אתר דעת | אגדות חז"ל | שערי האגדה | מפרשים | מאמרים | אגדה בראייה עכשווית | מסכת אבות | מאמרים נוספים | אודות | צור קשר

מקורות לפרק



דף יג

כנור של דוד, ז' נימין – [בעולם הזה אין יחודו של הקב"ה ניכר לכל, אלא לישראל. והאומות משבחים את ה' רק מפני ז' רקיעים בלבד] - רמ"א, תורת העולה, ח"א פ"ג

כנור של דוד, ז' נימין – נצח 102, 148 (פרקים יט, לב)

כנור של דוד, ז' נימין - גר"א (דברים א, י)

כנור של דוד, ז' נימין - ר' צדוק, קומץ המנחה, פסקא נ"ט

אל תקרי שובע שמחות אלא שבע – [דרשו כך כי כתיב "שובע" בלי אות ו'. ואודותסגולת מספר שבע] – מהרש"א

אל תקרי שובע שמחות אלא שבע - קורא באמת, ערכין, פסקא ג'

של עולם הבא עשר – [סגולת מספר עשר. וביאור המזמור הזה] – מהרש"א

דף טו

האומר בפיו חמור מן העושה מעשה - נתיב ב' 67 (לשון, ב); אגדות ד' 132-140 (בעניני מספרי לשון הרע)

אין הקב"ה נפרע מן האדם עד שנתמלא סאתו – עיין מפרשים על סוטה ט ע"א

עד שתתמלא סאתו שנאמר "וינסו אותי זה עשר פעמים" (במדבר יד, כב) – [דרשו מלת"זה"] – מהרש"א

אל תקרי "ממנו" אלא "ממנו", כביכול אפילו בעל הבית אין יכול להוציא כליו – עיין מפרשים על סוטה לה ע"א

חזק הוא ממנו – פתח עינים, עירובין טו

חזק הוא ממנו – גור אריה, במדבר יג, לא

חזק הוא ממנו – קורא באמת, סוטה, פסקא י' אל תקרי

חזק הוא ממנו - ציין מהר"ל שיש הבדל בין אם אות הנ' מודגשת או שהיא רפויה. כיון שיש שיבוש גירסא בדבריו הנדפסים, נביא כאן דברי ר"א אבן עזרא לשמות א, ט: "בספרי אנשי מזרח (=בני בבל) סימן לרבים הנון רפה. וכשהוא סימן ליחיד שאיננו נמצא לפני המדבר, הוא דגוש. וכל ספרי המערב (=בני א"י) שניהן דגושין, בין שהוא סימן לשון יחיד ובין שהוא סימן לשון רבים" עכ"ל ר"א אבן עזרא. וכיון שמאמרנו הוא בתלמוד בבלי, להם נאה להבחין בין דגש ללא דגש, ואמרו "אל תקרי" כך אלא כך (שהנ' דגושה, היא סימן ליחיד!); הזכיר זאת בקצרה "בניהו" על סוטה לה ע"א

כביכול אפילו בעל הבית אינו יכול להוציא כליו משם – [קראו לה' "בעל הבית" כי בא"י ה' הוא אלהי הארץ, אבל בחו"ל מסר למלאכים, כדברי רמב"ן (על ויקרא יח, כה)] – מהרש"א על סוטה לה ע"א

ארץ אוכלת יושביה היא וכו' איוב נח נפשיה ואטרדו כולי עלמא בהספידא – [המרגלים ראו קבוצות קבוצות של מתאספים יחד להספיד, כל קבוצה במקומה. וחשבו שהם מספידים על מתים שונים, ומתו הרבה. ובאמת כולם הספידו רק לאיוב, ומת רק אחד] – מהרש"א; בניהו

ונהי בעיניו כחגבים וכו' שמעו דקאמרי קחזינן אינשי דדמו לקמצי (פירש רש"י על התורה, יג, לג: נמלים) באילנא – [ביאור כיצד חז"ל דרשו זאת, והרי הם אמרו "כחגבים"] – גור אריה, במדבר יג, לג (מהד' מכון ירושלים, פסקא כח

