אתר דעת | אגדות חז"ל | שערי האגדה | מפרשים | מאמרים | אגדה בראייה עכשווית | מסכת אבות | מאמרים נוספים | אודות | צור קשר

מקורות לפרק



דף עז
ציץ - רבנו בחיי, שמות כח, לו

ציץ – [נ"ל המעתיק כי מוחין דחכמה אינם תלוים כ"כ במעשי האדם, כמו שאין מברכים על תפילין של ראש, ולכן רשב"י אמר כאן שאפילו אין ציץ על מצחו, זה מרצה] – עיין אריז"ל, שער הכוונות, ציצית תחילת פ"ד

דף פה ע"ב

כזיתא פסחא, והלילא פקע איגרא, דאכלי בארעא ואמרי באיגרא – [גמרו אכילת כזית בהיותם על האדמה אבלהיה צר להם המקום מפני ריבוי האוכלים, לכן אח"כ עלו אל הגג לומר ההלל מתוך רווחה] – מהרש"א

והלילא פקע איגרא – [עלו אל הגג כדי שישמיעו את ההלל למרחקים, ופרסומי ניסא] – קהלת יצחק

עליית בית קדש קדשים חמורה מבית קדש קדשים – [כי השכינה ירדה מלמעלה למטה, והגיעה עד מעל לכפורת] – מהרש"א

אפילו מחיצה של ברזל אינה מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים – [צ"ע הרי אמרו חז"ל "מיום שחרב בית המקדש נפסקה חומת ברזל בין ישראל לאביהם שבשמים" (ברכות לב ע"ב). אלא כאן מדובר בזמן שבית המקדש היה קיים, כדמוכח בסוגיא. ושם אחרי החורבן] – עיון יעקב, על ברכות לב ע"ב

דף פו

בעל השם אני – [כל ת"ח מפורסם מותר לו לזהות את עצמו בתוספת כינוי ר' או הרב] - מאירי
חוץ מצא – [היא הגהה ריקה של לצים, ואינו מדברי חז"ל] – המאירי

בעל השם אני – [ספר היוחסין מפרש כי בעת שסמכוהו, קראו לו רב הונא. וצ"ע להבין פירושו. אלא צ"ל שלא היה מוסמך בעיניהם עד שהודיעם שמו (ואז יקיימו דבריו). וצורבא מרבנן אם לא מכירים אותו, מותר להודיע על עצמו (נדרים סב ע"ב)] – מהרש"א

כל מה שיאמר לך בעל הבית – [בעל הבית זה הקב"ה. ואם יאמר אליך 'צא מעולמי' כלומר שאינו רוצה בתשובה שלך, אעפ"כ אל תשמע לו ואפשר לך לשוב כתשובה כמו אלישע אחר] – של"ה, שער האותיות, ערך קדושה, מהד' אמשטרדם צח ע"ב, ובמהד' בחמשה כרכים, ח"א עמ' תמב. וכן שם בעניני ראש השנה, תוכחת מוסר, חמישית, מהד' חמשה כרכים עמ' קפח

כל מה שיאמר לך בעל הבית – [כדברי השל"ה הנ"ל הביא גם משך חכמה (דברים ט, כג)]

שובו בנים שובבים חוץ מאחר - [על סמך דברי של"ה הנ"ל הוסיף "שבט מוסר": אצל רשע רגיל הקב"ה שולח לו מחשבה שישוב בתשובה, לבל ידח ממנו נדח. אבל אצל רשע גדול כאלישע בן אבויה אין ה' שולח אליו מחשבה כזו. אבל ודאי אילו אלישע ישוב בכוחות עצמו, ללא התעוררות מחשבה מלמעלה, ג"כ ה' יקבל תשובתו] - שבט מוסר (ר' אליהו איזמיר), פרק כז

כל מה שיאמר לך בעל הבית - פרי צדיק (ח"א 200 ויגש, ג'); צדקת הצדיק, מו

כל מה שיאמר לך בעל הבית – [כלומר יעשה האורח כל שירות הנצרכת לצרכי המארח, פרט ליציאה לשוק לרכוש צרכי הבית. או ענינו שפטור האורח מלעשות פעולה שיש בה מאיסה וטינוף] - בן יהוידע

חוץ מצא - מגן אברהם (לאו"ח קע, י) מביא (1) מהב"ח שאינו חייב לצאת לשוק כדי לשמש לבעה"ב; ועוד מביא (2) מ"מטה משה" ע"פ ערכין טז: שלא ישנה מהאכסניא שלו כי פוגם ונפגם.

חוץ מצ"א - בשם הגר"א אמרו שהוא ראשי תיבות "צד איסור", שלדבר זה לא יציית לבעה"ב והביאו לזה סמך מן המקבילה ב"דרך ארץ רבה" תחילת פרק ו' "כשהוא דבר כשרות". אבל זה מופרך כי הגר"א עצמו שם בהגהותיו מחק מלים אלו מהמאמר, ולא גרס שם "חוץ מצא".

