|
|
|
| אתר דעת | אגדות חז"ל | שערי האגדה | מפרשים | מאמרים | אגדה בראייה עכשווית | מסכת אבות | מאמרים נוספים | אודות | צור קשר |
מקורות לפרק |
|
דף כח: צלותא דאברהם מכי משחרי כותלא – [אברהם אבינו היה מדקדק גדול והתפלל מנחה גדולה בתחילת שבע] – רמ"ע מפאנו, יונת אלם, פסקא צג צלותא דאברהם מכי משחרי כותלא - נצי"ב, העמק דבר בראשית יח, א צלותא דאברהם מכי משחרי כותלא - בניהו (מתרץ קושית התוספות, ע"פ סוד) איצטגנינות גדולה בלבו של אברהם – עיין בבא בתרא טז ע"ב אצטגנינות של אברהם אבינו – [החוזים בכוכבים אפשר שיפול טעות בחזיונם, אמנם אברהם ידע חכמה זו בהצטיינות בלי שיבוש וחסרון] - מהרש"א על בבא בתרא טז ע"ב ד"ה ומאי בכל? ר"מ שלא היתה לו בת לא פסקה ישיבה מאבותינו - תורה תמימה בראשית כד, א ס"ק א; תורה תמימה שמות ג, טז ס"ק יט אברהם אבינו זקן ויושב בישיבה, שנאמר "ואברהם זקן בא בימים" (בראשית כד, א) – [דרשו זאת כי אם ללמדנו שהיה אברהם זקן, הרי זה כבר נאמר ארבעים שנה מקודם, עוד לפני לידתו של יצחק, כשאמרה שרה "ואדוני זקן" (בראשית יח, יב). וכן אצל יצחק ויעקב שהיו יושבים בישיבה, כי לא בא הכתוב לספר גנותם שהיו עיורים] – מהרש"א דמשק אליעזר, דולה ומשקה תורת רבו לאחרים – [למדו זאת מהמלים "המושל בכל אשר לו". כי אם שהקנה לו רכושו, הרי כל מה שקנה עבד קנה רבו (פסחים פח ע"ב). אבל בתורה, גם הרב יודע וגם התלמיד יודע, כמדליק נר מנר, ושניהם מושלים באותם החכמות. והיה יכול להושיב ישיבה כמו שעשה אברהם. ועוד ידעו כי אינו מדמשק, שהיא עיר במדינת ארם, אבל אליעזר היה כנעני כמ"ש "ואין ארור מתדבק בברוך" (ב"ר פרשה נט) ולכן דרשו נוטריקון "דולה ומשקה". ועוד שלא תמצא במקרא שמציינים מקומו של האדם לפני הזכרת שמו והיה צ"ל אליעזר מדמשק, ולא להיפך] – מהרש"א דמשק אליעזר - תורה תמימה, בראשית טו, ב (ס"ק א) קיים אברהם כל התורה כולה – [אבל אם היתה שום סיבה ראויה, אז לא קיימו] - אור החיים (בראשית מט, ג) קיים אברהם כל התורה כולה - תפארת ישראל, 59 (יט); דרך חיים 29 (פ"א, תורה עבודה וגמ"ח); נצח 183 (מו) קיים אברהם כל התורה כולה – [צ"ע כיצד נשא אברהם אחותו מן האב (בראשית כ, יב)? אלא כיון שנתגיירו, הרי הם תינוקות שנולדו ואין ביניהם קורבה כלל. וכן יש לענות על כיצד נשא יעקב ב' אחיות, אפילו אם נאמר שהיו רק אחיות מן האב ולא מצד האם] – מהרש"א ד"ה א"כ מצותי חקותי ותורותי קיים אברהם כל התורה כולה - נפש החיים א, כא קיים אברהם כל התורה כולה - דברי שאול קיים אברהם כל התורה כולה - נצי"ב העמק דבר בראשית כה, לג הרח"ד וכן כו, ה הרח"ד קיים אברהם כל התורה כולה - עיני כל חי קיים אברהם כל התורה כולה, שנאמר "עקב אשר שמע אברהם בקולי" (בראשית כו, ה) – הלימוד הוא מסיפא דקרא "וישמור משמרתי מצוותי חוקותי ותורותי", כלומר ב' תורות, שבכתב ושבעל פה - אור הישר קיים אברהם "אפילו" עירוב תבשילין – [מה החידוש דוקא בעירוב תבשילין? אלא היא מצוה קלה הבאה רק לשם זכר שיזכור לברור מנה יפה לשבת] – ריטב"א זוהמא דשימשא קשי משימשא – שברירי דשמשא קשו מדשמשא – דף כט הרהורי עבירה קשו מעבירה – [תאות נשים, קשה להכחיש את בשרו יותר מגופו של מעשה] – רש"י הרהורי עבירה קשו מעבירה – [כי חוטא באבר הנכבד שבו] - מורה נבוכים, פ"ג פ"ח הרהורי עבירה קשו מעבירה – המאירי, חיבור התשובה, משיב נפש, פ"א ז 170 הרהורי עבירה קשו מעבירה – ["כי הם סיבת העבירה. והאדם יקל בהם לחושבו שאין זה חטא"] - רלב"ג, ויקרא, פרשת צו (במהד' מוסד הרב קוק, עמ' קד, דף לפני התועלת הראשונה) (הערת המעתיק: זה