מקורות לפרק

דף פט

בשכר שאמר אברהם "אם מחוט ועד שרוך נעל" (בראשית יד, כג) זכו בניו לשתי מצוות – [ודאי כי גם בלי זכותו של אברהם היו מצווים בב' מצוות אלו. אלא מדובר על פרטים מסוימים שבקיום המצוות ההן, כמו ענין חוט ורצועה] – מהרש"א

מחוט ועד שרוך נעל - עיין סוטה יז.

מחוט ועד שרוך נעל – [הקשה ר"א מזרחי על התורה, והרי זכו לציצית בזכות שם בן נח? אלא זכו גם בזכות שם וגם בזכות אברהם] - גור אריה, בראשית ט, כג (מהד' מכון ירושלים, פסקא טז, עמ' קפג)

מחוט ועד שרוך נעל – [הרי שרוך הוא דבר מועט ביותר, לקשור בו הנ"ל. וכן רצועה של תפילין הוא דק. ואם אברהם נהג הסתפקות גם לא לקחת אלו , קל וחומר לא התארוה לקחת מאחרים דברים גדולים יותר] –אשתשר אגדות ד' סוף עמ' 99 ד"ה מדת ההסתפקות

מחוט ועד שרוך נעל – [אלו הם החוט בו קושרים את המטפחת סביב לראשו של תיפול, ושרוך נעל. הרי כל הבגדים בכלל מראשו ועד רגלו. לכן אמר ביטוי זה] – הכתב והקבלה, בראשית יד, כג

מחוט ועד שרוך נעל – הנצי"ב בראשית יד, כג

מחוט ועד שרוך נעל – דברי שאול , לקוטים שבסוף הספר

מחוט ועד שרוך נעל – [פירוש רש"י שלא רצה אברהם ליהנות מן הגזל. ביאור כיצד מצות תכלת היא שכר על מניעה מהגזל] – בניהו

"וראו כל עם הארץ כי שם ה' נקרא עליך" וכו' אלו תפילין שבראש – עיין מפרשים על ברכות ו ע"א; מנחות לה ע"ב

תכלת דומה לים - אגדות ד' 79 (ד"ה והמצוה ליתן לבן ותכלת כנגד הקרן)

תכלת דומה לים וים דומה לכסא הכבוד – [כי הכסא הוא סמל למלכות ה' (כמליצת הכתוב: "רק הכסא אגדל ממך" (בראשית מא, מ). וכאשר האדם מקבל עליו עול מצוות, בזה מקבל עליו מלכות שמים] – מהר"ל, תפארת ישראל, 68 פרק כב (וכן כתב בגבורות השם, 323 פרק ע, שהכסא הוא סמל למלכות ה')

תכלת דומה לים, וים דומה לרקיע, ורקיע דומה לאבן ספיר, ואבן ספיר דומה לכסא הכבוד – [עולם התחתון דומה לים, שהיה מים במים; ועולם האמצעי דומה לעולם המלאכים (שהם ספיריים כאבן ספיר); ועולם העליון הוא הכסא] – מהרש"א ד"ה מפני שתכלת דומה לים

תכלת דומה לים - [עיין ירושלמי ברכות פ"א ה"ב: "ים דומה לעשבים, ועשבים לרקיע"] - אור הישר

קשה גזל הנאכל, שאפילו צדיקים גמורים אינם יכולים להחזירו – [לא מדובר על גזל גמור, אלא על הדומה לגזל בלבד. וביאר איך זה אירע אצל אברהם] – מהרש"א

קשה גזל הנאכל, שאפילו צדיקים גמורים אינם יכולים להחזירו – [אם צדיקים גמורים הם, כיצד נכשלו בגזל? והישוב לזה] - בן יהוידע

קשה גזל הנאכל - תורה תמימה בראשית יד, כד (ס"ק כ)

לא מרובכם – אגדות ד' 100

חושקני בכם - נתיב ב' 5 (ענוה, ב); גבורות השם, 49 (ח); נצח 75 (יב)

