שמו של מלאך בית הקברות] - מהר"ל, דרך חיים 313 (פ"ו, ר"י בן קסמא) "משא דומה, אלי קורא משעיר" (ישעיה כא, יא) וכו' מלאך הממונה על הרוחות דומה שמו – [דרשו שאיננו שם אומה, שאם כן למה הזכיר שעיר? וזה נרמז בעוד מקומות במקרא: "ולא כל יורדי דומה" (תהלים קטו, יז); "כמעט שכנה דומה נפשי" (תהלים צד, יז)] – מהרש"א דומה שמו – ר' ראובן מרגליות, מרגליות הים, דף צד ע"א פסקא יא; מלאכי עליון, מהד' מוסד הרב קוק, עמ' רכה-רכח שומר מה מליל – [כי הגלות והלילה ענין אחד להם] - אגדות ג' 191 שומר מה מליל - תורת חיים גנאי לחזקיה, גנאי למשה וששים רבוא - אגדות ג' 191-192; נצח 176-177 (מג) גנאי הוא למשה וששים רבוא שלא אמרו ברוך עד שבא יתרו ואמר ברוך ה' – [צ"ע כי גם נח כבר אמר "ברוך ה' אלהי שם" וגם אליעזר עבד אברהם אמר "ברוך ה' אלהי אדוני אברהם אשר לא עזב חסדו". אלא כוונת חז"ל כאן לברך "ברוך השם" על הנס] – מהרש"א גנאי לחזקיה, גנאי למשה וששים רבוא - נצי"ב, העמק דבר, על שמות יח, י הרח"ד חזקיה לא אמר שירה - מדרש תהלים יח, ו; שהש"ר פרשה ד', תשורי מראש אמנה חזקיה לא אמר שירה - דברי שאול חזקיה לא אמר שירה – שפת אמת, בשלח, שנת תרל"א; וכן פסח, שנת תרמ"ב חזקיה לא אמר שירה – [ע"פ המבואר בסנהדרין צד,ב "קפץ הקב"ה ונשבע, אי אמינא לחזקיה מייתינא ליה לסנחריב ומסרנא בידך, אמר: "לא הוא בעינא ולא ביעתותא בעינא". ובכן המעיט חזקיה בחשיבות של קידוש השם, ולכן לא שמח כ"כ אח"כ עד כדי שיגיד שירה על קידוש השם. וכן להלן בענין ברכת יתרו, בני ישראל היו מוכנים לחזור למצרים (שמות טז, ג), ולכן לא התרגשו לומר "ברוך ה'". אבל יתרו הבין גודל ערכה של יציאת מצרים] – מו"ר ר"ש דביר מכנף הארץ זמירות שמענו – [הפטרה לאחרון של פסח, סוף כרך שמות. כלומר כח המשיח העתידי שנדמה לשורש מתחת לאדמה] - משך חכמה גנאי הוא למשה ולששים רבוא – אגדות ג' 192 ב' פסקאות גנאי הוא למשה ולששים רבוא – העמק דבר, שמות יח, י (וכן "הרחב דבר", שם) יתרו אמר ברוך השם - ויחד יתרו, שהעביר חרב חדה – [ביטוי לשון לומר שהסתלק לגמרי מפחיתות הגוים] - אגדות ג' 192 ויחד יתרו – [חז"ל דרשו המלה כי היה צ"ל "וישמח יתרו"] – מהרש"א גר עד י' דורות - רבנו בחיי (שמות ח, ט) גר עד י' דורות - תוספת ברכה (שמות יח, ט) גר עד י' דורות - מרגליות הים, פסקאות יג-יד במשמניו רזון – [דרשו כך כי כתוב במקרא "ויך במחנה אשור" כלומר רק חלק מהם, ולא "ויך מחנה אשור"] - מרגליות הים, דף צה ע"ב פסקא יד במשמניו רזון – [דרשו במלה זאת כי היו לסנחריב שמונה שמות] – מהרש"א שמונה שמות של חזקיה - ר"י אברבנאל, ישועות משיחו (עיון שלישי, פ"ב) שמונה שמות של חזקיה – [מספר שמונה מלמד על דרגא מעל לטבע] - אגדות ג' 192 שמונה שמות של חזקיה – [לא מנו בחשבון "חזקו יה" מפני ששמונה שמות אלו זכה בהם בכוחות עצמו] - בן