"וימרו על ים בים סוף" – [אין לפרש שהמרו לפני הירידה למים, שהיה צ"ל "וימרו בים סוף". אלא מהמלה המיותרת "על ים בים סוף" מוכח שזה היה אחרי עלייתם] – מהרש"א ד"ה בעלייה כו'

אל תקרי ממנו אלא ממנו - פתח עינים

חזק הוא ממנו – אגדות ב' 69

חזק הוא ממנו – פתח עינים לעירובין טו

חזק הוא ממנו – גור אריה, במדבר יג, לא

חזק הוא ממנו – קורא באמת, סוטה, פסקא י' אל תקרי

חזק הוא ממנו - ציין מהר"ל שיש הבדל בין אם אות הנ' מודגשת או שהיא רפויה. כיון שיש שיבוש גירסא בדבריו הנדפסים, נביא כאן דברי ר"א אבן עזרא לשמות א, ט: "בספרי אנשי מזרח (=בני בבל) סימן לרבים הנון רפה. וכשהוא סימן ליחיד שאיננו נמצא לפני המדבר, הוא דגוש. וכל ספרי המערב (=בני א"י) שניהן דגושין, בין שהוא סימן לשון יחיד ובין שהוא סימן לשון רבים" עכ"ל ר"א אבן עזרא. וכיון שמאמרנו הוא בתלמוד בבלי, להם נאה להבחין בין דגש ללא דגש, ואמרו "אל תקרי" כך אלא כך (שהנ' דגושה, היא סימן ליחיד!)
ע"ע סוטה דף ל"ה

כמה גדול כח של לשון הרע, ממרגלים. ומה המוציא שם רע על עצים ועל אבנים כך, על חבירו על אחת כמה וכמה – אגדות ד' 134

עשרה נסיונות ניסו אבותינו להקב"ה [במדבר] - אגדות ד' 134; דרך חיים 226 (פרק ה)

עשרה נסיונות ניסו אבותינו להקב"ה [במדבר] - תורה תמימה במדבר יד, כב (ס"ק יז)

כלום יש עבד שנותן לו רבו מתנה וחוזר ונוטלה וכו' – עיין פסחים קיח ע"ב

שנים במים, במרה וברפידים – [לא נמנו כאן נסיונות נוספים, שהם היו אחרי מעשה המרגלים, והחשבון כאן הוא רק עד המרגלים שאז נגזרה גזירה על בני הדור] – מהרש"א

דף טו ע"ב

"מה יתן לך ומה יוסיף לך לשון רמיה" (תהלים קכ) – [קצת ביאור על המזמור] – מהרש"א

כל אבריו של אדם זקופין, והלשון מוטל - אגדות ד' 134-135

כל אבריו של האדם זקופין - בינה לעתים, עת לחשות, תחילת דרוש ב' על השתיקה (תמ)

כל המספר לשון הרע נגעים באים עליו – [לא רק כמצורע מוסגר אלא גם מצורע מוחלט, שמצבו חמור יותר] – מהרש"א

"זאת תהיה תורת המצורע" (ויקרא יד, ב) של המוציא שם רע – [דרשו כאן נוטריקון כי היה צ"ל "זאת תהיה תורת הצרוע"] – מהרש"א

"שתו בשמים פיהם" (תהלים עג, ט) – [בעלי לשון הרע אומרים על הקב"ה "מי אדון לנו?"] – מהרש"א

מספר לשון הרע, ככופר בעיקר, כרתו דוד ברוח הקודש - [כי תולה נזקו רק באדם ההוא ולא מאמין שה' עשה לו זאת כעונש. ובאמת האיש ההוא היה רק שליח של ההשגחה העליונה] - מאירי, חיבור התשובה ח"א, ד 95-96

המספר לשון הרע כאילו כופר בעיקר - אגדות ד' 135-136 ב' פסקאות שונות

מספר לשון הרע, ככופר בעיקר, כרתו דוד ברוח הקודש - נתיב ב' 79 (לשון, ח); נצח 56 (ט); אגדות ד' 135-136 (ב' פסקאות); דרשה על תשובה 81