חושקני בכם - [כי כל מי שהוא גשמי, מגדיל את עצמו. אבל ישראל יש בהם מדת פשיטות, לכן מקטינים את עצמם] - אגדות ד' 100 ד"ה לא מרובכם

חושקני בכם - [כח ישראל במה שנבדלים מהגשמיות, כי הם דבקים בו ית' ולכן נקראו 'תולעת' ("אל תיראי תולעת יעקב", ישעיה מא, יד) שהוא קטן בלי שיעור התפשטות] - גור אריה, במדבר כא, לה (מהד' מכון ירושלים, פסקא לג, עמ' שמט-שנ). וכן כתב מהר"ל ב"גבורות השם" 49 פרק ח, שאברהם ראה בברית בין הבתרים תור וגוזל, המייצגים את ישראל שהם מקטינים את עצמם (ביחס לבהמות וחיות).

חושקני בכם - תורה תמימה דברים ז, ז (ס"ק יג)

נתתי גדולה לאברהם. אמר לפני "ואנכי עפר ואפר" (בראשית יח, כז) – [אברהם הזכיר שפלות תחילת בריאתו, שנוצר האדם מן האדמה. ואפר בסוף ("ואל עפר תשוב", בראשית ג, יט)] – מהרש"א (אמר המלקט: אמרו חז"ל כי היה ראוי להיות אפר ממש, אילו היה נשרף באור כשדים עת שהפילו אותו לאש. וכך ראה את עצמו תמיד. ונ"ל כי כך חסידות לאדם לחשוב על עצמו כל הזמן, לי אדמו"ר ר' אלימלך מליז'נסק, ב"צעטיל קטן")

חירם מלך צור – [בירורים בענין זהותו של חירם זה. כי היו שנים, אחד יהודי ואחד גוי] - אור הישר, ד"ה אבל עכו"ם

ונחנו מה (שמות טז, ז) - אגדות ד' 100; מהר"ל, דרשה לשבת הגדול 202-204

ונחנו מה – [שהאדם נוצר מטיפה סרוחה] – מהרש"א

ונחנו מה - פרי צדיק (ח"ב 61 בשלח, א')

דוד אמר "ואנכי תולעת ולא איש" (תהלים כב, ז) – [ראוי היה דוד להיות נפל בלידתו, אם לא שהקב"ה העביר אליו שבעים שנה מחיי אדם הראשון (זהר ח"א דף צא ע"ב). ואם היה נפל, היו התולעים אוכלים את בשרו מיד בצאתו מרחם אמו. וכל ימות חייו היה מתבונן בזה] – מהרש"א

גדול מה שנאמר במשה - אגדות ד' 100-101 ד"ה ואילו משה, וד"ה אין העולם

גדול מה שנאמר במשה - נפש החיים, שער ג, יג

גדול מה שנאמר במשה – [כי אברהם דיבר על אחרי מותו, ומשה על מצבו בעודו חי] - דברי שאול, לקוטים שבסוף הספר

תולה ארץ על בלימה – [מדוע הארץ היא באמצע. העניו ואינו עונה למחרפו, בזה הוא דומה לארץ, כי בעלי המחלוקת הם הנוטים לצדדים. ועוד, הפשיטות שיש לארץ היא במה שהיא בחינת "בכח" וממנה יוצאים הכל ל"פועל". כך האדם שאינו עונה למחרפו משים את עצמו בכח ולא בפועל, ודומה לארץ שהכל בא ממנה] - אגדות ד' 101-102

הבולם פיו בשעת מריבה - נתיב א' 225 (שלום, ג); אגדות ד' 101

מי שבולם את עצמו בשעת מריבה – [יש אופן שמי שחרפו אותו לא יוכל להשיב חירופים למבזה, כי הוא אדם נכבד וקשה למצוא בו פסול. ויש להיפך, מצב אשר קל מאד להשיב חירופים כפול ממה שביזו אותו, כי המבזה הוא אדם נקלה. וכאשר בולם פיו, הוא המשובח] - בן יהוידע

מי שמשים עצמו כמי שאינו – [בא להוסיף שבח ומעלה על דברי "מי שבולם עצמו". כיאפשר שיש לו צער וכעס בלבו. וכאן משבח שאפילו אין לו בלבו צער] - בן יהוידע

