אתר דעת | אגדות חז"ל | שערי האגדה | מפרשים | מאמרים | אגדה בראייה עכשווית | מסכת אבות | מאמרים נוספים | אודות | צור קשר

מקורות לפרק



דף טו

זכור את יום השבת לקדשו" (שמות כ) זכרהו מאחר שבא להשכיחו – [צ"ע הלשון "שבא להשכיחו" מפני מה ישכח? אלא מצוה זו היא לענג את השבת ועלול האדם לעשות זאת לא לשם מצוה. ואם עושה למען עצמו, זה נקרא "שכחת השבת". ולכן עושים מעשה מיוחד להכין תבשיל, כדי לחנך את עצמו שלא ישכח] –אהל יעקב, מגיד מדובנא, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"


היה יושב ודורש כל היום כולו – [והרי עד רבן גמליאל היו לומדים מעומד? (מגילה כא.). אלא שמא מפני שהיה יום טוב ולא רצה להתייגע. או שלימד הלכות עמוקות, ו"קשות מיושב" (שם)] - בן יהוידע

היה יושב ודורש כל היום כולו – [מפני כפילות הלשון "כל וכו' כולו" העיר מכאן החיד"א ב"פתח עינים" על דברי הט"ז (או"ח סי' תקפב ס"ק ג) שהקשה על כפילות הלשון בתפילת ראש השנה: "מלוך על כל העולם כולו". כלומר כך לשונם של חז"ל. אבל העיר על החיד"א "בן יהוידע" שמא בא לחדש כאן כי אמנם בסוף השיעור ר"א שלח שארית התלמידים "אכלו משמנים שתו ממתקים". אבל הוא עצמו נשאר בבית המדרש ללומד כל היום כולו, כשיטתו כי "כולו לה'"] – בן יהוידע

יצתה כת ראשונה – [מנויות כאן שש כיתות, מול שש שעות שונות לקביעת זמן סעודה לפי תכונות שונות של הבריות (שבת י ע"א) – מהרש"א

יצתה כת ראשונה - של"ה עמ' קפו-קפז (שבועות, תורה אור)

הללו בעלי מארה – [מדוע קרא להם כך] – מהרש"א

מניחין חיי עולם ועוסקים בחיי שעה - מאירי, הקדמה למסכת ברכות, עמ' טו-טז

מניחין חיי עולם ועוסקים בחיי שעה – [כיון שזאת היא ג"כ מצוה, משום מה קרא לה "חיי שעה"? אלא ידיעת התורה נחוצה תמיד, או לקיים או ללמדה לאחרים. משא"כ קיום של מצוה היא יפה לשעתה בלבד] - בן יהוידע (ד"ה ר"א לטעמיה)

מניחין חיי עולם ועוסקים בחיי שעה - משך חכמה (בראשית נ, י)

ואל תעצבו – [אם תוציאו הוצאות עבור ענג שבת, אל תדאגו ואל תחששו שיחסר לכם בימי החול הבאים, כי אחזיר לכם הכסף שהוצאתם] – מהרש"א

לוו עלי ואני פורע – [זה נאמר רק במי שיש לו נכסים ויכול אח"כ לפרוע. ואם לא, לא] - שפת אמת

לוו עלי וכו' והאמינו בי ואני פורע – [אין הכוונה ללוות מאחרים, אלא האדם ילוה מהוצאותיו של חול, עבור כבוד השבת] - בן יהוידע (ד"ה ברם אית לן למידק)

"אין לו לאדם ביו"ט אלא או אוכל ושותה" – [על הסגנון השלילי] - בניה

חלקהו, חציו לה' וחציו לכם - הגהת ר"י עמדין

חלקהו, חציו לה' וחציו לכם – עיין פסחים סח ע"ב

מאי לאין "נכון" לו – [דרשו ממלה זו להכין עירוב תבשילין] – מהרש"א

יטע בהן אדר – [יעשה מהן צדקה, שהיא חשובה לפני ה' במרום. אדרא הוא אילן סרק גדול המשלח פארות וענפים הרבה, ואם מסייג בו כרם אין חיה יכולה להכנס בה, והכרם משתמר] - ערוך

