מקורות לפרק

דף צז

המזבח עץ - מהרש"א על בבא בתרא ס' ע"ב ד"ה כשחרב הבית באחרונה

בזמן שבית המקדש קיים, מזבח מכפר על האדם; ועכשיו שאין בית המקדש קיים, שולחנו של אדם מכפר עליו – עיין מפרשים על חגיגה כז ע"א

דף צח

שער המזרח עליו שושן הבירה צורה, כדי שידעו מהיכן באו; כדי שתהא אימת מלכות עליהם –
לעולם תהא אימת מלכות עליך – עיין מפרשים זבחים קב ע"א

ועלהו לתרופה, להתיר פה של מעלה וחד אמר להתיר פה של מטה – עיין מפרשים סנהדרין דף ק ע"א

דף צט

לוחות ושברי לוחות מונחים בארון – [כי הם מעשה ידיו של הקב"ה] - אגדות ד' 86

אין נוהגין בו מנהג בזיון - תורה תמימה, דברים י, ב (ס"ק ה)

ת"ח ששכח תלמודו אין נוהגין בו מנהג בזיון – [צ"ע שהרי בלוחות שנשברו עדיין חרותות בהן חלקי האותיות, מה שאין כן מי ששכח, לא נשאר לו זכר מלימודו? אלא באמת גם מהלוחות פרח הכתב (ירושלמי תענית פ"ד ה"ה) ואעפ"כ נהג בהם משה קדושה לשים אותם בארון. והם דומים לת"ח ששכח לגמרי] - אור הישר

מקום ארון אינו מן המדה – [זה נרמז במקרא "ויביאו הכהנים את ארון ברית ה' אל מקומו אל דביר הבית אל קדש הקדשים אל תחת כנפי הכרובים" (מל"א ח, ו) לכאורה המלים "אל מקומו" הן כמיותרות? אלא באו ללמד אל המקום שקבע להם ה'] – ר' יחיאל העליר, במבוא לספרו עוטה אור על שיר השירים, מובא ב"אור הישר"

תורה ניתנה בארבעים יום – [זה מ' יום, וכן הנשמה. מזה למדנו שהם דומים זה לזה] - נתיב א' 24 (תורה, ה); אגדות ד' 86 ב' פסקאות

השמר, פן ואל - יד מלאכי, קצז-קצח

נשמתך אני נוטל ממך - אגדות ד' 86

ביטולה של תורה, זה הוא יסודה (קיומה) - ספר חסידים, פסקא תתקנ"ב

ביטולה של תורה, זה הוא יסודה (קיומה) – [שלא ללמד תורה לאלו שאין התורה חביבה עליהם] - אגדות א' 86 [ע"ע מדרש שהש"ר (פרשה ד, כג ד"ה נפת תטופנה שפתותיך כלה), "ואינם ערבים לשומעיהם כסולת זו"]

ביטולה של תורה, זה הוא יסודה (קיומה) - דברי שאול

ביטולה של תורה, זה הוא יסודה (קיומה) - תורה תמימה, שמות לד, א (ס"ק ג)

ביטולה של תורה, זה הוא יסודה (קיומה) – [צ"ע מה הוסיף ריש לקיש בדרשה זו על המפורסם בתורה על צוואת נביא "אליו תשמעון" (דברים יח, טו), או על הוראת הסנהדרין "לא תסור מכל אשר יורוך" אפילו על ימין שהוא שמאל? (ספרי, שופטים, פסקא יא). אלא בספר חסידים (פסקא תתקנב) פירש דברי ריש לקיש לעניני רשות המסייעים למצוה, כמו שאמרו "במטותא מינייכו ביומי ניסן וביומי תשרי לא תתחזו קמאי כי היכי דלא תטרדו במזונייכו כולא שתא" (ברכות לה ע"ב) הרי שביטלו תורה לשם קיומה. ולמען זה בא ריש לקיש להוסיף] - אור הישר (אמר המלקט: לכאורה ריש לקיש בא רק ללמד שיש לשמוע לנביא או לסנהדרין, אלא גם כאשר גדול הדור או מורי הוראה מובהקים פוסקים כך, יש לשמוע בקולם)

משל לאדם שמסר ציפור דרור – אגדות ד' 86-87 ב' פסקאות

אפילו לא שנה אלא פרק אחד – [דומה ליסוד "מקצת היום ככולו"] - אגדות ד' 87

אפילו לא שנה אלא פרק אחד - נצי"ב ויקרא , לה

אפילו לא שנה אלא פרק אחד - אור הישר ד"ה "ר אמי

רשב"י – [צ"ע הרי סותר לדברי רשב"י בברכות לה: שאין להתבטל כלל מלימוד התורה?] - עיון יעקב

רשב"י – [יש לתרץ שאלה הנ"ל ע"י חילופי גירסאות] - פתח עינים (לברכות לה ע"ב)

רשב"י – [אפשר לתרץ שאלה הנ"ל שבברכות (לה:) אמר לפני שהייתו במערה, ושבמנחות אמר אחרי צאתו וה' לימד אותו "להחריב עולמי יצאתם?" - שבת לג:] - בן יוחאי

רשב"י – תירוץ לשאלה הנ"ל. ודאי עתיד אדם ליתן את הדין על כל רגע של ביטול תורה. אלא במסכת מנחות בא לתרץ לבל יאמר הטרוד בפרנסתו המצומצם בזמנו שאין לו מצוות תלמוד תורה כי חצי שיעור איננו שיעור, ולכן מודיע שאפילו אם אמר רק פסוק ראשון של קריאת שמע, קיים בכך מצוה. ולכולי עלמא האדם פטור רק במה שנתן זמנו לצרכי גופו ובני ביתו ופרנסתו, אבל בשאר זמנו חייב בכל רגע] - רי"א חבר, בסוף "אור תורה". הערת המלקט: עיין "ברכת שמואל" לר' ברוך בר מקמניץ, קידושין סי' כז

מצוה לאומרו לפני עם הארץ - אור שמח, תלמוד תורה, א, ב

למדתי כל התורה כולה - נתיב א' 60 (תורה, יד)

למדתי כל התורה כולה -

חכמה יונית - אגדת אליהו, פאה פ"א פסקא ה

חכמה יונית - יפה מראה (שם)

חכמה יונית - ר"א וסרמן, ביאורים לאגדה שבסוף "קובץ הערות" ליבמות, סי' י"א

חכמה יונית – [האיסור הוא אם איננו לצורך פרנסה] - הרב יהודה לוי, שערי תלמוד תורה, הוצ' פלדהיים, תשמ"א, דף רל"ה (בשם "חסדי דוד" לתוספתא ע"ז פ"א ה"ג, וכן שאילת שלום על ספר שאילתות, הקד' לתוספות)

לא יהיו עליך חובה – [אלא תלמד מאהבה] - אגדות ד' 87

דף ק

גיהנם שפיה צר וכו' שמא תאמר אין בה עצים? – [מול המתחילים ברישעות, ומול המרחיבים ברישעות. שמא תאמר אי אפשר לכלות נפשו של אדם?] - אגדות ד' 87-88

שמא תאמר כשם שגיהנם פיה צר, כך כולה צרה? תלמוד לומר "העמיק הרחיב מדורתה אש ועצים" (ישעיה ל, לג) – [הנמשל של ציור זה, בבסיס המיכל יש הרבה עצים ואש, אבל בגובה המיכל המקום צר, ממילא העשן המצטבר הוא סמיך ודחוס ומצער הרבה את הנמצא שם] - מהרש"א