אתר דעת | אגדות חז"ל | שערי האגדה | מפרשים | מאמרים | אגדה בראייה עכשווית | מסכת אבות | מאמרים נוספים | אודות | צור קשר

מקורות לפרק



דף כד

הרואה ר"ל בבית המדרש עוקר הרים – ["סיני" הוא כינוי לסומך על שמועתו ששמע מרבו. אבל "עוקר הרים" הוא הסומך על פלפולו, והוא דומה להר תבור וכרמל שנעקרו ממקומם לבוא לקבל תורה תמורת הר סיני וסמכו על מעלתם] - מהרש"א על הוריות יד ע"א ד"ה חד אמר סיני עדיף

בא וראה כמה מחבבין זה לזה – [כשאמר "פה קדוש" נראה מדבריו שאינו כחולק עליו אלא כמתמיה על דבריו, אבל סבור שהלכה כמותו בכל ענין] – מרגליות הים, על דף כד ע"א, ס"ק ה; ע"ע במאמרו "שתיקה לחכמים" בספר "אזכרה" [לזכרו של הרב אברהם קוק, הוצ' מוסד הרב קוק, שנת תרצז-תרצח, ח"ג עמ' ריא-רכ]

נועם, ת"ח שבארץ ישראל – [כי מפני שהארץ היא באמצע העולם, ת"ח שבה יש להם אחדות וקישור זה עם זה, ואינם חורגים מהסדר. מה שאין כן בבבל היו נוטים אל הכעס] - נתיב א' 54 (תורה, י); אגדות ג' 143

נועם, ת"ח שבארץ ישראל – ["נועם" לשון יחיד ואחדות, "חובלים" לשון רבים] - מרגליות הים, על דף כד ע"א ס"ק ח

נועם, ת"ח שבארץ ישראל – [א"י היא בבחינת שבת, ענין אהבה ודבקות; חוץ לארץ דומה לחול, אז האדם צריך לרגוז על יצרו הרע. וזה משפיע על הלומדים, אם בא"י ואם בחו"ל] – שם משמואל (סוכצ'וב), פרשת וישלח, עמ' מב-מג

חובלים, אלו ת"ח שבבבל – [דרכם של ת"ח בא"י כשאחד אומר דבר הלכה בבית המדרש, אין מקשים על דבריו, כמנהג ר"א בן פדת (ב"מ פד ע"א) כי לכל דברי ר' יוחנן הביא סיוע. ומחמת כן לא יצאו להם הלכות מחודשות ולא עשו פרי. ודרכם של ת"ח בבבל להקשות קושיות, עד שנתרחבה שמעתא (כדברי ר' יוחנן על ריש לקיש, שם] - בניהו

לבנות לה בית - תורת חיים

חנופה וגסות הרוח ירדו לבבל - אגדות ג' 144

חנופה וגסות הרוח ירדו לבבל – [ת"ח בבבל היו מחבלים זה לזה בהלכה; ובמילי דעלמא ובתוכחה לעמי הארץ היו מחניפים. וזה להיפך מתלמידי חכמים שבארץ ישראל שבהלכה היו מנעימים זה לזה, ובמילי דעלמא אין מחניפים ("ארץ אשר אבניה ברזל", תענית ד.)] - מהרש"א

חנופה גסות הרוח ירדו לבבל – [בבבל היו ת"ח היו מחניפים לעם הארץ, וחובלים בת"ח אחרים; אבל בא"י להיפך היו תקיפים להעמיד דברי תורה מול עמי הארץ, ונוחים לת"ח אחרים] – מהרש"א

חנופה גסות הרוח ירדו לבבל - אגדת אליהו, ירושלמי פסחים פ"ה פסקא א'

סימן לגסות הרוח, עניות של תורה – [כי בעלי מדה זאת הם רחוקים מהשכל] - אגדות ג' 144

עילם זכתה ללמוד ולא ללמד – [עילם, לשון התעלמות, שלא גילה חכמתו לאחרים] - בן יהוידע על פסחים דף פז, ד"ה זו עילם

מאי בבל, בלולה – [יש כאן ביקורת על דרך חינוך ילדים בימינו. "שמתוך גאותם לומדים בלול ומעורבב לפני הזמן. ד(היה צריך להיות) בן חמש למקרא (והם) לומדים משנה. ו(היה צריך להיות) בן י' למשנה (והם) לומדים תלמוד. שבקטנותם לומדים מעורבב משנה ותלמוד מתוך גאותם"] - מהרש"א

