אתר דעת | אגדות חז"ל | שערי האגדה | מפרשים | מאמרים | אגדה בראייה עכשווית | מסכת אבות | מאמרים נוספים | אודות | צור קשר

מקורות לפרק



דף מב

תפס הקב"ה מכל מין – [סימני טהרה בבהמות וחיות אינם הטעם האמיתי למה הן טהורות, אלא הם סימן היכר בלבד. והסיבה שהן טהורות, כי הקב"ה אחז בהן בזמן שהראה למשה] - אגדות ד' 94; רבי שמשון רפאל הירש, ביאור על התורה (ויקרא יא, ד. עמ' קנט)

דף מג

יפלח כליותי (איוב טז, יג) – [ביאור שונה לדברי איוב, ומכאן השלכה לעניני טריפות] - אור הישר, ד"ה תוד"ה יפלח

דף מד

הרחק מן הכיעור ומן הדומה לו -

איזה הוא ת"ח? זה הרואה טרפה לעצמו – [כי הוא שכלי, ואינו נמשך אחרי ריוח ממון] - נתיב א' 20 (תורה, ד); נתיב ב' 224 (עושר, א); אגדות ד' 95

איזה הוא ת"ח? זה הרואה טרפה לכעצמו – [כשנולד לו ספק טריפות בבהמתו ונראה בו טעם לאיסור וטעם להיתר, ואינו חס עליה ואוסרה] – רש"י

איזה הוא ת"ח? זה הרואה טרפה לכעצמו – [ת"ח זה רוצה לבדוק הוא עצמו את הבהמה הנשחטת, ואינו סומך על הוראותיהם של בודקים אחרים (תוספת המעתיק: שמא מדובר כשמתעוררת איזו שאלה בטריפות) ולכן כאשר מזמנים לו לסעודות אצל אחרים, אינו הולך לשם. ומקיים בזה "שונא מתנות יחיה"] – מהרש"א

איזה הוא ת"ח? זה הרואה טרפה לכעצמו - לב אריה

איזה הוא ת"ח? זה הרואה טרפה לכעצמו - דברי שאול

איזה הוא ת"ח? זה הרואה טרפה לעצמו – [ת"ח שהוא מתפרנס ע"י מתנותיהם של הבריות, שמא הוא נכשל ואינו מקיים "שונא מתנות יחיה" ואינו ראוי לשם ת"ח? אבל אם הוא מקבל מהם רק כדי שיוכל ללמוד תורה, ובעצם הוא שונא כספם של אחרים, לא הפסיד מעלתו. וכיצד זה יבורר? אם רואה טריפה לעצמו, למרות שהוא יודע כמה וכמה נימוקים להיתר. ופירוש זה מבואר מפני המשך דברי רב חסדא בסוגיא "איזהו שונא מתנות יחיה? זה הרואה טריפה לעצמו] - בן יהוידע

כל מי שקורא ושונה ורואה טרפה לעצמו ושימש ת"ח – [אחרי שהוא שלם בעצמו, יש בו גם מדת ההסתפקות] - אגדות ד' 94

כל מי שקורא ושונה, ורואה טרפה לעצמו, ושימש ת"ח – [מדוע פסקא "ורואה טריפה לעצמו" כתובה עוד לפני "ושימש ת"ח"] - בניהו

יגיע כפיך כי תאכל – [יגיעה בתורה שידע אופן ההיתר. והוא זוכה לשני עולמות: נהנה בעולם הזה שאוכל מהבהמה, ונהנה בעולם הבא על יגיעו בלימודו] - מהרש"א (אמר המלקט: ומזה גם מוסבר כיצד הוא גדול מירא שמים המחמיר מחמת ספקותיו בהלכה, שאינו נהנה בעוה"ז וגם לא יקבל על כך שכר בעוה"ב, כי היה לו ללמוד ולא למד (עיין ברכות ח ע"א).

