מקורות לפרק

דף פד

למדה תורה דרך ארץ שלא יאכל אדם בשר אלא לתאבון (כלומר: מתוך הרחבה, ולא מפני רעבון) – [כיצד דרשו זאת מהפסוק] – גור אריה, דברים יב, כ (מהד' מכון ירושלים, פסקא כח); (הערת המעתיק: עוד על צמצום באכילת בשר, גור אריה, בראשית א, כט (מהד' מכון ירושלים, פסקא עב, עמ' מט-נ)

לא יאכל בשר אלא בהזמנה - כלי יקר (דברים יד, כ)

לא יאכל בשר אלא בהזמנה - פרי צדיק (ח"א 235, עת האוכל, ה')

דרך ארץ, אכילת בשר בלילה - נתיב ב' 249 (דרך ארץ, א); גור אריה, דברים יב, כ

צריכים אנו לחוש לדברי זקן - קרא לראב"ע "זקן" כי ע"פ ברכות כח ע"א נזדקן לפני הזמן] - לב אריה

כבשים ללבושך – [תתלבש בבגדי צמר הפשוטים, ולא בבגדי משי היקרים] – מהרש"א
לחמך קודם ללחם ביתך – עיון יעקב

וחיים לנערותיך – [תלמד לבני ביתך דרכי חיים, שיסתפקו במזונות קלים (תוספת המלקט: כי אם יתרגלו לפינוקים יקרים, אפשר שבמשך הזמן לא יהיה להם די כסף, ויסתבכו בחובות לאחרים)] – רש"י

מי שהניח לו אביו מעות ורוצה לאבדם – [מי שלא טרח בממון, וקל בעיניו לאבדו, זהו איבודו כלדהלן] – רש"י

מעשרות את בעליהן - שו"ת תמים דעים, סי' קע"ח, תשובת רבנו תם

עשתרות, מעשרות את בעליהן – [דרשו אות ת'] - גור אריה, דברים כח, ד (מהד' מכון ירושלים, פסקא א)

מעשרות את בעליהן - תורה תמימה דברים ז, יג (ס"ק כא)

זמנין א"ל בשמיה דר' אמי וזימנין א"ל בשם רב אסי – [מדוע לא אמרו כאן "רב אמיורב אסי דאמרי תרוייהו"?] - בן יהוידע

ויכבד אשתו ובניו יותר ממה שיש לו - עקידת יצחק, שער מ"ג

ויכבד אשתו ובניו יותר ממה שיש לו – [כיצד ילבישם ביותר ממה שיש לו? אלא ילוה מאחרים למענם. אבל למען לבוש שלך, אל תוציא יותר ממה שיש בידך] – מהרש"א

ויכבד אשתו ובניו יותר ממה שיש לו – [מהרש"א פירש "יותר ממה שיש לו" שילוה מאחרים. והוסיף ר"ש דביר: כמו במצוות שבת 'לוו עלי ואני פורע', יש גם כבוד שכינה השורה בבית כשיש שלום בית. אבל ודאי זה אמור רק כשצפויה לו בעתיד איזו הכנסה שיוכל לפרוע ממנה מה שלוה] – מו"ר ר"ש דביר

ויכבד אשתו ובניו יותר ממה שיש לו – [צ"ע מהיכן יקח את המותר הזה? אפילו ילוה, מהיכן יחזיר? הרי יש להזהר לא להיות "לוה רשע ולא ישלם" (תהלים לז, כא)! אלא שמא ענינו שיקמוץ ממאכלו וממלבושיו כדי להוסיף לה תוספת. ועוד יש לפרש, יקנה עבורה בגדים שהם מכובדים "יותר ממה שיש לו" לבעל להלביש את עצמו] - בן יהוידע

ויכבד אשתו ובניו יותר ממה שיש לו - דברי שאול, ליקוטים שבסוף הספר (לא למנוע צדק המגיע לאשתו)

דף פה

ר' חייא נפיל ליה יאניבה בכיתניה וכו' שקול עופא ושחוט על בוביתא דמיא, דמרח דמא ושביק ליה -