המספר לשון הרע, נגעים באים עליו - אגדות ד' 135

לעתיד לבא מתקבצות כל החיות ובאות אצל הנחש -

מגדיל עוונותו עד לשמים - בינה לעתים, עת לחשות, תחילת דרוש א' וסופו (תלא, תלז)
מספר לשון הרע, ראוי לסוקלו באבן - אגדות ד' 136; נתיב ב' 73 (לשון, ה)

אותו לא אוכל, איתו לא אוכל, איכא דמתני לה על גסי הרוח - אגדות ד' 136

אותו לא אוכל, איתו לא אוכל, איכא דמתני לה על גסי הרוח – מהרש"א על סוטה ה ע"א

אל תקרי אותו לא אוכל, אלא אתו - פתח עינים

אל תקרי אותו לא אוכל, אלא אתו - קורא באמת, סוטה, פסקא א'

אל תקרי אותו לא אוכל, אלא אתו - [חז"ל דרשו כך כי המלה "אותו" כמיותרת] - מקור ברוך (ח"א דף 508)

אומר הקב"ה לשר של גיהנם, אני עליו מלמעלה - אגדות ד' 136-137; נתיב ב' 74 (לשון, ה)
גחלי רתמים - אגדת אליהו, פאה פ"א פסקא כ"א

אם ת"ח הוא יעסוק בתורה – [לא שתכפר לו על עון שיש בו עונש כרת, אלא התורה מגנא ומצלי מהחטא בעתיד] – מהרש"א

ואם עם הארץ הוא ישפיל דעתו – [כי הגאוה שבו מביאה אותו לדבר לשון הרע] – מהרש"א

אין חץ אלא לשון – [הדברים הגשמיים אינם פועלים במהירות. אבל הדיבור הוא אינו גשמי, ומהיר כחץ] - נתיבות עולם ח"ב 64 הלשון, פרק א;

אין חץ אלא לשון – [כי הלשון, צורתו ותוארו כמו חץ] – נתיבות עולם ח"ב 110 נתיב הצניעות, סוף פרק ד (ואפשר שכך כוונת רש"י לבראשית מט, כג)

מה תקנתם של מספרי לשון הרע? - אגדות ד' 137; נתיב ב' 74 (לשון, ו)

סיפר, אין לו תקנה – [כי לא יכול למנוע הפצת הדיבה ברבים] - כלי יקר (ויקרא יד, ד)

כל המספר לשון הרע מגדיל עונות כנגד ע"ז גלוי עריות ושפיכת דמים – אגדות ד' 137-138

כל המספר לשון הרע מגדיל עונות כנגד ע"ז גלוי עריות ושפיכת דמים – [לא שנענש כמו העונש עליהם, אלא "מגדיל" שיגיע להכשל בעבירות גדולות] – מהרש"א

לשון תליתאי - אגדות ד' 139 ד"ה ודע כי אין שייך לשון הרע אלא בשלשה

לשון תליתאי – [כלומר שנחשב עון לשון הרע כשלושה הנ"ל ע"ז גלוי עריות ושפיכת דמים] – מהרש"א

לשון הרע הורגת שלושה - אגדות ד' 138; נתיב ב' 64 (לשון, א); דרשה על התשובה 80

לשון הרע הורגת שלושה - אגדת אליהו, פאה פ"א פסקא כ'

מגדיל עונות נגד ע"ז ג"ע ושפיכת דמים – [כלומר קשה לחזור בתשובה עליו ויותר רחוקה (אמר המלקט: כי לא יוכל לבקש מחילה מכל אחד ואחד שדיבר עליו)] - מאירי, חיבור התשובה, משיב נפש ח"א, פרק ד דף 97

מגדיל עונות נגד ע"ז ג"ע ושפיכת דמים - אגדות ד' 137; נתיב ב' 64, 75 (לשון, א, ו); דרשה על תשובה 77

מגדיל עונות נגד ע"ז ג"ע ושפיכת דמים - פרי צדיק (ח"ד 144 קרח, ט"ז)

