מקורות לפרק

דף ב
מקדש אקרי משכן - רבנו בחיי, שמות כה, ח

דף ג
קדרא דבי שותפי לא קרירא ולא חמימא – [כי כל אחד מהם סומך על חברו לתקן] – מהרש"א

דף יג
רבי מאיר: כשלמדתי תורה אצל ר' ישמעאל - תפארת ישראל, 151 (מט)

שמלאכתך מלאכת שמים, שמא אתה מחסר אות אחת או מייתר אות אחת, נמצאת מחריב את כל העולם כולו – [כי התורה היא כולה שמותיו של הקב"ה, והיא צד הנסתר של התורה, ובה הקב"ה ברא את כל העולם. והמשנה בה מחריב חלק מהעולם] – מהרש"א

גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם – [למה לא נאמר "גלוי לפני חכמי הדור"?] - פתח עינים

ומפני מה לא קבעו הלכה כמותו? שלא יכלו חבריו לעמוד עד סוף דעתו – [צ"ע משום מה היה ר' מאיר מציע גם סברא שאינה נכונה להלכה? וגם מה רמזו בלשון "סוף דעתו"? אלא מנהג מחברי שו"ת בזמננו שמקודם מראים פנים להוה אמינא שאח"כ תידחה, ואח"כ מגיעים למסקנא שלהם. כך ר' מאיר הציע קודם את הדיעה שאינה נכונה, להוכיח שלקח גם אותה בחשבון ושלא יחשבו שנעלמה ממנו, ואח"כ הסיק. לכן הציע קודם את ה"לא נכון". אבל כל כך השתכנעו שומעיו מהדיעה הראשונה שהציע, ששוב לא הסכימו לדיעה אחרונה שאמר, שהיא עומק ההלכה. לכן טעו בדבריו] – עיני יצחק, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

(רבי מאיר) שהיה מאיר עיני חכמים בהלכה – [צ"ע הרי אין הלכה כרבי מאיר כי לא יכלו חבריו לעמוד על סוף דעתו, ומה פירוש "מאיר עיניהם"? אלא בכל זאת היה מגלה להם טעמים לשני צדדי הספק ובזה מאיר עיניהם] – מהרש"א

לא רבי מאיר שמו אלא ר' נהוראי שמו וכו' אלא ר' נחמיה שמו – [שמו האמתי היה "נחמיה". רק האיר עיני החכמים ולכן נקרא "מאיר". וכאשר היה מביטים בפניו זכו לשפע רוחני, לכן נקרא "נהוראי"] – זהב שיבה

ר' נהוראי שמו – [לשון "נהור" בארמית היא לשון זכירה (בבא בתרא צא ע"ב, "נהירנא") כי תלמיד ששמע הלכה מפי ר' מאיר היה זוכרה תמיד, כמ"ש "צורבא מרבנן דאמר מילתא, לימא בה טעמא דכי מדכרו ליה מדכר" (נדה כד ע"ב)] – לקוטי בתר לקוטי, בשם ה"ערוך"

חזיתיה לר"מ מאחוריה - כלי יקר (שמות לג, סוף י"ח)

חזיתיה לר"מ מאחוריה - ר"ח שמואלביץ (ח"ג, ב)

ואילו חזיתיה מקמיה הוה מחדדנא טפי - שו"ת רדב"ז ח"ג תתק"י (תעב)

ואילו חזיתיה מקמיה הוה מחדדנא טפי – [כי יש להבין יותר ע"י קריצת עיניים וקריצת שפתיים (הערת המלקט: כי חלק מהתלמידים ישבו לפניו, והצעירים יותר עמדו מאחרי רבי, כדי לשמוע דבריו)] – מהרש"א

מפני מה לא קבעו הלכה כר' מאיר - דברי שאול

ר' מאיר, נהוראי שמו – ר' צדוק, דובר צדק 9

ר' מאיר, נהוראי שמו – [הם שני בני אדם שונים, וגם ר' מאיר איננו ר' נחמיה] – מרגליות הים, סנהדרין דף פו ע"א פסקא ג; ודף צט ע"א פסקא כז

