המאור לאגדה

ביאור קצר על כל אגדות הש"ס ע"פ הרמב"ם והמאירי
מאת הר' שלמה ב"ר שלום ב"ר יעקב צדוק הי"ו

אמר להו (אלכסנדרוס לחכ') בעינא למיזל למדינת אפריקי אמרו ליה לא מצית אזלת דמפסקי הרי חשך. (לב)

לפי הפשט אפשר לומר שהכוונה על הרי הקוטב ששם חשך ששה חדשים. או שהרים גבוהים מאד (מלא רוחב ארצם) שדומים כמו עב, לעבים יגיעו, וכאילו חשך ועננה יכסום תמיד, ואנשיהם יוכלו להמלט להסתתר בהרים ומשם ימנעוך לשוב למקומך, ועל כן יעצהו להציב משמרות אבטחה לאחור ולאגפים, כדי שלא ינתקו לו העורף ויוכל לחזור בשלום, וזהו קיבורי דמתני, שאף שורת האנשים תיקרא כן "חבל נביאים" והתאמץ והגיע למקום נשים, או שחזקם וגבורתם כנשים, אשר אין זה מחכמה להתגבר על חלשים שכמותם. ואולם נראה שהרי חשך, הם כנוי ומשל על הררי תאותיו של אדם שמגיעים עד החשך. והמשילו באלכסנדרוס שמרחבי כבושיו והשיגיו היו מעל ומעבר, ושהעיקר הוא המוסר הפשוט, שדי לו לאדם בפת לחם, ומתאוה הוא לשולחן זהב (לב)

כי שקיל ואזיל יתיב בההיא מעינא וקא אכיל נהמא, הוו בידיה גלדני מלוחים, בהרי דמחויר להו נפל בהו ריחא, אמר ש"מ האי מעיינא מג"ע קא אתי. (לב)

הנה חז"ל ברצותם לתאר איש מהגדולים, מרכיבים ספור ומליצה, שממנו יראו לנו דרכי האיש רעיונותיו ותכונותיו, והציבו לנגדנו הגדול במלכי קדם, ושהיה פילוסוף, וכלל חכמה וגבורה, איש מלחמות וכבושים. וסיפרו שבעת נוחו ממלחמה שב למעינות החכמה, והתענג על הדגים היינו המושגים אשר צד במכמרתו בים החכמה, וטהרם ורחצם, כלו' בירר וליבן את דעותיו ומושכליו, ואז גבה לבו כי עלה ריחם באפו כריח ג"ע, כלו' שהחזיק דעותיו לדעות אמיתיות והתנשא, שחכמתו עמדה לו להצליח בעה"ז, ושהשיג השלמות והתכלית של אדם ואחר כן השיב אל לבו והתבונן, כי עדיין הוא מושחת המדות, אשר עיניו לא תשבענה מתאות העולם ותשוקתיו לממשל נצחון ועושר, עד שעפר הגולל יכסם, אך האושר האמיתי צדיקים רק יזכו לו.

תנא דבי אליהו גיהנם למעלה מן הרקיע וי"א לאחורי הרי חשך. (לב)

עיקר יסוד האש לדעת הקדמונים למעלה מהרקיע, וי"א שהוא חום שבבטן האדמה שיתפרץ מלועי הרי געש, וכ"ז לפי פשט המונח לשם, גיהנם.

תנא דבי חייא כל העוסק בתורה בלילה שכינה כנגדו. (לב)

התמדתו תשפיע על נפשו כ"כ עד כי תדבק מחשבתו בה' תמיד, וגם עי"ז, ההשגחה חופפת עליו תמיד. ור"א מוסיף שנוסף על זה אף מרבים שלום בעולם.