יהוידע (והא איכא חזקו יה) שמונה שמות של חזקיה – [כיצד קרא לו ה' "אל"] - מרגליות הים, דף צד ע"א פסקא טו שמונה שמות של סנחריב – [שם השמיני "ויקירא" מפני שלא סיפר בגנות א"י, מול הארץ שהיא מדת מלכות] - אגדות ג' 192 שמונה שמות של סנחריב - גר"א על דברי הימים א' (ה, כו) שמונה שמות של סנחריב, והא איכא שסיחתו ריב? – [ולמה לא נמנה עם שמונה שמותיו? כי אינו שם של מעלה ויקר] - בן יהוידע (והא איכא שסיחתו ריב) אל ארץ כארצכם – [היה לו חיבור מסוים אל הקדושה] - אגדות ג' 193 סנחריב, להיכא אגלי להו – [הגלה אותם למקום שאי אפשר לישראל להגיע אליהם. וב' מקומות שצויינו כאן הם ימין ושמאל (ע"פ סוד)] - אגדות ג' 193 סנחריב, להיכא אגלי להו? – [כי הוא פיתה אותם באומרו "ארץ כארצכם" והם הכירו בארצות הסמוכות לא"י שהם במצב גרוע משל א"י, ומיד יכחישו דברי פיתויו. לכן יש לשאול לאיזה מקום רחוק יגלה אותם?] - בן יהוידע ותחת כבודו ולא כבודו ממש – [הוכחות מהפסוקים לשתי הדיעות, שריפת גוף והנשמה; ושריפת נשמה בלבד] – מהרש"א ותחת כבודו ולא כבודו ממש – [לפי ר' יוחנן הוא נס בתוך נס, שהגוף נשרף והבגד קיים. אבל לפי ר"א רצה להגדיל הנס שהרואים יראו גופות כחול הים מושלכים מתים. אבל אם יישרפו הגופות, לא יעריכו את כמותם המופלגת] – בן יהוידע תחת כבודו ולא כבודו ממש – [בזכות יפת שכיסה לערות אביו (תנחומא, פרשת נח)] - מרגליות הים, דף צד ע"א פסקא יט פרעה שחירף בעצמו - תורת חיים פרעה שחירף בעצמו – [וכן הוא בשבת קח סוף ע"א, ב' בני אדם שנתחייבו מיתה, א' הרגו המלך וא' הרגו איספקליטר. איזה משובח יותר?] - מרגליות הים, דף צד ע"א פסקא כא נפרע ממנו הקב"ה בעצמו – מהרש"א דף צד ע"ב מרום קצו; מלון קצו – מהרש"א מארת ה' בבית רשע, שהיו אוכל מ' סאה גוזלות בקינוח סעודה – [שהיו מטגנים אותם ונמשך שומן שלהם, א' מארבעים, ומזה אכל] - בניהו מי השילוח ההולכים לאט – [חזקיה נהג בנחת והשקט. אילו היה העם דבק בו, היו זוכים אף הם לשלווה] - אגדות ג' 193 ד"ה זה חזקיה עד צואר יגיע (ישעיה ח, ח) – ["צואר" הוא ירושלים] – תרגום יונתן; רש"י עד צואר יגיע - מרגליות הים, דף צד ע"ב פסקא ז אין עם עיף בתורה נמסר ביד מי שמציק לו – [כאשר יש לעם דבקות במדריגה השכלית, נעשים להם נסים מעל לטבע] - אגדות ג' 193; מהרש"א כעוברי הים וכדורכי הירדן – [החלפת הגירסא וההסבר לכך] - גר"א על ישעיה ח, כג האי דישנא להאי פרדשנא – [שמא צ"ל האי פרדשנא להאי דישנא] ערוך, ערך פרדישנא, מובא במהרש"א "אחרי הדברים והאמת האלה" (דהי"ב לב, א), אמר רבינא לאחר שקפץ הקב"ה ונשבע – [למד זאת ממלת "האלה", לשון אלה ושבועה. וביאור למה "דמיתי" לשון עבר, ולשון "היא תקום" לשון עתיד] – מהרש"א "אחרי הדברים והאמת האלה" (דהי"ב לב, א), אמר רבינא לאחר שקפץ הקב"ה ונשבע – [למד זאת ממלת "והאמת", שהיא