שונא מתנות יחיה – [ומזה קל וחומר שלא יתאוה לממון שאינו שלו] - אגדות ד' 94; נתיב ב' 223 (עושר, א)

שונא מתנות יחיה - גר"א על משלי טו, כז

שונא מתנות יחיה - פתח עינים

שונא מתנות יחיה - דברי שאול

דף מו

ערוקאי, כזית במקום מרה - פתח עינים

ערוקאי, כזית במקום מרה - פלתי, ר"י אייבשוץ, (תחילת סי' מ"א)

ערוקאי, כזית במקום מרה - תוספת ברכה, במדבר כא, ח

עשירים מקמצים - נתיב ב' 228, עושר, ב

דף מט

למה נקרא שמה ריאה? שמאירה את העינים - לב אריה

ואני אברכם, ה' מברך לכהנים - גור אריה, במדבר ו, כז

ואני אברכם, ה' מברך לכהנים - לב אריה

ואני אברכם, ה' מברך לכהנים - מראית העין

ואני אברכם, ה' מברך לכהנים – [הרי בלאו הכי כתיב "ואברכה מברכיך"? אלא בא לחדש שה' יברך את הכהנים באותו רגע שמברכים לישראל; ושיברכם באותן הברכות כולן שהם אומרים לישראל] - בניהו

ואני אברכם, ה' מברך לכהנים - [הרי בלאו הכי כתיב "ואברכה מברכיך"? וישוב לזה] - תורה תמימה, במדבר ו, כז (ס"ק קנז, קנח)

דף נד

שב בני שב – [הכפיל לשונו לומר: לא תעשה קימה מלאה, וגם לא תעשה הידור בעלמא] - בן יהוידע

אין בעלי אומניות רשאין לעמוד - לב אריה

דף נו

"הוא עשך ויכוננך" (דברים לב, ו) – [פירושו עשה בסיס עבור גוף האדם, לשון הכיור וכנו] – רש"י

"הוא עשך ויכוננך" (דברים לב, ו) – [פירושו לשון עיגול, כמו שהמיעיים סובבים בעיגול] – ערוך, ערך: הדר; וכן ערך: כן] – מובא במהרש"א

כרכא דכולא ביה – [כלומר שאינם זקוקים לזרים] - אגדות ד' 95

כרכא דכולא ביה – [כמו שהיפוך כונניות חסרון, כך היפוך התפקידים בין אנשי העיר] - דברי שאול, ליקוטים שבסוף הספר

עסקן בדברים – [אע"פ שהאדם יודע על טבע העולם ע"י קבלה מחכמת אחרים, צריך הוא לחקור על כך "במופת" (בהוכחות)] – מהרש"א

עסקן בדברים - דברי שאול

"לך אל נמלה" - נתיב ב' 182-186 (זריזות, א); - [דברו חכמים במושכל, ולא במוחש] - אגדות ד' 95

"לך אל נמלה ראה דרכיה וחכם" (משלי ו, ח) – [אמנם כבר למדנו מהנמלה ליזהר מהגזל (עירובין ק ע"ב) אבל כיון שהפסוק כתב "דרכיה" סימן הדבר שיש לנו ללמוד ממנה כמה וכמה דברים, ובפסוק יש רק ענין אחד "תכין בקיץ לחמה" וכו', לכן חקר לחפש עוד ידיעות] – מהרש"א (ביאר כמה פרטים הנלמדים)

"לך אל נמלה" – [צ"ע כיצד הלך לבדוק אם דברי המקרא נכונים?] - בן יהוידע ד"ה איזיל אחזי; בניהו

"לך אל נמלה" - לב אריה

דף נח ע"ב

והא אמרי אינשי שב שני אימרא בקתא מבקא, דאמרה ליה חזיתיה לבר מחוזא דסחא במיא ואיכרך בסדינין ואתיבית עליה ומצת מיניה ולא הודעת לי – [ודאי לא הביאו חז"ל אמרי אינשי דמיא לחוכא וטלולא, אלא יש כאן משל על אשה רעה המסייעת לבעלה להרע. וכו'] – מהרש"א

אמרי אינשי שיתין מני פרזלא תלו ליה לבקא בקורנוסיה (פי' ערוך: בקרן שלו) – [גם זה משל על בעל לשון הרע הסבור שלא עשה כלום בדיבורו, אבל נשיכתו כבידה כמו נשיכת בקא] – מהרש"א

דף נט

וקיימתי בעצמי החכמה תחיה בעליה – [כי לרפואות טבעיות צריך החולה לשלם כסף עבור התרופות. אבל ע"י חכמה הוא אינו צריך לרכוש תרופות. ולכן אמר "אי לאו דיתבי במיא", כי אין מים אלא תורה (בבא קמא יז ע"א), וכמו שהמים הם חינם, כך דברי תורה נמסרים ללא תשלום] - מהרש"א