קרוב ללשון הרמב"ם, בהל' תשובה פ"ד ה"ד "מעלה על דעתו שאין בכך כלום") הרהורי עבירה קשו מעבירה – רבנו בחיי, דברים כט, יח (ב' פירושים); כד הקמח, ראש השנה (א'); וכן בסוף ערך: טהרת הלב (מפרש כי מדובר אחרי שעבר והרהר כמה וכמה פעמים, וזה כמו דברי רבנו יונה, שערי תשובה שער א, פסקא ה) הרהורי עבירה קשו מעבירה – עיקרים ח"ד כח הרהורי עבירה קשו מעבירה – [כלומר שמהרהר בעבירה שעשה בעבר ושמח בה. וזה קשה יותר כי ההרהור הוא ברוחני, ועבירה עצמה היא רק בגשמי] – רמ"ע מפאנו, מאמר עולם קטן, פרק ב; מאמר הנפש, פרק ז הרהורי עבירה קשו מעבירה – [אמנם אי אפשר לעשות עבירה בלי להרהר קודם, אבל כאן לא מדובר לענין מיתה או מלקות, אלא לענין שהו דבק בתיעוב ובזנות יותר מגופו של מעשה, וכמו שהגמרא הביאה מריח הבשר המזיק יותר מאכילתו. כי המחשבה היא שכלית, והיא קשה] – מהר"ל, נתיב ב' פרישות, פרק ב' 114-115 הרהורי עבירה קשו מעבירה – [מי שנתכוין להעלות בידו בשר חזיר והעלה בשר כשר, ג"כ צריך סליחה וכפרה אע"פ שבפועל לא חטא (נזיר כג:)] – מהרש"א הרהורי עבירה קשו מעבירה – של"ה דף נז: (מאמר ט) הרהורי עבירה קשו מעבירה – י' מאמרות, עולם קטן, סוף פרק ב' הרהורי עבירה קשו מעבירה – [העובר עבירה בלי מחשבה קודמת לה, כאילו בא לו המעשה במקרה, מקילים לו בעונשו. מה שאין כן מי שחוטא מתוך מחשבה תחילה] - בינה לעתים, דרוש ו, עת משפט, דרוש ג' ליום ב' של ר"ה (דף מח, ד"ה הפליג) הרהורי עבירה קשו מעבירה – בן יהוידע הרהורי עבירה קשו מעבירה – משך חכמה (בראשית יח, כח) הרהורי עבירה קשו מעבירה – [עונש הגנב שמשלם כפל, אבל הגזלן משלם רק קרן. כי הגנב מפחד מבני אדם יותר ממה שירא מהקב"ה ועושה עין של מעלה כאילו אינו רואה, מה שאין כן הגזלן (בבא קמא עט ע"ב). כן החוטא בהרהור קובע שהקב"ה אינו יודע מחשבותיו של האדם (ויש בזה שמץ כפירה) וזה גרוע מן החוטא בפועל. וכן החוטא בפועל אין המצב נוח לזה כל הזמן. מה שאין כן במחשבה אפשר לעסוק בזה תמיד] – אות אמת, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי" הרהורי עבירה קשו מעבירה – מאור ישראל שילהי קייטא קשא מקייטיא – מיגמר בעתיקא קשיא מחדתא – למה נמשלה אסתר לאילה? - אילה זו - אור חדש 52 (הקדמה) מפוצלות – [כוונתם שבכל יום מתחדש ומתפצל] – רש"י ומהרש"א מפוצלות - עץ יוסף אסתר כמו שחר, סוף כל הלילה – [צ"ע הנסים הם דומים ליום, והיה צ"ל סוף היום. והיישוב לזה] – מהרש"א אסתר כמו שחר, סוף כל הלילה – [צ"ע הנסים הם דומים ליום, והיה צ"ל סוף היום. והיישוב לזה כי "לילה" הוא כינוי לעת צרה שהקב"ה עושה לנו נסים גלוים. ומתוך מה שמעידים אנו עליהם, מכירים אנו אח"כ בישועות שהם בעטיפה של טבע, שהם השגחה פרטית של ה' בנסים נסתרים, גם משך "כל היום" שהעולם עת שהעולם נוהג בטבעו] – מכתב סופר, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי" אסתר כמו שחר, סוף כל הלילה - יערות דבש (ח"א עמ' נב-נה, דרש ג' וכן ח"ב עמ' לה דרש ב') סוף כל הנסים - פרי צדיק (א' שבת 38 ז'); רסיסי לילה, מז; שיחת מלאכי השרת 69 סוף כל הנסים - ר"י הוטנר, פחד יצחק, פורים, סוף ענין ל"ד לא ניתנה ליכתב - בינה לעתים, עת בית ה', דרוש ב' לחנוכה (קמו) אסתר, סוף כל הנסים – [נס אחרון הוא גאולה מקליפת אדום, ועמלק הוא מצאצאיו. וכאשר מקיימים בכל שנה מצוות הפורים, מועילים לקראת גאולתנו האחרונה] – בן יהוידע חנוכה לא ניתנה ליכתב – [כל הכתובים ניתנו ברוח הקודש, וכל מה שבעים פנים שדורשים חז"ל בהם אמת. אבל בעת כתיבת מעשה החשמונאים לא היו אצלנו בעלי רוח הקודש, ולכן