לשון שבועה] - מרגליות הים, דף צד ע"ב פסקא י "ועל הרי אבוסנו" (ישעיה כד, כה) – מהרש"א ייעשה אבוס לחזקיה – [דרגות שונות בעונשם של סנחריב וחייליו, תוספת לכל שלב בהתנהגותם] - מרגליות הים, דף צד ע"ב פסקא יב חובל עול מפני שמן - גר"א (ישעיה י, כז) מפני שמנו של חזקיה – [אמרו במסכת שבת (יג:) זכור אותו האיש לטוב, שאלמלי הוא נגנז ספר יחזקאל, העלולו ג' מאות גרבישמן וישב בעלייה ודרש] - תורת חיים נעץ חרב בבית המדרש - דרכי נועם דף ח: נעץ חרב בבית המדרש - מרגליות הים מדן ועד באר שבע – [עם הארץ לא מצאו בשטח הגדול, מדן ועד באר שבע; אבל בקיאים בטומאה וטהרה היו רק בשטח המצומצם יותר מגבת ועד אנטיפרס] - מרגליות הים, דף צד ע"ב פסקא יז ולא מצאו וכו' איש ואשה – [צ"ע הרי אסור ללמד תורה לנשים? אבל כאן היה נוגע להן למעשה, ולכן מותר ללמדן] – ספר חסידים, סי' שיג, מובא במרגליות הים, דף צד ע"ב פסקא יח אספו שללכם – [למרות שאין נהנים ממעשי נסים, כאן הקב"ה התיר להם] - מרגליות הים, דף צד ע"ב פסקא כ אספו שללכם – [מדוע אמר קודם היתר אסיפה, ורק אח"כ שאלו לבוז או לחלק] – ערוך לנר, הובא במרגליות הים, דף צד ע"ב פסקא כא אספו שללכם – [מדוע אמר קודם היתר אסיפה, ורק אח"כ שאלו לבוז או לחלק. כי באסיפה בלבד אין ביטול תורה, ובחלוקה בין העם יש ביטול תורה] – מהרש"א סוף ד"ה שלא מצאו עם הארץ אף ממונם של ישראל כיון שנפל בידי גוים מיד טיהר – [כדין המציל מן הנהר ומן הגייס] – מהרש"א י' מסעות נסע אותו רשע [סנחריב] – רש"י על ישעיה י, לב י' מסעות נסע אותו רשע [סנחריב] - אגדות ג' 193 י' מסעות נסע אותו רשע [סנחריב] - [טעם שהלחיץ חייליו למהר נסיעתם, כי חשש פן תדבקהו קללת "מחר" (שמות יז, ט) ויפול לפני ישראל. וכדברי רש"י על "ויכם דוד וכו' עד הערב למחרתם" (שמו"א ל, יז). ולכן גם אסתר אמרה למלך "ומחר אעשה כדבר המלך"] – מרגליות הים, דף צד ע"ב פסקא כה עשו מצוות כגלי הים – [כמו שכל גל וגל ניכר ונבדל מן גוף הים, כך האבות כל פסיעה ופסיעה היה ניכר שהוא לשם מצוות ה'] - אגדות ג' 194 מתיל לאריה – [ענין אריה ובית המקדש] - אגדות ג' 194 דף צה ששה שמות יש לארי - מרגליות הים, דף צה ע"א פסקאות ב-ה אותו יום נשתייר מעון נוב – [ע"י ששלוחי שאול המלך הרגו את כהני עיר נוב, ניכר הדבר שאין ישראל דבקות במקדש. ומזה נתגלגל החורבן] - אגדות ג' 194 אותו יום נשתייר מעון נוב – [ביאור החטא] – מהרש"א אותו יום נשתייר מעון נוב – [אותו היום היה ערב פסח, ועלתה הקטרוג שנהרגו בו ביום כהני נוב ע"י שאול] - ערוך לנר, מובא במרגליות הים, צה ע"א פסקא ז בת דינא בטל דינא – [כי הדין הוא חרוץ, ולא שייך בו חילוק] - אגדות ג' 194 בת דינא בטל דינא – [כמו בית דין המלינים את הדין עד מחר, ומוצאים עד אז לימוד זכות (סנהדרין לה ע"א "צדק ילין בה"] – מהרש"א ויהי בלילה