ומתחת זרועות עולם - תורה תמימה דברים לג, כז (ס"ק עח)

ישים עצמו כאילם – [כלומר שהוא עדיי ןבכח ולא בפועל. ואז לעתיד לבוא יצא לפועל] – אגדות ג' 103 ד"ה מהו אומנותו

מישרים תשפטו בני אדם – [תדון כל אדם לכף זכות, למרות שהם נראים חסרים מן השלימות. ואז תראה את עצמך כפחות במעלה מהם והחירופים ששמעת מהם לא ייחשבו אצלך כחירופים] - בן יהוידע, ד"ה יכול אף לדברי תורה

יכול יגיס דעתו – [כלומר שלא תזוח עליו דעתו על שלימד תורה לאחרים] - אור הישר

אומנותו של אדם בעוה"ז – [זוכה משום זה לרוח הקודש] - זהר ח"ג קפג:

אומנותו של אדם בעוה"ז - ספר חסידים, לח-לט

אומנותו של אדם בעוה"ז - אגדות ד' 103

אומנותו של אדם בעוה"ז - שמירת הלשון (ממחבר: חפץ חיים) שער תבונה, פ"ב, ובסוף הספר, חובת השמירה, פסקא י"ב

דף צ

דברו חכמים לשון הבאי – [ענינו לשון משל. כשאמרה תורה "ערים גדולות ובצורות בשמים" (דברים א, כח) זהו ביטוי לומר כשם שהאדם צריך להטות צוארו ולהגביה ראשו כדי להביט בשמים, כן צריך לעשות כדי לראות ראש החומה של העיר] – ערוך, ערך: גוזמא, מובא במהרש"א

דברו חכמים לשון הבאי – [אינם הבאי באמת, אלא הלבישו בזה סוד, וחיצוניותו נראה כהבאי] - בן יהוידע

דברו חכמים לשון הבאי – [צ"ע משום מה לחז"ל לדברבגוזמא? אלא כל הענינים שבארץ הם דוגמא וצל למה שנמצא למעלה בעולמות רוחנים. וכאשר דברו על השמש, לא כיוונו לזה הנמצא מול עינינו, אלא למציאותו הרוחנית. ולכן דברו חז"ל גוזמא לגבי הענין הארציי, אבל לשונם היא מדוייקת מול העולם האמיתי] – הרב יצחק הוטנר, פחד יצחק, שבת, קונטרס רשימות א'

ערים גדולות ובצורות בשמים - תוספת ברכה, דברים א, כח

גיד הנשה, והדעת מכרעת את של ימין – [ענין התגוששות יעקב עם המלאך, מפני צורתו שנחשב מהעליונים] – אגדות ד' 103-104

דף צא

כי שרית עם אלהים ועם אנשים, ראש גולה בבבל ונשיא שבארץ ישראל – כי אין מלאך הממונה על א"י] – אגדות ד' 110

כגוי נדמה לו – [מניין לחז"ל לדרוש כך? ושמא כישראל עם הארץ? אלא בא המקרא "בהאבקו עמו" ללמדנו כיצד נדע באיזה ירך פגע בו ביעקב] – מהרש"א

כתלמיד חכם נדמה לו - של"ה דף רצד: (פ' וישלח)

כתלמיד חכם נדמה לו - אגדות ד' 103

כתלמיד חכם נדמה לו - פרי צדיק (ח"א 112 וישלח, ד'; ח"ב 73, י"ד; חלק חמישי, 4 דברים, ד')

כתלמיד חכם נדמה לו - שם משמואל, אדמו"ר סוכצ'וב, הגדה של פסח, דף קל"א

העלו אבק ברגליהם – מהר"ל, נתיב ב' 206-207 (תמימות, א); גבורות השם, 312 (סז); אגדות ד' 103

העלו אבק ברגליהם - לב אריה

גיד הנשה, שנשה ממקומו – [דבר היוצא לצדדים וסר מהאמצע, הוא נכנס באיסור] - אגדות ד' 104