דף נט ע"ב

אלהיכם כאריה מתיל – [הכופר טען שאין שליטת ה' על הכל, כמו שרוכב הסוס יכול להכניע את האריה] - אגדות ד' 96; מהרש"א

אלהיכם כאריה מתיל - דברי שאול

אלהיכם כאריה מתיל - בן יהוידע על ברכות ג' ד"ה ג' משמרות (טעם של ב' שאגות)

אלהיכם כאריה מתיל - לב אריה

בעי רחמי עליה דלהדר לדוכתיה – [ולמה לא בקש שלא ינזקו הבריותמשאגותיו, ואז אין צורך להשיבו למקומו? והישוב לזה] - בן יהוידע

דף ס

בעינא דאיחזי לאלהייכו – [כי לא היה מאמין שאין לה' איזו שהיא גשמיות. ר' יהושע דחה דבריו כי אפילו באור עצמו, שעדיין גשמי הוא, אין לו יכולת להביט] - אגדות ד' 96

בעינא דאיחזי לאלהייכו – [קיסר זה כבר האמין במציאות ה', אלא רצה להבין בשכלו על מהותו של ה', וזה נקרא "לראות" כמו "ולבי ראה הרבה חכמה ודעת" (קהלת א, טז). וענה לו ר' יהושע שאפילו להבין ולהשכיל אחד מברואיו של הקב"ה אין ביכולת האדם, כל שכן להבין בבורא העולם. אלא שיש להבין על מציאותו של ה' ממה שאנו מתבוננים בברואיו ופעולותיו ומהם מתפלאים אנו על חכמתו ית'] – מהרש"א

בעינא דאיחזי לאלהייכו - לב אריה

בעינא דאיחזי לאלהייכו - דברי שאול

בעינא דאצבית ליה נהמא לאלהייכו – [קיסר זה כבר האמין שה' בורא כל, אלא דן שה' הוא גשמי ממה שראה שברואיו הם הגשמיים. ענה לו ר' יהושע שאלו נבראו רק ע"י משרתיו של ה' שהם קרובים לגשמיות. אבל ה' עצמו נבדל ונשגב מהם] – מהרש"א

בעינא דאצבית ליה נהמא לאלהייכו - דברי שאול

נגרא הוא – [כי לא האמינה שהקב"ה חידש את העולם, יש מאין] - אגדות ד' 96

נגרא הוא – [היא כפרה בהשגחה פרטית. היא חשבה שה' בונה בשמים עליותיו ואין לו ענין במה שמתרחש בארץ. אבל ע"י שהיא חלתה, ואח"כ נתרפאה ע"י תפילתו של ר' יהושע, השתכנעה שיש השגחה פרטית, וה' עונה לתפילות] – מהרש"א

מסתוריתא - אגדות ד' 97 ד"ה והנה שאלה על מעשה הקב"ה

מסתוריתא – [כי הגוים אינם מאמינים בהשגחה שהקב"ה מסבב סיבות עד שמביא למטרה שגזר להיות. והיא בקשה דבר רחוק ממצב הטבעי, כדי לבדוק אם ה' יכול בדרך הטבע לסובב גם תוצאה מוזרה כזו. וגם זה ה' עשה לה ע"י שנצטרעה] -בן יהוידע

שור שהקריב אדם הראשון, קרן א' במצחו – [להורות על האחדות] - רבנו בחיי (בראשית ג, ו)
קרן א' במצחו – [להורות על הפסד העולם ועל חידושו. ודוקא במצחו כי טרם שחטא אדם לא היה לו קרן המזיק, כמ"ש שהשטן מרקד בין קרני השור (פסחים קיב ע"ב)] - רמ"א, תורת העולה, ח"ג פרקים נט, עב

קרן א' במצחו – [להורות שהראש חשוב יותר מן הפרסות] - אגדות א' 10(שבת כח); אגדות ד' 33 ע"ז דף ח; גור אריה, שמות כה, ה; דרוש לשבת הגדול, עמ' ריד

קרן א' במצחו – [להורות על אחדות הבורא] – מהר"ל, דרשה לשבת הגדול 214; אגדות ד' 34; מהרש"א על חולין דף ס ע"ב ד"ה וקרניו קודמות לפרסותיו

קרן א' במצחו – תורת חיים על ע"ז דף ח

קרן א' במצחו - כלי יקר (ויקרא א, ב)

