מקורות לפרק

דף סח
עומד מרחוק ורואה את מעשיו – [התקינו שיעמוד מרחוק כדי שלא יראה שמא לא הלבין הלשון שקשרו בשעיר, וענין גדול הוא לא להתעצב ביוה"כ, עיי"ש עוד טעמים] - לחם שמים, מהר"י עמדין למשניות, יומא סוף פ"ו

דף סט

לבש בגדי כהונה ונתעטף בגדי כהונה – [שינוי הלשון "לבש", "נתעטף", כי מעיל הוא בגד שמתעטפים בו, ולא מתלבשים בו כי אין בו בתי זרועות] - רש"ר הירש על שמות כח, לא

לבש בגדי כהונה ונתעטף בגדי כהונה – [מדוע לשון כפולה "לבש", "ונתעטף"] - בן יהוידע

נקבו את הכותים בעקבותיהם – [כי הם עשו מעשה נחש בהלשנה שלהם, וקללת הנחש הוא "הוא ישופך ראש", שיהיו תלוים ברגליהם וראשם מתחבט שוב ושוב בקרקע] - בן יהוידע

אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד שנאמר "ויבא המלך דוד וישב לפני ה'" (שמו"ב ז, יח) – [צ"ע הרי לא היתה עזרה בימיו של דוד?] - מהרש"א על סוטה מ' ע"ב ד"ה אין ישיבה בעזרה

מאי אמור, בייא בייא – [אע"פ שיש ביד האדם בחירה חופשית להתגבר על יצרו, אבל בטענה שלהם מדוע ה' ברא ליצר הרע יש קצת כח שלא יתמוטטו רגליהם לגמרי] - מהרש"א על סנהדרין סד ע"א

כלום יהביתיה אלא לקבולי ביה אגרא - תפארת ישראל, 23 (ו); דרך חיים 276 (פ"ה, לפום צערא)

חותמו של ה' "אמת" – [כי האמת היא רק אחת, וכל סטיה ממנה וכל שינוי הוא שקר. וכמו שה' הוא אחד בלבד, כך האמת היא רק אחת] - נתיב א' 195-196, 200 (אמת, א-ב)

חותמו של ה' אמת - משך חכמה (שמות ג, טז)

נפק כי גוריא מבית קודש קדשים - תורת חיים על סנהדרין דף סד

נפק כי גוריא מבית קודש קדשים – [אריה הוא רמז ליצר הרע של ע"ז, שמפניו נחרב בית המקדש] – מהרש"א

אשתמיט ביניתא ממזייא ורמא קלא – [שיער הוא רמז לרומי, הוא עשו המלא שיער. וחורבן בית שני הוא ההמשך של חורבן בית ראשון, לכן שניהם בחודש אב שמזלו אריה. "רמא קלא" כי עשו גם הוא זעק זעקה גדולה וע"י זה זכה למשול על ישראל. וד' מאות פרסי מסמל שלטונו על כל ארץ ישראל] – מהרש"א

אשתמיט ביניתא ממזייא ורמא קלא – יערות דבש (ח"א עמ' קלה דרוש ו)

אשתמיט ביניתא ממזייא ורמא קלא – גר"א, סדר עולם, פרק ל

רמא קלא ואזל ת' פרסה – [לא השמיע קול מוחשי, אלא הרגישו האנשים כאילו שמעו קול מן שמים] - בן יהוידע, סוף ד"ה מאי אמור

אמר להו נביא, שדיוהו בדודא דאברא – [יש לפרש שעשו פעולה אנושית בעולמנו, לשם דמיון שיעשו כך גם בעולמות מעלה] - בניהו

אבן העופרת אל פיה - המלבי"ם על זכריה ה, ח

נקטליה? כליא עלמא -

פלגא ברקיע לא יהבי - הנצי"ב, שמות ח, ט

כחלינהו לעיניה, ואהני דלא מיגרי בקריבתיה - יערות דבש (ח"ב עמ' קנה דרש ט')

ויזעקו בקול גדול, שגדלו בשם המפורש -

האל הגדול הגיבור והנורא – [מניין לחז"ל לדרוש כך?] – מהרש"א ד"ה גדול, שגדלו

למה נקרא שמן אנשי כנסת הגדולה? שהחזירו עטרה ליושנה - עיקרים ח"ב כב

למה נקרא שמן אנשי כנסת הגדולה? שהחזירו עטרה ליושנה – [צ"ע כיון שלא היה אדם שגרע תואר "הגדול" לא החזירו לה' תואר "גדול" אלא תארים "הגבור והנורא" והיה צ"ל אנשי כנסת הגבורה או הנורא? והישוב לזה] – עיון יעקב

החזירו עטרה ליושנה - אגדת אליהו, ירושלמי ברכות פ"ז פסקא ב'