גיד הנשה, שנשה ממקומו – [ויגע בכף ירכו, רמז דליוצאי ירכו של יעקב היה יכול להזיק] – מהרש"א, ד"ה דבר שלח ביעקב

גיד הנשה - דברי שאול

טבוח טבח והכן, פרע להם [לאחי יוסף] בית השחיטה - אגדות ד' 105

גיד הנשה לבני נח – [השבטים לפני מתן תורה שמרו רק על מצות עשה, ולא נזהרו מן לא תעשה] - אגדות ד' 105

נשתייר על פכים קטנים - אגדות ד' 105; [מניין לחז"ל לדרוש זאת] – גור אריה, בראשית לב, כד (מהד' מכון ירושלים, פסקא לב)

נשתייר על פכים קטנים - דברי שאול (2 פסקאות)

נשתייר על פכים קטנים - ר"א דסלר ח"ד 296

נשתייר על פכים קטנים - תורה תמימה בראשית לב, כה (ס"ק ט)

ממונם חביב עליהם - מאירי על ב"מ מב.

ממונם חביב עליהם - מראית העין

ממונם חביב עליהם - משך חכמה (דברים ו, ה, פסקא ראשונה)

צדיקים ממונם חביב עליהם – [כי מרגישים שזה שפע שקבלו מה', ולכן מכבדים מתנה זו מאד] – בן יהוידע ד"ה אמר ר' עקיבא שאלתי את רבן גמליאל

צדיקים, ממונם חביב – [לא אמרו חביב יותר מנפשם, שזה ודאי אם יש אפילו קצת חשש, יפזרו כספם. אלא מדובר כאן על צער הגוף, כמו מעשה אבא חלקיה (תענית כג ע"ב) שזה מעלה ארוכה וזה לא] – בן יהוידע, על סוטה יב ע"א

לפי שאין פושטין ידיהם בגזל – [שהם מחמירים על עצמם לא לקחת אפילו קיסם מן אגודה של עצים, לכן הם מייקרים ממונם לא לאבד אפילו דבר מועט] - בן יהוידע

לפי שאין פושטין ידיהם בגזל - פרי צדיק (וישלח 118, י'; ח"ב 59 פדיון הבן, ב') [כי ידע שיש שפע עליון בממונו שניתן לו]; (ח"ג 72, פסח, ל"ט)

תלמיד חכם לא יצא יחידי בלילה - נתיב א' 56, 70 (תורה, יג, טז); אגדות ד' 105-106

יורד הגורן - אגדות ד' 105

תלמיד חכם לא יצא יחידי בלילה – [באמת גם כל אדם אסור לו לצאת יחידי בלילה, מפני המזיקין. רק בא להשמיע שאפילו תלמיד חכם, אל יסמוך על כך שתורתו משמרתו. ועוד יש לפרש דוקא ת"ח שלא יהיה לגנאי בעיני הבריות שלא יחשדוהו שהולך למעשה עבירה (ברכות מג ע"ב)] – מהרש"א

תלמיד חכם לא יצא יחידי בלילה – [כי שלשה צריכים שמירה: חולה, חתן וכלה, ויש אומרים אף תלמיד חכם בלילה (ברכות נד ע"ב) ומפרש רש"י כי המזיקין מתגרה בהם]

ורבנן אמרי מהכא: "לך נא ראה את שלום אחיך ואת שלום הצאן" (בראשית לז, יד) – [הלימוד הוא כי היה צ"ל "לך שאל בשלום אחיך" אבל "ראה" הוא לאור היום, וכל שכן לבחון מה מצבם של הצאן. לכן הגמרא הביאה ג"כ מלים "ואת שלום הצאן"] – מהרש"א עם נופך נוסף מהמלקט

"ויזרח לו השמש" (בראשית לב, לב) – ["לו" לטובתו, לבל יהיה מהלך בדרך בחושך] – מהרש"א

ויפגע במקום – [מדובר בבית המקדש. והיה נס שהיה יעקב בשני מקומות שונים] - אגדות ד' 106; גור אריה, בראשית כח, יא

