אתר דעת | אגדות חז"ל | שערי האגדה | מפרשים | מאמרים | אגדה בראייה עכשווית | מסכת אבות | מאמרים נוספים | אודות | צור קשר

מקורות לפרק



דף ג.
אל תקרי ויראו אלא וייראו – [מפרש רש"י: נתגלו עכ"ל. תמורת ניקוד חירק קראו המלה בניקוד צירי] - "כלי יקר" על במדבר כ, א

אל תקרי ויראו אלא וייראו – [כיון שאהרן מת במערה, קשה לומר לשון "ויראו". אלא ראו כולם סילוק הענן ומזה נבהלו] – מהרש"א

אל תקרי ויראו אלא וייראו - קורא באמת, ראש השנה, פסקא א'

אל תקרי ויראו אלא וייראו – [כאשר המלה מוטעמת מלרע היא לשון "ראיה". וכאשר המלה מוטעמת מלעיל, הוא לשון "יראה"]

כי משמש בארבע לשונות – תורת הרא"ם (ר' אליהו מזרחי, פרשן על רש"י, לקוטים מתוך חמש מאות מפרשים לדברי הרא"ם) ע"י הרב מרדכי יעקב בן הרב יהודה קופרמן, ירושלים, תשנ"ז, עמ' תקס"ה

כי משמש בארבע לשונות – מהרש"א, חידושי הלכות

התם כנען הכא סיחון – מהרש"א

סיחון שמו, ערוד שמו - רסיסי לילה, 122 (נב)

סיחון שמו, ערוד שמו - מהר"ץ חיות, מבוא התלמוד, פ"כא

דף ג ע"ב

יין לפניו, ואשא את היין ואתנה למלך – [הנהיגו שנחמיה ישתה מתחילה מהכוס כדי לוודא שאין רעל בכוס שנותנים למלך, וכאן נמנע מלשתות, ולכן גער בו המלך] – מהרש"א

תנא, הוא כורש הוא דריוש הוא ארתחשסתא – עיין המאור הקטן (על הרי"ף) של ר' זרחיה הלוי

הוא כורש הוא דריוש - מהר"ץ חיות, מבוא התלמוד (פ"כא)

הוא כורש הוא דריוש - שו"ת רב פעלים (למחבר "בן איש חי") ח"א יורה דעה, סוף סי' נ"ה

דף ד.

לצדקה בשביל שיחיה בני – [ויש הגורסים "הרי זו צדקה גמורה", ולא "צדיק גדול"] – רבנו חננאל, ראש השנה ד ע"א

לצדקה בשביל שיחיה בני – [המצרף מחשבה זו כטפל לכוונתו לשם מצוה, איננו מפסיד המצוה] – רש"י, פסחים ח'

לצדקה בשביל שיחיה בני – [פי' שעכו"ם עושה לא לשמה, ומתחרט כאשר איננו מתברך מה'] – התוספות פסחים ח: (עיין גליון מהר"ץ חיות, וכן רסיסי לילה, לג, לז)

לצדקה בשביל שיחיה בני – [ענין קביעתם של חז"ל "מצוות לא צריכות כוונה" נאמרה למען ההמון מחמת חולשת שכלם. אבל גמול אמתי ורוחני לא מקבלים על מצוה הנעשית ללא כוונה] מאירי כאן, ובפתיחתו למסכת לברכות, יז-יט בנדפס, וכן בפירושו להוריות י:.
ובביאור הסוגיא בפסחים כתב המאירי שעודדו חז"ל אמירת "על מנת שיחיה בני" כדי לעורר עי"ז מדת יראת העונש.
ע"ע בענין ההכרח לכוון לשם מצוה לכל הפחות בתחילת מעשה פעולת המצוה, ב"חובות הלבבות", שער חשבון הנפש, פ"ג, אופן תשיעי. וע"ע דברי המלבי"ם לחגי, ב, יז

לצדקה בשביל שיחיה בני – ["כי הטוב לישראל הוא רצונו יתברך". כלומר הקב"ה מעונין להיטיב לישראל, ואיש זה מכוון לעשות נחת רוח להקב"ה] - אגדות א' 91; דרך חיים 31 (פ"א, למען פרס) והדברים נתבארו יותר ב"רוח חיים" לר"ח ולוז'ין, אבות פרק א, משנה של אנטיגונוס. וכן כתב "ישמח משה", תחילת פרשת במדבר, ר' משה טייטלבוים, אדמו"ר מאהעל

לצדקה על מנת שיחיה בני – [הרי זה צדיק גמור, אבל איננו צדיק גדול, ואין בו תוספת חסידות (לקיים את הנאמר בפרקי דחסידים, פרקי אבות ("האי מאן דבעי למהוי חסידא, ליקיים מילי דאבות" (בבא קמא ל.)] – מהר"ל, אבות, פ"א 31 ד"ה אנטיגונוס, ד"ה ושואלים על זה

לצדקה בשביל שיחיה בני – [אין זה עושה כהוגן, כי איננו לשמה] - גר"א על משלי לא, ל

לצדקה בשביל שיחיה בני – תוספות יום טוב, אבות, א, "אנטיגונוס"

לצדקה בשביל שיחיה בני – [ודאי שכר מצוה בהאי עלמא ליכא (קידושין לט ע"ב) ואין לו מה לצפות שבשביל זה יחיה בנו. אבל על תוספת המצוה יש שכר. ולכן כאן מדובר שכבר נתן לפני זה, וסלע זו היא התוספת. ולכן כתוב "צדק צדק תרדוף למען תחיה וירשת את הארץ" (דברים טז, כ). אם תעשה "צדק" פעם שניה, תוכל לכוון "למען תחיה"] - פתח עינים (פסחים ח: ד"ה והרב מהר"ש פרימו, ולראש השנה דף ד' ולב"ק ל: קטע ו')

הנותן סלע לעני ואומר על מנת שיחיה בני – [ההבדל בין מצות צדקה לשאר מצוות, כי אמנם לא קיים המצוה כמו שצריכים, אבל סוף כל סוף נהנה העני מהכסף, ובזה הרי הוא צדיק גמור] – אהבת ציון, בשם אביו ה"נודע ביהודה", מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

לצדקה בשביל שיחיה בני – ר' צדוק, [במעמקי לבו כל יהודי מכוון לשמה, רק יצרו אונסו] - דברי סופרים כ"א 17; פרי צדיק (תולדות, י'); ישראל קדושים 130 (עיין להלן)

לצדקה בשביל שיחיה בני - [על מאמר חז"ל: לעולם יעסוק לא לשמה שמתוך כך יבוא אל לשמה, מביא ר' צדוק דברי הקדמון מהר"ח אור זרוע, סוף סי' קסג, כל שלא לשמה עבירה היא, אך הותרה עבירה שלבסוף יגיע אל לשמה. לכן לאו היתר גמור הוא ועובר על לאו מדברי סופרים "אל תעשם עטרה להתגדל בה" וכו' (ומביא עוד ראיות). וע"ע דברי הגר"א (משלי לא, ל) ד"ה והבל היופי] - ר' צדוק, תקנת השבין, פסקא י' 81-82 ד"ה וגם מצוה שלא לשמה; צדקת הצדיק, קסו –קסז

לצדקה בשביל שיחיה בני – [למה לא אמר "על מנת שאחיה אני"?] - בן יהוידע, פסחים ח: ד"ה והנה בתוספות

לצדקה בשביל שיחיה בני – מקום שמואל (הרב שמואל אשכנזי, אלטונה, תצ"ח), שער התירוצים

לצדקה בשביל שיחיה בני – בית הלוי, פ' תרומה, וכן ההשמטה שבסוף פ' כי תשא

לצדקה בשביל שיחיה בני – עינים למשפט (לב"ב י:)

לצדקה בשביל שיחיה בני – מאור ישראל, פסחים ח'

האומר סלע זו לצדקה על מנת שיחיה בני – [למה אמרו "האומר" ולא "הנותן" סלע לעני? אלא ודאי רק חשב כך בשעת אמירה. אבל כשהגיע ליתן נתן לשם שמים ולכן הוא צדיק גמור] – ייטב לב, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

לצדקה בשביל שיחיה בני – בית הלוי, פ' תרומה, וכן ההשמטה שבסוף פ' כי תשא

לצדקה בשביל שיחיה בני – עינים למשפט (לב"ב י:)

לצדקה בשביל שיחיה בני – מאור ישראל, פסחים ח'

כלבתא - אגדות א' 92

כלבתא - פתח עינים

כלבתא - נצי"ב דברים כג, יט הרח"ד; הקדמת הנצי"ב לשאילתות, קדמת העמק ג' קטע ה' עמ' 26

כלבתא – [מובא בספרי הגוים כי כשהיה תינוק נזרק ליער וינק שם חלב הכלב] – רי"א אברבנאל (על ישעיה (מה, א) עמ' ריט-רכ) מובא בפתח עינים וכן בן יהוידע

כלבתא - מאור ישראל

בשכר שחביבה תורה לישראל כשגל לעובדי כוכבים, זכיתם לכתם אופיר – [כשם שאהבה משונה זו מובנת רק לאותם שהם שקועים בתאוה זרה זו, כך אהבת התורה של לומדיה עד שממיתים את עצמם עליה יומם ולילה ולא יתעניינו בשום דבר אחר, מוזרה היא ביותר לכל רואיהם מבחוץ, והיא מובנת רק ללומדיה] – נצי"ב, הקדמה לשאילתות דרבי אחא, דף 26

דף ו

אין אשתו של אדם מתה אא"כ מבקשים ממנו ממון ואין לו - חידושי הר"ן

אא"כ מבקשים ממנו ממון ואין לו – [כי גם האשה היא קנינו של האדם, כמו ממונו (נ"ל המעתיק: כי לומדים קידושין בכסף, קיחה קיחה משדה עפרון)] - אגדות ג' 142

אא"כ מבקשים ממנו ממון ואין לו - ערוך לנר, כאן וכן לר"ה דף ו'

אא"כ מבקשים ממנו ממון ואין לו – [זה מדובר רק שכאשר נדר בדעת שלא לתת, אבל אם כיון לתת והעני או נאנס, אין עונש זה] - מרגליות הים, כב ע"א ס"ק כ

אא"כ מבקשים ממנו ממון ואין לו - ר"ח שמואלביץ (ח"ב לב); (ח"ג סוף א')

אשתו מתה, מבקשים ממנו ממון - אור החיים (דברים כג, כב)

מוצא שפתיך, זו מצות עשה - מאור ישראל (ב' קטעים)

בפיך זו צדקה - רבנו בחיי (דברים כג, כד ,מביא מקור לזה מישעיה מה, כג)

דף ח

שבלים אומרות שירה - רבנו בחיי (בראשית מג, לג)

