מקורות לפרק

דף יד

מוסיפין על העיר ועל העזרות, ארוממך – [כי תוספת לעיר היא גם תוספת למעלת נשמת ישראל] - אגדות ד' 13

שיר של פגעים, שיר של נגעים – [זה לנפש וזה לגוף] – אגדות ד' 14

אסור להתרפאות בדברי תורה – [כאשר הגוף חולה, זה כי יצא מהשיווי. וירידה היא לתורה השכלית לשמש לצרכי הגוף] – אגדות ד' 14

שאין מזכירין שם שמים על הרקיקה – [כי הרוקק מסמן בזה שאין בדבר ממש כלל, ואסור לעשות כך על דברי תורה] - אגדות ד' 14

דף טו

נאמר בעולת בהמה ועוף וקרבן מנחה "ריח ניחוח" – [זה נאמר רק אם אינו מצמצם מחמת שהוא צר עין] - אגדות ד' 14

אסור להתרפאות בדברי תורה, להגן שאני – [הרמב"ם (הל' ע"ז יא, יב) מבאר שאם האדם סבור לנצל עצם קדושת התורה עבור הנאתו הפרטית, יש זלזול בתורה. נ"ל לדייק מדבריו: אבל אם מכוון לשם קבלת שכר שה' נותן על המצוות, מותר. כי איננו נהנה ישירות מהתורה, אלא מצד שכר שנותן ה' על מצוותיו. וכן משמע בדברי ר"ח ולוז'ין, "רוח חיים" (אבות, א', כעבדים המבקשים לקבל פרס). ור"ש דביר הוסיף ע"פ מהר"ל (כאן ד"ה ובשיר) משה רבינו אמר "יושב בסתר" וכו' להגן על קדושת המקדש ולסלק ממנו כוחות הטומאה. כך האדם רוצה להגן על עצמו שלא ישלטו בו כוחות הטומאה]

אסור להתרפאות בדברי תורה, להגן שאני - פתח עינים

ספר החינוך שואל: "הרי אמרו "אסור להתרפאות בדברי תורה"? אבל הזכירו לומר פסוקים אלא שיש בהם דברים יעוררו את הנפש היודע אותם, לחסות בצל ה' ולהשים בו כל מבטחו, ולקבוע בלבו יראתו ולסמוך על חסדו וטובו. ומתוך התעוררות על זה יהיה נשמר מכל נזק" עכ"ל (מצוה תקי"ב)

דף יח

כל שאינו פורש מאשתו סמוך לווסתה, אפילו הויין לו בנים כבני אהרן וכו' – [כי קטע זמן קצר זה שבין ימי טהרה לימי טומאה הצפויה, אינו בגדר זמן, ואין ראוי לגרום בו הויה לוולד הנולד] - אגדות ד' 14 (ב' פסקאות)

הפורש מאשתו סמוך לווסתה יהיו לו בנים זכרים, ראויים להוראה וכו' – [כי ע"י צורה מבדילים בין דבר לדבר. כי ע"י חומר אין הבדל, כי הוא משותף להרבה דברים. לפיכך אסור לאשה להנשא לב' גברים שהם ב' צורות וזה אי אפשר] - נתיב ב' 113 (פרישות, א); אגדות ד' 14-15

המבדיל על היין – [כי ע"י צורה יודעים להבדיל בין הדברים. עיין לעיל ד"ה הפורש מאשתו. ודוקא על היין, כי היין נבדל מהענב] - אגדות ד' 15; נתיב ב' 113 (פרישות, א)

המקדש את עצמו בשעת תשמיש – [כי פעולת הזיווג היא חומרית. וזה המקדש את עצמו זוכה לדעת והשכל, צורה] - נתיב ב' 106(צניעות, סוף פרק א); 113 (פרישות, א)

המקדש את עצמו בשעת תשמיש - פתח עינים

המקדש את עצמו בשעת תשמיש, הויין לו בנים זכרים – [כי כיון שמחליש כח תאותו, הוא
משתהה בהזרעה. אשתו מזרעת תחילה ויולדת זכרים (ברכות ס.)] - בן יהוידע

דף יט
ר' ששת מחליף - תוספת ברכה, דברים יט, יד