וכי יש יד ללשון? חץ שחוט לשונם - נתיב ב' 64 (לשון, א); אגדות ד' 134

מות וחיים ביד לשון – אגדות ד' 138

איכא נורא בי פלניא - נתיב ב' 77 (לשון, ז)

כל מילתא דמיתאמרא באפי מרה לית בה משום לישנא בישא – [זה רק נאמר על אבק לשון הרע, כמו נורא בי פלוני, ולא על לשון הרע גמורה] – תוספות, ערכין טו ע"ב ד"ה כל מילתא; מהרש"א

כל מילתא דמיתאמרא באפי מרה לית בה משום לישנא בישא – אגדות ד' 139 ד"ה היכי דמי לישנא בישא

לא אמרתי דבר וחזרתי לאחורי – רש"י

דף טז

כל מילתא דמיתאמרה באפי תלתא לית בה משום לישנא בישא – [זה רק נאמר על אבק לשון הרע, כמו נורא בי פלוני, ולא על לשון הרע גמורה. כי אם הוא דברי קנטור הוא לשון הרע ממש] – תוספות, ערכין טו ע"ב ד"ה כל מילתא

מברך רעהו בקול גדול וכו' דמיקלע לאושפיזא וטרחו קמיה שפיר - גר"א (משלי כז, יד)

אל יספר בטובתו של חברו, שמתוך טובתו בא לידי רעתו – [כלומר אל יספר יותר מדאי, כי מתוך כך אותו המדבר הוא עצמו יספר דבר מסוים של גנאי] – רש"י; וכן הוא ברי"ף על שבת פרק ב; רשב"ם על בבא בתרא קסד סוף ע"ב ד"ה בא לידי רעתו (עיין שם קושיית מהרש"א על פירוש זה, והוא מציע אופן אחר)

אל יספר בטובתו של חברו, שמתוך טובתו בא לידי רעתו – [זה מדובר אם מספר לפני שונאיו, שהם עלולים לפתוח ברעתו. אבל בפני סתם אנשים מותר] – רמב"ם, הל' דיעות פרק ז ה"ד (עיין הגהות מיימוניות, פסקא ה); סמ"ג

אל יספר בטובתו של חברו, שמתוך טובתו בא לידי רעתו – אגדות ד' 139

אל יספר בטובתו של חברו - עינים למשפט (על בבא בתרא קסד ע"ב)

על ז' דברים נגעים באים, לשון הרע, שפיכת דמים, שבועת שוא, גלוי עריות, גסות הרוח, גזל, צרות עין – [ז' אלו נגד צדדים מיוחדים] - אגדות ד' 140-141 ונ"ל המלקט מול פגם בספירות: עריות (מול חסד), שפיכת דמים (גבורה), גסות רוח, כבוד (תפארת), לשון הרע (יסוד, יוסף ואחיו), גזל וצרות עין (נצח והוד, ממונו של אדם המעמידו על רגליו, פסחים קיט ע"א), שבועת שוא (מלכות, שביעי)

על ז' דברים נגעים באים – [כי ע"י ז' דברים אלו יוצא האדם מן הסדר הראוי] – נתיבות עולם, ח"ב 80 הלשון, פרק ח

על ז' דברים נגעים באים, לשון הרע, שפיכת דמים, שבועת שוא, גלוי עריות, גסות הרוח, גזל, צרות עין – [ז' דרגות שונות שיש בנגעים, על ז' עבירות אלו. ופירוט באריכות] – מהרש"א

נגעים בגלל לשון הרע - אגדות ד' 135, 140; נתיב ב' 81 (לשון, ח); גור אריה, בראשית מד, יח (מכון ירושלים, פסקא ט)

נגעים, מפני גזל - גור אריה, בראשית מד, יח (מכון ירושלים, פסקא ט)

ובא אשר לו הבית, מי שהבית מיוחד לו –

כתונת מכפרת על שפיכת דמים וכו' –

למה נסמכה פרשת בגדי כהונה לפרשת קרבנות? – עיין מפרשים על זבחים פח ע"ב

ציץ מכפר על עזות מצח - כלי יקר (שמות כח, לו)