בתשרי נברא העולם – עיין להלן דף י ע"ב

מראשית השנה נידון מה יהא בסופה –

דף ח ע"ב

איזה חג שהחודש מתכסה בו –

ישראל נכנסים תחילה לדין -

משפט לאלהי יעקב, ישראל נכנסין תחילה לדין – [הזכיר שם יעקב, לומר שהמשפט הוא אמת. וגם כי מדתו (תפארת) כוללת הכל] - אגדות א' 93 (ד"ה אפילו לאומות, וד"ה וכן ישראל בעצמם)

מלך וציבור, מלך נכנס תחילה לדין – [אין הכוונה "תחילה" בזמן, אלא בחשיבות. כי מעלת המלך פנימי יותר מזו של העם, והוא קרוב לה'] – אגדות א' צג
עיין להלן ראש השנה דף טז


דף ט

כאילו התענה תשיעי ועשירי – [ארבעה ביאורים] - אגדות א' 94-95

האוכל בתשיעי כאילו צם תשיעי ועשירי - מאירי, הקדמה למסכת ברכות, דף טז; חיבור התשובה, משיב נפש פרק ב' סעיף ט 439

האוכל בתשיעי כאילו צם תשיעי ועשירי - רבנו יונה, שערי תשובה ח"ד ח

האוכל בתשיעי כאילו צם תשיעי ועשירי - אגדות א' 94

כל האוכל ושותה בתשעה וכו' מעלה עליו כאילו התענה תשיעי ועשירי – [ודאי כי אינם דומים זה לזה, כי כאן עונג וכאן עינוי. אלא מבטיחנו הכתוב שגדולה מצות העונג כאילו היה בעינוי] – מהרש"א על פסחים סח ע"ב ד"ה כל האוכל

האוכל בתשיעי כאילו צם תשיעי ועשירי - צל"ח (לברכות ח:)

האוכל בתשיעי כאילו צם תשיעי ועשירי - פרי צדיק (חלק חמישי 210-212 ערב יו"כ ס"ק א'; וכן שם עמ' 215 ערב יו"כ ס"ק ד')

האוכל בתשיעי כאילו צם תשיעי ועשירי – [ומדוע התורה לא כתבה במפורש שיש לאכול בתשיעי? אלא אז היה עולה על הדעת שהצם כל היום ואוכל פעם אחת, קיים בזה המצוה. ולכן אמר לשון תענית, כמו שהצם חצי יום לא יצא ידי חובה אלא צריכים כל היום, כן אכילה ביום זה היא מרובה] – ערוגת הבושם, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

האוכל בתשיעי כאילו צם תשיעי ועשירי – ערוך לנר

האוכל בתשיעי כאילו צם תשיעי ועשירי - ערוך השולחן או"ח סי' תר"ד

האוכל בתשיעי כאילו צם תשיעי ועשירי - תוספת ברכה, ויקרא טז, לא
ע"ע יומא פא:

בתשרי נברא העולם - רבנו בחיי (בראשית א, ג, כלומר אדם הראשון)

בתשרי נברא העולם, בניסן נברא העולם – [חדשים אלו הם ראש ואמצע, כמו הראש והלב] - אגדות א' 95-97; גור אריה, בראשית ז, ט

בתשרי נברא העולם – [העולם נברא בראש השנה, כלומר אדם הראשון נברא אז. בו ביום חטא, נידון ונסלח לו. ובו ביום נבראו אבות העולם, פרט ליצחק שהוא מדת הדין ונברא בפסח, אז מדת הדין על המצריים במכת בכורות] - מהרש"א על ראש השנה דף ח ד"ה בתשרי

בתשרי נברא העולם; בניסן נברא העולם – [שתי דיעות הללו תלויות אם ישראל זוכים בזכות עצמם, או רק ע"י רחמי שמים. הראשון לשון "עזר" כלומר יחד עם כוחות הנעזר, ולכן נאמר ע"י ר' אליעזר כשמו. והעולם נידון בתשרי לפי מאזן מעשיהם; והשני ע"י ישועה, בלי השתתפות הנושע, ולכן נאמר ע"י ר' יהושע כשמו, ולכן יצאו ממצרים בחודש האביב, למרות שהיו עובדים ע"ז. וזהו ההבדל בין ביאה ראשונה לא"י בימי יהושע (כשמו) או ביאה שניה ע"י עזרא (כשמו)] – אגרא דפרקא, פסקא שז, אדמו"ר ר' צבי אלימלך, מחבר בני יששכר

בתשרי נברא העולם; בניסן נברא העולם – [ע"פ אריז"ל (שער הכוונות, דרוש א') הריון העולם בתשרי ("היום הרת עולם"), והלידה בניסן] - בניהו

בתשרי נברא העולם; בניסן נברא העולם – [ע"פ אריז"ל (שער הכוונות, דרוש א') הריון העולם בתשרי ("היום הרת עולם"), והלידה בניסן] – ר' צדוק, פרי צדיק, דברים 169, ראש השנה פסקא ז

בפסח נולד יצחק - אגדות א' 97-98

בפסח נולד יצחק – [יצחק שהוא מדת הדין. אז היתה מדת הדין על המצריים במכת בכורות] - מהרש"א על ראש השנה דף ח ד"ה בתשרי

בראש השנה נפקדה שרה ורחל – [מדוע לא הוזכרה פקידת רבקה? מפני שילדה הרשע עשו] - י' מאמרות, אם כל חי, ח"ב פסקא לא; [וטעם שלא הוזכרה פקידת השונמית, שהיתה בראש השנה, כי זכתה ע"י מעשה שכיבדה לאלישע] – שם, ח"ב פרק לב

בתשרי יצא יוסף מבית האסורין – [כי יוסף הוא השביעי, שייך לחודש השביעי] – אגדות א' 97


דף יא

בראש השנה בטלה עבודה מאבותינו במצרים – [כיון שמקבלים עול מלכות שמים, בטלה עבודתו לזולתו] – אגדות א' 97

בראש השנה בטלה עבודה מאבותינו במצרים – [למדו זה מהפסוק "הסירותי מסבל שכמו" (תהלים פא, ז) כי לא מצאנו ביוסף עבודת סבל בשכמו] – מהרש"א, ד"ה בראש השנה בטלה עבודה

בראש השנה בטלה עבודה מאבותינו במצרים - ערוך לנר

בראש השנה בטלה עבודה מאבותינו במצרים - תורה תמימה שמות ו, ו ס"ק ו'

בניסן נברא העולם - מהר"ם שיק, דרושים נחמדים, נדפסו בגמרא לפני גליון ר"י עמדין במסכת חולין, ד"ה שמיני (אלו ואלו דברי אלוהים חיים, כאן במחשבה וכאן במעשה. כך רמז אריז"ל בשער הכוונות, ר"ה דרוש א')

בניסן נברא העולם – [צ"ע למאן דאמר זה, מדוע נקבע ראש השנה ויום הדין בתשרי? אלא קבעו זאת מפני שביום הכפורים קבלו ישראל לוחות שניות אחרי חטא העגל, ונתקן להם עוונם] – הר"ן

בניסן נברא העולם - [צ"ע למאן דאמר זה, מדוע נקבע ראש השנה ויום הדין בתשרי? אלא אצל הקב"ה מחשבה כמעשה. וכבר תירצו התוספות כאן כי אלו ואלו דברי אלהים חיים. שהמחשבה היתה בתשרי והמעשה בניסן. אלא המחשבה היתה לפני בריאת העולם ובקש לברוא העולם במדת הדין, ולכן נקבע דוקא יום זה לקביעת יום הדין. אבל "ביום עשות" היה בניסן ואז שיתף עמו מדת הרחמים] – ערוך לנר

בניסן נברא העולם - פרי צדיק (חלק חמישי עמ' 169 ראש השנה ז'; ועמ' 173 ראש השנה י"א)

בניסן נולדו האבות - אגדות א' 97

בניסן נגאלו – אגדות א' 99

בניסן נגאלו ובניסן עתידים ליגאל, בתשרי עתידים ליגאל – [אלו ואלו דברי אלהים חיים. גאולה פרטית לעם ישראל תהיה בחודש ניסן. אבל גאולה לכלל אומות העולם תהיה בתשרי] – ישמח משה, אדמו"ר ר' משה טייטלבוים מאהעל, בספרו תוכחת חיים, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

בניסן נגאלו – [אם ישראל יעשו תשובה מעצמם, לדברי הכל גאולה בתשרי כר' אליעזר. וזמנו של ר' יהושע בניסן הוא כשלא זכו, ויהה בעיתה] - ר' צדוק, מחשבות חרוץ 61 ח'; רסיסי לילה, עמ' 69 לט;

בניסן נגאלו - תוספת ברכה, שמות יג, ד

ובתשרי עתידין ליגאל – [כי הגאולה ברחמים גמורים, כמ"ש "וברחמים גדולים אקבצך" (ישעיה נד, ז)] – מהרש"א

בניסן עתידין להגאל – [צ"ע כיון שאנו מצפים כי בכל יום ויום יכול משיח להגיע, מדוע קבעו כאן כי רק בחודש ניסן? אלא יש להבדיל בין גאולה בעיתה לגאולה של אחישנה] - טורי אבן

בניסן עתידין להגאל - ערוך לנר

בפסח נולד יצחק – [כי מדתו היא מדת הדין, ואז פגע ה' במצריים] – מהרש"א על ראש השנה דף ח

בראש השנה יצא יוסף מבית האסורין, דכתיב תקעו בחודש שופר – [כי השופר הוא סמל לחירות, ובו יוצאים העבדים לדרור בשנת היובל. כך בראש השנה יש לנו חירות מהשטן] – מהרש"א ד"ה וכתיב התם יתקע בשופר גדול

ניסן, באותו הפרק זמן בהמה חיה ועוף שמזדווגין זה אצל זה –

בקומתם נבראו – [כל הנבראים נבראו במצב של גדלות, ולא במצב של תינוק או תחילת הצמיחה, כדי שיכירו הבריות מה טובם ומה תועלתם. ואם אדם הראשון לא היה רואה מול עיניו גמר הפרי ושלימות כל יצור, לא היה מטפל בגידולם וצמיחתם של היצורים שעדיין נמצאים בתחילת שלבי התפתחותם] – דברי שאול

לצביונם נבראו - תשובת הגאונים, הרכבי, סי' קמ"ד, שפ"ג

לצביונם נבראו – [כפי שלמות כמותו ושלמות צורתו ובשפר מקריו. מלשון 'צבי היא לכל הארצות' (יחזקאל כ, ו)] - מורה נבוכים ח"ב, ל עמ' רלו

לצביונם נבראו - רשב"א (מובא כאן בעין יעקב)

לצביונם נבראו - ריטב"א

לצביונם נבראו - עיקרים ח"ב כב

לצביונם נבראו – ר' יוסף ג'קטיליה, שערי אורה (תחילת שער הששי)

לצביונם נבראו - תפארת ישראל, 51 (טז); דרך חיים 322 (סוף פרק ו); אגדות א' 97

לצביונם נבראו – [כל דבר נברא על שלימות כמותו וצורתו] - רמ"א, תורת העולה ח"ג טז

לצביונם נבראו - [כיצד דרשו ג' דרשות ממלה זו] - מהרש"א על חולין ס' ע"א

לצביונם נבראו – אגדות ד' 97; דרך חיים 322 (פ"ו, לכבודו ברא)

לצביונם נבראו - תשב"ץ ח"ב רכב

לצביונם נבראו - פתח עינים

לצביונם נבראו - טורי אבן לר"ה דף כו.