אי אפשר לכתוב ולדרוש נוספות] - בן יהוידע דף לג מערכה גדולה קודמת למערכה שניה - רבנו בחיי (דברים י, יד) דף לה כהן עשתה לו אמו כתונת – [צ"ע מדוע לא ניסחו בקצרה "כהן שעשה כתונת"? אלא כיון שהגולים מפני שהרגו נפש בשגגה מתפללים על כהן גדול שימות (מכות יא.) והכתונת מכפרת על שפיכת דמים (זבחים פח:), לכן הזדרזו האימהות ביותר] - בן יהוידע עני עשיר ורשע באים לדין - נתיב א' 19 (תורה, ד); דרך חיים 178 (פ"ד, קבלו דעתי) ולא הניחו שומר בית המדרש להכנס – [אפשר כי היו לוקחים כסף מהנכנסים כדי לשלם ההוצאות עבור מאור וכן תנור לחימום בית המדרש] – בן יהוידע, ד"ה אותו היום ערב שבת היה הלל הזקן, בכל יום ויום היה עושה ומשתכר – [כי כל תורה שאין עמה מלאכה, אין סופה להתקיים] – מהרש"א היה נותן לשומר בית המדרש – [מפני מה היה שומר? י"א להציל מהסכנה, כי בית המדרש היה בשדות. וי"א לשמור שלא יכנס לשם מי שאין תוכו כברו] – מהרש"א אותו היום ערב שבת היה – [נראה כי גם בלילי שבתות היו באים לבית המדרש כדי ללמוד בצוותא, ומי שהיה מוטל עליו לקיים עונה חזר לביתו. אבל שמעיה ואבליון משום איזו סיבה לא שבו לביתם ונשארו בבית המדרש כל הלילה. והלל ששכב על הגג, נשאר שם עד בקר, שומע דבורי תורה] – בן יהוידע (תוספת של המלקט: ואפשר שמכאן ראיה לדעת הר"ן (כתובות סב, על דפי הרי" דף כו) כי עונת ת"ח אינה דוקא בליל שבת, אלא לפי מה שמזדמן בלימודו. כי לפעמים מתחדש לו דבר וטורח בלימודו ומקיים מצות עונה בלילה אחרת) וירד עליו שלג מן השמים – [בשביל מה להוסיף המלים "מן השמים"? אלא לומר בהשגחה, וכדי לנסותו. ובזה מיושבת שאלה כיצד היה מותר להלל לסכן עצמו בקור גדול כזה? והרי המוסר עצמו למות על דברי תורה אין אומרים הלכה משמו (בבא קמא סא.). אלא בזמן שעלה על הגג לא היה קור גדול. והוא לא הרגיש, כמו מעשה רבא שישב על אצבעו (שבת פח.)] – בן יהוידע ראוי זה לחלל עליו את השבת – [הקשה "פתח עינים" מה חידוש בזה? והרי זהו דין תורה על כל יהודי הנמצא בסכנה? והישוב לזה] - בן יהוידע ר"א בן חרסום, הניח לו אביו אלף עיירות – [מדוע להזכיר אביו? די לומר "שהיו לו". אלא שלא תאמר הוא עצמו טרח והשיג לעושרו] – בן יהוידע ר"א בן חרסום, אלף עיירות - תוספת ברכה, דברים ז, ט לשכב אצלה להיות עמה – [דרשו זאת מהמלים "להיות עמה", שהן כמיותרות אלא ללמד שיהיה עמה בגיהנם] – מהרש"א על סוטה ג ע"ב ד"ה קשורה בו ככלב. מהרש"א על ע"ז ה' ע"א ד"ה עושה מצוה הלל מחייב את העניים – מהר"ל, דרשה על התורה 21 הלל מחייב את העניים – [צ"ע סדר הדברים, כי יוסף חי בזמן מוקדם להלל. והיישוב לזה] - בן יהוידע דף לו עויתי פשעתי חטאתי – [חילוקי מדריגות] – רמ"ע מפאנו, י' מאמרות, חקור דין, חלק חמישי, פרק ד עויתי פשעתי חטאתי – [לפי ר' מאיר, הקדים להתוודות על עון במזיד שהוא שכיח, ודחה לאח"כ וידוי על פשע להכעיס, שהוא פחות שכיח. וענין חטא בשוגג דחה לבסוף, כי החוטא אינו מכיר ואינו יודע עד כמה קלקל בזה] – מהרש"א עויתי פשעתי חטאתי - אגדת אליהו, ירוש' יומא פ"ג פסקא ה' עויתי פשעתי חטאתי - הנצי"ב, שמות לד, ז,; וכן "מרומי שדה" עויתי פשעתי חטאתי - תוספת ברכה, שמות לד, ז עויתי פשעתי חטאתי – [איך ר' מאיר מתרץ להקדים מזיד לפני שוגג? אלא עבירה גוררת עבירה. אחרי שהעוה במזיד, נמשך לו לשגוג בדברים נוספים] - בן יהוידע (נ"ל המלקט: בזה יובן סדר המלים בפסוק: "כרוב רחמיך מחה פשעי, הרב כבסני מעווני ומחטאתי טהרני" (תהלים נא, ג-ד) כי התחיל בפשיעה. ומפני רעה זו נכשל אח"כ בעון של מזיד. ומפני ההרגל נמשך לו גם אח"כ חטא בשוגג) העוינו