התנ"ך והארכיאולוגיה - מסורת מול מדע

נ ס פ ח י ם

דניאל משה לוי
יוסף רוטשטיין



נספח א: צפנת פענח

לעיל (בפרק א') זיהינו את יוסף עם המשנה למלך בימי פרעה ג'וסר ששמו היה אמחתפ. אך בתורה נאמר ששמו של יוסף היה "צפנת פענח"1, כיצד מתיישבים הדברים? לשם כך עלינו להבין את השם "צפנת" ובכדי להבין שם זה נעיין בסיפור יציאת מצרים.

כאשר יצאו בנ"י ממצרים הם נצטוו לחנות "לפני בעל צפון"2. "בעל צפון" התפרש כשמה של אלהות: "בעל צפון נשתייר מכל היראות שלהם"3. מיהו האל המצרי הקרוי בתורה "בעל צפון"?

מסתבר שזהו האל "סופד" (בכתובות אשוריות "צפת") שתוארו היה "אדון ארצות הנכר"4: "הוא שומר על דרך ים סוף... לעיתים הוא מתואר כיצור אנושי בעל לבוש של בני אסיה. בדמות זו הוא מופיע כבר בימי הממלכה העתיקה... מקדשו הראשי היה ליד דרך חשובה לסיני וא"י"5. בתקופת הממלכה העתיקה פולחנו היה משותף עם אל החכמה "תחות" שאף הוא היה "אדון ארצות נכר" והכהן נקרא גם "כהן-תחות" וגם "כהן-סופד".

הכינוי "בעל צפון" יובן יותר כאשר נכיר את מקומו של סופד במערך האלים המצרי. הוא השתייך ל"משפחת אלים": האב - האל סח, האם - האלה ספדת (סותי) והבן - האל סופד. הם זוהו עם כוכבי מזל אוריון. סח זוהה עם אוריון עצמו, ספדת זוהתה עם בן הלויה הדרומי סיריוס וסופד עם בן הלויה הצפוני "כלב קטן"6. תרגום המילים סופד וסופדת הם "הקצה המחודד" והאגיפטולוגים התקשו להסבירם, אך הם יובנו היטב כאשר צופים במזל אוריון. סופדת היא הקצה הדרומי וסופד הוא הקצה הצפוני ועל כן יאה לו השם "בעל צפון".

מסתבר ש"צפנת" שעל שמו נקרא יוסף הוא הוא "בעל צפון", כלומר סופד. את יוסף זיהינו עם אמחתפ , ומכאן שיש שייכות בין אמחתפ לסופד. האם נמצא קשר בין שניהם? כן. שהרי לאחר מות אמחתפ התרכז פולחן תחות-סופד בסקארה, עירו של אמחתפ, ואמחתפ עצמו זוהה עם האל. זיהוי אמחתפ עם יוסף מסביר היטב מדוע המצרים תיארו את סופד כאל שהגיע מאסיה.

מצאנו את צפנת-סופד, אך מהו "פענח"? פענח פירושו: החי, ו"צפנת פענח" פירושו: האל סופד החי. אך יתכן שהכוונה אחרת, שכן בפירמידה שבנה אמחתפ נמצאו שתי כתובות הנוקבות בשם האיש של עיר סופד: "פרינך" (Pri-n-k)7, שמסתבר שהוא אמחתפ עצמו. כינויו של אמחתפ היה "סופד-פרינך" שהוא הכינוי צפנת-פענח שבמקרא. (ואולי זהו המקור לשם העברי "פרנך"8).

אך אם שמו היה סופד-פרינך מדוע הוא ידוע בשם אמחתפ? התשובה היא שאמחתפ היה השם שניתן לו ככהן און, שהרי מצאנו שם זה בין כהני און בדורות מאוחרים9. מכיון שעל יוסף מסופר שקיבל את השם צפנת-פענח ולאחר מכן נשא את בתו של כהן און, יוצא שאת השם אמחתפ קיבל מאוחר יותר, כשירש את תוארו הנכבד של חותנו. השם אמחתפ שהיה יוקרתי יותר דחק את השם סופד-פרינך (או סופד-פענח) וזכרו השתמר רק בשתי כתובות בפירמידת המדרגות ובגירסה המקראית: צפנת פענח.