מטהר שרץ – מהר"ל, דרשה על התורה 42

תלמיד אחד וכו' יודע לטהר את השרץ בק"ן טעמים – [ידועה קושיית התוספות מה יועיל פלפול של הבל? אלא כשיש רשע גמור וכל הבית דין מחליטים להרשיע אותו ולהענישו מיתה, והרי דינו שפוטרים אותו (סנהדרין יז.). ולכן יש חכם אחד שיכול להפוך בזכותו באיזה אופן שהוא, וכך ירבו המחייבים ויוכלו בכל זאת להענישו] – יערות דבש, דרוש ט' אדר, ח"ב דף קלב

מטהר שרץ – ר' צדוק, דובר צדק 9 ,6

אלו ואלו דברי אלהים חיים – [צ"ע כיצד אפשר ששתי הדיעות יהיו נכונות? אלא כאשר הקב"ה מסר תורה לעולם הכליל בכל הלכה שתי הבנות שונות, ומסר את ההכרעה לחכמי ישראל] – ריטב"א

אלו ואלו דברי אלהים חיים – ["כל העולם משתבש בביאור ענין זה ומוציא אותו מפשוטו, כי קשה איך אפשר ששני דברים הסותרים זה את זה יהיו אמתיים? והאמת הברור הוא שהענין כפשוטו. כי כן אמרו חז"ל 'כל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים' (אבות, ה). אלא שאם עכשיו אמת חלק אחד, סופה שלזמן אחר יתקיים החלק השני. ואולם בפירוש אמרה תורה להטות ההלכה למעשה אחרי רבים (שמות כג, ב) ואין לנואלא אותה דיעה שרוב החכמים מסכימים עליה. ומכל מקום גם הדיעה השניה אמיתית גם למעשה, והיינו לזמן אחר, כשיסכימו החכמים בה"] – רמ"ע מפאני, י' מאמרות, חקור דין, ח"ב פרק יז (ועיי"ש שהביא כמה דוגמאות שנשתנתה ההלכה, לפי שינוי הזמן)

אלו ואלו דברי אלהים חיים – ["בעלי אסופות וכו' אי אפשר שיהיה דעת החכמים על דרך אחד. ואי אפשר שלא יהיה חילוק ביניהם כפי מה שהם מחולקים בשכלם. כי כל דבר ודבר אי אפשר שלא יהא בחינה יותר מאחת לדבר אחד. שאף אם הדבר טמא, אי אפשר שלא יהיה לו בחינה [מסוימת] אל טהרה של מה. וכן אם הדבר טהור, אי אפשר שלא יהיה לו בחינה מה של טומאה. ובני אדם מחולקים בשכלם, ואי אפשרשיהיו כל שכלי בני אדם על דרך אחד. וקראם בעלי אסופות, כאשר הם מתאספים יש בהם כל הדיעות המחולקות"] - באר הגולה 19-20 (באר א)

אלו ואלו דברי אלהים חיים – [לא ששניהם אמת, אלא שמתוך הבנת דברי הניגוד הוא מבין מה הנכון] - פתח עינים

אלו ואלו דברי אלהים חיים - אמת ליעקב

אלו ואלו דברי אלהים חיים - ר' צדוק, סוף ס' תקנת השבין 160-161 ד"ה וחכמתו; רסיסי לילה, טז; דובר צדק 151; פרי צדיק (ח"א 151 חנוכה, ח)

אלו ואלו דברי אלהים חיים – [בקש הקב"ה לברוא את העולם במדת הדין. ראה שאין העולם יכול להתקיים ולכן שיתף עמה מדת הרחמים. וידוע כי שמא לפי מדת הדין, והלל לפי מדת הרחמים (אדמו"ר ר' אלעזר ממונקץ', דרכי חיים ושלום, עמ' כ בהערה לפסקא יד). ולעתיד לבוא תהיה הלכה כבית שמאי. ולכן שתי הדיעות אמת, זה ברחמים וזה בדין] – אשי משה, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

זכו בית הלל – [מי שהוא נוח ברוחו, אינו יוצא מדרך היושר. כי הקפדן יוצא מדרך השיווי ונוטה לימין או לשמאל מן הדרך האמיתית, והוא שייך לכת "המנצחים" (האוהבים לנצח בויכוח)] - מהר"ל, נתיב ב' 236 (כעס, א); באר 87 (תחילת באר ה')