ההוא - מרגליות הים גולמיה הרג – [כלומר כל חייל יביא טבעת מלאה סיד מהחומה של העיר] – באר שבע, ע"פ הערוך, מובא במרגליות הים, דף צה ע"א פסקא י ישבי בנוב – אגדות ג' 194, 196 ישבי בנוב – [דרשו חז"ל שקטרג כאן עון הריגת כהני נוב, כי לענין סף שבילידי הרפה כתוב באות ג' "ותהי עוד מלחמה בגוב" (שמו"ב כא, יח). לכן דרשו השינוי] – מהרש"א (דוד) עד מתי יהיה עון זה טמון בידך? על ידך נהרגה נוב עיר הכהנים – [דוד אע"פ שבולמוס אחזו והוצרך לאכול, היה לו להמנע מפני שראה שם דואג האדומי. מוטב שימות ולא ימסור נוב עיר הכהנים למיתה] – ספר חסידים, נוסח כת"י פרמא, סי' תתרטז ועל ידך נטרד דואג האדומי - ועל ידך נהרגו שאול ושלשת בניו רצונך יכלו זרעך - [כל שחברו נענש על ידו, גם הוא נענש. כיון שבקש מה' לנקום נקמתו משאול (שמו"א כד, יב) מגיע גם לדוד עונש] - ספר חסידים, נוסח כת"י פרמא, סי' תתתר"מ; מרגליות הים, צה ע"א פסקא יג (דוד) עד מתי יהיה עון זה בידך - ערוך לנר (ד"ה אר"י אמר רב אלמלא) רצונך יכלה זרעך? – [כמו שגרם דוד לכלות זרע הכהנים] "רצונך תמסר ביד אויב?" [כמו שהיה ראוי לו לעשות אצל שאול ולא לסכן חיי הכהנים בנוב] – מהרש"א לשכר בזאי – [הוא ענין צדייה ע"י רשת] – ערוך, ערך: שכר אתא שטן אידמי ליה כטביא – [מה שיש בו באדם כוסף וחמדה (כמו למעשה צייד) זהו שטן] - אגדות ג' 194 אתא שטן אידמי ליה כטביא - עינים למשפט אתא שטן אידמי ליה כטביא – [צ"ע כיצד עסק דוד בציד, מלאכת החטאים?] - מרגליות הים, דף צה ע"א פסקא טו ההוא יומא פניא דמעלי שבתא – [מדוע להודיע איזה יום זה אירע? אלא מפני שעסק במצוטה של כבוד שבת, זכה למצוה נוספת] - בן יהוידע רכביה לפרדיה – [כלום חסר לו סוס קל על מה לרכוב? אלא רצה שהבהמה תוביל אותו למקום דוד, שיש סגולה זו לבהמות ע"פ חוש מיוחד – בן יהוידע, ד"ה רכביה לפרדיה (ע"פ דברי הזוהר ח"ג דף רא. וביאור כיצד חפצים אישיים של הצדיק גם הם קולטים קדושה מסויימת) אבישי חייף רישיה – [היה מסולק ממחשבות זרות והיה מתבונן מחשבות טובות לישראל] – אגדות ג' 195 ד' גריוי מיא – [מספר ד' שייך לשכל, המתפשט לכל כיוון] – אגדות ג' 195 ד' גריוי מיא – [מול ענין דוד המלך, רגל רביעי שבמרכבה] – בן יהוידע, ד"ה ההוא יומא אפניא דמעלי שבתא אתא יונה אטריף קמיה – [צ"ע כיצד אין בזה משום איסור מנחש] – מרגליות הים, דף צה ע"א ס"ק יח אין רוכבין על סוסו - ערוך לנר פתקיה לדוד לעילאי – [כי חשב שהצלחתו עד כה היה בכח הכישוף, ויש לנתקו מע"ג קרקע, כמבואר בדברי רש"י (בסנהדרין מד:)] - מרגליות הים, דף צה ע"א ס"ק כג (עיי"ש עוד טעמים ע"פ יד רמה, וכן ע"פ עין אליהו) אין חבוש מוציא עצמו מבית האסורין – [או מפני שאין דעתו מכוונת להתפלל או מפני שמדת הדין מתוחה כנגדו] - מרגליות הים, דף צה ע"א ס"ק כו בר ברך קירא לזבון – [מדוע הזכיר בן