לצביונם נבראו - נצי"ב, העמק דבר, בראשית א, יא הרח"ד

לצביונם נבראו - קורא באמת, ר"ה פסקא ב' (אל תקרי צבאם אלא צביונם)

לצביונם נבראו - [ה' הראה לאדם הראשון כל יצור בהשתלמותו, כדי שידע לעמול ולטרוח להביאו שוב לידי השתלמותו שראה בתחילה] - דברי שאול

לצביונם נבראו - מהר"ץ חיות, מבוא התלמוד, פכ"ט

לצביונם נבראו – [דרשו כך כי היה צ"ל "צבאותיהם"] - מקור ברוך (ח"א דף 557 , הערה ע"ט)

בקומתן נבראו – [קומה זו הגוף; דעת היא הנפש; צביון הוא הפאר] - אגדות א' 97

בקומתן נבראו – [כשיצאו מהאדמה, צצו ראשיהם תחילה ולכן הקרנים הופיעו תחילה] – רש"י על חולין ס ע"א, ד"ה קרניו. ועיין שם: אור הישר, ד"ה ולולא דבריהם [הוא מחלק בין אדם לבהמה, שהאדם לא נברא בעמידה, כי טרם נופחה בו נשמה. מה שאין כן הבהמה נבראה עם כל חיותה]

מדלג על ההרים בזכות אבות, מקפץ על הגבעות בזכות אימהות –

הרים אבות, גבעות אמהות - הנצי"ב על מכילתא דף קי"א, בשלח, שירה

נולדו זיותני עולם – [מדוע אייר נקרא חודש זיו] – מהר"ל, אגדות א' צח

בירח האיתנים, דתקיפי במצוות –

האי מאן דנפיק ביומי ניסן וחזי אילנות דמלבלבי –

היום מלאו ימי ושנותי, ללמדך שהקב"ה יושב וממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום, מחדש לחדש – [לא אותו יום בשבוע שנולדו, אלא היום שבחודש] - מהרש"א על קידושין לח ע"א

יולדת לשבעה יולדת למקוטעין – [חשבון הימים] – מהרש"א ד"ה למקוטעין

דף יא ע"ב

עדות ביהוסף שמו (תהלים פא, ו) – [הוסיפו לשמו אות ה"א, היא ה"א שניטלה מ"שרי" ונעשה שמה "שרה", וכן ניתוסף לשמו של יהושע (ע"פ נחמיה ח, יז) והיא אות לכח המלכות] – מהרש"א ד"ה בראש השנה יצא יוסף

לילה המשומר ובא – אגדות א' 99-100

לילה המשומר ובא מן המזיקין – [כי אותו לילה גבר אברהם על המלכים בנס, וכן ניצולה שרה מאבימלך, וניצול יעקב מעשו בזמן ההיבקות] - בן יהוידע, על פסחים קט ע"ב

לילה המשומר ובא מן המזיקין – ע"ע לקט פירושים על פסחים קט ע"ב

בהמה חיה ועוף מזדווגים - מהרש"א על ראש השנה ח' ע"א

לבשו כרים הצאן ועמקים יעטפו בר - אגדת אליהו, שקלים פ"ג פסקא א'

דף יב
חכמי ישראל מונים מבול לתשרי - רסיסי לילה, נא

ה' ממלא שנותיהם מיום ליום – [כי חייהם מעולם הבא, וזה אינו מתחלק לחלקים. וכן כי מדתו של הצדיק "תמים"] - אגדות א' 98

ה' ממלא שנותיהם מיום ליום - מהרש"א על קידושין לח ע"א

ה' ממלא שנותיהם מיום ליום - ר' צדוק, לקוטי מאמרים 158, 171

ה' ממלא שנותיהם מיום ליום - מאור ישראל

ומה תלמוד לומר "היום" - פתח עינים

יולדת לשבעה - מהרש"א על נדה לח ע"ב

וה' פקד את שרה - ערוך לנר

אתיא שופר שופר - אגדות א' 99

בתשרי עתידין להגאל – [צ"ע כי הרי צריכים להאמין בכל יום שיבוא? אלא יש הבדל אם בא
בעיתו או שיחיש ה' בואו כי שבו בתשובה] - טורי אבן

בתשרי עתידין להגאל – [מביא דברי"טורי אבן" הנ"ל, ומוסיף שר"א ור' יהושע אין דבריהם על ביאת משיח בן דוד אלא על קיבוץ גליות] - בן יהוידע

בתשרי עתידין להגאל - פרי צדיק (ח"ג 209 בחוקותי י'; חלק ה 51, סוף ט"ו באב; חלק ה 173 ראש השנה י"א) [בניסן בלי תשובה, בתשרי בזכות תשובה]

ליל שימורים מששת ימי בראשית - גבורות השם, 141-142; [מדוע אין מזיקין שולטים בלילה זה] - אגדות א' 99-100

ליל שימורים מששת ימי בראשית - מהרש"א על פסחים קט ע"ב

ליל שימורים מששת ימי בראשית - מאור ישראל

דף טז

בארבעה פרקים העולם נידון – [דוקא זמנים אלו כי ישראל עוסקים אז בתורה ובמצוות, וטוב שיזכו אז בדין] – רמ"ע מפאנו, עשרה מאמרות, אם כל חי, ח"א פרק יח

בארבעה פרקים העולם נידון – [כיון שבלאו הכי נידון האדם על כל עניניו בראש השנה, מדוע נידון שוב בארבע פרקים אלו?] – עשרה מאמרות, חקור דין, ח"ב פרק ב [ע"ע שם פרק א]; טורי אבן

בארבעה פרקים העולם נידון – [כיון שבלאו הכי נידון האדם על כל עניניו בראש השנה, מדוע נידון שוב בארבע פרקים אלו? וכן יש לשאול לפי ר' יוסי שהאדם נידון מחדש בכל יום, ולפי ר' נתן שהאדם נידון בכל שעה, מפני מה נאמר שבראש השנה נידונין? אלא זה מובן ע"פ מאמר חז"ל (ר"ה יז ע"ב) שאם היו ישראל רשעים בראש השנה ופסקו להם גשמים מועטים, אם חזרו בתשובה אי אפשר להוסיף על הגזירה אלא ה' מוריד הגשם במקום ובזמן שהגשמים מועילים להם ביותר. וכן להיפך, אם היו צדיקים ופסקו להם גשמים מרובים, וחזרו וקלקלו, לשנות הגזירה אי אפשר אלא ה' מוריד הגשם במדבר צחיח איפה שהגשמים לא יועילו להם כלום. כן כאן, למרות פסק דין הכללי בראש השנה, "לרגעים תבחננו" האדם נידון מחדש בכל יום, או בכל שעה, או בארבע פרקים הללו] – עיני יצחק

בארבעה פרקים העולם נידון - אגדות א' 100-104 (שלש פסקאות)

בארבעה פרקים העולם נידון – [כל יחיד ויחיד נידון ענינו בראש השנה. אבל כלל העולם נידון לענין מים, פרי האדמה ופרי האילן בשאר פרקים אלו] – מהרש"א

בארבעה פרקים העולם נידון - ערוך לנר

ובחג נידונים על המים - ערוך לנר

ובחג נידונים על המים – [מדוע לשון "נידונים" בלשון רבים] - דברי שאול

ובחג נידונים על המים – תוספת ברכה, ויקרא כג, לד

בראש השנה כל באי עולם עוברין לפני כבני מרון – [לא אמרו "נידונים" כי הרי גזר הדין נחתם רק ביום כפור, כדלהלן] – מהרש"א

אדם נידון בכל יום, לעשות משפט עבדו – [שהאדם נידון בכל יום וכן בכל שעה, שתי הדיעות צודקות. לגי כל שעה בחינה מדוקדקת, ולענין כל יום הערכה כללית] - י' מאמרות, חקור דין, ח"ב, פרק א

אדם נידון בכל יום, לעשות משפט עבדו - ערוך לנר

אדם נידון בכל יום – [צ"ע הרי במקרא "כי חק לישראל הוא משפט להאלהי יעקב" (תהלים פא, ה) שהאדם נידון בראש השנה? ויש להשיב כי (לשיטת ר' יוסי) בכל יום נידון האדם מה יארע לו בו ביום. אבל סיכום כללי לשפוט על פי מעשיו מה יקבל שכר או ייענש, דנים וקובעים בראש השנה הבאה בסוף השנה ההיא] – בן יהוידע

מלך נכנס תחילה, מקמי דליפוש חרון אף – [צ"ע והרי כולם נסקרים בסקירה אחת? (ראש השנה יח ע"א) והישוב לזה שהסקירה אחת היא רק בעת גמר הדין] - בן יהוידע

אדם נידון בכל יום, לעשות משפט עבדו – [גובה החוב מישראל תחילה בכל יום למען לא יתמלא סאתו] - דברי שאול (וכן במהדו"ב, בנדפס דף ל"א)

מלך וציבור - אגדות א' 93; דרך חיים 209 (פ"ד, החיים לידון)

מלך וציבור - מהרש"א על ע"ז ב' ע"ב

מלך וציבור – ["בסקירה אחת" נאמר על גמר הדין. אבל לענין העיון בדינם, זה לטובתם כדי שבינתיים ישובו בתשובה ויסלח להם] - בן יהוידע

מלך וציבור - מאור ישראל

מלך וציבור, מקמי דליפוש חרון אף – [כיון שרוב הדור נמשך בדרכו אחרי המלך, אם הוא צדיק כן הם, ואם הוא רשע כן הם, (חולין ד: וכן סנהדרין קג.). יש לבדוק קודם את הסיבה הכללית, והוא המלך] – עשרה מאמרות, חקור דין, ח"א פרק ב

מלך וציבור, מקמי דליפוש חרון אף – [ברור שאין סדר זמנים בעולמות הרוחניים, אלא מדובר בקדימה הגיונית. יש השגחה כללית ויש השגחה פרטית. דין ה"מלך" כלומר "מלכות האומה" היא כללית. וכאשר ה' דן בהשגחה פרטית את כל יחיד ויחיד מהציבור, מצטברים קטרוגים על עוותיהם. אבל כאשר דן על כלל האומה, זכות הענין הכללי מועילה. ולכן יש להקדים (קדימה רעיונית) דוקא דין מלכות האומה] – מפי הרב אברהם קוסמן

