אגדות חז"ל | מכות פרק א

אָמַר עוּלָא: רֶמֶז לְעֵדִים זוֹמְמִין (שלוקין) מִן הַתּוֹרָה מִנַּיִן? [רֶמֶז לְעֵדִים זוֹמְמִין]?! וְהָא כְּתִיב: (דברים יט) "וַעֲשִׂיתֶם לוֹ כַּאֲשֶׁר זָמַם". אֶלָּא רֶמֶז לְעֵדִים זוֹמְמִין שֶׁלּוֹקִין מִן הַתּוֹרָה מִנַּיִן? דִּכְתִיב: (שם כה) "וְהִצְדִּיקוּ אֶת הַצַּדִּיק וְהִרְשִׁיעוּ אֶת הָרָשָׁע, וְהָיָה אִם בִּן הַכּוֹת הָרָשָׁע". מִשּׁוּם שֶׁהִצְדִּיקוּ אֶת הַצַּדִּיק, וְהִרְשִׁיעוּ אֶת הָרָשָׁע, וְהָיָה אִם בִּן הַכּוֹת הָרָשָׁע? אֶלָּא עֵדִים שֶׁהִרְשִׁיעוּ אֶת הַצַּדִּיק, וְאַתּוּ עֵדִים אַחֲרִינֵי, וְהִצְדִּיקוּ אֶת הַצַּדִּיק דְּמֵעִיקָרָא, וְשַׁוִינְהוּ לַהֲנִי רְשָׁעִים, "וְהָיָה אִם בִּן הַכּוֹת הָרָשָׁע". תֵּפּוּק לֵיהּ: (שמות כ) מִ"לֹּא תַעֲנֶה"? מִשּׁוּם דַּהֲוֵי לָאו שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה, וְכָל לָאו שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה אֵין לוֹקִין עָלָיו.

