מקורות לפרק

דף כט
משל לעבד שמזג כוס לרבו - מאור ישראל

חמה לוקה סימן רע לעכו"ם - של"ה דף שלה. (ויקהל)

חמה לוקה סימן רע לעכו"ם – עקידת יצחק, הקדמה לפרשת ויחי

חמה לוקה סימן רע לעכו"ם – מהר"ל, דרשה על התורה 37; באר הגולה 106 (ו)

חמה לוקה סימן רע לעכו"ם – [מדוע בחר ה' דוקא בחמה לסימן זה] – מהרש"א ד"ה בזמן שהחמה לוקה

חמה לוקה סימן רע לעכו"ם – [ביאור כיצד לפי אסטרונומיה בא ליקוי החמה, וארבעה לימודים שחז"ל נקטו כאן (על אב בית דין שמת וכו')] – רמ"א, תורת העולה ח"א פ"ח

חמה לוקה סימן רע לעכו"ם – [צ"ע כי הוא נגרם ע"פ מסלול הארץ סביב לשמש, ואפשר לדעתו מועדו מראש (כידוע לאנשי המקצוע), וכיצד יהווה סימן? אלא הכוונה שבאותו זמן יש אפשרות למקטרג לקטרג על איזה עון שעושים בזמן ההוא. וראיה לזה מלשון חז"ל "בזמן שהחמה לוקה" ולא אמרו "כשהחמה לוקה"] - בניהו

חמה לוקה סימן רע לעכו"ם - ר' צדוק, לקוטי מאמרים 89

ישראל מונין ללבנה - גר"א (שה"ש א, ג)

עכו"ם ייחתו, ישראל אל יחתו – [צ"ע מה חידשו חז"ל על הנאמר מפורש במקרא? אלא באו ללמד שגם אותם יהודים הנמצאים בין הגוים לא ינזקו מהפורענות שתבוא על הגוים, כמו עץ לח הניצת ונדלק יחד עם עץ יבש] - בן יהוידע

משל לסופר שבא לבית הספר וכו' מי דואג? מי שרגיל ללקות – [כלומר זה שיש לו לב ללמוד ולא למד. אבל מי שאין בידו ללמוד, אין משגיחים עליו להלקותו אם אינו לומד. כך רק ישראל (בין כל האומות) יש להם לדאוג] – מהרש"א

מפני שישראל מונין ללבנה – [הרבה טעמים לזה] - מהרש"א

פניו של חמה דומים לדם –

פניו של חמה דומים לשק – רש"י ומהרש"א

אין לך כל אומה ואומה שהיא לוקה שאין אלוהיה לוקה עמה – [כוונתם לשמש ולירח, שהאומות עובדים אותם] – מהרש"א

חמה לוקה משום ד' דברים – [אין כוונת חז"ל לגוף אחר חוצץ בפני החמה, כי זה ידוע מראש לאסטרונומים, אלא לכתמים הנראים לפרקים ע"פ החמה] - יערות דבש (חלק ב עמ' קצה דרש י"ב)

חמה לוקה משום ד' דברים - חדושי הגאונים (נדפס ב"עין יעקב")

נכסי בעלי בתים - נתיב ב' 19,11 (ענוה, ה, ח)

משהי שטרות פרועים – [רש"י פירש כדי שיגבה בו שוב, והקשה מהרש"א א"כ מה הוא לשון"משהה" וצ"ל "גובים שטרות פרועים"? עיי"ש יישובו. אלא יש לתרץ כי מפני שמתבייש המלוה לתבוע פעמיים מהלווה, הוא משהה השטר עד אחרי מיתתו ורוצה כי בנו יתבע חוב זה] - בן יהוידע

פוסקי צדקה ברבים ואין נותנין – [והם טוענים שאמרו כך כדי לעורר אחרים שיתנו, אבל לא התכוונו שהם עצמם יתנו] – מהרש"א

פוסקי צדקה ברבים - עיני כל חי

עושקי שכר שכיר – [לא שאינם פורעים, אלא שאינם משלמים בזמן] – מהרש"א

עושקי שכר שכיר – [אלו הם ששוכרים פועל לעשות מלאכתם ואינם קובעים אתו מחיר מראש. ובעת התשלום נאלץ הפועל לקבל מה שנותנים לו, אפילו שכר מועט, כי לא סכמו מראש. וכובשי שכר שכיר הם המעבידים שמעכבים התשלום עד שישאלו אצל אחרים כמה ראוי לתת לפועל] - בניהו

דף ל
שונא גזל בעולה - ספר חסידים, שצ"ה (עיי"ש ברית עולם) שצ"ז, תנ"ד (עיי"ש מקור חסד)