חוץ מצא – [בכל דבר ודבר אל יעיז האורח לעשות כלום עד שיתבקש לכך ע"י בעה"ב. אבל כשהאורח שהה יותר שם מדאי זמן, אל ימתין עד שבעה"ב יאמר לו או ירמוז לו: "צא", אלא יבין זה מעצמו, בלי פקודת בעה"ב] – ילקוט הגרשוני

מסרבין לקטן ואין מסרבין לגדול – [טעם לזה מפני שאינך מבין עומק כוונותיו של הגדול. ולכן אל תסרב לו פן תקלקל בזה] – יין הרקח, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

מסרבין לקטן – [אמנם זה נראה קצת כגסות רוח, כאילו אינך מחשיב לדבריו. אבל לפעמים הוא מזמין אותך לאכול ואין לבו עמו. אם תסרב פעם או פעמיים, נוח לו וזהו רצונו. ואם מבקש ג' פעמים סימן הוא שבאמת הוא רוצה בכך] – אורח ישרים

השותה כוסו בבת אחת הרי זה גרגרן – [אפילו כוס קטן ואפשר לשתותו בבת אחת, מהלכות דרך ארץ יש לשתותו בשתים] – מהרש"א

בני חבורה נכנסים בשלשב, ויוצאין אפילו באחד –


דף פז
תקראי "אישי" – נצח ישראל 187 (מז)

תקראי "אישי" - גר"א, אדרת אליהו, בראשית (ב, כג) ועל דברים (כא, יג) ועל שה"ש (א סוף יז)
תקראי "אישי" - אהל יעקב (מגיד מדובנוב) בראשית דף 17

תקראי "אישי" - מאור ישראל

ככלה שהיא שלמה בבית חמיה - שו"ת ר"י מיגאש סי' צ"ט

ככלה שהיא שלמה בבית חמיה – ["כמוצאת שלום" (שיר השירים ח, י) דרשו גם לשון שלימות, וגם לשון שלום, ולשון מציאה. וכל זה מפני בתי כנסיות ובתי מדרשות] – מהרש"א על כתובות עא ע"ב ד"ה כמוצאת שלום

ככלה שהיא שלמה בבית חמיה - תורה תמימה, שיר השירים ח, י. ס"ק סה

אני חומה - מהרש"א על בבא בתרא ז' ע"ב ד"ה אני חומה

בנות ישראל מחוטבות – [זו לשון פרישה (כמו חוטב עצים, ומפריש ענף מהגזע), כלומר אינן נזקקות בשעת וסתן וכיו"ב] - בן יהוידע

כמזרק כזויות מזבח – [כשם שהמזרק, וכן זויות המזבח, אינם ראויים לקבל אלא דם הנזרק לשם בעליו, כך היא אינה מקבלת אלא של בעלה] - בן יהוידע

בפרק אחד נתנבאו ארבע נביאים – מהרש"א, חידושי הלכה, כאן, [ועל סדרם של הנביאים המוזכרים, מהרש"א על בבא בתרא יד ע"א ד"ה לארבע נביאים, וד"ה ולקדמיה להושע ברישא
העבירם באומה אחרת - ["הושע היה כ"כ שונא החטא והיה משתוקק הפירוד בשביל חטאם") נצח ישראל (תחילת פי"א)

העבירם באומה אחרת – [כי חשב הושע שכבר אין להם תקנה, כי עבדו ע"ז, ג"ע, שפיכת דמים] - פתח עינים

העבירם באומה אחרת – [כוונתו של הושע לומר שאם תחליפם באומה אחרת, תראה שהם גרועים הרבה יותר מישראל. אבל מפני שיש במשמעות דברי הושע גם דברי שלילה, לכןגער בו ה'] – עיני יצחק

העבירם באומה אחרת – [כלומר להגלותם לארצות אוה"ע] - בן יהוידע ד"ה בניך וכן ד"ה שגזרתי עליהם

הושע, קח אשה - מורה נבוכים ב, מו

הושע, קח אשה - נצח 67 (יא)

הושע, קח אשה - הנצי"ב, ספרי ח"ב דף ר"א, בלק א'

שהכל גומרים בה – [מלת "שהכל" באה לרבות אפילו זקנים, שתאותם מועטת] - בניהו

דף פז ע"ב

לא היה לך ללמוד ממשה? – [צ"ע והרי כל הנביאים שקדמו להושע לא למדו ממשה לפרוש מנשותיהם? אלא יש שוני. משה פרש כי אשתו גיורת, קל וחומר אתה שאשתך מאוסה. אבל שאר הנביאים היו נשותיהם מיוחסות] - בן יהוידע

איני יכול להוציאה ולא לגרשה – [ביאור הלשון הכפולה] – תאוה לעינים, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

ופקדתי את דמי יזרעאל על בית יהוא – [מה ההבדל בין מלכותו של יהוא לבין שאר מלכי ישראל] – מהרש"א ד"ה קרא שמו יזרעאל

משה רבך כיון שדברתי עמו פירש מן האשה, אף אתה בדול עצמך ממנה – [מה ההבדל בין לשון "פירש" לבין "בדול"? אלא הראשון הוא בלי גירושין, והשני הוא סילוק לגמרי כי היא זונה] – מהרש"א