דף פו

(ר' חייא ובניו) כי מהניא זכותייהו אעלמא; אדידהו לא -

בת קול מהר חורב - דרך 286 (פ"ו, ר' יהושע בן לוי)

בת קול מהר חורב – [בת קול זה בכל דור ודור] - פרי צדיק (ח"ג 83 פסח, נ')

בשביל חנינא בני – [לשון שביל ונתיב] - תולדות יעקב יוסף (פולנאה) פ' ויקרא

בת קול מהר חורב וכו' בשביל חנינא בני – עיין מפרשים על ברכות יז ע"ב

בשביל חנינא בני – גר"א (יונה ד, א)

בשביל חנינא בני – [לשון שביל ונתיב] - חיד"א, מראית העין (לחולין פו.)

בשביל חנינא בני – תורת חיים על חוליןדף פו ע"ב

בשביל חנינא בני – לב אליהו (לופיאן) ח"ג רסו

דף פז

אמר ליה ההוא צדוקי לרבי, מי שיצר הרים לא ברא רוח, ומי שברא רוח לא יצר הרים – [אותו שוטה האמין בשניות, ולא באחדות הבורא. כי חשב "ברא" הוא לדבר רוחני, "יצר" הוא לדבר גשמי. ענה לו רבי, כי התשובה נגדו בסיפא דקרא. כעין זה יש בסנהדרין לט ע"א ששאל כופר אחד את רבן גמליאל על פסוק זה] – מהרש"א

יוצר הרים ובורא רוח – [צ"ע מדוע שאל מפסוק בעמוס (ד, יג) ולא מ"יוצר אור ובורא חושך" בישעיה (מה, יז), שהיה קודם? ועוד מדוע הקשה מלשונות יצירה ובריאה בענינים שהם נפרדים כאשר בישעיה יש יצירה ובריאה לענין אחד ממש, אור וחושך? והישוב לזה] - אור הישר, ד"ה דא"ל ההוא צדוקי לרבי

שכר ברכה י' זהובים - שו"ת רשב"א, ח"א סי' תעב

שכר ברכה י' זהובים - תורת חיים על בבא קמא דף צא ד"ה וחייב ר"ג

שכר ברכה י' זהובים - פתח עינים

דף פח

ואנכי עפר ואפר – [למה דרשו חז"ל רק על ב' מצות אלו?] - אגדות ד' 99-100

בשכר שאמר אברהם "ואנכי עפר ואפר" (בראשית יח, כז) – [צ"ע כלום בלי זכותו של אברהם לא היתה טהרה לטומאת מת? אלא שמא היו צריכים להביא איזה עשב נדיר ויקר ממרחקים. וכעת די בעפר] – מהרש"א

ואנכי עפר ואפר - תורת חיים

ואנכי עפר ואפר - לב אריה

ואנכי עפר ואפר - דברי שאול

ואנכי עפר ואפר – [צ"ע אם בא ללמד על ענוה, בשביל מה צריכים ב' לשונות, ואח"כ זכה אל ב' מצוות?] - בן יהוידע; בניהו

דף פט

בשכר שאמר אברהם "אם מחוט ועד שרוך נעל" (בראשית יד, כג) זכו בניו לשתי מצוות – [ודאי כי גם בלי זכותו של אברהם היו מצווים בב' מצוות אלו. אלא מדובר על פרטים מסוימים שבקיום המצוות ההן, כמו ענין חוט ורצועה] – מהרש"א

מחוט ועד שרוך נעל - עיין סוטה יז.

מחוט ועד שרוך נעל – [הקשה ר"א מזרחי על התורה, והרי זכו לציצית בזכות שם בן נח? אלא זכו גם בזכות שם וגם בזכות אברהם] - גור אריה, בראשית ט, כג (מהד' מכון ירושלים, פסקא טז, עמ' קפג)

מחוט ועד שרוך נעל – [הרי שרוך הוא דבר מועט ביותר, לקשור בו הנ"ל. וכן רצועה של תפילין הוא דק. ואם אברהם נהג הסתפקות גם לא לקחת אלו , קל וחומר לא התארוה לקחת מאחרים דברים גדולים יותר] – אגדות ד' סוף עמ' 99 ד"ה מדת ההסתפקות

