המאור לאגדה

ביאור קצר על כל אגדות הש"ס ע"פ הרמב"ם והמאירי
מאת הר' שלמה ב"ר שלום ב"ר יעקב צדוק הי"ו

פעם אחת גזרה המלכות על ישראל אמרו מי ילך ויבטל הגזירה - רשב"י וכו'. יצא לקראתו בן תלמיון אמ' להם רצונכם אבוא עמכם, קדים ועל בברתיה דקיסר. כי מטא (רשב"י) אמר בן תלמיון צא, א"ל שאילו כל דבעיתו, עילוה לגינזא דמלכא, על אשכחו ההיא אגרתא, שקלוה וקרעוה. (יז)

במד"ר ויקרא (פר' ו') מפורש זהותו של בן תלמיון, שהוא איש התחבולה "דקניא דרבא" והיה איש מעללים ולץ עד שכונה בשד. ונלוה לרשב"י לרומי, ויעץ עצה ותחבולה להבהיל את בת הקיסר, עי"ז שיתגנב בחשאי לארמונה מחופש, ומבעית, בתנועות מפחידות נפשות חלשות, באופן שיבהלו ויחשבו כפי פתיותם ואמונתם אז, ששד מרקד בארמונם. ואז יופיע לפתע רשב"י כביכול לגרש לשד מיד, ולהושיע בית המלך... וברש"י בע"י כתוב כך, א"ל בן תלמיון אנא קדמינא דאעול בברתיה דקיסר ותשתגי, ולא לשכחי אסא דמטי לה, עד דתיתי אתון, ותימרו לי פוק ונפיקנא. ובההיא, עבדי לכו מאי דבעיתו. וזה יהיה לכם אות, דכי נפיקנא מניה מתברנא כל כלי זכוכית דבית הקיסר עכ"ל. (ומזה כנראה התפתח אצל החיצונים סיפורי אמונות הדיבוק) הרי נתבארה הקנוניא בין רשב"י ובין השד המעושה, כדי להביא ישועה מגזירות שמד דאז, שעי"ז פתחו לרשב"י כל רצונם, אחר שכביכול הצילם, וזהו יבא הנס מכל מקום, כי אחזו בכל מיני אמצעים ותחבולות לסבב הצלה. ולסייעתא דשמיא שהצליחתם, קראו נס.