על מה קטורת מכפרת? על לשון הרע -

דף טז ע"ב

מה נשתנה מצורע שאמרה תורה "בדד ישב מחוץ למחנה מושבו" (ויקרא יכג, מו) – [כך בעל לשון הרע מרחיק בין הבריות] - נתיב ב' 81 (לשון, ח); אגדות ד' 139 ג' פסקאות

הוא הבדיל בין איש לאשתו ובין איש לרעהו – [צ"ע היה ראוי להקדים "איש לרעהו" שמצוי יותר? אלא המבדיל בין איש לאשתו גורם למניעת פרו ורבו, ולידת נוספים, וגרוע יותר. ודורש שתי אוקימתות כי בפסוק יש כפילות. "בדד ישב", "מחוץ למחנה מושבו"] – בניהו

מה נשתנה מצורע שאמרה תורה יביא שתי צפרים (נוסף על קרבנו מן הבהמה) – [צפור אחת נהרגת, שיפסיק פטפוטו הרע. וציפור אחת חיה שימשיך האדם בפטפוטי תורה שהם טובים (עיין ירושלמי סוף ברכות "פטפוטי דאורייתא טבין") – מהרש"א

יכול לא יכנו ולא יסטרנו ולא יקללנו – [משמע שהמוכיח רשאי להכות ולקלל את הרשע שמוכיחים אותו. ואיסור "לא תשנא את אחיך" הוא רק בלב. אבל כיון שמוכיחים, אין בזה איסור שנאה] – מהרש"א (אמר המלקט: אבל כל שאר המפרשים אמרו שמדובר בגמרא שהמוכח מכה או מקלל או נוזף במוכיח. וגם בזה כתב "משנה ברורה" בסי' תרח, "עד, ולא עד בכלל" אלא הוא קרוב לזה כי אז המוכיח יחדל מתוכחתו)

טול קיסם בין שיניך – [מה שאהוב לזה, שנאוי לזה] - רבנו בחיי, הקדמה לפרשת דברים

טול קיסם מבין שיניך, טול קיסם מבין עיניך (כך גירסת ילקוט שמעוני) – [שניהם גזלו עץ מאדם שלישי. האחד קבע העץ בתקרת ביתו, והשני הכין בזה מחצצה לשיניו. כאשר השני מוכיח לראשון, עונה לו "הרי אתה גזילתך מול עינים שלך תמיד! וגרוע יותר"] – מהרש"א על בבא בתרא טו ע"ב ד"ה טול קיסם

תמיהני אם יש בדור הזה היודע להוכיח - נתיב ב' 195 (תוכחה, ג)

תמיהני אם יש בדור הזה היודע להוכיח - מהרש"א יבמות סה ע"ב ד"ה כשם שמצוה

תמיהני אם יש בדור הזה היודע להוכיח - [יש להבחין בין המפורש בקרא ללא, או אם יקבלו תוכחתו או לא, ואז עדיף להמנע] - יערות דבש (ח"א עמ' רי, דרש י"א)

תמיהני אם יש בדור הזה היודע להוכיח - גר"א על משלי י, כ

תמיהני אם יש בדור הזה היודע להוכיח – [אמר זה אחרי ששמע מר' טרפון תמיהני אם יש בדור המקבל תוכחה, כי עזים הם. וענה כי אשמים בזה המוכיחים כי אינם מערבים את עצמם בחסרונות הציבור, לומר "כיצד נעשה" ולא רק "כיצד תעשו". ומקור יש לזה בדברי ראובן שאמר לאחיו "לא נכנו נפש" (בראשית לז, כא) אע"פ שהוא עצמו לא עלתה בדעתו מחשבה כזו, אלא כלל עצמו עמהם. ועוד חסרון יש בזה למוכיחים בדורנו, שלפי רוב קדושתם וחסידותם חם לבם נגד המעשים הרעים שבדור ומוכיחים בדברי אש וגפרית להמון העם, ומפרטים להם "מסכת גיהנם" (המובא ב"ראשית חכמה", שער היראה, פרק יב), ולכן העם בועט ומתריס כנגדם. אלא מוטל עליהם לדבר דברי נועם, "כשם שלא תרצה שבנך ימרה דבריך, כיצד תעשה אתה שלא כרצון אביך שבשמים" וכיו"ב] - בן יהוידע

