מקורות לפרק

דף צו

מיכל בת שאול הניחה תפילין – [מדוע חשקה דוקא במצוה זו? (א) שהמניח יש לו זכות כאילו למד תורה. וכיון שאין ללמד לאשה תורה, חשקה במצוה זו. (ב) מצוה זו היא סגולה ללידת בנים (ע"פ אריז"ל)] - בן יהוידע

דף צט
כיח בפני רבו חייב מיתה - קורא באמת, שבת, פסקא י"א

דף ק

כל אדם שאשתו תובעתו – [אשה מתדבקת אז בבעלה שיש לו מעלת הצורה, ולה מדת החומר, ואז הבנים נמשכים אחר הצורה והם רחוקים מן החומר] - אגדות ב' 48 (סוטה יא, פסקא "דרש רבי עקיבא"); נתיב א' 176 (צדקה, ד'); גבורות השם, 162 מג
כל אדם שאשתו תובעתו – מהרש"א

יששכר חמור גרם – [כשחזר יעקב מהשדה נהק החמור ושמעה לאה ויצאה לקראתו וקראתו] – מהרש"א בשם הערוך, ערך חמרא

אשה התובעת את בעלה - תורה תמימה, בראשית ל, טז (סוף ס"ק ד')

אפילו בדורו של משה, לא נמצאו נבונים - גר"א (אדרת אליהו, דברים א, טו)

י' קללות נתקללה חוה - תורה תמימה, בראשית ג, טז ס"ק יז ועד כב

עצבונך זה צער גידול בנים; והרונך זה צער עיבור – [צ"ע משום מה הקדים המאוחר. הרי הריון בא לפני גידול בנים?] – מהרש"א

עצבונך זה צער גידול בנים; והרונך זה צער עיבור – [כיון שמדובר בחוה, כבר ילדה את הבל וקין לפני החטא ("עלו למטה שנים וירדו ארבעה", סנהדרין לח ע"ב) ועליהם סבלה צער גידול בנים. וקללת "הרונך" מדובר בהריון של שת, שנולד מאה ושלשים שנה אחרי החטא] – תוספת ברכה, בראשית ג, טז, עמ' 50-51

למדנו צניעות מחתול - עיקרים ח"ג פ"א

למדנו צניעות מחתול - נתיב ב' 104 (צניעות, א)

פיוס של תרנגול, כרבלתא – [יש ללמוד מזה שגם המבטיח לתת מתנה ואינו מקיים, צריך לפייס] - דברי שאול, ליקוטים שבסוף הספר

דף קא

טובם כחדק, שמהדקין את הרשעים לגיהנם – [דרשו המלה בחילופי אותיות ה-ח, גם מפני אותיות אחה"ע וגם שהם קרובים זו לזו במבטא. "רשעים" כאן הם אומות העולם, כפי שמפורש בפסוק שהביאו] – מהרש"א

דף קד
באר הקר – [רמז יש בזה שאין ללמוד מכל רב אפילו הוא חכם מופלג אא"כ הוא מוחזק להגון וכשר] – הבונה (פי' על הדף ב"עין יעקב")