והרשענו – [אפשר כי "והרשענו" היא דרגת ביניים בין מזיד למרד] – מהרש"א דף לז כי שם ה' אקרא הבו גודל - מכאן המנהג לומר "ברוך הוא וברוך שמו" (שו"ת רא"ש כלל ד קטע יט) כי שם ה' אקרא הבו גודל – [היכן נרמז בפסוק זה שיש לומר "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד"] – בן יהוידע, ד"ה בשעה שאני מזכיר שמו הילני מלכה עשתה נברשת - עיון יעקב ניקנור – עייל להלן דף לח לימין רבו הרי זה בור - מאירי (כדי שימינו של התלמיד יהא מזומן לשרת בה את רבו. וה"ה בשלישיה) לימין רבו הרי זה בור – הבונה (פי' על עין יעקב) דף לח ניקנור - אגדת אליהו, ירוש' יומא פ"ג פסקא ט' ניקנור – [הוא לא התכוון שממש ישליכוהו לים] - מראית העין ניקנור, והיה מצטער על חברתה – [ולמה לא נצטער מיד מאז שזרקו את העמוד הראשון? אלא אז התנחם במה שהוא אנוס. אבל אחרי שחיבק את העמוד השני וטען "הטילוני עמה", והועילה מסירת נפשו, הצטער שלא נהג כך גם בראשונה] - בן יהוידע, ד"ה והיה מצטער ניקנור - [מדוע אין כאן איסור מאבד עצמו לדעת] - בן יהוידע, ד"ה אמנם עדיין תקשי באמת ניקנור - [מדוע אין כאן איסור מאבד עצמו לדעת? ועוד אמרו חז"ל במשנה שמזכירים אותו לשבח. וגם במקדש לא החליפו עמודיו בעמודים המשובחים יותר, של זהב] – נ"ל המלקט שהמאבד עצמו לדעת מחמת רוב צער על חילול השם, מותר. ניקנור הצטער שדבר המיועד לבית המקדש ישליכו לאיבוד. והוא דומה למסירת נפש של עזרא (עזרא ח, כא-כב) עיין בביאורים (בספרנו "אוצרות האגדה", יומא לח) ניקנור - משך חכמה (שמות כז, יא) אל תקרי ברותים אלא ברית ים - קורא באמת, יומא, פסקא א' אל תקרי ברותים אלא ברית ים - תורה תמימה, שיר השירים א, יז ס"ק רט; מקור ברוך (ח"א דף 519, דרשו חז"ל כי היה צ"ל ברושים) כל השערים היו דלתותיו מחופות זהב – [כל שער ושער בהר הבית שימש כניסה לחכמה אחרת. והדלתות שבו שימש למניעת ההשגה. והיו מחופות זהב ללמד שהשאיפה לעושר היא מניעה גדולה להשגת החכמה] - רמ"א, תורת העולה ח"א סוף פ"ז בית גרמו וכו' - אגדת אליהו, ירושלמי יומא פ"ג פסקא י' לא רצו ללמד על לחם הפנים – [הם התכוונו לפרסם כי כל פעל ה' למענהו] - בן יהוידע, ד"ה כפלו להם שכרם ובאו לא רצו ללמד על מעשה הקטורת – היה יודע פרק בשיר ולא רצה ללמד – לא רצה ללמד על מעשה הכתב – עיין להלן לח ע"ב ד"ה שהיה נוטל ד' קולמוסין בין אצבעותיו שלחו אומנים מאלכסנדריא – [צ"ע הרי היה נס "לשון לחם חם ביום הלקחו" (שמו"א כא, ז) וכדברי חז"ל חגיגה (כו:) שלא יהיה מתעפש? אלא אין סומכים על הנס ועשו כמה שאפשר בדרך הטבע] – מהרש"א ד"ה מתעפשת שלחו אומנים מאלכסנדריא - דברי שאול (ד"ה בית חוניו) שהללו מסיקין מבחוץ ואופין מבחוץ וכו' הללו פיתן מתעפשת – [ביאור הענין] – בן יהוידע מעשה הקטורת – אבותיך שבקשו להרבות כבודן – [בקשו כסף רב כדי להתעשר, ומיעטו בכבוד המקום שנשאר פחות כסף למקדש. עכשיו שחרב הבית, כבוד המקום במקומו מונח כי מלוא כל הארץ כבודו, וכבודם נתמעט] – מהרש"א דף לח ע"ב בשמך יקראוך - גר"א (משלי יח, יא) בשמך יקראוך – [כתב אריז"ל (סוף שער מאמרי רז"ל) כי השם בו ההורים קוראים לתינוק שלהם אינו במקרה, אלא הקב"ה משים בפיהם השם הראוי לתינוק ההוא. ולכן ר' מאיר דרש בשם (יומא פג:) מה ענינו של אותו האדם. ולכן אמר כאן "בשמך יקראוך"] - בן יהוידע אין אדם נוגע במוכן לחברו - [ה' חילק פרנסה לכל אחד ואחד לפי הראוי לו, ואין שני בני אדם מתפרנסים מדבר אחד] – מהר"ל, נתיבות עולם, ח"ב 142 נתיב הצדק פרק ג. ע"ע דרשה לשבת הגדול 209 אין אדם נוגע במוכן לחברו – מסילת ישרים, סוף פרק