קרן א' במצחו – [ללמד לאדם שיחזיק בדרך הממוצע] – בן יהוידע

שור שהקריב אדם הראשון, קרן א' - לב אריה

שור שהקריב אדם הראשון, קרן א' - דברי שאול

קרניו קודם לפרסותיו - תורת חיים

קרניו קודם לפרסותיו - לב אריה

קרניו קודם לפרסותיו - דברי שאול

לצביונם נבראו - תשובת הגאונים, הרכבי, סי' קמ"ד, שפ"ג

לצביונם נבראו – מורה נבוכים ח"ב, ל

לצביונם נבראו - רשב"א (מובא כאן בעין יעקב)

לצביונם נבראו - ריטב"א

לצביונם נבראו - עיקרים ח"ב כב

לצביונם נבראו – ר' יוסף ג'קטיליה, שערי אורה (תחילת שער הששי)

לצביונם נבראו – [כל נברא נעשה על שלימות כמותו, כי אין כילות מצד הנותן. אלא החסרון בא מצד המקבל] - רמ"א, תורת העולה, ח"ג טז

לצביונם נבראו – מהר"ל, תפארת ישראל, 51 (טז); דרך חיים 322 (סוף פרק ו);אגדות א' 97

לצביונם נבראו – [נבראו בשלימותם. שלא תאמר נבראו כקטנים שזה עכשיו נולדו ואח"כ התפתחו וגדלו] - אגדות ד' 97; דרך חיים 322 (פ"ו, לכבודו ברא)

לצביונם נבראו, אל תקרי "צבאם" אלא צביונם – [כיצד דרשו ג' דרשות ממלה זו] - מהרש"א

לצביונם נבראו - תשב"ץ ח"ב רכב

לצביונם נבראו - פתח עינים

לצביונם נבראו - טורי אבן, לר"ה דף כו.

לצביונם נבראו - נצי"ב, העמק דבר, בראשית א, יא הרח"ד

לצביונם נבראו - קורא באמת, ר"ה פסקא ב' (אל תקרי צבאם אלא צביונם)

לצביונם נבראו - [ה' הראה לאדם הראשון כל יצור בהשתלמותו, כדי שידע לעמול ולטרוח להביאו שוב לידי השתלמותו שראה בתחילה] - דברי שאול

לצביונם נבראו - מהר"ץ חיות, מבוא התלמוד, פכ"ט

לצביונם נבראו – [דרשו כך כי היה צ"ל "צבאותיהם"] - מקור ברוך (ח"א דף 557 , הערה ע"ט)
עיין ראש השנה יא ע"א

בקומתן נבראו - אגדות א' 97

בקומתן נבראו - עיין חולין ס ע"א רש"י ד"ה קרניו (עיין שם: אור הישר, ד"ה ולולא דבריהם)

שר העולם אמרו – [דרשו כך מפני הפסוק "ישמח ה' במעשיו" שנאמר בעת בריאת העולם] - אגדות ד' 97

שר העולם אמרו – [הוא המלאך מטטרון] – מהרש"א

שר העולם אמרו - ספר חסידים, תתר"כ

שר העולם אמרו - לב אריה

שר העולם אמרו - דברי שאול

נשאו דשאים קל וחומר - יערות דבש (ח"א עמ' קנד, דרש ז')

נשאו דשאים קל וחומר - תורה תמימה בראשית א, יא (ס"ק מה)

כל שיח השדה, ה' מתאוה לתפילה - אגדות ד' 98

כל שיח השדה, ה' מתאוה לתפילה - לב אריה

אין ב' מלכים משתמשים בכתר אחד - שו"ת רשב"א ח"א, ס

אין ב' מלכים משתמשים בכתר אחד - עקידת יצחק, שער לז

אין ב' מלכים משתמשים בכתר אחד - מעשה ה', פ' וישב

אין ב' מלכים משתמשים בכתר אחד – [מדובר על עולם הידיעה מול עולם הבחירה החופשית, והיחס שביניהם, ועוד המישורים של השכל, המורגש והמוטבע] - רמ"ע מפאנו, פלח הרמון (קיצור "פרדס רמונים" לרמ"ק, נדפס בסוף הספר, סוף שער י"ח

אין ב' מלכים משתמשים בכתר אחד - מהר"ל, דרך חיים 114 (פ"ג, בשלומה של מלכות); גור אריה, בראשית א, טו (מהד' מכון ירושלים, פסקא מה); במדבר כח, טו (מהד' מכון ירושלים, פסקא יא, עמ' תסה)