שונא גזל בעולה – [אפילו אם הניזוק מחל לו למפרע, זה פסול] - פתח עינים

שונא גזל בעולה – [צ"ע הרי לעיל כבר פסלוחז"ל גזול, דומיא דפיסח. ומפני מה באו להוסיף כאן דרשה נוספת? אלא שם מדובר כשכל הבהמה גזולה, וכאן מדובר בקונה בהמה במעות שחלק מהם הוא בגזל. וגם זה נפסל] – חתם סופר,מובא ב"ילקוט הגרשוני" ("לקוטי בתר לקוטי")

שונא גזל בעולה - דברי שאול

דף לב:
ב' תמרות בגיא בן הנם – [הרמז כי יורדי גיהנם הם ההולכים אחרי מתיקות ותענוגי עולם הזה כדובשא של ב' תמרות הללו. וזהו שביניהן פתח המביאן לגיהנם] - מהרש"א על עירובין יט ע"א, ד"ה וזה פתחה

דף לד

אני אמרתי שיהיו ישראל לפני כקח על מים רבים וכו' והם שמו עצמם כצפצפה בין ההרים – [כלומר שיתנו צדקה לעניים ע"פ דרכה של תורה, אבל הם נתנו צדקה שלא ע"פ דרכה של תורה] – מהרש"א

דף לה
אל תקרי עץ הדר אלא עץ הדיר - קורא באמת, סוכה, פסקא א'

אל תקרי עץ הדר אלא עץ הדיר – [דרשו כך כי היה צ"ל "פרי הדר" בלי "עץ"] - מקור ברוך (ח"א דף 525)

דף לז:

והיכן היו מנענעים - תוספות
שתי הלחם ושני כבשי עצרת – [רמזים שיש במצוות אלו] – מהרש"א

מוליך ומביא למי שארבע רוחות שלו –

כי לעצור רוחות רעות –

לעצור רוחות רעות – ["רוחות" הם רצונות שבלב] - פרי צדיק, חלק חמישי 268, 269 שמחת תורה, מה, מז

כדי לעצור טללים רעים -

דף לח

שיירי מצוות מעכבין את הפורענות – [לא אמר "מבטלים" או "דוחים". כיכוונת הדבר אם צריכה לבוא רוח חזקה המזיקה לזרעים, יתעכבו עד שיגדלו ויקצרו היבול. ואח"כ כבר אין הרוח מזיקה] - בן יהוידע

וכן בלולב – [כי הלולב הוא אות שיצאנו זכאי בדין בראש השנה, "מאן דנסב באיין בידיה אנן ידעין דהוא נצוחייא. כך ישראל ואומות העולם באין ומקטרגים לפני הקדוש ברוך הוא בראש השנה ולית אנן ידעין מאן נצח? אלא במה שישראל יוצאין מלפני הקדוש ברוך הוא ולולביהן ואתרוגיהן בידן, אנו יודעין דישראל אינון נצוחייא" (ויקרא רבה ל, ב). כי כן בימי קדם היה סימן אצל האומות שבגמר הקרב ענדו הגיבורים כפות תמרים לאות על הנצחון] – הבונה (על עין יעקב)

דין גירא בעיני דשטנא -

דילמא אתי לאיגרויי ביה – [צ"ע איך ר' אחא לא חש לזה? אלא ע"פ בבא בתרא (טז.) לימד זכות על השטן, ובא ונשק לרגלו, אז נעשה אהובו ולא היה לו מה לחשוש ממנו] - בן יהוידע

מקרין אותו עבד או אשה – [צ"ע בכל מקום מזכיר נשים לפני עבדים, וכאן להיפך? והיישוב לזה] - בן יהוידע

מקרין אותו עבד או אשה - ר' צדוק, דברי סופרים, סוף קטע י"ב

חכימיא וספריא ורישי עמא ודרשיא - ערוך לנר

חכימיא וספריא ורישי עמא ודרשיא – לחקר שמות וכינויים בתלמוד, הרב ראובן מרגליות (הוצ' מוסד הרב קוק, תשמ"ט) עמ' מג

דף לט

לא לימא איניש יהא שמיה רבא, והדר: "מברך". אלא יהא שמיה רבה מברך בהדדי – [יש אדם שאינו מברך על הרע אלא הוא מודה שהכל מאת ה', ובסגנון של: מה נוכל למנוע ממעשי ה' אפילו אם זה לרעתנו. אבל הראוי הוא לברך על הרע, בידיעה שזהו באמת לטובתנו, ולכן יברך משפט זה ביחד. ולמדו זה מהפסוק "ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ה'" (תהלים קיג, ג). "שמש" היא ההצלחה. "מבואו" היא כיסוי ההצלחה. בכולם מהולל שם ה'] – ילקוט אליעזר, ערך: קדושה. מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

