ערכין פרק א

אָמַר רַב נַחְמָן, אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהָ, אָמַר רַב: הָאוֹמֵר סֶלַע זוֹ לִצְדָקָה, מֻתָּר לְשַׁנּוֹתָהּ, בֵּין לְאַחֵר בֵּין לְעַצְמוֹ, בֵּין אָמַר 'עָלַי', בֵּין אָמַר 'הֲרֵי זֶה'. תָּנוּ רַבָּנָן: "סֶלַע זוֹ לִצְדָקָה", עַד שֶׁלֹּא בָּאתָ לְיַד גַּבַּאי, מֻתָּר לְשַׁנּוֹתָהּ. מִשֶּׁבָּאתָ לְיַד גַּבַּאי, אָסוּר לְשַׁנּוֹתָהּ. אֵינִי? וְהָא רַבִּי יַנַּאי יָזִיף וּפָרַע? שַׁאנִי רַבִּי יַנַּאי, דְּנִיחָא לְהוּ לַעֲנִיִּים, דְּכַמָּה דְּמַשְׁהִי, מְעַשֶׂה וּמַיְתִּי לְהוּ. תָּנוּ רַבָּנָן: יִשְׂרָאֵל שֶׁהִתְנַדֵּב מְנוֹרָה אוֹ נֵר לְבֵית הַכְּנֶסֶת, אָסוּר לְשַׁנּוֹתָהּ. סָבַר רַבִּי חִיָּא [בַּר אַבָּא] לְמֵימַר: לָא שְׁנָא לִדְבַר הָרְשׁוּת וְלָא שְׁנָא לִדְבַר מִצְוָה. אָמַר לוֹ רַבִּי אַמִי: הָכִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לָא שָׁנוּ אֶלָּא לִדְבַר הָרְשׁוּת, אֲבָל לִדְבַר מִצְוָה מֻתָּר לְשַׁנּוֹתָהּ.