שמש באה בעבורו - אגדות ד' 106

שמש באה בעבורו – [בגמרא משמע כי התפלל קודם שבא השמש, בזמן פלג המנחה (וכדברי התוספות בברכות כו ע"ב ד"ה יעקב תיקן תפילת ערבית) אבל אין זה כפשוטו, אלא כאשר רצה אז להתפלל, שקעה השמש עוד טרם התפלל ונמצא מתפלל בלילה] – גור אריה, בראשית כח, יא (מהד' מכון ירושלים, פסקא יג)

אפשר עברתי על מקום שהתפללו בו אבותי - פתח עינים

צדיק זה בא לבית מלוני וכו' – [יעקב עצמו הוא בדרגת בית מקדש, ונחשב "בית מלוני"] – מהר"ל, גור אריה, בראשית כח, יז (מהד' מכון ירושלים, פסקא כד)
ויקח מאבני המקום – [אין הכוונה אבן אחת בלבד מתוך כמה, כדעת ר"א אבן עזרא] - אגדות ד' 106; גור אריה, בראשית כח, יא

נתקבצו האבנים - מאירי, הקדמה למסכת ברכות,דף טו

נתקבצו האבנים - אגדות ד' 106; גור אריה, בראשית כח, יא

נתקבצו האבנים - גר"א, קול אליהו, קטע כז

נתקבצו האבנים - מראית העין

נתקבצו האבנים – [דרשו מפני המלים "מאבני המקום"] - בניהו

זאת אומרת עלי יניח צדיק את ראשו – [ודאי כי הניח כמה אבנים כמרזב סביב ראשו, אבל הניח ראשו רק על אחת מהן. ויש מקשים כיצד יריבו אבנים דוממים זו עם זו? והתשובה לזה ע"פ סוד, כי מעלתו של יעקב שהוא קדוש ונבדל וזה לא יתחלק. לכן צריך להיות שם סוד האחדות. עיי"ש באריכות] – גור אריה, בראשית כח, יא (מהד' מכון ירושלים, פסקא יז, עמ' ס-סד)

זאת אומרת עלי יניח צדיק את ראשו – [כי יעקב מסמל אחדות ישראל, כי מעלתו שהוא נבדל מהגשמי. לכן נבלעו כולם תוך אבן אחת] – אגדות ד' 106-107

זאת אומרת עלי יניח צדיק את ראשו – מהרש"א

זאת אומרת עלי יניח צדיק את ראשו – [כל העולם נברא לשם שימושו של צדיק. ועילוי גדול הוא להם שהוא משתמש בהם] – מסילת ישרים, פרק א

רחבו של סולם - אגדות ד' 107-108 חמש פסקאות

(מלאך) גוייתו כתרשיש - מורה נבוכים, ח"ב, פרק י

(מלאך) גוייתו כתרשיש – [ילקוט שמעוני, דניאל רמז אלף ס"ו; תקוני זהר, תיקון י"ח; פרקי דר' אליעזר פרק כב ובביאור רד"ל שם אות כא; ומורה נבוכים ח"ב פרק י] - אור הישר

(מלאך) שליש העולם - פרי צדיק (וירא ד' 52)

עולין ומסתכלין בדיוקנו - מדרש איכ"ר ב' פסוק איכה יעיב

עולין ומסתכלין בדיוקנו - לב אריה

עולין ומסתכלין בדיוקנו – [צבע תכלת מלמד על מדת המיצוע, כי כשמעבירים אור דרך מנסרה ומתפצל לכמה גוונים אז תכלת היא באמצע והיא מדתו של יעקב] - משך חכמה (במדבר טו, לט)

בעו לסכוניה (פירש רש"י: מחמת קנאה) - [צ"ע והרי אין קנאה במלאכים? וכמו שטען נגדם משה רבינו בעלותו לשמים לקבל את התורה. וי"ל כשיורדים לארץ מתלבשים במדות אנושיות] - אור הישר

"והנה ה' נצב עליו" (בראשית כח, יג) - מורה נבוכים ח"א, פרק טו

"והנה ה' נצב עליו" – [דיון אם מלת "עליו" מוסבת על יעקב או על הסולם] – מהרש"א

קפלה הקב"ה לכל א"י והניחה מתחת ליעקב – [מעלתו של יעקב, כי לא יצא ממנו זרע פסול] - אגדות ד' 108