לא לימא איניש יהא שמיה רבא, והדר: "מברך". אלא יהא שמיה רבה מברך בהדדי – [צ"ע והרי כבר למדנו זה מהמאמר הקודם שלא לומר "ברוך הבא בשם ה'" כשני מאמרים נפרדים? אלא שם יש לומר כי זה מפני שהזכיר שם ה'. ולכן כאן "יהא שמיה רבא" אפילו בלי הזכרת השם] – ר' משה בן חביב, כפת תמרים (נכלל בספר "שמות בארץ"), מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

מברך עובר לעשיתו – הבונה (על עין יעקב)

מברך עובר לעשיתו – [יש עוד פסוקים המורים על הקדמה. מדוע לא ציינו להם?] – בן יהוידע

מברך עובר לעשיתו – [מדוע השתמשו חז"ל בלשון "עובר לעשייתו" והצטרכו להביא סמך מפסוקים, ולא אמרו "קודם לעשייתו" והיא לשון פשוטה יותר? אלא יש מצוות שיש להתחיל במעשה ורק להקדים הברכה לפני גמר המעשה (כמו הנחת תפילין, או נטילת ידים כפי מנהג אשכנז) וכך הברכה "עוברת" את המעשה וקודמת לה, למרות שהתחילה אחריה. וביאור ג' הפסוקים] – כור לזהב, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

מברך עובר לעשיתו – [טעם שהצריכו ג' פסוקים] - הראי"ה קוק, מצוות ראי"ה, או"ח סי' ח, עמ' מב

דף מא

ציון היא דורש אין לה – [עשיית זכרון למקדש שהיה מקיים בנו האמונה ששוב ייבנה. והמחסרים עשיית זכר, כאילו ח"ו היא נדחה. וכן כתב "אורים ותומים" (סז ס"ק א) "הציבי לך ציונים" (ירמיה לא, כ) מלשון ציון וסימן. כך הוא בפסוקנו] - בן יהוידע

דף מא ע"ב

ומעשה ברבן גמליאל ור' יהושע וראב"ע ור' עקיבא – [ראב"ע היה כהן, ר' יהושע לוי, רבן גמליאל ישראל, ורבי עקיבא היה בן גר. ודרך מסירת הלולב היה כמו קרבן עולה ויורד, עיין שם הביאור לכך] – רמ"ע מפאנו, מאמר צבאות ה', כת"י פרק ז, עמ' לט (מהד' מאמרי רמ"ע, שנת תשנ"ז, ח"ב עמ' תצא)

להודיעך כמה המצוות חביבות עליהן – [צ"ע לשון רבים, כיון שמדובר ברבן גמליאל שנתן אלף זוז היה צ"ל "חביבות עליו" לשון יחיד? אלא מפני מה נתן סכום רב כזה? אלא שהיו שם אנשים נוספים והם ניסו לקנות אתרוג זה, והיו מעלים בדמים אחד אחרי השני עד שהגיעו לסך אלף זוז. ולכולם היה חביב] – ערוך לנר

ולא היה לולב אלא לרבן גמליאל בלבד שלקח באלף זוז – [צ"ע כיצד היה מותר לרבן גמליאל לקנות לולב באלף זוז, והרי אמרו "המבזבז אל יבזבז יותר מן חומש" (כתובות נ ע"א) אין לבזבז נכסיו אפילו בשביל מצוה עוברת? אלא יש לומר כי האיסור הוא פן ייעני ויצטרך לבריות, אבל הנשיא הוא מובטח שאפילו אם יחסר לו ממון, הציבור יתן לו שוב מחדש] – ב"ח על או"ח סי' תרנ"ו ד"ה גרסינן בברייתא בסוף פרק לולב הגזול (מא ע"ב) (אמר המלקט: ומניין לנו שלא היה רבן גמליאל עשיר גדול מאד שהיו לו כבר חמשת אלפים זוז, ואין האלף זוז אלו יותר מן חומש נכסיו?)

דף מב
יוסף דעת יוסף מכאוב, קטן שאין בו דעת - נצח 37 (ה)

קטן האוכל כזית דגן, מרחיקין מצואתו - גר"א על אסתר א, ב ע"ד רמז

קטן שיכול לדבר - גור אריה, דברים יא, יט

קטן שיכול לדבר – [צ"ע כי לפי סדר זמן התפתחות הילד, זה היה צ"ל לפני האחרים? ולמה נקט לולב לפני ציצית? והיישוב לזה] - בן יהוידע

קטן שיכול לדבר - תורה תמימה, דברים לג, ד ס"ק יג; תוספות ברכה, דברים לג, ד ד"ה במס' סוכה