בנו ולא בנו? אלא יש שחביב יותר על האדם בן בנו מאשר בנו (זהר ח"א רלג ע"ב)] – מרגליות הים, דף צה ע"א פסקא כז ג' קפצה להם הארץ - אגדות ג' 196; [ביאור ארוך בענין יעקב] – גור אריה, בראשית כה, יז (מהד' מכון ירושלים, פסקא כו) ג' קפצה להם הארץ – [עוד ענינים על קפיצת הארץ] - מרגליות הים, דף צה ע"א פסקא כט אליעזר עבד אברהם – [כי המלה "היום" במקרא הוא כמיותרת] – מהרש"א דף צה ע"ב (יעקב אבינו) בעי למיהדר קפצה ליה ארעא - מהרש"א על חולין צא ע"ב ד"ה מקום שהתפללו אבותי צדיק זה בא לבית מלוני – [ירושלים נקראת "בית מלוני" כי כל המביא קרבן חייב להשאר ללון בירושלים] – אמרי צבי, מובא במרגליות הים, דף צה ע"ב פסקא ד סנחריב - אגדות ג' 196-201 סנחריב - תורת חיים ד"ה הללו ראשי גייסות במשמניו רזון – [דרשו כך כי כתוב במקרא "ויך במחנה אשור" כלומר רק חלק מהם, ולא "ויך מחנה אשור"] - מרגליות הים, דף צה ע"ב פסקא יד ארבעים וחמש אלף, ושמונים אלף, ובששים אלף - רש"י פי' הכל יחד הוא חשבון 185,000 שהוזכרו במקרא (מל"ב יט, לה) ארבעים וחמש אלף, ושמונים אלף, ובששים אלף – [הרעיון שבכל מספר ומספר] - אגדות ג' 196, 198 ועמהם שגלונות וזונות – [מפני מה הביא גם אותן לשדה הקרב? אלא להפגין שאין לו ולחיייליו שום מורא ופחד, והם כאילו יצאו לטייל] - בן יהוידע ס' רבוא אלפים – [איננו מספר הגולגלות, אלא יש כאן מספר איכותי, המתאר כוחם הסגולי] - בן יהוידע ד"ה ודע כי סך וכן עתידים לבוא עם גוג ומגוג – אורך מחנהו ת' פרסה, רוחב צואר סוסיו ארבעים פרסה – [משמעות רעיונית למספרים אלו. ונאמרו באיכות, ולא בכמות] – אגדות ג' 197-198 מאתים וששים ריבוא אלפים חסר חד – אגדות ג' 197 ראשונים עברו בשחי - אגדות ג' 197-198 במה היכם? כפים ספק להם - אגדות ג' 198-199 א"ל ה' לגבריאל, מגלך נטושה? – [ענין מלאך גבריאל] - אגדות ג' 199 ב' פסקאות מפני חרבות נדדו, מפני חרב נטושה - תורת חיים כשאתה יוצא לבשל פירות – [שלא יהא מעשה חשוב בפני עצמו, אלא עונש בדרך אגב כשבלאו הכי יוצא] – אגדות ג' 199 אמר לו הקב"ה לגבריאל מגלך נטושה? וכו' אותו הפרק זמן בישול פירות היה – [גבריאל המלאך ממונה על בישול פירות בכח אש שהוא ממונה עליו, וכאן אגב אורחיה הרג במחנה האויב בכח האש] – מהרש"א; בן יהוידע כשאתה יוצא לבשל פירות - יערות דבש (ח"ב רכח, דרש י"ד) כשאתה יוצא לבשל פירות – [דרשו ממלת "ויצא" בפסוק, שהיא כמיותרת] - מרגליות הים, דף צה ע"ב פסקא יז אגב אורחך לבעל דבבך אישתמע - כפים ספק להם – [יש כאן שבעה אופני פורענות נגד ז"ת: אצבע, יד, מגל, בישל פירות, חוטם, כפים, אזן] – מו"ר ר"ש דביר ע"פ דברי מהר"ל אגדות ג' 199 סוף ד"ה ויש לך להבין. [ועוד על ענין חשבון יד ואצבע, יש פירושו של מחבר "פני יהושע" המובא במרגליות הים, דף צה ע"ב פסקא טו] כפים ספק להם – [כלומר ב' מדותיו