מאי בבל, בלולה – ["לפיכך ג"כ התלמוד שבבבל יש בו רוב פלפול. בשביל כך אין הלכה ברורה בה, כי תמיד יש לפלפל ולהקשות עד שאין הדבר ברור כל כך"] - אגדות ג' 144 (ב' פסקאות)

מאי בבל, בלולה – [משום מה לשאול, אם התורה כבר כתבה טעם לשם זה? אלא רצו לומר לשבח ולא לגנאי] - מרגליות הים, על דף כד ע"א ס"ק יד

במחשכים, תלמודה של בבל – [ולפיכך ג"כ התלמוד שבבבל שיש בו רוב פלפול, בשביל כך אין הלכה ברורה בה, כי תמיד יש לפלפל ולהקשות עד שאין הדבר ברור כל כך] – מהר"ל, אגדות ח"ג 144

במחשכים, תלמודה של בבל – [ר' ירמיה אמר כך על עצמו, שהיה מבבבל. שמתוך גאותם לומדים בלול ומעורבב (לפי) [לפני] הזמן; דבן ה' למקרא [והם] לומדים משנה; ובן י' למשנה [והם] לומדים תלמוד, שבקטנותם לומדים מעורבב משנה ותלמוד, מתוך גאותם] – מהרש"א

במחשכים, תלמודה של בבל - של"ה דף טז: (בית חכמה)

במחשכים, תלמודה של בבל - חיד"א, דברים אחדים, דרוש י"ד

במחשכים, תלמודה של בבל - פתח עינים (לשבת דף לא. ראשיהן של בבלים סגלגלות)

במחשכים, תלמודה של בבל - דברי שאול, על יומא ט' ד"ה א"ל אדרבה (מחמת רבוי הפלפול יש רבוי ספקות, ומחמת שנאת חנם שביניהם אינם יושבים יחד לברר, ולכן הם נשארו בספקותיהם)

במחשכים, תלמודה של בבל - ר' צדוק, לקוטי מאמרים 141 י"ג

במחשכים, תלמודה של בבל - הנצי"ב, שמות לד, א

במחשכים, תלמודה של בבל - [עיין זהר חדש, איכה דף צב תחלת ע"ג, טעם שנקרא חושך] – מרגליות הים, על דף כד ע"א ס"ק טז [וע"ע דברי המחבר בניצוצי זהר על זהר ח"ג דף קנג וימררו את חייהם]


דף כה
נכיס אבא לפום ברא – [כי הממשלה גובה מהבן כאשר לא מוצאים את האב, וכן מן האב כאשר לא מוצאים את הבן. לכן אמר לשון זו] - מרגלית הים, על דף כה סוף ע"ב ס"ק טז

דף כו

כהן וחריש – [אם מעשה חרישה היה בסוף, מדוע הגמרא מביא מעשה זה תחילה? היישוב לזה] - בן יהוידע

אגיסטון אני בתוכו – [במקום שאפשר לברר, אין די בלימוד זכות] - מרגליות הים, על דף כו ע"א פסקאות ז-ח, יב

אמר ר' יוחנן דא עקא, קשר רשעים – [צ"ע למה גינה אותם ריש לקיש? והרי מדה יפה היא באדם ללמד זכות על אחרים וכך עשו ר' חייא ור' שמעון? ולמה לו להקפיד על שקראו לו "טרודא"? ושמא זה משום שיש בהם מדת התוכחה, והיא מדה משובחת? ועונה הצל"ח: כתוב "מצדיק רשע ומרשיע צדיק תועבת ה' גם שניהם" (משלי יז, טו). וגם על הפסוק יש להקשות כנ"ל. אלא י"ל כי המקרא גינה "גם שניהם" שאדם זה אמנם מלמד זכות, אבל רק על הרשעים. את מי הוא מוכיח? דוקא לצדיקים. בכך מוכח שלא מחמת תכונתו הטובה תמיד לסנגר הוא מסנגר, אלא מפני שגם הוא רשע כמו אלו שהוא מסנגר עליהם. כן כאן, אם הם היו מסנגרים גם על ריש לקיש, היה אפשר לטעות בהם שתכונתם טובה ומלמדים זכות על כולם. ולעומת זאת אם כמו שהוכיחו לר"ל היו הם מוכיחים לעובדי האדמה בשביעית, היה אפשר לטעות בהם שזו דרכם תמיד להוכיח. אבל עכשיו שחילקו, דוקא לדון לכף זכות את הרשעים ודוקא לדון לכף חובה את הצדיקים, בזה נתגלה כי הם "תועבת ה'" וקשר רשעים] – צל"ח