נספח ב: מסע סנחריב

על מלחמת סנחריב ביהודה מספר הכתוב: "ובארבע עשרה שנה למלך חזקיהו עלה סנחריב מלך אשור על כל ערי יהודה הבצרות ויתפשם... וישמע אל תרהקה מלך כוש לאמור הנה יצא להלחם אתך... ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור מאה שמונים וחמישה אלף וישכימו בבקר והנה פגרים מתים. ויסע וילך וישב סנחריב מלך אשור".10

הדברים מסופרים גם בכתובת סנחריב העוסקת במסעו לא"י בשנת מלכותו הרביעית, כשאת כישלונו לכבוש את ירושלים הוא מתאר כהישג: "את חזקיהו היהודי כלאתי בירושלים כצפור בכלוב"11.

פרשה זו מהווה בעיה כרונולוגית חמורה, שכן שנת 14 לחזקיהו היא שנת 713 לפה"ס ואילו סנחריב החל למלוך רק בשנת 705 לפה"ס ותרהקה רק משנת 688 לפה"ס. בענין זה הועלו מספר אפשרויות, אך לא נמצא הסבר שיהלום את לשון הפסוקים12. זהו סדר הזמנים (השנים לפני הספירה):

יהודה
חזקיהו 726-698

מנשה 698-643

אמון 643-641
יאשיהו 641-610


אשור
שלמנאסר 727-722
סרגון 722-
סנחריב 705-681
אסרחדון 681-669
אשורבניפל 669-633(?)
חורבן נינוה 612
סוף ממלכת אשור 609

מצרים

שבכא 711-700
שבתכא 700-688
תהרקה 688-663
פסמתק 663-612



אך הבעיות הכרונולוגיות בדורות אלו אינן מצטמצמות למקרא בלבד. ניתן למנות נוספות:

א] בשנה השניה לאשורבניפל (667-) הוא נלחם בתהרקה וגירשו מצפון מצרים לבלי שוב. למרות זאת נמצאה שם כתובת משנת 664- המציינת את תהרקה כמלך13.

ב] לפי הרשומות המצריות שלט המלך פסמתק על מצרים בשנים 663-612. מאידך, על פי הרשומות האשוריות כבש המלך הכושי תנת-אמון את מצרים משנת 663 עד שנת 661 שבה חזר אשורבניפל וכבש את כל מצרים14.

ג] פסמתק א' מלך 54 שנה, אך לא נתגלה ולו שבר פסל בודד הנושא את שמו, כמו גם מהמלכים פסמתק ב' (593-588 לפה"ס) ופסמתק ג' (525 לפה"ס)15. האם המלכים שנשאו שם זה היו ענווים שמיאנו להנציח את עצמם?

ד] נתגלו תעודות המונות את מלכות סנחריב משנת 705 לפה"ס ותעודות אחרות המונות מ704. הסיבה להבדל היא שהיו שמנו את השנה שבה החל למלוך כשנתו הראשונה, והיו שראו שנה זו כשייכת לקודמו והחלו למנות לו רק מן השנה שאחריה. אך נמצאה גם תעודה שלפיה שנתו הראשונה של סנחריב היתה שנת 70316. כיצד ניתן להסביר זאת?

ה] האשורים קראו את השנים על שמם של רבי המלוכה. נמצאה רשימה ובה שמות השנים מ910 לפה"ס ועד 649. שמות השנים שמכאן ואילך לא מופיעות ברשימה אך התגלו בתעודות שונות. אין התאמה בין מספר השנים למספר השמות: "מ648 ל612 דרושים 37 שמות, ואילו מספר השמות עליהם יש לנו עדות הוא כ50"17.