קצירי ומריעי - אגדות א' 104

הביאו לפני עומר בפסח, כדי שתתברך לכם תבואה שבשדות – [צ"ע כיון שבפסח נידונין על התבואה, מתאים יותר להביא העומר ביום ראשון של פסח ולא ביום השני?] - בניהו

הביאו ב' לחם – [טעם שמביאים חטים, כדי לברך פירות האילן] - אגדות א' 104

נסכו לפני - רבנו בחיי, בראשית כז, ד

הביאו לפני עומר בפסח, נסכו לפני מים, הביאו ב' לחם – [הביאו תיקון לג' צרכי העולם: מים לנפש הצומחת, פרי האדמה לצורך נפש הבהמה (כמ"ש בפסחים ג ע"ב לענין שעורים, צא ובשר לחמורים), ושני הלחם של חטה לצורך נפש האדם] – מהרש"א

ואמרו לפני בראש השנה מלכיות וכו' כדי שיעלה זכרונכם לפני – [צ"ע נתנו טעם הגון לדין על מים, פרי האדמה ופרי האילן. אבל מאיזה טעם נידון בראש השנה? אלא כיון שאדם הראשון נולד בו ביום, בו חטא ובו נידון ובו נענש, לכן נקבע יום זה ליום הדין] – מהרש"א, ד"ה דתנא דבי ר' ישמעאל

מלכיות, זכרונות, שופרות - אגדות א' 105

מלכיות כדי שתמליכוני עליכם – [אצל אומות העולם אין אפשרות התשובה, כי מושג זה הוא לפנים משורת הדין. האומות הם תחת שרי מעלה. ורק בישראל שה' הוא מלכם, שייכת תשובה] - בן יהוידע (אמר המלקט: מושג תשובה היא חסד גמור, שתיחשב עקירתהרצון כעקירת המעשה (מסילת ישרים, סוף פרק ד)

מלכיות כדי שתמליכוני עליכם - דברי שאול

בשופר של איל - אגדות א' 106

בשופר של איל - ערוך לנר

בשופר של איל – [עושים כן לזכר העקידה. אבל צ"ע כלום לא עדיף לקחת סכין מושחזת לזכר המצוה? אלא מה שהיה מוכן לשחוט את בנו אינה המעלה העליונה כי הרבה מישראל היו מוכנים לזה אילו יבקש ה' מהם זאת. אלא גדולת אברהם היא שאח"כ הקריב איל עם כל הכוונות, דמו תחת דמו וכו' כי רצה לפחות ברעיון להקריב את בנו, ולא עמד לקיים הציווי בדיעבד אלא רצה בכל לב] – עשרה למאה, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

למה תוקעין? - ר"י אברבנאל, ויקרא כג, שאלה ראשונה (דף קלז)

למה תוקעין? - בינה לעתים, עת משפט, תחילת דרוש ב' ליום ב' דר"ה (ל"ו)

דף טז ע"ב

לערבב השטן – [היינו הכנעת יצר הרע] - ר"י אברבנאל, ויקרא כג, דף קלז

לערבב השטן – [השטן הוא כינוי לדיעות כוזבות של אריסטו ואפלטון, שהאמינו שהעולם יתקיים ללא תכלית, או מאמינים בקדמות העולם. והביטול הוא ע"י תנועות ג' יסודות של אש, רוח, מים שבפיו של התוקע] - רמ"א, תורת העולה ח"ג, פרק נו (מהד' ישיבת חידושי הרי"מ, ת"א, עמ' קעז-קעח)

לערבב השטן – [תקיעות דמיושב, ואח"כ בעמידה, להורות על זריזות; והם ב' כוחות: א' להתנגד לשטן, והשני להתגבר עליו לגמרי] - אגדות א' 106-107

לערבב השטן – [כי בגאולה תוקם מיד הסנהדרין וידונו דיני נפשות ברשעים, וכשיש דין למטה אין דין למעלה] - יערות דבש (ח"ב יא דרש א')

לערבב השטן – [רש"י כתב: "שלא ישטין כשישמע ישראל מחבבין אתהמצוות, מסתתמין דבריו". כי כשחוזרים בתשובה מיראה זדונותיהם כשגגות. אבל אם שבים מאהבה, זדונותיהם כזכיות. וכאשר מחבבים את המצות ומוסיפים לתקוע מעל לחיובם, חושש השטן כי מכל מה שירבה לקטרג, יתווספו להם עוד זכויות, כי הזדונות נהפכים לזכיות] – הפלא"ה, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

לערבב השטן - נודע ביהודה, אהבת ציון, דרוש ב'

לערבב השטן - גר"א (יונה ג, ו)

לערבב השטן - דברי שאול

לערבב השטן – [כי יש סדר תקיעות מהתורה ויש סדר נוסף מתורה שבעל פה, ועי"ז נתקע אמונה בלב ואז השטן מתערבב] - פרי צדיק (חלק חמישי 175 ראש השנה י"ג)

לערבב השטן - רסיסי לילה, לו, נא

שנה שאין תוקעים לה בתחילתה – [כוונתם לתקיעות דמיושב] - ריטב"א

שנה שאין תוקעים לה בתחילתה – [אע"פ שחז"ל (ר"ה כט ע"ב) עקרו תקיעת שופר בשבת, לא יינזקו ישראל כי זכות שמירת שבת תגן עליהם] – רמ"ע מפאנו, עשרה מאמרות, שבתות ד', פרק ד, מהד' שנת תשנ"ז עמ' שסז

שנה שאין תוקעים לה בתחילתה - משך חכמה (ויקרא כג, כד)

שנה שהיא רשה בתחילתה – [כך הדרך, מתחילים בהתחלה מצומצמת, ואח"כ באה אחרית מושלמת וטובה] - אגדות א' 107

שנה שהיא רשה בתחילתה מתעשרת בסופה שכתוב "מרשית (קרי: מראשית) השנה ועד אחרית שנה" (דברים יא, יב) – [כי היה צ"ל "ועד אחריתה" ומשום מה חזר על המלה "שנה"? אלא לומר שזו תקופה הנפרדת מתחילת השנה, היא שנה בפני עצמה] – תאוה לעינים

רשה בתחילתה - פרי צדיק (חלק חמישי 185 ראש השנה כ"ה)

אין דנין את האדם אלא לפי מעשיו של אותה שעה - גור אריה, בראשית כא, יז (מהד' מכון ירושלים, פסקא כ, עמ' שנח); ועל דברים כא, כ (פסקא יז, עמ' שמג)

אין דנין את האדם אלא לפי מעשיו של אותה שעה – [צ"ע הרי בן סורר ומורה נידון על שם סופו? והישוב לזה שהוא נידון על שם סופו של עצמו, מה שאין כן ישמעאל בקשו מלאכי השרת לדון אותו מפני מה שיעשו צאצאיו אחרי הרבה דורות] – מהרש"א ד"ה אלא לפי מעשיו

אין דנין את האדם אלא לפי מעשיו של אותה שעה - [צ"ע הרי בן סורר ומורה נידון על שם סופו? אלא שונה בן סורר ומורה מכל אדם אחר, כי נולד בחטא, שהוא סמוך לדין יפת תואר (עיין סנהדרין קז ע"א)] – פתח עינים

אין דנין את האדם אלא לפי מעשיו של אותה שעה - [צ"ע הרי בן סורר ומורה נידון על שם סופו? והישוב לזה שאצל בן סורר ומורה כבר התחיל לעשות מעשים שיביאו אותו לחיוב מיתה כמו רודף שניתן להצילו בנפשו] – יפה תואר (על מדרש בראשית רבה, פרשה נג, מובא ב"עץ יוסף" (על עין יעקב); איי הים

אין דנין את האדם אלא לפי מעשיו של אותה שעה - [צ"ע הרי בן סורר ומורה נידון על שם סופו? והישוב לזה] – פירוש הרא"ם (ר' אליהו מזרחי, על פירוש רש"י) בראשית כא, יז

אין דנין את האדם אלא לפי מעשיו של אותה שעה - [צ"ע הרי בן סורר ומורה נידון על שם סופו? והישוב לזה כי אצל ישמעאל יכול ה' להענישו מתי שימצא לנכון, לפני ביצוע עבירה עתידית. אבל בית דין של מטה (כמו בדין בן סורר ומורה) שמא ילסטם לבריות בלי עדים והתראה ולא יוכלו להענישו?] – עיון יעקב

אין דנין את האדם אלא לפי מעשיו של אותה שעה - שפת אמת (תירוץ לקושיית מהרש"א)

אין דנין את האדם אלא לפי מעשיו של אותה שעה - משך חכמה (שמות כא, יז)

ג' דברים מזכירין עונותיו של אדם - ריטב"א

ג' דברים מזכירין עונותיו של אדם - נתיב א' 93 (עבודה, ו)

ג' דברים מזכירין עונותיו של אדם – [קיר נטוי שהוא מקום סכנה, ואפילו לענין מצות בדיקת חמץ יש לחשוש לסכנה (פסחים ח ע"ב); עיון תפילה, שהאדם סומך על זכותו כוונותיו, זה עצמו מעורר עליו קטרוג; והמוסר דין על חברו, וחושב שהוא עצמו יש לו זכויות רבות, זה מעורר נגדו קטרוג] – מהרש"א

ג' דברים מזכירין עונותיו של אדם – עיין תענית כ ע"ב

המוסר דין על חברו – [כיון שהוא מעורר מדת הדין, תיפול עליו בתחילה] – אגדות א' 107
המוסר דין על חברו - שפת אמת

ד' דברים מקרעין גזר דין – [זו תחבולה למען שהאדם יתחיל מחדש כאילו הוא אדם אחר] ¬ - מאירי

ד' דברים מקרעין גזר דין – [שינוי שם כמו באצטגנינות, אברם אינו אברהם. שינוי מעשה לא מדובר על הפסקת עבירות שזה פשיטא, אלא שינוי מעשי רשות שלו. שינוי מקום כדי למנוע חילול השם] - ריטב"א

ד' דברים מקרעין גזר דין – [בענין שינוי השם] - עיקרים ד, יח

ד' דברים מקרעין גזר דין – [נגד גוף, נפש, ממון, וכלל כולם יחד (זה שינוי השם). ואם משנה אחד מהארבעה, כאילו הוא אדם אחר] - נתיב ב' 162 (תשובה, סוף פרק ה); [אלו נגד ד' דגלי המרכבה העליונה] - אגדות א' 107

שינוי מקום – אגדות א' 108

שינוי שם ושינוי מקום – [שינוי שם שאומר האדם "איני אותו האדם אלא אחר" (ע"פ רמב"ם, הל' תשובה פ"ב ה"ד; סמ"ג מצות עשה, יז). ושינוי מקום כי האדם הגולה ממקומו לבו נכנע (ר"ן)] – מהרש"א