יטע בהן אדר – [הגמרא ציינה "אדיר במרום ה'", והוא צדקה כמו שכתוב "וצדק משמים נשקף" (תהלים פה, יב), שמים הוא במרום. "דקיימי לדרי דרי" כמו שאמרו "וצדקתו עומדת לעד" (תהלים קיא, ג). "אינה נגזלת" שאמרו, כי כל קטרוג של עבירה אינו יכול לבטל מצוות הצדקה כמ"ש אריז"ל ("טעמי המצוות", פרשת ראה, "שערי קדושה" ח"ב שער ז). "פירותיה משתמרין" זו צדקה, שנכסיו משתמרים כאילו הם פירות של צדקה, "מלח ממון חסר" (כתובות סו ע"ב)] – מראית העין (אמר המלקט: עיין "ספר חסידים", פסקא שכ"א, שהקב"ה כמו זורע כסף הצדקה באדמה, ומחשיב שכר לנותן צדקה ההיא כאילו גם כל הפירות שצמחו ממנה גם כן נתן לעניים, רבית ורבית דרבית. ועל זה כתוב "זרעו לכם לצדקה, קצרו לפי חסד" (הושע י, יב).

יטע בהן אדר - מאירי (כאן, וכן ליומא כב:)

דף טז

מזונותיו של אדם קצובין לו מראש השנה – זה מדובר לאדם פרטי. אבל מזונות כל העולם התבואה קצובה מפסח, ופרי האילן משבועות, והמים בסוכות] – מהרש"א
מזונותיו של אדם קצובין לו - פרי צדיק (חלק חמישי 211 ערב יו"כ, א', רק לעניני תורה, מצוות ועבודת ה')

מזונותיו של אדם קצובין לו - פרי צדיק (ח"ג 210 בחוקותי, י', רק לישראל שנקראו "אדם")

ואם הוסיף מוסיפין לו – [בהידור מצוה, עד שליש הוא מש כספי האדם. ועל התוספת "משלימין לו" מה שהחסיר מממונו (ב"ק ט ע"ב). אבל בהוצאות שבת "מוסיפין לו" עוד כמה וכמה] – רמ"ע מפאנו, מאמר שבתות ה', פרק ד

מאי משמע דהאי חק לישנא דמזוני הוא, "ואכלו את חקם" (בראשית מז, כב) – [צ"ע מדוע לא הביאו ראיה מרישא דקרא זה "כי חק לכהנים"? והישוב לזה] – מהרש"א

אמרו עליו על שמאי הזקן – [מדוע הוסיפו מלת "עליו", כי הוא היה במדת הצמצום והגבורה] - בן יהוידע (כאן וכן בד"ה כך היה נוהג)

אמרו עליו על שמאי הזקן - פרי צדיק (ח"ב 78, ט"ו בשבט, ב')

מנה יפה הזמינו לשבת - תוספת ברכה, במדבר כה, יז

הלל, מדה אחרת היתה לו - גור אריה, שמות כ, ו

הלל, מדה אחרת היתה לו – [מדתו של הלל עדיפה ממדתו של שמאי, כי הבטחון בה' מעל לכל המדות. (כן כתב הגר"א על מדת הבטחון בביאורו לישעיה י, כ; ועל משלי כב, יט)] – מהרש"א

הלל, מדה אחרת היתה לו – [מדת בטחון שהיתה להלל אינה כבטחון של שאר הבריות. הוא הודיע לאחרים מראש, ולא חשש שמא יתבדה ועי"ז יתבייש. וגם אמר לאחרים כדי שילמדו לנהוג כמוהו] - בן יהוידע, ד"ה אבל הלל הזקן, וכן שם בד"ה והנה באמת (הערת המלקט: גם מהרש"א בברכות דף ס' כתב מקצת מזה)

הלל, מדה אחרת היתה לו – [הוא נהג כל ימות השבוע לא להכיןמיום אחד עבור מחרתו, כמ"ש בסוטה (מח ע"ב) לענין קטני אמנה, מי שיש לו פתבסלו ואומר מה אוכל למחר. ולכן לא סתר שיטתו וגם עבור שבתלא הכין] – עיני יצחק