כא אין אדם נוגע במוכן לחברו - גר"א על משלי יח, יט אין מלכות נוגעת בחברתה - [ה' חילק פרנסה לכל אחד ואחד, ואין שני בני אדם מתפרנסים מדבר אחד. והוא הדין בסדר הציבורי] – מהר"ל, נתיבות עולם, ח"ב 142 נתיב הצדק פרק ג [הוגרס בן לוי ידע פרק בשיר] כשהוא נותן קולו בנעימה מכניס גודלו לתוך פיו ומניח אצבעו בין הנימין עד שהיו אחיו הכהנים נזקרים בבת ראש לאחוריהם – [כאשר האדם רוצה להשמיע קול רם, הוא משליך ראשו לאחוריו כדי שהקול יצא מגרונו בהרחבה. אחיו הכהנים בקשו להתדמות אליו ולכן גם הם נזרקו ראשיהם אחורה] – מהרש"א בן קמצר - גליון מהר"ץ חיות מעשה הכתב – [פירוש הענין על ד' אותיות של ידו"ד, ללמד על אחדות ופשטות השם הקדוש] - ר"י אברבנאל על שמות לד (דף שלח) מעשה הכתב – גליון מהר"ץ חיות שהיה נוטל ד' קולמוסין בין אצבעותיו - [ביאור טכני כיצד אפשר להרכיב קולמוס בעל כמה פרקים הכותב ד' אותיות בבת אחת] - בן יהוידע שהיה נוטל ד' קולמוסין בין אצבעותיו – [ביאור מה התועלת בכתיבה כזאת] – ילקוט הגרשוני; ישמח משה, דבריהם מובאים ב"לקוטי בתר לקוטי" זכר צדיק לברכה - ספר חסידים, מהד' מוסד הרב קוק, פסקאות תשמ"ה, תתק"פ ובהערות "מקור חסד" שם זכר צדיק לברכה - פתח עינים זכר צדיק לברכה - מקור ברוך (הרב ברוך עפשטיין) ח"ג, כה זכר צדיק לברכה, ושם רשעים ירקב – [אצל הצדיק יש מצוה לברכם, כדי שהבריות יכבדו מעשיהם וילמדו לעשות כמעשיהם (וכפי הדרכת רמב"ם בפירוש המשנה (אבות, סוף פרק א, חמשה חלקי הדיבור) שיש לשבח את הצדיקים ולגנות את הרשעים). אבל אצל הרשע אין לקללם, וכהדרכת ברוריה (ברכות י.) ולכן הפסוק כאן אינו אומר "קללה" אלא "ירקב", יחזרו בתשובה ושמם הרע ייעלם מהעולם] – מהרש"א (הערת המעתיק: פירוש זה אינו כדברי רש"י להלן ד"ה מברכתן של צדיקים. וגם איננו לפי דברינו על מעשה ברוריה (ברכות י.) שם רשעים ירקב, רקביבות תעלה בשמותן, דלא מסקינן בשמייהו – [לא יקרא לבנו שם אדם רשע] – רש"י ושם רשעים ירקב, רקביבות תעלה בשמותן, דלא מסקינן בשמייהו – [דרשו כך מפני המלה המיותר "שם". כי כיון שהפסוק מתחיל "זכר צדיק לברכה" היה יכול לסיים "ושל רשעים ירקב" והיה מוסב על מלת "זכר" שבתחילת הפסוק] – מהרש"א ושם רשעים ירקב – [כתוב "ירקב" ולא אמר יקולל, כמקביל ל"ברכה" של צדיק] - פרי צדיק (ח"ב עמ' 246 סוף ביאורו למשלי) רקביבות תעלה בשמם - אור החיים (במדבר כה, יד) רקביבות תעלה בשמם - פתח עינים דואג בן יוסף, אמו מודדתו בטפחים – [מדוע לא הביאו חז"ל מהפסוק בתורה "ואכלת פרי בטנך בשר בניך ובנותיך" (דברים כח, נג)] – מהרש"א אם תאכלנה נשים פרים - תורה תמימה, איכה ב, כ (ס"ק עד) "אם יהרג במקדש אדני כהן ונביא" (איכה ב, כ) – ]ושאמר (רש"י על סנהדרין ז.) שעל עון זה דלא הויא להו תקנתא לעולם. לפי שהתורה ניתנה לנו לשמוע לחכמי תורה, והם כהן ונביא. וענש הכתוב מיתה מי אשר לא ישמע אליהם כמ"ש בזקן ממרא 'ובאת אל הכהנים וגו' והאיש אשר יעשה בזדון לבלתי שמוע אל הכהן וגו' ומת האיש ההוא' (דברים יז, ט). ובנביא אמר 'נביא אקים להם וגו' והיה האיש אשר לא ישמע וגו' אנכי אדרוש מעמו' (דברים יח, יח-יט). והנה זכריהו שהיה כהן ונביא, שמשני צדדים אלו היה להם לשמוע לו שלא לעבוד ע"ז. והם לא די להם שלא שמעו לו אבל הרגוהו במקום המקדש. עון כזה אי אפשר להתכפר בתשובה משא"כ מעשה העגל שנתכפר להם בתשובה כדקאמר מוטב דליעבדו עגל"] – מהרש"א על סנהדרין ז ע"א צדיק דר בין ב' רשעים - נתיב ב' 138 (צדק, ב) צדיק מעצמו, רשע מחברו - נתיב ב' 137 (צדק, ב) צדיק מעצמו, ורשע מחברו – [דרשו כך מפני "צדיק" בלשון