החזירו עטרה ליושנה – [צ"ע מדוע לא נקראו "אנשי כנסת הגבורה" או "הנוראה" כי דוקא תקנו העדר כבוד בשני תוארים הללו? והיישוב לזה] - בן יהוידע

האל הגדול הגיבור והנורא – [על תואר "הגדול" אף אחד מהם לא הפחית, כי מתוך הבריאה רואים אנו גדולתו. אלא ירמיה התחיל במניעת אמירת "הנורא" כי ראה מקרקרים בהיכלו; דניאל מנע אמירת "הגיבור" כי ראה התגברות שלטון הגוים על ישראל] – מהרש"א ד"ה אתא דניאל

האל הגדול הגיבור והנורא - בית אלהים (תפלה, יב)

אדרבה זו היא גבורתו, שכובש את כעסו ונותן ארך אפים לרשעים –

אלו הם נוראותיו; אומה אחת היאך יכולה להתקיים בין שבעים אומות? – [כמאמרם "כבשה אחת בין שבעים זאבים" (תנחומא, תולדות, ה)] - מהרש"א, סוף ד"ה גדול שגדלו

מתוך שאמתי הוא לא כזבו בו – [כי כל שאינו ניכר לאדם בשכלו, אלא אומר מתוך האמונה, אין לשבחו בלשון נוכח] - הנצי"ב, העמק דבר, שמות ג, טו בהרחב דבר; שמות טו, יא

מתוך שאמתי הוא לא כזבו בו – [התוארים של ה' הם רק מצד פעולותיו, ואם זה חסר בפועל מול עינינו אי אפשר לכנותו כך. אבל מעולם לא מכוונים לעצמיותו שהוא בלתי משתנה] - אמת ליעקב

דף ע

ומברך עליה שמונה ברכות – [כי התורה נאמרה בתמניא אפי (תהלים פרק קיט) בשינוי ח' נקודותיה, בשמונה לשונות במזמור הנ"ל (תורות, חוקים, משפטים, מצוות, עדות, אמרות, פקודים, דברים)] – מהרש"א

דף עא

מחיה חיים, עשינו שליחותו – [כיון שהרגנו את השעיר החי, זכינו להביא פדיון כדי שבני ישראל יחיו, וזהו "מחיה חיים"] – מהרש"א

מחיה חיים, עשינו שליחותו – [רשעים נקראו מתים (ברכות יח:) וביום כפורים שה' סולח לישראל עונותיו, הרי ה' החיה את החיים] - בן יהוידע

כי מיפטרי רבנן מהדדי אמרי הכי: מחיה חיים יתן לך חיים ארוכים, טובים ומתוקנים – [ג' לשונות הם מול כמות ואיכות, ואח"כ אם קלקל במדותיו מעשיו עד עכשיו, יזכה גם לתקן מה שעיוות] – נ"ל המלקט (ועיין ביאור מהרש"א: "שיהיו מתוקנים מהיום ואילך")

ארצות החיים, זה מקום שווקים – [כי שם משיגים לא רק מה שנחוץ לחיי הבריות, אלא גם מה שניתן לשם עונג בלבד] – מהרש"א

בארצות החיים, מקום שווקים – [צ"ע כלום לזה אמר דוד "אתהלך לפני ה'"? אלא כשהאדם צריך להכין בידיו כל צרכיו, בין במאכל ובין במלבושיו, נותרו לו מעט שעות להיות בבית המדרש. אבל במקום שווקים הוא מוצא הכל מן המוכן, וממילא יתמיד יותר בעבודת ה'] - בן יהוידע

שנותיו של אדם המתהפכות מרעה לטובה – [מי שהיה עני בילדותו ונעשה עשיר לעת זקנותו] רש"י

ושנות חיים יוסיפו לך, שנותיו של אדם המתהפכות מרעה לטובה – [חז"ל דרשו מלת "ושנות" לשון שינוי ארחות חייו] – בן יהוידע

אליכם אישים אקרא, ת"ח עושים גבורה – [מה ראו במלת "אישים" שת"ח דומים לנשים? אלא "אישים" מלשון "אישות", וזה כולל גם זכר וגם נקבה. ממילא מדובר על מי שיש בו גם תכונת אשה (שהוא חלש) וגם תכונת זכר (עושה גבורה). וזה דלא כפירוש רש"י] – בן יהוידע

ת"ח עושין גבורה כאנשים – מהר"ל, דרשה על תורה 39; גור אריה, במדבר כג, כד

ת"ח עושין גבורה כאנשים – [אע"פ שמקבלים שפע ממון מהעשירים כנשים, הם המשפיעים מזכותם על העולם כזכרים] - עיני כל חי