אין ב' מלכים משתמשים בכתר אחד – [על היחס שבין ישראל לאומות העולם, לענין גילוי שכינה] - סידור ר' יעקב עמדין, מעמדות ליום הרביעי, ד"ה חולין, פרק אלו טריפות, ס' (מהדורת אשכול, סוף ח"ב עמ' תרצב-תרצז)

אין ב' מלכים משתמשים בכתר אחד - חתם סופר על התורה, בראשית, א, טז ד"ה את שני המאורות

אין ב' מלכים משתמשים בכתר אחד - דברי שאול, על חולין ס'

אין ב' מלכים משתמשים בכתר אחד - תוספת ברכה, בראשית א, טז; וכן רות א, ב ד"ה ושם שני בניו

מה נשתנה שעיר - אגדות ד' 10

לכי ומעטי את עצמך – גור אריה, בראשית א, טז (מהד' מכון ירושלים, פסקא מו)

לכי ומעטי את עצמך – [הענין מרמז לכנסת ישראל שימעטו את עצמם בעולם הזה וכו'] – מהרש"א

הביאו עלי כפרה – בראשית רבה, פרשה ו (ופירוש יפה תואר, שם); פרקי דר' אליעזר פנ"א; ילק"ש א רמז ח; זהר ח"א דף כ

הביאו עלי כפרה – מורה מבוכים, ח"ג פרק מה

הביאו עלי כפרה - מנהיג, הל' הלל סי' מ'

הביאו עלי כפרה - אשכול ח"ב סוף ד'

הביאו עלי כפרה - המאירי, חיבור התשובה, שבר גאון ח"ב פסקא ה 631

הביאו עלי כפרה - שבלי הלקט, פסקא קעו

הביאו עלי כפרה - רבנו בחיי, במדבר כח, טו

הביאו עלי כפרה - רמ"א, תורת העולה ח"ג פכ"ב, פמ"ז, פמ"ט

הביאו עלי כפרה - ר' עובדיה ספורנו, במדבר כח, יא

הביאו עלי כפרה - י' מאמרות, אם כל חי, ח"א פרקים יא, יד, כ, כא, כח; מאמר העתים, פרק כה

הביאו עלי כפרה - של"ה,דף שעה (פ' ראה)

הביאו עלי כפרה – עקידת יצחק, שער לז

הביאו עלי כפרה - ספר "חידוש לבנה" של בעל תוספות יום טוב

הביאו עלי כפרה - אגדות ד' 10; דרך חיים 114 (פ"ג, בשלומה של מלכות); באר הגולה 54 (ד); [ביאור עמוק ופנימי] - גור אריה, במדבר כח, טו (מהד' מכון ירושלים, פסקא יא, עמ' תסד-תעה)

הביאו עלי כפרה - סידור ר"י עמדין 451-452 (מעמדות, ליום רביעי)

הביאו עלי כפרה - תורת חיים על חולין ס'

הביאו עלי כפרה - גר"א, קול אליהו, בראשית קטע ב

הביאו עלי כפרה - אמת ליעקב

הביאו עלי כפרה - לב אריה (לחולין נט:)

הביאו עלי כפרה - פרי צדיק (ח"א 138 חנוכה, א'); רסיסי לילה, כה

הביאו עלי כפרה – [אמנם כתוב "עלי" אבל הכוונה "אלי", כמו שמצאנו שהיו מחליפים אות א' בע'] – הרי"ף על עין יעקב, שבועות דף ט'

הביאו עלי כפרה – [עיין דברי הרי"ף הנ"ל. ויש בזה סוד בענין החלפת אותיות א' בע'] - בן יהוידע, שבועות דף ט'

הביאו עלי כפרה – תהלוכות האגדה, פרק ה, ד"ה ובעיקר כונת המאמר

הביאו עלי כפרה - ר"א דסלר, ח"ד 205

הביאו עלי כפרה – [כיון שכל האומות פולחות ע"ז ביום ראש חודש, נכשלו בכך בני ישראל. ולכן לא הביאו במועדי ישראל, כי אז איין שייכות לאוה"ע. ואילו ה' לא היה ממעט לירח ולא היה מכשול שהאומות יעבדו לשמש] - מהר"ץ חיות על חולין ס:; כל כתבי מהר"ץ, דף תמה (דרכי משה)

הביאו עלי כפרה - משך חכמה (דברים כח, טו)

הביאו עלי כפרה - תורה תמימה, בראשית א, טז (ס"ק נא)