ד' דברים מקרעין גזר דין – של"ה דף רכ: (ראש השנה, תורה אור)

חייב להקביל פני רבו ברגל - הערת גר"א על מדרש סדר עולם רבה סוף פ"ג הערה יא

ד' דברים מקרעין גזר דין – ערוך לנר

ד' דברים מקרעין גזר דין – [כיצד שינוי שם מבט הגזירה? אלא כתב "ערבי נחל" כי חיותו של אדם מושפעת דרך השם שלו ["נפש חיה הוא שמו" (בראשית ב, יט)] וכאשר השם הישן מבוטל, הרי מקצת דין ככל הדין, ומתכפר] - בן יהוידע (וכן בד"ה ובאופן אחר)

חייב אדם להקביל פני רבו ברגל - רבנו חננאל על ראש השנה טז:

חייב אדם להקביל פני רבו ברגל - ריטב"א על סוכה כז (אם הרב מחוץ לעיר די בכל רגל, ואם בתוך חייב אדם חייבים בכל יום ויום. ועוד מבאר למה אמרו מלת "חדש" לפני "שבת")

חייב להקביל פני רבו ברגל – [נקרא "מועד" כי בו מתייעד ומתחבר כל אשר ראוי להתחבר. לכן עולים להתייעד עם השכינה, וכן התלמיד עם רבו ברגל] - אגדות א' 108; [מורא רבך כמורא שמים] - נתיב ב' 36 (יראת ה', ה)

חייב אדם להקביל פני רבו ברגל - יערות דבש (ח"א עמ' רכה, דרש י"ב)

חייב אדם אדם להקביל פני רבו ברגל – [משמע גם נשים] - צל"ח

חייב אדם להקביל פני רבו ברגל - נודע ביהודה תנינא או"ח צ"ד

חייב אדם להקביל פני רבו ברגל - טורי אבן על ר"ה טז:

חייב אדם להקביל פני רבו ברגל – חיד"א, פתח עינים על סוכה כז ע"ב; מראית העין (על סוכה כז ע"ב), שמחת הרגל (על סוכה כז ע"ב)

חייב אדם להקביל פני רבו ברגל – [צ"ע והא אשה פטורה ממ"ע שהזמן גרמא, וכן על חוסר מלת "רגל" בדברי בעל השונמית במקרא] - דברי שאול

חייב אדם להקביל פני רבו ברגל - מאור ישראל, על ראש השנה טז ע"ב

חייב אדם להקביל פני רבו ברגל - [חז"ל למדו מתוך היפוך הסדר, "חודש" לפני "שבת", מלמד שמדובר בשבת שהיא רגל] – "ניצוצי אור", להרב ראובן מרגליות, על סוכה כז ע"ב וכן בספרו 'עוללות' (מוסד הרב קוק), דף 33

חייב אדם להקביל פני רבו ברגל - ערוך לנר על סוכה כז ע"ב

חייב אדם להקביל פני רבו ברגל – פי' עץ יוסף וגם פי' הרי"ף על עין יעקב, סוכה כז ע"ב

חייב אדם להקביל פני רבו ברגל - מאור ישראל (על סוכה כז ע"ב)

חייב אדם להקביל פני רבו ברגל - ספר תחומים (צמ"ת), כרך ג' עמ' 107

חייב אדם לטהר את עצמו ברגל – [כי כל אחד מישראל צריך להביא אז עולת ראיה, וצריכים להכנס בעזרה, מה שאין כן בשאר ימות השנה] – ר' אליהו מזרחי (ויקרא יא, ח)

חייב אדם לטהר את עצמו ברגל - [כי כל אחד מישראל צריך להביא אז עולת ראיה, וצריכים להכנס בעזרה, מה שאין כן בשאר ימות השנה] – גור אריה, על דברים יד, ח. (מהד' מכון ירושלים, פסקא ו)

חייב אדם לטהר את עצמו ברגל – [כי יצר הרע מתגרה באדם מאד ברגל, כי האדם הולך בטל. אבל זבובים באים על מקום מעופש, והקליפות נדבקים באדם טמא. ואם נטהר, יקל עליו לשמור את עצמו] - בן יהוידע

חייב אדם לטהר את עצמו ברגל - מאור ישראל

ג' ספרים נפתחים - רמב"ן, תחילת שער הגמול ("כתבי הרמב"ן", מהד' מוסד הרב קוק, ח"ב עמ' רסד)

ג' ספרים נפתחים - שו"ת רשב"א ח"א ת"פ

ג' ספרים נפתחים - ריטב"א

ג' ספרים נפתחים – דרך חיים 69 משנה ראשונה של פרק ב, ד"ה ואלו שלשה דברים שהם הידיעה וההשגחה ושכר ועונש

ג' ספרים נפתחים – [שמונה פירושים שונים] - אגדות א' 109-111; ["ספר" הוא ציור המציאות]

ג' ספרים נפתחים וכו' צדיקים נכתבים ונחתמים לאלתר לחיים, רשעים לאלתר למיתה – [צ"ע שרואין אנו שזה לא כך? והישוב לזה] – מהרש"א

ג' ספרים נפתחים – עקידה, שער סז

ג' ספרים נפתחים - י' מאמרות, חקור דין, חלק ב פרקים ד, י, יא, יב, כא

ג' ספרים נפתחים - צל"ח

ג' ספרים נפתחים - גר"א, יהל אור (לקוטים בסוף ספר ויקרא עמ' 61, ד"ה פרשו הראשונים)

ג' ספרים נפתחים - אמת ליעקב

ג' ספרים נפתחים - הנצי"ב, דרשות, א'

ג' ספרים נפתחים - ערוך לנר

ג' ספרים נפתחים - דברי שאול

בינוניים תלוים ועומדים - יערות דבש (ח"א קלא, דרש ו')

עשרה ימים בין ר"ה ליוה"כ - דברי שאול, על דף י"ח (בשם הגר"ח ולוז'ין, על סמך המקרא "ויהי כעשרת הימים ויגוף ה' את נבל" (שמו"א כה, לח) כמוזכר בראש השנה יח י"א)

ימחו מספר חיים, ואם צדיקים אל יכתבו – בן יהוידע

ג' כיתות הן ליום הדין - י' מאמרות, חקור דין, חלק ה פרק א

ג' כיתות הן ליום הדין - שו"ת רדב"ז ח"ו ב' אלפים רסג

ג' כיתות הן ליום הדין – מהר"ל, דרך חיים 324

ג' כיתות הן ליום הדין – [כאן מדובר לענין חיי עולם הבא] – מהרש"א

דף יז

בינוניים יורדין לגיהנם ומצפצפין ועולין – [צועקים ובוכים מתוך יסוריהם שעה אחת, ועולים] – רש"י

בינוניים יורדין לגיהנם ומצפצפין ועולין – ["מצפצפים" ענינו שאומרים שבח להקב"ה, ודלא כפירוש רש"י לעיל] – מהרש"א, על סמך פירוש הערוך

ומצפצפין ועולים –

ורב חסד, מטה כלפי חסד – [רש"י פירש לענין חיי עוה"ב, אבל לדעת מהרש"א מדובר גם לענין דין עולם הזה] – מהרש"א

ורב חסד, מטה כלפי חסד, עליהם אמר דוד "אהבתי כי ישמע ה' את קולי" (תהלים קטז, א) – [עיקר הדרשה מן פסוק הבא: "כי היטה אוזני לי ובימי אקרא" (תהלים קטז, ב), "אוזן" לשון כף מאזנים] – רש"ש בשם גאון (והתוספות כאן דרשו מהפסוקים הבאים אחר כך: "אפפוני חבלי מות וכו' ובשם ה' אקרא אנה ה' מלטה נפשי וכו' דלותי ולי יהושיע", תהלים קטז, ג-ה)

אהבתי כי ישמע ה' את קולי – [חז"ל דרשו כאן כי היה צ"ל "תאותי כי ישמע", ומה ענין "אהבה" לכאן? ומבאר לענין זה שייכות כל שאר פרטי הפרק] – מהרש"א

עליהם אמר דוד 'אהבתי כי ישמע ה' את קולי' ועליהם אמר דוד כל הפרשה כולה 'דלותי ולי יהושיע' – [מדוע האמורא חילק פירושו לשתי קבוצות "עליהם אמר", "עליהם אמר"? והרי הכל נמצא בפרשה אחת? אלא זה מדובר לבינונים, וזה לצדיקים. אלו ה' מושיע בטרם יקראו, כי אינו רוצה לשמוע קולם. ולאלו הוא עונה בשעת קריאתם] – בן יהוידע

פושעי ישראל בגופן – [להלן מבואר כי זה קרקפתא דלא מנח תפילין. כי תפילין של ראש מזכך את המוח, ותפילין של יד מזכך את הרוח החיוני שבלב. והכוונה שידבקו בנפש רוח ונשמה למעלה. ואיש זה מבטל כוונה זו] – מהרש"א

ופושעי אוה"ע בגופן – [קלקלו בעון זנות] – מהרש"א בשם התוספות

ונידונין י"ב חודש -

לאחר י"ב חודש – [כי הגוף נבנה מכח י"ב מזלות (ספר יצירה, פ"ה) מה שאין כן החוטא בדברים הרוחניים, עונשו יותר] - אגדות א' 112

לאחר י"ב חודש גופן כלה ונשמתן נשרפת ורוח מפזרתן תחת כפות רגלי צדיקים – [כלומר הבחינה הכי מעולה שהיה ברשעים, נתקנת ונמתקת ע"י הבחינה הנמוכה ביותר של הצדיקים – עיני יצחק

ורוח מפזרתן תחת כפות רגלי צדיקים שנאמר "ועסותם רשעים כי יהיו אפר תחת רגליכם" (מלאכי ג, כא) – [נרמז כאן שהצדיקים עוברים בעמק גיהנם כדי להציל הרשעים (אמר המלקט: "ועסותם" לשון עיסוי ורפוי) ומעלים אותם משם] – עמק המלך, ר' נפתלי בכרך, מגורי אריז"ל, שער טז, פרק כט, במהד' יריד הספרים, ירושלים, עמ' 839

[גיהנם כלה והם אינם כלים - ערוך לנר

ורוח מפזרתן ונעשים אפר תחת כפות רגלי הצדיקים – [כי הצורה שלהם למעלה מהחומר,
ודבק ברגלי הצדיקים] – אגדות א' 111

ועסותם רשעים כי יהיו אפר – ילקוט שמעוני, רמז תקצג; תנא דבי אליהו רבה, ג; זהר חדש, לך לך, מוסד הרב קוק, עמ' כה

המינים והאפיקורסים – עיין רמב"ם, הל' תשובה פ"ג ה"ז ה"ח

המינים והאפיקורסים – [פושעים בגופן, עונשם י"ב חודש. אבל בחטא שהוא רוחני, עונשו גדול מאד] - אגדות א' 111-112; דרך חיים 75 (פ"ב, הלל אומר)