מחוט ועד שרוך נעל – [אלו הם החוט בו קושרים את המטפחת סביב לראשו של תיפול, ושרוך נעל. הרי כל הבגדים בכלל מראשו ועד רגלו. לכן אמר ביטוי זה] – הכתב והקבלה, בראשית יד, כג

מחוט ועד שרוך נעל – הנצי"ב בראשית יד, כג

מחוט ועד שרוך נעל – דברי שאול , לקוטים שבסוף הספר

מחוט ועד שרוך נעל – [פירוש רש"י שלא רצה אברהם ליהנות מן הגזל. ביאור כיצד מצות תכלת היא שכר על מניעה מהגזל] – בניהו

"וראו כל עם הארץ כי שם ה' נקרא עליך" וכו' אלו תפילין שבראש – עיין מפרשים על ברכות ו ע"א; מנחות לה ע"ב

תכלת דומה לים - אגדות ד' 79 (ד"ה והמצוה ליתן לבן ותכלת כנגד הקרן)

תכלת דומה לים וים דומה לכסא הכבוד – [כי הכסא הוא סמל למלכות ה' (כמליצת הכתוב: "רק הכסא אגדל ממך" (בראשית מא, מ). וכאשר האדם מקבל עליו עול מצוות, בזה מקבל עליו מלכות שמים] – מהר"ל, תפארת ישראל, 68 פרק כב (וכן כתב בגבורות השם, 323 פרק ע, שהכסא הוא סמל למלכות ה')

תכלת דומה לים, וים דומה לרקיע, ורקיע דומה לאבן ספיר, ואבן ספיר דומה לכסא הכבוד – [עולם התחתון דומה לים, שהיה מים במים; ועולם האמצעי דומה לעולם המלאכים (שהם ספיריים כאבן ספיר); ועולם העליון הוא הכסא] – מהרש"א ד"ה מפני שתכלת דומה לים

תכלת דומה לים - [עיין ירושלמי ברכות פ"א ה"ב: "ים דומה לעשבים, ועשבים לרקיע"] - אור הישר

קשה גזל הנאכל, שאפילו צדיקים גמורים אינם יכולים להחזירו – [לא מדובר על גזל גמור, אלא על הדומה לגזל בלבד. וביאר איך זה אירע אצל אברהם] – מהרש"א

קשה גזל הנאכל, שאפילו צדיקים גמורים אינם יכולים להחזירו – [אם צדיקים גמורים הם, כיצד נכשלו בגזל? והישוב לזה] - בן יהוידע

קשה גזל הנאכל - תורה תמימה בראשית יד, כד (ס"ק כ)

לא מרובכם – אגדות ד' 100

חושקני בכם - נתיב ב' 5 (ענוה, ב); גבורות השם, 49 (ח); נצח 75 (יב)

חושקני בכם - [כי כל מי שהוא גשמי, מגדיל את עצמו. אבל ישראל יש בהם מדת פשיטות, לכן מקטינים את עצמם] - אגדות ד' 100 ד"ה לא מרובכם

חושקני בכם - [כח ישראל במה שנבדלים מהגשמיות, כי הם דבקים בו ית' ולכן נקראו 'תולעת' ("אל תיראי תולעת יעקב", ישעיה מא, יד) שהוא קטן בלי שיעור התפשטות] - גור אריה, במדבר כא, לה (מהד' מכון ירושלים, פסקא לג, עמ' שמט-שנ). וכן כתב מהר"ל ב"גבורות השם" 49 פרק ח, שאברהם ראה בברית בין הבתרים תור וגוזל, המייצגים את ישראל שהם מקטינים את עצמם (ביחס לבהמות וחיות).