ינסך יין לגרונם של ת"ח - נתיב א' 48 (תורה, יא); דרשה על מצוות 57

ינסך יין לגרונם של ת"ח – [למה לת"ח? כי היין גורם לאדם פקחות (הוריות יג:) וגם היין משמח הלב ויוציא סוד (סנהדרין לח.) ויגלה חידושי תורה. וביאור הלשון "ימלא גרונם"] - בניהו

ינסך יין לגרונם של ת"ח - תוספת ברכה, במדבר כח, ז

אם רואה תורה פוסקת מזרעו, מריח מים יפריח – [צ"ע מדוע לא הביאו דרשה זו במסכת פסחים מט ע"א? אלא ודאי אין כוונת חז"ל כאן שאחרי שרואה אדם כי בניו אינם ת"ח שישא אשה נוספת על אשתו הראשונה. אלא כוונתם שישיא לבניו בת ת"ח (במיוחד אלו מהם שרואה שאינם עוסקים בתורה כראוי) ואע"פ שלאשה ההיא אין "תורה" ממש, אבל יש לה "ריח תורה", ומזה יפריח ויחיה הבן] – מהרש"א

אם רואה תורה פוסקת מזרעו - מראית העין

"ילך" וישא בת ת"ח – [ילך, אפילו שצריך לנדוד לעיר אחרת כדי להשיג] - בן יהוידע

דף עא ע"ב

ייתון בני עממיא לשלם – דרך חיים 46 (פ"א, אבטליון אומר)

ייתון בני עממיא לשלם – [דוחה פירושו של הריטב"א שלא נתכוין כהן הגדול לביישם] – מהרש"א

ייתון בני עממיא לשלם - מראית העין

ח' כלים (בגדים) - רמ"ק, תפלה למשה, עמ' שע"ו; שבעה מאורות, ח"א עמ' קטז, מהד' יריד הספרים, ירושלים

דף עב

עצי שטים עומדים - גור אריה, שמות ל, לא

עצי שטים עומדים, שעומדים דרך גדילתם – [כי אם בא המקרא ללמד כפשוטו, כיון שידענו שהועמדו תוך אדנים פשיטא שהיו עומדים] – מהרש"א

עומדים, שעומדים לעולם ולעולמים – [פלא הוא כי טבע העץ להרקב כעבור זמן רב, ולגדל תולעים] – מהרש"א

את בגדי השרד – [שרש מלת "שרד"] – מהרש"א

ג' ארונות, עץ וזהב - אגדת אליהו, ירושלמי יומא פ"ו פסקא ח'

ג' ארונות, עץ וזהב - גור אריה, שמות כה, יא

ג' ארונות, עץ וזהב – [ללמד שיהיה תלמיד חכם תוכו כברו, וגוף האדם דומה לעץ] - מהרש"א

ג' זירים הם – [נגד ג' כתרים של אבות פרק ו', תורה, כהונה ומלכות (ארון, מזבח הזהב, שולחן)] – מהרש"א

תלמוד לומר "בי מלכים ימלוכו" (משלי ח, טו) – [כי בן תורה הוא מולך ושליט על עצמו ויצריו] – נ"ל המלקט, ע"פ דברי הכוזרי, מאמר ג', פסקא ה
תלמוד לומר "בי מלכים ימלוכו" (משלי ח, טו) – [כי הלומד תורה לשמה, תורה "נותנת לו מלכות וממשלה" (אבות, ו) כמפורש בברכות ו ע"ב: "כל אדם שיש בו יראת שמים, דבריו נשמעים", כלומר אחרים ישמעו בקולו] – נ"ל המלקט

זכה נעשית לו זיר, לא זכה זרה ממנו – ["זרה" לשון "זרא" (במדבר יא, כ) שפירושו לחרב] – מהרש"א (עיין תענית ז ע"א "אין עריפה אלא הריגה" נ"ל המלקט פירושו שיטעה בהבנת התורה שלומד וינהג הנהגות פסולות שעוד יביאו עליו עונשים)

זכה נעשית לו זיר, לא זכה זרה ממנו – הכתב והקבלה, שמות כה, לא

ועשית לך ארון עץ, ועשו ארון; מכאן לת"ח שבני עירו מצווים לעשות לו מלאכתו – [מאמר זה קשור למאמרם "איזהו ת"ח שבני עירו מצווים לעשות לו מלאכתו? זה שמניח חפצי עצמו ועוסק בחפצי שמים. והני מילי למיטרח בריפתיה" (שבת קיד.) מפרש רש"י שחייו תלויים בו. כלומר מרוב שקידתו הוא אפילו אינו דואג למאכלו, ות"ח כזה עליהם לעשות למען צרכיו] – נ"ל המלקט