חשודין על השביעית – [זאת מנין לו? אלא הנמנע מלהוכיח את העבריין, סימן שהדבר קל בעיניו, כי אילו היה חמור היה מציל את היהודי השני מן אשמה ועונש. מעין זה אמרו: "אין אדם נחשד בדבר אא"כ... הרהר בלבו לעשותו או ראה אחרים שעשו ושמח" (מו"ק יח:) עומק הענין הוא שאם אין לו רתיעה נפשית עמוקה וסלידה מהחטא ההוא, ודאי שיש בלבו נקודת אחיזה לחטא ההוא. בצדק תחול עליו החשד כמ"ש "דברים בגו"]

רועי צאן – מאירי

רועי צאן - מרגליות הים, על דף כו ע"א ס"ק טז

מאי קשר רשעים – [צ"ע משום מה לא ביטל חזקיה דעתו מפני רוב חכמי ישראל שהיו בדורו? (השאר כבר גלו עם גלות עשרת השבטים). ענה על כך מו"ר ר"ש דביר, כי שבנא תבע שיקבלו דעתו כי הם הרוב (י"ג רבוותא). והרי כך ביאר החיד"א ("פתח עינים"): "בטענה שהם רבים". וכן "מרגליות הים" (פסקא טו) נימק זאת ע"י הפסוק המובא "כוננו חצם על יתר", סמכו שהם יתרים במספר. הוסיף ר"ש דביר שכאשר יש אפשרות לברר בהוכחות, ומשתמטים מזה ע"י טענה: "הבה נסמוך על רוב דעות", יש בזה "קשר של רשעים"] – הרב שמואל דביר, ומעין זה כתוב ב"מרגליות הים", ס"ק יז

קשר רשעים אינו מן המנין – מהרש"א ד"ה שבנא הוה דריש בתליסר רבוותא

בקברי בית דוד – [כי כל הקברות מתפנים מירושלים חוץ ממלכי בית דוד, שיש מחילה המוציאה הטומאה לנחל קדרון] - מרגליות הים, על כו ע"א ס"ק יט-כ בשם "תוספת ראשונים"
טלטולי דגברא קשין מדאיתתא - מהרש"א

מלמד שפרחה בו צרעת – [כי כל המחזיק במחלוקת ראוי להצטרע (סנהדרין קי ע"א)] – עיון יעקב (אמר המלקט: והוא נענש מדה כנגד, שהמצורע "בדד ישב מחוץ למחנה מושבו" (ויקרא יג, מו) כמו שהוא ע"י מחלוקתו הביא פירוד בין אנשים)

פרחה בו צרעת - משך חכמה, סוף פ' מצורע

פרחה בו צרעת - מרגליות הים

צנוף יצנפך – [כיצד דרשו פסוק זה] – מהרש"א

דף כו ע"ב

נקבוהו בעקביו ותלאוהו בזנבי סוסיהם – [טעם לעונש מסוים זה] - בן יהוידע

שבנא בעל הנאה היה – [עיין סוטה מז ע"ב ושם משמע כפירוש ראשון של רש"י, וכן בסנהדרין צד ע"ב בענין חזקיה]

שבנא בעל הנאה היה – [אע"פ שהיה ת"ח ומלמד בי"ג רבוותא, אבל לא היה ממית את עצמו על התורה כלומר לפרוש מתענוגות] – מהרש"א

שבנא בעל הנאה היה – [אפילו בשעת צרת ישראל שסנחריב צר על העיר, לא ציער שבנא את עצמו עליהם ונהג עידונים בעצמו. ולכן לא ראה בנחמתם] – עיון יעקב