הביאו עלי כפרה - ר"ח שמואלביץ (ח"ג ד)

ה' מתאוה לתפילת הצדיקים - שו"ת רשב"א ח"ה סי' נ'

ה' מתאוה לתפילת הצדיקים – [שיהיה קשר בין העלול והעילה, ולמה יעקב לא היה עקור] – מהר"ל, אגדות א' 141 ד"ה יצחק אבינו, ד"ה מפני מה האבות עקורים

ה' מתאוה לתפילת הצדיקים – [כי תפילת האבות מגעת עד לכתר, רחמים גמורים, והופכת את המדות העליונות לגמרי] - אגדות א' 142 ד"ה ממדת רגזנות

ה' מתאוה לתפילת הצדיקים – ["כי הש"י חפץ להשפיע הטוב מצד עצמו, ומתאוה שיתפללו כדי שיכול להשפיע"] – מהר"ל, נתיב עבודה, פרק יח (דף קלט)

הקב"ה מתאוה לתפילתם של צדיקים – [כי הם נושאים נפשם אל ה' בעת התפילה] – אגדות ד' 98

ה' מתאוה לתפילת הצדיקים – [בתחילה ברא ה' את העולם במדת הדין ואח"כ שיתף בה מדת הרחמים. הצדיקים בתפילתם הם הם ההופכים מדת הדין לרחמים, ולזה ה' מתאוה] – מהרש"א ד"ה ועמדו על פתח הקרקע

ה' מתאוה לתפילת הצדיקים - הנצי"ב, בראשית ב, ה

ה' מתאוה לתפילת הצדיקים - תורת תמימה, בראשית כה, כא (ס"ק יג)

השסועה – [כיצד זה ראיה שהקב"ה נתן את התורה] – אגדות ד' 98

מכאן תשובה לאומרים אין תורה מן השמים - אגדות ד' 98

"קניגי" כתוב בספרך – [כי חייב אדם לומר בלשון רבו] - אגדות ד' 98

"קניגי" כתוב בספרך – [רש"י פירש: "אגדה זו כתוב שיש בה תיבות יפות ולשון צח". נ"ל המלקט: הדרשן צריך לומר מלים יפות, כדי שיתעניינו השומעים, ואגב זה יטו אוזן לשמוע תוכן השיעור]

כתוב "אדונקי" באגדתיך – מהרש"א בשם ערוך, ערך: אדונקי, הוא לשון אדונים

ולמה נקרא שמם "עווים"? – [היא לשון חורבן, כמו "עוה עוה עוה אשימנה" (יחזקאלכא, לב)] – מהרש"א ד"ה עוים מתימן באו

שית סרי דרי שיניים – [סגולת מספר שש עשרה] - אגדות ד' 98

שאפילו הרי ארץ ישראל חביבין על אומות העולם – [כלומר אע"פ שאין שם מקום יישוב] – מהרש"א ד"ה שריון תנא שניר ושריון

כיוצא בו "ואת העם העביר אותו לערים מקצה גבול מצרים עד קצהו" (בראשית מז, כא) – [מה פירוש "כיוצא בו"? אלא כמו שהמקרא מאריך להודיע "צידונים יקראו לחרמון שריון" ללמדנו על חיבת ארץ ישראל, כך המקרא האריך לכאורה ללא צורך לספר כיצד יוסף העביר את המצריים מעיר לעיר (כדי שיכירו כולם שאין להם אחיזה בקרקע). ולמה למקרא להודיע לישראל על כך? אלא ללמדנו חיבת עם הקודש. כי למען כבודם של כמה מאות אנשים מישראל העביר יוסף ממקומותיהם אלפים ורבבות] – מהרש"א (בתוספת נופך של המלקט)

דף סג

דוכיפת, שהודו כפות –

כי הוה חזי שלך אמר "משפטיך תהום רבה" (תהלים לו, ז) – [עוף זה שולה דגים מהים. איזה דג יתפש ואיזה לא יתפש, תלוי לפי ההשגחה העליונה. כלשון רש"י: "להמית המזומנים למות". רב יהודה היה מברך ברכת השבח על משפטי ה' הקובעים גם בעניני תהום רבה] – נ"ל המלקט ע"פ רש"י. ומהרש"א פירש "ומשפטיך שאתה עושה בדגים הוא במקום סתר, בתהום רבה"

