חגיגה פרק ג

תַּנְיָא, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: מִפְּנֵי מָה, הַכֹּל נֶאֱמָנִים עַל טָהֳרַת יַיִן וְשֶׁמֶן כָּל יְמוֹת הַשָּׁנָה? כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא כָּל אֶחָד
וְאֶחָד הוֹלֵךְ וּבוֹנֶה בָּמָה לְעַצְמוֹ, וְשׂוֹרֵף פָּרָה [אֲדֻמָּה] לְעַצְמוֹ. אָמַר רַב פָּפָּא: כְּמַאן מְקַבְּלִינָן [הָאִידְנָא] סָהֲדוּתָא מֵעַם־הָאָרֶץ? כְּמַאן? כְּרַבִּי יוֹסֵי.

תַּנְיָא. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: בּוֹשְׁנִי מִדִּבְרֵיכֶם בֵּית שַׁמַּאי, אֶפְשָׁר אִשָּׁה לָשָׁה? וְכוּ'. נִטְפַּל לוֹ תַּלְמִיד אֶחָד מִתַּלְמִידֵי בֵּית שַׁמַּאי, אָמַר לוֹ: אוֹמַר לְךָ טַעֲמוֹ שֶׁל בֵּית שַׁמַּאי. אָמַר לוֹ: אֱמֹר. אָמַר לוֹ: כֵּלָיו שֶׁל עַם הָאָרֶץ, טָמֵא אוֹ טָהוֹר? אָמַר לוֹ: טָמֵא. וְאִם אַתָּה אוֹמֵר לוֹ: 'טָמֵא', כְּלוּם מַשְׁגִּיחַ עָלֶיךָ? וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁאִם אַתָּה אוֹמֵר לוֹ: טָמֵא, אוֹמֵר לְךָ: "שֶׁלִּי טָהוֹר וְשֶׁלְּךָ טָמֵא". וְזֶה טַעֲמָן שֶׁל בֵּית שַׁמַּאי. מִיָּד הָלַךְ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, וְנִשְׁתַּטֵּחַ עַל קִבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי, אָמַר: נַעֲנֵיתִי לָכֶם עַצְמוֹת בֵּית שַׁמַּאי, וּמַה סְּתוּמוֹת שֶׁלָכֶם כָּךְ, מְפֹרָשׁוֹת, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה! אָמְרוּ: כָּל יָמָיו הֻשְׁחֲרוּ שִׁנָּיו מִפְּנֵי תַּעֲנִיּוֹתָיו. (והסוגיא ארוכה בענין טומאה וטהרה, ועוד יש בגמרא לענין: אם שואלין מהם כלים או לאו.)

מִשְׁנָה. הַגַּבָּאִים שֶׁנִּכְנְסוּ לְתוֹךְ הַבַּיִת, וְכֵן הַגַּנָּבִים שֶׁהֶחֱזִירוּ אֶת הַכֵּלִים, נֶאֱמָנִים לוֹמַר: לֹא נָגַעְנוּ. וּבִירוּשָׁלַיִם נֶאֱמָנִים עַל הַקֹּדֶשׁ. וּבִשְׁעַת הָרֶגֶל אַף עַל הַתְּרוּמָה (אף על פי שהיא יותר חמורה.): גְּמָרָא. מְנָא הַנֵי מִילֵי? אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: דְּאָמַר קְרָא: (שופטים כ) "וַיֵּאָסֵף כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶל הָעִיר, כְּאִישׁ אֶחָד, חֲבֵרִים". הַכָּתוּב עֲשָׂאָם כֻּלָּם 'חֲבֵרִים'.

אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: נֵס גָּדוֹל נַעֲשָׂה בְּלֶחֶם הַפָּנִים, כְּסִדּוּרוֹ כָּךְ סִלּוּקוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (ש"א כא) "לָשׂוּם לֶחֶם חֹם בְּיוֹם הִלָּקְחוֹ".

יח כְּתִיב: (יחזקאל מא) "הַמִּזְבֵּחַ עֵץ, שָׁלוֹשׁ אַמּוֹת גָּבֹהַ וְגוֹ', וַיְדַבֵּר אֵלַי: זֶה הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר לִפְנֵי ה'", פָּתַח בְּמִזְבֵּחַ וְסִיֵּם בְּשֻׁלְחָן? רַבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ דְּאַמְרֵי תַּרְוַיְהוּ: בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם, מִזְבֵּחַ מְכַפֵּר עַל אָדָם, עַכְשָׁיו שֶׁאֵין הַמִּזְבֵּחַ קַיָּם, שֻׁלְחָנוֹ שֶׁל אָדָם מְכַפֵּר עָלָיו. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: תַּלְמִידֵי חֲכָמִים אֵין אוּר שֶׁל גֵּיהִנֹּם שׁוֹלֶטֶת בָּהֶן. קַל־וָחֹמֶר מִסָלָמַנְדְּרָא! וּמַה סָלָמַנְדְּרָא שֶׁתּוֹלְדוֹת הָאֵשׁ הִיא, הַסָּךְ מִדָּמָהּ אֵין אוּר שׁוֹלֶטֶת בּוֹ, תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁגּוּפָן אֵשׁ, דִּכְתִיב: (ירמיה כג) "הֲלֹא כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ, נְאֻם ה'", עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה! אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל, אֵין אוּר שֶׁל גֵּיהִנֹּם שׁוֹלֶטֶת בָּהֶן, קַל־וָחֹמֶר מִמִּזְבַּחַ הַזָּהָב, וּמַה מִּזְבַּח הַזָּהָב, שֶׁאֵין עָלָיו אֶלָּא כְּעֹבִי דִּינָר זָהָב, (הרבה) כַּמָּה שָׁנִים אֵין הָאוּר שׁוֹלֶטֶת בּוֹ, פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁמְּלֵאִים מִצְווֹת כְּרִמּוֹן, דִּכְתִיב: (שה"ש ד) "כְּפֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ", אַל תִּקְרִי 'רַקָּתֵךְ' אֶלָּא רֵיקָנִין שֶׁבָּךְ, (מלאים מצוות כרמון) עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה!
הַדְרָן עֲלָךְ מַסֶּכֶת חֲגִיגָה