שבנא בעל הנאה היה – [היה מיטיב ומהנה לאחרים, וזה שהביא לו את הרוב שתמכו בעמדתו. ועוד יש לפרש כי גם בעת שהצורר שם מצור על ירושלים, לא ציער את עצמו עם הציבור] - מרגליות הים, על דף כו ע"ב ס"ק ב

כי השתות יהרסון, צדיק מה פעל – מהרש"א

תושיה, תורה מתשת כח – מהר"ל, דרך חיים 284 (פ"ו, נהנין ממנו עצה)

תושיה, תורה מתשת כח - של"ה דף קצח. (שבועות, סרסור)

תושיה, תורה מתשת כח - תורת חיים

תושיה, תורה מתשת כח - גר"א על משלי ב, ז

תושיה, תורה מתשת כח - פתח עינים (כנ"ל)

תושיה, תורה מתשת כח – [זה כדי להתיש עזותם, כי ישראל עזים שבאומות (ביצה כה ע"ב) וזה לטובתם] – עיון יעקב (אמר המלקט: בדומה למאמר חז"ל ישראל "דדאיגי במצוות חביל גופייהו" (שבת פו ע"ב)

תושיה, תורה מתשת כח – ["לשבור כח יצר הרע שבגוף"] - פרי צדיק (ח"ד 239 ראש חדש מנחם אב, בסופו)

תושיה, תורה מתשת כח - [זה אך ורק בתחילת הלימוד, ואח"כ האדם מתגבר] - מרגליות הים, על דף כו ע"ב ס"ק ג

תורה ניתנה בחשאי – [מחמת השטן] – מהרש"א; תורת חיים

דברים של תהו – [כלומר סבורים שהם רק דברי משל, ולא כפשוטם] – מרגליות הים, על דף כו ע"ב ס"ק ה

מחשבה מועלת – [מועלת להשכיח ממנו דברי תורה] – רש"י

מחשבה מועלת – [דאגת לב האדם על מזונותיו, מועילה להשכיח ממנו דברי תורה] – תוספות

מחשבה מועלת – מאירי

מחשבה מועלת - מהר"ל, דרך חיים 172 (פ"ד, הלומד על מנת ללמד)

מחשבה מועלת – [עיין פירוש רש"י לעיל. ועוד יש לומר אמנם עיקר דברי תורה הם במחשבת הלב אבל לא די בכך אלא צריכים לביטוי שפתיים [כמ"ש במ"ח דברים שהתורה נקנית בהם: בביטוי שפתים (אבות, ו)] ועל זה נאמר "מפר מחשבות ערומים" (איוב ה, יב) שהלומד תורה במחשבה בלבד, היא נשכחת ממנו (כמבואר בעירובין נד ע"א)] – מהרש"א

מחשבה מועלת – [אפילו בדיבור מועט ואפילו אם לשם שמים] - פתח עינים; מראית העין

דף כז ע"ב

פוקד עון אבות על בנים – מאירי

פוקד עון אבות על בנים - תפארת ישראל 117 (סוף לח); גור אריה, שמות כ, ה

כשאוחזים מעשה אבותיהם בידיהם – ["כי הבן הוא ענף האב וכו' ולפיכך כאשר אוחז מעשה אבותיו בידיו הרי הוא נחשב חלק מן האב, דהבן הוא כרעיה דאבוה (רש"י כתובות צב ע"א ד"ה כבעל חוב), ולא שייך בזה 'איש בחטאו יומת' כיון דהוא חלק האב כמו שהענף הוא חלק השורש. וכו' אבל אם אין אוחז מעשה אבותיו בידיו, הרי הוא נפרד מהשורש, ושוב לא נענש בחטא אבותיו"] – גור אריה, שמות כ, ה (מהד' מכון ירושלים, פסקא יא)

פוקד עון אבות על בנים – [יש לחלק אם הבנים נולדו כבר או לא] - פתח עינים

כשאוחזים מעשי אבותיהם בידיהם - מרגליות הים, על דף כז ע"ב פסקאות כג-כד

וכשלו איש בעון אחיו - גור אריה, ויקרא כו, לז

וכשלו איש בעון אחיו – [אם הנשים הן בכלל ערבות] - מרגליות הים, על דף כז ע"ב פסקא כ"ה

דף כט

ז' שנים הוה כפנא - נצח 27 (ה)