לקה על ידי - הנצי"ב על ספרי, ח"ג דברים א' ד"ה נתקנטר

תוכחה לשמה וענוה לא לשמה - נתיב ב' 193 (תוכחה, ב); אגדות ד' 140

תוכחה לשמה וענוה לא לשמה – [אם יוכיח אותו אע"פ שמביישו, או ינהג במדת ענוה שאינו מעיז להוכיח אותו, וזאת מפני סיבה אמיתית לא לבייש אותו] – מהרש"א

תוכחה לשמה וענוה לא לשמה – [דלא כפירושי רש"י ותוספות ומהרש"א. מציע "בן יהוידע" אופן שאלה זו, שבייש לאדם חשוב, וההוא התרעם עליו לפני חכמי העיר. והמוכיח שתק ולא התגונן בטענות, וזה נראה כענוה, אבל בעצם כוונתו היתה לא לצער את המתלונן] - בן יהוידע, ב' פסקאות

תוכחה לשמה וענוה לא לשמה – [אין כוונת חז"ל במי שראה אצלו חסרון ממש, אלא במעיין בו סתם ומחפש אחריו במה לתקנו] - שפת אמת

רב הונא ורב חייא בר אבא – [הם היו עדיין פחות מבר מצוה, ובזה מובן כיצד חבטו זה בזה] – בן יהוידע, ד"ה רב הונא

עד היכן תוכחה - ספר חסידים, תי"ג

עד היכן תוכחה - נתיב ב' 193 (תוכחה, ב); אגדות ד' 141-142 (גוף, נפש, צלם); נר מצוה 33, סוף הספר

לא ישנה אדם באכסניא שלו –

כי פליגי בהכאה דדביתהו – [צ"ע כיצד לא יחוש הבעל על צער אשתו ובושתה, כמו שחש על עצמו? והרי חייב אדם לכבד את אשתו יותר מגופו (יבמות סב ע"ב)] – מהרש"א

לא ישנה אדם מאומנות אבותיו – [כי האומנות היא מיוחדת לאדם, כשם שאשתו מיוחדת אליו] - אגדות ד' 142

לא ישנה אדם מאומנות אבותיו – [ראשית כי אביו כבר אגר ציבור לקוחות הפונים אליו, ומהם הוא מתפרנס בקביעות. והבן יירש ציבור לקוחות זה. נוסף לכך, כיון שמראשית ימיו גדל הבן אצל אביו, הורגל במקצוע זה ולא ייקץ בו] – בן יהוידע

עד היכן תכלית יסורין - נתיב ב' 179, יסורין, ג

עד היכן תכלית יסורין, נהפך לו חלוקו – [אמרו "חלוק" ולא בגד, כי בחלוק אינו ניכר בקל בין פנים ואחור] - בן יהוידע, ד"ה אפילו נהפך חלוקו

אפילו הושיט ידו לכיס ליטול שלש ועלו בידו שתים – [מדוע לא אמרו "ליטול ב' ועלה בידו אחד"? והישוב לזה] – בן יהוידע, ב' פסקאות

עברו עליו מ' יום בלא יסורין – [מעלת מספר ארבעים. ועוה"ב הוא היפך עוה"ז] - נצח 103; אגדות ד' 142 ג' פסקאות

עברו עליו מ' יום בלא יסורין – [מעלת מספר ארבעים] – מהרש"א

יסורין - ר"ח שמואלביץ (ח"ב יד)

דף יז

אלמלא בא הקב"ה עם אברהם בדין – [כי אין האדם יכול לגמול להקב"ה לפי רבוי חסדיו עמו] - אגדות ד' 142-143

זה דור דורשיו – [על הנהגת המלכות ברפיון או בחוזקה] - אגדות ד' 143

בקש הקב"ה להחזיר העולם לתהו ובהו בשביל יהויקים, כיון שנסתכל בדורו נתיישבה דעתו – עיין מפרשים על סנהדרין קג ע"א