יתכן שהתשובה לכל הבעיות הנ"ל היא זו: לעם ישראל יש שני ראשי שנה עיקריים: בניסן ובתשרי. גם ראש השנה הבבלי (אכיתו) הוחג פעמיים בשנה בתקופות מסויימות18. לעיל (הערה 229) הוסבר שאצל חלק מן המלכים, הן בישראל והן באומות העולם, נהגה שנה בת שישה חדשים. מסתבר שכך הדבר גם לגבי 55 שנות מלכות מנשה שהיו לאמיתו של דבר רק כ28. גם אצל מלכי אשור: שלמנאסר, סרגון וסנחריב נהגו לחגוג כל חצי שנה את ראש השנה ולתת שם חדש לשנה, וכך היה לאחר מות אשורבניפל. עתה מתקבלים התאריכים הבאים:

יהודה
חזקיהו 699-670

מנשה 670-632

אמון 632-631
יאשיהו 631-610

אשור
שלמנאסר 698-696
סנחריב 688-676
אסרחדון 676-664
אשורבניפל 663-631



מצרים
סרגון 696-688
תרהקה 688-663

פסמתק 663-610



סדר המאורעות הוא זה: בשנת 696 שהיא השנה הרביעית לחזקיהו צר שלמנאסר על שומרון. בשנת 694 נכבשת העיר ע"י סרגון. בשנת 686 שהיא השנה ה14 לחזקיהו והרביעית לסנחריב מתקיים מסע סנחריב ליהודה ובמהלכו נלחם סנחריב גם נגד תרהקה. בשנת 663 מגרש אשורבניפל את תרהקה ומכאן ואילך מתחילה תקופת "פסמתק א'" שכפי שהוסבר לעיל (הערה 223) לא היה זה שמו של מלך בודד אלא של תקופה שבה מלכו מספר מלכים. לאחר מות אשורבניפל חזרו לקיים טכס קריאת שם לשנה החדשה אחת לששה חדשים19 וזוהי סיבת ריבוי שמות השנים בתקופה זו.

ההסבר לתעודה המונה את מלכות סנחריב רק משנתו השלישית הוא, שבתעודה זו שתי השנים הראשונות של סנחריב לא נחשבו לו כי שתי שנים אלו היו לאמיתו של דבר שנה אחת מלאה של 12 חדש.

הפחתת ימי מנשה וימי עוזיהו-אחז למחצית מקצרת את אורך ימי בית ראשון וקובעת את תחילת בנייתו ל925 לפה"ס (בערך)20. מכאן שאת יציאת מצרים שאירעה 480 שנה קודם לבנין הבית יש לתארך לסביבות 1405 לפה"ס.את ימי מלכי אשור יש לקצר ב27 שנה ועוד 14 (סה"כ 41) כך שרשימת השנים הנזכרת תתחיל ב869 לפה"ס21.

נספח ג: ממצאים ארכיאולוגיים מתקופת האבות

לעיל הוסבר שתיארוך נכון פותר את בעיית אי ההתאמה שבין מקרא לארכיאולוגיה. עיקרון זה פועל גם לגבי תקופת האבות, שאותה מקובל לשייך לתקופה הארכיאולוגית "ברונזה תיכונה 2". לשם כך נסקור שלשה אתרים:

א] באר לחי ראי
יצחק חי "עם באר לחי ראי"22. היכן היא? "בדרך שור... בין קדש ובין ברד"23. דרך שור היא הדרך ההולכת למצרים דרך ניצנה (דרב-א-שור בערבית). היכן הם קדש וברד? מצפון לניצנה יש מקום הקרוי בזמננו אל-בארת', ומדרום לניצנה יש מעיין בשם עין-קדיס. מסתבר שאלו הם קדש וברד, ובין שניהם באר-לחי-ראי (אולי בארותיים של זמננו24). כאן גר יצחק, אך לא נמצאה עדות להתיישבות אדם באזור צחיח זה בתקופת הבה"ת 2.

ב] כיכר הירדן
על לוט נאמר: "וישא לוט את עיניו וירא את כל כיכר הירדן כי כלה משקה לפני שחת ה' את סדם ואת עמרה כגן ה' כארץ מצרים"25. כיכר הירדן הוא שמו של השקע של עמק הירדן (ע'ור בערבית), ומן המקום שבו עמד לוט (סמוך לבית אל), ניתן לראות בעיקר את החלק שמצפון לים המלח. כיום מקום זה אינו מצמיח מאום (פרט לנאות מדבר בודדות), אך בימים שקדמו להפיכת סדום הוא היה כולו משקה. הכתוב מסביר מניין הגיעו המים: "כארץ מצרים", כלומר, הירדן היה משקה את סביבותיו כדרך שהנילוס עושה במצרים. אנו מצפים שיימצאו שרידי יישוב מתק' בה"ת 2 בכיכר הירדן, אך שרידים כאלו לא התגלו.