סהדי שקרי אאוגרייהו זילי – [ביאור כיצד דוקא איום זה ירתיע עדי השקר] - בן יהוידע

סהדי שקרי אאוגרייהו זילי - ר"ח שמואלביץ (ח"ב טו)

אם "נמצאו" דבריהם מכוונים – [בשם הגר"א: שלא יהיו דברי ב' העדים תואמים בדיוק זה את זה] – על דף כט ע"א פסקא יב

מנין שאין טוענין למסית - גור אריה, בראשית ג, יד

מנין שאין טוענין למסית – [לומר כי רצה להעמיד המוסת בנסיון כדי להרבות שכרו] - מרגליות הים, על דף כז ע"א ס"ק כד

הרבה טענות היו לו לנחש לטעון - גור אריה, בראשית ג, יד

הרבה טענות היו לו לנחש לטעון – מהרש"א

הרבה טענות היו לו לנחש לטעון – [צ"ע שהביאו כאן רק טענה אחת, ומהו לשון "הרבה"? אלא הכוונה "טענה גדולה"] - אור הישר

דברי הרב ודברי התלמיד, דברי מי שומעים? – [צ"ע הרי אדם הראשון היה מין (סנהדרין לח ע"ב) ומה שייך לטעון נגדו שיעשה כדברי הרב? שמא יש להשיב כי נעשה מין כשהחליט לחטוא, אבל בשעה שהנחש הסית לחוה והיא פתתה לאדם עדיין כשר היה] – אור הישר

דברי הרב ודברי התלמיד - תורה תמימה, בראשית ג, יד (ס"ק ט)

שכל המוסיף גורע - תורת חיים

שכל המוסיף גורע - בן יהוידע, ד"ה רב משרשיא; ולמה רב אשי הביא פסוק אחר ("עשתי עשרה") – ד"ה רב אשי

שכל המוסיף גורע - תוספת ברכה, דברים ד, ב

שכל המוסיף גורע -

שכל המוסיף גורע – [יש לדעת מה הוא האיסור מהתורה, ומה רק מדרבנן] - מרגליות הים, על דף כט ע"א (ס"ק כט)

עכבר דשכיב אדינרי - נתיב ב' 243 (נדיבות, א)

דף ל

היה מצטער על מעות – [דוקא אם חלם מתוך הצער, אבל אם החלום בא בלי שחשב על הנושא מראש, אפשר שיש אמת בחלום] - מרגליות הים, דף ל ע"א פסקאות ו-ח

דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין – [אין כוונתם שהחלומות שקר, כי ראינו בחז"ל שחלק מהם אמיתיים. אלא כוונתם שאין אנו בקיאים כיצד לפתור אותם. כי יש חלום שפשוטו רע, ואפשר לפתור אותו לטובה] - בן יהוידע

משתקיד למסמכיה – [שקידה זו מה היא?] - מרגליות הים, על דף ל ע"ב ס"ק א

דף לא

אני מזכה וחברי מחייבין – [זה נאמר רק על האומר כך לבעלי הדין, אבל כשכותבים הדיעות ברשימות בית הדין, אין לחשוש] - מרגליות הים, על דף ל' ע"א, פסקא ט'

הולך רכיל מגלה סוד – [מדוע הביא פסוק זה נוסף לפסוק מהתורה שהביא לתחילה? אלא שם אפשר לדחות שמדובר במספרי לשון הרע] - בן יהוידע

דזיו ליה כבר בתיה - פתח עינים

דזיו ליה כבר בתיה - פרי צדיק (ג' 59 פסח, כ"ג)

דזיו ליה כבר בתיה – [שייך לזה בר בתיה, כי ע"פ הזוהר (ח"ג דף רעח.) אמרו לרעיא מהימנא "זכאה חולקך דאנת בעל תשובה". והזכירו את בתיה כי עזבה אלילי בית אביה והיתה בעלת תשובה. וגם "בר בתיה" גימטריא "אחרית" בבחינת "טוב אחרית דבר מראשיתו" (קהלת ז, ח) הנאמר גם על בעלי תשובה] – נ"ל המלקט

העביר עלי את הדרך – [שני אחים ירשו נחלת קרקע מאביהם וחילקו השדה. ובתחילה היתה הדרך אצל אחד מהם, וממילא במקום ההוא לא היה יכול להזריע צמחים. לכן העביר את מקום ההליכה ("הדרך") לחלקה של אחיו, ועשה כן ללא רשותו וקיצץ ממקום גידוליו] – מהרש"א