אָמַר שְׁמוּאֵל לְרַב מַתְנָה: לָא תֵּיתִיב עַל כַּרְעָךְ עַד (דאמרת) [דְּמִפַרְשַׁתְּ] לָהּ לְהָא שְׁמַעְתָּא, מְנָא הָא מִלְּתָא דְּאָמוּר רַבָּנָן: הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵרוֹ סְתָם, אֵינוֹ רַשַּׁאי לְתוֹבְעוֹ פָּחוֹת מִשְּׁלֹשִׁים יוֹם, אֶחָד הַמַּלְוֶה בִּשְׁטָר וְאֶחָד הַמַּלְוֶה עַל פֶּה. [אָמַר לוֹ]: שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים טו) "קָרְבָה שְׁנַת הַשֶּׁבַע שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה". מִמַּשְׁמָע שֶׁנֶּאֱמַר: "[קָרְבָה] שְׁנַת הַשֶּׁבַע", אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁהִיא שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה? אֶלָּא מַה תַּלְמוּד לוֹמַר "שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה"? לוֹמַר לְךָ: יֵשׁ לְךָ שְׁמִטָּה אַחֶרֶת שֶׁהִיא כָּזוֹ, וְאֵיזוֹ זוֹ? הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵרוֹ סְתָם, שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי לְתוֹבְעוֹ פָּחוֹת מִשְּׁלֹשִׁים יוֹם, דְּאָמַר מַר: שְׁלֹשִׁים יוֹם בְּשָׁנָה חֲשׁוּבִים שָׁנָה. תַּנְיָא, בְּרִיבִּי אוֹמֵר: לֹא הָרְגוּ, נֶהֱרָגִין, הָרְגוּ, אֵין נֶהֱרָגִין וְכוּ'. תַּנְיָא, אָמַר יְהוּדָה בֶּן טַבַּאי: אֶרְאֶה בַּנֶּחָמָה, אִם לֹא הָרַגְתִּי עֵד זוֹמֵם, [לְהוֹצִיא מִלִּבָּן שֶׁל צְדוֹקִים שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים: אֵין הָעֵדִים זוֹמְמִין נֶהֱרָגִין עַד שֶׁיֵּהָרֵג הַנִּדּוֹן. אָמַר לוֹ שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטַח: אֶרְאֶה בַּנֶּחָמָה, אִם לֹא שָׁפַכְתָּ דָּם נָקִי, שֶׁהֲרֵי אָמְרוּ חֲכָמִים: אֵין הָעֵדִים זוֹמְמִין נֶהֱרָגִין עַד שֶׁיָּזוֹמוּ שְׁנֵיהֶם, וְאֵין לוֹקִין עַד שֶׁיָּזוֹמוּ שְׁנֵיהֶם. מִיָּד קִבֵּל עָלָיו רַבִּי יְהוּדָה בֶּן טַבַּאי שֶׁאֵינוֹ מוֹרֶה הוֹרָאָה, אֶלָּא לִפְנֵי שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטַח. וְכָל יָמָיו שֶׁל רַבִּי יְהוּדָה בֶּן טַבַּאי הָיָה מִשְׁתַּטֵּחַ עַל קִבְרוֹ שֶׁל אוֹתוֹ הָעֵד. וְהָיָה קוֹלוֹ נִשְׁמָע, כִּסְבוּרִין הָעָם לוֹמַר: קוֹלוֹ שֶׁל הָרוּג. אָמַר: קוֹלוֹ שֶׁלִּי הוּא. תֵּדְעוּ לְמָחָר הוּא מֵת, אֵין קוֹלוֹ נִשְׁמָע. אָמַר לוֹ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא לְרַב אַשִׁי: דִּילְמָא בְּדִינָא קָם בַּהֲדֵיהּ? אִי נַמִּי, פִּיּוּסֵי פַּיְסֵיהּ]? מִשְׁנָה: (דברים יז) "עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים אוֹ שְׁלֹשָׁה עֵדִים" וְכוּ'. אִם יִתְקַיֵּם עֵדוּת בִּשְׁנַיִם, לָמָּה פֵּרַט לְךָ הַכָּתוּב בִּשְׁלֹשָׁה? אֶלָּא לְהַקִּישׁ שְׁלֹשָׁה לִשְׁנַיִם: מַה שְּׁלֹשָׁה מְזִימִין אֶת הַשְּׁנַיִם, אַף הַשְּׁנַיִם יָזִימוּ אֶת הַשְּׁלֹשָׁה. וּמִנַּיִן אֲפִלּוּ מֵאָה? תַּלְמוּד לוֹמַר "עֵדִים". רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: מַה שְּׁנַיִם אֵינָם נֶהֱרָגִין עַד שֶׁיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם זוֹמְמִין, אַף שְׁלֹשָׁה אֵינָם נֶהֱרָגִין עַד שֶׁיִּהְיוּ שְׁלָשְׁתָּן זוֹמְמִין. וּמִנַּיִן אֲפִלּוּ מֵאָה? תַּלְמוּד לוֹמַר: "עֵדִים". רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: לֹא בָּא הַשְּׁלִישִׁי לְהָקֵל אֶלָּא לְהַחְמִיר עָלָיו, וְלַעֲשׂוֹת דִּינוֹ כַּיּוֹצֵא בָּאֵלּוּ, וְאִם כֵּן עָנַשׁ הַכָּתוּב לַנִּטְפָּל לְעוֹבְרֵי עֲבֵרָה כְּעוֹבְרֵי עֲבֵרָה, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁיְּשַׁלֵּם שָׂכָר (טוב) לַנִּטְפָּל לְעוֹשֵׂי מִצְוָה כְּעוֹשֵׂי מִצְוָה וְכוּ'.

ג מִשְׁנָה: סַנְהֶדְרִין הַהוֹרֶגֶת אַחַת בְּשָׁבוּעַ, נִקְרֵאת: 'חוֹבְלָנִית'. רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר: אַחַת לְשִׁבְעִים שָׁנָה. רַבִּי טַרְפוֹן וְרַבִּי עֲקִיבָא אוֹמְרִים: אִלּוּ הָיִינוּ בַּסַּנְהֶדְרִין לֹא נֶהֱרַג אָדָם מֵעוֹלָם. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אַף הֵם מַרְבִּים שׁוֹפְכֵי דָּמִים בְּיִשְׂרָאֵל.