המינים והאפיקורסים - בית הלוי, דרוש י"ג

המוסרים – רמב"ם הל' תשובה פ"ג הי"ב; הל' תפילין, פ"א הי"ג; הל' עדות פי"א ה"ט; הל' חובל ומזיק, פ"ח ה"י הי"א

המוסרים – [זה מדרכי המינות, שאינו חס על ישראל בעל אמונתו, ומוסרו ביד גוי] – מהר"ל, אגדות א' 112

והאפיקורסים – [נכלל בזה גם מי שהוא מבזה תלמיד חכם] – מהרש"א בשם רש"י (וכן פסק הש"ך על שו"ע יו"ד סי' קנח ס"ק ו (בשם הר"ן ובית יוסף) וכן כתב הרב קוק (מאמרי הראי"ה, עמ' 56). אמנם הנצי"ב (על שיר השירים פרק ח פסוק י') חולק וסבור כי כאן במסכת ראש השנה מדובר רק על אפיקורוס המתואר ברמב"ם הל' תשובה פ"ג ה"ז וה"ח, ושם הרמב"ם לא הכליל בזה מבזה ת"ח. ומה שחז"ל אמרו במסכת סנהדרין (צט:) הוא לשם הרתעה, ולא שיפסיד עוה"ב מפני זה. והגר"א בביאורו לשו"ע יו"ד סי' קנח ס"ק י' השאיר הדבר בצ"ע

שכפרו בתורה ושכפרו בתחיית המתים – עיין רמב"ם הל' תשובה פ"ג ה"ח "שלשה הן הכופרים"

שכפרו בתורה – [אפילו הוא אומר כי כולה מןשמים חוץ מפסוק אחד, הוא בדין "כופר"] – מהרש"א

ושכפרו בתחיית המתים – [אפילו הוא מאמין בתחיית המתים אלא שסובר כך ע"פ סברא, ולא מפני שזה נרמז בתורה, הוא בדין "כופר"] – מהרש"א כאן בשם רש"י על סנהדרין צ ע"א

ושפירשו מדרכי ציבור – עיין רמב"ם, הל' תשובה, פ"ג הי"א

ושנתנו חיתיתם בארץ החיים – עיין להלן דף זה "פרנס המטיל אימתו על הצבור"

ושחטאו והחטיאו את הרבים – רמב"ם, הל' תשובה, פ"ג ה"י

גיהנם כלה והם אינם כלים – [צ"ע אם אין גיהנם, כיצד ממשיכים לייסר אותם?] – מהרש"א
ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי – [מדובר בישראל שבעונותיהם גרמו לחורבן בית המקדש, כן משמע ברש"י] – מהרש"א

ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי – [מדובר בפושעי אוה"ע, ולא בישראל] - ערוך לנר
שפשטו ידיהם בזבול (בית המקדש) - ערוך לנר

ה' יחתו מריביו – [הם המריבים עם הקב"ה שהחריבו למקדש ה'] – מהרש"א

משפירי שפירי דבני מחוזא – [מפני שהיו מפנקים עצמם לייפות הגוף, נתהפכו להיות שולי קדרה] - אגדות א' 113; מהרש"א

ופניהם דומים לשולי קדרה אמר רבא ואינהו משפירי שפירי דבני מחוזא – [רשעים אלו שכבר קבלו דינם בגיהנם וכעת באים לגן עדן, אעפ"כ פניהם עדיין שחורים כשולי קדרה. כי בחייהם היו חנפים וצבועים "משפירי שפירי דבני מחוזא" (אמר המלקט: מלה כפולה "משפירי שפירי" שהציגו את עצמם כמעולים עוד יותר מסתם צדיקים שפירים) ולכן עונשם נשאר שגם בהיותם בין הצדיקים האמתיים בגן עדן, עדיין יכירו בהם שרק הציגו את עצמם כצדיקים] – כבוד חכמים, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

ורב חסד - ספר חסידים, תר"ז

ורב חסד - נודע ביהודה, אהבת ציון, דרוש ד'

ורב חסד - גר"א (איוב ח, ג בהגהה)

ורב חסד - ערוך לנר

ורב חסד - אמת ליעקב

מטה כלפי חסד - י' מאמרות, חקור דין, חלק א פרקים ג-ד

דלותי ולי יהושיע – [למה חילק הפרשה לשתי חלוקות? באומרו "עליהם אמר", "עליהם נאמרה כל הפרשה"] - בן יהוידע ד"ה ועליהם נאמרה כל הפרשה

אע"פ שדלה אני מן המצוות, לי נאה להושיע –

"אהבתי כי ישמע ה'" וכו' אימתי אני אהובה – [הוציאו הפסוק מפשוטו כי בלשון הקודש יש ב' מלים. "חשק" כאשר האדם רוצה מאד בדבר שאינו בהשגתו ואינו בבעלותו. "אהבה" לדבר שיש לו בהישג יד ונמצא ברשותו (כמו שאוהבים בן או רכוש). אין בידיו של האדם שה' ישמע ויקיים דבר בקשתו, וראוי לומר "חשקתי" ולא "אהבתי". לכן דרשוהו] - בינה לעתים, סוף דרוש סג; עת הזמיר, דרוש ג' לתפילה, עמ' תכח

אימתי אני אהובה - גבורות השם 294 (סד)

אימתי אני אהובה – [הוא המקור לדברי "בן יהוידע" להלן] - פתח עינים, על פסחים קיח ע"א

אימתי אני אהובה - דברי שאול

אימתי אני אהובה – [לימדונו חז"ל (תענית כה ע"ב) שאם מתענים על חוסר גשמים, והגשם בא לפני הנץ החמה, אין זה שבח הציבור. זה כאילו המלך אומר "תנו לו ואל אשמע קולו". וכן אם ירדו לאחר שקיעת חמה אין זה שבח הציבור, וכאילו המלך אמר "המתינו לו עד שיתמקמק". אלא שבח הוא שכאשר אומרים "משיב הרוח" באה רוח, "ומוריד הגשם" ובא גשם. כן כאן מתי אני אהובה? כאשר תתן ברכה מיד כאשר תשמע קולי] - בן יהוידע, ד"ה אימתי אני אהובה

אימתי אני אהובה - מאור ישראל (ועיין דבריו על פסחים קיח ע"ב)

אימתי אני אהובה - [נ"ל המעתיק: צ"ע כיצד דרשו מהמלה "אהבתי כי ישמע" שהוא שם התואר ולא שם הפועל? ונ"ל כי במקרא השורש "אהב" מתיחס 208 פעם לחפץ או לאדם, ולא לאהבת פעולה, פרט להושע (יב, ח). וגם שם הוא נדרש חוץ מפשוטו]

פושעי ישראל בגופן מאי ניהו? קרקפתא דלא מנח תפילין – [כי תפילין של ראש מזכך את המוח, ותפילין של יד מזכך את הרוח החיוני שבלב. והכוונה שידבקו בנפש רוח ונשמה למעלה. ואיש זה מבטל כוונה זו] – מהרש"א, ד"ה פושעי ישראל בגופן

פרנס המטיל אימה יתרה על הציבור – רמב"ם, הל' תשובה פ"ג הי"ג

פרנס המטיל אימה יתרה על הציבור – [הוא פורש מן הציבור, ואינו נכלל בציבור. וזו היא פרישה מהשי"ת הנקרא 'אלוהי ישראל'. (ומוסיף ביאור מפני מה לא יראה בן תלמיד חכם)] - נתיב ב' 239 (כעס, ב)

פרנס המטיל אימה יתרה על הציבור – [טוב להטיל אימה, אבל לא "אימה יתרה"] – מהרש"א

פרנס המטיל אימה וכו' אינו רואה בן תלמיד חכם – [כי הכוחות השכליים מנהיגים את הכוחות הגופניים בלי להטיל אימה. אבל הכוחות הגופניים פועלים בכח ובהטלת אימה. ולכן פרנס המטיל אימה אינו שייך לכוחות השכליים, לכן לעולם לא יזכה לבן ת"ח. ועוד כי ממדת הרחמים נמשך בן ת"ח"] – מהר"ל, אגדות א' 112

ר' אליעזר אומר כובשו, ר' יוסי אומר נושא – מהרש"א, ד"ה ר"א אומר, וד"ה ריב"ח אומר

מעביר ראשון ראשון – אגדות א' 114

ועון עצמו אינו נמחק – מהרש"א

כל המעביר על מדותיו – נתיבות עולם, תשובה פרק ז 166

כל המעביר על מדותיו – [דרשו מפני לשון "ועובר" במקום מלת "ונושא"] – מהרש"א
נושא עון ועובר על פשע –

אליה וקוץ בה, למי שמשים עצמו כשיריים - אגדות א' 114

מחצה זכויות - אגדות א' 113-114 ב' פסקאות (ד"ה ודבר נפלא); דרך חיים 90 (פ"ב, צא וראה דרך ישרה)

קרקפתא דלא מנח תפילין - אגדות א' 113; דובר צדק 75 (גיהנם כלה והם אינם כלים, שיש להם קיום אח"כ); פוקד עיקרים 22

קרקפתא דלא מנח תפילין - דברי שאול

קרקפתא דלא מנח תפילין – [משמע רק תפילין של ראש ולא של יד. ומה ההבדל? אלא תפילין של ראש הם סמל שאנו עבדיו של הקב"ה, לכן נאמרה מצוות תפילין תיכף בצאתם ממצרים (שמות יג, ט). ולכן כתוב "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך" (דברים כח, י) אלו תפיליןשבראש (מנחות לה:) כי תפילין של יד מכוסים. וקרקפתא זה כופר באות זו שנתן לנו ה'] – בן יהוידע

קרקפתא דלא מנח תפילין - מאור ישראל

פרנס המטיל אימה יתירה - נתיב ב' 239 (כעס, ב)

כובש - אגדות א' 113

כובש - אגדת אליהו, פאה פ"א פסקא כ"ז

כובש - ערוך לנר

כובש – [יש חטא הנמשל בנפח, ויש הנמשל בכובד (עיין בבא מציעא פ ע"א ודברי של"ה על כך)] - בניהו

כובש - משך חכמה (דברים ל, כ)

כובש - מאור ישראל

מעביר ראשון ראשון - י' מאמרות, חקור דין, ח"א פרק ד

מעביר ראשון ראשון - אגדות א' 114

כל המעביר על מדותיו - בינה לעתים, עת משפט, סוף דרוש ג' ליום ב' דר"ה (מ"ט)

כל המעביר על מדותיו – [על "כל" פשעיו] - פתח עינים

נושא עון ועובר על פשע - אגדות א' 116-117

נושא עון ועובר על פשע – [מה ההבדל בין "כובש" לבין "נושא"] - בן יהוידע

נושא עון ועובר על פשע - תוספת ברכה, שמות לד, ז

רב הונא חלש, על רב פפא לשיולי ביה -

דף יז ע"ב

משים עצמו כשיריים - אגדות א' 114; נתיב ב' 6 (ענוה, ב)

