מקורות לפרק

דף קד

מנחה שנאמר בה "נפש" – [צ"ע כי גם אצל חטאת עולה ויורד (ויקרא ה, א) גם כן כתוב "ונפש כי תחטא"? אבל שם הוא לענין חטא, וכאן במנחה הוא לענין "ונפש כי תקריב"] – מהרש"א

דף קט

בית חוניו - רמב"ם, פירוש המשנה, סוף מסכת מנחות

וחגרו בצלצל – [צ"ע כיצד לא ידע מה הם בגדי כהן גדול? והישוב לזה] – מהרש"א

כל הרואה אותו אומר: זה הוא, זה הוא – [כלומר שהוא החוטא ולא אחיו שמעי] – מהרש"א

והכלה עליו לשם שמים – [צ"ע הרי הקרבנות הם שחוטי חוץ? ואפשר שהקריב רק למען בני נח (תוספות) או אפשר בא לומר שעבר על לאו של שחוטי חוץ, ולא על איסור ע"ז (רמב"ם) ומהרש"א מביא לכך ראיה] – מהרש"א

מדברות שפת כנען – [מדוע העביר אותם לדבר בלשון הקודש?] – מהרש"א

אני כופתו לפני ארי – [כי בעל שררה הוא קרוב לחטוא, ויש לפחד מזה מאד] - אגדות ד' 88

אני כופתו לפני ארי - ירושלמי פסחים פ"ו ה"א (כי היה סבור מאן יימר שמישהו אחר יקדש שם שמים כמוהו?)

דף קי

אין דעתן מיושבת, כבנות – [כי אינם נשארים במקומם, אלא גוליםן ממקום למקום] - אגדות ד' 88 (אמר המלקט: סמך לזה במגילה יב ע"ב "גלינו מארצנו, ניטלה עצה ממנו", ולא הורק מכלי אל כלי וכו' על כן עמד טעמו בו)

גלויות שבבבל דעתן מיושבת עליהם כבנים, שאר ארצות אין דעתן מיושבת עליהן כבנות – [צ"ע שהרי הזכרים הם יותר מחוסרי ישוב הדעת, מחמת צרות פרנסה ועוד דאגות? והאשה יושבת בבית בשלוה. אלא מדובר עאן על בן ובת גיל צעיר. הבת דואגת שמא אביה לא יצליח לאסוף כסף נידוניא; ושמא תפול בידי אדם רע ובליעל, ושמא לא תמצא חן בעיני החתן שישאנה, ודעתה מבולבלת שמא לא תתעבר וכיו"ב דאגות] - בן יהוידע

מצור ועד קרטיגני – [מודים האומות כי ישראל הם העלול הראשון, ושהם העם הנבחר] - אגדות ד' 89

מכירים את ישראל ואת אביהם שבשמים – [הוזכרו תחילה ישראל ואח"כ הוזכר בורא עולם, כי אחרי שמכירים את ישראל, על ידיהם נודע להם על הקב"ה כיהוא המשגיח עליהם] – מהרש"א

מנחה טהורה - אגדות ד' 89

ומנחה טהורה, זה הלומד תורה בטהרה, נושא אשה ואח"כ לומד תורה – עיין מפרשים על יומא עב ע"ב

ומנחה טהורה, זה הלומד תורה בטהרה – כי גם התורה נקראת קרבן מנחה, כמו שכתוב "לכו לחמו בלחמי" (משלי ט, ה. עיי"ש ביאורי הגר"א והמלבי"ם)] – מהרש"א

כל העוסק בתורה בלילה – [כי אז העלול שוקק אל עילתו] - אגדות ד' 89 (ד"ה אלו ת"ח, וד"ה זאת התורה); [כי אין הלילה לשם הנהגת עולם התחתון הזה] - אגדות ד' 151; נתיב א' 39-40 (תורה, ט)

כל העוסק בתורה בלילה – [דרשו זאת מהפסוק "העומדים בבית ה' בלילות" (תהלים קלד, א) ואם מדובר בבית המקדש הרי הקרבנות מובאים רק בשעות היום? אלא ודאי מדובר על הלימוד] – מהרש"א

כל העוסק בתורה בלילה - חיד"א, ראש דוד, פ' צו

כל העוסק בתורה בלילה -

מזבח בנוי ומיכאל מקריב – [מיכאל הוא שר ממונה שהעלול ישוב לעילתו] - אגדות ד' 89

מזבח בנוי ומיכאל מקריב – [כתבו התוספות שהקרבן הוא נשמותיהם של צדיקים. מבאר מהר"ל כי ע"י מיתת הצדיקים מכפרים עונותיהם של ישראל] – אגדות ד' 89 ד"ה ודבר זה תבין