ישראל שהם בני, בני בחוני, בני אברהם יצחק ויעקב – [יש כאן ג' דרגות. [א] שהם בנים להקב"ה ויש בכל אחד ניצוץ אלוה ממעל ("גבורות השם" למהר"ל, פרק מז) [ב] שהקב"ה בחן בכמה וכמה נסיונות [ג] הם צאצאי אבות העולם] – נ"ל המלקט

ד' קנינים – דרך חיים 316-319 (סוף ששי); [ביאור מפורט] - גור אריה, בראשית יד, יט (מהד' מכון ירושלים, פסקא לב]

ד' קנינים – [בירור המספר] - מהרש"א

ד' קנינים – גר"א, אדרת אליהו (בראשית א, א)

שגזרתי עליהם שלש גזירות – [נגד ג' עולמות, התחתון, האמצעי והעליון] – מהרש"א

וזרעתיה לי בארץ – [בגזירת הגלות היו ישראל זרועים בכל הארצות. אבל לעתיד יהיו זרועים רק בארץ ישראל שהיא לחלקו של הקב"ה] – מהרש"א

אוי לרבנות שמקברת את בעליה – דרך חיים 44, 48 (פ"א, שנא את הרבנות, וכן אחרי "אוהב את הבריות"); דרשה על תשובה 72

אוי לרבנות שמקברת את בעליה -

שאין לך כל נביא שלא קיפח ארבעה מלכים – [לאו דוקא] - מהרש"א, חידושי הלכות

שלא קיבל לשון הרע – [למה זה נקרא לשון הרע] – מהרש"א

זוכר את הרחמים – [למדו זאת כי אין המקרא אומר "ונתתי רוגזי" אלא אומר "לא אוסיף עוד ארחם"] – מהרש"א

לא הגלה ה' את ישראל אלא כדי שיתוספו עליהם גרים - בינה לעתים, עת קץ, דרוש ג' לשבת נחמו (שמט)

לא הגלה ה' את ישראל אלא כדי שיתוספו עליהם גרים – [כך דרשו הפסוק "ואמרתי ללא עמי, עמי אתה" (הושע ב, כה), כלומר הגוים יתהפכו ויהיו יהודים] – מהרש"א

לא הגלה ה' את ישראל אלא כדי שיתוספו עליהם גרים - מראית העין

לא הגלה ה' את ישראל אלא כדי שיתוספו עליהם גרים - [תמוה כי במקום שישראל יגלו ממקומם ויסבלו צרות קשות, הרי עדיף שיביא ה' הגוים לא"י ושם יתגיירו? אלא ע"פ רוממות קדושת ישראל בא"י אין יכולת להשפיע על האומות. רק כשירדו מעוצמת קדושתם ויהיו בין העמים, אפשר לגוים להתחבר ולהתגייר] – נועם אלימלך, לקוטי שושנים שבסוף הספר

לא הגלה ה' את ישראל אלא כדי שיתוספו עליהם גרים - רסיסי לילה, נו (168); פרי צדיק (ח"א 143 חנוכה ב')

אפילו דור שאביו יקלל; אל תלשן עבד אל אדוניו – [כיצד דרשו חז"ל ב' פסוקים אלו כאילו קשורים יחד. ועוד דוגמאות לכך] – מהרש"א

אפילו דור שאביו יקלל – [צ"ע למה לא הזכיר עונות חמורים יותר מזה? אלא רמז לדעת ר' מאיר (קידושין לו.) שאע"פ שחוטאים ישראל, יש להם דין בנים. ואב שמחל על כבודו, כבודו מחול. אמנם הושע תפש כמדת ר' יהודה ששלל מהם דרגת "בנים" אבל הקב"ה הכריע כמו ר' מאיר] - בן יהוידע ד"ה אפילו דור (ויש סמך לזה ע"פ שו"ת רשב"א ח"א סי' קצד), וד"ה מנא ליה, מהושע

צדקת פרזונו בישראל – [דרשו המלה כאילו כתוב "פזרונו"] – מהרש"א (ע"ע דבריו על מסכת ע"ז י ע"ב "כארבע רוחות השמים פרשתי אתכם")

גפא דרומי – [כל הסוגיא בענין אדום הוא רמז למדינת רומי] – מהרש"א
חא הגלה הקב"ה את ישראל לבבל אלא מפני וכו' – [כדי לקיים את הפסוק "מיד שאול אפדם, ממות אגאלם"] – מהרש"א

שיגרן לבית אמם – [נקרא כך או מפני שאברהם נתגדל שם (אור כשדים) או מפני שגופו של אדם הראשון נברא משם] – מהרש"א

ואשברם לעיניכם (דברים ט, יז), אותיות פורחות – [דרשו זאת כי היה צ"ל "ואשברם לפניכם" אבל לשון "לעיניכם" קשה כי כיצד ששים רבוא ראו שבירת הלוחות. הרי זה נראה רק לעומדים מקרוב? אבל אם היו אותיות פורחות מעל גבי המחנה, כולם ראו זאת בעיניהם] – מהרש"א