של ה', ימין ושמאל, חסד ודין (חסד לישראל, דין לאומות העולם)] – מהרש"א בחוטמן נשף בהם, אוזניים גילה להם וכו' – [כל הדיעות צודקות. יש שמיתתם בכך, ויש שמיתתם בכך] – בן יהוידע, ד"ה א"ל הקב"ה לגבריאל, מגלך נטושה אזניים גילה להם ומשעו שירה מפי חיות ומתו – [כי סנחריב חירף מערכה העליונה כמ"ש "את מי חרפת וגדפת, ועל מי הרימותה קול ותשא מרום עיניך?" (ישעיה לז, כג) ולכן מאותה מערכה עליונה הומת] – מהרש"א כמה נשתייר מהם? עשרה, תשעה, ארבע עשר, חמשה – אגדות ג' 198 חמשה, סנחריב... נבוכדנצר - אגדות ג' 198 כמה נשתייר מהם? עשרה, תשעה, ארבע עשר, חמשה – [סנחריב והקרובים אליו, שיראו בעיניהם את מפלתם ויצטערו] – מהרש"א אתא ה' לסנחריב ואדמי כגברא סבא - מורה נבוכים ח"א סוף פמ"ו אתא ה' לסנחריב ואדמי כגברא סבא – [הקב"ה הביא מלאך בדמות אדם זקן] – יד רמה אתא ה' לסנחריב ואדמי כגברא סבא – [אפשר לבאר אגדה זו באחד מחמשה אופנים; או שמדובר במחזה החלום, או שזה נאמר רק לפי דמיונו של סנחריב; או שמדובר על מלאך ה' שעשה שליחות של מעלה; או שמדובר במה שנעשה למלאכו של סנחריב ברקיע (וכן משמע בזוהר ח"ג קצב ע"א); או שמדובר בשכל הנקנה] - רמ"א, תורת העולה ח"א פי"ח ("ענף יוסף" על עין יעקב העתיק מקצת דבריו) אתא ה' לסנחריב ואדמי כגברא סבא - תורת חיים אתא ה' לסנחריב ואדמי כגברא סבא – [כדי שיהיה ללעג וקלס] - אגדות ג' 199-201; באר הגולה 77 (באר ד) אתא ה' לסנחריב ואדמי כגברא סבא – [מדובר בשליח של ה', וכמו בפסוק "ויבא אלהים אל בלעם" (במדבר כב, כ) תרגם אונקלוס "ואתא מימר מן קדם ה' לות בלעם", וכן כמה פעמים בתנ"ך] - בן יהוידע ד"ה אתא קודשא בריך הוא; - [הנמשל של פעולות אלו, שאירעו בדמיון של החוזה] - בניהו אתא ה' לסנחריב ואדמי כגברא סבא - מיכל מים, פרשת מטות (הרב יחיאל מיכל האוושא, ורשא, תרנ"ט) דף צו זיל אייתי לי מספרא – [הנמשל של כל הפעולות הנבואיות הללו] – בן יהוידע אזל אשכח דפא מתיבותא דנח, אמר היינו אלהא רבא דשיזביה לנח וכו' – [האומות עובדים לדבר מלמטה ומכוונים למשל שלו ברקיע. והלך אח"כ והקריב את בניו] – מהרש"א אזל אשכח דפא מתיבותא דנח – [אפשר כי לכן התורה מודיעה לנו "ותנח התיבה על הרי אררט" (בראשית ח, ד) ובניו רוצחיו נמלטו לארץ אררט (מל"ב יט, לז) כי הקב"ה הכין מראש את המכשול של סנחריב לעת בריחתו מא"י ימצא דף מהתיבה, שאפילו אחרי שראה נסיו של הקב"ה בהצלת ירושלים, עדיין לא סר מפולחן עבודה זרה] – נ"ל המלקט ויחלק עליהם לילה – [מלאך ששמו "לילה" המעדיר אומות העולם] - אגדות ג' 201 ויחלק עליהם לילה – [מלאך ששמו "לילה", והוא גם המלאך הממונה על ההריון. וביאור ענינו לגבי נמרוד שאברהם נלחמם נגדו] – מהרש"א על נדה דף טז ע"ב ד"ה לילה שמו כיון שבא עד דן – [יש מקומות בארץ המסוגלים לע"ז. ויש בישראל צד חולשה של נטיה