משים עצמו כשיריים - ערוך לנר

משים עצמו כשיריים – [כלומר מזכך גופו עד שנגרר גופו אחרי נפשו] - דברי שאול, מהדו"ב דף ל"א בנדפס

צדיק בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו - אגדות א' 115

צדיק בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו – [בתחילה נראה כאילו היה כאן מדת הדין, ואח"כ מתגלה שהיה חסד. כמו מעשה ברבי עקיבא (ברכות ס סוף ע"ב) שביקש אכסניא ולא נתנו לו, והלך לישון במדבר. ולבסוף נתגלה לו שהכל היה בחסד] - בן יהוידע, ד"ה רב הונא רמי כתיב צדיק ה'

ר' אלעזר רמי: לך אדני חסד - ערוך לנר

בתחילה כיאתה תשלם לאיש כמעשהו, ולבסוף ולך אדני חסד – מהרש"א (ע"פ הירושלמי)
ר' אלעזר רמי: לך אדני חסד – [מה בא לחדש יותר מאילפא (בדרשה הקודמת) אלא אילפא דן על כללות העולם, ור' אלעזר על היחיד] - בן יהוידע

לך ה' חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו – [אמנם הקב"ה הוא הגומר מעשיו של האדם וללא סיוע ממנו ית"ש לא יקוים. אבל ה' משלם לאיש על כוונתו ורצונו לבד, כאילו הכל היה מעשהו] - ר' צדוק, דברי סופרים, אות כא

ורב חסד ואמת, תחילה אמת – [אע"פ שלנו נראה 'אמת', אבל הוא 'חסד'] - דברי שאול

ורב חסד ואמת, תחילה אמת - תוספת ברכה, שמות לד, ו

ורב חסד ואמת, תחילה אמת – [ודאי ידע הקב"ה מראש שאי אפשר לו לאדם לעמוד בדין. רק התחיל כך ואח"כ ערך שינוי, כדי שהאדם יבחין וידע בכך] - בן יהוידע, ד"ה בתחילה אמת
ורב חסד ואמת, תחילה אמת - אמת ליעקב

[עירובין כב.] - ארך אפים - אגדות א' 116

ואמת – [אע"פ שאינו משלם שכר לצדיקים מיד, הוא "אמת" שישלם להם בסוף] – אגדות א' 116; נתיבות עולם, תשובה פרק ו 164

ונקה - אגדות א' 117

נתעטף הקב"ה כשליח ציבור - רמב"ן לספר המצוות, שרש ג'

נתעטף הקב"ה כשליח ציבור – [משה רבינו ראה אז באספקלריא שאינה מאירה, ולכן ראה רק את אחוריו כביכול] - רמ"א, תורת העולה ח"א פי"ד

נתעטף הקב"ה כשליח ציבור - אגדות א' 115; באר הגולה 74

נתעטף הקב"ה כשליח ציבור - מאור ישראל

יעשו לפני כסדר הזה – [יקיימו בני אדם בפועל, ועי"ז יעוררו פעולה למעלה] - דברי שאול

אני הוא קודם שיחטא האדם - עיקרים ח"ב, ח

אני הוא קודם שיחטא האדם - בית אלהים (תשובה, א)

אני הוא קודם שיחטא האדם – [כמו שלפני שיחטא האדם, ה' לו לממציאו קיום בלי צורך למעשה תשובה, כך אחרי שיחטא וחזר בתשובה, האדם במצב שה' ממציאו קיום] - אגדות א' 115-116, ב' פסקאות; גור אריה, שמות לד, ו

אני הוא קודם שיחטא האדם - יערות דבש (ח"א קכה, תחילת דרש ו')

אני הוא קודם שיחטא האדם - ערוך לנר

אני הוא קודם שיחטא האדם - תורה תמימה, שמות לד, ו ס"ק ה'

אל רחום וחנון – [רחום למי שאינו יכול לעמוד במדת הדין, לא להענישו. "חנון", להוסיף לו בפועל חסד, והוא יותר מן רחום] – אגדות א' 116 ד"ה ולפי דבר זה; נתיבות עולם, תשובה פרק ו 164

י"ג שמות של רחמים - מו"נ ח"א פ"כא

י"ג שמות של רחמים - רבנו בחיי, פ' וילך

י"ג שמות של רחמים - עקידה שער כד

י"ג שמות של רחמים - ר"י אברבנאל על שמות לד פסוקים ו-ז

י"ג שמות של רחמים - דרך אמונה (ר"מ בן גבאי) שער ד'

י"ג שמות של רחמים - נתיב ב' קסד-קסו (תשובה, ו)

י"ג שמות של רחמים - מאור ישראל ד"ה בתוס' ד"ה י"ג מדות

ברית כרותה י"ג מדות - רבנו בחיי (שמות לד, ו)

ברית כרותה י"ג מדות - אגדות א' 117

ברית כרותה י"ג מדות - נצי"ב שמות לד, י הרח"ד

גדולה תשובה שמקרעת גזר דין - נתיב ב' 163 (תשובה, ו); אגדות א' 118

גדולה תשובה שמקרעת גזר דין - נצי"ב, על שאלתות סי' ס"ו

"מקרעת" גזר דין - [ולא כתוב "קורעת". כי "קורעת" היא לשני חלקים, ומקרעת היא לחתיכות רבות, כדי שיוכלו לעמוד בצער ולא ייכלו מהיסורין, כדכתיב "משגב לעיתות בצרה" (תהלים ט, י) עתים רבות. אמר המלקט: עיין מדרש תהלים, מזמור ו' "אל באפך תוכיחני", למלך שכעס על בנו, וחיתך אבן גדול לפירורים קטנים לבל יזיק לבנו] - בן יהוידע, ד"ה גדולה תשובה שמקרעת

השב בינתיים מוחלין לו –

הא ביחיד הא בציבור - מאור ישראל

עתים לטובה עתים לרעה – [דרשו כך כי כתוב "עיני" ה' (דברים יא, יב), לשון רבים. כי היה יכול לכתוב "עין ה' אל יראיו" (תהלים לג, יח)] - גור אריה, דברים יא, יב (מהד' מכון ירושלים, פסקא ז)

עתים לטובה עתים לרעה - תוספת ברכה, ויקרא כו, ד

ופסקו להם גשמים מועטים וכו' – [דרשו כך כי היה יכול כתוב בקצרה "כל השנה", אלא הפסוק מאריך בלשונו: "מראשית השנה ועד אחרית שנה" ללמד שתחילת השנה דן מה יהא בסופה] - גור אריה, דברים יא, יב (מהד' מכון ירושלים, פסקא ח)

ופסקו להם גשמים מרובים וכו' – [דרשו כך כי היה יכול כתוב בקצרה "כל השנה", אלא הפסוק מאריך בלשונו: "מראשית השנה ועד אחרית שנה" ללמד שתחילת השנה דן מה יהא בסופה] - גור אריה, דברים יא, יב (מהד' מכון ירושלים, פסקא ח)

יורדי הים באניות –

עשה להם סמניות כאכין ורקין – [בחרו באות נ' כסימן, כי היא אות ההקטנה (כמו ההבדל בין "יעשו" ל"יעשון" (וכמו שכתב הנצי"ב, העמק דבר לדברים ה, ל; שמות יח, כו ועוד. עיין "אוצרות הנצי"ב", ערך פרשנות: ד"ה "על ענין האותיות", עמ' קסג). והסימניות באו רק ביורדי הים, כי דינם כיחידים, ולא באר אלו החייבים להודות, ללמד כי יועיל להם צעקה רק קודם גזר דין של מעלה, ולא לפניו. אבל בציבור מועילה צעקה אפילו אחר גזר דין] - מהרש"א
עשה להם סמניות כאכין ורקין - יערות דבש (ח"ב עמ' קע, דרש י')

שאלה בלוריא הגיורת - אגדות א' 118

שאלה בלוריא הגיורת - כלי יקר (במדבר ו, כו, על שאלת התוספות)

שאלה בלוריא הגיורת - מאור ישראל

אשר לא ישא פנים – [כאן מדובר בפנים של האדם החוטא, ואינו דומה לפסוק "ישא ה' פניו" כלומר של שכינה] – מהרש"א

ישא ה' פניו אליך - מאירי (על נדה דף ע:)

ישא ה' פניו אליך – [טעם שר' יוסי ענה לה, כיון שהוא כהן ומברך כל יום ברכה זו] - בן יהוידע ד"ה נטפל לה ר' יוסי הכהן

ישא ה' פניו אליך, בשבועה - יערות דבש (ח"ב עמ' סח דרש ד')

דף יח

זה התפלל תפלה שלמה ונענה - מאור ישראל

יפה צעקה – [צ"ע כי לעיל תירץ תירוץ שונה] – אגדות א' 118

צעקו קודם גזר דין - נצי"ב, שאילתות ס"ו; וכן העמק דבר על שמות לד, י. הרחב דבר

גזר דין שיש עמו שבועה – [מה ענין שבועה אצל הקב"ה] - אגדות א' 118

גזר דין שיש עמו שבועה – מהרש"א על יבמות קה ע"א, ד"ה אבל אגיד לך את הרשום בכתב אמת

מתכפר בדברי תורה, ולא במנחה – [מדוע תורה וגמ"ח הם למעלה מהקרבנות] - אגדות א' 119, 145 (על יבמות דף קה)

בני עלי - עיקרים ח"ד יח

בני עלי - אגדות א' 145 (ליבמות קה.); נתיב א' 147 (גמ"ח, א)

בני עלי - י' מאמרות, חקור דין, ח"א כב

בני עלי - בינה לעתים, עת משפט, דרוש א' ליום ב' דר"ה; שם דרוש ג' ליום א' דר"ה; שם דרוש ב' לשבת תשובה (ל, ר"ל)

בני עלי - ספר חסידים, נוסח כת"י פארמא, טו

בזבח ובמנחה אינו מתכפר אבל מתכפר הוא בדברי תורה - [מדוע תורה וגמ"ח הם למעלה מהקרבנות, ומסולקים הם מן העוון] - אגדות א' 119 (על ראש השנה דף יח); ע"ע אגדות א' 145-146(על יבמות קה ע"א)

בזבח ובמנחה אינו מתכפר אבל מתכפר הוא בדברי תורה - [ג' עמודי עולם הם תורה, עבודה וגמ"ח (אבות, א) וכיון שחטאו בני עלי בענין עבודה, אין קטאיגור נעשה סניגור. אבל בב' עמודים אחרים יתכפרו] – מהרש"א על יבמות דף קה ע"א

