גיטין פרק ב

רַבָּה בַּר בַּר חַנָּה חָלַשׁ, עוּל לְגַבֵּיהּ רַב יְהוּדָה וְרַבָּה לְשִׁיוּלֵי בֵּיהּ, בָּעוּ מִינֵיהּ: שְׁנַיִם שֶׁהֵבִיאוּ גֵּט מִמְּדִינַת הַיָּם וְכוּ'. אַדְהָכִי אָתָא הַהוּא חַבָּרָא, שָׁקְלָהּ לִשְׁרָגָא מִקַּמַיְהוּ, אָמַר: רַחֲמָנָא, אוֹ בְּטוּלָךְ, אוֹ בְּטוּלָא דְּבַר עֵשָׂו. לְמֵימְרָא דְּרוֹמָאֵי מַעֲלוּ מִפַּרְסָאֵי? וְהָתַּנְיָא רַבִּי חִיָּא: מַאי דִּכְתִיב: (איוב כח) "אֱלֹהִים הֵבִין דַּרְכָּהּ, וְהוּא יָדַע אֶת מְקוֹמָהּ", יוֹדֵעַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁאֵין יְכוֹלִין לְקַבֵּל גְּזֵרַת רוֹמִיִּים, עָמַד וְהִגְלָה אוֹתָם לְבָבֶל. לָא קַשְׁיָא, הָא, מִקַּמֵּי דְּנֵיְתּוּ חַבְּרֵי לְבָבֶל, הָא, לְבָתַר דְּאַתּוּ חַבְּרֵי לְבָבֶל.

תַּנְיָא: הֲרֵי שֶׁהָיָה צָרִיךְ לִכְתֹּב אֶת הַשֵּׁם, וְנִתְכַּוֵּן לִכְתֹּב 'יְהוּדָה', וְטָעָה וְלֹא הִטִּיל בּוֹ דָּלֶ"ת, מַעֲבִיר עָלָיו קוּלְמוֹס וּמְקַדְּשׁוֹ, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵין הַשֵּׁם מִן הַמֻּבְחָר.