המאור לאגדה

ביאור קצר על כל אגדות הש"ס ע"פ הרמב"ם והמאירי
מאת הר' שלמה ב"ר שלום ב"ר יעקב צדוק הי"ו

בשעה שנפטר משה רבי' אמר ליהושע שאל ממני כל ספקות שיש לך. א"ל כלום הנחתיך והלכתי לא כתבת לא ימוש מתוך האהל, מיד תשש כחו ונשתכחו ש' הלכות ונולדו לו ת"ר ספיקות ועמדו כל ישראל להורגו, אמר לו הקב"ה לומר לך א"א, לך וטורדן במלחמה (טז)

לפי הגירסא שנשכחו מיהושע, א"כ זה מוסר על כך שלא יסמוך אדם על בינתו ועל שקידתו שאפילו יהושע שלא מש מלפני משה רבינו, אלמלא שישראל נטרדו במלחמה מי יודע אם היה יכול לעמוד בראש הישיבה, אילו היו רק פנוים לתלמוד תורה. כי אולי היו קוטלים אותו בקושיותיהם חכמי ישראל. ולגירסא שנשתכחו ממשה (והיא דחוקה), הלמוד יהיה, שאף אדם כמשה אל לו לסמוך על עצמו ולהתפאר במה שה' חננו, כי עלול שישתכח ממנו הכל כרגע.

ועוד רצו בזה להסביר מדוע לא חתרו הנביאים שאחר משה לשאול על כל ספק בדבר ה', וע"ז רמזו שרק פעם אחת השמיע ה' דברי תורתו ומצותיו לדורות, ע"י משה נביאו בלבד, ולכל השאלות שיתחדשו, ניתנה רשות לכל חכמי דור ודור להכריע בהם ע"פ הכללים והמידות שניתנו למשה, ולכך ראוי לשאול פי גדולי ההוראה שקיבלו, ועל כן ציירו שאפי' יהושע לא היה יכול לסמוך על קביעותו והתמדתו לפני מ"ר, והיה צריך ליתן לבו לכך ולא היה יכול לסמוך אף על זה שהוא נביא שני למשה, ואלמלא המלחמה שהטרידתם לא היה יכול לעמוד מבלי להזדקק להכרעות עפ"י הכללים, אבל בימי עתניאל שכבר נחו ובודאי נתעוררו הרבה ספקות ונשתכחו הרבה הלכות, עקב עסקם במלחמה ומיעוט עיסוקם בת"ת, לא היה זה שהכריע והתיר ספקותיהם, אלא ראש הישיבה, עתניאל.

ותצנח מעל החמור מה חמור זה כשאין נותנים לו אוכל באבוסו בשעתו, מיד צועק, כך אשה כיון שאין לה תבואה בביתה מיד צועקת וכו'.

פי' המאירי שאמרה לו כי ארץ הנגב נתתני, בית המנוגב מכל טובה ואין בו אלא תורה שנ' ויתן לה את גולות עליות ואת גולות תחתיות וכך אמר לה מי שכל רזי עליונים ותחתונים לו שלא יבקש ממני מזונות, כלומר אינו צריך לכך, שרק מי שאין בו תורה הוא המנוגב והוא היבש (תגובה לאמרה כי ארץ הנגב נתתני).