מבית ומחוץ תצפנו. כל ת"ח שאין תוכו כברו, אינו ת"ח - תוספת ברכה, שמות כה, יא
אין תוכו כברו – [ת"ח כזה שאין בו יראת שמים הוא כקל שבציבור] - ביאור הגר"א לשו"ע יו"ד רמ"ג סעיף ט

ונקרא נתעב ונאלח, איש שותה כמים עוולה – [אפילו שוקד על תורה בהתמדה כמו שתיית מים (רש"י) עוולה היא שהוא מטעה את הבריות] – נ"ל המלקט

מחיר ביד כסיל לקנות חכמה ולב אין (משלי יז, טז) – [שאין בלבו לקיים מה שלומד אלא רוצה לקנות שם טוב] – רש"י על משלי

ולב אין – ר' צדוק הכהן, רסיסי לילה, יב-יג; פוקד עיקרים 5, 46 (תחילת פסקא ב, ופסקא ו); דברי סופרים י"ג

תרתי גיהנם – [חיים קשים בעוה"ז, נוסף על גיהנם אחרי המות] – רש"י

תרתי גיהנם – [כי הרשע נוטל חלקו וחלק חבירו בגיהנם (חגיגה טו ע"א)] – מהרש"א

תרתי גיהנם – [כי יש גיהנם של אש, ויש גיהנם של שלג] - בן יהוידע

חבל על דלית ליה דרתא - מהרש"א על שבת לא ע"ב ד"ה דומה לגזבר

מאי דכתיב "וזאת התורה אשר שם משה" (דברים ד, מד) זכה נעשית לו סם חיים – [דרשו מלת "שם" כי היה צ"ל "וזאת התורה אשר לימד משה"] – מהרש"א

זכה נעשית לו סם חיים, לא זכה נעשית לו סם מיתה - נתיב ב' 31 (יראת ה', ד); דרך חיים 157 (פ"ג, חכמתו מרובה ממעשיו)

לא זכה, סם המוות - תורה תמימה, דברים ד, מג ס"ק עו

לא זכה, סם המוות - צדקת הצדיק, קסו

לא זכה, סם המוות – ["כי ענין התורה לנפש כמו ענין המטר אל הארץ (הערת המעתיק: כדכתיב "יערוף כמטר לקחי" (דברים לב, ב) עכ"ל המעתיק) שהיא מצמיחה סמי חיים וסמי מות. כן בתורה צריך אחר לימודו לבער ממנו הפסולת ביראת חטא ובמעשים טובים" עכ"ל הגר"א] - גר"א על משלי כד, לא. וע"ע דברי הגר"א על משלי יט, ט: "אם לבו טוב, תגדיל [התורה] יראתו. ואם בלבו שרש פורה ראש ולענה, יכשל עוד בהכותו בה ויגדיל הטינא אשר בלבו" עכ"ל. [וזה שייך לדברי רש"י תענית ז. ד"ה ערפיהו (מיתה רוחנית), וכן לדברי הנצי"ב, העמק דבר, דברים ד, יד]

יראת ה' טהורה וכו' זה הלומד תורה בטהרה, נושא אשה ואח"כ לומד תורה – [ולכן יש לשאת אשה בגיל שמונה עשרה] – משמעות מהרש"א (מועד קטן כה ע"א ד"ה הוינא בר תמני סרי שנין)

נאמנת היא להעיד בלומדיה – [כלומר הלומד לשמה זוכה לדברים הרבה, ותורתו תכריז עליו מבחוץ, וכדברי רח"ו בהקדמה לעץ חיים שהלומד לשמה זוכה לדברים הרבה, ודבריו מוצאים חן בעיני השומעים. אבל אם לא למד מתוך אהבה, אין חידושיו מוצאים חן בעיני השומעים. וכך התורה מעידה בהם] – בניהו; [כי אם לומד בענוה, זוכה להסיק אליבא דהלכתא. וכמעשה הלל (עירובין יג:). ואז כולם מכירים כי זה האיש הלומד לשמה] - בן יהוידע

דף עג
אורים ותומים (ברוח הקודש) - מו"נ ח"ב פמ"ה

מאירים דבריהם - תורה תמימה, במדבר כז, כא ס"ק לח

לא כתיב צד"י – [צ"ע מדוע שאלו על אות צ' לפני ט', היפך סדר אלף-בית] - אור הישר (נ"ל המלקט שהגמרא סידרה לפי סדר הכתוב בחושן, ושם מלת "יצחק" לפני מלת "שבטי ישורון")

שבטי ישורון – [ולמה לא נאמר "שבטי ישראל"? אלא "ישורון" הוא שם פרטי ליעקב אבינו, ושבחו לישראל כאן שהם זרע שלו] - בניהו; [מדוע התרצן שאמר "אברהם יצחק ויעקב" לא הוסיף מיד את המלים "שבטי ישורון"?] - בן יהוידע