העביר עלי את הדרך – [פירוש על דברי רש"י הראשונים: "סרסו"] - בן יהוידע, ארבע פסקאות
נתן צוציתא – [אישיותו ומעשיו] - מרגליות הים, על לא ע"ב ס"ק יז

דף לב

צדק צדק, כאן בדין מרומה - גר"א על אסתר ג, ז ע"ד פשט

צדק צדק, כאן בדין מרומה – [בדין כזה טוב לדיין לעשות דרישה וחקירה] - מרגליות הים, על דף לב ע"ב ס"ק ה

ב' ספינות עוברות – [מדוע צריכים ב' דוגמאות, של ספינה ושל גמלים] - בן יהוידע

ב' ספינות עוברות - משך חכמה על דברים טז, כ

ב' ספינות עוברות – [כתב "תורת חיים" שאין ממתינים עד שהצדדים יתרצו לפשרה, אלא כופין אותם לכך] - מרגליות הים, על דף לב ע"ב ס"ק ח

קול ריחיים בבורני – [טעם שהוזכר זה כאן, סמוך ל"הלך אחר בית דין יפה"] – בניהו

קול ריחיים בבורני – [טעם שעשו זה סימן למצוות ברית מילה, כי שוחקין כמון עבור ריפוי האבר אחרי המילה] – נ"ל המלקט (וע"ע טעמים שהביא "בן יהוידע")

אור הנר בברור חיל – [טעם סימן זה כי איש ואשה נמשלו לפתילה ונר (גיטין נח.)] - בן יהוידע

צדק צדק תרדוף – [כי אם מדובר בדיינים, הרי כבר כתוב "בצדק תשפוט עמיתך" (ויקרא יט, טו) אלא מדוברא לבעלי דינים שידקדקו ללכת לחפש בית דין היפה שבאותו הדור] - מהרש"א ד"ה הלך אחר בית דין יפה

הלך אחר בית דין יפה - גר"א (שה"ש ג, ז)

הלך אחר בית דין יפה - [טעם שנמנו רק אלו, וטעם שנמנו לא לפי סדר הדורות] – בניהו; בן יהוידע

הלך אחר בית דין יפה - הנצי"ב, העמק דבר, על דברים טז, כ

אחר ר' אליעזר ללוד - מרגליות הים

אחר ר' מתיא לרומי – [מדובר על עיר בא"י] - מרגליות הים, על דף לב ע"ב פסקא י"ט

דף לג

הלכה חמורך טרפון – [כיון שהיה ר' טרפון עשיר, אינו זקוק למכור חמורו כדי לשלם פסק דין השגוי. אלא מכר חמורו המיוחד שרוכב בו, כדי לעשות לעצמו סימן זכרון לעתיד] - בן יהוידע

חוזרין לזכות ולא לחובה – [כי הזכות שבידי הבית דין היא בעצם ובראשונה. לא כן החובה] - באר הגולה 27 (ב)

מניין שאין מחזירין אותו? ת"ל ונקי וצדיק אל תהרג – [דרשו הפסוק, כי אם לפי פשוטו איך סלקא דעתך שיהרגו את הצדיק?] - בן יהוידע

ונקי וצדיק אל תהרג - תורה תמימה, שמות כג, ז (ס"ק ס')

קוץ קרך וצלי – [צ"ע הרי אין דרך לצלות פרי "קרא" באש, אלא בשר? אלא יש כאן רמז לעניני "מקרא". ורמז לו ששאלה זו ששאל היא תפל ודבר פשוט] - בן יהוידע, ד"ה ובזה יובן לתרץ דקדוק אחד

דף לד

מקרא אחד יוצא לכמה טעמים (שבעים פנים לתורה) ואין טעם אחד יוצא מכמה מקראות – [שאין זו מחכמה האלהית לדבר כפול, שאף באדם הדיבור המיותר וכפול אינו חכמה] – מהרש"א

וכפטיש יפוצץ סלע – רבנו תם (מובא בתוספות)

וכפטיש יפוצץ סלע – [סלע הוא מטבע של נחשת] - מהרש"א

קח את כל ראשי העם - תורה תמימה, במדבר כה, ד (ס"ק ה)