מקורות לפרק

דף קל

כל המחזיק בתורת ה' יש לו מנת –

דף קלג

מריש הוה חטיפנא מתנתא –

בני שמואל חלקם שאלו בפיהם –

אקריוה בחלמא מעדה בגד - פתח עינים

מעדה בגד ביום קרה וכו' ושר בשירים על לב רע (משלי כה, כ) – [התורה נקראת "שירה", כדברי הנצי"ב בהקדמה ל"העמק דבר" ס"ק ג, וכמו שלמדו חז"ל מהפסוק "כתבו לכם את השירה הזאת" (דברים לא, יט עיי"ש דברי "העמק דבר") המצוה לכתוב כל ספר התורה. תלמיד שהוא רשע לא יבין לאמיתות שיש בתורה, והמלמד אותו הוא שר שיר ללב רע שאינו מבין בשיר. וזה דומה למלביש בגד בלוי ונרקב לאדם ערום ביום קר (רש"י בחולין קלג.] – מפי מו"ר ר"ש דביר

פשטא דקרא במאי כתיב? – [בכל ספר משלי, לבאר פשט המקרא הוא לבאר הנמשל] – מהרש"א, וכן מהרש"א לעיל בדף ה

השונה לתלמיד שאינו הגון – [כי מביא את התורה למקום שאין בו ממש] - אגדות ד' 114

השונה לתלמיד שאינו הגון – [כי גורם שימשכו אחריו אחרים כי יטעו לחשוב שיש בו תורה] – אגדות ד' 115 ד"ה ויש מפרשים; נתיב א' 36-37 (תורה, ח)

השונה לתלמיד שאינו הגון, כאילו זורק אבן – [כי השכל הוא קשה כאבן] – אגדות ד' 136 (על ערכין ט"ו ד"ה וז"ש במסכת עירובין; נתיב ב' 73 (לשון, ה) ע"ע נתיב יראת ה' 32 פרק ד'

השונה לתלמיד שאינו הגון כאילו זורק אבן למרקוליס – [כי התלמיד ההוא ילמד שלא לשמה באופן האסור, כמו לקנטר, ובזה יוסיף פשע על מה שהיה בו מקודם. וזה כמון מוסיף אבן על המרקוליס] – מהרש"א

השונה לתלמיד שאינו הגון, כאילו זורק אבן – [אע"פ שמתכוין להחזירו למוטב, זה ג"כ כאילו זורק לעבודה זרה והיא עבירה] – עיון יעקב, על ברכותדף כח, ד"ה כאילו זורק אבן (אמר המלקט: אבל בקונטרס אחרון של שו"ע הרב (רש"ז מלאדי) הל' תלמוד תורה, פרק ד הלכה ג' (דף כו) כתב שהרב המכוין להחזירו למוטב "אינו צריך להכנס לבית הספק", אבל אותו רשע עצמו חייב ללמוד שמא לבסוף יתקן את עצמו. ולדברי "עיון יעקב" משמע שללמדו הוא איסור גמור)

השונה לתלמיד שאינו הגון – [שלג בקיץ הוא רע מאד שמאבד את התבואה שכבר נתבשלה. כן גשם בקציר הוא סימן קללה. כן הנותן לכסיל "כבוד" (ואין כבוד אלא תורה, אבות פרק ו) כי אינו יודע זמן ומקום הכבוד. כן המלמד תורה לכסיל. שהתורה בעצמה היא טובה מאד, אך הכסיל אף שעושה המצוות הוא עושה אותן שלא בזמנן ושלא במקומן. והכסיל לא יבין אתזאת. והוליד והצמיח מן התורה אשר למד, דבר שאיןבו צורך. ולא די שלא ישביח את התורה אלא אדרבה ילמד פירוש אשר לא היה מעולם] - גר"א על משלי כו, א

כצרור אבן במרגמה כן נותן לכסיל כבוד (משלי כו, ח) - עיי"ש ביאור הגר"א "כאשר מלמדים אותו תורה אינו עושה בה כוונת מלמדו אלא עושה אולת". והסביר לבאר פסוק הבא "חוח עלה ביד שכור, ומשל בפי כסילים" (כו, ט): "כי דעתו מבולבלת ואינם יכולים לאחוז את ידו... ואי אפשר [לו] להוציא המכוון והנמשל ממנו". פירש ר"ש דביר כוונתו של הגר"א כי כל התורה חוץ מהמשל שבו היא ג"כ נמשל אדיר (גר"א למשלי א, ו "תורה שבכתב... הוא מלבוש לדוגמתו וענין פלא"). וכיון שתלמיד בלתי הגון הוא בבחינת "שיכור", התורה שבידו היא ח"ו רק חוח, ולא פרח. וכדבריו יש במאירי (חיבור התשובה 220 משיב נפש ח"א יב) "חוח עלה ביד שיכור: קרא [את] הבלתי מתבונן בעצמו ועומד נרדם מחקור פעולותיו תמיד "שיכור" שלא עלה בידו אלא חוח... שהבלתי מתבונן בנסתרי הדברים אחר היותו ראוי לכך קרא שיכור... הכסיל והעצל יחשוב בראותו המשלים והחידות [שבתורה] לבלתי היות ענין אחר כמוס עמהם רק הדמיון [החיצוני] ההוא. והחכם יכיר בחסרונו ובפחיתותו שלא עלה בידו רק הקליפה לבד לא הפרי שהוא המכוון... וחכמי המוסר קוראים למי שמספיק לו קריאת הספר מבלי הבנת ענין 'חמור נושא ספרים'" עכ"ל. ובכן, המלמד תורה לבלתי הגון גורם בזיון לתורה כי התלמיד לא יבין לאמתיות הרעיון ויפרסם ברבים בשם התורה דברים אשר לא כן. ואילולא פעולת רבו לא היה מוצא לעצמו שומעים, ולא היה יכול להוליך אחרים שולל. ולכן "על הלומד ועל המלמד עליהם הכתוב אומר 'לא כן הרשעים כי אם כמוץ אשר תדפנו רוח'" (ע"ז יט: מפרש שם רש"י: "שאסור ללמד תורה לתלמיד שאינו הגון"). וע"ע עיון יעקב.

השונה לתלמיד שאינו הגון - לב אריה

כזורק אבן למרקוליס – [כלומר חושב שעושה בזה דבר מצוה, כך המלמד לאינו הגון טועה לחשוב שעושה בזה מצוה] - בניהו

(גירסת עין יעקב) העושה טובה למי שאינו מכירה - ספר חסידים, תתרכ"ו

(גירסת עין יעקב) העושה טובה למי שאינו מכירה – אגדות ד' 115

(גירסת עין יעקב) העושה טובה למי שאינו מכירה – [כלומר חושב שעושה בזה דבר מצוה, כך העושה טובה טועה לחשוב שעושה בזה מצוה] – בניהו

דף קלד
ספק לקט לקט - אור הישר

דורשי חמורות (זרוע לחיים וקיבה) – [מול הגוף, הנפש, ונפש המדברת] - אגדות ד' 115