לע"ז (אמר המעתיק: עיין מדרש שיר השירים (ה, ד), פסוק "רחצתי את רגלי")] - אגדות ג' 201 "ויחלק עליהם לילה" (בראשית יד, טו), מלאך שנזדמן לו לאברהם לילה שמו – [חז"ל דרשו פסוק זה, כי היה צ"ל "בלילה". ויש להבין הענין ע"פ מאמר חז"ל "מלאך הממונה על ההריון 'לילה' שמו (נדה טז ע"ב) והוא המביא הטיפה וה' גוזר אם האדם הנולד מטיפה זו יהיה גיבור או חלש. והקב"ה גזר על אברהם שיהיה גיבור במלחמה זו. וזהו המלאך שנזדמן לו כאן] – מהרש"א "וירדוף עד דן" (בראשית יד, יד) "וירדפם עד חובה אשר משמאל לדמשק" (יד, טו) כיון שבא אותו צדיק עד דן תשש כחו, ראה בני בניו שעתידים לעבוד ע"ז – [חז"ל דרשו כי אם הגיע עד דן ועד חובה, היה צ"ל "וחובה" ולא לחלק אותם לשני פסוקים] – מהרש"א (אמר המלקט: כך דרשו חז"ל, אבל הנצי"ב ("העמק דבר") פירש פשוטו של מקרא שאברהם אבינו לא יצא חוץ מתחומי ארץ ישראל, ונעצר בדן שהוא הגבול (מבאר שבע ועד דן). אבל עבדיו המשיכו לרדוף אחרי האויב גם בחוץ לארץ, עד חובה משמאל לדמשק כלומר צפונה לדמשק והוא חו"ל) הזהרו בזקן ששכח תלמודו מחמת אונסו – [אמנם אמרו חז"ל "זקני ת"ח כל זמן שמזקינים דכתם מתיישבת עליהם (סוף מסכת קנים) זה אמור כשהם בבריאותם. אבל אצל הרבה זקנים הם תשושי כח ושוכחים תלמודם, ולכן הוסיפו כאן מלת "מחמת אונסם"] – מהרש"א (אמר המלקט: ואפשר להציע חילוק אחר. אמנם הוא שכח תלמודו כלומר בקיאותו בספרים. אבל יש בו יישוב הדעת להבין כל ענין לאשורו) הזהרו בזקן ששכח תלמודו – [ג' פעמים אמר: "הזהרו" על ג' מצבים: א' שנהיה עם הארץ אחרי שהיה חכם, ג' חכם אחרי שהיה עם הארץ. והרי נשתנו ממצבם. והאמצעי: שאם לא יחתכהו, ישאר עם כל דמו ללא שינוי] – מו"ר ר"ש דביר הזהרו בבני עמי הארץ שמהם תצא תורה – [כי החומר משמש נושא לשאת עליו השכל] - אגדות ג' 201; נתיב א' 45 (תורה, י) הזהרו בבני עמי הארץ שמהם תצא תורה – [צ"ע הרי הזהירו חז"ל לא לשאת בת עם הארץ (פסחים מט ע"ב). הישוב לזה כיהבנות לא היה להן ממי ללמוד. אבל בן עם הארץ יש בידו ללמוד מאחרים] – מהרש"א הזהרו בבני עמי הארץ שמהם תצא תורה – [הכוונה אחרי שנהיו ת"ח, אל תבזה אותם מפני אבותיהם. כי דוקא מהם יקחו תלמידיהם עידוד שגם הם יעסקו בתורה וישיגו בתורה] - בן יהוידע הזהרו בבני עמי הארץ שמהם תצא תורה - מרגליות הים, דף צו ע"א פסקאות ו-ז כי הא מילתא מודיענן להו – [מודיעים לעמי הארץ, זכות של בניהם] – מהרש"א (נ"ל המלקט להוסיף על כך: מעודדים אותם שיתמכו בבניהם להתגדל בתורה, כי הם מסוגלים לכך) כי הא מילתא מודיענן להו – [מודיעים לת"ח בני ת"ח שיקחו לעצמם קל וחומר. אם לבני עם הארץ השיגו כך, כמה יש תביעה על ת"ח בן ת"ח שישיג עוד יותר! וזה דומה לקל וחומר שדרש להלן מארבע פסיעות שפסע נבוכדנצר, פוק חזי אל מה זכה] – בן יהוידע, ד"ה והכי קאמר דשלח ר' יהודה בן בתירא |