"הנה אני בונה בית לשם ה' אלוהי, להקדיש לו להקטיר לפניו וכו' לעולם זאת על ישראל" (דהי"ב ב, ג) – [דרשו שמיכאל הוא שמקריב על המזבח שבשמים, כי אם כפשוטו על מזבח של מקדש שלמטה הרי נחרב, וכיצד כתוב "לעולם זאת"?] – מהרש"א

ר' יוחנן אמר אלו תלמידי חכמים העוסקים בהלכות עבודה וכו' ריש לקיש אמר וכו' אמר רבא וכו' אמר ר' יצחק – [בארבעה מאמרים אלו, מה הוסיף כל אמורא על דברי קודמו] – מהרש"א

זאת התורה לעולה – [כי ע"י הקרבן נזכר האדם בביטול גופו, ואז נבדל מחומריותו, ומתקרב אל השי"ת, ומתכפר עונו] – מהר"ל, תפארת ישראל 218-219 (ע); אגדות ד' 89-90

אמר רבא, אינו צריך לא עולה ולא מנחה וכו' – [כי העוסק בתורה כאילו הוא עכשיו דבק בה', ואינו צריך מעשה הקרבן כדי להתקרב] – אגדות ד' 90

אמר רבא, אינו צריך לא עולה ולא מנחה וכו' – [לדברי ר' יוחנן הלומד הוא רק כאילו הביא קרבן, יש לו זכות אבל אינו נפטר עדיין מהבאת קרבן לכשיבנה בית המקדש. ולדברי רבא כבר אינו צריך כלל להביא קרבן] - בניהו

נאמר ריח ניחוח – מהר"ל, דרך חיים 107 (פ"ב, לא עליך המלאכה לגמור)

ומה כשרון לבעליה כי אם ראות עיניו – [עשיר מביא קרבן גדול ורבו האוכלים ממנו, וכאילו גדולה ממדריגתו מהמביא מנחת דל. אבל באמת מעלת המביא קרבן עשיר היא רק לפי ראות עיניו בלבד. כי הכל תלוי לפי כוונה שבלב] – מהרש"א

ומה כשרון לבעליה כי אם ראות עיניו - תורה תמימה, קהלת ה, י (ס"ק נז, ס)

כשרון לבעליה כי אם ראות עיניו – [הרבה ממון עובר תחת ידי אדם עשיר בעל מסחר. אבל כמעט כל ממונו עובר לתשלום שכר לעובדיו ופקידיו, ולהוצאותיו. ונשאר לו רק הנאת עיניו שרואה הממון, אבל רובו אינם שלו] - מעם לועז, קוהלת ד, י ס"ק צ"ב

א' מרבה וא' הממעיט – [הלומד עם עם הארץ ובגלל זה המלמד מצטמצם בהישגיו, וכן העוסק בכתיבת דברי תורה וע"י זה היקף לימודו מצטמצם] - פתח עינים

א' מרבה וא' הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים – [הוא הדין בלימוד תורה (ברכות ה ע"ב; ברכות יז ע"א), הוא הדין בתפילה (שו"ע או"ח סי' א סעיף ד), הוא הדין בנתינת צדקה (ספר חסידים, סי' עז) – אור הישר

בפרשת קרבנות שלא נאמר בהם לא אל ולא אלהים אלא ה' – [כי הקרבן מורה על כי הוא יתברך אחד, שכל הנמצאים שבים אליו והוא אחד. ולכן לא נזכר אצל הקרבנות רק השם המיוחד] – מהר"ל, אגדות ח"ד 90

בפרשת קרבנות שלא נאמר בהם לא אל ולא אלהים אלא ה' – [כיון שרוב הקרבנות הם כדי לפייס מדת הדין, לבל ייענש החוטא, לכאורה היה ראוי לכתוב מדת "אלהים". אלא יש להוציא מדעתם של המאמינים באלוהות הרבה] – מהרש"א

לא נאמר בהם לא אל ולא אלהים אלא ה' - גר"א, אדרת אליהו (דברים לב, יב)

לא נאמר בהם אל ולא אלהים - משך חכמה (הקדמה לספר ויקרא; שוב על ויקרא טז, א-ג ד"ה והנה ידוע דברי רבנו משה; וכן על דברים טז, כא)

שמא תאמרו לאכילה הוא צריך – [כי הקרבן איננו מצד הקב"ה, אלא לצורך הנבראים] – אגדות ד' 90; גבורות השם 316 (פס"ט); מהרש"א

לא אמרתי כדי שתאמר אעשה רצונו ויעשה רצוני - צדקת הצדיק, מ"ב

לרצונכם תזבחוהו - דברי שאול