יחיד, "ורשעים" בלשון רבים. ופירושו שהצדיק אינו זקוק לאחרים לתומכו במעשיו הטובים, כי הוא מעצמו מתחזק. אבל אצל רשע, אפילו אם הוא עצמו אינו כך, אם יתחבר לרשעים יעשה גם הוא כמעשיהם] – מהרש"א צדיק מעצמו, רשע מחברו – [כלומר מי שהוא צדיק וגם גרם לאחרים להיות צדיקים, אבל אח"כ התקלקל ועזב צדקותו, לא תעמוד לו זכות מה שהצדיק לאחרים. אבל רשע שהרשיע לאחרים וגרם להם לקלקל מעשיהם, אפילו יעזוב רשעותו, עדיין יענש על מה שגרם לאחרים] – איי הים צדיק מעצמו, רשע מחברו – [יש ב' אופנים לקבוע שהאדם הוא צדיק. או שהוא רק נחשב כך מול בני דורו שהם גרועים ממנו, או שנחשב "צדיק" אפילו בפני עצמו בלי להשוותו לאחרים. לכן אמר "זכר צדיק לברכה" בלשון יחיד כי מברכים רק את הסוג שני. וכן יש ב' סוגי רשע, מי שנחשב לרשע גם מול רשעים אחרים, ומי שנחשב רשע גם בלי להחשיבו מול אחרים. מקללים רק את הסוג הראשון, "שם רשעים" לשון רבים] – עיון מנחם, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי" צדיק מעצמו, רשע מחברו – [פירושו שהצדיק חי ע"פ שכל תורני שלו כפי שזיכהו ה', ומבלי השפעת נלוזות מאחרים. אבל הרשעים תמיד מושפעים מלחצי דעת קהל חבריהם] – מו"ר הרב שמואל דביר מברכתן של צדיקים, אתה למד קללה של רשעים – [בא זה ולימד על זה, שמעשיהם הפוכים זה מזה] – מהרש"א מברכתן של צדיקים - אמת ליעקב מברכתן של צדיקים אתה למד קללה לרשעים – [כשם שהצדיקים משפיעים על בניהם, כך גם הרשעים משפיעים על בניהם לעשות רע] - בן יהוידע מקללתם של רשעים - תורה תמימה, בראשית יג, יד (ס"ק טז); בראשית יח, יט (ס"ק מא) בשביל צדיק אחד העולם עומד - נתיב ב' 136 (צדק, א) בשביל צדיק אחד העולם עומד – [דרשו מהפסוק "אמרו צדיק כי טוב, כי פרי מעלליהם יאכלו" (ישעיה ג, י) פתח בלשון יחיד וסיים בלשון רבים. כי כל שאר מעשי כל הבריות בעולם, הם לזכותו. כי גרם להם להתקיים] – מהרש"א ר' חייא בר אבא בשם ר' יוחנן אומר אפילו בשביל צדיק אחד העולם מתקיים, שנאמר "וצדיק יסוד עולם" (משלי י, כה), ור' חייא דידיה אומר "רגלי חסידיו ישמור" (שמו"א ב, ט) – [צ"ע משום מה הביא פסוק אחר? אלא הראשון הוא משום מה נברא העולם, והשני כיצד ממשיך העולם להתקיים. וזה דומה לב' המשניות באבות א' על ג' דברים העולם עומד, על ג' דברים העולם מתקיים] – תאוה לעינים כל המשכח דבר "מתלמודו" – [אבל בפרקי אבות פרק ג' אמרו "השוכח דבר ממשנתו" גי שם מדובר במה ששמע מרבו. וכאן מדובר ממה שחידש בפלפולו. וטעם העונש "גורם גלות לבניו" ששם לא יהיה להם שם צלילות הדעת בלימודם (כלומר כמו שהוא מיעט בקיום תורתו, ייענש במיעוט תורת בניו. ונ"ל המלקט: כי חידושי האדם הם ילדי רוחו, כמו שכתבו בשם אריז"ל לקיים פרו ורבו בלימודיו. כך ייענש בילדיו החומריים)] – מהרש"א כל המשכח דבר "מתלמודו" - נצי"ב דברים ד' הרח"ד; מרומי שדה אין צדיק נפטר עד שנולד צדיק אחר – [כי הצדיק עושה צדק, והוא דבר בעל קיום. ולכן אף שנפטר מן העולם, חייב להיות שיהיה ממשיך דרך אחריו, שהצדק שהתחיל בו יהיה לו קיום] - נתיב ב' 137 (צדק, א) אין צדיק נפטר מן העולם עד שנולד צדיק אחר שנאמר וזרח השמש ובא השמש – [דלפי פשוטו לא הוה ליה למכתב רק חד שמש. או 'וזרח ובא השמש' או 'וזרח השמש ובא אל מקומו'. ועל כן דרשוהו דשמש דקרא רמז על שני אורות זורחות של הצדיקים קאיירי. דעד שלא כבתה שמשו של צדיק זה, זרחה שמשו של צדיק אחר. ומסיים ביה ואל מקומו של צדיק המת שואף וזורח צדיק השני] - מהרש"א על קידושין עב ע"ב ד"ה אין צדיק נפטר צדיק יסוד עולם, רגלי חסידיו ישמור – [פסוק ראשון הוא