עירובין פרק ז

אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: חַלּוֹן עָגֹל, צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא בְּהֶקֵּפוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע טְפָחִים, וּשְׁנַיִם וּמַשֶׁהוּ מֵהֶם בְּתוֹךְ עֲשָׂרָה. דְּכִי מְרַבַּעַת לֵיהּ, אִיכָּא מַשֶּׁהוּ בְּתוֹךְ עֲשָׂרָה. מִכְּדִי, כָּל שֶׁיֵּשׁ בְּהֶקֵּפוֹ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים, יֵשׁ בּוֹ בְּרָחְבּוֹ טֶפַח, בִּתְרֵיסָר סָגִי! הַנֵי מִילֵי בְּעִגּוּלָא, אֲבָל בְּרִבּוּעָא, בָּעִינָן טְפֵי. מִכְּדִי, כַּמָּה מְרֻבָּע יָתֵר עַל הָעִגּוּל? רְבִיעַ, בְּשִׁיתְסַר סָגִי! הַנֵי מִילֵי עִגּוּלָא דְּנָפִיק מִגּוֹ רִבּוּעָא, אֲבָל רִבּוּעָא דְּנָפִיק מִגּוֹ עִגוּלָא, בָּעִינָן טְפֵי, מַאי טַעְמָא? מִשּׁוּם מוּרְשָׁא דְּקַרְנְתָא. מִכְּדִי, כָּל אַמְתָא בְּרִבּוּעָא, אַמְתָא וּתְרֵי חוּמְשֵׁי בַּאֲלַכְסוֹנָא, בְּשִׁבְסְרֵי נַכִּיחוּמְשָׁא סַגְיָא! רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כִּי דַּיְנֵי דְּקֵסָרִי, וְאַמְרֵי לָהּ כִּי רַבָּנָן דְּקֵסָרִי דְּאַמְרֵי: עִגּוּלָא מִגּוֹ רִבּוּעָא, רִיבְעָא. רִבּוּעָא מִגּוֹ עִגּוּלָא, פַּלְגָּא.

אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבִּין, אָמַר רַב: מְעָרְבִין בְּפַת עֲדָשִׁים. [אֵינִי!] וְהָא הַהוּא דַּהֲוָאִי בִּשְׁנֵי דְּמַר שְׁמוּאֵל, וְשַׁדְיוּהָ לְכַלְבֵּיהּ וְלָא אַכְלֵיהּ. הַהִיא, דִּשְׁאָר מִינִין הֲוָה, דִּכְתִיב: (יחזקאל ד) "וְאַתָּה קַח לְךָ חִטִּים וּשְׁעוֹרִים וּפוֹל וַעֲדָשִׁים וְדֹחַן וְכוּסְמִין" וְגוֹ'. רַב פָּפָּא אָמַר: הַהִיא, צְלוּיָה בְּצוֹאַת אָדָם הֲוָאִי, דִּכְתִיב: "וְהִיא בְּגֶלְלֵי צֵאַת הָאָדָם תַּעֻגֶנָה לְעֵינֵיהֶם". מַאי "וְעֻגַּת שְׂעֹרִים תֹּאכְלֶנָּה"? אָמַר רַב (חמא) [חִסְדָּא]: לְשִׁעוּרִים. רַב פָּפָּא אָמַר: עֲרִיכָתָהּ כַּעֲרִיכַת שְׂעוֹרִים וְלֹא כַּעֲרִיכַת חִטִּים.