קפלה הקב"ה לכל א"י והניחה מתחת ליעקב (פירש רש"י ארבע אמות של שטח משכבו) – [כי א"י היא ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה (רש"י על במדבר יג, כה. ומקורו במגילה ג ע"א "נזדעזעה א"י ת' פרסה על ת' פרסה". וביאר מהר"ל (אגדות א 126 לראש השנה כג ע"א) שכך יהיה לעתיד לבוא, עי"ש ביאר ענין מספר זה). ועוד ביאר (גור אריה, בראשית כח, יב, מהד' מכון ירושלים פסקא יט) כי כל דבר בעולם נכנס תחת היסוד שלו.ומספר ת' יסודו ד', והם ד' אמות שיעקב נשכב עליהם]

קפלה הקב"ה לכל א"י והניחה תחת ליעקב – [צ"ע כיון שהקב"ה כבר הבטיח לתת לו את א"י, מפני מה לעשות מעשה ולקפל אותה? הרא"מ (מזרחי) ענה כדי לחזק ההבטחה ע"י מעשה. ומהרש"א עונה שהקיפול אינה על עצם הנתינה, אלא דבר נוסף,שתהא נוחה ליכבש תחת ידי ישראל] – מהרש"א

קפלה הקב"ה לכל א"י והניחה תחת ליעקב – [כדי לקנות את א"י בקנין "חזקה"] - בן יהוידע
והניחה תחת יעקב אבינו – [אין כוונתם גוף הקרקע אלא רוחניות הקרקע] – בן יהוידע, ד"ה ודע כי מ"ש שקפלה

קוביוסטוס - תורת חיים

כי עלה השחר – [מה ענין השחר לכאן] – אגדות ד' 109

ומיום שנבראתי לא הגיע זמני לומר שירה עד עכשיו - אגדות ד' 109

ומיום שנבראתי לא הגיע זמני לומר שירה עד עכשיו – [מניין לחז"ל לדרוש דרשה זו] – מהרש"א

ומיום שנבראתי לא הגיע זמני לומר שירה עד עכשיו – [מדרש ב"ר פרשה עח; זהר ח"ג דף מה ע"א; טורי אבן, חגיגה דף יב ע"ב] - אור הישר

ג' כיתות של מלאכי השרת אומרות שירה - יערות דבש (ח"א עמ' ריז, דרש י"א)

אחת אומרת קדוש – [ג' שבחים יש כאן: אינו גוף, ולא כח שבגוף, ואין לו צירוף אל הגוף] - אגדות ד' 109

חביבין ישראל לפני הקב"ה יותר ממלאכי השרת - ספר חסידים, תתשנ"ז

חביבין ישראל לפני הקב"ה יותר ממלאכי השרת - גבורות השם, 314 (סח); אגדות ד' 109

חביבין ישראל לפני הקב"ה יותר ממלאכי השרת - יערות דבש (ח"א עמ' רצד, דרש ט"ו)

חביבין ישראל לפני הקב"ה יותר ממלאכי השרת - תורת חיים

חביבין ישראל לפני הקב"ה יותר ממלאכי השרת - ר' צדוק, שיחת מלאכי השרת 28

חביבין ישראל לפני הקב"ה יותר ממלאכי השרת – [עיין ספרי, האזינו, פסוק כי שם ה' אקרא, ראיה נוספת לכך] - אור הישר

שירת המלאכים פעם בשבוע, פעם בחודש - אגדות ד' 109

שירת המלאכים פעם בשבוע, פעם בחודש - ר' צדוק, שיחת מלאכי השרת 29

ישראל אומרים שירה בכל שעה – [כי הם עלולים בראשונה מאת הקב"ה] – אגדות ד' 109-110

ברוך, אופנים הוא דאמרי לה – אגדות ד' 110

שם ה' רק אחרי ג' תיבות - אגדות ד' 110; מהר"ל, אור חדש 57 סוף ההקדמה

שם ה' רק אחרי ג' תיבות - בן יהוידע ד"ה ונמצא לפי זה גריעי מישראל בתרתי

שם ה' רק אחרי ג' תיבות - משך חכמה (דברים לב, ג)