זכו בית הלל – דרכי נועם דף צד (ע"פ סוד)

זכו בית הלל – בני יששכר (סיון, ו, א)

זכו בית הלל – רסיסי לילה, טז

בית הלל נוחין ועלובין הם – [מי שהיא עניו איננו בטוח בעצמו שכיוון לאמת, ולכן הוא חוזר ומעיין שוב ושוב בסברתו ובסברת החולקים עליו. ע"י כך הוא זוכה להגיע לאמת] – פתח עינים; ע"ע מראית העין

בית הלל נוחין ועלובין הם – [יש שלוש סיבות מדוע אין האדם מגיע לאמת התורנית, מי משני הצדדים צודק. [א] או מפני שהוא גאותן ומחזק ביותר סברת עצמו, ואינו מוכן לראות בה פגם [ב] או מפני שמזלזל בדעת זה שכנגדו ואינו חוקר להבין מה היא סברתו [ג] או מפני שהוא מושפע מהדיעה הראשונה ("צדיק הראשון בריבו" – משלי יח,יז) וכבר אינו נסוג ממנה גם כשישמע דיעה חדשה. ובית הלל היו מתוקנים בשלשת הענינים האלו. [א] היו ענווים ולא החזיקו שהם עצמם צודקים בהחלט, אלא מוכנים הם להודות בטעות [ב] היו מוכנים לעיין שוב ושוב (לשון "שונים") במה שאמר מי שמתנגד להם, ומעיינים בסברתו [ג] כדי להנצל מהקלקול השלישי היו דוקא מקדימים לעיין בסברא של הצד שכנגד,שהוא יהיה הראשון הבא לשכנע מה הוא הנכון] – איי הים

בית הלל נוחין ועלובין הם – [מדוע כפל הלשון? אלא יש מי שהוא "נח" לאחרים בלשונו אבל לבו בוער בקרבו, ולכן אמר גם "עלובים"] - בן יהוידע

בית הלל נוחין ועלובין הם - הנצי"ב, שאלתות, פתח העמק, ג, ב

בית הלל נוחין ועלובין הם - ר"ח שמואלביץ (ח"ב, כא)

הקדימו דברי בית שמאי לדברי עצמם - ר"ח שמואלביץ (ח"ב, לג)

המשפיל עצמו, הקב"ה מגביהו - גור אריה, ויקרא ב, יג

כל המחזר על גדולה, גדולה בורחת ממנו - נתיב ב' 13 (ענוה, ו)

שכל המשפיל עצמו וכו'; כל המחזר על הגדולה וכו'; וכל הדוחק את השעה – [יש כאן ג' חלוקות: יחס להקב"ה, יחס לבריות; יחס לעצמו] – מהרש"א

כל המחזר על גדולה, גדולה בורחת ממנו - [טעם שחז"ל הכפילו דבריהם "המגביה א"ע, המחזר אחר הגדולה" כי אפשר שיהיה אדם הבוחר בהשפלה כדי שע"י כן ה' יגביהו ויזכה לכבוד, והרי הוא בזה עצמו מחזר אחר הגדולה. אותו האיש לא יזכה לברכה זו, כי תברח ממנו] – פתח עינים, בשם הריטב"א

בורחת "ממנו" – [מפני מה הוסיפו מלה זו? הרי היה די לומר "הגדולה בורחת"? אלא אמרו "כל הנותן עיניו במה שאינו שלו, מה שמבקש אין נותנים לו ומה שבידו נוטלים ממנו" (סוטה ט ע"א) ולכן גם מה שכבר זכה אליו אותו האיש, תברח "ממנו"] – פתח עינים

כל המחזר על גדולה, גדולה בורחת ממנו –

כל המחזר על גדולה, גדולה בורחת ממנו - [מי שאוהב כבוד, למרות כל מה שה' ישפיע לו כבוד הוא דורש כבוד נוסף. זהו כאילו "בורחת ממנו". מולו מי שהוא ענו כמה שמכבדים אותו הוא חושב שאינו ראוי לכבוד, ובעיניו כאילו הכבוד "רודף" אחריו] - דברי שאול