ללמד שהטוב בא לעולם מפני הצדיק, ופסוק שני שהוא שומר את העולם מפורענות] - בן יהוידע, ד"ה ר' חייא בר אבא וכו' רגלי חסידיו ישמור רגלי חסידיו ישמור - מרומי שדה ורשעים בחושך ידמו- נצי"ב, העמק דבר על דברים לא, ו רוב שנותיו בלי חטא - נתיב ב' 139 כיון שיצאו רוב שנותיו של אדם, דכתיב "רגלי חסידיו ישמור" (שמו"א ב, ט) – [דרשו מלת "רגלי" מלשון "הרגל" (ה' מנוקדת סגול) - מהרש"א רוב שנותיו בלי חטא - הנצי"ב, דברים לא, ו, מרומי שדה אם ללצים - מהרש"א על מנחות כט ע"ב בא לטהר, מסייעין לו – [רק אחרי שהאדם עושה פעולה, מסייע לו הקב"ה] - אגדות א' 47-48 לטמא, פותחין לו - רבנו בחיי (דברים ד, טו וכן כט, יח) לטמא, פותחין לו – [שהוא כמו נוקש בדלת שיפתחו לו] - אגדות א' 47; - [אין הקב"ה מטעה לשום בריה. "פותחים לו" ולא "מסייעים לו"] - גור אריה, במדבר כב, ט (מהד' מכון ירושלים, פסקא יח) בא לטמא פותחין לו, בא לטהר מסייעין לו – [ההבדל בין הלשונות, כי מי שכבר חטא אי אפשר לו לשוב ולטהר נפשו אא"כ ירחיק עצמו הרחקה גדולה מן החטא, ולזה צריך סיוע. אבל לטמא עצמו יעשה בקל, ודי בפתיחת שער בלבד] – מהרש"א, מנחות כט ע"ב ד"ה העוה"ז דומה לאכסדרה בא לטמא, פותחין לו – [כאשר מתחיל אדם לחטוא ולטמא נשמתו, פותחים לו שתצא בחינת נשמה שבו שלא יטמאינה, ושתשאר לו רק נפש ורוח] - סידור ר"י עמדין דף 437 (מעמדות, ליום ראשון), מהד' אשכול, ח"ב עמ' תרנג בא לטמא, פותחין לו – ר' צדוק, צדקת הצדיק, רסד דף לט עבירה מטמטמת, אל תקרי ונטמאתם אלא ונטמתם – [העושה עבירה הוא נוטה אחרי החומרי, ולכן הלב נעשה חומרי לגמרי] – נתיבות עולם, ח"ב 140 נתיב הצדק סוף פרק ב עבירה מטמטמת, אל תקרי ונטמאתם אלא ונטמתם – [כי בחילופי אותיות דטלנ"ת אות ט' כמו אות ת'] – מהרש"א עבירה מטמטמת, אל תקרי ונטמאתם אלא ונטמתם – [חז"ל דרשו כאן "אל תקרי" כי המלה מוכפלת "ולא תטמאו בהם נטמאתם בם" (ויקרא יא, מג)] – עולת תמיד, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי" עבירה מטמטמת, אל תקרי ונטמאתם אלא ונטמתם – [מדוע חסרה אות א' רק בפעם השניה שהוזכרה "טומאה"? כי בפעם הראשונה מרגיש אותו החוטא קצת נקיפת לב. אבל כשמתרגל לחטוא וכבר אינו מרגיש, הרי שלבו מטומטם] – עיני יצחק, מובא ב"ליקוטי בתר לקוטי" עבירה מטמטמת, אל תקרי ונטמאתם אלא ונטמתם - קורא באמת, יומא, פסקא ב' אדם מטמא עצמו מעט – מהר"ל, נתיב ב' 140 (צדק, ב); תפארת ישראל, 28 (ח) אדם מטמא עצמו מעט, מטמאים אותו הרבה – [כלומר בתחילה הוא חוטא בחטאים קלים, אח"כ מטמאים אותו בחטאים חמורים] – עיני יצחק אדם מטמא עצמו מעט, מטמא עצמו מלמטה, מטמאין אותו מלמעלה, מטמא עצמו בעוה"ז מטמאין אותו לעוה"ב – [יש כאן ג' תחנות. התחיל במעט ומרבים עליו, ואם עוד ממשיך מעמידים אותו מצד הסט"א למעלה; ואם עוד ממשיך, יהיה לו כך לנצח] – מהרש"א אדם מטמא עצמו מעט – [צ"ע מדוע לא יענושוהו לפי המדה ושיעור שחטא? למה להוסיף לו? אלא כיון שהעולם שקול, והיטה כל העולם לחובה, מוסיפים לו עונש על מה שגרם לשאר העולם] - בן יהוידע מטמא עצמו מלמטה, מטמאין אותו מלמעלה - בן יהוידע מקדש עצמו מעט, מקדשין הרבה - פרי צדיק (ח"ג עמ' 143 קדושים א', עשר מדרגות) מקדש עצמו מעט, מקדשין הרבה - משך חכמה (ויקרא כ, ז) מקדש עצמו מלמטה, מקדשים אותו מלמעלה – [בתחילה האדם מקדש את עצמו בדברים שבהם הוא דומה לבהמה, באכילה ושתיה ובמעשה זיווג (כמו שאמרו בחגיגה טז.), מקדשים אותו מלמעלה בדברים שהוא דומה למלאכי השרת, בדעת וכיו"ב (כמו שאמרו בחגיגה טז.)] – באר מים