כי הוה חזי נמלה אמר "צדקתך כהררי אל" (תהלים לו, ז) – [שאפילו נמלה קטנה יש לי חיות כמו יצור גדול] – רש"י

כי הוה חזא נמלה אמר צדקתך כהררי אל – [כי כל מאכלה במשך ימי חייה הוא פחות מחיטה, ובכל זאת אוספת חטים הרבה מאד (מדרש דברים רבה ה, ב). כך שפע צדקה שה' משפיע והוא כמו הררים גבוהים שאין לעולם צורך בהם, וכמו שה' ממטיר גם במקום שאין שם ישוב בני אדם] - בניהו

רחם זו שרקרק – [כיצד העופות מבינים יותר לשמוע גזירות ה', מאשר שאר החיות] - מהר"ל, נצח 174; אגדות ד' 98-99

למה נקרא שמה "רחם"? (ויקרא יא, יח) כיון שבאה רחם באו רחמים לעולם [פירש מהרש"א: מטר]. והוא דיתיב אמידי ועביד שרקרק. וגמירי דאי יתיב אארעא ושריק, אתי משיחא –

והא ההוא דיתיב ביכרבא ושרק, ואתא גלל אפסקיה למוחיה?! א"ל ההוא ביידא הוה -

למה נקרא שמה חסידה? עושה חסד עם חברותיה -

למה נקרא שמה ראה? עומדת בבבל, ורואה נבלה בא"י – באר הגולה 100, (באר ה)

למה נקרא שמה ראה? עומדת בבבל, ורואה נבלה בא"י – [מדוע המאמר מציין "נבלה בא"י" ולא להיפך "נבלה בבבל"? אלא שיש אדם שהוא עצמו דר במקום טומאה ואעפ"כ יביט משם רק על כל צד כיעור והעדר שבמקום טהרה, כלומר הוא בבבל ומוצא פגם בא"י, וזהו גופא סימן טומאה] - אור הישר

גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שבהמה טמאה מרובה מן הטהורה וכו' ועופות טהורים מרובים על הטמאים – [יש כאן רמז, כי באלו שיניקתם מן האדמה, הטמאים ובעלי נפש רעה הם המרובים. אבל בשמים ממעל שמסמלים ע"י עופות השמים, הטהורים שבמחנה שכינה מרובים מהטמאים שמחוצה לה] – עיון יעקב

לעולם ישנה לתלמידיו דרך קצרה - נתיב ב' 99 (שתיקה, א); תפארת ישראל, 215 (סט); דרך חיים 97, (פ"ב, תלמידי ריב"ז אמרו ג' דברים)

לעולם ישנה אדם לתלמידיו דרך קצרה – [מלת "לעולם", שאפילו בשעה שמותר לכתוב דברי תורה וכבר אין חשש לשכחה, ישנה בדרך קצרה] – בניהו

דף סד


"תכבדני חית השדה תנים ובנות יענה" (ישעיה מג, כ) – [אין ענינו שהחיות עצמן שרות, אלא שבני אדם הרואים אותם מכירים נפלאות הבורא, ובני אדם הם השרים תהלות ה'. כן פירש ספר "כנף רננים" של ר' חנוך זונדל לוריא (מחבר "עץ יוסף" על עין יעקב) על כל החיות שב"פרקי שירה". וזה כמו "והאניה חישבה להשבר" (יונה א,ד) שפירושו שאיזה אדם הרואה את האניה מתנודדת בין הגלים יעלה במחשבתו שיהיא קרובה להשבר (וכמו שהתוספות בנזיר דף י' ע"א כתבו לענין פרה). וכן כתב רש"י (ראש השנה לא ע"א) על מה שה' ברא עופות ודגים לשבח לשמו. כלומר כשהאדם רואה עופות משונים זה מזה, הוא נותן שבח לה'. ובכן מה היא ראיה של חז"ל כאן שאינו מדובר בביצה עצמה? אלא אפשר שהנביא אמר פסוק זה כמליצה על האומות הרעות, שהם יכבדו להקב"ה שישים דרך לישראל בעתיד לעת הגאולה. ומליצה זו ראויה להאמר על החיות הרואות, ולא על הביצה] - אור הישר (עי"ש שהאריך עוד, מדוע חז"ל לא הביאו פסוק אחר בישעיה (לד, יג) שהוא מוקדם לפסוקנו)

דף סה

לא לחינם הלך זרזיר אצל עורב אלא מפני שהוא מינו –