ישראל מזכירים השם אחרי ב' תיבות - אגדות ד' 110 ד"ה ברוך, אופנים

ישראל מזכירים השם אחרי ב' תיבות - ר' צדוק, ישראל קדושים 73; שיחת מלאכי השרת 28

אין מלאכי השרת אומרים שירה למעלה עד שיאמרו ישראל למטה – עקידת יצחק, שער סג

אין מלאכי השרת אומרים שירה למעלה עד שיאמרו ישראל למטה – [כי ישראל הם העלולים הישירים מהקב"ה, ולא שייך בזה חילוק אלא הם תמיד בלי הפסק] - אגדות ד' 109

אין מלאכי השרת אומרים שירה למעלה עד שיאמרו ישראל למטה – מהרש"א

ברן יחד כוכבי בקר - זהר ח"ב ט. ח"ג נב:

דף צב

איני יודע מי נעשה שר למי? - יערות דבש (ח"ב עמ' קיב, דרש ז')

איני יודע מי נעשה שר למי? – [במדרש שיר השירים רבה פ"ג "אין אנו יודעים מי היה ברשותו של מי", ושם הביא פסוקים אחרים] - אור הישר

רמז רמז לו, ב' מלכים - אגדות ד' 110

בגפן ג' שריגים, ג' שרי גאים – [ג' הם התפשטות ימין, שמאל ואמצע] - אגדות ד' 111

בגפן ג' שריגים - תורת חיים

בגפן ג' שריגים - דברי שאול

גפן אלו ישראל – [בראשית רבה, פרשה פח; וכן פרשה צט ובתנחומא שם; זהר ח"א קצב ע"א וכן דף רלח. ובח"ג קפט] - אור הישר

ג' כוסות האמורות במצרים, למה – אגדות ד' 112

ג' כוסות – [רש"י מוסיף המלים "בסיפור החלום". כי הלא מוזכרת "כוס" עוד פעם רביעית בפתרון החלום: "ונתת כוס פרעה". ובבראשית רבה (סוף פרשת וישב) דרשו על ד' כוסות נגד ד' כוסות של פסח, וכן בירושלמי, פרק אחרון] – מהרש"א על סוטה ט' ע"א ד"ה ג' כוסות

ג' כוסות - לב אריה

הגיע זמנם של ישראל ליגאל, הגיע זמנם של מצרים לשתות כוס התרעלה (פורענות) וכו' כי דריש להו רב להני קראי באגדתא כוותך דריש להו - אגדות ד' 111

ליבעי רחמים אתכליא על עליא - תשב"ץ ח"א סי' קמד

ליבעי רחמים אתכליא על עליא – [זה דומה למאמרם במניות כז ע"א ד' מינים בלולב, עושין פירות זקוקים לשאין עושין פירות] - אור הישר

ואכרה לי בט"ו, חמשה עשר בניסן - אגדות ד' 112

כסף אלו צדיקים וכו' חומר שעורים ולתך שעורים אלו מ"ה צדיקים – [מדוע פעם ממשיל אותם לכסף, ופעם לשעורים, כי כאן מדובר בזמן הגאולה וכאן בזמן גלותם בין האומות] – מהרש"א

אלו ל' צדיקי אומות העולם שמתקיימים עליהם – [כיצד דרש אותו פסוק הנ"ל, פעם על ישראל ופעם על צדיקי האומות] – מהרש"א

מ"ה צדיקים ושכיחי בבי כנישתא - אגדות ד' 112

מ"ה צדיקים ושכיחי בבי כנישתא - לב אריה (ד"ה ורוביהו דצדיקי דא"י)

מ"ה צדיקים, ורובייהו משתכח בבי כנישתא דתותי אפתא – [אל תחשוב שצריך להיות כולם מן הידועים והמפורסמים שבדור, אלא אדרבה הם מאותם שאינם ידועים. ואם תרצה לחפש אחריהם תמצאם מאותם השפלים היושבים בבית הכנסת תחת היציע, שאינם חשובים ונכבדים] - בן יהוידע