חיים, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי" מקדש עצמו מלמטה – ר' צדוק, ישראל קדושים 107, 111 ואומר "לה' חטאת". אמר ר' ישמעאל לא היה צריך לומר "חטאת" אלא לה' [וממילא ידעו שמדובר בקרבן שעיר חטאת של יום הכפורים] – [הטעם שר' ישמעאל דקדק בכך, כי בדרך כלל אין לומר "לה' עולה" או "לה' חטאת" פן יהיה תוהא ומתחרט ותהיה הזכרת שם שמים לבטלה (נדרים י ע"ב והמאירי שם). לכן תמוה שכאן מקדימים מלה "להשם" לפני מלת חטאת? אלא כי כאן ידעו שאין חרטה. הוסיף ר' ישמעאל שכמו כן אין צורך לומר מלת "חטאת"] – פתח עינים כשמת שמעון הצדיק נמנעו מלברך בשם – מורה נבוכים, ח"א פס"ב הצנועים מושכים את ידיהם - אגדת אליהו, ירושלמי, יומא פרק ששי הצנועים מושכים את ידיהם – [ולמה לא קראו להם "חסידים" או "כשרים והגונים"? אלא הם משכו ידיהם בצניעות, מפני חשש שמא יחשבו הרואים שהם מבזים את לחם הקודש ונמנעים מאכילתו] – בניהו והיו קורין לו בן חמצן – [הוא היה חוטף מחמצנים אחרים כמותו, ואחרים חטפו רק חלקם של הצנועים שמשכו ידיהם] – מהרש"א והיו קורין לו בן חמצן – [ולמה לא קראו לו "חמצן"?] - בניהו אותה שנה שמת בה שמעון הצדיק וכו' (כל הסוגיא על בניו) – עיין מנחות קט ע"ב, ומהרש"א שם בני מלכים בקרונות של זהב – [אלו לא נלחמו, ולכן לא מתו במגיפה. אבל כשבקשו להתגייר, נמנע חזקיה מלקבלם כי שמא אין כוונתם לשמים. אבל קבלם בתור גר תושב] - בניהו למה נקרא שמו של בית המקדש "לבנון"? – [כמו שההר הוא נבדל בגבהותו ורוממותו משאר הארץ, כך ירושלים ניכר רוממותו בין שאר ישוב הארץ. ובית המקדש דומה ללבנון, שהוא מקום על הר הוציא פירות, והם נבדלים מן הארץ לגמרי; כן בית המקדש נבדל, עד שהיה קודש קדשים שהוא נבדל מהחומרי ובזה מלבין עונותיהם] – גור אריה, דברים ג, כה (מהד' מכון ירושלים, פסקא יח) "לבנון", מלבין עונותיהם של ישראל – [לובן מסמל דבר שהוא רוחני וטהור] - גבורות השם, 324 (עא); נצח 30 (ה) למה נקרא שמו של בית המקדש "לבנון"? – [דרשו כך מפני המקרא שהביאו כאן "פתח לבנון דלתיך ותאכל אש בארזיך" (זכריה יא, א) כי ליער הלבנון אין שום פתח] – מהרש"א יער, מה יער מלבלב – [ענינו שמן המקדש יוצא כל מיני שפע בעולם. והשפע בא ממדת הדין] - גבורות השם, 325-326 (עא) בשעה שבנה שלמה המקדש נטע בו כל מיני מגדים של זהב כו'. בירושלמי (יומא פ"ג ה"ד) מפרש לה מדכתיב לגבי בית המקדש בספר דברי הימים ב' (ג, ו) "זהב פרוים", זהב שהוא עושה פירות. ונראה לפי זה לאו פירות ממש היה עושה לאכילה אלא פירות של זהב היה עושה. ומאותן פירות של זהב היתה פרנסת כהנים לכל צרכיהן. ולזה לא היו לוקטים אותן פירות אחר גידולן כדרך שאר פירות אלא עד שהיו נושרין מפני שהיו הפירות ממש של זהב ולא ידעו שעת גמר בישולן וגידולן. ומייתי ליה שנאמר "ירעש כלבנון פריו"] - מהרש"א על יומא לט ע"ב ד"ה יודע אני בשעה שנטע שלמה וכו' והיו מוציאין פירות – [יש דוגמתם בעיר טוקיו, יפן] - גליון ר"י עמדין (ליומא דף כ"א) וכבר אמר (כהן גדול) אנא השם ונשמע קולו ביריחו – [היה אומר י' פעמים, כל פעם בהגברת קולו, עד שבעשירי נשמע קולו ביריחו] – מהרש"א נשים שביריחו אינן צריכות "להתבשם" מריח קטורת; כלה שבירושלים אינה צריכה "להתקשט" מריח הקטורת – [למה כאן "להתבשם" וכאן "להתקשט"? אלא הנשים צריכות רק בישום מועט, והכלה צריכה הרבה הנקרא "קישוט". ולכן השיעור המועט הגיע ליריחו, ושיעור גדול (עבור כלה) היה בירושלים, סמוך למקדש] – מהרש"א והרחתי ריח קטורת מבין כתליה – [כי באויר הפנוי כבר נתבטל הריח, אבל הוא עדיין נקלט בין הסדקים שבכתלים] – מהרש"א |