ג] הם (Ham)
כאשר באו ארבעת המלכים מן המזרח להלחם במלכי סדום הם נלחמו גם בתושבי עבר הירדן וביניהם באנשי הם. שמה של הם נשתמר בכפר בעבה"י הקרוי עד ימינו בשם זה וסמוך לו התל הקדום של העיר. בתל לא נתגלו שרידים מתק' בה"ת 2.

בכל המקומות הנזכרים אין התאמה בין הנאמר בתורה לממצאי הארכיאולוגים. שונה הדבר כאשר את תקופת האבות מזהים עם תקופה קדומה יותר: התקופה הכלקוליטית/ ברונזה קדומה א'. נעבור שוב על האתרים הנזכרים:

א] באר לחי ראי (סביבות ניצנה) - באזור התגלו עקבות התיישבות מהתקופה הכלקוליטית26.

ב] כיכר הירדן - בחלק היבש של עמק הירדן נמצאו עקבותיהם של לא פחות מ- 17 יישובים27, ביניהם היישוב הגדול ביותר בארץ בעת ההיא, הלוא הוא תולילאת ע'סול אשר מצפון לים המלח. במקום זה, שבימינו הוא ציה חרבה, היה יישוב פורח שגידלו בו זיתים הצורכים מים רבים. עובדה זו, כמו גם אבקת פרחים של צמחי-נחל שנמצאה בתל הביאה את הארכיאולוגים להציע שמי הירדן הגיעו אז לאתר28. (כלומר, הירדן היה אז גבוה מבזמננו ומימיו שטפו את כיכר הירדן. זואולוגים הגיעו למסקנה דומה על-סמך הימצאותם של שרידי חלזונות החיים בירדן על פני הכיכר). החופרים מצאו עדות לרעידות אדמה חזקות שפגעו ביישוב עד שהחריבוהו, ומאז לא נושב המקום יותר.

הדברים תואמים את המסופר בספר בראשית על כיכר הירדן. קודם שנהפכה סדום היה כולו משקה, אך כשהוכתה סדום נפגע גם כל הכיכר, עריו התרוקנו וצמחייתו נבלה. ככתוב: "ויהפוך את הערים האל ואת כל הכיכר ואת כל יושבי הערים וצמח האדמה".29 מסתבר שזעזועי האדמה באירוע זה גרמו להעמקת ערוץ הירדן וכך נותר כיכר הירדן יבש ולא ראוי ליישוב.

ג] הם - נמצאו בה שרידים מתקופת הברונזה הקדומה 130.

הערות:



1. בראשית מא, מה.
2.
שמות יד, ב.
3.
מכילתא שם.
4.
Giveon, Lexikon der Ageptologie, V, Wiesbaden 1980, p. 1107.
5.
גבעון, כנ"ל הערה 52, עמ' 126. אמנם דרך זו אינה מגיעה לים-סוף עצמו אלא לאגם תמסח, אך יש לזכור שבימי קדם ים-סוף התפשט צפונה והגיע עד אגם תמסח (הראל, מסעי סיני, ת"א 1986, עמ' 105). או אולי השם "ים סוף" כולל גם את האגמים הצפוניים.
6.
Shaw and Nicholson, Dictionary of Ancient Egypt, London 1996, p. 276.
7.
Giveon, ibid.
8.
במדבר לד, כה.
9.
Clayton, Chronicle of the Pharaohs, London 1994, p. 81
10.
מלכים ב' יח, יג. שם יט, ט. שם שם, לה-לו. הענין נמצא גם בישעיהו, פרקים לו-לז. ובדבהי"ב פרק לב.
11.
תדמור, מלחמת סנחריב ביהודה, ציון נ', ירושלים תשמ"ה, עמ' 65-80.
12.
תדמור, שם; אפעל, א"מ ה', עמ' 1065-1069; גליל, ישראל ואשור, חיפה תשס"א, עמ' 100-111.
13.
ברסטד, כנ"ל הערה 4, עמ' 399.
14.
שם, עמ' 400-401.
15.
Aldred, Egyptian art, London 1994, p. 227.
16.
Millard, The eponyms of the Assyrian Empire, Helsinki 1994, p. 71.
17.
Whiting,The post canonical and extra canonical eponyms, by: Millard, ibid, p. 72.
18.
סאגס, דברי ימי בבל, תל אביב תשל"ב, עמ' 359.
19.
אין פרושו של דבר שהשנה הקודמת הסתיימה. היא המשיכה להתקיים עד מלאת שנים-עשר חדש, וכך שימשו בו-זמנית שתי השמות.
את הכרונולוגיה האשורית בימי בית ראשון מבססים ע"ס ליקוי חמה שאירע בחדש סיון בימי המלך אשור-דן. חישוב אסטרונומי מלמד שהיה זה בשנת 763 לפה"ס. חישוב זה סותר לכאורה את השינוי המוצע, אך יש לזכור שבימי חזקיהו אירע שיבוש בתנועה הסדירה של כדוה"א (מל"ב כ, יא), ועל כן אין אפשרות לחשב ליקויי חמה שקדמו לכך.
20.
זה סדר מלכי יהודה (בקירוב): תחילת מלכות דוד - 968 לפה"ס, שלמה - 928, רחבעם - 888, אבים - 871, אסא - 869, יהושפט - 828, יהורם - 805, אחזיהו - 798, עתליה - 798, יהואש - 792, אמציה - 753, עוזיהו - 737 (בחיי אביו), יותם - 711, אחז - 703 (החל למלוך מוקדם יותר, בחיי אביו), חזקיהו - 699. (לפי זה הכתוב "בן עשרים וחמש היה במלכו" (חזקיהו) פירושו בן 12.5 שנה.)
מלכי ישראל: ירבעם - 888, נדב - 867, בעשא - 866, אלה - 843, זמרי, עמרי - 842, אחאב - 831, אחזיהו - 810, יהורם - 809, יהוא - 798, יהואחז - 770, יהואש - 754, ירבעם - 739, זכריה - 718, שלום, מנחם - 718, פקחיה - 713, פקח - 712, הושע - 702, חורבן שומרון - 693.
בתיארוך מלכי ישראל ויהודה יש המסתמכים על שיטתו של ח. תדמור. מן הראוי לציין שתדמור קבע את התאריכים בניגוד לנאמר בספר מלכים כמו שהוא כותב בפרוש (א"מ ד', עמ' 286, שם 258).
21.
זהו סדר הזמנים: תחילת מלכות אדד-ניררי II - 869, תכלתי-נינרת II - 848, אשורנצרפל II - 841, שלמנאסר III - 816 (בכתובותיו מסופר שבשנתו השישית נלחם באחאב, בשנתו ה18 קיבל מס מיהוא), שמשי-אדד V - 781, אדד-ניררי III - 768 (בכתובותיו מסופר שקיבל מס מיהואש מלך ישראל), שלמנאסר IV - 740, אשור-דן III - 735(או 730), אשור-ניררי V - 726 (או 721), תגלת-פלאסר III - 716 (בכתובותיו מסופר שנלחם בעזריה וקיבל מס ממנחם ואחז). התאמת כתובות שלמנאסר לימי אחאב ויהוא מלמדת שיש לקצר 14 שנה מן המלכים שקדמו לתגלת פלאסר.
22.
בראשית כה, יא.
23.
שם טז, ז-יד.
24.
פרס, ארץ ישראל - אנציקלופדיה טופוגרפית היסטורית, ירושלים תשכ"ד, עמ' 61.
25.
בראשית יג, י.
26.
מידע בע"פ מפי פר' בנו רוטנברג.
27.
גונן, מבוא לארכיאולוגיה של ארץ ישראל בתקופת המקרא, יחידה 2, ת"א תשמ"ט, עמ' 125.
28.
לוי, האנציקלופדיה החדשה לחפירות ארכיאולוגיות, ירושלים תשמ"ט, עמ' 1247.
29.
בראשית יט, כה.
30.
Glueck, Explorations eastern Palestine, IV, AASOR 25-28, New haven 1951, pp. 165-166. תק' הבה"ק 1 היא בת זמנה של התרבות הכלקוליטית (ראה לעיל הערה 57).


לתוכן העניינים