שלשים צדיקים שאומות העולם מתקיימים עליהם, שלשים מצוות – אגדות ד' 112

שלשים מצוות (שהאומות מקיימים, או ג' מצוות) – אגדות ד' 112-114

דף צד

אסור לגנוב דעת הבריות - אור הישר, ד"ה ואפילו דעתו של עכו"ם

תרנולת טריפה הואי – [אע"פ שטעות הגוי מותר לנו, אבל כאן הטעה אותו בדיבורו וזה אסור] – מהרש"א

אל יסרהב בחברו לסעוד – [צ"ע מדוע אמר "מסרהב" ומשמע שמפציר הרבה, והלא גניבת דעת אסורה אפילו בפעם אחת? והישוב לזה] - בן יהוידע, ד"ה אל יסרהב, וכן בד"ה ומה שאמר ואם בשביל כבודו מותר)

ולא יפתח לו חביות המכורות לחנוני – [וזה גם אסור מטעם גניבה מהחנוני] – מהרש"א

לא ימכור אדם לחברו סנדל של מתה בכלל של חיה שחוטה – [כי אין עורה חזק כמו עור של בריאה שחוטה. ועוד אפשר לפרש שמוכר לו בזול כאילו היא של מתה, וכדי שהקונה יחזיק לו טובה משקר לו ואומר לו כי באמת היא של שחוטה, ואינו כן] – מהרש"א

דף צה

מברא קאתי – מאירי, סנהדרין עמ' סז-סח

מברא קאתי – [אין כאן איסור ניחוש שזה רק אם אמר גם הצד החיובי וגם הצד השלילי (אם לא יהיה כך, נעשה כך). וכאן אמר רק צד החיובי בלבד. וכן הוא אצל אליעזר ורבקה. וישוב הקושיא איך סלקא דעתך שדברי רב להלן הם ניחוש (ד"ה והאמר רב כל ניחוש)] – מהרש"א כאן, ומהרש"א הוריות יב ע"א ד"ה מאן דבעי

רב בדק במברא – [לא אמר בפיו, אלא חשב בלבו, ולכן לא נחשב לנחוש] – בן יהוידע

כל נחש שאינו כאליעזר – רד"ק על שמואל א (יד, ט)

כל נחש שאינו כאליעזר – כסף משנה לרמב"ם, הל' ע"ז פרק יא הלכה ה

כל נחש שאינו כאליעזר – [כשיש טעם מוסבר והגיוני לדבר, אין זה בגדר ניחוש] - גור אריה, בראשית כד, יד (מהד' מכון ירושלים, פסקא ט) ועל ויקרא יט, כו (מהד' מכון ירושלים, פסקא מו)

כל נחש שאינו כאליעזר - אגדת אליהו, ירושלמי שבת פ"ו פסקאות ז-ט

כל נחש שאינו כאליעזר - תורה תמימה בראשית כד, יד (ס"ק יז)

כל נחש שאינו כאליעזר - עיין מהרש"א ו"לב אריה"

שדר ליה עיבורא דשיתין שני – [לא מדובר במולדות לבד, אלא כתב תקופותולקות, ועוד ידיעה מראש מתי יתגלה כוכב פלוני במקום פלוני ובשעה פלונית] – בן יהוידע

י"ג גמלי ספקות טרפתא – ["גמלי" הוא לוח שכותבים עליו (כמו בשבת ק ע"ב). וכתב לו גם התשובות לספקות חמורים הללו] - בן יהוידע

בית תינוק ואשה – [רש"י פירש שנולד לו תינוק, ורמב"ם פירש שאמר לתינוק פסוק לי פסוקך] – מהרש"א

יש סימן (סימנא מילתא) - תורה תמימה, בראשית מב, לו (ס"ק ט)

דף קא
לא נקראו בני ישראל עד סיני - רמב"ם, פירוש המשנה, חולין סוף פרק ז'
לא נקראו בני ישראל עד סיני - רבנו בחיי (שמות כ, ז, אז זכו לשררה)