בזבח ובמנחה אינו מתכפר אבל מתכפר הוא בדברי תורה ובגמילות חסדים – [דרשו כך ממה שהפסוק אומר באריכות "ולכן נשבעתי לבית עלי אם יתכפר עון בית עלי בזבח ובמנחה עד עולם" (שמו"א ג, יד) והיה יכול לומר בקצרה "אם יתכפר" והיינו יודעים שבשום אופן לא יתכפר. אבל בא לדייק שבאופן אחר כן יתכפר. והנה בני עלי חטאו באופן כפול. פגמו בכבוד שמים שהקדימו לבקש בשר לעצמם עוד לפני העלאת הקרבן לה' (שמו"א ב, כט). ועוד חטאו בין אדם לחברו שהשהו את קיני היולדות ולא יכלו הנשים לחזור לבעליהן ולבתיהן בהקדם. ולכן נחלקו רבה ואביי מה תיקונם. אם די בתורה שהיא תיקון החטא בין אדם למקום; או שיש להוסיף גם כן גמילות חסדים שהיא תיקון בין אדם לחברו] – ילקוט יהושע, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי" על יבמות קה ע"א

רבא ואביי תרוייהו מדבית עלי - אגדות א' 119

רבא ואביי תרוייהו מדבית עלי - מאור ישראל

רבא עסק בתורה – [לא היה יכול לעסוק בגמ"ח כי היה ראש ישיבה] - דרשות הנצי"ב, דרוש
כ"ז

משפחה אחת היתה בירושלים שהיו מתים בן שמונה עשרה שנה –

"כל מרבית ביתך ימותו אנשים" (שמו"א ב, לג) – ["אנשים" הם אלו שנשאו נשים, אבל פחות מגיל י"ח נקרא ילדות ובחרות. ורש"י (על שמואל) פירש כמו שאכלו מהקדשים לפני זמנם, כך ימותו לפני זמנם] – מהרש"א על יבמות קה ע"א

מניין לגזר של ציבור שאע"פ שנחתם מתקרע –

וביחיד אימת? אלא עשרה ימים שמראש השנה ועד יום הכפורים –

ויהי כעשרת הימים ויגף ה' את נבל (שמו"א כה, לח), כנגד עשר לגימות שנתן נבל לעבדי דוד – [דרשו כך כי אות כ' "כעשרת הימים" היא כמיותרת, ובאה לשם דרשה] – מהרש"א

ויהי כעשרת הימים ויגף ה' את נבל (שמו"א כה, לח), כנגד עשרת ימי תשובה עד יום הכפורים – [דרשו כך מפני אות ה' של "הימים" שהוא כמיותרת, ובאה לשם דרשה, הימים המפורסמים] – מהרש"א

קראוהו בהיותו קרוב – דרך חיים 209 (פ"ד, הילודים למות)

התם ביחיד הכא בציבור. ביחיד אימת? אלו עשרה ימים שבין ראש השנה ליום כפור – [ולמה לא חילקו בין נחתם עליו גזר דין לבין שלא נחתם? אלא משום שהפסוק "בכל קראנו אליו" (דברים ד, ז) הוא לשון רבים, אבל פסוק "דרשו ה' בהמצאו" (ישעיה נה, ו) מסיים בלשון יחיד "יעזוב רשע דרכו" ובהכרח מדובר ביחיד] – מהרש"א על יבמות מט ע"ב ד"ה משה רבך אמר מי כה' אלהינו

כבני מירון – [לשון "אמרי" (צאן) והרועה בודק אותם. וכל אדם יש לו מעלה בפני עצמו] - אגדות א' 119

כבני מירון – [ג' פירושים המוזכרים בגמרא, נכונים הם לצדיקים, רשעים ובינוניים] – מהרש"א

בני מירון - דברי שאול (ועוד במהדו"ב דף ל"א בנדפס)

בני מירון – [כתב מהרש"א כי כל ג' הפירושים שנתנו חכמים, צודקים והוסיף עוד בן יהוידע, ד"ה הכא תרגימו כבני אמרנא]

בני מירון - מרומי שדה

בני מירון - ר"א דסלר ח"ג 259 ,230

כחיילות בית דוד – [הוסיף על דימוי "בני מרון", כי אמנם יש לכאו"א מעלה לעצמו, אבלמקושר הוא עם הכלל] – אגדות א' 119

בסקירה אחת – [ודאי עוברים הם בני אדם לפני ה' בבת אחת, אבל ה' רואה אותם כל אחד לעצמו כמו שבן אדם רואה טור של אנשים העוברים לפניו אחד לאחד] – מהרש"א

בסקירה אחת – [צ"ע מאמרים אחרים של חז"ל. ישראל נידונים ביום, ואומות העולם בלילה (ירושלמי כאן). וע"פ אריז"ל יש הנידונים ביום א' של ראש השנה, ויש ביום שני. ואיך אמרו כאן "הכל בסקירה אחת"? אלא כאן מדובר בבחינת בית דין של מעלה] - בניהו

בסקירה אחת – ר' צדוק, רסיסי לילה, מ

כל באי עולם בסקירה אחת – [ולא אמרו לשון פשוטה "כל בני אדם"? אלא באו לכלול בזה גם אלו שכבר מתו] - בניהו (בדף טז, ד"ה כל באי עולם)

על ששה חדשים יוצאים, מפני תקנת המועדות - שו"ת ריב"ש צ"ו

על ששה חדשים יוצאים, מפני תקנת המועדות – [צ"ע למה הזכירו מספר ומניין? היו צ"ל על אלו יוצאים] - בניהו

דף יח ע"ב

קרו ליה צום, וקרו להו ששון ושמחה – [שאלת הגמרא היא, כיון שיהפכו לששון ושמחה מדוע אינם נשארים כך עולמית? אלא מחמת סיפא דקרא "והאמת והשלום אהבו" (זכריה ח, יט). כל זמן שזה כך, ישאר לששון ושמחה. ובלי זה, לא] – מהרש"א

רצו מתענים, רצו אין מתענים – [זה נאמר רק בימי בית שני] - רמב"ם, פירוש המשנה, ראש השנה, פ"א מ"ג

רצו מתענים, רצו אין מתענים – מאור ישראל

קרי ליה צום וקרי ליה ששון ושמחה - אגדות א' 120

קרי ליה צום וקרי ליה ששון ושמחה - יערות דבש (ח"ב קצג דרש י"ב)

קרי ליה צום וקרי ליה ששון ושמחה - אמת ליעקב

קרי ליה צום וקרי ליה ששון ושמחה – [הקושיא היא כי אם יתהפך הצום הוא להיות למאכל ולמשתה. ששון ושמחה אינם היפך של צום! ומבאר הענין] - בן יהוידע

ט' באב נחרב הבית - מהרש"א על תענית כח ע"ב

ט' באב נחרב הבית - אגדות א' 120

י"ז בתמוז - אגדות א' 121

ומי הרגו, ישמעאל בן נתניה – [הקשה "טורי אבן" בשביל מה הביאו פרט זה בגמרא, והלא פסוק מפורש הוא? ועוד שואל "בן יהוידע" מפני מה גזרו צום על מיתתו ולא על שאר צדיקים שנהרגו? ועונה כי בענין זה הרי יהודי הרג אותו בבחירה חפשית, ולא מפני גזירת ה'. ושאר צדיקים נהרגו ע"י גוים, וגזירה מה'. וכיון שנהרג ע"י יהודי היה בזה חילול השם] – בן יהוידע

ד' דברים רבי עקיבא דורש - נצח 54, אגדות א' 120

ד' דברים רבי עקיבא דורש - כלי יקר (במדבר כ, ב וכן לג, מט)

ד' דברים רבי עקיבא דורש - יערות דבש (ח"א עמ' קצד דרש י"ח)

ד' דברים רבי עקיבא דורש - מאור ישראל

שקולה מיתתם של צדיקים כשריפת בית אלוהינו – [צ"ע מה המיוחד בהריגת גדליה מה שאין במיתת שאר הצדיקים?] – מהרש"א

שקולה מיתתם של צדיקים - נצי"ב, שאילתות, קלג, פסקא ב

שקולה מיתתם של צדיקים - דובר צדק 52

שקולה מיתתם של צדיקים - דברי שאול, מהדו"ב דף י"ח

שקולה מיתתם של צדיקים – משך חכמה, ויקרא טז, א

שקולה מיתתם של צדיקים - מאור ישראל

וכך היו כותבים: בשנת כך וכך ליוחנו כהן גדול לאל עליון וכו' ואותו יום עשאוהו יום טוב – [השייכות המיוחדת ליוחנן (והוא ינאי מלך)] – מהרש"א


דף יט

גזרו על ישראל שלא יעסקו בתורה, ושלא ימולו את בניהם, ושיחללו את השבת – [מדוע דוקא ג' מצוות הללו?] – מהרש"א

הפגינו בלילה, לא אחיכם אנחנו?-

דף כ

נולד קודם חצות היום - כוזרי ח"ב כ

נולד קודם חצות היום – באר הגולה 117 (ו)

נולד קודם חצות היום – "לאור ההלכה" (הרב שלמה יוסף זוין, מהד' שנת תשי"ז עמ' רפה-רפו); ובמהד' שנת תשס"ד עמ' שסב-שסג)


דף כא

נ' שערי בינה - עיקרים ח"ב יב

נ' שערי בינה – [מהו ענין "חמשים"] - אגדות א' 122

נ' שערי בינה – [שערים אלו הם להבין חלקי המציאות העולמית] - רמ"א, תורת העולה ח"ג פנ"ד (אמר המלקט: עיין מורה נבוכים, ח"א תחילת פרק נד; וכן דברי ר"י אברבנאל על שמות כד, יח על ארבעים מיני חכמות בארבעים יום שהיה משה בהר; ודברי המלבי"ם על שמות לג, יט-כג)

נ' שערי בינה נבראו בעולם, וכולן ניתנו למשה חסר אחד – [שער החמישים הוא השגת השכל הנפרד מבלי חומר, שאי אפשר לא דם להשיג מהותו בעודו בחיים חיותו] – רמ"א, תורת העולה, ח"א פרק ו

בקש קהלת למצוא דברי חפץ – דברי שאול (ושוב, במדו"ב)

בקש קהלת למצוא דברי חפץ – [באיזה ענין בקש להיות כמו משה?] - בן יהוידע

בקש קהלת למצוא דברי חפץ – תורה תמימה דברים לד, י ס"ק כה
לא קם בישראל, במלכים קם – [אינו דומה שלמה למשה] - תפארת ישראל, 66-67 (כא); אגדות א' 123

בקש לדון דינין שבלב שלא בעדים ושלא בהתראה – [כיצד אפשר להעניש ללא התראה?] – מהרש"א

דף כב
בקשו בייתוסים - מאור ישראל

עולה הייתי במעלה אדומים וכו' וזנבו בין ירכותיו וכו' - עקדה, שער ס"ז דף ק"ב

עולה הייתי במעלה אדומים וכו' וזנבו בין ירכותיו וכו' – [הנמשל של כל הפרטים] - מהרש"א