נוח לו לאדם שלא נברא - עיקרים ד, כט

נוח לו לאדם שלא נברא - של"ה דף כא (בית דוד)

נוח לו לאדם שלא נברא – [זה נאמר על הפרט, אבל על הכלל נאמר "והנה טוב מאד"] – אגדות ד' 30

נוח לו לאדם שלא נברא – [כי האדם קרוב להפסד מחמת ריבוי הלאוין שיש בתורה] - מהרש"א על מכות כג ע"ב ד"ה תרי"ג מצוות נאמרו

נוח לו לאדם שלא נברא - יערות דבש (ח"א עמ' שטז, סוף דרש ט"ז)

נוח לו לאדם שלא נברא – [מדובר על גלגול שני. יותר נוח לאדם אם היה זוכה לקיים את המוטל עליו כבר בגלגול הראשון] - גר"א (יונה ד, ג)

נוח לו לאדם שלא נברא – [מדוע הדגישו מלת "אדם"? אלא לפי דברי מהרש"א (בבא בתרא קסד סוף ע"ב) שסתם "אדם" אינו ניצול מהרהור עבירה, אבל אדם צדיק ניצול. גם כאן לא נוח ל"אדם" מהציבור הכללי, אבל לצדיקים ודאי כן נוח. וזה קרוב לדברי התוספות כאן] – פתח עינים

נוח לו לאדם שלא נברא – [צ"ע והרי כתוב בתורה "והנה טוב מאד"? אלא אמנם הבריאה 'טובה מאד' לנשמה, אבל לא לגוף האדם שמא לא יזכה לתחיית המתים] - אמת ליעקב

נוח לו לאדם שלא נברא - דברי שאול

נוח לו לאדם שלא נברא – [בפסוק כתוב "כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו". בריאה היא חומר גלם. יצירה היא להכין צורה. עשיה היא תיקון הדבר על שלימותו. ה' ברא את האדם ועליו להביא את עצמו לדרגת יצירה, ולהוציא את עצמו ממדריגה נמוכה של נברא. ואם אינו עושה כן "נוח לו לאדם שלא נברא משנברא"] – הכתב והקבלה, בסידור תפילה "עיון תפילה", ברכת אשר יצר, עמ' 37-38

יפשפש במעשיו, ימשמש במעשיו - מסילת ישרים, פרק ג'

ועכשיו שנברא יפשפש במעשיו – [צ"ע אילו היה נכון שלא נוח לו לאדם שנברא, משום מה בכל זאת ה' ברא אותו? אלא בהכרח שיש אופן תיקון ע"י תשובה, ובסופו של דבר יהיה ראוי וטוב. לכן "עכשיו" שנברא מזה גופא ראיה שעליו לשוב בתשובה] – דברי שאול

יפשפש במעשיו, ימשמש במעשיו – [ב' הדיעות הם לפי חילוקי הדיעות אם מצוות צריכות כוונה או אפשר לקיימן גם בלי כוונה (ראש השנה כח ע"ב). אם אין צריכות לכוונה, די בפשפוש שמא עשה האדם עבירות, כי הרי המצוות קיים גם בלי כוונה. אבל אם מצוות צריכותכוונה, אפשר שגם מצוות עשה שעשה לא קיים בהן המצוה] – עין אליהו

יפשפש במעשיו, ימשמש במעשיו - ר' צדוק, לקוטי מאמרים 140, קטע י"ג

דף יד
ים שעשה שלמה - צדקת הצדיק, רח

דף יז
היוצאת למלחמת הרשות - ע"ע רמב"ם הל' מלכים ו, יב, כתב הרדב"ז שם "אפילו מתו מיתת עצמם, כיון שהם טרודים"

וכי לוקין על לאו שב'אל'? - ביטוי 'אל' הוא חלש מן 'לא' - "הכתב והקבלה" ויקרא יט, ד ע"ע שמו"א כ, כג ולכן נענש עלי הכהן, ע"ע ספר חסידים, כת"י פרמא, אלף תת"מ

וכי לוקין על לאו שב'אל'? - משך חכמה, שמות יב, ט

וכי לוקין על לאו שב'אל'? - מרגליות הים, לסנהדרין ס"ה ע"א פסקא ד'