חושקני בכם - תורה תמימה דברים ז, ז (ס"ק יג)

נתתי גדולה לאברהם. אמר לפני "ואנכי עפר ואפר" (בראשית יח, כז) – [אברהם הזכיר שפלות תחילת בריאתו, שנוצר האדם מן האדמה. ואפר בסוף ("ואל עפר תשוב", בראשית ג, יט)] – מהרש"א (אמר המלקט: אמרו חז"ל כי היה ראוי להיות אפר ממש, אילו היה נשרף באור כשדים עת שהפילו אותו לאש. וכך ראה את עצמו תמיד. ונ"ל כי כך חסידות לאדם לחשוב על עצמו כל הזמן, לי אדמו"ר ר' אלימלך מליז'נסק, ב"צעטיל קטן")

חירם מלך צור – [בירורים בענין זהותו של חירם זה. כי היו שנים, אחד יהודי ואחד גוי] - אור הישר, ד"ה אבל עכו"ם

ונחנו מה (שמות טז, ז) - אגדות ד' 100; מהר"ל, דרשה לשבת הגדול 202-204

ונחנו מה – [שהאדם נוצר מטיפה סרוחה] – מהרש"א

ונחנו מה - פרי צדיק (ח"ב 61 בשלח, א')

דוד אמר "ואנכי תולעת ולא איש" (תהלים כב, ז) – [ראוי היה דוד להיות נפל בלידתו, אם לא שהקב"ה העביר אליו שבעים שנה מחיי אדם הראשון (זהר ח"א דף צא ע"ב). ואם היה נפל, היו התולעים אוכלים את בשרו מיד בצאתו מרחם אמו. וכל ימות חייו היה מתבונן בזה] – מהרש"א

גדול מה שנאמר במשה - אגדות ד' 100-101 ד"ה ואילו משה, וד"ה אין העולם

גדול מה שנאמר במשה - נפש החיים, שער ג, יג

גדול מה שנאמר במשה – [כי אברהם דיבר על אחרי מותו, ומשה על מצבו בעודו חי] - דברי שאול, לקוטים שבסוף הספר

תולה ארץ על בלימה – [מדוע הארץ היא באמצע. העניו ואינו עונה למחרפו, בזה הוא דומה לארץ, כי בעלי המחלוקת הם הנוטים לצדדים. ועוד, הפשיטות שיש לארץ היא במה שהיא בחינת "בכח" וממנה יוצאים הכל ל"פועל". כך האדם שאינו עונה למחרפו משים את עצמו בכח ולא בפועל, ודומה לארץ שהכל בא ממנה] - אגדות ד' 101-102

הבולם פיו בשעת מריבה - נתיב א' 225 (שלום, ג); אגדות ד' 101

מי שבולם את עצמו בשעת מריבה – [יש אופן שמי שחרפו אותו לא יוכל להשיב חירופים למבזה, כי הוא אדם נכבד וקשה למצוא בו פסול. ויש להיפך, מצב אשר קל מאד להשיב חירופים כפול ממה שביזו אותו, כי המבזה הוא אדם נקלה. וכאשר בולם פיו, הוא המשובח] - בן יהוידע

מי שמשים עצמו כמי שאינו – [בא להוסיף שבח ומעלה על דברי "מי שבולם עצמו". כיאפשר שיש לו צער וכעס בלבו. וכאן משבח שאפילו אין לו בלבו צער] - בן יהוידע

ומתחת זרועות עולם - תורה תמימה דברים לג, כז (ס"ק עח)

ישים עצמו כאילם – [כלומר שהוא עדיי ןבכח ולא בפועל. ואז לעתיד לבוא יצא לפועל] – אגדות ג' 103 ד"ה מהו אומנותו

מישרים תשפטו בני אדם – [תדון כל אדם לכף זכות, למרות שהם נראים חסרים מן השלימות. ואז תראה את עצמך כפחות במעלה מהם והחירופים ששמעת מהם לא ייחשבו אצלך כחירופים] - בן יהוידע, ד"ה יכול אף לדברי תורה

יכול יגיס דעתו – [כלומר שלא תזוח עליו דעתו על שלימד תורה לאחרים] - אור הישר

אומנותו של אדם בעוה"ז – [זוכה משום זה לרוח הקודש] - זהר ח"ג קפג:

אומנותו של אדם בעוה"ז - ספר חסידים, לח-לט

אומנותו של אדם בעוה"ז - אגדות ד' 103

אומנותו של אדם בעוה"ז - שמירת הלשון (ממחבר: חפץ חיים) שער תבונה, פ"ב, ובסוף הספר, חובת השמירה, פסקא י"ב