הלל, מדה אחרת היתה לו, כל מעשיו לשם שמים – [כל מעשיו היו לשם שמים, וגם כשאכל בשר כחוש לא היה משים לב להבדל בין זה לבשר שמן, כי בכל מאכל הרגיש עונג של "לשם שמים". ולכן לא היה לו ענין להניח בצד בשר שמן לשבת] – עיון מנחם, מובא ב"לקוטי בתר לקוטי"

מחד לשביך לשבתך - של"ה דף שלג: (ויקהל)

מחד לשביך לשבתך – מהר"ל, דרך חיים 15

מחד לשביך לשבתך - דברי שאול

מחד לשביך לשבתך - הנצי"ב, העמק דבר (דברים ה, יב הרח"ד), וכן על המכילתא (דף קצח, יתרו, בחודש, ז') וכן על שאלתות א' (ס"ק כא)

מחד לשביך לשבתך - שפת אמת

מתנה טובה ושבת שמה - מהרש"א על שבת י' ע"ב ד"ה בבית גנזי
עיין שבת י ע"ב

מתנה טובה ושבת שמה – [למה "מתנה"] - אור החיים (שמות לא, טז)

מתנה טובה ושבת שמה – משך חכמה (ויקרא כג, כד ד"ה יהיה לכם, וכן דברים ה, טו)

שבת ניתנה בצינעא - רבנו בחיי, כד הקמח, סוף ערך: שבת

שבת ניתנה בצינעא – [דרשו זאת מהפסוק "אות היא לעולם" (שבת לא, יז) הכתובה "לעלם" בלי ו'] – מהרש"א

שבת ניתנה בצינעא - תורה תמימה, שמות לא, יז ס"ק לט

מתן שכרה לא אודעינהו – [כלומר ענין שבת של עולם הבא] – מהרש"א

נשמה יתרה בשבת - מאירי (פתיחה לברכות, דף ט"ו בנדפס)

נשמה יתרה בשבת – מהר"ל, תפארת ישראל 8, 124 (כט, מ)

נשמה יתרה בשבת - של"ה דף קלז: (שבת, תורה אור)

נשמה יתרה [בשבת] לא אודענהו – [ע"פ אריז"ל אלו הם הכתרים שהיו לבני ישראל במתן תורה, ונלקחומהם, ומשה החזיר. ולא הודיע על כך בפומבי, למען לא יקטרג השטן] - בן יהוידע

נשמה יתרה בשבת - פרי צדיק (ח"ב 219 ויקהל, ד', זו מאור פניו של אדם)

נשמה יתרה בשבת - תורה תמימה, שמות לא, יז ס"ק מב
וי אבדה נפש – [ביאור כיצד זה נאמר על מאמר הקב"ה] – רמ"ע מפאנו, י' מאמרות, חקור דין, ח"ג פרק יב

וי אבדה נפש – [דרשו כך כי המלים כפולות "שבת וינפש" ולכאורה היינו הך] – מהרש"א

וי אבדה נפש – [מדוע זה מורגש רק בצאת השבת] - פרי צדיק (חלק חמישי 36 ואתחנן י"ח). ועוד: [כאן נשמה וכאן נפש] - פרי צדיק (חלק חמישי 115 תצא, ו')

וי אבדה נפש - תוספת ברכה, במדבר י, לה

דף כ

לא ליהדר ליה מילתא טפי - סנהדרין ז ע"א "האי תיגרא... כיון דרווח רווח" (ולכן יש לדייק לענות רק באותה המדה, ולא להוסיף מלה אחת)]

לכם ולא לעכו"ם – [התורה אסרה בשבת "כל מלאכה" אבל בחג אסרה רק "מלאכת עבודה", כלומר התירה צרכי אוכל נפש. מובן שהותר ברגל רק לשומרי הרגל, ולא לעכו"ם] - רש"ר הירש, על ויקרא כג, ז

דף כא
עורבא פרח – מאירי

עורבא פרח - פתח עינים (לחולין קכד:)

דף כג
מתוך שלא מיחה בה, נקרא על שמו - ע"ע שבת נד: